Eriodictyon californicum

על תהליך ההתהוות של המיאזמה הטוברקולינית

מתוך המטריה מדיקה של בוריקה:
תרופה קטנה, המתאפיינת ברגישות בריאות, עם מחלות נשימתיות קלאסיות:
ברונכיטיס, דלקות ריאה, אסטמה – שיפור לאחר הוצאת ליחה, הזעות ליליות, שיעול שלא עובר בקלות לאחר שפעת רגילה, כאב בריאה ימנית, נשימה עם צפצוף מליחה.

תרופה טוברקולינית: אי שקט, תנועה מתמדת, הזעות ליליות, תחושה ש"שם" יותר טוב מפה, צורך להיות בתנועה עקב אי שקט פנימי.

כאשר בוחנים מקרים של רגישות בכלי הנשימה, יש חשיבות לגיל המטופל, כיוון שבכל תקופת חיים, בעיות ריאה הזהות מן הזווית הקלינית, מלמדות על נושאים שונים ומלמדות על מורכבות שונה באדם.

כלל ראשון:
ריאות הן האיבר הפנימי הראשון הנפגש עם העולם החיצוני דרך תהליך הנשימה.
לכן הריאות הן הגבול שמשם נוצרת האינטראקציה בין עולמו הפנימי של האדם לעולם מבחוץ.
הגבול שהריאות יוצרות קשור ללב.
הריאות מבינות את האיכות שיש בלב, ומפתחות (ב12 שלבי החיים, בעיקר בשלב 5-6-7-8) תכונות אופי וסגנון אישי הנובע מן הלב, והן ממשיכות לפתח כלים התנהגותיים לשם ביטוי אוטנטי באופנים רבים.
תהליך זה מתרחש דרך תפקוד הריאות.
לכן – כאשר נפגשים במקרים קליניים שם הריאות הן מוקד הפתולוגיה, יש לבחון מה בדפוסי ההתנהגות של האדם חרג מן הנקודה האוטנטית.
בעיות ריאה הן תוצר של השאלה של דפוסי התנהגות שאינם תואמים את האיכות הלבבית.
סוג המחלה שבריאות, הסימפטומים שיש בריאות, הם המלמדים איזה דפוס "קלוקל" האדם אימץ שאינו מתאים ולא שייך לאיכותו הפנימית.

כלל שני:
איכות הלב קדמה לכל.. כאשר הילד לומד לזהות את איכות ה"אני".. משם מתחילה הדרך שלו כאדם אינדיווידואלי ונפרד.
אך בילדות אין כלים לבטא את העושר הקיים באיכות הלב, לשם קח איכות הלב זקוקה לזמן של התפתחות המתרחשת בגיל צעיר דרך האינטראקציה של הילד עם העולם – במובנים חברתיים, דרך מגע עם האקלים המשתנה, דרך התנסויות חושיות מסוגים שונים ועוד..
כך איכות ה"אני" שמקורה בלב, מתחככת עם המציאות החיצונית, דבר שקורה דרך הריאות, וכך הילד מפתח באופן הדרגתי את מבנה האישיות שלו.
מבנה שאידיאלית אמור להיות המשך ישיר של אותה איכות לבבית המולידה את זיהוי הייחודיות של ה"אני".
מכיוון שהדבר מתפתח עקב ההתחככות של הילד עם העולם הסובב, דבר שקורה דרך הנשימה והריאות, זוהי הסיבה לשכיחות הגבוהה של בעיות ריאה בגיל ילדות.

סימפטומים בריאה ומה הם מלמדים על האדם – ילד, לאור מה שנאמר עד כה:

1- שיעול: מגמה להוציא החוצה השפעה חיצונית היוצרת אפקט על האדם המסיטה אותו מעצמו.. דבר שאין לו לגיטימציה פנימית, לכן השיעול.. שמגמתו לנקות ולהוציא מן הנפש השפעות זרות לאיכות הלבבית.

2- דלקות ברונכיט, ריאה, כלי נשימה: דלקת מלמדת על מאבק בין שני כוחות שווים בנפש האדם.
בכלי הנשימה המאבק הוא להדוף את הגורמים חיצוניים וההשפעה שיש להם על ההתנהגות של האדם.. לרוב הדבר קשור ליחסים חברתיים, יחסי אנוש.
כמו כן – הדלקות מלמדות כי היסוד הלבבי עדיין אינו מגובש, עדיין איננו יציב, ולכן קל להשפעות זרות "להתלבש" עליו, דבר שלא יכול להיות שם לאורך זמן, כיוון שהאיכות הלבבית "לא תסכים" למהלך מסוג זה. אז תיווצר הדלקת.

3- אסטמה: זוהי אינדיקציה כי ההתקדמות של האדם בלאמץ תכונות אופי שאינן נכונות, קורות מהר מדי.. אירועים אינטנסיביים מסביב גורמים לאדם להאיץ תהליך של בניית דפוס שאינו מתאים לו… הקצב אינו מתאים.. אסטמה זוהי מחלה המלמדת כי טבע האדם זקוק ליותר השתהות וזמן באופן בו הוא חווה את הדברים ובא המגע איתם.
כאשר אין לו את הזמן הדרוש לו, להבנה, להרגשה שלו את עצמו ביחס לחוויה ולהתנסות, וכאשר הזמן (חברה, הורים, חינוך וכו') דוחק בו להזדרז לנושא הבא, או להביע עמדה המציעה כי יש לו הבשלה פנימית היודעת לתת מסקנות על ההתנסויות – בשעה שאין לו כוחות אלו..
משם באה האסטמה.
מצב זה יוצר בילד מתח, תזזיתיות, אי שקט, תחושה כי אין הוא במקומו…. זוהי תחילתה של המיאזמה הטוברקולינית, שמשמעותה: חיסרון בהבשלה של המיתר הקיומי, המחייב יותר זמן לשם גרוויטציה רגשית, דבר היוצר באדם מרכז פנימי מוצק (מרכז האישיות – הנובע מן המיתר הקיומי בלב) כאשר לא מאפשרים למרכז זה להתפתח, הילד חש מתח, לחץ ואף חרדה על כי איננו במקומו, ומשם מתפתחת המיאזמה הטורקולינית.
עניינה של המיאזמה הטורקולינית אם כן:
הרדיפה אחר הזמן האבוד שם האדם פסח על המרכיב העקרוני של הזמן הדרוש להתפתחות לאיכות הלבבית, היוצרת את מרכז האישיות, המוכרחה להתפתח.. יסוד שבדרך כלל דורש זמן, ולכל אדם יש את סוג המקצב שלו ואת משך הזמן הנכון לו – "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ,ו)

4- הצטברות ליחה בריאות: אינדיקציה לירידה ביכולת של האדם להדוף את איכויות התנהגותיות שאינן נכונות לו.. סימן לקריסה של יכולת הזיהוי בין הבדלי האיכויות (הפנימית האוטנטית מול מה שנבנה בו עקב השפעות זרות)
יש חשיבות רבה לסוג הליחה (צמיגית, מימית, צהובה, ירוקה וכו') שהיא זו המלמדת על המאמץ שהאדם השקיע על מנת להדוף את ההשפעות הזרות.

5- הזעות ליליות: מאמץ רגשי אינטנסיבי. מיקום ההזעה בגוף בזמן שינה, מלמד מהו סוג המאמץ הרגשי… המאמץ המאופיין על ידי ההזעה מלמד על האסטרטגיה של האדם כיצד להדוף את ההשפעות הזרות לנפשו (דבר הנלמד ע"פ המשמעות של מע' שלד שריר)

סיכום:
על השאלה – כיצד מתהווה המיאזמה הטוברקולינית?
1- זוהי מיאזמה גנטית הקשורה לאירועים שחוו ההורים שיעברו גנטית לילדים.
2- מה חוו הדורות הקודמים, ומה האדם חווה בהווה היוצר את התהליך ההתהוות של המיאזמה הטוברקולינית:
א- האצה בתהליך גיבוש מבנה האישיות בטרם עת (הזמן האבוד)
ב- ירידה ברמה החיסונית (כוח הוויטאלי) עקב מבנה שאינו מתפתח בקצב הנכון.
ג- רגישות בריאות שהן האחראיות לוודא שהאדם מפתח תכונות אופי שהן ביטוי ישיר ליסוד שחי בלב.
ד- מחלות ריאה המבטאות את הפערים שבנפש האדם, בין יסוד ההוויה העמוק לתכונות אופי שאינן מבטאות אותו.
ה- מחלות שהופכות לכרוניות, עקב דפוסי התנהגות שהפכו לעיקשות, ללא יכולת לצור בהם את שינוי שהמיאזמה הטוברקולינית מבקשת (המרדף אחר הזמן האבוד שחסר לאדם לשם הבשלתו, בגיל ילדות בדרך כלל)
ו- הפיכת החולי והדפוס שמאחוריו ליסוד גופני שעובר בתורשה.
ז- מכאן השכבה הטוברקולינית הפכה ליסוד פעיל.

למיאזמה הטוברקולינית יש קול הקורא לאדם לנוע למקום אחר, מקום ששם יש את מה אין כאן בהווה של האדם.
מהיכן הקריאה הזו? (של המיאזמה הטוברקולינית) ואת מה היא מבקשת?
מן המקום ששם האדם פסח על תהליכי התפתחות, ששם היה נדרש להשתהות יותר זמן..
כעת הזמן האבוד יהפוך ליסוד חסר שהאדם לעולם ירדוף אחר דבר מה שאינו מודע אחר מה הוא רודף, מכיוון שהזמן האבוד בדרך כלל נחסך מן האדם בגיל צעיר מדי – שם הקוגניציה עדיין לא הבשילה.

שאלה: האם ניתן להשיב את הזמן האבוד?
תשובה: כן.
1- דרך המודעות למה שנחסך (על פי שיטת 12 שלבי החיים)
2- דרך עבודה עם הסימפטומים ומה שהם מלמדים
3- דרך תרופה הומיאופתית נכונה
4- דרך עבודה עם כלי הנשימה, ששם קיים הזיכרון האורגני לזמן האבוד (תהליך הנשימה, פראנה ימה ביוגה – rebirthing נשימה מעגלית ועוד)

אבות המזון – שומן ב', הקשרים הומיאופתיים

על סוגי היחס לשומן בתרופות הומיאופתיות

האפשרויות ליחסים עם שומן ברפרטורי:
1- דחייה:
שומן מעניק "שפע" שהאדם מוצא את שפע זה כדבר המזיק לו.
לכן הוא חש דחייה מסוג ה"שפע" ששומן מציע.
2- החמרה:
יכולה להיות החמרה משומן בשני מישורים מרכזיים, הגופני והנפשי.
המקום הגופני המוחמר משומן, מצביע על הקושי לניהול ה"שפע" שיש בשומן (יש למקום הגופני הרגיש לשומן הקשרים נפשיים ברורים, אותם ניתן ללמוד ב"סימבוליקה גוף – נפש")
כשל בניהול השפע בדרך כלל קשור לכבד וכיס מרה.
את סיבות הכשל יש לבדוק קלינית, לעיתים הדבר נובע עקב צריכת יתר של "שפע" הגורם למחנק ביכולת של מע' העיכול ( בעיקר של הכבד) להתמודדות עם ניהול השפע.
ולעיתים עקב חיסרון היכולת לקבל את השפע, דבר הנראה בעיקר במישור הנפשי ( חיסרון הכלים הנפשיים לניהול השפע)
3- משיכה:
המשיכה לעוד…. הצורך בעוד…
דבר שמתבטא בשני מישורים, בגופני – כאשר יש צורך לאנרגיה מרוכזת במבנה גופני אינטנסיבי (ספורטאים, מבנה היפר אקטיבי, מבנה גופני הנוטה להתפרץ, להתפוצץ)
מישור שני – בני אדם הנוטים לאגור ולא לשחרר (במובן הרגשי) דבר הדורש כוחות לשם יכולת העיבוד של הנושאים הנאגרים.

