איוב כה, עד שלא באו הייסורים על איוב, נטול חוכמה היה (פרקים כז,כח)

"וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר"
דברי משל שייכים לחטיבת הנושאים שהם: "שלא כפשוטו".
המילים הנושאות משל, מחביאות משמעויות ותתי משמעויות, לעיתים בין המילים מתחבא המשל ולעיתים המבנה הכללי של המאמר כולו, הוא המשל.
האבסורד שבדבר, שבכדי להבין דברי משל וחידתם, נושאים שאינם כפשוטם, על האדם להיות פשוט – בעל תודעה פשוטה, נטול פרדיגמות, מודלים ותפיסות כולאות קודמות, על האדם להפסיק להיות "חכם" ומתוחכם, עליו להיות פשוט כקורת העץ, ריק כעמק המלא בערפל, נקי כשלג הנופל.
למשלו של איוב יש גוונים וצדדים רבים, הינה צד אחד של מגמת המשל, שם איוב פורס את הדרך להשגת הבלתי מושג, היא החוכמה – אותה החוכמה ש"אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ".

איוב מראה במשלו שבעה צעדים להשגת החוכמה, הינה שבעת הצעדים כפי שדברי המשל מציגים:

צעד ראשון: אי השקט המוביל לזיהוי נשמת אלוהים בנפש האדם

"חַי-אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי
כִּי-כָל-עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי
אִם-תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם-יֶהְגֶּה רְמִיָּה"

א- האיכות הראשונה: חַי-אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי.
אי שקט עד שהנפש מרה, על כי דבר מה קיומי ועקרוני איננו במקומו.
משהו שניתן להרגיש אך לא עד הסוף ניתן להבין ולהסביר.
משהו איננו תקין, לא טוב ואיננו ממקום נכון.
משהו לא בסדר – אך אותה הנקודה שאיננה בסדר, עדיין איננה ניתנת להגדרה, והיא בוערת ואיננה מניחה, לילה ויום ללא השקטה… סמים, אלכוהול בריחה למקומות זרים לא משקיטים את חוסר המנוחה על דבר מה החסר בנשמה.

ב- איכות שנייה: כִּי-כָל-עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי.
זיהוי הזהות הבסיסית שבנפש האדם, שהיא "נשמה" שהיא חלק אלוה ממעל, ששורשה איננו שייך לכל מאורעות העולם הגשמי.
שכוח החיים המפעם את לב האדם ואת תנועת החיים, שורשו בנשמת עולם.
נשמת האדם היא היסוד היודע לזהות את כוח החיים שהוא חלק מנשמת עולם החובקת כול, המחייה כול.

ג- איכות שלישית: אִם-תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם-יֶהְגֶּה רְמִיָּה.
זוהי האינדיקציה ששתי איכויות קודמות אכן בוססו היטב בנפש האדם.
כאשר אין לשקר מקום.
כאשר אדם ניטהר ממגע של נשמת אפו, נשמת רוח המחייה של הנשמה החובקת עולם.
כאשר האדם פגש בתוך עצמו את היסוד שהוא "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם" (שמואל א', טו, כט)
שם אין עיוות, פיצול או שקר… שם האדם הפך פשוט.

צעד שני: תהליך ההתנקות, הטהרה והדבקות

"חָלִילָה לִּי אִם-אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד-אֶגְוָע לֹא-אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי
בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא-יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי
יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל
כִּי מַה-תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ
הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי-תָבוֹא עָלָיו צָרָה
אִם-עַל-שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל-עֵת
אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד-אֵל אֲשֶׁר עִם-שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד"

א- האיכות הראשונה:
חָלִילָה לִּי אִם-אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד-אֶגְוָע לֹא-אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי
בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא-יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי
זיהוי וגירוש השקר מכל מני הנפש.
עקב זיהוי איכות הנפש – הידיעה על איכותה הבסיסית ומכאן הידיעה על מהלך החיים שהיא מייצרת ומבקשת.
היטהרות מכל אותם הנושאים שהאדם צבר לאורך חייו שהם הפכו ליסודות קיום המבוססים בנפש האדם, אשר בכוחם להביא לסטייה מדרך הישר, מדרך האמצע, מדרך "נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי"…
לאחר זיהוי נקודה זו בנפש, יהיה הצורך להתעמת עם חלקים וצדדים בנפש האדם שאינם עולים בקנה אחד עם יסוד בסיסי זה, זהו תהליך היתוך וההמסה של כול אותם הצדדים אותם יש לנקות.

