חוש הריח, דרך העבודה והשכלול, חלק ה'

דרכים להתפתחות חוש הריח

1- ריח של דבר ונושא (אדם, תבשיל, מקום ואקלים, חיית מחמד, בושם של אישה הנישא ברוח) כל ריח ללא יוצא מן הכלל, הינו ביטוי לחיים. יש אין ספור של צורות חיים סביבנו, לכולם יש ריח. הריח של כל חי הינו הביטוי של ההוויה של אותו החי.

2- כל ריח שהאדם נפגש עימו, יוצר באדם (באופן אוטומטי ולא רצוני) שלוש תגובות מרכזיות:
א: דחייה מן הריח, הגורם לכיווץ, ריחוק, הסתגרות, רצון לברוח ולהימנע ממקור הריח.
ב: אדישות, הריח נטרלי בעבור האדם, ולאדם אין שום תחושה מיוחדת לגבי אותו הריח.
ג: משיכה, הריח טוב לאדם, פותח בו את החושים, יוצר חוויה של התרחבות ורצון לגעת ולבוא במגע עם מקור הריח.

3- שלושת תגובות אלו, הן ביטוי לטבע האדם. הן תגובות לא רצוניות, ספונטניות, שקורות לבדן על פי הטיפוס של טבע האדם. כל טיפוס מגיב שונה לכל ריח.
כאשר האדם מגיב כך, באופן אוטומטי וספונטני לריחות, אין הוא יכול להגיע לעומק נוסף לגבי האינטליגנציה, החיים, שיש מאחורי הריח הנידף.
מכיוון שהריח רק מאפיין את איכות החי. יש אפשרות והזדמנות להכיר את החי מתוך הריח שהוא מפיץ.

4- על מנת לגעת בחי ברובד עמוק יותר, על האדם ללמוד כיצד לא להגיב דרך שלושת התגובות האוטומטיות והספונטניות לריח שאותו הריח. עליו להשהות את התגובה, עליו להישאר עם הריח, ועם החוויה שהריח מייצר בתוכו.
אם האדם מצליח לא להגיב, ולהישאר עם הריח לזמן מה, הוא יתחיל לחוות את החי שמפיץ את הריח. וכן את התוכן הפנימי שהריח מייצג.

5- כל ריח מייצג חיים. כאשר האדם מאפשר לריח לחלחל עליו ללא תגובה, ללא שיפוט, ללא מחשבה, הרי שהריח פועל על כלי החוויה באדם ומאפשר לאדם להכיר את החי דרך החוויה ולא דרך היכרות מנטאלית.
חוש הריח מאפשר מגע ישיר ועמוק עם כל דבר שמפיק מעצמו ריח.

6- לכל חי יש אינטליגנציה, סיפור לספר על עצמו, ידע קיומי שיש לו על עצמו ועל עולמו.
כאשר האדם מאפשר לעצמו להריח את אותו החי כשהוא לא מגיב, הוא רק נוכח, ללא תנועה, מרגיש במגמה לחוות את מה שנישא בתוך הריח. האדם עשוי לגלות עולמות חדשים של חיים חדשים, החיים סביבו כל הזמן, רק שהוא מעולם לא היה פנוי לראות, להקשיב ובמיוחד – להריח.
אז מתאפשר מגע עם החי, שנפתח לאדם באופן טבעי וללא כל מאמץ.
הידע של החיים בא לאדם באופן טבעי וספונטני. ללא כל מאמץ מן האדם. האדם רק נוכח.
כל שעליו לעשות זה להריח ולא להגיב ולא לשפוט. לחוות ולהרגיש.