דוגמאות מן המטריה מדיקה, תרופות מרכזיות לנושא זה:

1- דחייה משומן:

China : שומן זהו מזון מרוכז וכבד, דבר הגורם להאטה והפרעה ביכולת המחשבתית – רעיונית של china, לכן הוא חש דחייה משומן, כיוון שהשומן גורם לו להפרעות בדינאמיקה ביצירתיות המחשבתית שלו. הוא הופך לאיטי יותר לאחר צריכת שומן, דבר המכביד עליו.
China זהו אדם יצירתי, פעיל, עם תגובות נפשיות מהירות לעולם הסובב.
דחייה עקב הנטיות הנפשיות.

Ptelea trifiliata: תרופה ממשפחת ה – rutacea, תרופה עם זיקה לבעיות כבד.
אדם אינטנסיבי רגשית וגופנית המורגל בעבודה, תנועה ועשייה. הוא זקוק לאנרגיה מיידית ולא למצבורים שלה. לכן צריכת שומן מכבידה עליו, בעיקר במטבוליזם של כבד, הנקרא לעבודה מהירה לפירוק מולקולות שומן לשם יצירה של אנרגיה מיידית, דבר המכביד על תפקודו.
אדם המורגל בעשייה ועבודה קשה, לכן הצורך שלו באנרגיה הקלה לפירוק.
תרופה במישור הגופני.

Pulsatila: דחייה משומן, עקב הדחייה מן הרעיון שהיא "נתמכת".
ב pulsatila, יש צורך להישען על דמות חזקה המהווה תמיכה למבנה פנימי אמורפי.
שומן זהו מזון מרוכז מדי עבורה, המאתגר רגשית את המקום האמורפי (עיכול ועיבוד שומן, זוהי פעולה מטבולית מורכבת, השייכת לאנשים מורכבים)
הקריאה האבולוציונית, הפנימית של pulsatila: תנו לי לעשות את הדברים לבדי. שומן זהו מזון מרוכז, תומך ואוגר, שאיכותו נוגדת את המגמה האבולוציונית של pulsatila.

2- החמרה משומן:

Cyclamen: תפיסת עולם רצינית, אחראית, המביאה לידי תגובה גופנית של תחושת כבדות, לאות ומלאות… לכן מצב פנימי זה מוחמר משומן הגורם להכבדה נוספת.
ההעדפה של cyclamen, בתזונה קלה, דבר המביא לידי הקלה בתחושת הכבדות המערכתית.

Graphites: ב graphites יש תחושה תמידית שהוא לא מצליח להבין דברים עד הסוף, תמיד הוא נותר עם תחושת "איחור" או פיספוס של חלק מן הפסיפס של אירועים חברתיים או לימודיים שהוא לוקח בהם חלק.
השומן מכביד עליו עוד בנושא זה, וגורם לו להאטה נוספת מן הזווית המנטאלית, דבר המחמיר את מצבו.
לכן הוא חש דחייה ממזונות שומניים (סיבות מנטאליות ורגשיות)

Taraxacum: שן הארי, תרופה מרכזית לחיזוק תפקודי כבד. אדם רגיש, פתוח, זמין, פגיע, נוכח, אמפאטי לזולת. הכבד נוטה להיפגע עקב רגישות היתר שיש לו ביחס לקשרים החברתיים או האינטימיים.
לכן ההחמרה משומן ב taraxacum, הינה גופנית על בסיס מבנה האישיות.

3- משיכה לשומן, desire:

משפחת ה nitrite, בעיקר nitric acid, כאב טיפוס למשפחה:
נטייה לעוצמות נפשיות מתפרצות, המתפוצצות – לעיתים ללא שליטה. כאשר נטייה זו הינה אורגנית (גופנית – נפשית) וכן נטייה "לא לשכוח ולא לסלוח" (בעיקר ב nitric acid)
לכן – מבחינתם שומן זהו מזון המהווה סוג של "דלק" לדינאמיקה הגופנית נפשית, המזין ומניע את התכנים הנפשיים מן הפנים לחוץ.

התרופות המופקות מבקטריות מעיים כגון bacilllus morgan:
אלו הן קבוצה של תרופות שחשיבותן בהחזרה של יכולת הספיגה של המעיים.
יציאה מאיזון בתהליך ספיגה במעיים הינו בעל היקף סימפטומטי עצום, עקב קשרים מטבוליים שכל תא בגוף מגיב להם.
מסימפטומים גופניים, דרך הכוחות (כוח וויטאלי) ועד לתפקודים נפשיים ומנטאליים, כאשר המכנה המשותף בירידה תפקודית זו, הינה על בסיס הישחקות הפלורה הפנימית של דפנות המעיים, לרוב עקב תרופות קונבנציונליות כמו אנטיביוטיקה מניעתית לאורך זמן רב, או מחלות מעיים אקוטיות כמו טיפוס הבטן – הגורמות לאיבוד שכבות פנימיות של דופן המעי, וכן תזונה לא נכונה לאורך זמן, או צריכת חומרים נרקוטיים המשבשים לבסוף את תהלכי הספיגה במעיים.
בדרך כלל, הדרך לאבחון הרלוונטיות של תרופות אלו, הינה כאשר רואים ירידה תפקודית מערכתית שהיא תוצאה העוקבת אחרי מחלת מעיים שקדמה לירידה המערכתית.
שומן בתרופות אלו, תומך ועוזר להשבה של דפנות המעיים שנשחקו (סוג השומן המתאים לשיקום המעי, משתנה לאדם לאדם ע"פ קריטריונים המחייבים אבחון אישי, שומן ממקור צמחי ואיזה, או מעולם החי, ואיזה)
בתרופות אלו התשוקה לשומן הינה קריאה בריאה של המערכת למרכיבים הנחוצים לה לשם שיקום דבר מה שנשחק (בניגוד לקבוצה הקודמת, שם המשיכה לשומן הינה חלק מן הדינאמיקה הפתולוגית)

Leprominium: נוסודה מצרעת. כמו כל התרופות מקבוצת הנוסודות, יש לתרופה זה היבטים רבים.
אחד מהם הינה תחושת היסוד הרגשית: "מלוכלך, לא רצוי, דחוי חברתית, יש בי משהו שמגעיל ודוחה אחרים, אין לי מקום בעולם הזה – אני חריג, אפילו אלוהים נטש אותי".
שומן בתרופה זו מהווה מזון מנחם למקום רגשי מורכב ועמוק ביותר בכאב הדחייה שיש בו.
מדוע השומן מנחם? כיוון שהוא עשיר ועתיר אנרגיה, ויותר גרביטציה של האדם לארץ, הוא כבד, מזין ומקרקע. לכן בחוויה של leprominium בצריכת השומן מהווה גורם מנחם במובן הרגשי.

סיכום:
לכל תרופה בהומיאופתיה של אופי מטבולי הייחודי לה, כך שעל אף כי יש תרופות רבות תחת הרובריקה של דחייה, משיכה או החמרה משומן, לכל תרופה יש יחס שונה למשמעות צריכת השומן. אותו יש להבין ביחס לאופי התרופה.
נושא זה, נכון לכל קבוצות התרופות המופיעות תחת רוביריקה המתארת מצב דומה כלשהו (גופני או נפשי)

מחזוריות ואופייה

ארבעת המעגלים של סוגי המחזוריות, והסימפטומים הנובעים מתנועה זו:
1- מחזוריות המגיבה לתנועת יום ולילה.
2- מחזוריות המגיבה לתנועת החודש – ירח, כדור הארץ.
3- מחזוריות המגיבה לתנועה השנתית, עונות.
4- מחזוריות המגיבה למעגל השבועי.

1- יום ולילה:
הרבעת מצבי התודעה באדם:
המעגל של יום ולילה, נוצר עקב תנועת כדור הארץ סביב הציר של עצמו, ביחס לשמש, תנועה שיש בה ארבעה מצבים:
בקר, יום, ערב, לילה.
תנועה זו מתבטאת באדם, דרך ארבעה מצבי תודעה שונים, המגיבים לתנועת סיבוב כדור הארץ:
א- בקר (השמש עולה) ההתכוננות לקראת היום, החזון שהיום מביא עימו, סוגי הכוחות שעל האדם לייצר בתוכו עקב הידיעה הפנימית של סוגי האתגרים שהיום החדש מביא עימו.
ב- יום (השמש במרכז השמיים) עיצומה של המערכה היומית, בסוגי האתגרים השונים, סוגי ההתמודדויות השונות.
ג- ערב (שקיעת החמה) סוף היום, חזרה הביתה, התכנסות פנימה, סיכום היום שחלף, חשבון נפש על היום שהיה.
ד- לילה (ירח וכוכבים, חושך) שינה, מנוחה, כניסה לממד החלום, מקום שם מתעוררים כל אותם המקומות שלאדם לא הייתה היכולת לעבד בשעת היותו ער ומודע לסוגי ההתמודדויות.

גישה קלינית מן הזווית ההומיאופתית:
סימפטומים מחזוריים באחד מארבעת השלבים (או יותר) מלמדים על סוג האסטרטגיה של האדם בדרכי ההתמודדות עם אותו השלב.
יש לברר עם האדם על היחס והגישה שיש לו בהתמודדות עם סוג האתגר בכל שלב.
דוגמאות:
א- קושי להתחיל את היום, עייפות וקשיים "להתניע" את היום:
Lycopodium: עייפות עקב חיסרון הביטחון ואמונה בעצמו, על סוגי ההתמודדויות והעדפה להימנע מן הקונפרונטציה עם הקונפליקטים.
משפחת ה – magnesia: עייפות עקב הידיעה כי הם עומדים להיכנס למקומות שם יש יחסים קשים, מריבות ו"אנרגיות קשות".
ב- כאבי ראש במהלך היום:
Nux vomica: מתח פנימי עקב התמודדויות אגרסיביות ונטיות הישגיות במבנה האישיות של האדם.
Belladona: כאבי ראש עקב הידיעה כי הם עלולים לחוות התפרצויות ללא יכולת לשלוט בדבר, דבר שקורה ל belladona לעיתים, וגורם לאינטנסיביות רגשית ביחס לכל סוגי ההתמודדויות.
ג- בחילה בערב בסיום היום:
Ipecac: אגירה של עוצמה מחשבתית ורעיונית ללא יכולת ביטוי לדבר, וכאשר האדם מתבונן על היום שחלף ורואה את כל אותם המצבים שלא הצליח בהם לבטא את מחשבותיו באופן המדויק, אז הביטוי הקליני בבחילה.
Asafoetida: נוקשות מחשבתית היוצרת קשיים קומוניקטיביים, ומכאן כאשר היום חלף ויש באדם תהליך של סיכום התהליך שעבר במהלך היום, הוא רואה את הקונפליקטים עקב נטיות של נוקשות מחשבתית להן הוא מודע, דבר המתבטא דרך הבחילה.
ד- יקיצות ספונטניות עקב הפסקות נשימה:
Opium: קוצר נשימה המבטא מודעות להתמודדויות שהיו במהלך היום שהאדם חש דחיפות לתגובה, אך לא הגיב… הסיטואציה נותרה ללא תגובה, דבר המתבטא דרך חווית קוצר נשימה בשינה ששם מתעוררים כל אותם המקומות הלא פתורים. הקושי המרכזי ב opium זוהי אי התגובה לדבר מודע.
Lachesis: בזמן השינה, העוצמות הרגשיות שלא קיבלו תשומת לב במהלך היום, מתעוררות והופכות למודעות יותר, דבר היוצר ב lachesis את הפסקות הנשימה הגורמות ליקיצה ספונטנית, עקב הנינוחות בשינה ששם מתאפשרת ההצפה של אותם המקומות שלא נפתרו.



