מעגל החיים, שלב רביעי – הלידה


שלב הלידה זהו אירוע דרמתי ומכונן. זוהי הבקיעה של הוולד והחשיפה הראשונה שלו לאוויר העולם.
יש למגע ראשון בכל נושא כוח מכונן – כדוגמת הרושם הראשוני של מפגש בין אדם לאדם. על אחת כמה וכמה, המפגש הראשון של הוולד עם העולם.
אותו המפגש נחתם בגופו של הוולד, לרוב, לאורך החיים כולם. כל מה שקיים בסביבה של הוולד באותו הרגע, נחתם באורגניזם שלו כחוויה מכוננת.
אנו רגילים לחשוב ולהרגיש את המציאות מתוך הפרספקטיבה של אנשים בוגרים עם דעת והמבנה גופני היודע לסנן ולהתעלם מרובדים רבים בקיימים באוויר, באופן טבעי ותמידי, שהילד הנולד נחשף ומושפע מהם עמוקות.
נושאים כגון: כוח השמש, הירח והכוכבים. כוח המקום שבו נולד הילד – לכל מקום יש חיים עם אופי ייחודי. לטבריה יש נוכחות עם אופי שונה מירושלים או תל אביב. אותם החיים של המקום יוצרים אפקט עמוק על האורגניזם של הוולד.
במסורות העתיקות, דרך שעת הלידה, המקום, והתאריך מאפשר להבין את ההשפעות האסטרולוגיות על אותו הוולד. ומתוך כך להעריך את סוגי ההשפעות שיחולו על חייו בגיל בוגר יותר.
ברגע שהוולד נולד, הוא נחשף ומגיב לכול היקום כולו, וכוחו של היקום על רב גווניו, יוצרים על גופו של הוולד אפקט הטביע את עצמו מיידית ולזמן רב.
זהו תהליך טבעי, שמן בזווית של הרך הנולד זהו חלק מן המפגש וההכנה ההכרחית של מבנה הגוף והנפש לחיים הבוגרים בשלב מאוחר יותר.

תהליך הלידה:
תהליך הלידה הטבעי של תנועת הוולד בתעלת הלידה – מהווה מהלך מכשיר קרקע לחוויה האורגנית והעצבית מול המפגש של הוולד עם העולם.
יש ל"מסגז" זה חשיבות עצומה בהכנה העצבית לקראת המגע הראשוני עם אוויר העולם.
ללא מסז' זה, הילד עשוי לחוות את המגע הראשוני עם העולם כאירוע טראומתי, מזעזע, שמחתים את עצמו בתוך המבנה של הילד ומותיר דפוס פיזיולוגי, אורגאני המתפתח בגיל בוגר יותר לבעיות רבות מן הזווית הקוגניטיבית.
קיים קשר הדוק בין פעולת הקוגניציה – התלויה בפעילות העצבית – לאופן שבו נולד הילד, וכיצד הוא עבר או שלא עבר את תעלת הלידה.
תהליך הלידה מייצר דפוס פיזיולוגי בגופו של הילד, המתפתח לאחר מכן למערכת התנהגותית, רגשית, קוגניטיבית, עם קשר ישיר ליכולות הלמידה של הילד.
תופעות רבות של בעיות רגשיות בילדים, עם קשיי קשב וריכוז, נעוצים באופן הלידה.

דוגמאות לקשר בין סוג הלידה לדפוס שהוא מותיר בגופו של הילד:
1- לידת מלקחיים, או לידת וואקום:
זוהי לידה טראומתית במיוחד, מן הזווית של ילד. לרוב אופן הלידה מותיר המטומא (סימנים של שתפי דם) על הגולגולת, ובמקרים רבים הילד נולד עקב כך עם מבנה גולגולת אליפטי או עקום לאור המשיכה בכוח החוצה מן הרחם.
(אין בכוונת הכתוב לעורר ביקורת על לידה זו, מובן וברור ואם קיים אילוץ רפואי ללידה מסוג זה, אז כמובן שיש לפעול כך – במקביל, יש דרכים לשיקום האפשרות לטראומה מסוג זה, וזוהי עיקר מגמת הכתוב)
מן הזווית של הוולד, זוהי חוויה טראומתית עם תחושת סכת מוות, המותירה זעזוע על המוח כאיבר.
מכיוון שהמח, מן הזווית האורגנית – משמר ו"זוכר" את סוג ההתנסות הזו, הדבר ממשיך לאחר מכן להפרעות עצביות מן הזווית של תפקודי מח, כאשר הביטויים הקליניים (לרוב) הם חרדות לא מוסברות, נטייה להנהגות אלימה או אימפולסיבית, קשיי לימוד – ריכוז וזיכרון, קשיים חברתיים.
מן הזווית של הקליניקה ההומיאופתית: בדרך כלל, יש לשקול מייד לאחר לידה מסוג זה arnica , עקב שתפי הדם וחווית הטראומה שברקע.
אפשרות נוספת היא – hypericum – לאור הפגיעה העצבית.
בגיל בוגר יותר, הבחירה של התרופה הינה על פי סוגי ההפרעות ההתנהגותיות, החברתיות, הלימודיות או הפרעות של תהליכי שינה (שגם הם אופייניות לביטויים מאוחרים של טראומת לידת וואקום ומלקחיים)
במקרים רבים – stramonium – הינה תרופה הומיאופתית רלוונטית לנושא זה.
2- לידה קיסרית – בניתוח והרדמה:
בלידה זו הילד לא עבר בתעלת הלידה, החשיפה לעולם מתרחשת (לרוב) באטמוספרה של מציאות אקוטית, מיידית, דחופה ואולי אף מסוכנת.
עקב אי ההכנה של הוולד ליציאה לעולם, הוא נחשף באחת ובבהלה לעולם, דבר המותיר בתוכו רושם של הפתעה ואי מוכנות.
בדרך כלל, מן הזווית הקלינית שכיח לראות את הקשר בין וויסות חושי, רגישות יתר – כמו שאין לילד עור, בעיות של קשב וריכוז – מן הזווית של ההאטה ביכולת התפיסה של הילד. (לרוב אין לילד בעיה של חיסרון באינטליגנציה, יש לו בעיה בהסחי דעת, עקב נושא הוויסות חושי, דבר שאינו מאפשר לו להיות קשוב בדבר אחד לאורך זמן. לאור מצב זה, הוא עשוי לצור פערים ולהיחשב על ידי המערכת כ"לא מוכשר"- אך דבר זה אינו נכון – לרוב ילדים אלו אינטליגנטיים ורגישים במיוחד, ועם זקוקים לאווירה לימודית לא סטימולטיבית – אלא רגועה ושקטה)
מן הזווית הקלינית – ההתאמה של תרופה הומיאופתית נעשית על פי הנטייה המבנית עם הקשר של העברה בין דורית (מיאזמות)
3- לידה שחבל הטבור הסתבך וסובב את צוואר הילד, כאשר בכל דחיפה או לחיצה של האם בתהליך הלידה, יותר אפקט של חנק מן הזווית של העובר הנולד.
זוהי חוויה מטלטלת וטראומתית מן הזווית של האם והילד.
יש מקרים שבהם נולד ילד עם כיחלון וחיסרון חמצן. מצב שעשוי לסכן את חיי הילד.
זוהי לידה המותירה בילד רושם קשה של סכנת מוות מיידי. בדרך כלל הדבר מתבטא בגיל בוגר בנטייה לחוויות פאניקה, חרדות קיצוניות, חרדת טביעה, חנק או חוסר נשימה.
בדרך כלל אופן הלידה הזו יוצרת בגיל בוגר אופי של אדם המגיב למציאות בפאניקה, בתגובות – לא רציונאליות, לא הגיוניות, והאדם מייצר לעצמו "הסברים" ופילוסופיית חיים המנסה לנמק לעצמו את סיבות החוויה האקוטית.
מן הזווית ההומיאופתית: אחד התרופות השכיחות ללידה מסוג זה ולאפקט המאוחר שלה, זהו aconite או lauroserasus.
4- ברוב הלידות יש אלמנט של טראומה, עקב הצומת הגופנית הדרמתית של האם ושל מה שחווה הוולד.
כמו כן ברוב המקרים אין הלידה מותירה בגיל בוגר חותם או טראומה, אך בכיוון שבעת התהליך יש אפשרות של טראומה, ההומיאופתיה נוטה לראות ב – arnica , כתרופה רלוונטית לשם הריפוי של אותה הטראומה.