ב- איכות שנייה:
"יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל
כִּי מַה-תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ
הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי-תָבוֹא עָלָיו צָרָה"
אותם החלקים שיש לנקות ייתכן שמצאו מקומם בחלל הנפש מילדות, עקב השפעות משפחתיות, חברתיות ותרבויות הזרות לאיכות הטהורה שבאדם, שהלבישו עליו דפוסי נפש שאינם הולמים את איכותו.
ייתכן כי מאורעות עולם כגון מלחמות המחייבות הגירה, או קושי משפחתי בשינוי הסטטוס הכלכלי והחברתי, חתמו בנפש האדם חותמות שהפכו להיות תכונות אופי שאינן שייכות לנקודת היסוד כפי שהיא הוגדרה בצעד הקודם.
ייתכן כי האדם, עת גדילתו עבר סוגי קשיים או משברים בנושאים רבים ומגוונים (יחסים אינטימיים, קשרים חברתיים, קשיי מיקום בהתקדמות בקריירה ועוד) שהם יצרו בו גישות ותפיסות שהתבררו בדיעבד כלא נכונות ואף מעקבות.
את כולם יש לנקות כיוון שהם מהווים הפרדה, הפרעה וחצץ מן הנקודה שהיא יסוד האישיות ומקורה.
מקומות אלו הם סיבה למצוקות רגשיות רבות, לנפילה לקשיים רבים בנושאים שונים,
איוב מכנה את אופי הדפוסים אללו כך: "כִּי מַה-תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ".
בחנופה אין הכוונה להתנהגות מתחנפת, אלא לדפוסים באדם המסיטים אותו מן היושר והניקיון הבסיסיים שבנפשו. אז הוא נקרא "חנף", ו"אלוה ישל נפשו". יבוא האל בעצמו ויראה לאדם את הסטייה, עקב האחדות שבין אותו הנפש הבסיסית למקורותיה.

ג- איכות שלישית:
"אִם-עַל-שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל-עֵת
אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד-אֵל אֲשֶׁר עִם-שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד"
לאחר הזיהוי ותהליך הניקיון והטהרה המתלווים לזיהוי, בא השלב הבה ההכרחי שהוא התפתחות הדבקות ב"יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל-עֵת"….
"שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים, טז-ח)
הדבקות שאין ממנה הפסק,
המאמץ הבלתי פוסק להיות דבק,
שידוד של כוחות הנפש למען אותה מטרת דבקות…. כאשר רק היא לבדה הופכת להיות מרכז הקיום, כאשר האדם נוטש ועוזב כל הבלי עולם,
כאשר לא נותר לו לאדם דבר, רק אותה דבקות המאירה את נפשו.



צעד שלישי: התפתחות היכולת לחזות, להיות בעל חזיונות

"הֵן-אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה-זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ
זֶה חֵלֶק-אָדָם רָשָׁע עִם-אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ
אִם-יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ-חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ-לָחֶם
שְׂרִידָו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה…."

א- איכות ראשונה:
"הֵן-אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם"
ההתפתחות של היכולת "לחזות", להיות בעל חזון ובעל היכולת להבין דברים מן החזון והחזיון.
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח,כא)
ההתפתחות של יכולת החזיונות הינו הצד בתודעה שמתפתח לאחר התגבשות הדבקות ליסוד פעיל וקבוע.
אז תודעתו של האדם רואה כאדם הנשען ונעצר,
כאדם שחרג מתחומי החושים והגוף,
כאדם שצופה ללא פניות,
כאדם הרואה אמת נקייה החוצה את צעיפי המציאות.
ביכולת להבין מציאות מתוך החיזיון, אין לוגיקה שכלית, אין יחסיות קודמת מתפיסות קודמות, אין ספרים או ידע קודם שיבואו ויתנו לדבר נקודת ייחוס, אין רקע בידיעה הקודמת המהווה רקע לחיזיון.
החיזיון הוא תוצאה של התפנות האדם מעצמו, מאישיותו, מן היחסיות של זהותו כפי שהיא ידועה ומוכרת לו.
חיזיון זהו מצב של התבוננות פעילה ואקטיבית כאשר נפש האדם רגועה ונינוחה כאחד הישן.