2- המחזוריות החודשית של הירח סביב כדור הארץ:
השפעות על דפוסים מטבוליים, תגובות פיזיולוגיות לתנועת הירח סביב כדור הארץ:
ההשפעה של תנועת הירח על גוף האדם, יוצרת אפקט מטבולי עמוק, עקב כוחו המגנטי המושך של הירח.
לכן המחזוריות החודשית של ירח במיעוטו וירח במילואו, יוצר אפקט על חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף האדם, כפי שמחזור זה יוצר אפקט על תנועת מים ונוזלים בטבע כולו.
לכן – סימפטומים המגיבים לתנועה חודשית של הירח מלמדים על דפוס מטבולי, על אפשרות לאי איזון של המערכת האנדוקרינית, האחראית על הצד המטבולי.
המחזור החודשי בנשים, קשור ישירות לתנועת הירח, ולדפוסים המטבוליים הנובעים מכך, שיש לדפוסים אלו ביטויים גופניים, נפשיים ואנרגטיים.

השלכות קליניות:
לדפוסים מטבוליים המגיבים למחזוריות הירח, יש שני מרכיבים מרכזיים:
א- המרכיב המולד, אותו מבררים דרך הקשרים משפחתיים דומים. במצבים אלו סוגי התרופות ההומיאופתיות הן מן הקבוצה של הנוסודות, המתייחסות לנושא הגנטי המולד.
ב- המרכיב הנרכש. נושא זה קשור לאורח החיים שהאדם חי, אותו מבררים דרך היבטים של דפוסי הצריכה של האדם: תזונה, סמים, תרופות (בעיקר הורמונים למניעת היריון, שהם הגרועים ביותר בשיבוש הדפוסים המטבוליים, וגם המסוכנים ביותר)
יש צורך בשינוי של אורח חיים שאינו תקין בעיקר עם מדובר בנושא צריכה הכרוך בחומרים המטים את הדפוס המטבולי הטבעי של האדם (בעיקר בנשים)

3- מחזוריות שנתית, עונות השנה:
תגובות של המבנה הגופני המולד לתנועת העונות:
עונות השנה, הן תוצר של תנועת כדור הארץ סביב השמש. דבר הכרוך בתנועה רחבה יותר בהקשר הקוסמולוגי שלה , ביחס למחזור היומי או החודשי.
תנועת כדור הארץ סביב השמש הינה חלק מן המארג של מערכת השמש (תנועה של מבנה ומערכת)
לכן תגובת האדם לשינויי העונות משקף על נטייה מבנית מולדת.

דוגמאות:
אביב – נטייה לאלרגיות. בדרך כלל זוהי נטייה מולדת.
כאשר נטייה זו עשויה להתבטא כל השנה, אך באביב יש לה עוצמה ייחודית. בעיות שלד שריר. בעיות של בכלי הנשימה.
קיץ – תגובה לחום ולשמש, פיטריות עור, ווירוסים עונתיים של מערכת העיכול (שלשולים)
סתיו – נטייה אסטמטית, קשיי נשימה. כאבים ריאומטיים, שלד שריר.
חורף – דינאמיקה חיסונית, נטייה שנתית למחלות דלקתיות חורפיות (ריאות, סינוסים, כלי נשימה)

לתוך קטגוריה זו (תנועת העונות) נכנסות סוגי הרגישויות שיש לאדם לשינויים ברומטריים של מזג האוויר, וכן לסוגי מזג כגון: רגישות ללחות, יובש , קור וחום, וכן לסימפטומים ריאומטיים המגיבים לשינויי מזג האוויר.

הגישה הקלינית:
למצבים אלו יש שני מרכבים מרכזיים:
א- כאשר מופיע הסימפטום האקוטי, אז נותנים תרופה על פי הסימפטום האקוטי למען ההקלה והריפוי שלו.
כגון: rhododendron – כאשר יש כאבים ריאומטיים המגיבים לשינויים ברומטריים.
Apis – כתגובה לנפיחות לימפטית בכפות רגליים במצבי חום ולחות.
Arsenicm secale – – בכיחלון האצבעות (רנו סינדרום) בחורף, כתגובה לקור.
ב- מרכיב שני, ועקרוני יותר: הנטייה המיאזמתית (הגנטית) שקיימת ללא קשר להופעת הסימפטום, כאשר קיימת הידיעה בהיסטוריה של האדם, כי קיים דפוס קבוע וידוע של סימפטומים עונתיים.
אז קבוצת התרופות (בדרך כלל) שייכת לנוסודות, כמו: carcinosin tuberculinum medorinum psorinum ועוד….. אותם נותנים על פי הבחנה מבדלת של הסימפטומים המייחדים את התרופה, היסטוריה משפחתית, נטיות באישיות האדם ואירועים בחיי האדם המשקפים נטיות מיאזמטיות (גנטיות)

המכנה המשותף לשלושת המעגלים הללו:
א- הסימפטומים, הם תוצר של תגובת האורגניזם האנושי לתנועה הפלנטארית.
ב- המעגלים המחזוריים בעלי ארבעה חלקים המקבלים זה לזה.
בקר – ירח לקראת מילואו – אביב
יום – ירח במילואו – קיץ
ערב – ירח בחיסורו – סתיו
לילה – ירח במיעוטו, כחרמש – חורף
ג- סימפטומים הבאים תחת שלושת המעגלים הללו הם חלק מן הסינרגיה של האדם עם הטבע, עם תנועת הפלנטה ולקשר שיש לאדם עם תנועה זו. דבר הניכר בתנועת התודעה, או בסימפטומים (של חולי) המגיבים לתנועה זו, המשקפים על הקשר בין אדם – עולם.

4- יוצא מן הכלל זהו הדפוס השבועי שאינו קשור לתנועת הטבע, אלא לזמן שרירותי שנקבע על ידי האדם כיצירת מחזור חדש שאינו כלול, קשור או מגיב לתנועת המחזורית הטבעית.
העולם כולו קיבל את המעגל השבועי הנובע מן תנ"ך העברי, התרבות העברית – יהודית.
בסין הקדומה למשל, המחזור ה"שבועי" היה על פי חמישה ימים ולא לפי שבעה ימים כפי שהורגלנו לחשוב.
וכן היו תקופות בתרבויות קדומות ששם לא היה יחס למחזור השבועי, אלא למחזור הטבעי של יום, חודש ושנה, ללא ספירת הזמן על פי עיקרון השבע. בדרך כלל אלו תרבויות שבטיות, שחיו על פי הכללים של תנועת הטבע.

משמעות הדבר, מן הזווית הקלינית:
כאשר נוצר מעגל שאינו קשור ישירות לתנועת הטבע (גרמי השמיים והארץ)
הסימפטומים שיגיבו למחזור ייחודי זה, מלמדים ומשקפים על אורח חיים שאותו האדם בחר לעצמו.
סימפטומים המגיבים למחזור השבועי, הינם ביטוי לבחירות שהאדם עשה, לסוג אורח החיים שהוא חי (ולא כמו במעגלים הקודמים, שהם נטיות אורגניות מולדות המגיבות לתנועת הטבע)
לכן – סימפטומים עם דפוס שבועי מתייחסים לאדם ולאופיו, לתגובות החברתיות, ליחסים החברתיים – משפחתיים ולמערכות החיים שהאדם בנה, בחר וכיוון את רצונו הפרטי לסוג מסוים של אורח חיים.

בדרך כלל – יש משמעות רבה ליום בשבוע שבו מופיעים סימפטומים שבועיים מחזוריים, הם מעידים על התוצאות בחיי האדם ביחס להתמודדות עם אורח החיים שבחר.
שכיח כי אנשים רבים מפתחים סוגי סימפטומים רב גוניים בסוף השבוע. כגון: מגרנות, תסמיני שפעת, תהליכים אלרגניים, כאבים מסוגים שונים במערכת שלד שריר, עייפות קיצונית ולא אופיינית לאדם, מצבי רוח ודיכאונות ועוד…
כל סימפטום בפני עצמו מלמד על סוג המחיר הנפשי שעל האדם להתמודד עימו עקב אורח חיים שאינו הולם את נפשו (ניתן להרחיב על ההקשרים השונים ומשמעותם בקטגוריה: סימבוליקה גופנית – נפשית)
אם היה זה אורח חיים המתאים לאדם, לא היו מופיעים הסימפטומים, אך מעצם הופעתם של סימפטומים מחזוריים על בסיס שבועי, ניתן להבין כי יש מחיר לאורח החיים שהאדם בחר לעצמו, וכן סוגי הסימפטומים הבאים על בסיס שבועי מלמדים על סוג המחיר שהאדם לקח על עצמו, עקב אורח חיים שאינו הולם את איכותו הנפשית.

דוגמאות:
א- סימפטומים בסוף השבוע: סיכום השבוע שחלף, האופן בו השבוע הותיר באדם את תוצאותיו בדרך כלל בשחיקה או בקושי בהתמודדות, משם נובעים סימפטומים המלמדים על סוגי ההתמודדויות שהביאו לידי חווית שחיקה.
עייפות – שחיקה אנרגטית, בדרך כלל על בסיס של שחיקה נפשית (אותה יש לברר)
כאבי ראש – התמודדות עם מציאות מורכבת כאשר המגמה המרכזית לנסות ולעשות סדר והיגיון באורח חיים עם חוויה כאוטית, ללא יכולת להכלה (כפי שהאדם חווה זאת) בדרך כלל עם מצוקה רגשית עמוקה העומדת ללא פיתרון.
תסמיני אלרגיה בסוף שבוע – מלמדים על חוויה עמוקה של שאט הנפש שיש לאדם מסוג החיים שהוא חי.
דיכאון ומצבי רוח – מלמדים כי האדם, כביכול מעמיד פנים במהלך השבוע – דבר הכרוך בגיוס עצום של כוחות נפש, וכאשר מגיע סוף השבוע האדם נחשף למצבו הרגשי האמיתי.
ב- תסמינים המופיעים ביציאה מסוף השבוע – מוצאי שבת ויום ראשון, מלמדים על המתח וחרדה שיש באדם לקראת ההתמודדות עם מעגל שבועי נוסף.
ג- תסמינים במופיעים במרכז השבוע – יום רביעי, מלמדים על חוויה סיזיפית. כביכול האדם לא מצליח לראות את הסוף, את "האור שבקצה המנהרה"…. בעומסים ובקשיים שהוא מתמודד איתם.
ד- תסמינים המופיעים לקראת הסוף שבוע – יום חמישי לשישי, מלמדים על חוויה של "להיות על הקצה" לחיות על סוף המשאבים, על כי "קצה נפשו של האדם".

הגישה הקלינית:
בדרך כלל יש להתייחס לנטיות מרכזיות באישיות האדם, שהן אלו המייצרות ודוחפות לבחירות מסוימות שהסתברו בדיעבד כלא נכונות ביחס לדרישה של היסודות העמוקים הנפשיים של האדם, אשר בעקבות אותן הבחירות האדם נאלץ לשלם מחירים העולים לו בבריאות.
תשומת הלב הינה לדינאמיקה הנפשית, רגשית של האדם, ולאיכויות המרכזיות בדינאמיקה הפסיכולוגית.

