חלבונים ג' – "אדם ביצה"

החוויה העומדת מאחורי הצורך בביצה כמקור מזון:
"אני חש את הפוטנציאל שיש בי, אני יודע שיש בי את האפשרות להיות ביום מן הימים, גדול וחזק בעל יכולות ואיכויות הייחודיות רק לי.
אך כעת אני קטן, אני שתיל קטן בין עצים גדולים. בעולם כולם גדולים ואני קטן.
אני יודע שאני יכול להיות גדול, אך לשם כך אני זקוק להגנה, הגנה שתהווה חממה זמנית עבורי, עד שאגדל למקום שם לא אסתכן שהגדולים ירמסו אותי, ידרכו עלי.
האפשרות שידרכו עלי – ממקומי, מוחשית מאוד…. אני זקוק להגנה…
הגנה שתאפשר ליסודות רכים ועדינים בתוכי לגדול ללא חשש מן העולם הגס, האגרסיבי"
תמצית הדברים: ידיעת פוטנציאל פנימי, עתידי – עם צורך להגנה מפני העולם הגס, על מנת לשמר את האיכות הראשונית הפוטנציאלית שתגדל למקום שם היא תהפוך לעצמאית.

איכויות נפש של חלבון ממקור ביצה:

1- ראיית העתיד, ראיית החזון של האדם:
ידיעת הפוטנציאל שיש באדם, ולאיזה סוג של עתיד הוא מתכוון.
2- גמישות נטולת פיקסציה – קיבעון:
עקב ההבנה שיש תכלית עתידית להשיג, האדם מבין כי "מטרה מקדשת אמצעים", במובן החיובי של הגמישות הנדרשת מן האדם, לשם ההגשמה של דבר מה.
קיימת באדם ההבנה כי סוג התכלית שיש בו להגשמה, אינו חי בתנאים אידיאליים, להיפך – האדם יאלץ להתמודד במצבים רבים שאולי יהיו בעלי אופי המנוגד לאיכותו הפוטנציאלי של הדבר המבקש להתגשם ולהיהפך לגדול.
לכן קיימת באדם המוכנות לגמישות הנדרשת לדרך ההכרחית שהוא יודע שיאלץ להתמודד ולעבור.
3- יכולת להגשים וליצור תנאים להצלחה "יש מאין"….
כיוון שהתנאים אינם עומדים לרשותו של האדם, הוא מבין כי עליו לייצר לעצמו את התנאים ההכרחיים לגדילתו, לכן הוא מפתח יכולת להמציא לעצמו את האקולוגיה שלה הוא זקוק לשם התפתחותו.
4- איכות מסתתרת:
כאשר התנאים בחוץ אינם מאפשרים את אותה הגדילה ההכרחית לאדם. ניתנת האפשרות לאדם "להחביא או להסתיר" את אותן איכויות נפש שהוא מודע להן, אך שעדיין לא הגיע שעתן להתממשות. אז האדם, מתוך מודעות לקושי, שם את אותן האיכויות בהשהיה ממתינה לזמן שיגיע בעתיד לא ידוע, שם תתאפשר הגדילה ההכרחית.

תשוקה לביצים:
תשוקה זו ממלאת את כל מה שנאמר למעלה, בידיעת הפוטנציאל, בצורך להגנה – כיוון שהאדם חש עצמו צעיר וזקוק לחממה זמנית, בידיעת החזון העתידי ומהי משמעות החזון בסוג לקשיים שאדם יעמוד מולם ואיזה סוג כוחות הוא זקוק לשם כך.

דחייה מביצים:
1- עייפות מן הדרך, וממשמעותה, מסוג האתגרים שהיו והתישו את האדם. אולי אף הביאו לוויתור וייאוש מן האפשרות להגשמה.
2- אפשרות לאדישות שנוצרה באדם עקב הקושי והעייפות.
3- כעס ומחאה מסוימים על עצם הרעיון שהאדם זקוק לדבר מה בעבר למה שכבר יש לו..
בדרך כלל עקב דרך שכבר נעשתה, אך לא הושלמה. "אני" ואגו שכבר נרכשו אך עדיין זקוקים להמשך התהליך – לעיתים אנשים אלו עשויים לוותר על ההמשך ולהסתפק במה שכבר רכשו, עקב הקושי לגייס כוחות להליכה בשביל לא ידוע…
4- המשך של הנושא הקודם:
אדם שהצליח להגשים קצת מדרכו, ותוך כדי מה שכבר הושג, הוא זכה לנוחיות המאפשרת נינוחות, דבר שקשה מאוד לוותר עליו (על אותה הנוחות ודפוס חיים נינוח)

החמרה מביצים:
אלרגיה מביצים: הצטברות של כישלונות שהאדם חווה שיחס למגמה לרצון שלו להוציא תוכן פנימי שיש בתוכו מן הכוח לפועל… כאשר הוא נחל אכזבות ביחס לתגובות שקיבל מן החוץ ותחושת חוסר ההגנה, הנאיביות הראשונית והתמימות שהובילו לתחושת כאב וכישלון…
כאשר מקרים אלו חוסמים את יכולת הביטוי לפוטנציאל שחייב להתממש – זהו המקום המייצר אלרגיות לביצים.
התגובה הגופנית לאלרגיה מגלה את המקום באדם ששם מצטברות ההתנסויות הכואבות המונעות את המשך ההתפתחות.
1- פריחת עור: האתגר היה בלייצר את הגבול הנכון מול העולם, שנפרץ.. מיקום תגובת העור מגלה את המקום הרגשי שנפרץ.
2- קשיי נשימה: האתר היה ברצון לפתח תכונה נפשית שהכרחית לשם יכולות ביטוי אישית. בדרך כלל הדבר אמור ביכולות של ביטחון עצמי בביטוי אישי מול ציבור וקהל, בעיקר כאשר הביטוי הינו בתכנים אישיים ואינטימיים.
3- גזים, נפיחות בבטן, כאבי בטן ועצירות: חוויות שהאדם חווה ביחס לרצון לבטא דבר מה מעצמו, דבר שהביא לידי סערה רגשית שהאדם אינו יכול להכיל ולעכל מן הזווית הרגשית. אדם ניסה לבטא משהו – קיבל תגובה שלא יכול היה להכיל, דבר שהביא לתגובה גופנית זו.

בהחמרה מביצים יש כעס ופצע רגשי פעיל ביחס לתנועה של האדם לכיוון החזון העתידי שלו.
בדרך כלל עקב כאב הכישלון, האכזבה העצמית, וכעס העצמי על הניגודיות בין מה שיש עדיין לעשות מול מה שכבר נעשה.

חלבונים ב' – "אדם בשר"

איכויות נפשיות שבשר מזין ומקדם:

1- הנושא המרכזי: עיקרון האב:
מזון בשרי מזין את חווית האב, בדרכים שונות.
התשוקה לבשר, עקב חסך בדמות אב או באיכות הנפשית שדמות האב בונה באדם.
דחייה – חוויות האב או דמות האב איננה מזינה וקיים באדם דחייה ממגע של דמות האב באופנים רבים, אולי עקב זיכרונות ילדות מוקדמים, ואולי דמות האב מהווה הפרעה בהתפתחות של האפשרות לפיתוח נטיות אינדיבידואליות – עצמאיות, בדרך כלל עקב דומיננטיות יתר.
החמרה מבשר – זוהי עדות ל"פצע" ביחס לדמות האב, היוצרת הפרעה וקושי אקטיבי בנפש האדם ביחס לדמות האב, ביחס לאיכות הנפשית הנבנית מדמות אב.

חלבון ממקור בשרי – מקדם את העמידות שנבנית באדם עקב דמות האב שהייתה לאדם, ועדיין קיימת (לא תמיד דמות האב, זהו האב הביולוגי, במקרים רבים דמות האב, עשויה להיות מורה לחיים, או דמות שיצרה רושם עמוק הגורם לאדם לראות באותה הדמות יסוד לחיקוי או רצון ללכת בעקבותיו ולהידמות לו – דמות מנהיג)

2- איכות הזכרית:
חלבון מבשר מקדם את האיכות הזכרית באדם, את משמעות העיקרון הזכרי במבנה אישיות המתפתח בילדים ונערים.
במבוגרים חלבון בשרי מקדם את איכות הזכרית על כל המשמעויות שלה, בהופעה של איכויות זכריות בכל תחומי החיים.
תשוקה : צורך בחיזוק האיכות הזכרית.
דחייה: קושי מן האיכות הזכרית, כפי הנראה עקב הצטברות של אירועים בעבר של התמודדות מכאיבה מול האיכות הזכרית.
החמרה מבשר: דרגה עמוקה יותר של פגיעה בנפש האדם ביחס לאיכות הזכרית – אפשרות ל"פצעים" פתוחים עקב המשמעות של איכות זכרית בנפש האדם.
דוגמה: נער שחי החברה אלימה, הוא עצמו עם נפש עדינה, דבר שמחייב אותו לפתח מערכות התנהגות שאינן נכונות לו, עם מחיר של סטייה ממקומו העדין. הדבר יוצר פצע נפשי של שזירה לא נכונה של האיכות הזכרית במבנה האישיות שלו, מכאן האדם יפתח דחייה מזון בשרי, כיוון שהוא מעצים איכות שאיננה נכונה לו.

3- תחרותיות, הישגיות, זהות הנקבעת על פי התוצאות המוכחות שהיא משיגה:
זהו היבט נוסף של האיכות הזכרית.
חלבון ממקור בשרי, מקדם באדם את העמידות ביחס לסוג הכוחות והנחישות שעל האדם לגייס כדי להתמודד עם מצבי לחץ לאורך הזמן עד למקום ששם ההישגים יהפכו לתוצאה קבועה ומוכחת. בדרך כלל אדם מאמץ קריטריונים חברתיים לקביעה מה נחשב להצלחה. דרגת "זכריות" גבוהה יותר, הינה קביעת קריטריונים להצלחה הנובעים מן המיתר הקיומי של האדם, ממנו עצמו…

4- דמותו של הצייד:
ביטוי נוסף למושג הקודם ביחס למהו הדבר המכונה הישג, דבר שצריך להראות בתוצאות קונקרטיות. מכאן איכות הצייד, המתפתחת ביחס לאיכות זכרית, הזקוקה להראות תוצאות קונקרטיות ליכולות של הזכר.
תשוקה לבשר: צורך לקדם את איכות הצייד הזכרי.
דחייה מבשר: דחייה מן ההתמודדות של השדה ששם על האדם להראות איכות הצייד.
החמרה: קושי גדול ונטייה להימלט ולהימנע מן המקום ששם האדם יאלץ להראות את איכות הצייד שלו. בדרך כלל אנשים (זכרים ונקבות) עם יסודות נשיים באישיות שלהם, מפתחים החמרה ואף אלרגיה למזונות בשריים, עקב האיכות שמזון זה מעודד שאיננה אורגנית לטבע הבסיסי שלהם.

