עשרת ההתנסויות של אברהם, דרכו והצעדים שהיה עליו לעבור – סיכום

1- היציאה לדרך אחר החזון למקום טוב יותר. יציאה ממקום פחות טוב על מקום שאולי הוא יותר טוב מן המקום ממנו האדם יצא אל המסע.
מה שיש שם, טוב ממה שיש כאן.

2- ההיווכחות כי החזון היה שגוי, ויש להעריך אותו מחדש. לתקן או לגשת עליו מזווית שונה. לבוא על החזון ממקום שקודם לא היה ניתן להבין או לראות.
לא שהחזון אינו נכון, אלא שהתפיסה שלו איננה נכונה.
החזון בתפיסתו הראשונית איננה יכולה להיות נכונה, הדבר המאפשר גישה נכונה לחזון זוהי ההליכה בעצמה אחר החזון, שם צפויה הנפילה למציאות שאיננה תואמת את האופן בו האדם תפס את המציאות מלכתחילה, וכעת ההתמודדות תהייה עם הבנה חדשה על החזון עקב תוצאות ההליכה הלא נכונה על הדרך עד לנקודה שם יש התחלה של מימוש החזון ממקום חדש.
ההליכה הראשונית היא בהכרח שגויה: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן" (גיטין מג,א)

3- התפתחות החזון מושתתת על העיקרון כי הכול אחד, כל המציאות היא אחת, הנובעת משורש אחד. מכאן נובעת תפיסת זוגיות חדשה, והיא שאברהם ואשתו שונים בהופעתם אך זהים במקורם – בשורשם, שם הם אחד.
מציאות זו הופכת את שרה ואברהם ליסוד בסיסי חזק יותר ממה שהיה עד כה, כאשר דרך האחדות הזוגית הם יכולים לממש את החזון ולעמוד מול האתגרים שהדרך מציבה באופן נכון ובוגר יותר.

4- ההתפכחות מחזון שאינו מובן כראוי, אולי באופן נאיבי מדי, מביא לידי תפיסת זוגיות חדשה, שם אברהם ושרה אחד. מקום זה ממשיך להתפתח וחורג מגבולות הבית והיחסים האישיים וליחסים עם העולם בכלל, באופן בו אברהם ניגש לבעיות רכוש שעלולות להיהפך לבעייתיות, כמו ששכיח בעולם. המורכבות נפתרת בקרבו של אברהם בקלות, כיוון שכעת הוא והעולם אחד.. לכן אין לו חשש על עצמו וביתו ולא עין צרה על קרובי ביתו וחבריו, כאשר ליבו נותר פתוח ורחב.

5- המשך ההתפתחות של אברהם שאינו חי ברמת האידאה והרעיון, אלא שכולו דרוך מוכן בכל רגע נתון למימוש תפיסת האחדות והייחודיות שלו.
בשלב זה חל על אברהם דרישה להוכיח את ביסוס זהותו שבאחדות, במעשים קונקרטיים שעלולים לסכן את חייו, ביציאה למלחמה שהיא עצמה שם כדי להוכיח את איכותו של אברהם בחידוש שהביא לעולם.
בשלב זה ההגשמה של דרכו של אברהם מחייבת את אברהם להוכיח כי הוא מסוגל לצאת למלחמה על המבנה הערכי שאותו הוא סלל.

6- בהתנסות הקודמת, אברהם מוכיח כי הוא יציב וראוי לשאת את משא כוחה של האחדות, אז הוא מתנסה בדבר הבא שם יסוד הנפש ממנו צומחת האמונה – בוקעת, ומאפשרת בכוח האמונה לאחד את החזון הפונה לעתיד ולהנכיח אותו בהווה..
כוח האמונה אם כן, הופך חזון למציאות עקב הנכחת העתיד בתוך ההווה.
דבר זה הופך את דרכו של אברהם ליסוד הנמתח בין ההווה לעתיד שאינו מתוחם בזמן.

7- כיוון שעתיד הפך להווה, הדבר מאפשר פלטפורמה של מציאות חדשה, שהיא עצמה מחייבת את אברהם להכשרת כלים חדשים דרכם אברהם יהיה עם האפשרות להמשיך את הדרך בה החל לראשונה להגשמת האחדות בין שמים לארץ דרך האדם הפרטי, הוא אברהם.
לכן הוא מל את עצמו ואת בני ביתו, כהכנה לברית חדשה המאפשרת את החיבור והקשר בין שמים לארץ, בין אדם לאלוהים.