7– במצב זה, האדם מתחיל לפתח שפה שמיוחדת ומתייחדת לחוויה של ריחות וכיצד הריחות פותחים שער לידע המגיע דרך התנסות.
שפה זו הינה תוצר של אימון באי תגובה ובאי שפיטה.
את השפה הזו האדם מתחיל לפתח לבדו, אך בהחלט ניתן לתקשר אותה לעולם החיצוני. שפה זו הינה תוצר של דקויות ורגישויות עדינות שמחייבות מושגים חדשים, המתחילים בסגנון של השאלת מושגים: "הריח הזה מזכיר לי קצפת, והוא קר בתחושה, מתקתק בטעם". לאחר מכן אותו הריח מאפשר לאדם היכרות עמוקה יותר עם החיים שהוא נושא, ואז האדם מבין מדעתו את השמות ואת הייחודיות של הריח שבא המגע איתו.
ריח שקודם היה ללא שם וסמוי, וכעת הינו מושג ודבר קונקרטי בדעתו של האדם, שם המתאר נאמנהובדיוק את החיים שנגלים לאור הריח שהם מפיצים.

8- שדה התרגול של נושא הריחות, הינו העולם בו אנו חיים, כל דבר סביבנו מפיק מעצמו ריח, יש אין ספור ריחות שהאדם נתקל בהם בחיי היום יום שלו. לכן עליו להתחיל מריחות רגילים אותם הוא פוגש ביום יום שלו, ואיתם "לעבוד". כך לאט לאט, האדם יתפח את חוש הריח, החוש יהפוך לעדין יותר, לקלטן יותר.
ואז חוש הריח הופך לכלי לעבודה, להבחנה, להבנה יותר עמוקה של מה שקיים בסביבה של האדם.

9- בהתחלה תרגול מאין זה, מסורבל וקשה, עקב ההרגל העמוק להגיב בשלושת הדרכים.
וכן עקב הקושי להתפתח ולאפשר מקום של חוויה לריחות לא נעימים במקורם גורמים באדם כיווץ, ריחוק וסגירות.
יש להיות בתשומת לב לנושא זה, לא לוותר, להישאר פתוח. גם עם הריח "נדבק" לאדם, הרי שהוא חולף, ואין לחשוש ממנו. על האדם להתעקש ולהישאר עם הריח, בעיקר מן הסוג הלא נעים ולתרגל את ההתבוננות בחוויה המתפתחת בנפשו (ריחות מביאים ידע הנובע ובא דרך התנסות וחוויה, ולא דרך היקש שכלי)
כמובן שאם ריחות נעימים, תרגול זה הרבה יותר קל ובהחלט אפשר להתחיל עם ריח נעים. אך מכיוון שיש ריחות רבים שאינם נעימים, לא היה מנוס מן התרגול ההכרחי של להכיל ולהרגיש ריח לא נעים.
לאחר זמן מה, ריח שהיה בהתחלה לא נעים, משנה את עצמו למשהו אחר, אם דו שיח אחר.

10 – חוש הריח כמו שנאמר, הינו החוש שמייצג את האדם, לכן כדי לכל אדם לתרגל ולשכלל את חוש הריח שלו, מכיוון שהאדם שבתוכו זה המימד שיגדל ויתפתח עקב כך.

חוש הריח, איכויות של חוש הריח, חלק ד'

1- חוש הריח הינו החוש ה"מוזנח" ביותר מבין החושים באדם. ספקטרום האפשרויות לעבוד עם חוש הריח, כמעט ואינו מנוצל באדם המערבי (באדם החי בטבע, או בתרבויות שבטיות, חוש הריח מפותח לאין שיעור, ביחס לאדם המערבי שחי בתנאים אורבאניים) האדם המערבי חי עם חוש ריח בממד הבסיסי ביותר.

2- חוש הריח קשור באופן ישיר לתחושות ארוטיות. מעבר לריחות בסיסיים, האדם חש משיכה לבן או לבת זוג, לפי חוש הריח. חוש הריח הינו הפעיל ביותר בכל מה שקשור למשיכה ההדדית. לעיתים יש משיכה לפי מראה עיניים, אך אם הריח דוחה לאחד מן הצדדים, שום מראה כזה או אחר לא יעזור. חוש הריח בעל חשיבות מרכזית בהתאמה של "זיווגים".
לעיתים אנו רואים כי אנשים מסוימים נותרים ללא קשר זוגי עקב הרגישות הבסיסית שיש להם בחוש הריח.