5- וויטאליות גופנית:
חלבון ממקור בשרי, באנשים הזקוקים לאיכות הבשרית, מעצים ומחזק את המוטוריקה של תנועת שלד שריר, ברמת הגמישות והוויטאליות התנועתית.
לנושא זה יש חשיבות עקיפה לאיכויות הנפשיות, כיוון שבאנשים הזקוקים לאיכויות שציינו, האיכות התנועתית המוטורית חשובה ביותר לשם יצירת תשתית גופנית תומכת בהתפתחות האיכויות הנפשיות.
לכן – כאשר אדם חש חוסן גופני גבוה יותר לאחר צריכה של מזון ממקור בשרי, זהו סימן כי במקביל לתחושת הוויטאליות, גם האיכויות הנפשיות המקבילות נתמכות בהתפתחות שלהן מן התזונה הבשרית.

שלושת אבות המזון: חלבונים א' – "אדם חלבון"

חלבון, protein (מיוונית – "פרוטאיוס", ראשוני)
החלבון לוקח חלק מרכזי בבנייה של המבנה הגופני על רוב תפקודיו, רקמות קולגן, שריר, עצם, פעילות אנזימים והורמונים, כולם זקוקים למרכיב החלבון כיסוד מרכזי למבנה הגופני ולפעולה שלו.

חלבון כמרכיב תזונתי אינו קיים לבדו הטבע, הוא תמיד קיים בריכוזים שונים במקביל למרכבים נוספים במזון כלשהו.
דוגמה: בביצה, קיים בריכוז של 13% חלבון כאשר שאר המרכיבים הם שומנים, פחמימות בריכוז נמוך וכן ריכוז גבוה של וויטמינים ומינרלים.
לכן בכל מזון המכיל חלבון, אופיו של החלבון השזור עם מרכיבים נוספים, אינו זהה לחלבון בסוגי מזונות אחרים.

מקורות מזון העשיר בחלבון:
1- בשר, בעיקר ממשפחת היונקים (בבשר בקר יש 26 גרם חלבון מתוך 100 גרם)
2- דגים, (בדג סלומון יש יותר מ20 גרם חלבון מתוך 100 גרם)
3- חלב ומוצרי חלב (בחלב פרה יש בממוצע 3.5 גרם חלבון מתוך 100 גרם חלב)
4- חלבון ממקור צמחי, אגוזים, טופו וסויה, טחינה, עדשים, אפונה, שעועית, קינואה ועוד…

החלבון אינו מתפקד באותו האופן כאשר הוא שזור במזונות שונים. לכל מזון העשיר בחלבון יש אופי ייחודי לו, כך שגם מרכיב החלבון שבו "יעבוד" כמזון, באופן הייחודי לו.
לכן באנשים העוסקים בספורט ומחשבים את כמות החלבון היומית, יש להבין כי לא רק אחוז החלבון חשוב בחישוב כמות הגרם במזון, אלא שהעיקר זהו מקורו של החלבון שבכל מזון העשיר בחלבון, הוא יפעל פעולה שונה, ביחס למזון ממשפחה שונה.
כך שגם אם אחוז החלבון זהה בכמות שלו במוצרי מזון מסוימים, החלבון לא יהיה זהה בתפקודו המטבולי בגוף (למרות שכמותית הוא זהה)
מה שמכתיב את טיב פעולתו של החלבון – זוהי איכות המזון ששם קיים החלבון כמרכיב במכלול המרכבים של מזון מסוים.
לכן – חלבון שמקורו מעולם החי מול חלבון שמקורו מעולם הצומח, פועל פעולה שונה כאשר הוא נצרך כמזון (כיוון שאיכות של מזון מן החי מול איכות המזון מן הצומח, שונים זה מזה באופן דיכוטומי)
לא הכמות חשובה, אם כן – אלא מקורו של החלבון ואיכותו, היא זו החשובה ביחס למגמה של מה שרוצים להשיג ממזון מסוים.

נקודה נוספת: חלבון מסונתז, או מרוכז כתוספי תזונה, פחות איכותי משמעותית ממזון טבעי המכיל חלבון. למרות שריכוז החלבון גבוה בתוספי תזונה בנושא זה, אין בהם את שאר המרכיבים במזון הגולמי הטבעי שכל מרכיביו השונים הופכים את החלבון לעשיר ולפעיל יותר באופן בוא הוא לוקח חלק הבונה את מע' שלד שריר על כל צדדיה.
החלבון הלא טבעי, המרוכז – טוב במקרים פתולוגיים של תת תזונה מסיבות של מחלות רקע או לאנשים שהמקצוע שלהם הוא בבניית גוף – Body builders, לשאר האנשים, תוסף תזונה מסוג של ריכוז חלבון מסונתז, אינו משרת צורכי הגוף ואולי אף עשוי להזיק כאשר הוא נצרך ברמות גבוהות על פני תקופות זמן ארוכות.

צריכה יומית באדם ממוצע של חלבון עומדת על 0.8-1% ביחס לקילו, כלומר אדם השוקל 75 קילו זקוק הממוצע ל70-75 גרם חלבון בצריכה יומית. כאשר אחוז הצריכה משתנה ביחס לעיסוק היומי של האדם. ככל שהאדם יותר פעיל גופנית, הצריכה של חלבון עולה, עקב הפעילות השרירית והמוטורית הזקוקה לחלבון לשם בניית תאי שריר ופעילותו, דבר הנכון כמו כן לרקמות העצם.

איכויות רגשיות שהחלבון מזין ובונה, מעבר לנושא הגופני:

1- יכולות מוטוריות שיש להן השלכות רגשיות:
עמידות רגשית כאשר יש קשיים ועל האדם להראות ולהוכיח יציבות, כוח התמדה, כוח רצון, יכולות התמודדות כאשר בא הקושי.
יכולות של גמישות ושינויי עמדות ביחס לנושאים קשים, מבלי לוותר על ה"אני" של האדם.
גמישות מתוך חוזק וחוסן.
יכולות בגיוס של משאבים, במובן של לצרף אנשים למשימה ולעבודה משותפת לשם השגה של מטרות משותפות.
יכולת תנועה ותמרון כאשר הדרך (בעיקר ביחסי אנוש) איננה חלקה.
2- איכות מרכזית:
צורך ביציבות, בביטחון, במושג ה"בית" כיסוד המקנה ביטחון.
לכן "אדם חלבון" זקוק במקביל לבית, יחסי אנוש ויחסים בכלל בתוך המבנה המשפחתי ששם יש יציבות ביטחון ואיכויות אנושיות דרכן האדם חש מוגן ובטוח (חיבה, אהבה, עזרה הדדית, רצון טוב, ראיית האחר, התחשבות, תשומת לב למקומו של האחר)
קיים ב"אדם חלבון" צורך עמוק בתחושת הביטחון, לכן ייתכנו באנשים אלו חרדות הקשורות לחיסרון הוודאות העתידית.
חרדות סביב האפשרות להיעדר משאבים כלכליים, שאולי הבריאות לא תעמוד להם בעתיד, שמשהו קטסטרופאלי שאינו ברור יבוא וייקח מהם את מה שיש להם כעת, ואת מה שהם הצליחו לבנות עד כה במאמץ רב.
3- המבנה החלבוני קיים כדי לשרת מטרה:
אנשים הזקוקים לבהירות לגבי הדרך, לאן הם הולכים, מה הם רוצים להשיג, מהו חזון החיים שלהם במובן הרחב: מדוע אני כאן, מאין באתי ולאן אני הולך. מהם המשאבים שיש בידי בכדי להגשים את סיבת הקיום שלי, ומהם הצעדים המעשיים למימוש של התכלית.
4- "אדם חלבון" – אינו אינדיבידואליסט אלא איש קהילה ומשפחה, שרואה עצמו כחלק ממעגל אנושי. הוא זקוק למעגל האנושי לשם ההגנה והביטחון.
מתוך כך יש בו דאגה "סוציאליסטית" לכל הפרטים שבקבוצה, במשפחה או בקהילה.
לרוב אלו אנשים הפעילים חברתית מתוך המודעות למעורבות ההדדית וכיצד היא משפיע על כל פרט במכלול החברתי.
5- כישורים קומוניקטיביים:
כישורים אלו הם תוצר של אדם מעורב, הרואה את החשיבות של הכלל, ושל העבודה משותפת. איכות זו מפתחת ב"אדם חלבון" כישורים חברתיים וקומוניקטיביים המסוגלים לגעת באנשים, להגיע לליבם ולהניע אותם לפעולה משותפת.
6- במצבי חולשה, "אדם חלבון" עשוי לפתח חרדות עתידיות (כמו שנאמר למעלה) עם איבוד הציר הפנימי שלו, דבר הגורם לערעור של המבנה כולו.
תיתכן חולשה ב"אדם חלבון" בריכוז הפנימי, בידיעת הנקודה הייחודית והאינדיבידואלית.
דבר שעשוי להתרחש עקב פיזור יתר, תקשורת יתר, דאגת יתר למבנה כולו.
שם האדם עלול "לשכוח" את עצמו לאבד את המרכז של ה"אני" שלו.
האיזון בין חשיבות המשפחה כגורם המהווה ביטחון מול האיכות הפרטית שאיננה קשורה בהכרח לשייכות המשפחתית, קהילתית. היא זו המאותגרת באיזון הדק שלה בקרבו של "אדם חלבון".
7– "אדם חלבון" בנטיות היסוד שלו, זקוק למעמד חברתי, שיכירו בערכו.
הוא צייד באופיו, הראשון להוביל, היוצא לחפש לעצמו לקהילתו הרחבה טריטוריאלית – שהיום הדבר מתבטא במובן של יזמות, חידושים והמצאות, ודרכים שונות להרחיב את מעגל החיים של הקהילה, דרך חדשנות טכנולוגית הפורצת דרך.

על היחסים של האדם עם המזון, וכיצד הדבר מהווה שיקוף על האתגר ההתפתחותי של האדם

1- מכיוון שברוב בני האדם, המזון אינו רק לשם צורכי קיום הגוף, אלא שהמזון במקרים רבים מהווה תחליף ופיצוי לדבר מה החסר. הרי שהמזון בעבור רוב בני האדם, מקבל משמעות רחבה בהרבה חוץ מעצם היות המזון יסוד המזין לצורכי הגוף וקיומו.

2- לכל מזון יש איכות המזינה בגוף דבר מה עקב המרכיבים של אותו המזון, המזינים את האדם באותה האיכות, משתי זווית: הגופנית והנפשית.