סיכום: יש עוד סוגים רבים של צורות לידה והאפקט שהן מותירות על גופו של הוולד, וכיצד הדבר משפיע על החיים הבוגרים.
במאמר נכתב על סוגי הלידות הנפוצות – אך יש כמובן עוד אפשרויות רבות.
עם מזהים אפשרות קלינית זו, של תופעות רגשיות או גופניות הנעוצות בלידה, מומלץ לפנות להומיאופת בתחום של ההומיאופתיה הקלאסית, שזהו תחום טיפולי היודע להתייחס לאדוות הרחוקות של אירוע מסוג לידה ותוצאות שלו בגיל בוגר.
על כל הצדדים של ליווי היולדת והלידה, מומלץ להיוועץ עם מטפל מוסמך בתחום, עקב אפשרויות רבות של סוגי תרופות רבות בנושא לידה שיקום מן הלידה, לאם ולילד.

מעגל החיים, שלב שלישי – ההיריון


כל דבר שהאימא חווה ועוברת בעת תהליך ההיריון, עובר ומשפיע באופן ישיר ומיידי לעובר.
כל עוד והעובר ברחם אימו, קיים בינו ואימו קשר סימביוטי מלא, לאור היותו גדל בתוך רחמה.
למרות שכל מה שהאימא עוברת בתהליך זה עובר לוולד, אין הדבר מחייב שחוויות קשות או מאתגרות מן הזווית הרפואית יהוו העברה נגטיבית המשפיעה על הוולד.
יש תופעות שכיחות ונורמטיביות מן הזווית הגופנית בכל שליש של ההיריון, ולרוב אין בתופעות אלו לצור העברה המחתימה את עצמה באורגניזם של העובר.
תופעות כגון: בחילות, הקאות, פיסורות, טחורים, חולשה ועייפות הן טבעיות מן הזווית הגופנית והן בדרך כלל, לא ישאירו חותם בגופו של העובר.
קיימות תופעות רפואיות מורכבות יותר כגון: אי איזון של בלוטת התריס, רעלת היריון, יתר לחץ דם, סוכרת היריון, שמצבים רפואיים אלו מחייבים טיפול ועשויים ללא הטיפול להשפיע על התפתחות העובר בצורות שונות, העשויות להשפיע על התפתחות גופו של העובר.
בדרך כלל – שלל המצבים הנפשיים העשויים לקחת חלק בהיריון, כגון: תחושת בושה על הגוף המשתנה, או תחושות של כעסים ודחייה מן הבעל או הילדים, וכן תחושות של אי נוחות כלפי הוולד עצמו המתפתח, אינם מותירים חותם בוולד, ויש לתחושות אלו צד טבעי בתהליך ההיריון.
הנושאים שיותירו חותם באורגניזם של העובר, קשורים יותר לאירועים קשים שהאם חוותה שאינם קשורים לתהליך ההיריון ומה שתהליך זה מעורר בנפש האם, באופן הטבעי.

דוגמאות למצבים בהם יש חותם על גופו של העובר:
1- בעת ההיריון, האם של האישה היולדת נפטרה, היה ביניהן קשר חזק ואמיץ, ומותה הפתאומי שם אם היולדת, הביא למשבר נפשי קשה, שהיה ליולדת קשה ביותר להשתקם ממנו.
זוהי חוויה שמשפיעה על העובר, שהוא עצמו חווה את תהליך האבל והיגון של האם.
2- בעת ההיריון האם מגלה כי בן זוגה חי במקביל עם משהי נוספת, ואין בכוונתו להישאר בזוגיות עימה, דבר המוביל לשבר גדול בחלום המשפחתי וכן במציאות עצמה של האופן בו היא אמורה לארגן את חייה מחדש.
דבר זה מהווה קושי נפשי וגופני, החותם את עצמו בגופו של העובר.
3- כאשר האם מגלה כי היא בהיריון, דבר שתופס אותה ללא הכנה, היא מנסה לכל אורך ההיריון להפיל את העובר, חוץ מתהליך כירורגי שאין לה גישה לאפשרות מסוג זה, היא מנסה את כל מה שיש בידה כדי להפיל.
אך העובר נולד לבסוף, עם חותם עמוק בגופו הקשור לרצון של האימא שהוא – הוולד, לא יהיה, לא ייוולד.
4- אם שחשה גועל ודחייה מן העובר ומן הרעיון של ההורות ושל השינוי הגופני שהיא עוברת, דבר הגורם לה לחוש לאורך כל ההיריון תחושות איבה כלפי הוולד.
קיימת מידה מסוימת של תחושות מסוג זה, שהן טבעיות ואין להתכחש להן. אך אם האם חשה רק את תחושות האיבה לאורך ההיריון כולו, הדבר יוצר חותם הנשאר בגופו של העובר.
5– היריון לא רצוי, אולי מאונס, אולי במצבים של משפחה עם תפיסות תרבותיות האוסרות על מין לפני נישואין.
נערה צעירה שכעת היא בהיריון, וכל תהליך ההיריון היא בחרדה על מה שיקרה לה אם הדבר ייחשף חברתית.
חדרה זו הופכת להטבעה בגופו של העובר.

אלו הם סוגי המצבים המותירים חותם בגופו של הוולד, דבר שהוא יחווה את תוצאותיו בגיל מבוגר בהרבה.
אלו הן חותמות גופניות המעוררות בגיל מבוגר יותר תחושות המובילות לבניית גישות חיים, שהאדם לא יידע לשייך את תחושותיו ואת משמעותן לדבר שגרם אותן.