דוגמאות:
1- Staphysagria: נטייה של האדם לוותר על רצונותיו מול אדם אחר הרוצה ממנו דבר מה, שתוצאות הדבר בהדחקה של המהווים של אותו האדם.
2- Sulphur: נטייה לוותר על הפרטים. אדם הרואה את התמונה הכוללת מגבוה, אך חש את הסלידה מכניסה לפרטים, ומוותר אליהם, דבר שבסיכומו של שבוע, גורם להפרעות מסוגים רבים ושונים.
3- Cedron: אדם מגורה וסטימולטיבי בתגובות חושיות וכן ברמה הרגשית, המגיב מהר, נרגש מהר, דבר המביא להתשה של כוחותיו ולעשייה שאיננה פרודוקטיבית

הקול הנו הביטוי העמוק ביותר באדם ב', סוגי הקולות

"וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית, כז-כב)

המכאניקה הגופנית של תהליך ייצור הקול (האוויר שעובר מן הריאות, דרך הקנה ומיתרי הקול) הנו תהליך הזהה בעולם כולו, בקרב כל בני האדם.
למרות שהמכאניקה של תהליך היווצרות הקול (המכשור הגופני) זהה לחלוטין בעולם כולו, ללא הבדל בגזע, מין ולאום. למרות זאת לכל אדם יש קול המייחד אותו, השונה ובעל אופי ייחודי.
דבר זה נכון אף בתאומים זהים, גם להם, לכל אחד מהם יש את קולו הייחודי.
דבר זה מפליא ביותר, ומראה כי אין לאופיו של המכניזם באורגניזם האנושי כל קשר לאיכותו וייחודיותו של קולו האינדיווידואלי של האדם.
לכן – ייחודיות קולו של האדם, שאינה מבוססת על היסוד המכאני של כלי הנשימה, מלמד ומהווה אינדיקציה שקולו של האדם זהו ביטוי מיידי וישיר של היסוד הלא חומרי, שהוא מרכז האדם, ומשם בוקע קולו של האדם, ומשם ייחודיותו.
לכן – קולו של אדם זהו ביטוי למרכז האותנטי, לציר המרכזי של אותה איכות לא חומרית, המייחדת כל אדם.
מכאן הקשר העמוק בין ריאות ללב, שהלב זהו מקום מושבו של האדון, ואילו הריאות הן האיבר המגונן ככנפיים על הלב.
מן הלב נובעת הייחודיות של האדם, ודרך הריאות איכות זו מוצאת את ביטויה המיידי והאותנטי דרך קולו של אדם.

סוגי קולות:

1- קול היוצא מן האף, אדם שקולו נשמע כמו שאפו סתום:
אינדיקציה לאי רצון לקשר עם המציאות החיצונית.
קיימת אפשרות לאדם החש מסויג מן המגע עם העולם, שהיה מעדיף שהעולם "לא יציק לו" והוא היה רוצה שקט והסתגרות.
2- קול הנשמע גרוני, היוצא מן הגרון. איכות של קול צרוד, עכור במקצת, מחוספס:
יש באדם עוצמה רגשית, או עוצמות של תכנים שקשה לו לבטא, וכאשר עוצמה זו רוצה לבקוע מתוכו, היא כמו ונעצרת בגרון, וגורמת לקול מחוספס.
לקול גרוני יש גוונים רבים, ובדרך כלל רובם מהווים אינדיקציה ל"חנק" רגשי של תוכן כלשהו.
לעתים חנק רגשי זה, קשור לנושא מסוים הקרוב לליבו של האדם, ואז קולו עשוי לבטא את רגישותו של האדם דרך איכות קול משתנה, לרוב לאיכות יותר צרודה, קטועה ומחוספסת.
3- קול עמוק, כמו שיוצא מעומק הריאות:
בדרך כלל, אדם עם ביטחון, שקט נפשי, תחושת מסוגלות. נינוחות עמוקה, ורפיון לאור ביטחון עצמי.
4- קול הנחתך בין השיניים. סגנון דיבור של לסתות קפוצות, והשיניים "חורקות" ומסננות את הקול:
זהו ביטוי לגישה תוקפנית, עם נטייה לאגרסיביות, אולי אף עם גישה של אלימות כלפי יחסים עם הזולת.
5- קול הנוטה להיות חתוך עם מקצב קובע, בסגנון מכאני, קצת כמו רובוט:
צורך בביטחון, בארגון וסדר חיצוני ופנימי. צורך שדברים יהיו "לפי התוכנית". צורך במבנה יציב וידוע. נטייה לפרפקציוניסטיות מחשבתית.
6- קול שלעתים נשמע עמוק ולעתים הופך לדק, לעתים בוקע מן עמוק מן הריאות ולעתים גורני וצווחני:
אדם עם נטיות פולאריות. אפשרות לזהות פנימית שעדיין לא גובשה. חוסר ביטחון של האדם ביחס לזהות המינית שלו.
7- קול מתנגן, כמו גל, עולה ויורד:
קול זה מלמד על דינאמיקה רגשית רבת פנים. אדם רב גוני בהיבטים הפנימיים שלו, עולם עשיר ויצירתי. אך עם אפשרות לאי יציבות הגורמת לאדם לאבד את המרכז שלו, ולכן את משאבי היצירה האפשריים שיש לו.
8- קול המתחיל חזק וממשיך חלש:
אדם עם עוצמות מתפרצות, אשר אינו יכול להתמיד או להחזיק את הכוחות שלו, והוא מתפזר מהר מדי, וכמו שנגמרו לא הרזרבות מהר מדי.
אדם עם איכות של "רץ למרחקים קצרים" המתחיל את מעשיו בקול תרועה ומסיים בקול ענות.
9- קול במתחיל חרישי וממשיך חזק ואיתן:
אדם עם תחושת שבריריות עצמית, אשר ההתחזקות שלו באה לאור היציאה שלו מעצמו לעולם לשם תקשורת. כאשר הוא לבדו, הוא נינוח, כאשר הוא יוצר לעולם, הנינוחות אובדת לו, אך חוזרת לאחר זמן מה לאור התהליך המתפתח מול העולם, כאשר הוא מוצא את מקומו החדש מול העולם.
10- קול חרישי, קול שנשמע בקושי רב, ויש להתאמץ ולהטות אוזן:
אדם הנחבא על הכלים, אינו חש בנוח מתשומת לב עליו.
למרות זאת – כל חרישי בדרך כלל מציע על תוכן עמוק ועשיר שיש באדם, לכן יש לאדם קושי להציג אותו לעולם, וכדאי להאזין בקשב רב ובתשומת לב גבוהה לאדם עם קול חרישי.
בדרך כלל – יש שם הרבה תוכן הנסתר מן העין, המבקש להיגלות.
11- קול הנשמע כמו שהאדם צועק, האדם מדבר בצעקות:
אדם שחש שהוא עצמו אינו נשמע, לא רואים אותו. בדרך כלל הוא הופך עקב תחושה זו לאגרסיבי ואפילו לאלים. מאחורי האגרסיביות יש באדם זה כאב עמוק של "אף אחד לא מבין אותי, אני לא מצליח לתקשר את עצמי לאף אחד, בעיקר לא לקרובים אלי".
12- קול הנשמע כמו בכי, כמו אדם המקונן קינה:
תחושה עמוקה של "הכול אבוד", יסודות פנימיים שהקיום תלוי בהם, כמו ואבדו. תחושת איבוד קרקע, איבוד של משענת, איבוד של מה שהיה יציב ואיננו יותר.
13- קול מתגלגל, הנשמע כמו צחוק, או כמו לעג:
אדם עם גישה מבודחת, גישה עם חוש הומור, אדם עם גישה חביבה וצעירה.
או – אדם סרקסטי שאיבד דבר מה והפך ציני ומריר.
או – כאב על חיסרון של דבר מה שאינו ידוע, עם וויתור על האפשרות למשהו טוב יותר.

ורטיגו, סחרחורת ע"פ ההומאופתיה

ורטיגו פיזיולוגי שכיח לאחר תנועת ראש חדה או בלתי שגרתית או עקב אי התאמה בין הראייה לתחושה המרחבית ולתחושת שיווי המשקל, לדוגמה מחלת ים או פחד גבהים. סחרחורת אמיתית כמעט אינה מופיעה לפני התעלפות. ורטיגו פריפרי (Peripheral vertigo) נגרם מפגיעה בעצב שיווי המשקל או איבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ואילו ורטיגו מרכזי (Central vertigo) קשור לפגיעה במוח עצמו ובמרכזי שיווי המשקל שבמוח.
וֶרְטִיגוֹ (Vertigo) היא תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת. התחושה עלולה להיות מלווה בבחילה, הקאה, הזעה או קושי בהליכה. הגורם להפרעה עשוי להיות פגיעה באוזן התיכונה, בעצב שיווי המשקל (העצב הוסטיבולרי) או במסלולים העצביים במוח, ובגרעינים הוסטיבולריים של המוח.
מאחר שמערכת שיווי המשקל מושפעת לא רק מאיבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית, אלא גם מחוש הראייה ומתחושות שהגוף חש באמצעות הגפיים והשפעת כוח המשיכה, הרי שכל פגיעה באיברים אלה תשפיע על שיווי המשקל. (מתוך ויקיפדיה)

סיבות שכיחות לורטיגו מן הזווית ההומיאופתית, וכיצד מתמודדים איתן:

1- צריכת רעלים כגון:
צריכת אלכוהול:
תרופות מרכזיות: nux vomiva, rab.b, nat.mur, coloc,
התרופה המרכזית הינה nux vom

סמים: גראס, פטריות, ממריצים ועוד..
תרופות מרכזיות: nuv vom, coffea, lach, avena sativa
התרופה המרכזית גם כאן הינה nux vom, אך במקרים רבים יש להתייחס לסוג החומר הנרקוטי. במקרים רבים יש לתת את החומר הנרקוטי בדילול הומיאופתי, אז מתאפשר ריפוי של חומר עם אופי מרעיל.
כגון – ורטיגו לאחר mdma, יש לקחת סם זה בדילול של 30ch, אז יש ניקוי של חומר זה מן הגוף (מצבים אלו מחייבים מטפל שמנחה את התהליך)

תרופות קונבנציונאליות: יש תרופות רבות שיש להם תופעות לוואי ידועות של ורטיגו, כמו כן – במצבים קליניים רבים, מעורבות של מספר תרופות – יותר תופעת לוואי של ורטיגו.
במצבים אלו העיקרון הטיפולי לנושא תופעות הלוואי הינו detoxication של כבד, כליות, דם, ומעיים.
תרופות רלוונטיות: nux vom, tarax, card.m, או תרופות מערכתיות המתאימות למבנה המטופל.
גם כאן קיימת האפשרות לזיהוי של חומר מסוים אותו ניתן לדלל לתרופה הומיאופתית ולתת אותו כניקוי גוף מן החומר הנרקוטי.
ורטיגו שנובע מתגובות לוואי לחומרי הרדמה לאחר ניתוחים, טיפולי שיניים ועוד.. תרופה מרכזית: opium

אוכל מקולקל, ישן (הרעלת מזון) ורטיגו שמגיב להפרעות במערכת העיכול, שכיח מאוד במזרח בקרב מטיילים.
תרופות מרכזיות: nux vom, vert. alb, china, lyc, coloc
עיקרון הטיפול בורטיגו עקב הרלעת קיבה, הינו בניקוי מערכת העיכול, כאשר המעיים והקיבה הם מרכז המטרה, לשם כך יש להציעה על שיטות נוספות לניקוי גוף כגון: מים עם לימון, אורז דייסתי נטול טעם עם הרבה לימון סחוט ועוד…צמחים מנקי מעיים, צום ליום אחד כדי לאפשר לגוף להתנקות עם הרבה שתיית נוזלים.

2- ורטיגו שנובע מתחילתם של "קריסטלים". הסחוס, שהוא עדין ביותר במבנה האוזן התיכונה, מתחיל תהליך של עיבוי ונוקשות.
תרופה מרכזית: conium, הינה התרופה הראשונה, בדרך כלל פוגשים תופעה זו באנשים מבוגרים.
תרופות משניות: bryonia, phos, selenium, sulphur
או תרופה אינדיווידואלית שמבנה המטופל.

3- ורטיגו הנובע ממחסור שינה (אימהות לתינוקות, אנשים בעובדים בלילות, אנשים שמעגל השינה שלהם השתבש)
תרופה מרכזית: coculus indica
תרופות משניות: nux vom, rtiticum vul, carbo veg, lach

4- ורטיגו הנובע מרגישות למצבים משתנים, כגון שינויי מזג אוויר, שינויים אלקטריים באווירה הסביבתית.
תרופות מרכזיות: rhod – מרכזי בורטיגו לאור שינויי מגז אוויר
Rhus t, puls, merc sol, calc p, brom
יש עוד תרופות רבות אותן יש להתאים ע"פ אופייה של המבניות המטופל.