3- חוש הריח מייצר חוויה, תחושה המשפיעה על כל המערכת. אנשים מבינים את הנקודה הזו, ולכן הם משקיעים בריחות במרכזי קניות, כדי לגרום לאדם לחוש בנוח וברווחה, דרך ריח מלאכותי, במקומות הקנייה וכך "לעזור" לו לפתוח את הכיס. היום יש "מקצוע" בלהתאים ריח למקום העבודה כדי לצור באדם מצב נפשי תודעתי מסוים, וכך לגרום לו להיות במצב הרצוי לפי הצרכים של מקום העבודה.

4- חוש הריח הינו חוש מרכזי בחוויות הזיכרון. ריח ילדות מסוים יכול להחזיר אדם לחוויית מלאה של שנות הילדות שלו. המקום, הסיטואציות, האנשים ועוד… הכול נכלל בתוך ריח מסוים שמכליל בתוכו עולם שלם.

5- ריח הינו דבר סובייקטיבי. ריח נעים לאדם אחד, מהווה ריח נוראי למשהו אחר. הריחות שאנשים אוהבים או סולדים מהם, תלוי בסוג האדם ובסוג הדם שיש לו. יש ריחות המתאים לסוגי אדם מסוימים.

ריח מכיל בתוכו תהליכים אסוציאטיביים של מקום, זמן, אקולוגיה, אירוע מיוחד ועוד.. ריח מסוג זה נעים לאחד ודוחה לאחר. למשל: ריח של מסעדה עם ריחות עשירים, לאדם אחד זהו ריח נפלא, לאדם אחר זהו ריח נורא עקב חוויה קשה שהאדם חווה באותו המקום.

יש ריחות שכולם יודעים לזהות, כגון ריח של דוחן פלאפל ברחוב, הריח מוכר לכולם, אבל לאחד זהו ריח מגרה ומעורר תיאבון, ולאחר זהו ריח המעורר בחילה.
הריחות הינם דבר אישי וסובייקטיבי.
כך שיש את הריח מוכר לכולם, ויש את התוכן הפנימי שלו שהוא שונה מאדם לאדם.
בהקשר הזה ניתן לחבר את ה"מושג" : פלאפל, לריח. זהו ריח מוכר כאמור, אך יש ריחות רבים שאינם מצטרפים לשום מושג מוכר.

6- על הקשר בין ריח לטעם: "על טעם וריח אין להתווכח". ריח – אדם, טעם – איכות הגוף ונטיות הגוף הבסיסיות. דבר היוצר את דרך לחוויה מלאה. גם שאר החושים מייצרים חוויה, אך לא בעומק ובאופן של ריח וטעם. שניהם מייצרים חוויה שלאחריה האדם "יודע" את הדבר. לדבר על שוקולד, לראות שוקולד ולשמוע עליו, מייצר חוויה חיצונית, שאינה מחוברת ונקשרת לאדם, אך להריח ולטעום שוקולד, וכעת האדם "יודע" למה הכוונה.
אם כן חוש הריח והטעם הם אלו האחראיים לחוויה שדרכה אדם גדל באמת, עקב הצטרפות הדבר שחווה למה שכבר יש לו.
מכאן החשיבות הבסיסית לצורך לשכלל ולפתח את חוש הריח. דרך התפתחות של חוש הריח, גם חוש הטעם מתפתח. דרך חוש הריח האדם גדל באמת, לא דרך ה"ראש" אלא דרך החוויה עצמה.

אך לרוב הריחות, לאדם המערבי, אין שם או יכולת תמלול. יש ספקטרום עצום של ריחות שהאדם יכול להריח אך לא יודע לזהות ולכנות בשם. חסרה לאדם השפה והלשון הקשורה לחוויית ריחות עדינים יותר.
שיכלול השפה שיש ביכולה לתאר ריחות עדינים, קשור בראש ובראשונה להתפתחות המודעת של האדם לריחות העדינים, והיכולת שלו לזהות אותם, להבין אותם ולדעת את התוכן הפנימי של הריח.
אנשים מגיבים לריחות אלה, אך אינם יודעים לנסח אותם במילים, לכן הם משתמשים בסגנון של מושגים שאולים: "הריח הזה מזכיר לי ים", "הריח הזה הוא כמו הזריחה ביום אביבי", "ריח כזה פגשתי בחלום" …. ועוד..
מכאן נובע הצורך לפתח שפה של ריחות, ושפה זו תלויה בהתפתחות חוש הריח כמימד דומיננטי יותר בהוויה האנושית