הקושי המרכזי הוא שהגוף זוכר ולא התודעה, אין לאדם במצבים אלו אפשרות לשחזר זיכרונות, אלו הם רשמים פיזיולוגיים הקשורים לאופיו הגופני המולד של האדם, דרכם הגוף משחרר תחושות הטבועות בו, וגורמות לאדם לפתח עקב אותן התחושות גישות חיים מסוימות שאינן נכונות ולא מקדמות את האדם, הן אינן טבעיות לנטייה העמוקה של האיכות המולדת של האדם. זוהי הלבשה של הטבעות על נפש האדם, שהאדם בגיל מסוים יחוש את הפערים, כי יש בו תחושות ורגשות שאינן טבעיות למי שהוא ביסודו העמוק.
הן בדרך כלל יוצרות באדם קשיים רגשיים ביצירת קשרים אינטימיים, או ביחסים חברתיים, שהאדם חש את הקושי ביצירת קשר, וכיצד היה רוצה יחסים עם אופי שונה אך אין לו יכולת לשנות, הדבר חזק ממנו.

אחד מן הסימנים המובהקים של הטבעות תרום לידה בעובר, אלו הן תחושות עצב, קדרות רוח ומצבים נפשיים בעלי אופי סגור ודכאוני, שהאדם חש כי אין להם סיבה, הוא לא יכול להצביע על שום אירוע או תהליך שמשם תחושות קשות אלו נובעות.
ואכן תחושות אלו עשויות להיות בעלות אופי מולד, עקב ההטבעה המוקדמת של חוויות שהאם חוותה בעצמה בעת ההיריון.
שאלה:
האם יש פיתרון למציאות נפשית כה עמוקה וראשונית?
תשובה:
בהחלט כן, בתחום של הרפואה ההומיאופתית, יש בהחלט את ההבנה, את יכולת הזיהוי ואת המענה לסוג זה השל הטבעות.
הניסיון מלמד כי משפחת התרופות של natrium muriaticum – היא הדומיננטית ביותר לניקוי של הטבעות על האורגניזם על העובר בעת ההיריון.

סיכום:
אין בכוונת הדברים לעורר תחושות אשם בקרב אנשים שאולי עשויים לחוש הזדהות עם הדברים.
כוונת המאמר, לעורר את המודעות, ולהראות דרך לאפשרות להבראה מנושאים עמוקים ביותר.
במצבים רבים – לא נכון ולא ריאלי להאשים גורם מסוים.
אך כעת כאשר האדם מוצא כי הוא עצמו נושא בקרבו קושי שאינו קשור אליו ישירות, ואין לו פיתרון להקלה על קושי זה, כיוון שבמצבים רגשיים הנובעים מהטבות תרום לידה, אין למודעות יכולת לשנות, לא דבר ולא חצי דבר.
האדם אולי יהיה מודע למצבו אך ללא יכולת לשנות את אופייה של המצוקה.
ואילו להומיאופתיה יש את הכלים להתמודדות עם מצבים מסוג זה.
לשם כך הדברים נכתבים – על מנת להראות דרך לגעת במקומות עמוקים ביותר, ולהראות את הדרך להבראה מהם.

מעגל החיים, שלב שני – העיבור


מפגש זרע וביצית, באופן הטבעי של יצירת הקשר, המפגש והחיבור. מכתיב את דרגת הוויטאליות הבסיסית שממנה מתפתח העובר.
סוג החיוניות ואיכותה וכיצד אותה החיוניות משפיעה על חיי האדם בשלבים מאוחרים יותר, בחייו הבוגרים, תלוי במצבם של ההורים בעת תהליך העיבור.
מצבם של ההורים מן הזווית רפואית – גופנית, הרגשית, המנטאלית, הרוחנית והאנרגטית. כל אלו יוצרים אימפקט שעובר דרך חיבור זרע וביצית, ומותיר אפקט של שורש ראשוני המתפתח לדפוס ביו אנרגטי בעת התפתחות העובר.
העיבור זהו אימפולס בעל כוח חיוני רב שיש לו אדוות למשך החיים כולם, של חיי הגוף והוויטאליות שלו, וכיצד אותה הוויטאליות משפיע על היכולות הרגשיות והקוגניטיביות של אותו האדם.

דוגמאות:
1- עיבור שנעשה לא במודעות, באקראי. בני הזוג לא רצו ולא התכוונו שמן המגע הזוגי, יבוא עיבור. דבר שגורם לסוג של זעזוע אם תחושת דחייה מן התהליך.
אם ייוולד הילד, באופן זה – הוא עשוי לשאת עימו את האפקט של ההפתעה ואי המוכנות למה שהוא ולמי שהוא. דבר שישפיע על חייו הרגשיים, ועל מציאת הנתיב שלו בחייו.
2– עיבור שקרה באונס, באילוץ, בכוח, ללא ההסכמה וללא הרצון של האם.
אם ייוולד הילד, הוא עשוי להתמודד עם קשים רבים מסוגים רבים. כגון: "אני לא רצוי", "אין לי מקום בעולם הזה", "העולם הזה הוא – קשה וזר".
3– עיבור שהתרחש במעבדה, באילוץ גנטי של החדרה של הזרע לביצית דרך מחט, עם עזרה של תרופות הורמונאליות.
אין בתהליך זה את האימפולס של חיבור איש – אישה. לכן האורגניזם שייוולד מעיבור מהונדס, עשוי לחוות חולשה חיסונית, או חולשה כללית מן הזווית הגופנית שתאציל על כוחות הנפש שלו אותו האדם.
4- חיבור של זרע וביצית שהוקפאו, הופשרו והוחדרו לרחם.
זוהי דרגת חיסרון הכוח הוויטלי באופן מעמיק עוד יותר מן הדוגמא הקודמת.
5– עיבור של שני ההורים או אחד מהם, שהיו תחת השפעת חומרים נרקוטיים, סמים, אלכוהול, חשיש וגראס.
ילד זה עשוי להיוולד עם קשיים מסוגים רבים, כגון: אי איזון ביכולות הלמידה שלו – קשב וריכוז, בעיות רגשיות של חרדות לא מוסברות, נטייה להקצנה עקב מבנה אורני מולד הנדחף בצורך שלו לסטימולציות קיצוניות, בעיות חברתיות עקב נטייה לאימפולסיביות לא רציונאלית ועוד..
6- עיבור של זוג הורים מבוגר, ששניהם או אחד מהם, חלש או חולה.
סיכוי רב שהילד ייוולד עם חולשה חיסונית ונטייה לסוגי חוליים רבים במובן מערכתי עמוק. נטיות אוטואימוניות, מחלות ראיה עמוקות, ועוד סוגי מחלות המבוטאות חולשה מבנית.
7- העיבור האידיאלי ביותר: כאשר שני ההורים בריאים בגופם ובנפשם, והם רוצים, מתכוונים ומעוניינים בעיבור ובהקמת משפחה. הקשר ביניהם טוב ויציב, וכאשר הם ביחד זהו יחד של אהבה.
ילד שייוולד בעיבור מסוג זה, זוכה למלוא היכולות והפוטנציאל של האפשריות המוכנות לדרך שאותה עליו לעבור בחייו.
8– היחס והגישה של ההורים לנושא המיני, וכיצד תהליך זה מתממש, מכתיב את איכות האימפולס הוויטאלי על העיבור ועל העובר שיתפתח מן העיבור.
דוגמא: כאשר משהו מן הצדדים, או שניהם, רואה בשני – כלי לסיפוק מיני בלבד. הצד שני הוא כלי מכני וסיפוק הצורך המיני.
הילד שייולד מעיבור זה מקבל אימפולס שעשוי להתפתח לאחר מכן לאדם עם תפיסת עולם גשמית וחומרית, ללא האספקטים העמוקים, העדינים והקיומיים של נפש האדם.