5- ורטיגו בעת היריון: תופעה שכיחה עקב שינויים מטבוליים, אפשרות שיש ברקע עלייה בסוכר בדם (סוכרת היריון) או שינויים מבניים של החוליות עקב תהליך היריון טבעי.
תרופות מרכזיות: phos, gels, puls, ccoc,
אם ורטיגו נובע ישירות מסוכרת היריון יש לשקול syziguim
אם יש קשר ישיר לשינוי מבנה חוליות צוואריות, יש לשקול rhos t, cobaltum met

6- סיבות עמוקות יותר מחייבות תהליך לקיחת מקרה והבנה עמוקה יותר סיבות החולי – אז תשומת הלב הינה על התהליכים הרגשיים של האדם. דבר שאולי יוביל למתן תורפה שאין לה אינדיקציה או זיקה גופנית לנושא הורטיגו
במצבים קליניים מורכבים כגון ורטיגו שהינו חלק מתהליכים אפילפטיים, גם כאן יש להבין לעומק את הדינאמיקה המערכתית מן הזווית הגופנית והנפשית, עם ה- peculiarities של הורטיגו ביחס למכלול.

אפקט פלצבו

פלצבו היא מילה לטינית שפירושה הוא הפועל לרַצות (placeo) בעתיד בגוף יחיד (אני ארצה). מקור המונח "פלצבו" בפסוק מספר תהילים בתרגום הלטיני של התנ"ך הוולגטה (אחד מן התרגומים הראשונים של התנ"ך ללטינית מן המאה ה4 לספירה) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהילים קט"ז, ט') התרגום הלטיני: "Placebo Domino in regione vivorum" הוא תרגום ישיר של תרגום השבעים, ופירושו "אֲרַצֶּה את אלוהים בארצות החיים". הפסוק שימש כפתיח לתפילה שהייתה מקובלת אצל כמרים נוצריים במאה ה-12. מאוחר יותר, המילה פלצבו עברה לשמש כתיאור של מתן מחמאה לשם ריצוי. כך רופאים החלו לקרוא לטיפול שניתן רק כדי לרצות את החולה בתור פלצבו. כלומר: מתן טיפול שאינו רלוונטי למטופל והינו רק לשם ריצוי דעתו של המטופל, בכך שהוא מקבל משהו בעל אופי טיפולי כביכול.

פלצבו הינו אולי הטענה המרכזית של הרפואה הקונבנציונאלית כלפי הרפואה האלטרנטיבית, ובעיקר כלפי ההומיאופתיה. הטענה היא, שמכיוון שאין בתרופה ההומיאופתית שום זכר למולקולה הראשונית ממנה הוכנה התרופה ההומיאופתית, אין בתרופה חומר, ולא שום זכר לחומר, הרי שכל התרופות ההומיאופתיות הינן תחת הקטגוריה של תרופות פלצבו.

המחקר הקונבנציונאלי טען בראשית וויכוח זה, כי האפקט הרפואי של פלצבו עומד על 30% בהצלחה הקלינית שלו. היום המחקר מראה על אחוזים גבוהים יותר לאפקט פלצבו, עד לכדי 60%. ויש הטוענים עד ל 70%. אותם אלה הטוענים על אחוז עולה ומדהים זה, מעלים את האפשרות כי האדם המקבל תרופת פלצבו, מעורר בתוכו תהליכי ריפוי הקשורים לפעילות מוחית בשחרור חומרים מן המח המורידים את סף הכאב. הם סוברים כי תרופת פלצבו רק מעוררת ומעודדת את תהליכי הריפוי הטבעי הגנוז במערכת האנושית.

נקודה מרכזית בכל אותם המחקרים העוסקים במגמה להוכיח את אפקט פלצבו ואת הרלוונטיות שלו לתהליכי ההבראה, אף מוסיפים לדיון את החשיבות של אפקט הרופא על המטופל, וכן את צבע תרופת הפלצבו, שגם לצבע יש אלמנט המוסיף לאפקט פלצבו ועוד גורמים סביבתיים המביאים לבסוף לשכנוע העמוק של המטופל ביכולת תרופת פלצבו לרפא אותו.

הנקודה החסרה שמעולם לא מצוינת בכל אותם המחקרים, הינה השאלה היסודית: האם לאחר שיפור או הבראה מסוימת במצבו של המטופל, המטופל נותר בריא, או שחלה רגרסיה שבמצבו לאחר זמן מה? האם התוצאות הקליניות "החזיקו מעמד" לאורך זמן? ואם כן, לכמה זמן?

עלי לומר, שבניסיוני כמייצג ההומיאופתיה בדיון זה, מעולם לא ראיתי את אפקט פלצבו בתחום ההומיאופתיה. כאשר תרופה הומיאופתית נכונה ניתנה האדם הבריא, כאשר תרופה שאינה מדויקת נתנה, האדם לא הבריא, וגם לא הראה הבראה שניתן לייחס לה את "אפקט פלצבו". יותר מכך, יש בתחום ההומיאופתיה אין ספור עדויות קליניות על תינוקות המקבלים תרופה הומיאופתית, ללא ידיעתם במובן, עקב היותם תינוקות. ומבריאים באופן ישיר מן התרופה ההומיאופתית. כך שאלמנט הידיעה או האמונה בדבר לקיחת התרופה אינו קיים בקרבם מראש, בתהליך הטיפול. בניסיון הקליני ההומיאופתי, אם כן, אין לאפקט פלצבו שום מקום כאפקט טיפולי, כמו שטוענים כלפי ההומיאופתיה בגישה הקונבנציונאלית.

הנקודה החשובה שעולה, ושצריכה לעלות מדיון זה, הינה השאלה הבאה: אדם שלקח תרופת פלצבו והבריא, מראה ומעיד כי כוחו המחשבתי וכוח האמונה שבקרבו, היא זו שריפאה אותו. האדם לוקח תרופה כדי להבריא ממצוקה מסוימת, ידיעתו ואמונתו היא זו המרפאה. כך עולה מן האפשרות לריפוי בפלצבו. לכן השאלה אותה יש לשאול:
1- כיצד מחשבה מרפאת?
2- באילו תנאים כוח מחשבה ואמונה – מרפאים, ובאילו תנאים המחשבה לא רלוונטית לתהליכי הריפוי?

תנאי ראשון: ההסכמה של כלל חלקי הנפש למחשבה או לאמונה. אם יש פיצול באדם, אין אפשרות למחשבה או לאמונה, לפעול פעולת ריפוי. כאשר כלל חלקי המערכת מצטרפים ליחידה אחת, וכולם ביחד חוברים למחשבה אחת או לאמונה אחת, ללא קונפליקט או פיצול, אז מחשבה הופכת לכוח פעיל המסוגל לברוא ולצור מציאות חדשה.
התנאי אם כן, הינו כלל האחדות. האחדות היא זו במשנה את פני המציאות.

תנאי שני: שכנוע עמוק בצדקת המחשבה ובצדקת רצונה או מגמתה של אותה המחשבה.
על האדם לחוש את צדקת המחשבה, ולהיות משוכנע לחלוטין שרצונה "מגיע" לו.

תנאי שלישי: מוכנות פנימית לקבל את הפער הזמני בין מצב שאינו רצוי (מצב חולי, או סבל) לבין המציאות החדשה אליה הוא שואף וממתין.

תנאי רביעי: ביסוס השקט והנינוחות הפנימית האופיינית לאדם המשוכנע בצדקת האמונה או המחשבה.
השקט הפנימי מהווה חלל המאשפר למחשבה "לברוא" מציאות באופן שאינו מתקל בקשיים, כאשר יש באדם את השקט הנכון. שקט זה הינו "רחם" לפעולת המחשבה.
אי שקט פנימי (רעש של מחשבות מתרוצצות, רעש של רגשות סוערים, דיבור של ספקות וקונפליקטים) אינו מאפשר למחשבה לבסס את רצונה ולצור מציאות חדשה.

סיכום: כוחה של תרופת פלצבו, מעוררת בלבד את הכוח האחדות של נפש האדם לפעולה. לעיתים האדם זקוק לדחיפה קלה, לעידוד קל מצד "תרופת פלצבו" כדי לחזור למקום בו הוא חובר לאחדות, משם כל אפשרי לו.

הקול הינו הביטוי העמוק באדם

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (בראשית כז, כב)

1- הקול הינו הביטוי העמוק ביותר של האדם את עצמו.
אין ביטוי אמין ומדויק יותר לאדם ולמהותו, יותר מאשר הקול הטבעי והספונטני הבוקע מגרונו של אדם.

2- הקול הינו "הלבשה" לנשימה הראשונה של התינוק שנולד. התינוק נולד והמגע הראשוני שלו עם העולם ועם הסביבה (אקלים, נוכחות של מקום ועוד..) מתרחש באמצעות הנשימה הראשונה. כאשר הילד נשם את נשימתו הראשונה, הוא חווה את המפגש הראשון והמכונן שלו עם כדור הארץ ועם העולם שבתוכו הוא עומד לחיות. הנשימה הראשונה והמפגש בעוצמתו מעורר בתינוק קול של בכי. קול זה הינו הביטוי הקיומי והקמאי, העמוק ביותר באדם.
נשימה ראשונה זו של התינוק נותרת בזיכרון אורגני לכל ימי חייו של האדם. דרך הנשימה ניתן לחזור לחוויה הראשונה של המגע הראשוני של האדם עם עולמו. יש כוח עצום לחוויה מסוג רגרסיבי זה, מן הזווית התרפאותית ומן הזווית ההתפתחותית.
הזווית התרפאותית: (נשימה מעגלית) יש טראומות לידה מסוגים רבים הנותרים כזיכרון חי בתוך האורגניזם, והם ניכרים בסימפטומים גופניים ומנטאליים ומכתיבים את כל אופיים של חיי האדם למן הלידה ועד למותו, אלא אם כן מצב זה מטופל. טראומת לידה הנותרת באורגניזם כזיכרון פתולוגי, עשויה להתרחש עקב לידת מלקחיים או כל לידה המתרחשת באופן מיידי ואלים (קיסרי). או כאשר קרה משהו בעל אופי טראומטי לאימא בעת הלידה או בסמוך ללידה. אז מצבה של האימא עובר ו"נזרע" בתינוק. לעיתים אטמוספרה קשה אליה נולד הילד (מלחמה, מחנות ריכוז ועוד..) מטביעים בילד זיכרון אורגני מיד עם לידתו, דבר שמכתיב את דפוסי המחשבה שלו למשך כל חייו.
חזרה לחוויית הנשימה הראשונה והקול הראשון שבקע מגרונו של התינוק- בגיל מבוגר, כאשר יש לאדם קוגניציה מבוגרת, מוכנה ובשלה, החזרה הקוגנטיבית למקום בו האדם נשם את נשימתו הראשונה מביאה עימה תהליך רפוי עמוק מאוד.
הזווית ההתפתחותית: כאשר קיימת טראומת לידה היוצרת "שיכבה" בתוך האורגניזם, הרי שחלקים נוספים פוטנציאליים, השייכים לאדם ואפשריים לו, אינם יכולים להפוך לזמינים עבור האבולוציה שלו, עקב אותה החסימה. לאחר שהוסרה החסימה, האדם נפתח לעוד ממדים המחכים להיחשף ולנוע קדימה (רובדי נפש, ופוטנציאל רגשי)

3- הקול והנשימה מהווים דבר אחיד שאינו יכול להיות נפרד. ללא נשימה אין קול. מכאן הקשר העמוק בין הנשימה הראשונה לקול הראשוני, וכיצד הוא מבטא את מהותו של האדם.