ב- איכות שנייה:
"וְלָמָּה-זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ
זֶה חֵלֶק-אָדָם רָשָׁע עִם-אֵל…"
כאשר האדם זכה ליכולת לחזות, עליו לעצור למשך זמן רב לשם בירור אופיים של החזיונות.
אל לו להזדרז ולבטאם,
אל לו לכותבם או לשתפם,
אל לו אף לחתום במוחלטות את דעותיו מחזיונותיו.
שאם לא כן: "אִם-יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ-חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ-לָחֶם
שְׂרִידָו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה…."
כלומר: כאשר מתפתחת באדם היכולת לחזות, ואין דעתו נקייה, והוא מוטה ע"י הפרדיגמות הקודמות, הדעות וצדדי האופי שעדיין לא נוקו, כאשר הוא אוחז במודלים ותפיסות, פילוסופיות ודתות.
כל אלו יהפכו את חזיונותיו לתעלול שטן, לסטייה מדרך הישר, להתרחקות מכוונת נשמת עולם.
התוצאות של חזיונות לא נקיים הרי גורל:
"יִשָּׂאֵהוּ קָדִים וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ
וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח
יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ".

במקום זה אל האדם לפתח אורך רוח, סובלנות, ביקורת עצמית ויכולת של התבוננות על תוצאות הנושאים אותם חזה, חווה, הרגיש וידע.
אל האדם להשתהות זמן רב עם הדברים, לפני הצגתם כפרי ותוצאה לעולם.
על האדם לעבור את תהליך האימות העצמי, תהליך שיש לו זמן משל עצמו, ייתכן כי תהליך זה יחייב ימים וייתכן שנים.
זהו מקום המחייב בירור מעמיק של הנושאים אותם האדם חזה..
ומטרת ההמתנה והבירור: ניקוי של יסודות הקיבעון התפיסתי שהיה בו לפניו.
כאשר המגמה של תהליך ההתפתחות – להיוותר נקי ממחשבות, פרדיגמות ומודלים המעקבים כל אפשרות להתחדשות.
על הישן למות, ולתת לחדש להיוולד.
אז החזיונות משתרשים נכון, ולעיתים תהליך זה איננו קצר מועד, זהו תהליך בעל דינאמיקה השייך לו לעצמו לבדו.

צעד רביעי: התפתחות היכולת להכיר ולגעת בנסתר

"כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ
בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה
קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל-תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת"

א- איכות ראשונה: "כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ…"
חוכמה שדוברה שפרקים קודמים היא "חוכמת התכונה".
חוכמה שיודעת לזהות את שורש התכונה של כל צורת קיום.
לכל צורת קיום ציר, עמוד שדרה, יסוד בסיסי אחד בלבד המגדיר את זהותה.. ידיעת יסוד זה – היא חוכמת התכונה.
חוכמה זו מתפתחת באדם עקב הצעדים הקודמים.

ב- איכות שנייה: בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה
צד של חוכמת התכונה, זהו בהבנת תהליך ההשתלשלות, כיצד אחד מוביל לשתיים, כיצד פעולה יוצרת אפקט שהוא תוצר של הפעולה וכיצד האפקט הופך בעצמו לסיבה לדבר הבא.
"אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים; אמר לה, על דאטיפת אטיפוך, וסוף מטיפייך יטופון (על שהרגת נהרגת וכל הורגייך יהרגו)" (אבות ו,ב)
זוהי ההתפתחות של ההבנה על המשמעויות של פעולה ותוצאה וכיצד שרשרת זו פועלת במציאות, מהי הדרך לעבוד עימה, מתי לפעול למתי לעצור, מתי לדבר ומתי לחשות.
זוהי ההבנה של מקומו היחסי של האדם במציאות וידיעה על האופן בו כל מעשיו, דבוריו ומחשבותיו בעלי כוח ואפקט על המכלול, וכן כיצד הוא עצמו מושפע מן הכלול.

אספקט נוסף בצעד זה, זוהי האיכות של "היודע דבר מתוך דבר".
היכולת לדעת על מה שאינו נראה לעין, מתוך מה שנראה לעין.
היכולת להסיק (מסקנות נכונות) עקב חלק קטן ממה שידוע על המציאות הגדולה, ולהבין על המכלול מן החלקים הקטנים הנראים לעין.
ידיעת השלם עקב האחיזה בפרט אחד שלו.
הבנת השלם מתוך היבט אחד ממנו.