שאלה:
זוהי נקודה לא קלה לבירור לאדם החושש כי הוריו לא היו המקום האידיאלי כאשר התרחש העיבור, עקב הרגישות של הנושא.
מתוך ההנחה שאכן התברר לאדם שאופן העיבור שלו היה באילוץ או באונס או בכל דרך אחרת שאיננה טבעית או נכונה, וכעת הוא מזהה בתוכו תכונות וגישות שיש בו שהן תולדה של אופן העיבור.
האם יש אפשרות לשנות את התשתית הזו? האם מציאות זו ברת עבודה, שינוי וטרנספורמציה?

תשובה:

כן, בהחלט, מן הזווית של הרפואה ההומיאופתית בהחלט יש את הכלים והניסיון המצטבר כיצד עוסקים עם התשתית של ההטבעה הראשונית באופן העיבור.
הדבר אינו בהכרח גזירת גורל, ויש את קשת בתרופות בהומיאופתיה המסוגלות להתייחס למימד העיבור ולתוצאותיו.
דוגמאות אופייניות:
1- ילד שנולד להורים שהיו תחת השפעה של עישון גראס בעת העיבור. הילד נולד עם ספקטרום רחב של חרדות – הוא קיבל cannabis indica 200 c , מנה חד פעמית עם תוצאות עמוקות ויציבות.
דוגמאות מסוג זה יש היום למכביר.
2– ילד שהעיבור היה באונס, בכוח, לא ברצון. הילד הגיע עם קשיים רבים מן הזווית החברתית, עם תחושת יסוד כי אין לו מקום בעולם הזה כי הוא נטע זר ולא שייך לאף אחד ולשום מקום.
הוא קיבל thuja 10 m – בכמה מנות, עם תוצאות עמוקות במובן הרגשי, לגבי הקשר, השייכות והחיבור לעולם ולמשפחה שבה גדל.
3- איש כבן 42 שהגיע לקליניקה עם בעיית פוריות. בשיחה עימו התבררה הנקודה כי הוא נולד בהיריון לא רצוי, לא רצו אותו למן העיבור ועד ללידה. ההורים היו בגיל הנעורים במשפחות מסורתיות, והעיבור היה לבושה גדולה ועמוקה, ללא יכולת להפלה כיוון שזהו "עונש" חמור יותר.
הוא קיבל aurum metalicum 200 c- שמייחס לאופן העיבור, וחצי לאחר מכן הוא עצמו עיבר את אשתו באופן טבעי.

סיכום:
עיבור זהו תהליך הקובע רבות לחיי האדם בגיל בוגר. האדוות של תהליך העיבור מותיר את עקבותיו אולי למשך כל חיי האדם.
לכן כאשר הורים בעלי דרגת הבנה ומודעות באים לנושא הייחוד, אליהם לבוא לנושא זה עם ההבנה של כל מה שנאמר למעלה לשם העמדה של דור כשיר ומוכן יותר לאתגר של חיי העולם וכל מה שיזדמן לאותו האדם במהלך חייו.

מעגל החיים, שלב א' – טרום עיבור


התורשה של חיי ההורים, ומצבם הנפשי:

מצבם של ההורים והחיים שהם חיו, עד לנקודת העיבור, שם הם מעבירים את עצמם ותוצאות חייהם, דרך העיבור לוולד שיתפתח ברחמה של האם.

יש משקל רב לסוג החיים ואיכות החיים שחיו ההורים, כיסוד המשפיע על האדם הנולד דרכם.
אף אדם אינו "דף חלק" בלידתו, הוא נושא עימו את תוצאות החיים של הוריו, כפי החיים שהם חיו, אולי לחיוב ואולי לשלילה.
בדרך כלל ה"לא מודע" של ההורים עובר לילדיהם והם מאמצים התנהגויות שאינם חלק ישיר מן האיכות המולדת שלהם, דבר שגורם בדרך כלל לסוגים רבים של הפרעות שאינן טבעיות לנפש הילד, כגון: פחדים וחרדות, קשיי לימוד וריכוז, הפרעות חברתיות, קשיים בקומוניקציה חברתית ועוד.. בדרך כלל, הצדדים הלא פתורים, המודחקים, הלא מטופלים בנפשם שלב ההורים, עובר כתורשה לילדיהם.

תהליך זה טבעי ולא ניתן להימלט ממנו.
אחת מן הסיבות המרכזיות לתהליך זה, הינו הקושי של ההורה לעמוד להתמודד עם כלל המורכבויות של אותם הדברים שהתרגשו לבוא על חייו, חיסרון הכלים וההבנה לעיסוק עם סוגי בעיות שהאדם נפגש עימהם במהלך חייו.
כל אותם הנושאים מצטברים בנפש האדם, אינם נעלמים או מבריאים ספונטנית, הם עוברים לדור הבא, כחלק מתהליך האבולוציה של דור לדור, כאשר הדור הקודם נושא בליבו תקווה שהדור הבא יצליח טוב יותר במקום שבו הוא התקשה, או כשל.
כאשר ילד קיבל דרך העברה בים דורית "ירושה" קשה במיוחד, קיים סיכוי יותר מסביר שהוא יצליח ויעשה סוג של עבודה מתקנת שהוריו לא היו במקום בו ניתן להם האפשרות לתקן את תוצאות חייהם (עקב תנאים תרבותיים, חיסרון כלים, אי הבנה ועוד)
אך הילד הגדל, יהיה בעל סיכויים טובים מהוריו לתקן ולהביא מטענים משפחתיים למקום של החלמה, עקב השינוי של תנאי החיים, וההתחלה החדשה שבאה דרכו. דבר שהופך את אותה האפשרות לתהליך מתקן שהילד יצליח במקום ששם ההורה התקשה.
אם הילד שהפך לאיש, אכן תיקן והצליח בכוחותיו לעבור מסע של ריפוי, החלמה גם ביחס למטען המשפחתי, תוצאות הדרך שעשה הן עם אפקט משולש:
א- על עצמו
ב- על ילדיו שלהם הוא מוריש "ירושה" קלה יותר
ג- ובעיקר לדורות שקדמו, שהם "מרוויחים" הקלה, שחרור, ואיוורור מעומס וקושי גדול.

מומלץ מאוד לכל אדם להכיר ולחקור היטב בגיל בוגר, מי היו הוריו, איזה סוג של חיים הם חיו, צדדים באישיות שלהם – בעיקר של המקומות לא פתורים, איזה סוגים של התמודדויות נכרו בדרכם ומה הייתה האסטרטגיה של ההתמודדות עם כל אותם ה"הפתעות" של החיים.
יש לבוא למידע זה עם לב פתוח ולא שיפוטי, כיוון שהוא מאפשר לאדם להיפגש עם עצמו ממקום אחר, וכך להבין את עצמו באופן שיפתח לו דרך להבנה חדשה על עצמו ועל חייו.