4- פולקלור:
א: לפי תרבויות אינדיאניות בארצות הברית, השאמאן מקשיב לקול הבכי של הילד הנולד, ולפי קול הבכי הוא קורא לו בשמו הראשון.
ב: בהודו בתרבות האינדית, יש תורה רחבה סביב האותיות בסנסקריט. כל אות מכונה "זרע" (ביג'ה) לכל אות או זרע, יש צליל וקול, אשר מייצר אפקט ה"בורא" משהו בתוך המציאות. תורה זו מכונה "ביג'ה מנטרה". חזרה קבועה ומחזורית על הצליל של האות מביא לידי כוח הנאגר באדם החוזר על המנטרה. וכך הוא יכול לעשות ולהשפיע את רצונו על העולם.
ג: לפי היהדות העולם כולו נברא בדבריו של האל. האל דיבר ועולם נברא. העולם נברא עם כן בקול והצליל.
כל תורת האותיות ביהדות ב"ספר היצירה" המיוחס לאברהם אבינו, מתייחסת לנקודה זו.
ד: תורות מוזיקה וקול קדומות שעסקו בצלילים המסוגלים לשנות את עולם הטבע, נותרו ותורגלו בבית הספר של פיתגורס. יש הטוענים כי את תורת הצלילים שלו הוא למד מירמיהו הנביא.
הפלת חומות יריחו בכיבוש הארץ על ידי יהושוע, הינה תורה העוסקת בכוחו של הצליל, והיכולת של השימוש בו כדי לשנות את המציאות החומרית. "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ." (יהושוע ו, ד-ה)
ה: שבעת הטונים בסולם המוזיקאלי (אוקטבה) מקבילים לימי השבוע. לכן היסוד המוזיקאלי (אוקטבה) קשור לחוקים וליסודות הטבעיים של הבריאה ושל התנועה של עצמים בתוך הבריאה (גרמי שמים, תנועת הטבע)

5- קיים הבדל ופער עצום בין המילה המדוברת לבין הקול הבוקע מגרונו של האדם.
המילים עשויות לשקר, האדם משתמש בהם לצרכים רבים ומגוונים, לעיתים רחוקות יש אחדות בין המילה המדוברת לבין איכות קולו של האדם.
אדם המספר על עצמו ומתאר את מצבו בקליניקה, משתמש במילים שהן חלק מעולמו הפנימי, חלק מעולם המושגים שלו. במקרים רבים אין קשר בין המושגים והמילים, המנסות לתאר משהו מן האדם על עצמו, לבין מה שהאדם מבקש למסור לחברו.
קיים פער גדול בין משמעות איכותו של הקול, קולו של האדם, המבטא את האיכות העמוקה ביתר בנפש האדם, לבין המילים והמגמה של האדם לתקשר את עצמו.

6- בין בני האדם עומד "מגדל בבל" – המושגים הפנימיים של כל אדם שונים בעומקם ובהבנתם את המושג עליו מדברים.
למשל המילה "אלוהים": לכל אדם יש הבנה שונה לגבי מושג זה, ולכן כאשר אדם א' יבטא את מחשבתיו על אלוהים, הרי שברוב המקרים דבריו יעוררו וויכוח, עקב הבנה השונה עקרונית ומשמעותית בקרב אנשים שונים עם חינוך וניסיון חיים שונה.
כך שניהול שיחה אמיתית, האפשרות להיות ביחד עם משהו ברובד אמיתי, יכולת שיתוף וקרבה אמיתית, במקרים רבים נועדה לכישלון מראש עוד לפני שהניסיון לקשר התחיל.
לכן אנשים רבים כל כך חשים בדידות נוראית בחברה שלנו. הם חשים ובצדק, שלא מבינים אותם, שלא ניתן לתקשר את עצמם באופן השיחה תביא ל"ביחד" עם האחר.
אנשים רבים חשים תסכול וקושי גדול מן הניסיונות לקשר אמיתי ול"ביחד" אמיתי, אך ללא הואיל.
וזאת עקב הפער בין המילה המדוברת לבין התוכן שהאדם נותן לה. תוכן זה של המילים המושגים למילים דומות, הינה המכשול הקומוניקטיבי הגדול ביותר בין בני האדם.
לעיתים אנשים מתווכחים למרות שהם אומרים את אותו הדבר בדיוק, רק שהם משתמשים במושגים מילוליים שונים. ולעיתים אנשים בטוחים שהם הובנו בעומק רב, בשעה שיש תהום עצומה בינם לבין חברם וזאת עקב שימוש במילים ומושגים שמדמה כי כולם מבינים אותם באופן זהה.
דבר זה מתרחש רבות כאשר אדם מנסה לשתף את חברו בחיי הנפש שלו. כי אז המילים והמושגים אינם דקים מספיק כדי להעביר את התוכן הפנימי הדק.

7- השפה , ללא קשר לאיזו שפה, הינה מאתגרת מאוד. עקב העולם הפנימי השונה באנשים המשתמשים במושגים ובמילים דומות, אך עם פרשנות ותוכן פנימי שונים לחלוטין.
וכאן נכנס הצורך שלנו כהומיאופתים העוסקים בתורת האדם ברובד הקיומי העמוק ביותר, לדעת ולהכיר את האדם בשורשיו, בעומקו הראשוני לפני הביטוי הקומוניקטיבי המילולי.
עלינו להימנע מ"להיתפס" במילים שאמר המטופל, כיוון שהן יחסיות ובעלות פרשנות שונה בתוכן מאדם לאדם.
עלינו לדעת מה אומר האדם באמת, למה הוא מתכוון באמת, מהי כוונתו לפני שהשתמש במילים מסוימות.
והקול של האדם, קולו של האדם הינו היסוד העמוק והמידי ביותר, המבטא את מהותו הבסיסית של האדם. ואותו עלינו ללמוד ולהכיר, את תוכנו של הקול ואת החיים שהוא נושא בתוכו.

השיפתניים – labials – מפרויד ועד לשירתו של אלן גינזבורג

 

"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני" (זיגמונד פרויד)

תקופת השיפתניים מתחילה ביום לידתו של פרויד ה5 למאי 1856, ומסתיימת ב1970 לערך, סוף תקופת נערי פרחים בארה"ב, ותחילת הערעור והמחלוקת על גישתו של פרויד, ע"י מטפלים שגדלו על ספריו והתחנכו על תורתו, ולבסוף החלו להוכיח את אי דיוקה ואת חסרונותיה הקליניות.

פרויד הינו האדם המייצג נאמנה את תקופת השיפתניים, הוא היה פורץ דרך ייחודי, ואמיץ לתקופתו. ניסיונו להעמיד את תורתו ותפיסותיו המיניות ברמה של "מדע" החלו בשקידה רבה של פרויד אך לבסוף הוא לא הצליח להוכיח "מדעית" את טענתיו.  דבר המתבטא דרך התרופה: rosmarinus – בא יש ביקורת עצמית גבוהה, צורך להכרה ולהערכה של העולם את הישגיו. וכן דרך התרופה: lavendula – שם יש נטייה לניקיון, לסדר, לעידון ולחושניות עם אופי סטרילי.

ביסוד תורתו ותפיסתו של פרויד עומד העיקרון המיני שבאדם. עיקרון יסוד והנחת יסוד שממנה פרויד בנה את גישותיו הטיפוליות. דבר זה מתבטא היטב במשפחת השיפתניים, כאשר אחר מן התמות מרכזיות של קבוצה זו הינה הביטוי המיני וגירוי המיני המהווה שורש וביטוי התנהגותי לקבוצה כולה. התרופה הבולטת בקבוצה   זו הינה – origanum – שם המיניות הינה החזקה ביותר בקבוצה, ואף הפתולוגית ביותר (עקב גירוי תמידי של אברי המין, האדם נדחף באופן קומפולסיבי לאוננות או לעיסוק מיני ללא יכולת שליטה בדבר)

לפי פרויד האדם ביסודו הינו יצור מיני, חברתי. וכן בשיפתניים המיניות הינה  מוטיב מרכזי אך לא במובן הבוטה כגון: fluoric acid, platina, tarentula, medorinum – אלא באופן מעודן יותר, הקשור לקשר ולדינאמיקה חברתית או משפחתית. תרופה כגון: melisa – משקפת את המיניות של האישה מודרנית, היא סקסואלית, קרייריסטית, מאוד מטופחת, חרוצה, בקיאה בתחומים רבים, סובלת מנדודי שינה עקב רוב הלחץ והעיסוקים. היא בקיאה במה שקורה בעולם ולוקחת בו חלק פעיל. המיניות שלה ניכרת היטב, אך היא לא מרכזית בהוויה שלה. נקודה זו מהווה חידוד לכוונתו של פרויד על הדגשת המיניות, הוא הגדיש אותה עקב היותו פורץ דרך, דבר שחייב אותו להקצנה תפיסתית, כאשר המיניות באה בלבושים רגשיים או תרבותיים נוספים, כמו שניכר ב melisa. שם המיניות הינה חלק ממכלול ולא מוטיב מרכזי.

מוטיב מרכזי בשיפתניים הינו החושניות הסנסואלית החושית. דבר המתבטא דרך הריגוש ברוב התרופות בקבוצה זו. החושניות של השיפתניים אינה באה לידי ביטוי רק דרך מין, אלא גם דרך תחושות גופניות נוספות כגון אכילה, או התמכרויות לתחושה מסמים.

פרויד עצמו היה אדם סנסואלי מאוד, ועישן כ20 סיגרים ביום, דבר שהביא למותו מסרטן הפה בסוף חייו. הוא אף השתמש שימוש ארוך בזמן בקוקאין, בתקופתו הקוקאין רק נחשף למערב ונחשב לתרופה לכל דבר. פרויד היה מחסידי הקוקאין ועודד את מכריו להשתמש בסם זה מתוך תפיסה שהוא בעל יכולת לעודד מחשבה, ריכוז, ומצב רוח מרומם. הוא סבר בתחילה שלסם זה אין תופעות לוואי, אך לאחר כ20 שנות שימוש היה עליו להודות שאין בדברים ממש. יש היום שטוענים שאת רוב חידושיו הוא הגה דרך שימוש בסם הקוקאין.

המהלך אותו החל פרויד,  של לגיטמציה לחופש מיני, שיחרור מכבלים מסורתיים או דתיים, למען בקשה לאושר ולחופש

(הוא היה יהודי אטאיסט שלא החביא ואף התגאה במקורותיו היהודיים – הוא טען על דת  "דת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד-עשר של הדת הוא 'לא תשאל'. " – וראה בא את דרך "הבריאה ביותר לבטא תסביכים מודחקים")

מצאו את ביטויים המלא בתרבות נערי הפרחים של שנות השישים. "נביא" התקופה היה אלן גינזבורג (3 ליוני 1926 – 5 לאפריל 1997) הוא הטיף למיניות פתוחה בכל המובנים, וכן הטיף לשימוש בסמים המייצרים הזיות כגון: lsd מסקלין, פטריות ועוד.  בשיריו עודד והשפיע על דור שלם. הינה דוגמא לשיריו ולסגנון:

יללה ושירים אחרים // אלן גינזברג (מאנגלית: עודד פלד, קשב לשירה)

חֶזְיוֹנוֹת! אוֹתוֹת! הֲזָיוֹת! נִסִּים! אֶקְסְטָזוֹת! צָלְלוּ

בִּתְהוֹם הַנָּהָר הָאָמֶרִיקָנִי!

חֲלוֹמוֹת! סְגִידוֹת! הֶאָרוֹת! דָּתוֹת! סְפִינוֹת מַשָּׂא

עֲמוּסוֹת הֲבָלִים רַגְשָׁנִיִּים!

פְּרִיצוֹת דֶּרֶךְ! מֵעַל הַנָּהָר! צְלִיפוֹת וּצְלִיבוֹת! נִבְלָעוֹת

בַּמַּבּוּל! אוּפוֹרְיַת סַמִּים! חַגֵּי הִתְגַּלּוּת! יֵאוּשׁ!