ג- איכות שלישית: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל-תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת
זהו איכות המשכית לקודמת. לאחר שהתפתחה באדם היכולת להבנת תהליך ההשתלשלות, ממנה נובעת האיכות של "ידיעת דבר מתוך דבר"…
אז באה תורה של החקירה, של היכולת לחקור את מה שאינו נראה לעין, להפוך עוד ועוד, לעיין בדברים שוב ושוב עד שהדבר הופך להיות "תובנה", הבנה מוגדרת שניתן להראות (קודם לאדם לעצמו( לעולם את ההיגיון של הדברים, את המבנה הפנימי של מה שאינו נראה לעין, אך יש לדבר צורה, מבנה והיגיון.
אף במקום זה יש לזמן חשיבות, זהו תהליך המחייב אורח רוח וזמן הנחוץ להבשלה של הדברים בנפש האדם, הנושאים בהם נגע זקוקים לתהליך ההבשלה לשם ההיריון ולידה…
אל להם להיוולד בטרם עת, לכן חלק מן האיכויות הנולדות בצעד זה, זוהי הסובלנות, יכולת ההכלה, השקט שבהיריון ובהמתנה לתהליך עם תנועה השייכת לו לדבר לבדו.



צעד חמישי: מקומה ואיכותה של החוכמה

"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה
לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי-הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי"

א- איכות ראשונה: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה
ועל אף ההישגים הפנימיים ורוחניים מן הצעדים הקודמים, אין בידיעה שהאדם זכה בה, די..
היא חסרה, עדיין יש באדם (הרואה נכוחה) כי דבר מה חסר, כי ידיעתו חלקית, כי לא צלחה ידו להבין ולהשכיל עד לעומק ומהותו של הדבר.

מהי אם כן האיכות המתפתחת באדם: התחושה שאין הנגיעה בדבר מלאה, הידיעה שכל מה שיש ביד האדם – חלקי..
התחושה (והמוטיבציה) כי כל עוד אין לאדם הבנה אמתית, אין לו מקום ושלום פנימי להיות ולשכון בו, נותר בו החסך ואי השקט מן הצעד הראשון.. נותר בו החלל שלא מניח לו לישון, נותר בו הרעש המציק כי איננו במקומו, ועדיין לא רכש את אדמתו.
מקום זה מהווה מנוע הדוחף להמשך תהליך ההתהוות, אי ידיעת השלם איננו מניח.
במקום זה אי ההסתפקות, נכון, בריא ואף נחוץ.

ב- איכות שנייה: לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
אם המשך התהליך להשגת החוכמה ממשיך כתיקונו, במקום זה האדם מבין ורואה כי מה שמאפשר לכל חי את צורתו, את חיותו ואיכותו, קיים בדבר ומוצאו אינו בדבר..
שורשו אינו בדבר אותו השורש מקיים, הוא מחוץ לגבולות העולם, מחוץ לחוקים המקיימים את העולם.
מצד אחד השורש לדבר מה שייך לעולם ומצד שני אינו קשור ושייך או מוגבל מחוקי העולם.
הוא בעולם ומחוצה לו.
מצד אחד הוא מחייה את הדבר ומגדיר את צורתו איכותו וחיותו, ומצד שני – אין לו כל קשר לדבר ולחיים שהוא הגדיר ומחייה.

האיכות המתפתחת באדם: היכולת לגעת בנסתר מן העין, ולהישאר שם יציב.
היכולת לחוש ולא להבין.
היכולת לראות כיצד הרקע לדברים הנגלים, מאפשר חיים למה שנגלה.
היכולת להיות עם רגל אחת העולם החיים ורגל שנייה בעולם המתים.
היכולת להיות בקיים ובלא קיים – באופן שאינו מזעזע את חיי הנפש של אותו האדם.

ג- איכות שלישית: תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי-הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי
החוכמה המדוברת, משתנה, אינה תלויה בדבר, התהום וים (ביטויים לחיות ממנה נברא העולם, לא שונה ממה שמכונה בסין צ'י או בהודו פראנה וביוון היולי) היא זו המכתיבה את התנועה לים ותהום. היא משנה את תנועתה וכן היא מכתיבה חוקים וכללים שאף הם דינמיים ולא מוחלטים.
מכיוון שהיא יוצרת בכל פעם כללים וחוקים חדשים לנושאים אותם היא יוצרת, לא ניתן ממש לאחוז בה.
היא משתנה כך שהיא משנה בכל העת את חוקי התנועה של הדברים אותם יצרה.
לכן היא מכתיבה תנועה וכללים שרק היא יודעת את תכליתן.
הדבר שהיא מחייה, מכיל אותה בגבולותיו, ולכן הוא יודע את הצד החלקי והיחסי לה, אך אין הוא יודע אותה עצמה..
היא בדבר שהיא יצרה, וכן איננה קשורה אליו.
היא בו ומחוצה לו במקביל.