התורשה אותה העבירו ההורים מן הזווית הפתולוגית:

אם שני ההורים חולי אסטמה, למשל, קיים סיכוי גבוה ביותר שילדיהם ייוולדו עם נטייה אסטמטית.
כאשר ההורה הבריא מן הנטייה הזו, הבראה אמיתית ושורשית (ולא סימפטומטית) הילד לא יקבל את אותה הגנטיקה, בעיקר עם תהליך ההבראה של ההורה התרחש לפני העיבור של ילדיו.
לכן מומלץ לכל אדם (כפי היכולת, הזמינות ופתיחות הדעת) להעדיף לעבור הבראה יסודית מנטיות חולי ידועות שהוא נושא עימו, על מנת שלא להעביר את הירושה הזו לילדיו.
הורה שפועל באופן זה, מגדל דור חדש "נקי" יותר מן הזווית של המטענים התורשתיים.

מן הזווית של הרפואה ההומיאופתית, תהליך העברה בין דורי, מטופל בדרך כלל על ידי התרופות מן הקבוצה של הנוזודות, כגון psorinum, tuberculinum, carcisosin, medorinum ועוד, ממשפחה זו.
בהעברה בין דורית במישור הגופני, כאשר ההורה מבריא מאותה הנטייה באופן יסודי, שורשי ואמיתי, הוא למעשה מקל משמעותית על ילדיו בדרך ההבראה שיהיה עליהם לעבור, גם אם מדובר בילדים שכבר נולדו נושאים את אותה הנטייה באופן אקטיבי.
דבר זה מתרחש עקב זיקה הדדית ודרגת רגישות גבוהה ביותר ביחסים של הורה וילד.
קיימים חיבורים וחבלי טבור שלא נראים לעין עירומה, אך מורגשים היטב בנפש האדם, דרכם עוברת ה"אינפורמציה" התורשתית הנושאת עימה את הצד הנפשי והגופני, דבר שממשיך לפעול ולעבוד גם כאשר הילד הפך לאיש והוריו זקנו, וכאשר תהליך בריא ונכון התרחש בקרבו של אחד מן הצדדים, זהו דבר שכולם מורווחים ממנו, גם אם הם פסיביים בתהליך של עצמם.

בתהליך התשאול ברפואה האלטרנטיבית, יש צד עקרוני והכרחי לדעת, להכיר ולהבין מי היו ההורים של האדם המטופל, מאיזה רקע הם עצמם באים, מה היו סוגי הקשיים, המהמורות והאתגרים שהם עברו בחייהם, מכיוון שבמקרים רבים, דרך ההבנה של מי הם היו, ניתן לגשת לאדם המטופל ולנושאים ההכרחיים לטיפול, באופן מדויק ומכוון יותר, בבחירה של הנתיב הטיפולי.
בעיקר כאשר מתברר הקשר בין מוטיבים התנהגותיים ובריאותיים שעוברים במשפחה ונהפכים למרכז הקושי של האדם בהתמודדות בהווה שלו.

סיכום:
אין אדם שנולד חופשי מתהליך העברה בין דורי.
אך ככל שאדם יותר משוחרר מן המטענים הללו, הוא חופשי לעצמו, לחייו, לפוטנציאל ששייך למהלך החיים שלו.
אין הדבר אומר שהוא מתכחש לעברו, להיפך, בהיותו נקי מאותו המטען הוא מגשים את צו הדורות הקודמים באופן הנכון ומדויק, והוא יודע לכבד את אביו ואת אימו באופן האוטנטי והאמיתי.

שחרור מן המטענים בין דוריים, אם כן, הינה מטרה הכרחית בדרכו של כל אדם. כלפי עצמו, כלפי ילדיו ואף כלפי אבותיו והדורות שקדמו.






מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה

מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה:
מעגל החיים, של חיי אדם, מחולקים ל12 צעדים.
יש צעדים הברורים ומוגדרים היטב על ציר הזמן של חיי האדם, וקיימת האפשרות שצעדים מסוימים יהיו על פני זמן קצר או ממושך מן הממוצע הטבעי של רוב בני האדם.

בקרבם של רוב בני האדם, יש צעד אחד שלא התפתח במלואו, דבר המהווה סיבה לעצירת ההתפתחות האנושית, לסוג של חסימה ומעצור שאינו מאפשר לאדם לנוע קדימה למימוש הסיבה שלשמה הוא חי את חייו, ומימוש מלוא הפוטנציאל האפשרי לו.
כאשר יש שלב וצעד ששם נעצר האדם, הדבר מתבטא באמצעות סימפטומים גופניים ונפשיים, סוגי מחלות ומצוקות גופניות ונפשיות . והם אלו המגלים ומשקפים לאדם על המקום הזקוק לתשומת לב ולעיבוד של תכנים, הקשורים בדרך להצטברויות של נושאים שונים, מן העבר של האדם.

התיאור של 12 הצעדים נועד לשיקוף ולזיהוי של המקום באדם הזקוק לנגיעה, לעבודה ולהשלמה לשם הסרת המכשול, ולשם המשך ההתקדמות של האדם המסע הפרטי שלו (שיכול שהוא כולל בתוכו אנשים רבים) להשלמה, ולהגשמה של הייעוד והמטרה של חיי האדם.
התיאור של הצעדים הינו לשם התבררות הזיהוי של מקומו של האדם והעבודה ההכרחית, שאין מילוט ממנה, הניצבת מול האדם.

הינה 12 הצעדים:
1- מצבם של שני ההורים שקדם לעיבור ממנו נולד האדם – העברה בין דורית.
2- העיבור, חיבור זרע וביצית – רמת הוויטליות הנטוע באדם.
3- תהליך ההיריון – תהליך ההתהוות הראשוני.
4- תהליך הלידה – המגע הראשון עם העולם.
5- מגיל לידה עד שיל שנה, השנה הראשונה לחיים. שלב הינקות, התפתחות חושית ומוטורית.
6- מגיל שנה עד גיל 6. ילדות, הזיהוי של ה"אני", של תחושת ה"אני".
7- מגיל 6 עד להבשלה המינית. ההבשלה המינית בימינו מתרחשת מוקדם משמעותית לדורות הקודמים, היום היא עשויה להתרחש בגיל 9, אך אותה ההבשלה עשויה כמו כן להגיע בגיל 14.
גיל זה עומד בסימן הבקיעות החברתית, הכלים החברתיים, המקום של הילד מול חברה.
8- מגיל ההבשלה המינית עד גיל 18, ל20.
גיל הנעורים, גיל ההתגבשות של הזהות האינדיווידואלית, הייחודיות שיש באדם.
9- מגיל 20, לערך, עד גיל 35 לערך.
זהו הגיל של מציאת האדם את מקומו בעולם, של ביסוס של הזוגיות ובית שבנה, העבודה והקריירה.
10- מגיל 35 לערך, לגיל 60 לערך.
זה השלב של החיים הבוגרים, של האפשרות למשבר אמצע החיים, שם האדם בוחן אם אכן הוא חיי את החיים שאותם רצה, ועדיין קיימת לו האפשרות לשנות ולתקן.
11- מגיל 60 לערך עד לקראת סוף החיים, לקראת המוות. שלב הפירות.
זהו שלב הזקנה, שלב סיכום החיים, השלב של התבוננות על תוצאות החיים ומשמעותן ועל האפשרות לעבוד עמיהן ולהפיק מהן עוד פרי.
12- שלב המוות עצמו.
החיים כוללים בתוכם את שלב המוות, זהו השלב של הפרדות הנפש מן הגוף והמשך המסע שלה עם סך ההתנסויות והתהליכים שרכשה בעת השתכנה בגוף.
אף זהו צעד מחיי האדם שיש לתת עליו את הדעת.
על האופן בו האדם הולך לעולמו, ונפטר מגופו ששירת את מסעו עד לנקודה זו.