3- תשומת לב מיוחדת ניתנת לאיכות הנפשית הניזונה וגדלה ממזונות שונים:
כל מזון מזין באדם איכויות נפשיות, המקבילות לאיכות הרכב המזון.
דוגמה: הטעם המתוק מזין באדם את המקום הנפשי שדרכו האדם חש טעם ומשמעות בחיים.
וכן – מרכיב הסידן במזון, המזין דרך הסידן את הצורך באדם לביטחון ולמבנה הנותן לו תחושת הגנה, יציבות ובית.

4- כל מזון מזין כמו כן איכויות בנפש באדם הזקוקות למזון קונקרטי כדי להתפתח ולגדול לכיוון חזון החיים של האדם.
מכאן שלכל מזון יש איכות הבונה באדם תכונות מהם מתהווה העתיד של האדם, דבר זה נלמד מן ההקבלה בין איכות המזון והאיכות שהוא מזין ברובד הנפשי.

5- ניתן אם כן, להבין על מקומו ומצבו הנפשי של האדם על פי סוגי המזונות שהוא ניזון מהם, והיחס שיש לו למזון שאליו הוא נמשך או נדחה.
את נושא זה לומדים דרך הכללים הבאים:
א – תשוקה למזון מסוים: מלמדת על חיסרון של אותו היסוד במישור ההזנה הנפשית של אותו המזון, מכאן התשוקה.
ב – סלידה, דחייה ממזון מסוים: מלמדת על הדחייה מן האיכות הנפשית שאותו המזון מזין.
ג – החמרה ממזון כלשהו, כגון אלרגיה לתותים, בוטנים, חלב פרה, גלוטן ועוד: מעידים על יחסים מורכבים עם האיכות הנפשית שאותו המזון מזין, דבר המלמד על "פצע" רגשי ביחס לאותה האיכות הרגשית שאותו המזון מזין.

6- סיכום ביניים דרך דוגמה:
חלב פרה מזין באדם את יסוד ההזנה האימהית, את החום האימהי, את הביטחון שתינוק זקוק לו דרך הקשר והחום האימהי המגן.
א- משמעות תשוקה לחלב: צורך עמוק לחום ולהזנה האימהית החסר. צורך שיש לו חשיבות עתידית לבנייה של האדם כלפי יכולות עתידיות הנבנות מן החום וההזנה האימהית.
ב- משמעות דחייה מחלב: דחייה מן החיבוק האימהי שעשוי להיות מציף, עד חונק. או פוצע נפשית עקב העיוורון של תהליך הזנה ללא תשומת לב למצבו של הילד הניזון. הילד הניזון לא נראה אלא שקוף והוא במקום של ההבסה.
ג- משמעות החמרה מחלב: קיים באדם פצע רגשי פעיל ופתוח בנושא היחסים שיש לו עם אימו.

המקום הגופני ששם קיימת ההחמרה מן החלב, מלמד על מיקום הפצע:
פריחות עור מחלב: האדם לא יכול לשמור על גבולות מול אימו, מן הזווית שלו הוא כמו ומאבד את זהותו בנוכחות אימו עקב חיסון היכלות להגן על עצמו בתיחום וגבול, אולי עקב אימא דומיננטית מדי בחוויה שלו מולה.
גזים ונפיחות בבטן: רגשות קשים שאינם נאמרים ביחסים עם האימא, האדם חש "טעון" ברגשות נגטיביים שהוא עצמו מודע להם, אך אינו יכול לבטאם.
עייפות לאחר צריכת חלב: הקשר עם אימא – גוזל כוחות.
ד- תיתכן אפשרות רביעית, שהיא רלוונטית ביותר: האדם חש אדישות לחלב, זהו מזון בלבד ואין לו תגובה מיוחדת כשלהי לנושא החלב.
זהו מצב בריא ונורמטיבי שם עיקרון ההזנה האימהית אינו מהווה נושא לעבודה או התבוננות לאותו האדם. כלומר: זהו מקום בריא ופטור מקשיים רגשיים.

7- תהליך ניתוח זה נכון לכל סוגי המזונות, ביחסים של אותו המזון עם האדם ושל האדם עם אותו המזון.

מכאן: יתבונן האדם בסוגי המזונות שהוא חש כלפיהם, תשוקה (חסך) דחייה (קושי רגשי) החמרה (פצע רגשי פתוח) או אדישות נורמטיבית.
וכך יידע על עצמו את מקומו המדויק בתקופה זו בחייו ומהו שדה ההתמודדות שם יש מקום לתשומת לב מיוחדת ומדוקדקת יותר.
מקום הקשור לצורך בהזנה, או בריפוי של מקום רגשי כואב ופצוע.

אבות המזון – שומן ב', הקשרים הומיאופתיים

על סוגי היחס לשומן בתרופות הומיאופתיות

האפשרויות ליחסים עם שומן ברפרטורי:
1- דחייה:
שומן מעניק "שפע" שהאדם מוצא את שפע זה כדבר המזיק לו.
לכן הוא חש דחייה מסוג ה"שפע" ששומן מציע.
2- החמרה:
יכולה להיות החמרה משומן בשני מישורים מרכזיים, הגופני והנפשי.
המקום הגופני המוחמר משומן, מצביע על הקושי לניהול ה"שפע" שיש בשומן (יש למקום הגופני הרגיש לשומן הקשרים נפשיים ברורים, אותם ניתן ללמוד ב"סימבוליקה גוף – נפש")
כשל בניהול השפע בדרך כלל קשור לכבד וכיס מרה.
את סיבות הכשל יש לבדוק קלינית, לעיתים הדבר נובע עקב צריכת יתר של "שפע" הגורם למחנק ביכולת של מע' העיכול ( בעיקר של הכבד) להתמודדות עם ניהול השפע.
ולעיתים עקב חיסרון היכולת לקבל את השפע, דבר הנראה בעיקר במישור הנפשי ( חיסרון הכלים הנפשיים לניהול השפע)
3- משיכה:
המשיכה לעוד…. הצורך בעוד…
דבר שמתבטא בשני מישורים, בגופני – כאשר יש צורך לאנרגיה מרוכזת במבנה גופני אינטנסיבי (ספורטאים, מבנה היפר אקטיבי, מבנה גופני הנוטה להתפרץ, להתפוצץ)
מישור שני – בני אדם הנוטים לאגור ולא לשחרר (במובן הרגשי) דבר הדורש כוחות לשם יכולת העיבוד של הנושאים הנאגרים.

דוגמאות מן המטריה מדיקה, תרופות מרכזיות לנושא זה:

1- דחייה משומן:

China : שומן זהו מזון מרוכז וכבד, דבר הגורם להאטה והפרעה ביכולת המחשבתית – רעיונית של china, לכן הוא חש דחייה משומן, כיוון שהשומן גורם לו להפרעות בדינאמיקה ביצירתיות המחשבתית שלו. הוא הופך לאיטי יותר לאחר צריכת שומן, דבר המכביד עליו.
China זהו אדם יצירתי, פעיל, עם תגובות נפשיות מהירות לעולם הסובב.
דחייה עקב הנטיות הנפשיות.

Ptelea trifiliata: תרופה ממשפחת ה – rutacea, תרופה עם זיקה לבעיות כבד.
אדם אינטנסיבי רגשית וגופנית המורגל בעבודה, תנועה ועשייה. הוא זקוק לאנרגיה מיידית ולא למצבורים שלה. לכן צריכת שומן מכבידה עליו, בעיקר במטבוליזם של כבד, הנקרא לעבודה מהירה לפירוק מולקולות שומן לשם יצירה של אנרגיה מיידית, דבר המכביד על תפקודו.
אדם המורגל בעשייה ועבודה קשה, לכן הצורך שלו באנרגיה הקלה לפירוק.
תרופה במישור הגופני.

Pulsatila: דחייה משומן, עקב הדחייה מן הרעיון שהיא "נתמכת".
ב pulsatila, יש צורך להישען על דמות חזקה המהווה תמיכה למבנה פנימי אמורפי.
שומן זהו מזון מרוכז מדי עבורה, המאתגר רגשית את המקום האמורפי (עיכול ועיבוד שומן, זוהי פעולה מטבולית מורכבת, השייכת לאנשים מורכבים)
הקריאה האבולוציונית, הפנימית של pulsatila: תנו לי לעשות את הדברים לבדי. שומן זהו מזון מרוכז, תומך ואוגר, שאיכותו נוגדת את המגמה האבולוציונית של pulsatila.

2- החמרה משומן:

Cyclamen: תפיסת עולם רצינית, אחראית, המביאה לידי תגובה גופנית של תחושת כבדות, לאות ומלאות… לכן מצב פנימי זה מוחמר משומן הגורם להכבדה נוספת.
ההעדפה של cyclamen, בתזונה קלה, דבר המביא לידי הקלה בתחושת הכבדות המערכתית.

Graphites: ב graphites יש תחושה תמידית שהוא לא מצליח להבין דברים עד הסוף, תמיד הוא נותר עם תחושת "איחור" או פיספוס של חלק מן הפסיפס של אירועים חברתיים או לימודיים שהוא לוקח בהם חלק.
השומן מכביד עליו עוד בנושא זה, וגורם לו להאטה נוספת מן הזווית המנטאלית, דבר המחמיר את מצבו.
לכן הוא חש דחייה ממזונות שומניים (סיבות מנטאליות ורגשיות)

Taraxacum: שן הארי, תרופה מרכזית לחיזוק תפקודי כבד. אדם רגיש, פתוח, זמין, פגיע, נוכח, אמפאטי לזולת. הכבד נוטה להיפגע עקב רגישות היתר שיש לו ביחס לקשרים החברתיים או האינטימיים.
לכן ההחמרה משומן ב taraxacum, הינה גופנית על בסיס מבנה האישיות.

3- משיכה לשומן, desire:

משפחת ה nitrite, בעיקר nitric acid, כאב טיפוס למשפחה:
נטייה לעוצמות נפשיות מתפרצות, המתפוצצות – לעיתים ללא שליטה. כאשר נטייה זו הינה אורגנית (גופנית – נפשית) וכן נטייה "לא לשכוח ולא לסלוח" (בעיקר ב nitric acid)
לכן – מבחינתם שומן זהו מזון המהווה סוג של "דלק" לדינאמיקה הגופנית נפשית, המזין ומניע את התכנים הנפשיים מן הפנים לחוץ.