עָשׂוֹר שֶׁל צְרָחוֹת חַיּוֹת וְהִתְאַבְּדֻיּוֹת! מֹחוֹת! אֲהָבוֹת חֲדָשׁוֹת!

דּוֹר מְטֹרָף! עַל סַלְעֵי הַזְּמַן!

צְחוֹק קָדוֹשׁ אֲמִתִּי בַּנָּהָר! הֵם רָאוּ הַכֹּל! הָעֵינַיִם הַפִּרְאִיּוֹת!

הַשְּׁאָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! הֵם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם! הֵם קָפְצוּ מֵהַגַּג!

אֶל הַבְּדִידוּת! מְנוֹפְפִים בִּידֵיהֶם! נוֹשְׂאִים פְּרָחִים!

אֶל הַנָּהָר! לָרְחוֹב!

תרופה כגון: leounurus cardia  – אם איכות של רגישות אנושית גובהה, צורך ל"רוחניות", משיכה אחר גירויים חושיים עד להצפה רגשית, שממנה עשוי לנבוע פגיעה בלב, ומתח שרירי היוצר נוקשות, תרופה עם זיקה ללב המייצרת פתולוגיות של הלב – מבטא את תקופתו ואישיותו של אלן גינזבורג, שלבסוף קיבל שבוץ מוחי עם שיתוק חלקי עקב לחץ דם לא סדיר, והיסטוריה ארוכה של שימוש החומרים נרקוטיים

 

תקופת השיפתניים מסתיימת כאמור, בזמן בו הפסיכולוגים החלו לערער ולהראות גישות המנוגדות לתפישות של פרויד.  אין הדבר אומר שפרויד טעה. הוא לא  טעה כלל. הוא ביטא נאמנה את ה"פסיכולוגיה" של תקופתו ושל תקופת השיפתניים. לכן צדקתו נכונה לתקופה, ואינה מבטאת בהכרח "אמת" נצחית. דבר זה בה להראות שלכל תקופה ולכל קבוצת צמחים, יש "פסיכולוגיה" שונה עם תיאור שונה של חלקי הנפש.  כאשר המוטיבים הפסיכולוגיים גם הם שונים מקבוצה לקבוצה.  (דבר זה יידון במאמר בפני עצמו)

סיכום: תקופת השיפתניים באה להראות וללמד את נושא המניות. דרך השיפתניים ניתן לראות כי המיניות באדם אינה חלק עצמאי ללא קשר לשאר חלקי המערכת, ואינה אלמנט מרכזי כמו שהכול עליו נישען כמו שפרויד רצה להציע, אלא שהמיניות הינה גורם השזור בחלקים נוספים, בא באינטראקציה עם חלקים נוספים במבנה האנושי. כאשר חלקי המערכת מאוזנים, המיניות מעשירה ומביאה לידי גדילה של רבדים עמוקים ועדינים בנפש האדם, לכיוון של יצירה, ועלייה בדרגות הרוח. וכאשר המערכת אינה מאוזנת על סך חלקיה, המיניות הופכת ל"אנרגיה" המביאה לידי הקצנה העשויה להוביל להרס וחולי במובן הפתולוגי.

 

 

 

rubiales – פואתיים: המהפכה

פואתיים – rubiales המהפכה

"היה ישר וצנוע ולמד כיצד להיות בור, ואז לעולם לא תרמה את עצמך או את האחרים ".
ז'אן ז'אק רוסו

הפואתיים הם קבוצת הצמחים שיצרו את האטמוספרה שאפשרה את המהפכה הצרפתית. כדי שמהפכה תצליח, עליה להביא עימה חדשנות אמיתית, הנוגעת בלב האדם ללא קשר למין וגזע. איכות זו באה דרך המהפכה הצרפתית.

המהפכה הצרפתית היא אחד מנקודות המפנה הדרמטיות והחשובות ביותר בהיווצרות אבני יסוד של התרבות המערבית והעולמית בימינו, שממנה נובעת הלאומיות, הדמוקרטיה והחילוניות. והיא ביטוי לתהליכי שינוי חברתיים, כלכליים, פוליטיים והגותיים עמוקים שהתרחשו בעת החדשה. המהפכה הצרפתית היא הביטוי הדרמטי ביותר של עידן המהפכות ששטף את אירופה מסוף המאה ה-18 והיא מגיע שנים ספורות לאחר המהפכה האמריקאית שגם לה נודעת חשיבות עצומה בעיצוב העולם המערבי ושינוי סדרי המשטר והחברה בו. מהפכה אשר שמה לפניה את החופש וזכות היחיד, למחשבה אישית ולבחירה לאורך חיים אינדיווידואלי.

דרך התרופות המופיעות בקבוצה זו אנו למדים את הדינאמיקה הפנימית שהולידה את התסיסה ואת המרד. כל הפיכה של שלטון ותרבות כרוכים במוות של אנשים רבים, גם בהפיכה הצרפתית המוות היה לנושא כואב. אך תוצאותיה של ההפיכה הצרפתית מהווה את הקרקע לעולם החדש, אותו אנו חיים היום. הם הגו את רעיון זכויות האזרח ושיווין כל אדם. הם היו בראשונים לאפשר ליהודים שיווין זכויות. ההגות הצרפתית נודעת בתבונה הומאנית ומתחדשת של "תקופת הנאורות". דרך רנה דקרט, וולטר וז'אן ז'אק רוסו, מישל פוקו, ז'אן פול סארטר ועד לעמנואל לוינס בן זמנינו. הקו המשותף של ההגות הצרפתית, הינו במחשבה פתוחה, נטייה הומאנית הרואה את הלגיטימיות של האחר לחיים ולדעה שונה.
מכיוון שנושא זה רחב ועצום, לא ניתן לקמט אותו לתוך מאמר. אך בהתבוננות בנפשם של התרופות מן הפואתיים, היצירתיות, העוררות, הגירוי למחשבה, הרצון לחידוש, השמחה למגע עם נושאים חדשים ומעוררים את הנפש, הרי שניתן דרכם להבין לעומק את התסיסה שהביאה לידי מהפכה זו.

אחת מן הדמויות המרכזיות של המהפכה הצרפתית הינו נפוליון בונפרטה. הביוגרפיה שלו הינה תחת ההשפעה של הפואתיים. איש רב פעלים, עשיר בתעוזה ותוכן. עם דמיון פורה יצירתי במיוחד, ולא רק בחזית הלחימה, אלא גם בחזון שהביא עימו, וכן במישורים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.                   מדבריו:

"צריך יותר אומץ כדי לחיות מאשר למות"                                                                                "אל תחכה… הזמן לפעול אף פעם לא יהיה מושלם"                                                                  "מי שאינו מושפע מדמעות אין לו לב"

 

מטריה מדיקה על פי ארבעת הרמות:

"כל אדם חייב להמציא את דרכו" ז'אן פול סארטר

China officinalis:                                                                                                          אנרגיה– תנועה מחזורית מדויקת, מהיר, תזזיתי, חשוף, מגורה.                                                גופני – פתולוגיות עקב איבוד נוזלים. נטייה אנמית. כל התופעות באות במחזוריות קבועה הניתנת לחיזוי.                                                                                                                            רגשי– עולם פנימי עשיר מאוד, רב גוני בתנועה הרגשית, אך עם קושי גדול לבטא את העושר הפנימי. נעלב מאוד בקלות, רגיש ופגיע. מצבי רוח משתנים במהירות.                                                   מנטאלי – מפתח תפיסות עולם אידיאיות, תמימות, נאיביות. מתבסס על יכולות מנטאליות חזקות של יצירתיות, ומעוף. אך תפיסת העולם מעורבת עם רגשות שמפעילות אותו ללא יכולת הכלה.

Chininum sulphuricum:                                                                                           אנרגיה – מחזוריות מדויקת, כמו china – עם נטייה להחמרה בין 10- ל11 בבקר.                        גופני – מערכת העצבים מגורה מאוד, אפקט ספציפי על העצב השמע, טיניטוס, חרשות ספונטנית. סחרחורות המלוות עם בעיות שמע. סוגי נאורלגיות שונים כאשר הכאבים באים בגלים מחזוריים קבועים. רגשי – תגובות רגשיות ללא פרופורציה, בא לעולם עם רגשות חשופים, נעלב בקלות, מרגיש הכול. תפיסת העולם שלו נבנית על רגשות חזקים, מהירים, תגובתיים.                                                  מנטאלי – תאוריטיקן רגשי. נוטה לתפיסות עולם הרמוניות, אידאיות, פואטיות.

Coffea cruda:                                                                                                            אנרגיה – תזזיתי, מהיר, עצמתי, מגורה.                                                                               גופני – מערכת העצבים מגורה ומגיבה חזק, חושים חדים, בעיקר השמע, רגישות עצומה לרעשים ולקולות. הפרעות שינה, עקב רגישות יתר לקולות. דופק לב מואץ באופן פתאומי.                            רגשי – מלא במחשבות, רעיונות, ועוד… אינו יכול להניח ולהרפות מזה, לכן תשוש, עצבני, ועמוס. אינו יכול להירדם עקב עומסי המחשבות והרעיונות. כאשר רוצה להרפות – אז באות כל המחשבות ואינן מניחות. תמיד נראה שמח, פתוח, עולץ… עשוי לפתח "חולי" עקב תגובות יתר בעלות אופי אקסטאטי מנטאלי- תפיסת עולם של יצירת קשר, קומוניקציה, צורך ליצור, לעשות, לתכנן. לרוב נותר ברמת המחשבה ואינו מוריד את תוכניותיו לדרגת העשייה והביצוע.

Ipecacuana:                                                                                                                  אנרגיה – גדוש, חזק, חסון, עוצמתי. מחזורי בתנועה שלו.                                                         גופני – נטייה לבחילות ולהקאות, נטייה אסטמטית המלווה בבחילות. כל סוגי החוליים של תרופה זו מתלווה עם בחילה ורצון להקיא. הצטברות ליחה בריאות המוביל לתחושת בחילה והקאה של ליחה (ant. Tart). תרופה מרכזית להקאות ובחילות בטיפולי כימותרפיה.                                               רגשי- מלא בתשוקות, אך אינו יודע את מה הוא רוצה בדיוק, קצר רוח, אין לו סובלנות, כל דבר צריך שיקרה עכשיו. מתחרט מהר, חש אשמה ללא סיבה, לא ברור לו על מה. חש אי נוחות ואי שקט, קשה מאוד לרצות אותו, יש בתוכו אי שבעיות רצון כל הזמן (calc phos)                                         מנטאלי – מפתח תפיסת חיים עקב כעס ותסכול מודחק, מפתח גישה של עצבות קודרת לאור אי הסיפוק שאין לו מילוי או אפשרות לתמלול. הופך לבסוף לקר ומנותק, אדיש לקרובים לו.

Yohimbinum:                                                                                                               אנרגיה – החמרה בלילה, לפני שינה.                                                                                   גופני – התעוררות מינית חזקה, האזור המיני מגורה מאוד, ללא פורקן (platina – origanum) נפיחות באזור הגניטאלי, אשכים נפוחים. עצירת שתן. גודש. אי סדירות בדופק הלב, החזה מרגיש גדוש.       רגשי – מגורה ואינטנסיבי, אי שקט ומהיר תגובה. מצב זה מוביל לתגובה של רעד בכל הגוף.       מנטאלי – חזק וחיוני, צריך גירויים חזקים. מפתח מערכות יחסים המבוססות על תשוקה מינית.

