מחלת הנשיקה,מחלת היאפים ופיברומיאלגיה

על אף ש-3 המחלות האלה שונות זו מזו, יש להן הרבה מן המשותף.
ההבדלים בין המחלות הן בכך שבמחלת הנשיקה יש מעורבות של הכבד עקב הנגיף המכונה "אפשטיין-בר" הפוגע בתפקודי כבד. במחלת היאפים (שהיא קרובה מאוד למחלת הנשיקה ויש לעתים קשר ישיר בין שתיהן), המעורבות המרכזית היא נפשית, וכרוכה בתסמיני דיכאון. ברפואה הקונבנציונלית נוטים להמליץ על תרופות פסיכיאטריות לדיכאון במצב זה.
בפיברומיאלגיה, מופיע קשר ישיר לכאבים בשרירי הגוף. הכאבים נוטים לנוע מאזור לאזור, בשל תהליך דלקתי של שרירים, גידים ועצבים.

המכנה המשותף בין 3 המחלות הוא העייפות הקשה, שאיננה בת שיקום באמצעים רגילים. כלומר, גם אם אדם יישן יותר שעות או יאכל אוכל טוב יותר או ייקח משלימי תזונה עם צמחים מחזקים (כל זה טוב ומומלץ) זה לא יספיק ולא יעזור לחולשה הנוראית הזאת.
החולשה הזאת נותנת את אותותיה בתפקודי האדם, ובאופן גורף מתרחשת הידרדרות לדרגות מינימום עד להשבתה כללית של המערכת.
דבר זה ניכר היטב בבדיקות דם רגילות, המראות ירידה כללית בתפקוד – כל אחד לפי נטייתו האישית. כלומר, כל אדם יבטא את החולשה עם דקויות אחרות שהן על פי מבנה גופו ונפשו.

אפשר לומר שכמעט כל אדם בחברה שבה אנו חיים עבר זמנים של תופעות כאלו, אל אף שלא קיבל אף פעם "אבחנה" כלשהי. זאת מכיוון שלוקח זמן עד שמגיעים למצב הסופי של מחלה מאובחנת, והדרך אליה ארוכה.
3 המחלות הללו הן ביטוי ישיר של אורח החיים המערבי, ולא לחינם מחלת היאפים כונתה כך. מדוע אדם שבקושי מתאמץ מבחינה פיזית פתאום ייחלש עד לדרגה שלא יהיה מסוגל לצאת מן המיטה?
למעשה, ב-3 המחלות הללו אין קשר לרמת העומס הגופני, אך יש קשר ישיר לעומס נפשי לאורך זמן, עד שהמערכת תישחק ותחלה לבסוף.

החיים במאה ה-20 וה-21 בעצם יצרו את המחלות הללו.

עולה השאלה מה באורח החיים המערבי מייצר את זה?
באורח החיים המערבי יש דרישות מן האדם להיות בעשייה ולהצליח בתחומים רבים במקביל.
שום אדם אינו טוב בהכול, ושום אדם אינו יכול להיות בעשייה כל הזמן. החברה שלנו דורשת מן האדם להיות מחובר לעבודה שלו כל הזמן. רואים את זה למשל אצל אנשי ההיי-טק, שמכנים את מקום העבודה "כלוב של זהב". זה קיים גם במקצועות אחרים שדורשים שהאדם יישאר מחובר למחשב או למערכת העבודה שלו כל הזמן.
וגם מעבר לכך יש דרישה מן האדם להיות טוב בתחומים רבים נוספים: להיראות טוב, להיות הורה טוב, לנהל קשרים חברתיים, וגם לא לשכוח התפתחות אישית – להפגין הצלחה מקצועית הקשורה לאופן שבו האדם מציג את עצמו כלפי לעולם, וכדומה.
בחברה שלנו יש לאתגר פנים רבות, ומה שצוין הן נגיעות ממה שקורה בחיים האישיים של כל אחד ואחת.

הנקודה המרכזית, אם כן, היא שחיקה נפשית עמוקה והולכת עד לדרגות של הרס עצמי עמוק, שהביטוי הסופי הוא דיכאון או עייפות קשה.

בשונה מהרפואה הקונבנציונלית, שצמצמה את התופעה לכמה גרסאות הניתנות לזיהוי בבדיקות, ברפואה האלטרנטיבית יש הרבה יותר "שמות" לתופעה זו – לפי חוסר האיזון שנמצא בבדיקות אפשר מראש למנוע מצב כזה.
למשל, על פי הרפואה הסינית:
א. חוסר אנרגטי בטחול – ביטוי לקשיי עיכול עם נטייה לדכדוך.
ב. חוסר אנרגטי של הריאות – ביטוי לירידה חיסונית כללית, הידבקויות רבות בנגיפים ונטייה כללית לעצבות.
ג. קשר לא מאוזן ורציף בין לב לכבד – ביטוי למצבים נפשיים דיכוטומיים (קוטביים) ולמערכת הנעה בין תחושת יכולת לחידלון.
ועוד ועוד זוויות לעניין זה.

ההתמודדות עם מצב כזה, של שחיקה עד לדרגה של חוסר תפקוד, צריכה להתחיל בבדק בית.
בתחום האלטרנטיבי הגישה למצב זה היא טיפול "משקם" וכמובן יש לשאול מהו הדבר שיש לשקם.
כמעט בכל המקרים, הדבר שיש לשקם תלוי בשחיקה הנפשית ובמה שנשחק ברובד הנפשי.
בדרך כלל הרובד שנשחק קשור למערכות יחסים. לדוגמה, אדם שנפרד מאהובת לבו אך צריך להמשיך לתפקד בעבודה, כאשר אין לו זמן לעכל חוויה זו.
או אישה המחויבת לעבודה וחשה קרועה בין מחויבויות שונות של בית, בעל, משפחה מורחבת וכו'.
ככל שהזנחה נפשית זו הולכת וגדלה, כך תלך ותעמיק השחיקה הכוללת.
שחיקה נפשית היא חמורה בהרבה לקיום המערכת לעומת שחיקה גופנית, ולכן ברוב המקרים אנו בודקים קודם כול מה קרה ברובד הנפשי, הקשור לאופן שבו האדם חי את חייו.

לסיכום, מי שכבר נמצא בתוך מצב כזה צריך כמובן לנוח, לאכול היטב וליטול משלימי תזונה וצמחי מרפא. אך ההבראה האמיתית שמצב זה מצריך היא לבדוק ולשים את הפוקוס על אותם צדדים נפשיים שלא קיבלו תשומת לב ראויה,ולהזין אותם בדרכים שונות, כגון מודעות, מדיטציה, דמיון מודרך או כל דרך אחרת המובילה להחייאה של מקומות נפשיים מודחקים.
בדרך כלל כאשר תהליך זה נעשה נכון, האדם "מבריא" למקום קיומי שלם יותר, עם תקשורת נכונה יותר עם הסובב אותו.