8- עקב אותה הברית החדשה בין אדם לאלוהים, המסתכמת באקט של טקס ברית המילה, כעת אברהם במעמד אחר, במקום שונה אל מול הנצח.. כעת לדעתו של אברהם יש משמעות אל מול הנצח. ודעתו של אברהם על הנצח – נשמעת ומתקבלת על ידי הנצח.
הנצח כמו ושמח שבא אברהם בדברים עימו ושיקף לנצח את עצמו ובכך שינה מהלכי עולם.
דבר המתאפשר עקב כל הדרך שנעשתה עד לנקודה זו, כולל את הברית החדשה בין אברהם לאלוהים, בין אדם לנצח.
עד לנקודה זו, שיח מסוג זה איננו אפשרי.

9- ההתנסות התשיעית באה לערער על כל ההתנסויות הקודמות עקב התהליך שאברהם עובר שם יש לדרכו מסה עם היסטוריה של הצלחות, בני בית רבים, קהילה המאמינה בו, רכוש רב ועוד..
כעת יש לאברהם תוצאות חיים ודרך סלולה אותה הוא יכול להציג ולהוכיח לעולם כולו על צדקת דרכו.. יש לאברהם "מוצר" שאותו הוא יכול להעביר הלאה באופן ברור וסדור, דרך שהיא תוצר של מסלול חייו.
איפה אם כן הקושי?
כאשר תוצאות דרכו מועברות ממנו לאדם אחר ….. האחר שאיננו כמו אברהם, יתרגם את המשמעות של הדרך כפי דרכו האישית, ולא ילך על הדרך כפי שהלך אברהם…
על אברהם לוותר על האופן בו הוא השיג את הדברים ולאפשר לכל העוקבים אחריו להביא את עצמם על מול תוצאות הדרך שלו..
כאשר אברהם מוסר לעולם את תוצאות חייו, תוצאות חייו אלה כבר אינם שלו, אלא של מי שכעת נעזר בתוצאות דרכו של אברהם לשם ההגשמה הפרטית שלו, שם הוא עצמו יצוק לתוכה חידוש משלו, דבר שבדיעבד יביא עושר רב לדרכו האישית של אברהם.

10- לאחר שדרכו של אברהם עברה ביסוס בעולם, וכעת היא נמסרה לעולם, עד שתיתכן האפשרות שאנשים אחרים יחושו כי תוצאות חייו של אברהם, שייכות להם עצמם.
כעת כאשר אברהם עלול לאבד את הכל, כולל את בנו יחידו שאהב, את יצחק, מתעוררת השאלה על גורלו של אברהם. מה נותר מאברהם כאשר לא נותר לו מעצמו כלום, עד לנקודה שתיתכן שם האפשרות כי בנו יצחק, אשתו שרה, בני ביתו, הקהילה שלו, כל רכושו והדרך שסלל – יילקחו ממנו.
מה ייוותר ממנו אז?
אז נותר היסוד הנצחי בנפש האדם, שממנו נובע קו החיים של אברהם, והוא השורש לנביעת החיים, כוחם ואופן התנועה שלהם.
כאשר אברהם מתבסס במקום זה, שם נסתיימה דרכו, שם הוא הגשים את הנחלה והמנוחה. שם הגיע על התכלית.
לכן אומר עליו הכתוב: " וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו" (בראשית כה,ח)
המשך חייו של אברהם עד סופם – שבעים, הוא שבע, יש לו שיבה טובה. כראוי לאדם שהגשים את תכליתו באופן המלא.
מהי אם כן התכלית, ההליכה לארץ המובטחת שמשם דרכו אחלה?
זיהוי שורשו הנפשי של אברהם הנובע מן הנצח, מכוחה של האחדות, כאשר כל הצעדים שאברהם פסע עליהם, כל הקשיים והמהמורות שעבר, כל המשברים וההתמודדויות כולן, היו לשם הכשרת הכלים הפנימיים ההכרחיים לזיהוי יסוד הנצח שבנפש האדם, וכיצד שורש זה היא נביעה לחיים כולם.