התרופות המופקות מבקטריות מעיים כגון bacilllus morgan:
אלו הן קבוצה של תרופות שחשיבותן בהחזרה של יכולת הספיגה של המעיים.
יציאה מאיזון בתהליך ספיגה במעיים הינו בעל היקף סימפטומטי עצום, עקב קשרים מטבוליים שכל תא בגוף מגיב להם.
מסימפטומים גופניים, דרך הכוחות (כוח וויטאלי) ועד לתפקודים נפשיים ומנטאליים, כאשר המכנה המשותף בירידה תפקודית זו, הינה על בסיס הישחקות הפלורה הפנימית של דפנות המעיים, לרוב עקב תרופות קונבנציונליות כמו אנטיביוטיקה מניעתית לאורך זמן רב, או מחלות מעיים אקוטיות כמו טיפוס הבטן – הגורמות לאיבוד שכבות פנימיות של דופן המעי, וכן תזונה לא נכונה לאורך זמן, או צריכת חומרים נרקוטיים המשבשים לבסוף את תהלכי הספיגה במעיים.
בדרך כלל, הדרך לאבחון הרלוונטיות של תרופות אלו, הינה כאשר רואים ירידה תפקודית מערכתית שהיא תוצאה העוקבת אחרי מחלת מעיים שקדמה לירידה המערכתית.
שומן בתרופות אלו, תומך ועוזר להשבה של דפנות המעיים שנשחקו (סוג השומן המתאים לשיקום המעי, משתנה לאדם לאדם ע"פ קריטריונים המחייבים אבחון אישי, שומן ממקור צמחי ואיזה, או מעולם החי, ואיזה)
בתרופות אלו התשוקה לשומן הינה קריאה בריאה של המערכת למרכיבים הנחוצים לה לשם שיקום דבר מה שנשחק (בניגוד לקבוצה הקודמת, שם המשיכה לשומן הינה חלק מן הדינאמיקה הפתולוגית)

Leprominium: נוסודה מצרעת. כמו כל התרופות מקבוצת הנוסודות, יש לתרופה זה היבטים רבים.
אחד מהם הינה תחושת היסוד הרגשית: "מלוכלך, לא רצוי, דחוי חברתית, יש בי משהו שמגעיל ודוחה אחרים, אין לי מקום בעולם הזה – אני חריג, אפילו אלוהים נטש אותי".
שומן בתרופה זו מהווה מזון מנחם למקום רגשי מורכב ועמוק ביותר בכאב הדחייה שיש בו.
מדוע השומן מנחם? כיוון שהוא עשיר ועתיר אנרגיה, ויותר גרביטציה של האדם לארץ, הוא כבד, מזין ומקרקע. לכן בחוויה של leprominium בצריכת השומן מהווה גורם מנחם במובן הרגשי.

סיכום:
לכל תרופה בהומיאופתיה של אופי מטבולי הייחודי לה, כך שעל אף כי יש תרופות רבות תחת הרובריקה של דחייה, משיכה או החמרה משומן, לכל תרופה יש יחס שונה למשמעות צריכת השומן. אותו יש להבין ביחס לאופי התרופה.
נושא זה, נכון לכל קבוצות התרופות המופיעות תחת רוביריקה המתארת מצב דומה כלשהו (גופני או נפשי)

שלושת אבות המזון: השומן

שלושת אבות המזון:
שומן:
לשומן תפקידים מטבוליים רחבים, כגון מולקולת הכולסטרול שממנה מתפרקים רכיבים לשם יצור הורמונים כמו: קורטיזול, אסטרואידול, טסטוסטרון, אסטרוגן ופרוגסטרון.
השומן לוקח חלק חשוב בבניית תאים, דפנות התא ובאברונים הפנימיים של חלקי התא.
השומן מהווה גורם מבודד, לכן הוא קשור באופן עקיף על שמירה של טמפרטורת הגוף.
השומן לוקח חלק פעיל במטבוליזם מורכב של ויטמינים המוגדרים כשומניים, שלכל אחד מהם יש חשיבות רבה במכלול המטבולי הקשור למעגלים ביולוגיים מערכתיים.
ויטמינים E D A K , הנאגרים בתאי השומן, הם ויטמינים ליפידיים (חלק ממולקולת שומן) בעלי הקשרים מערכתיים רחבים.

נושא מרכזי:
תאי שומן מכילים מאגר עתיר אנרגיה לצורכי חיסכון עתידי, כדי שאותה האנרגיה ההכרחית תהייה זמינה, אם ייווצר החוסר.
תאי השומן אם כן, הינה מערכת לשימור אנרגיה, הנותנת תשובה לאפשרות של מצבי חסך עתידיים.

השומן, היום ובעבר:
1- בעולם הקדום, שומן נחשב לסימן של עושר ובריאות. ככל שהאדם היה שמן יותר, הדבר העיד על מעמדו ועל עושרו, כפי הנראה עקב הקושי בשימור וייצור המזון, דבר שהיה שמור לעשירים בלבד, כשלעניים לא היה את המשאבים להשיג מזונות, ואם כן – היה זה מזון בסיסי ולא איכותי יחסית לעשירים, לכן הרזון אפיין עוני ושומן – עושר.
2– בזמנים המודרניים המציאות התהפכה. כיום תופעת השמנת היתר שכיחה יותר דווקא במעמד סוציואקונומי נמוך. למעמד מבוסס יש יכולת לרכוש מזון איכותי, ללכת לחדר כושר, למאמן אישי, מבשלת אישית, רכישה של מוצרי מזון איכותיים יותר ומודעות לנושא. כמו כן תופעת השמנת היתר שכיחה ביותר בארצות המפותחות, קפיטליסטיות, שם יש שפע של מזון תעשייתי זול וזמין.
היום נושא השמנת היתר מהווה את אחת מן הסיבות המרכזיות למרחב פתולוגי רחב. השמנת היתר מעלה את דרגת הסיכון לסוגים רבים של מחלות.
3- הארכיטיפ של נושא הצטברות השומן בגוף, בעולם כפי שהוא היום, הינו:
החשש שבעתיד לא יהיה דבר מה העקרוני לקיומו של האדם.
לא יהיה אוכל, או מקום מגורים, או יחסים ואהבה, או מעמד חברתי.
קיימת חרדה שדבר העקרוני לאדם, שגורם לאדם לאגור את אותו הדבר שחסר לו, עד לרמה פתולוגית, עקב החשש שיסוד זה יחסר לו בעתיד.
בדרך כלל היסוד החסר, קשור לדבר שממנו האדם ניזון, וזקוק לו לשם התפתחותו. נושאים כמו: מזון, יחסים, אהבה, אינטימיות, מקום עבודה, מימוש עצמי ועוד..
כל אותם הנושאים שמהם האדם ניזון – בכל רמה.

מיקום הצטברות השומן בגוף, בעיקר כאשר הצטברות השומן איננה מאוזנת בסימטריה הגופנית (האזורים השונים בגוף אינם נראים פרופורציונאליים)
מלמד על המקום הרגשי באדם ששם הוא חש כי הוא בחסך, שם אין לו את מה שהוא זקוק לו כדי לחוש את עצמו בטוח, מוגן ובעיקר עם סוג ההזנה שהוא זקוק לה כדי להיות יציב, שלם ומוכן להתמודדות עם אתגרי החיים.
התחושה הפנימית של האדם הצובר שומן:
"החוויה בהווה איננה בטוחה, יש יסודות חסרים, העתיד אינו בטוח. לא יהיו בעתיד מרכיבים שעקרוניים לקיומי – לכן עלי לאגור כמה שיותר מן היסוד החסר (ע"פ החוויה הסובייקטיבית) למען הביטחון העתידי שלי".
מיקום הצטברות השומן, היא זו המעידה על המקום הנפשי שחש עצמו בחסך, ריק, ומצוקת האין.
לכן הוא זה שמתמלא, המקום המלא (פיזית) הוא המקום הריק (נפשית)

דוגמאות:
1- הצטברות שומן בסנטר (סנטר כפול)
החוויה בהווה: לא שומעים אותי , לא מבינים אותי, אני מנסה להעביר את רגשותיי, אך הצד השני לא רואה ולא מבין אותי. קשה לי לדבר על עצמי, להראות את פנימיותי. קשה לי להציג לעולם את עולמי הפנימי.
התוצאה של חוויה זו: הצטברות שומן בסנטר לכיוון הגרון, כדי לאגור אנרגיה לאתגרים עתידיים ששם האדם יידרש להתאמץ לדבר ולתקשר את רגשותיו מול מציאות שאינה מבינה או רואה אותו. הוא כביכול שקוף (בחוויה הסובייקטיבית של האדם)
2- הצטברות שומן לא פרופורציונאלית באגן.
האגן: אזור המכיל את חיוניות היסוד באדם, האנרגיה המינית, יכולת ההולדה, מרכז הכובד של האדם.
החוויה בהווה (יותר שכיח בנשים) מאמץ תמידי – שוחק וסיזיפי בכל נושאי העשייה של היום יום. "כל נושא ודבר דורש ממני את כל כולי וכל הזמן, ואני נשחקת ונותרת בסוף היום ללא כוחות".
קיים שימוש בצד המיני האטרקטיבי כדי לבסס תהליך הכרוך ביצירה, ששימוש בביטויים המיניים הם חלק מן המאמץ העשייה בנושאים שונים, אם דגש על הנראות והאסתטיקה.
הצטברות שומן באזור זה, מלמד על תחושת הריקון מן המשאבים הבסיסיים, וכן על חוסר ביטחון של האדם בנושאים שהוא מייצר וביכולת שלו ליצור אותם. עולה בתוכו השאלה אם הוא יהיה מסוגל לשמר את האוטנטיות שלו, ביחס לעשייה וליצירה.
אין בו את ביטחון שכן, שיצליח.
לכן הוא אוגר כוחות באזור האגן, שביטויו בשומן הנאגר באזור זה לצרכים עתידיים.
3- הצטברות שומן בברכיים:
הברכיים זהו המקום הראשון להראות את כיוון ההליכה של האדם, לכן משמעות הברכיים זוהי יכולתו של האדם ללכת את דרכו האישית והמיוחדת ולפרוץ לעצמו את הדרך ללא קשר עם הדבר נראה ריאלי או לא.
הצטברות שומן בברכיים מלמד כי האדם אינו חש ביטחון ביכולת שלו להתמודד עם משמעות ההליכה קדימה מול סוג האתגרים שהוא מבין שיהיה עליו לעמוד מולם. הוא חש עצמו חלש מולם, ללא כוחות מול אופי האתגר.
(האתגר הוא בסוג הכוח הנגדי שהאדם חווה כאנטיתזה לדרך האינדיווידואלית)
בדרך כלל זהו סימפטום שמלמד כי יש היסטריה מוקדמת של אירועים בהם האדם התמודד מול נושאים מורכבים, ולא הצליח לשמור על יציבותו וחוסנו.
לכן הביטוי לדבר – בצורך לאגור שומן בברכיים, דבר המבטא את חווית החולשה בהווה, ואת הצורך לאגירת כוחות לשם אותן ההתמודדויות שיבואו בעתיד.
4- לעיתים השמנת יתר עשויה להצביע על הרצון להחביא דבר מה, כאמצעי הגנה.
מצבים בהם אנשים לא רוצים שאחרים יראו בהם "אובייקט מיני" לכן הם משמינים, לעיתים באופן יזום, כדי להחביא את האפשרות שהם יראו "מושכים".
בדרך כלל השמנה מסוג זה, נראית וויזואלית כ"פני קרטיזון".
5- תרגיל:
א- יבחן כל אדם את הפרופורציה של גופו, היכן קיימת בגופו הצטברות שומן לא סימטרית.
ב- יבדוק את משמעות האיבר ששם יש הצטברות שומן בקטגוריה "סימבוליקה גוף נפש".
ג- וינסה לראות את הקשר בין המיקום הגופני שם יש הצטברות שומן לא פרופורציונאלית למצבו הרגשי, מה הדבר מלמד עליו בנושא סוגי החסכים, חווית חוסר הביטחון שבהווה, ומהי האסטרטגיה שהוא אימץ כדי להתמודד עם חווית חסך מסוימת, כדי להבטיח את עתידו (דבר הנלמד ע"פ המיקום הגופני שם יש הצטברות שומן א-סימטרית)
ד- משיקוף זה מתאפשרת הבנה עמוקה יותר של האדם על עצמו, ועל השדה של ההתפתחות והעבודה העצמית הרלוונטית לו, כפי מקומו היום.