האיכות המתפתחת באדם: חופש של נווד במדבר, חופש מכל הצמדות וזהות, חופש מכל דבר המגדיר זהות (אישית, משפחתית ולאומית) חופש משייכות למעמד, למיקום חברתי, להישגים שבהם האדם זכה זה מכבר.. חופש ואי הצמדות מן החיים עצמם..



צעד שישי: מידותיה ואופן יצירתה של החוכמה

"אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ
כִּי-הוּא לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה
בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת
אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם-חֲקָרָהּ"

א- איכות ראשונה: אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ. כִּי-הוּא לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה
החוכמה שייכת לאלוהים, אך אין היא רכושו, אין לו בעלות עליה, היא נותרת חופשייה כבעלת כנף.
לכן הוא מבין את דרכה, והוא יודע את מקומה.
דרכה שלא ניתן לצוות או לכלוא אותה, לא ניתן להכתיב לה כמו אחד שמביט בה מלמעלה.
מקומה שהיא חופשיה וללא מקום מסוים המכיל אותה במלואה.
אלוהים שהוא לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה, מכבד את דרכה, מאפשר את גמישותה ואת דרישתה לחיסרון הגבולות ואי הקיבעון.
מכיוון שאין הוא דורש ממנה, היא זמינה לו.
מכיוון שאין הוא מצווה עליה, היא נשמעת לו.
מכיוון שאין הוא מכתיב לה, היא שמחה למרותו.
מכיוון שהוא יודע את תכליתו, היא ששה לבקשתו.
מכיוון שהוא בתחילה ובסוף, אומרת היא: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" (שיר השירים א,ד)

האיכות המתפתחת באדם:
היכולת להזמין, להציע, לצרף, לפתוח חלל להגשמת הדבר – ללא כוח ומרות, ללא צווי או בעלות..
לגעת בדברים ולאפשר להם את התנועה הטבעית להם מבלי להתערב באיכותם ובמה שהם.
היכולת להנהיג ללא מילים, מרות או ציווי.
היכולת להראות כיוון מבלי להפריע להולכים בדרך, בכדי שילכו בה כדרכם.

ב- איכות שנייה: לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת
להצליח להחזיק ברוח, לתת למה שמורגש מילים או הגדרות המדייקות אותו.
להצליח לדייק את מתן השמות הנכונים למה שאינו נראה, לדבר המתהווה, למה שמורגש שעדיין איננו מוגשם.

האיכות המתפתחת באדם:
היכולת להיות קשוב לתהליך, להיות עם התהליך, להרגיש את מה שקורה, להיות חלק מן התהליך ובמקביל לצפות ולחזות בו.. וכך להבין ולהמשיג את התהליך תוך כדי התהוות הדבר.

ג- איכות שלישית: אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם-חֲקָרָהּ
כאשר החוכמה בידיו של אלוהים, דרכה הוא יצר וברא..
דרכה הוא מסר תורה.
דרכה הגשים הדבר.

האיכות המתפתחת באדם:
היכולת להוליד דבר מה חדש, ליצור לקדם את העולם לשלב ההתפתחות הבא.
היכולת להביא "מוצר" חדש לעולם שלא היה לפניו.
במקביל – ביכולת להיוותר ללא הצמדות לדבר שהביא ויצר.. כיוון שמה שיצר איננו שלו לבדו, יש לו צד בדבר אך הוא לא שם לבדו.. החוכמה הייתה שם לצידו והאל שנתן רשותו.



צעד שביעי: תוצאות החוכמה בחיי האדם

וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
יראת אלוהים היא אורח החיים שהאדם חי ע"פ מה שהבין והשיג מן התהליך שדרכו גדל בחייו.
אם הוא חי את הדבר נכון, באופן הנכון.
אם הוא הולך את אשר בליבו, אם הוא מקיים את צו השגתו.
אם דרכו הגשימה את אלוהים שבליבו, אז בוודאי שסר מרע הוא.
הכללים המכתיבים את הרע ממנו יש לסור, זוהי החוכמה והדרך שהאדם הלך בה כדי להגשים את תכליתה.. היא זו המכתיבה מהו טוב ומהו רע.. כאשר הגשמת התכלית של איכותה היא זו הקובעת את מידות המוסר המגדרים את הדרך אליה האדם הלך.
מה שקידם ועודד את הדרך: טוב.
מה שיצר הפרעה וחסימה להגשמת הדרך: רע.
הילכך היראה היא רמת הקשר והאחדות של אלוהים ואדם. מידת ההגשמה של רצון האל בחיי האדם.
תהליך ההתהוות של אלוהים הקטן הנוכח בלב האדם לאלוהים הגדול השוכן בעולם.