"חקר האמת היה לי לתועלת רבה יותר מאשר קריאתם של ספרים, או שיחה עם אנשים מלומדים" רנה דקארט

לועניים – scrophulariales – חלק ב', על מקומו וזווית עולמו של הנכבש

"אני מאמין בקיומו של כוח יוצר ביקום הזה – כוח שהוא הבסיס והמהות של כל המציאות, ושאין להסבירו במונחים מטריאליסטיים. ההיסטוריה, בסופו של דבר, מונחית בידי הרוח, ולא בידי החומר… כאשר אין לקהילה הנהגה אלוהית, כאשר אין לה סדר מוסרי מוחלט, אין לה גם שום עקרונות קבועים ובלתי משתנים; לפיכך כמעט כל דבר – כוח, אלימות, רצח, שקר – הוא אמצעי מוצדק כדי להגיע אל "הארץ המובטחת". רלטיביזם מהסוג הזה מעורר בי תיעוב"                 (מרטין לותר קינג)

שלושת משפחות צמחים אלו שייכות לסדרת ה"לועניים" (scrophulariales) עליהם נכתב במאמר הקודם. קבוצה זו מחלוקת לשני חלקים – על הראשונה נכתב המאמר "לועניים –scrophukeakes –היסטוריה". במאמר זה ניתן סקירה על החלק הראשון של הקבוצה. חלק זה מתאר את הכיבוש הקולוניאלי של ארצות אירופה את היבשות השונות, יבשת אמריקה ב1492, ומנקודה היסטורית זו, מתחיל תהליך הכיבוש האירופי את היבשות אותן מאכלסות תרבויות שבטיות מן הטור הראשון. למעשה כל התרבויות שנכבשו על ידי הקולוניאליזם האירופי, שייכות לתרביות שבטיות מטור ראשון. תרביות מטור שני כגון סין, לא נכבשו. ה"לועניים" מתארים את התרבות האנגלית האריסטוקראטית, את בית המלוכה האנגלי, את הכיבוש הקולוניאלי ואת מבוקשו… כוח, עמדה, ממון, כיבוש טריטוריאלי לשם בזיזת משאבים ממקומות שונים בעולם, שיעבוד ועבדות של כוח אדם לצורכי כוח עבודה זול, ועוד.

משפחות הצמחים אודותם נכתב במאמר זה, מתאר את צידו השני של המטבע, הצד של האדם הנכבש, התרבות הנכבשת.. מקום זה קשה והרסני. תרבויות מטור ראשון (תרבות השבט והחיים במיזוג עם הטבע) כאשר הן פגשו התרבויות של טור שישי (תרביות אירופה) הן היו ללא כלים וללא שום אמצעי הגנה. התרבות הכובשת הייתה אכזרית, חדה, ארכיטיפית, גסת רוח כלפי מה שאינו כמותה, שיפוטית וחד מימדית כלפי הנכבש. לתרביות טור ראשון לא היה שום סיכוי לעמוד מולן, והן קרסו… חלקן נעלמו… חלקן שרדו כשבר כלי..כולן סבלו שבר איום שעדיין לא אחלים.. תרביות אלו עברו השמדה סיסטמית על ידי האדם הלבן, וחוו שואה שאין לה מספיק הדות בעולם המערבי, שכן העולם המערבי בנוי על החורבות שלהן (כגון ארה"ב הבנויה על החורבן של התרבות האינדיאנית)

מן הזווית ההומיאופתית: כמעט ולא נותנים תרופות מקבוצות אלו, הן קבוצות זנוחות ונשכחות.. ואין שמים לב עליהן… בדיוק כמו ובדומה לטבע האנושי שאינו רוצה ולא מעוניין לדעת ולראות את צידו של המנוצח, המושפל, הנכבש והמשועבד…. האדם באופן טבעי עוצם עין מן המראות הקשים, לטובת המשיכה לכיוון ה"גלוריפיקציה" של המנצח, החזק, הבוהק, השנון ועוד.. קבוצות אלו אינן נראות בקליניקה כשיקוף לקבוצות צמחים המבטאות את מקומו של האומלל והנכבש.

יש זיקה פתולוגית השזורה בקבוצות אלו:                                                                                   1- הכבד: הכבד נפגע באופן אורגני, האיבר עצמו נפגע, דרך טפילים הגורמים לנזקי תפקוד לאיבר. כל טפיל המסוגל לחדור למערכת, מסוגל כך עקב אי הגנה, חולשה ולכן לנחדרות של האורגניזם על ידי הטפיל. הכבד נחדר על ידי הטפיל, כיוון שאין למערכת יכולת הגנה ודחייה של אורגניזם לא רצוי..        2- כלי הרבייה: יצירה של ציסטות או גידולים באיברי הרבייה, עם נטייה לכיבים באיברים אלו.              3- כיבי עור קשים (סיפיליטיים) קבוצות אלו הן סיפיליטיות באופיין, דבר המלמד על ההרס על לעובי הקורה של התרבות המקומית שנכבשה על ידי האדם הלבן.

תוצאות הכיבוש של האדם הלבן, הביא לידי הרס המבנה של התרבות השבטית, וגרם למוות רב ואובדן של ידע תרבותי עצום, ומכאן הנטייה הסיפיליטית (נטייה סיפיליטית- משמעותה – הרס הרקמה עצמה) של קבוצות צמחים אלו. לכן דרך קבוצות אלו ניתן להבין ולראות את התוצאות של העולם הקולוניאלי, ואיזה סוג של הרס וחורבן הוא אותיר בעקבותיו.

"החוק העתיק של עין תחת עין מותיר את כולם עיוורים. הוא אינו מוסרי מכיוון שהוא מבקש להשפיל את היריב במקום לרכוש את הבנתו; הוא מבקש להשמיד במקום לשנות. האלימות אינה מוסרית מכיוון שהיא משגשגת על שנאה במקום על אהבה. היא הורסת את הקהילה והופכת את אחוות בני האדם לבלתי אפשרית. היא מותירה את החברה בחד-שיח במקום בדו-שיח. האלימות נגמרת בכך שהיא מביסה את עצמה. היא יוצרת מירמור אצל הניצולים ואכזריות אצל המחריבים."                  (מרטין לותר קינג)

עיון במטריה מדיקה של הקבוצות הבאות, חושף את החוויה של ה"נכבש" ואת עולמו הנחרב. דרך העיון בצמחים, ודרך החוויה שהצמח מבטא, ניתן להבין ולראות את התוצאות הסופיות של מהלך הכיבוש על הנכבש, וכיצד הנכבש הגיב לכובש. הינה התרופות ומה שהן משקפות דרך הצד הקליני שלהן:

1- משפחת הקוציציים

1- andrographis paniculata – אנרגיה – חולשה                                                                 גופני – המערכת רגישה לפרזיטים ולטפילים, אשר חודרים לעומק האורגניזם, הכבד ניזוק מטפילים, בעיות כבד עמוקות מאוד, ניוון בכבד כאיבר.                                                                           רגשי – חשוף וחלש, קל לחדור אותו ולגרום לזעזוע עמוק, הזעזוע מתחיל רגשית ועובר מיידית לסומטיזציה גופנית בעיקר במערכת הכיס מרה וכבד.                                                                 מנטאלי – חלש, נשבר בקלות – אך מראה חזות חזקה.

2- hygrophilia spinosa – אנרגיה- לא יציב, ירידות מהירות של ויטאליות                                 גופני- נטייה לבעיות עור עם רגישות מיוחדת לטפילי עור, פטרת עור. חולשת כבד – הכבד נוטה להיפגע מטפילים. כליות חלשות.                                                                                                     רגשי – חש חרדה ואי יציבות מעצם המגע עם העולם.                                                             מנטאלי – הולך בעולם עם תחושת איום כמו שסוף העולם קרב.

3– justica adhatoda– אנרגיה – רגיש ומשתנה מהר עקב שינויי אטמוספרה                          גופני- רגישות בכלי הנשימה העליונים, אלרגיות לאבק ושינויי מזג אוויר, נטייה לשיעול כרוני שהסתבך לאחר מחלה אקוטית.                                                                                                        רגשי- רגיש ולא מוצא את מקומו בחברה, ניפגע בקלות וחש קושי להגן על עצמו ביחסים חברתיים מנטאלי- העולם מסוכן, העולם עשוי הרוס אותי, אני חלש ורגיש.

 

2- משפחת הזיתיים

1- chionanthus virginica – אנרגיה – מחזוריות קבוע של עליה וירידה, אי שקט כללי.                  גופני – כאבי ראש שהם תוצר של כבד לא מאוזן ותהליכי עיכול לא יציבים. כאבי הראש הם תוצר של אי איזון זה. תרופה לכבד.                                                                                                       רגשי – bilious nature – עצבני, מתוסכל, ממורמר, רגשות נגטיביים.                                         מנטאלי – תגובות חריפות ומהירות מתוך תחושה של איום וצורך להגנה (merc sol)

2- fraxinus Americana – אנרגיה – תחושת כובד, וקושי בתנועה. לאות עמוקה.                           גופני – זיקה מיוחדת לרחם, ואברי הרבייה נשיים. תרופה לגידולים, פיברומות, ציסטות גדולות וקשות ברחם (aur mur nat)                                                                                                       רגשי- אישה שדיכאה את הנשיות שלה לטובת חיזוק הצד הזכרי. אישה זיכרית וחזקה, עם תחושת המחיר הכבד שיש עליה לשלם על הוויתור על הצדדים הנשיים שלה.                                      מנטאלי – נוקשות, מחויבות למשימה, תחושה שהחיים תלויים בהיותה חזקה כדי לשרוד.

3- fraxinus excelsior – אנרגיה – כבדות, נוקשות, קושי בתנועה. תחושת מגושמות כללית.           גופני – נטייה לבעיות פרקים, דלקות וניוונים בפרקים. נפיחות בבלוטות הלימפה, גם הן נוקשות. תחושה שהגוף מכווץ.                                                                                                                  רגשי- אדם מחויב, מגויס למשימה. אחראי. תפיסות נוקשות וזכריות של עשייה ומחויבות עמוקה למה שעוסק בו. סגורים וקושי לבטא רגשות או לדבר בכלל על מה שקורה להם. נוקשות תפיסתית.

4- olea europea – אנרגיה – עייפות ותשישות של "מחלת היאפים", קושי גדול להשתקם לאחר שפעת קלה.                                                                                                                      גופני – אלרגיות אביביות (alium cepa) רגישות לעץ הזית.                                                        רגשי- רוצה שלום אך לבסוף נלחם, אידיאליות גבוהה שאינה פוגשת את המציאות, הכוונה והתוצאה תמיד שונה. קונפליקט לאור תנועה זו.                                                                                 מנטאלי – תפיסה נוקשה ואידאית של המציאות, עם מוכנות פנימית לשלם את המחיר ולהתעמת עם כל מצב שהאידאה מחייבת.

3- משפחת הביגנוניים

1- jacaranda caroba –אנרגיה – חולשה, לאות.                                                                  גופני – כיבים על פני העור (סיפיליטיים) זיקה לראומטיזם עם בחילות בבקר, הפרשות צהובות צמיגיות. פגיעה בכלי השתן והמין הזכרי (ניוון סיפיליטי)                                                                        רגשי – תרופה סיפיליטית ולכן אי שקט והחמרה בלילה בכל המובנים.                                       מנטאלי – חש שהעולם הורס אותו, העולם נראה לו כמו כובש שמבקש להכחיד אותו.

2- jacaranda gualandai – אנרגיה – החמרת לילה, תרופה סיפיליטית. חולשה וירידה וויטאלית גם במשך היום, קושי להניע את עצמו לעשייה.                                                                            גופני – נטייה לכיבים עמוקים על פני העור או בתוך הגוף בעיקר באיברי המין. נטייה לפגיעה בגלגל הראיה. שלשולים כרוניים.                                                                                                   רגשי – חש פגוע ומותקף, חש ללא יכולת הגנה,חש שהעולם סביבו הינו אכזרי, קשה, כמו כובש אכזר. מנטאלי – גישה סיפיליטית, האדם הולך בכיוון של הרס עצמי.

"אהבה היא הכוח היחיד אשר יכול להפוך שנאה לחברות." (מרטין לותר קינג)