אלו הם 12 הצעדים, עליהם נרחיב בסדרת המאמרים הבאים.

腹結 Fu Jie – טחול 14

מיקום: 1.3 צון מתחת לטחול 15, או 3 צון מעל טחון 13, 4 צון צידית לקו האמצע.
איכות הנקודה: נקודה על ה – yin wei
משמעות השם:
Abdomen's knote, Abdomen Stagnation, Abdominal bind
קשר תקוע שעוצר את המעיים, עצירת המעיים, מעיים קשורים.

סיפורה של נקודה:
הנקודה ממוקמת על האזור בשיפולי הבטן ששם יש את הזוויות של קיפול המעי הדק. באזור הקיפול יש אפשרות לכיסי מזון, שיירי מזון, שיוותרו שם עקב הסיבוב והפיתול, למשך שנים רבות.
זהו האזור הבעייתי ביותר בצינור המעי, שם קיימת האפשרות שפסולת של שיירי מזון יהפכו לכיסים תקועים, ללא תנועה.
גלוטן ומוצרי קמח חיטה הם סוגי המזונות השכיחים ביותר "להיתקע" ולהדבק על דפנות המעי, להפוך לכיסי מזון מרקיב.
כאשר דבר זה קורה, אותו הכיס הופך למוקד מרקיב המפריש רעלים רבים לאור הסטגנציה של דבר מרקיב שלא זז.
מצב זה הינו שכיח ביותר, והוא מהווה את אחת הסיבות השכיחות ביותר לבעיות מעיים, ספיגה ועיכול.
שרשרת התופעות הפיזיולוגיות שהן תוצאה או תגובה של אותם כיסי המזון התקוע, הינו רחב ביותר. קיימות סוגי פתולוגיות רבות ומגוונות שהאדם לא יראה את הקשר של אותו החולי לאותם כיסי המזון התקוע.

המחלות השכיחות שאפשר כי הן תוצר של כיסי קמח וגלוטן תקועים:
1- ירידה בוויטאליות המובילה לירידה ברמה החיסונית.
2- בעיות של חסכים בדם – ברזל, b12, מחצבים וויטמינים – שחסרונם הינו עקב המעי המצופה בשכבת מזון שלא זז, דבר המעקב את תהליכי הספיגה ומוביל לשיבושים של מערכות מטבוליות נרחבות – עקב החסכים.
3- התפתחות של פוליפים, גידולים מסוגים שונים – עד לסרטן, בעיקר במעי אך אפשר שיהיה בגוף כולו.
4- נשירת שיער – ללא פרופורציות, דבר הנובע מן החסכים של מחצבים רבים שאינם נספגים מאותן הסיבות הנ"ל.
5- בגברים – ירידה בוויטליות וביכולת המינית, לאור חולשה וחיסרון חומרים מהם בנוי תא הזרע.

על פי תורות הרפואה המזרחית – 90% מכול סוגי המחלות הבאות על האדם, יש בהן מן הסיבה הזו, של כיסי המזון הנותר במעיים והופך למוקד המרעיל את הסביבה של המעיים.
דבר זה ניכר בעיקר בעצירות כרונית – מצב גופני רפואי שנחשב לסיבה לסוגי מחלות רבות, לאור אותם השיירים שאינם מפונים והופכים לרעל במשך שהותם ארוכת הטווח במעיים.

יחד עם זאת – מידה מסוימת של שכבת מזון המצפה את פלורה של המעי, הכרחית לשם ייצור של בקטריות, שנוכחותן במעיים הכרחית לשם תהליכי הפירוק של המזון וספיגתו.

האיזון הנכון של השכבות המצפות את המעי, קשורות ליחסים בין טחול למעיים.
בין האדמה (טחול) לאש (מעי דק) ולמתכת (מעי גס)
הטחול הוא זה שבידו הסנכרון הנכון של היחסיות הפרופורציונאלית הנכונה בין האברים, כיוון שהטחול הוא זה שאחראי למיזוג של כלל החלקים לשם יצירה של זהות אחת מוגדרת.
זוהי אחת מן הסיבות מדוע נקודה זו מצויה על פני תעלת הטחול.

סיפורו של האדם:
אנשים הסובלים ממחלות שהן תוצר של התהליך שתואר למעלה, אלו אנשים שההתנסויות שעברו אינם עברו תהליך של עיבוד ועיכול רגשי, אלו אנשים שהחוויות שהם חוו, עדיין ממתינות שם כדי שהאדם ייפגש עם עצמו דרך אותן החוויות. והם יצטרפו למכלול של ההתנסויות שבנו את אותו האדם.
מכיוון שמדובר (בדרך כלל) בחוויות שנותרו זמן רב ללא תשומת לב ראויה, ייתכן כי האדם אינו מודע יותר למשקעים שהן יוצרות, ולכן לא יידע כיצד לגשת ולטפל בהן.
מן הזווית של הרפואה הסינית, אין צורך בידיעה הקוגניטיבית, הצורך הינו בליצור תנועה, לחדש את התנועה התקועה, וכך מעצם חידוש התנועה, האדם התעורר להבנה עצמית חדשה ושונה העשויה להוביל לתהליך ניקוי עמוק מן הזווית הרגשית.

סיכום:
נקודה להשבת התנועה של מוקדי מזון או חוויות שנותרו "כאבן שאין לה הופכין" למשך תקופות זמן ארוכות מדי.

府舍 Fu She – טחול 13

מיקום: 0.7 צון מעל טחול 12, 4 צון צידית מקו אמצע (תעלת ההתעברות)
איכות הנקודה: מפגש עם תעלת הכבד, נקודת yin wei
משמעות השם:
Official dwelling, Bowel abode.
היכל המעיים, מקום המגורים הרשמי.