"דע את עצמך" – הדרך להערכת דרגת המודעות, דרגת הקרבה של האדם לעצמו


1 – אין באדם חלוקה של תודעתו ל – מודע, חצי מודע ותת מודע.
קיימים באדם שני מצבים בלבד: התודעה (שהיא אחת ולא מחולקת) והגוף (שהוא רב גווני באיבריו, והוא ביטוי מדויק במבנה המורפולוגי שלו לאיכות התודעה)
connection body – mind

2 – כל אותם המצבים, ההתמודדויות, אתגרי החיים שהאדם ניצב מולם, שיש בכוחו להכיל, להבין ולתת לעצמו דין וחשבון על מה שעבר וחווה, מהווה חלק מתהליך תקין של מהלך ההתפתחות של האדם.
כאשר לאדם אין כלים נפשיים, או את ההכנה והבגרות להתמודדות עם קושי כלשהו, אז אותו הקושי, הרגשי בדרך כלל, הופך מתודעתי – רגשי, לגופני.
המקום הגופני ש"אימץ" את המצב הנפשי, זהו האיבר המקביל לאיכות הנפשית המאותגרת, כך ששום סימפטום גופני אינו אקראי.
כל סימפטום גופני, כל מחלה גופנית הינה סומטיזציה המכילה מצבים נפשיים שקדמו לסימפטום שהם הסיבה להופעת הסימפטום.

3 – הסימפטום הגופני, מהווה השהייה של התמודדות שהאדם, בשלב מסוים יידרש שוב לעמוד מול אותה ההתמודדות שקודם לא היה יכול לה.
זהו חלק מתהליך "פסיכו-אורגני" החל על כל אדם, כאשר העיקרון המכתיב את סוגי ההתמודדות קיים כידע במיתר הקיומי שבלב האדם, שם קיימת כמו כן, הדרישה האבולוציונית מן האדם, הסיבה לדרישה זו והיבטים נוספים של ידע קיומי של האדם על עצמו ועל העולם בו הוא חי (כולל נסיבות חייו)

4 – הסימפטום הגופני, וסוגי המחלות השונות, מכילות בתוכן אם כן, את הידע של מה שגרם להן, מדוע הם הכרחיות, את מה הן באות לשרת, וכמו כן – את הדבר החשוב יותר, את הדרך שיש לעשות כדי להבריא ואף יותר מכך – כדי להמשיך את מהלך האבולוציה של האדם.

5 – כאשר מצב רגשי הפך לגופני, באיבר המקביל לאותו הרגש, באותו הרגע האינטנסיביות הרגשית שהפכה לגופנית איננה יותר בחלל התודעה של האדם, אלא בגופו.
סימפטום גופני שהופך להיות מובלעת של אירועים וזיכרונות שהפכו לגופניים ומחכים לזמן המתאים לשחרורם.
לפני תהליך הסומטיזציה, האדם היה בקשר ובמודעות לאינטנסיביות הרגשית.
לאחר תהליך הסומטיזציה האדם ברמת קשר נמוכה יותר עם אותו הרגש או אירועי החיים, וכעת הקשר עם המצבים הגופניים (הכואבים בדרך כלל) שהם הותירו.
כעת האדם מודע לסימפטום הגופני (ולא לסיבה שלו)

6 – הכלל: ככל שהאדם מודע להקשרים של סיבה נפשית שיצרה תגובה גופנית, הדבר מצביע על דרגת קרבה עצמית גבוהה יותר. על דרגת מוכנות נפשית גבוהה יותר.
ככל שתשומת הלב הינה רק על המצוקה הגופנית, על הסימפטום הגופני והכאב הנובע ממנו, הדבר מצביע על הנתק של האדם מעצמו ועל אי המוכנות וההבשלה לצעד הבא בחייו (האדם זקוק ליותר זמן)

7 – דוגמה:
כאבי ראש פרונטאליים, סיבה אחת אפשרית לכאב יכולה להיות חוויה רגשית כאוטית, וצורך לעשות סדר הגיוני במה שנראה לאדם כמו האפשרות ללכת לאיבוד בתוך תהליך רגשי כאוטי.
אפשרות ראשונה: האדם מתאר את המצוקה של כאבי הראש וכיצד הם גורמים לירידה באיכות החיים שלו, במובן של תפקודים מנטאליים בסוג העבודה שיש לו.
מעבר לכך, הוא מרגיש טוב, ואין הוא יכול לדווח על מצוקות נוספות.
זוהי דרגה המעידה על ריחוק עצמי, על ניתוק של האדם מעצמו. על המרחק שיש בין הסיבה לתוצאה.
אפשרות שנייה: אותו האדם יכול לחוש ולראות על עצמו את הקשר כיצד חוויה רגשית כאוטית המציפה אותו וגורמת לו למבוכה ביכולות קומוניקטיביות, גורמת לו לגיוס כוחות ומאמץ מנטאלי לעשות סדר בחוויה, מאמץ שעשוי להביא עימו את כאבי הראש הפרונטאליים.
זוהי מדרגה גבוהה יותר בקרבה של האדם לעצמו, ובמוכנות שלו ליכולת להבראה מכאבי הראש.
דוגמה זו נכונה באופן גורף לכל המחלות והסימפטומים.

8 – ככל שהאדם יותר קרוב לעצמו, יכולת הזיהוי שיש לו על סימפטומים גופניים ומשמעותם הרגשית, עולה… אותה קרבה העצמית הינה לליבו – למיתר הקיומי השוכן בלב.
זהו ההישג האמיתי של האדם בחייו – כאשר החיים הם תוצר ישיר לניגון של המיתר הקיומי.
כאשר האדם רחוק מליבו – מה יועילו לו כל הצלחות העולם, כל ההישגים, התארים, ההכרה חברתית, או כסף ורכוש שהשיג…
אם אין בו קרבה עצמית – מה יש לו?
אם יש בו קרבה עצמית – העולם כולו בידיו.

9 – הדרך לעבודה העצמית, אם כן, עוברת דרך הלימוד של הסימפטומים הגופניים ומשמעותם.
(ניתן לראות יותר אינפורמציה על כל בקטגוריה "סימבוליקה גופנית- נפשית")
דרך הלימוד שלהם וההבנה של משמעותם, והשיקוף שהם מאפשרים לאדם,
ניתנת לאדם אפשרות לפתרון ישיר ומעמיק של מורכבות פסיכו –גופנית, הבאה ללמד את האדם כיצד לחזור למקורותיו, כיצד לחזור לקרבה עצמית עמוקה וישירה יותר.

10 – על אף שבמאמר זה מוצג תהליך זה ברמה של שני צדדים דיכוטומיים, רגש מול סימפטום גופני.
מודעות שמשמעותה קרבה עצמית מול כאב גופני ללא אותה המודעות, דבר המעיד על ריחוק של האדם מעצמו.
באמת תהליך זה אינו דיכוטומי, אלא בדרגות שונות ורבות. תהליך זה דינאמי ועשוי לעבור שלבים רבים של תנועה ברמת המודעות (פנימה והחוצה) ובדרגת הקרבה של האדם לעצמו.

מחזוריות ואופייה


ארבעת המעגלים של סוגי המחזוריות, והסימפטומים הנובעים מתנועה זו:
1- מחזוריות המגיבה לתנועת יום ולילה.
2- מחזוריות המגיבה לתנועת החודש – ירח, כדור הארץ.
3- מחזוריות המגיבה לתנועה השנתית, עונות.
4- מחזוריות המגיבה למעגל השבועי.

1- יום ולילה:
הרבעת מצבי התודעה באדם:
המעגל של יום ולילה, נוצר עקב תנועת כדור הארץ סביב הציר של עצמו, ביחס לשמש, תנועה שיש בה ארבעה מצבים:
בקר, יום, ערב, לילה.
תנועה זו מתבטאת באדם, דרך ארבעה מצבי תודעה שונים, המגיבים לתנועת סיבוב כדור הארץ:
א- בקר (השמש עולה) ההתכוננות לקראת היום, החזון שהיום מביא עימו, סוגי הכוחות שעל האדם לייצר בתוכו עקב הידיעה הפנימית של סוגי האתגרים שהיום החדש מביא עימו.
ב- יום (השמש במרכז השמיים) עיצומה של המערכה היומית, בסוגי האתגרים השונים, סוגי ההתמודדויות השונות.
ג- ערב (שקיעת החמה) סוף היום, חזרה הביתה, התכנסות פנימה, סיכום היום שחלף, חשבון נפש על היום שהיה.
ד- לילה (ירח וכוכבים, חושך) שינה, מנוחה, כניסה לממד החלום, מקום שם מתעוררים כל אותם המקומות שלאדם לא הייתה היכולת לעבד בשעת היותו ער ומודע לסוגי ההתמודדויות.

גישה קלינית מן הזווית ההומיאופתית:
סימפטומים מחזוריים באחד מארבעת השלבים (או יותר) מלמדים על סוג האסטרטגיה של האדם בדרכי ההתמודדות עם אותו השלב.
יש לברר עם האדם על היחס והגישה שיש לו בהתמודדות עם סוג האתגר בכל שלב.
דוגמאות:
א- קושי להתחיל את היום, עייפות וקשיים "להתניע" את היום:
Lycopodium: עייפות עקב חיסרון הביטחון ואמונה בעצמו, על סוגי ההתמודדויות והעדפה להימנע מן הקונפרונטציה עם הקונפליקטים.
משפחת ה – magnesia: עייפות עקב הידיעה כי הם עומדים להיכנס למקומות שם יש יחסים קשים, מריבות ו"אנרגיות קשות".
ב- כאבי ראש במהלך היום:
Nux vomica: מתח פנימי עקב התמודדויות אגרסיביות ונטיות הישגיות במבנה האישיות של האדם.
Belladona: כאבי ראש עקב הידיעה כי הם עלולים לחוות התפרצויות ללא יכולת לשלוט בדבר, דבר שקורה ל belladona לעיתים, וגורם לאינטנסיביות רגשית ביחס לכל סוגי ההתמודדויות.
ג- בחילה בערב בסיום היום:
Ipecac: אגירה של עוצמה מחשבתית ורעיונית ללא יכולת ביטוי לדבר, וכאשר האדם מתבונן על היום שחלף ורואה את כל אותם המצבים שלא הצליח בהם לבטא את מחשבותיו באופן המדויק, אז הביטוי הקליני בבחילה.
Asafoetida: נוקשות מחשבתית היוצרת קשיים קומוניקטיביים, ומכאן כאשר היום חלף ויש באדם תהליך של סיכום התהליך שעבר במהלך היום, הוא רואה את הקונפליקטים עקב נטיות של נוקשות מחשבתית להן הוא מודע, דבר המתבטא דרך הבחילה.
ד- יקיצות ספונטניות עקב הפסקות נשימה:
Opium: קוצר נשימה המבטא מודעות להתמודדויות שהיו במהלך היום שהאדם חש דחיפות לתגובה, אך לא הגיב… הסיטואציה נותרה ללא תגובה, דבר המתבטא דרך חווית קוצר נשימה בשינה ששם מתעוררים כל אותם המקומות הלא פתורים. הקושי המרכזי ב opium זוהי אי התגובה לדבר מודע.
Lachesis: בזמן השינה, העוצמות הרגשיות שלא קיבלו תשומת לב במהלך היום, מתעוררות והופכות למודעות יותר, דבר היוצר ב lachesis את הפסקות הנשימה הגורמות ליקיצה ספונטנית, עקב הנינוחות בשינה ששם מתאפשרת ההצפה של אותם המקומות שלא נפתרו.



2- המחזוריות החודשית של הירח סביב כדור הארץ:
השפעות על דפוסים מטבוליים, תגובות פיזיולוגיות לתנועת הירח סביב כדור הארץ:
ההשפעה של תנועת הירח על גוף האדם, יוצרת אפקט מטבולי עמוק, עקב כוחו המגנטי המושך של הירח.
לכן המחזוריות החודשית של ירח במיעוטו וירח במילואו, יוצר אפקט על חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף האדם, כפי שמחזור זה יוצר אפקט על תנועת מים ונוזלים בטבע כולו.
לכן – סימפטומים המגיבים לתנועה חודשית של הירח מלמדים על דפוס מטבולי, על אפשרות לאי איזון של המערכת האנדוקרינית, האחראית על הצד המטבולי.
המחזור החודשי בנשים, קשור ישירות לתנועת הירח, ולדפוסים המטבוליים הנובעים מכך, שיש לדפוסים אלו ביטויים גופניים, נפשיים ואנרגטיים.

השלכות קליניות:
לדפוסים מטבוליים המגיבים למחזוריות הירח, יש שני מרכיבים מרכזיים:
א- המרכיב המולד, אותו מבררים דרך הקשרים משפחתיים דומים. במצבים אלו סוגי התרופות ההומיאופתיות הן מן הקבוצה של הנוסודות, המתייחסות לנושא הגנטי המולד.
ב- המרכיב הנרכש. נושא זה קשור לאורח החיים שהאדם חי, אותו מבררים דרך היבטים של דפוסי הצריכה של האדם: תזונה, סמים, תרופות (בעיקר הורמונים למניעת היריון, שהם הגרועים ביותר בשיבוש הדפוסים המטבוליים, וגם המסוכנים ביותר)
יש צורך בשינוי של אורח חיים שאינו תקין בעיקר עם מדובר בנושא צריכה הכרוך בחומרים המטים את הדפוס המטבולי הטבעי של האדם (בעיקר בנשים)

3- מחזוריות שנתית, עונות השנה:
תגובות של המבנה הגופני המולד לתנועת העונות:
עונות השנה, הן תוצר של תנועת כדור הארץ סביב השמש. דבר הכרוך בתנועה רחבה יותר בהקשר הקוסמולוגי שלה , ביחס למחזור היומי או החודשי.
תנועת כדור הארץ סביב השמש הינה חלק מן המארג של מערכת השמש (תנועה של מבנה ומערכת)
לכן תגובת האדם לשינויי העונות משקף על נטייה מבנית מולדת.

דוגמאות:
אביב – נטייה לאלרגיות. בדרך כלל זוהי נטייה מולדת.
כאשר נטייה זו עשויה להתבטא כל השנה, אך באביב יש לה עוצמה ייחודית. בעיות שלד שריר. בעיות של בכלי הנשימה.
קיץ – תגובה לחום ולשמש, פיטריות עור, ווירוסים עונתיים של מערכת העיכול (שלשולים)
סתיו – נטייה אסטמטית, קשיי נשימה. כאבים ריאומטיים, שלד שריר.
חורף – דינאמיקה חיסונית, נטייה שנתית למחלות דלקתיות חורפיות (ריאות, סינוסים, כלי נשימה)

לתוך קטגוריה זו (תנועת העונות) נכנסות סוגי הרגישויות שיש לאדם לשינויים ברומטריים של מזג האוויר, וכן לסוגי מזג כגון: רגישות ללחות, יובש , קור וחום, וכן לסימפטומים ריאומטיים המגיבים לשינויי מזג האוויר.

הגישה הקלינית:
למצבים אלו יש שני מרכבים מרכזיים:
א- כאשר מופיע הסימפטום האקוטי, אז נותנים תרופה על פי הסימפטום האקוטי למען ההקלה והריפוי שלו.
כגון: rhododendron – כאשר יש כאבים ריאומטיים המגיבים לשינויים ברומטריים.
Apis – כתגובה לנפיחות לימפטית בכפות רגליים במצבי חום ולחות.
Arsenicm secale – – בכיחלון האצבעות (רנו סינדרום) בחורף, כתגובה לקור.
ב- מרכיב שני, ועקרוני יותר: הנטייה המיאזמתית (הגנטית) שקיימת ללא קשר להופעת הסימפטום, כאשר קיימת הידיעה בהיסטוריה של האדם, כי קיים דפוס קבוע וידוע של סימפטומים עונתיים.
אז קבוצת התרופות (בדרך כלל) שייכת לנוסודות, כמו: carcinosin tuberculinum medorinum psorinum ועוד….. אותם נותנים על פי הבחנה מבדלת של הסימפטומים המייחדים את התרופה, היסטוריה משפחתית, נטיות באישיות האדם ואירועים בחיי האדם המשקפים נטיות מיאזמטיות (גנטיות)

המכנה המשותף לשלושת המעגלים הללו:
א- הסימפטומים, הם תוצר של תגובת האורגניזם האנושי לתנועה הפלנטארית.
ב- המעגלים המחזוריים בעלי ארבעה חלקים המקבלים זה לזה.
בקר – ירח לקראת מילואו – אביב
יום – ירח במילואו – קיץ
ערב – ירח בחיסורו – סתיו
לילה – ירח במיעוטו, כחרמש – חורף
ג- סימפטומים הבאים תחת שלושת המעגלים הללו הם חלק מן הסינרגיה של האדם עם הטבע, עם תנועת הפלנטה ולקשר שיש לאדם עם תנועה זו. דבר הניכר בתנועת התודעה, או בסימפטומים (של חולי) המגיבים לתנועה זו, המשקפים על הקשר בין אדם – עולם.

4- יוצא מן הכלל זהו הדפוס השבועי שאינו קשור לתנועת הטבע, אלא לזמן שרירותי שנקבע על ידי האדם כיצירת מחזור חדש שאינו כלול, קשור או מגיב לתנועת המחזורית הטבעית.
העולם כולו קיבל את המעגל השבועי הנובע מן תנ"ך העברי, התרבות העברית – יהודית.
בסין הקדומה למשל, המחזור ה"שבועי" היה על פי חמישה ימים ולא לפי שבעה ימים כפי שהורגלנו לחשוב.
וכן היו תקופות בתרבויות קדומות ששם לא היה יחס למחזור השבועי, אלא למחזור הטבעי של יום, חודש ושנה, ללא ספירת הזמן על פי עיקרון השבע. בדרך כלל אלו תרבויות שבטיות, שחיו על פי הכללים של תנועת הטבע.

משמעות הדבר, מן הזווית הקלינית:
כאשר נוצר מעגל שאינו קשור ישירות לתנועת הטבע (גרמי השמיים והארץ)
הסימפטומים שיגיבו למחזור ייחודי זה, מלמדים ומשקפים על אורח חיים שאותו האדם בחר לעצמו.
סימפטומים המגיבים למחזור השבועי, הינם ביטוי לבחירות שהאדם עשה, לסוג אורח החיים שהוא חי (ולא כמו במעגלים הקודמים, שהם נטיות אורגניות מולדות המגיבות לתנועת הטבע)
לכן – סימפטומים עם דפוס שבועי מתייחסים לאדם ולאופיו, לתגובות החברתיות, ליחסים החברתיים – משפחתיים ולמערכות החיים שהאדם בנה, בחר וכיוון את רצונו הפרטי לסוג מסוים של אורח חיים.

בדרך כלל – יש משמעות רבה ליום בשבוע שבו מופיעים סימפטומים שבועיים מחזוריים, הם מעידים על התוצאות בחיי האדם ביחס להתמודדות עם אורח החיים שבחר.
שכיח כי אנשים רבים מפתחים סוגי סימפטומים רב גוניים בסוף השבוע. כגון: מגרנות, תסמיני שפעת, תהליכים אלרגניים, כאבים מסוגים שונים במערכת שלד שריר, עייפות קיצונית ולא אופיינית לאדם, מצבי רוח ודיכאונות ועוד…
כל סימפטום בפני עצמו מלמד על סוג המחיר הנפשי שעל האדם להתמודד עימו עקב אורח חיים שאינו הולם את נפשו (ניתן להרחיב על ההקשרים השונים ומשמעותם בקטגוריה: סימבוליקה גופנית – נפשית)
אם היה זה אורח חיים המתאים לאדם, לא היו מופיעים הסימפטומים, אך מעצם הופעתם של סימפטומים מחזוריים על בסיס שבועי, ניתן להבין כי יש מחיר לאורח החיים שהאדם בחר לעצמו, וכן סוגי הסימפטומים הבאים על בסיס שבועי מלמדים על סוג המחיר שהאדם לקח על עצמו, עקב אורח חיים שאינו הולם את איכותו הנפשית.