סיפורה של נקודה:
המעיים הם האיבר שיודע לספוג את החומרים להם האדם זקוק לשם הגדילה שלו.
גדילה פיזית ונפשית.
כל סוג של גדילה זקוקה למזון המתאים לאותו סוג ההתפתחות, המעיים יודעים כיצד להוציא מן המזון או מאירועי החיים, את היסודות והחומרים שהאדם זקוק להם לשם התפתחותו.
הטחול הוא זה שלוקח את מה שהמעיים הפיקו מן המזון (או מאירועי החיים) שמצרף אותם לציר הפנימי של האדם, למבנה האישיות שלו, לזרועות הממשיכות את הפוטנציאל הקיים בלב.
הטחול הוא זה שמייצר את האלכימיה של גיבוש הזהות של האדם, את האופן בו הוא מכיר את עצמו.
יש אם כן, שלושה מרכיבים המצטרפים ליחידה אחת, לאופן בו האדם מכיר את עצמו וכיצד הוא מייצר לעצמו הגדרה עצמית:
1- הפוטנציאל הקיים בלב (shen – הנשמה)
2- המעיים המשיגים, מסננים ומבררים את המחצבים והחומרים מהם האדם בנוי ולהם הוא זקוק לשם הבנייה של קומת האדם שהוא.
3- הטחול שהוא זה האחראי לסנכרון, ולגיבוש של כל המרכיבים השונים ליחידה אחת, כיצד לשלב ביניהם להפוך אותם לזהות אחת המכירה את עצמה.

בנקודה זו, תהליך ההיתוך של החלקים מהם תחושת ה"אני" בנויה, מצטרפים ליחידה אחת.

סיפורו של האדם:
1- כאשר תהליך הבנייה של ה"אני", לא שזור באופן האורגני והנכון לאדם, דבר שבעקבותיו, קיים סיכוי סביר ביותר שהמעיים יפתחו "סומטיזציה" עקב כך, כלומר – שמצב נפשי יתורגם לסימפטום גופני המציע על מה שהאדם עובר.
מצב שיגרום לבעיות מעיים, כגון:
שלשולים ועצירות לחילופין.
נפיחות של גזים קלועים המעיים.
פוליפים או גידולים במעיים.
2- כאשר האדם ספג לתוכו השפעות סביבתיות, חברתיות, משפחתיות ותרבותיות שאינן נכונות ומתאימות לאופי הבסיסי ולפוטנציאל הרגשי שלו.
דבר שהסיט אותו מדרכו ויצר בתוכו נתיבי התנהגות שגורמים לו נזק.
זנק – עקב התנהגויות שאינן הולמות את איכותו הבסיסית, ומהוות "מזון" לקוי שאינו מתאים להתפתחות שלו.
דבר שיוצר פיצול, חרדות, מצוקות מסוגים שונים ותחושת איבוד הדרך.
3- כאשר האדם עבר אירועים בעלי אופי טראומטי, דבר שהביא לזעזוע ששינה את תכונות האופי היסודיות של האדם, כגון:
אדם שהיה בעבר פתוח, קומוניקטיבי וחברותי – ולאחר אירועים שחווה בצבא, הפך להיות סגור מרוחק ומבודד.
אישה שחוותה טראומה אלימה ונהפכה עקב כך לאלימה בעצמה למרות שביסוד שלה, אין לה מוטיבים התנהגותיים מסוג זה.
אדם שחווה תאונת דרכים, שהוא היה הגורם שלה, דבר שהביא למותו של אדם אחר, ועקב כך הוא נהפך לחרד, עם סיוטי לילה, גמגום, וסגירות חברתית. דבר שלא היה בתוכו כמוטיב התנהגותי לפני אותו האירוע.

סיכום:
נקודה לגיבוש חלקי האישיות של האדם, לסינרגיה משותפת.

沖門 Chong men – טחול 12

מיקום: על הגבול העליון על עצם ה-סימפיזיס פוביס, 3.5 צון צידית לתעלת העיבור 2 (cv2)
איכות הנקודה: הצלבות עם הכבד, נקודה על yin wei.
משמעות השם:
Surging Gate, Penetrating gate, Rushing door.
שער החדירה, דלת שדרכה עוברים במהירות, שער הניתוח.

סיפורה של הנקודה:
עד לנקודה זו, הצ'י בתעלת הטחול, זרם על פני העור, במישור חיצוני. מנקודה זו הצ'י של הטחול, נכנס פנימה לתוך הגוף, לשכבות הגופניות העמוקות, לתוך האיברים הפנימיים, לתוך מעורבות עם הדינאמיקה של פעולת האיברים הפנימיים וההזנה שהם זקוקים לו לשם עבודה יעילה ומהודקת יותר. עבודה שמעבר לנושא ההזנה, היא הופכת ליעילה ולאיכותית בזכות ההרמוניה ושותפות העבודה למען התכלית האחת, שהיא הכשרת הקרקע להגשמת הדרך (טאו) של אותו האדם.

סיפורו של האדם:
1- אדם שהלך זמן רב וצבר תוכן של ידע או הבנה של העולם החיצוני ותנועתו. וכעת עליו להיכנס פנימה לתוך עצמו, להכיר את עצמו ממקום שונה, ממקום של "הוא ביחס לעצמו" ולא "הוא ביחס לעולם".
2- אדם הזקוק לביטחון של כניסה לתוך נפשו פנימה. כניסה שאיננה פשוטה, עקב מטעני הכאב ההיסטוריים הצבורים שם ומחכים לזמן שבו יהיה ניתן לאדם לעמוד מולם.
3- זהו שלב של שינוי כיוון, שבו האדם עומד מול עצמו, מול חייו, ועליו לתת לעצמו דין וחשבון אמיתי ויסודי, שאין ניתן לפקפק בו או להכחיש חלקים שלו, הקשורים למעשי האדם. דברים שעשה או שלא עשה – ביחס לסיבה של חייו, הסיבה של היותו כאן – עכשיו בעולמו.
4- זהו שלב שהדרך הפרטית של האדם איננה ניזונה יותר מן המגע של האדם עם העולם החיצוני. ועליו לגלות את המשך הדרך לאור ועקב עולמו הפנימי וגרעיני העושר הממתינים שם.
5- נקודה התומכת בשיתוף הפעולה של כוחות הנפש הפנימיים של האדם.
כאשר יש קולות רבים, היוצרים קונפליקטים וקונטרדיקציות, הגורמים לעצירת התנועה של האדם.
כאשר יש סכסוכים רגשיים בנפש האדם שאינם מאפשרים תנועה קדימה, סכסוכים הגורמים למתח ורעש רגשי, הזקוקים להרמוניה, קשב וסובלנות בין החלקים המסוכסכים, לשם השכנת שלום בין חלקי הנפש, שזהו תנאי בסיסי לשם תהליך התפתחותי נכון של האדם ביחס לדרך הממתינה לו (טאו)

סיכום:
נקודת מעבר בין הגדילה של האדם ביחס לעולם החיצוני, והמעבר להמשך ההתפתחות דרך המגע של האדם עם עולמו הפנימי ביחסי לדרכו האישית, לפוטנציאל של אותה הדרך ולמבוקשה.

箕門 Ji Men – טחול 11

מיקום: 6 צון מעל טחול 10
משמעות השם:
Winnower gate, Separation Gate, Basket's door.
שער ההפרדה, המנצח. דלת לסל.