דוגמאות:
א- סימפטומים בסוף השבוע: סיכום השבוע שחלף, האופן בו השבוע הותיר באדם את תוצאותיו בדרך כלל בשחיקה או בקושי בהתמודדות, משם נובעים סימפטומים המלמדים על סוגי ההתמודדויות שהביאו לידי חווית שחיקה.
עייפות – שחיקה אנרגטית, בדרך כלל על בסיס של שחיקה נפשית (אותה יש לברר)
כאבי ראש – התמודדות עם מציאות מורכבת כאשר המגמה המרכזית לנסות ולעשות סדר והיגיון באורח חיים עם חוויה כאוטית, ללא יכולת להכלה (כפי שהאדם חווה זאת) בדרך כלל עם מצוקה רגשית עמוקה העומדת ללא פיתרון.
תסמיני אלרגיה בסוף שבוע – מלמדים על חוויה עמוקה של שאט הנפש שיש לאדם מסוג החיים שהוא חי.
דיכאון ומצבי רוח – מלמדים כי האדם, כביכול מעמיד פנים במהלך השבוע – דבר הכרוך בגיוס עצום של כוחות נפש, וכאשר מגיע סוף השבוע האדם נחשף למצבו הרגשי האמיתי.
ב- תסמינים המופיעים ביציאה מסוף השבוע – מוצאי שבת ויום ראשון, מלמדים על המתח וחרדה שיש באדם לקראת ההתמודדות עם מעגל שבועי נוסף.
ג- תסמינים במופיעים במרכז השבוע – יום רביעי, מלמדים על חוויה סיזיפית. כביכול האדם לא מצליח לראות את הסוף, את "האור שבקצה המנהרה"…. בעומסים ובקשיים שהוא מתמודד איתם.
ד- תסמינים המופיעים לקראת הסוף שבוע – יום חמישי לשישי, מלמדים על חוויה של "להיות על הקצה" לחיות על סוף המשאבים, על כי "קצה נפשו של האדם".

הגישה הקלינית:
בדרך כלל יש להתייחס לנטיות מרכזיות באישיות האדם, שהן אלו המייצרות ודוחפות לבחירות מסוימות שהסתברו בדיעבד כלא נכונות ביחס לדרישה של היסודות העמוקים הנפשיים של האדם, אשר בעקבות אותן הבחירות האדם נאלץ לשלם מחירים העולים לו בבריאות.
תשומת הלב הינה לדינאמיקה הנפשית, רגשית של האדם, ולאיכויות המרכזיות בדינאמיקה הפסיכולוגית.

דוגמאות:
1- Staphysagria: נטייה של האדם לוותר על רצונותיו מול אדם אחר הרוצה ממנו דבר מה, שתוצאות הדבר בהדחקה של המהווים של אותו האדם.
2- Sulphur: נטייה לוותר על הפרטים. אדם הרואה את התמונה הכוללת מגבוה, אך חש את הסלידה מכניסה לפרטים, ומוותר אליהם, דבר שבסיכומו של שבוע, גורם להפרעות מסוגים רבים ושונים.
3- Cedron: אדם מגורה וסטימולטיבי בתגובות חושיות וכן ברמה הרגשית, המגיב מהר, נרגש מהר, דבר המביא להתשה של כוחותיו ולעשייה שאיננה פרודוקטיבית


















חסרים אנשים בעולם, הסיבה המרכזית לקטסטרופה האקולוגית

"כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם.
כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים.
וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן.
ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה ג'-ט')

1– קיימים בעולם יחסי גומלין בין צורות הקיום השונות, שעל אף כי הן נראות לעצמן עם קיום עצמאי אינדיווידואלי, הקיום שלהן נתמך על ידי התנאים הסובבים, שכל תנאי סבבתי – יש לו קיום אינדיווידואלי, והם משפיעים ומושפעים זה מזה, ניזונים ומזינים זה את זה..

2– כדור הארץ, אימא אדמה – היא יחידת חיים משל עצמה, עם אינטליגנציה, הבנה ותהליך התפתחות משל עצמה.
כדור הארץ מכונה "אימא אדמה" עקב החיים שהיא מגדלת, מולידה, מעניקה אפשרויות לצורות חיים בסוגים שונים – רב גוניים. לכולם היא נותנת את תנאי הגידול ההכרחיים להתפתחותם, בדרך כלל – בנדיבות רחבת לב.

3– אימא אדמה – כיישות מתפתחת, זקוקה אף היא לסוגי מזונות דרכם היא גדלה, בדיוק כמו כל שאר צורות החיים שהיא עצמה מגדלת.

4- יש סוגי מזונות שהיא יודעת להמציא לעצמה, ויש מזון שהיא תלויה בו בבני האדם כגורם המספק מזון עבורה.
קיימת תלות הדדית בין בני האדם לאימא אדמה.
אימא אדמה נותנת את תנאי הקיום הבסיסיים של מזון, מים ואוויר. יסודות שהיא בעלת יכולת הייצור שלהם. ואילו האדם (שהוא עולם קטן, הצטמצמות כל העולמות באדם הפרטי) בעל יכולת להגשים יסוד קיומי בסיסי בתוכו, שאם הגשים אותו, זהו המזון אליו אימא אדמה כמהה.

5– יש לאדם ארבע אפשרויות קיום בסיסיות, השלוש הראשונות אינן מזינות ולא עקרוניות לאימא אדמה, כיוון שהיא בעלת יכולת ייצור של אותם העקרונות דרך צורות קיום נוספות שאינן אנושיות הקיימות אף באדם. היא זקוקה לממד הרביעי, אותו אין לה ביכולות הייצור שלה לעצמה.

6- ארבעת רמות הקיום באדם:
א- דומם: עולם המינרלים, יסודות בטבע שאימא אדמה יודעת לייצר, ומזינה את עצמה ואת הסובב בממד זה. רמה זו תומכת בצד גופני של האדם (מבנה העצמות, רקמות החיבור ושלד שריר ועוד)
אדם החי ברמת דומם – חי ברמה הגופנית בלבד. מהו האדם ברמה זו? הגוף הפיזי בלבד.
ב- צומח: זהו כל עולם הצומח שאימא אדמה ניזונה מהם ומזינה אותם (הבוטניקה)
באדם זהו ממד הרגשות. אדם החי דרך ממד זה, ומגדיר את עצמו דרך הממד הרגשי, חי באי יציבות מתמדת, שינויי מתמיד הנתון לגירויים תמידיים על ידי גורמים חיצוניים. הזהות שלו איננה קבועה, אלא בעלת תעתועים רבים.
אימא אדמה אינה מעוניינת באנשים החיים רק כך – מזה יש לה בשפע רב דרך עולם הצומח, שהיא דואגת לכלכל בכל פינה על פניה.
ג- חי: עולם בעלי החי. דגי הים, יונקים וכל שאר צורות החיים עם יכולות תחושה עצבית. חיה באדם הינה מידה התנהגותית היוצרת אישיות סביב אותה המידה, כאשר לכל חיה יש איכות האופיינית לה, כגון: שועל – ערמומיות. אריה – גבורה. שור – חוסן וחוזק. צפרדע – מסירות נפש. נשר – השגחה. וכו' – לכן מידה התנהגותית יוצרת מבנה פנימי עם צורת חשיבה המכונה "שכל", הבא להסביר, לתרץ ולתת היגיון לאופני ההתנהגות החייתית.
אדם החי דרך רמה זו ומגדיר את עצמו דרכה, חי ברמת חיה.
הצד הדומיננטי בתוכו זהו ה"שכל", האינטלקט. אדם המגדיר את עצמו דרך תארים אקדמאיים, עד כמה "ידע" יש לו. העולם כולו סובר היום כי "ידע זה כוח".
לאימא אדמה אין ערך בכל זה. יש לה מזה בשפע רב מצד מה שהיא עצמה יודעת ליצור, ליזום חיים ולהזין אותם. היא מזינה את עולם החי וניזונה ממנו בעצמה.
אין היא מוצאת ערך באנשים הנשענים ובונים זהות על עיקרון המוח והשכל.
ד- מדבר: זוהי רמת בני האדם. רמת האדם זוהי רמה שאיננה הכרחית לקיום ההישרדותי של גופו.
אדם – זוהי רמת קיום של אותו אחד שהגשים את יסוד אלוהים החי בליבו (המיתר הקיומי) אדם היודע את סיבת חייו, מדוע הוא פה ומה עליו לעשות פה.
אדם הקשוב לליבו ושואב את חיותו ממקור הגבוה מן היסודות הגשמיים.
אדם שזהותו הינה תוצר של התהוות הדרך האישית של סיבת התגשמותו בעולם.
כאשר אדם מגשים את עיקרון האדם שבתוכו (בליבו) הוא מייצר אקלים סביבו.
אקלים של איכות שלאימא אדמה אין לה מעצמה ואין לה אף את יכולת הייצור של אקלים זה.
עבור אימא אדמה – זהו המזון אליו היא משתוקקת.
זוהי הסיבה (מן הזווית של אימא אדמה) מדוע היא נותנת ומאפשרת לאדם חיים.
היא מזינה אדם ומצפה מן האדם, שיהיה אדם. שיגשים את איכות הלב היוצרת אקלים בעולם שדרך אותו האקלים אימא אדמה בעצמה, ניזונה וגדלה.
קיימת אם כן תלות הדדית בין אימא אדמה לאדם. תלות של הזנה הדדית, ותמיכה הדדית בהתפתחות הרלוונטית לשניהם.

7– העולם היום על סף פיצוץ דמוגרפי, במקביל לקטסטרופה בתנאיי האקלים.
יש לדבר סיבה אחת מרכזית: אימא אדמה רעבה מאוד.
היא מאפשרת את ריבוי בני האדם, כיוון שאין לה מהם את רמת האקלים שהם היחידים המסוגלים ליצור, לשם ההזנה שלה. לכן היא מאפשרת לעוד ועוד בני אדם להיוולד, מי יודע? היא אומרת בליבה, אולי יבואו אנשים מסוג חדש והתעוררו לעצמם ובכך יאפשרו קיום לעולם כולו?

8- על פי תנודות מזג האוויר בשנים האחרונות, אימא אדמה ברמת תסכול גבוהה מאוד.
לאימא אדמה יש את המכניזם הטבעי שלה ואת רמת האינטליגנציה לנקות ולמחזר בעצמה את כל סוגי הזיהום האקולוגי שהאדם מייצר. למן הזיהום של מי הים, דרך האוויר ועד לזיהום של נשק אטומי. את כולם היא יודעת היטב למחזר דרך המכניזם של תנועת העונות והכוח המגנטי של היחסים עם הירח.
רק דבר אחד אין לה מעצמה: ההנכחה של יסוד אלוהים המוגשם דרך האדם אם הוא אכן חי את היסוד הזה בתוכו (בליבו)
זהו מזון ההכרחי להתפתחותה, ללא אקלים זה, הבא דרך האדם לבדו, אימא אדמה הופכת לרעבה, למתוסכלת.
לא צריך יותר מהתעטשות אחת של אימא אדמה כדי ששליש מן האנושות תכחד.
נראה כי אימא אדמה מתחילה לפקפק אם היה נכון הדבר להשקיע משאבים רבים כה בבני האדם.
אנו קרובים יותר מכל תקופה אחרת של ההיסטוריה האנושית הכתובה, למצב שלא יהיה לאדם לאן לברוח. כל אחד ממקומו – ייאלץ לעצור את תנועת החיים המורגלת שלו, להקשיב ולהתבונן פנימה.

9- עומדת מעל בימת האומות המאוחדות נערה צעירה בעלת עיניים רושפות אש, גרטה טונברי שמה, ומוכיחה את עולם המבוגרים: "גזלתם ממני את נעורי". כאשר מגמה של שינויי התפיסה האקולוגית הסביבתית מאחוריה.
דבר זה יפה ואף חשוב, אך אין בדבר אלא היסח דעת מן הנושא המרכזי והחשוב באמת, שעליו ובו הכל תלוי: אם האדם מגשים וחי את סיבת קיומו, את התוכן שבליבו, את ההגשמה של הפוטנציאל שיש בו. עד כמה הוא מתעורר ליסוד האמתי שבליבו וחי אותו.

10- מסקנות וסיכום:
א– המזון שאימא אדמה תלויה בו, תלוי באנשים החיים ומקיימים בחייהם את היסוד הבסיסי המגדיר את ייחודיותם, דבר היוצר אקלים אנושי, חברתי ולבסוף תרבותי, המזין את אימא אדמה, באיכות- שלה אין יכולת בייצור עצמאי.
ב- מי שיש לו בליבו דאגה ואולי אף אהבה, על אימא אדמה, על הסכנה האקולוגית ועל קיום האנושות, יש לו משימה אחת ויחידה: לעצור ולהתבונן לתוך ליבו ולהגשים את הייעוד שמיתר הלב מנגן לו מאז לידתו ועד להיום ממש.
כאשר חירשות למיתר שבלב, מוביל לייסורי הגוף והנפש, דרך חולי הגוף ומשברי הנפש. הסימפטומים שאדם מפתח בגופו ובנפשו, הם המעידים על ההתרחקות מן ההקשבה וההגשמה של התכנים האמתיים.
"איבריו של אדם מעידים בו" (מסכת תענית יא-א)
כך שהדרך לפעימות הלב, ברורה – פשוטה ונגישה (ניתן לקרוא על סימני הדרך בקטגוריה "סימבוליקה גופנית נפשית")
ג- מיחזור ושמירה על הסביבה האקולוגית, חשובה ביותר, אך איננה מרכז העניין, אלא נושא צידי. מרכז העניין – האדם שחי ומגשים את סיבת הקיום שלו.
ד– חלק מתהליך ההתעוררות לנושא זה, קשור ביחסי גומלין מודעים יותר לכך שאימא אדמה, היא "אימא" באמת, ויש לה צרכים, רצונות וכיוון התפתחות בדיוק כמו לאדם.
דבר הקורא ליחסי גומלין עם אימא אדמה שאינם מבוססים על הנטייה הגזלנית של החברה המערבית, אלא על הנתינה חזרה למי שהעניקה לנו חיים, וההכרה ביחסי גומלין אלו.

מחזור חודשי – התחנות שבדרך, חלק ב'

כל מעגל מחזורי בטבע מורכב משלבים היוצרים את טבעו של המעגל, ובכך מגדירים את איכותו.
כמו ארבעת העונות (אביב, קיץ, סתיו, חורף) או ארבעת השלבים של היממה (ערב, לילה, בקר, יום)
כך גם במחזור החודשי בנשים, שבטבעו היה אמור להיות מסונכרן עם תנועת הירח.
תנועת הירח, אף מחולקת לירח בחיסורו ובמילואו.
המכנה המשותף בין הירח למחזור החודשי בנשים, הינו סביב האיכות הנשית.
תנועת הירח סביב כדור הארץ, הינה תנועה נקבית. לכן כדור הארץ מכונה "אימא אדמה".
הפלטה היא בעלת איכות נשית, הירח הוא הבן הסב סביב אימו, והשמש היא דמות זכרית (ע"פ מיתולוגיות קדומות)
המחזור החודשי זהו מעגל היצירה בנשים, כשם ש"אימא אדמה" מולידה את כל מה שחי בה דרך איכות אימהית.
לכן – נשים בטבען, קשורות ומחוברות לטבע ולאדמה באופן טבעי ומיידי.

למחזור החודשי יש שתי פונקציות מרכזיות:
1- ההכנה של הרחם לעיבור הבא שיהיה – אם יהיה.
2- דרך המכניזם של המחזור החודשי, כל מה שהאישה צברה במהלך החודש החולף, מתנקה ממנה באמצעות הסימפטומים סביב מהלך הופעת המחזור.

לפונקציה השנייה – חשיבות מרכזית בניקיון ה"פסיכו-גופני" של האישה.
כאשר "מעלימים" את התופעות סביב המחזור החודשי, דרך מתן הורמונים בשיטות שונות היוצרות מניפולציה מלכותית על גוף האישה, מבטלים את אחד המנגנונים החשובים ביותר לשם ההומיאוסטזיס הנפשי, גופני ואנרגטי במבנה הנשי.
מבטלים את מנגנון הטהרה הטבעי בגוף האישה.
דבר המכשיר את הקרקע למחלות רבות, ובעיקר את האפשרות להתפתחות של גידולים מסוגים שונים.

יש במחזור חודשי, שלושה שלבים.
משמעות הזמנים של הופעת סימפטומים סביב המחזור החודשי, עומדים על עיקרון עבר-הווה-עתיד:
1- סימפטומים המופיעים לפני הופעת הדם: מה שהיה, סיכום החודש שחלף.
מצבים שנחוו במהלך החודש, ולא קיבלו עיבוד או תשומת לב, ולכן הודחקו פנימה, דבר שיצר מתח רב עקב אותה ההצטברות של נושאים רגשיים המורכבים משלל אתגרי הקיום.
כל סימפטום מלמד מהו התוכן הרגשי שהאישה צברה בתוכה (כפי שנלמד בחלק א')
2- סימפטומים המופיעים בעת ימי הדימום: תחושת המיידיות והדחיפות, מה שעומד כעת על הפרק ומחייב התייחסות מיידית.
סימפטומים אלו מבטאים את תחושת הדחיפות שיש באישה בנושאים שונים.
כל סימפטום מלמד מהו הנושא הרגשי ששם קיימת תחושת דחיפות.
בדרך כלל אלו הם מצבים אקוטיים, עם לחץ רגשי רב ביחס למשמעות שלהם.
3- סימפטומים המופיעים לאחר הדימום, בסוף המחזור: מה שיהיה, החוויה כלפי האתגר העתידי.
הסימפטומים המופיעים לאחר סיום הדימום, מלמדים על הלחץ הקיים באישה לנוכח האתגר של החודש הקרוב ומהם סוגי ההתמודדויות שהיא מצפה להם.
סוגי הסימפטומים (גופני, נפשי או אנרגטי) מלמדים על הנושאים מהם האישה חשה מאותגרת, דבר המתבטא דרך חרדות, תחושת לחץ ודריכות, מתחים היוצרים התנהגויות שבאות לידי ביטוי (בדרך כלל) במקומות שאינם קשורים למוקד המתח.

דוגמאות דרך שלוש רמות הסימפטומים, גופני, רגשי ואנרגטי, על הצד השכיח:
1- כאבי ראש:
לפני מחזור – סיכום של הקושי לנהל את האתגרים של החודש שחלף דרך הממד הקוגניטיבי, שכלי, לוגי (איכות זכרית) ודרך איכות זו "לסדר" את תחושת הכאוס.
תוך כדי המחזור – לחץ המופעל על האישה לתת פתרונות מיידיים לקשיים שונים, כשאר הפתרונות זקוקים להיראות ולהיות מוגשים לעולם באופן מסודר, לוגי וענייני (איכות זכרית שאינה טבעית לאישה)
לאחר סיום המחזור – תחושת הדאגה מן החודש הבא, וכיצד עליה לתפקד מול החזיתות השונות, כאשר יש בתוכה מחויבות להראות לעולם (לעצמה ) תוצאות מוגדרות וקונקרטיות.
2- כעס:
לפני מחזור – היה כעס כל החודש, הוא היה סמוי, לא נראה לעין וללא ביטוי.
לפני המחזור יוצאים אותם הרגשות שהיו שם כל החודש ללא ביטוי, וכך הם מתנקים מן המערכת.
לכן כעס לפני מחזור מלמד כי האישה חוותה כעס סמוי ללא ביטוי, בחודש שחלף.
תוך כדי המחזור – חוויה של התעוררות לנושאים המחייבים פעולה מעשית מן האישה.
כביכול, היא מתעוררת לנושאים הזקוקים למתן תשובה מיידי, לפני שיהיה מאוחר מדי (ע"פ החוויה שלה) דבר המעורר כעס עקב הדחיפות ותחושת הלחץ הנובע מכך.
לאחר סיום המחזור – היא מתבוננת וחשה את העתיד הקרוב, ואתגרים השונים מעוררים בה כעס שהוא סימן לחיסרון שביעות הרצון, והצורך לשנות את פני המציאות שכעת איננה נכונה לה (כעס זהו רגש המתעורר כאשר הדברים אינם מתנהלים ע"פ תכנית המקור)
3- עייפות, חיסרון משאבים, תשישות:
לפני המחזור – זהו ביטוי וסיכום לחודש בו יש את החוויה הבאה:
חיים מתישים, מאתגרים, שאין בהם מקום לרווחה.
במהלך החודש היא חזקה, ויטאלית ואינה מראה אותות עייפות או מצוקה, אך הדבר נאגר ומצטבר ללא תשומת לב למה שקורה בתוכה תוך כדי ה"מאבק".
תוך כדי המחזור – חווית הווה נטולת משאבים. חווית הווה זו, היא במהלך החודש כולו, ברמה מודעת. יש באישה חווית תשישות קבועה, ברמות שונות, דבר המתבטא תוך כדי הדימום וחושף את חווית חיסרון המשאבים וחוסר האונים מתחושת החיסרון.
לאחר סיום המחזור – כאשר האישה ניצבת (אינטואיטיבית) לפני החודש הקרוב, היא חשה את ריקון המשאבים, את השחיקה המצטברת, את היעלמות המקומות שבעבר הייתה יכולה להישען עליהם ולשאוב משם כוחות או השראה, וכעת הם חסרים.

סיכום:
הבנת הזמנים בהם מופיעים סימפטומים סביב המחזור, הופך לכלי אבחון המאפשר הבנה עמוקה יותר לגבי יחסי הגומלין בין היכולות הפוטנציאליים של האישה לאופן בו הדברים מתממשים.