סיפורה של הנקודה:
הנקודה ממוקמת בחלק הפנימי של המפשעה, כמעט האמצע הדרך של עצם הירך.
זהו מקום המחזיק את חיוניות היסוד המאוכסנת באגן, חיוניות שמתרגמת לפוטנציאל המיני של האדם.
הנקודה "יודעת" ליצור, לחבר, לקשר ולאחד את הגורמים ההכרחיים לשם חיוניות מינית בריאה, הקשורה ליכולה הרבייה. ואם אין לאדם מגמה לרבייה, הנקודה יודעת להמיר את אותה החיוניות לעוצמה גופנית, ליכולות ספורטיביות, וכן לכוחות אנרגיה כלליות הקשורות לרמת הוויטאליות הכללית שזמינה לאדם לכל מה שיידרש.
זוהי נקודה הקשורה ליכולתו של הטחול להכשיר את המזון כדי שיהפוך למרכיב לייצור תאי זרע (בגבר) או ביצית (באישה)
כשם שהטחול יודע להפיק מן המזון את המרכיבים ליכולת הפריון, כך גם הוא יודע לצרף, לאחד ולהכליל את כלל המרכיבים ההכרחיים ליכולת הפרייה תקינה ופוטנטית.

סיפורו של האדם:
1- במקרים בהם יש אירועים בחיי האדם של זיכרונות ביחסים אינטימיים שהותירו באדם משקעים המכבידים על האפשרות ליצירת קשר נקי מול אדם אחר.
מצב זה שכיח יותר בנשים.
אישה שחוותה יחסים שהותירו בתוכה חוויות נגטיביות הקשורות לאינטראקציה המינית. דבר המפריע לאפשרות להיפגש באופן נקי עם בן זוג אפשרי חדש.
הנקודה "יודעת" לבודד את אופן החוויות, ולפוגג את כוחן על אותה האישה.
2- כאשר אישה חשה עצמה "מלוכלכת" ממגע אינטימי, שהותיר בא טעם מר.
3- כאשר יש בנפש אישה הצטברות של זיכרונות קשים סביב אירועים אינטימיים, אך יש באותן החוויות צדדים נעימים שגורמים לסוג של בלבול ואמביוולנטיות כלפי הצד השני.
הנקודה "יודעת" לברר את המחלוקות הפנימיות ביחס לאותה האמביוולנטיות (ביחס להתנסויות שהיה בהן צד נעים וצד מכאיב)
4- כאשר אדם אינו פורה, הזרע או הביצית אינם פוריים לאור תזונה ירודה בעלת איכות גרוע.
הנקודה "יודעת" למקסם מן המזון ולהוציא ממנו את המירב לשם ייצור תקין של זרע וביצית.

סיכום:
נקודה להתבררות הזיכרונות ומשמעות של אירועים בעלי גוון אינטימי שהותירו מבוכה או בלבול בנפש האישה.
וכן נקודה לחיזוק הפריון הנחלש לאור תזונה לא איכותית.

血海 Xue hai – טחול 10

מיקום: 2 צון, מעל הזווית הפנימית העליונה של הפטלה, בצד הפנימי של ברך – ירך.
איכות הנקודה: נקודת "ים הדם".
משמעות השם:
Sea of blood – ים הדם.

סיפורה של הנקודה:
תפיסת הדם ברפואה הסינית, אינה זהה לתפיסת ההמטולוגיה ברפואה המערבית.
דם ברפואה הסינית, הינה הפונקציה של יכולתו של הדם להזין את כל המערכת על פי צרכיה השונים.
עד כמה הדם מצליח בתפקידו להיות גורם מזין, משקף על איכותו של הדם, על כוחו ועל מילוי תפקידו.
וכן – הדם נשלט על ידי הלב (ששם שוכנת הנשמה shen) שדרך הדם מעביר לכל תא בגוף את דבריו ורצונו. חותמו של הלב הינו על פניו של הדם. לכן יש קשר הדוק בין הוויטליות המזינה של הדם למילוי תפקידו כמוביל המסרים של הלב לכל תאי הגוף.
הדם נאגר בכבד, ששם הוא עובר תהליך התנקות (באופן הזהה להבנה של תפקודי הכבד ברפואה הרגילה) הדם – בתהליך העוקב אחר שעות היממה, חוזר לכבד בשעות הלילה, שם הוא נאגר ומתנקה, וחוזר לפעילות שותפת במשך היום, כאשר הכבד "משחרר" אותו לגוף על פי צרכי הגוף.
הטחול ביחד עם הקיבה, הם אלו האחראיים לייצור הדם מן המזון שהאדם אוכל.
איכות הוויטאליות של הדם אם כן בנויה מאיכות המזון, ויכולת יסוד האדמה להפיק מן המזון דם איכותי.
דם איכותי משרת את המבנה כולו להזנה במובן הבסיסי, ובעיקר לחיבור של כלל חלקי המערכת לעבודה ומשותפת על ידי המסרים העוברים דרך הדם מן הלב.

על נקודה באופן יותר ספציפי:
1- הנקודה עוסקת ביכולתו של הטחול להמיר מזון לדם איכותי.
2- הנקודה קשורה להזנה של הדם – ועד כמה הוא וויטלי וזמין להיות ממד לצרכי תקשורת מערכתי של הלב למערכת כולה.
3- הנקודה מאזנת ומרפאת מצבים של פתולוגיות דם שונות (רעלים בדם, חום בדם, חיסרון הדם, חיסרון היכולת לייצר דם ועוד)
4- הנקודה מביאה לידי תנועת דם נכונה ביחס למחזור החודשי, בעיקר כאשר יש חיסרון דם, או במצבי סטגנציית דם.

סיפורו של האדם:
1- אדם שאיבד דם לאחר תאונה, או לאחר פציעה. ויש צורך לשקם ולחזק את תהליך ייצור הדם ופיזורו בגוף
2- לאחר כל סוגי המצבים של איבוד דם הגורם לחולשה או לקואורדינציה לקויה: לאחר לידה כאשר האישה איבדה דם רב, לאחר מחלה שהייתה כרוכה באיבוד דם (שלשולים דמיים)
או לאחר ניתוח, תאונה או פציעה כמו שנאמר למעלה – אז הנקודה מחזקת ומסנכרנת את תהליך השיקום של ייצור הדם ופיזורו.
3- כאשר האדם ניזון מזון לא איכותי ולא ראוי לצורכי המבניות שלו. דבר שגורם לייצור של דם לא איכותי ולא מתאים לצרכי המבניות. לנקודה יש את היכולת לשקם ולחזק באופן מסוים את איכות הדם.
הנקודה "יודעת" כיצד לשאוב מן המזון חיוניות, ולמקסם בצריכה מקסימאלית את החומרים לייצור דם, ממזון לא איכותי.
4- נקודה שיש לשקול במצבים אנורקטיים, באיבוד משקל חמור לאור תזונה לקויה, או לאור מצבים של דעיכה מערכתית לאחר דיאטות אגרסיביות כגון ניתוחים לקיצור קיבה וכיצד נוצר עקב כך ירידה דרמטית במשקל הגורם לבעיות מטבוליות ונפשיות מסוגים שונים.

סיכום: נקודה לכל ההשלכות של הבעיות הנובעות מ"דם לא מאוזן”.