7- חוש הריח קשור באופן ישיר לתהליכי נשימה, שאיפה ונשיפה. הריח ניסע על גבי האוויר, על גבי הרוח.
ככל שהאף פתוח ונקי מליחה, אדנואידים, פוליפים, זיהומים מסוגים שונים. כך חוש הריח זמין, נגיש ואפשרי לאדם, לעשות איתו "עבודה" התפתחותית.
כדי להתחיל בשכלול חוש הריח, למען הרחבת יכולת החוויה וההתנסות שבאדם, יש להתחיל בבדיקה של מערות חלל האף, לוודא שהן נקיות מליחה, והאוויר נכנס קל ופשוט דרך שני הנחיריים.
למעשני סיגריות, טבק, סמים וכו', יש נטייה לסתימה של מערות האף, דבר הפוגע ביכולת החוש, וכן בנשימה עצמה. ולכן פוגע ביכולת ההתפתחות של מימד החוויה וההתנסות שאפשרית לאדם, דרך חוש הריח.
לכן מומלץ מאוד לא לעשן שום עישון מכל סוג, אם רוצים ומעוניינים לפתח כישורים נוספים שממתינים לכל אדם.

חוש הריח, על משמעות החוש, ועל משמעות צורת האף, חלק ג'

"וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" (ישעיהו י"א, ג')

1- עם חוש הראיה ניתן לשקר. אדם יכול להעמיד פנים, דרך לבוש וקוסמטיקה ולהיראות שונה ממה שהוא באמת. וכן עם השמיעה, באמצעות מילים ודרכי דיבור, האדם יכול שלקר ולהעמיד פנים, ולהתחפש דרך המילים שהוא אומר למשהו שונה ואחר ממה שהוא באמת.
אבל את חוש הריח לא ניתן לעקוף. גם בשמים ושאר חומרי הריח, הינם גבוליים ביותר ביכולתם לשנות את ריח גוף האדם הבסיסי.
לכן ריח גוף האדם הינו האינדיקציה המדויקת ביותר, שמבטאת את האדם בדיוק הרב ביותר.

2- ריח האדם מלמד על מקומו המדויק בשלבי ההתפתחות שלו.
ככל שריח הגוף (באופן טבעי) נעים יותר, האדם בדרגת התפתחות גבוהה יותר.
ככל שריח הגוף אינו נעים ואף דוחה (באופן טבעי שאינו קשור למחלה אקוטית זמנית) הדבר מבטא דרגת התפתחות נמוכה.
סולם ההתפתחות (שהריח מאפיין) הינו היחס בין הגוף ביסוד החומר שבאדם, והיחסים שלו ליסוד הלא חומרי, הגובה, המושך את האדם למקורותיו.
יש אנשים שהצד ה"רוחני" בהם באופן טבעי ומולד פוטנטי ודומיננטי יותר, להם יש ריח גוף נעים בדרך כלל.
לאדם שעשה "עבודת התפתחות" לכיוון מסוג זה, עבודה שתוצאותיה על המערכת גורמים לעידון של הצדדים החומריים, יש לו ריח גוף המאפיין את תוצאות העבודה מסוג זה.

3- הכלל היסודי הוא: שלכל דבר חי יש ריח, כל ישות חיה מפיקה ריח שמבטא את מה שהיא באמת. ריח זה הינו ביטוי אוטנטי לאופייה של הישות החיה, ומלמד ומשקף על מהותה הבסיסית והיסודית.

4- גם למקום יש ריח, לנוכחות של מקום יש ריח. לסביבה אקולוגית מכל סוג יש ריח. דרך חוש הריח האדם מתחבר ומתקשר לאקולוגיה שבתוכה הוא חי. כאשר האדם עובר ממקום למקום, היכולת שלו לצור איזון או סינרגיה בין עצמו למקום שעליו נכנס, קורה ומתחרש דרך חוש הריח.
אדם ללא חוש ריח, חש עצמו מנותק מן הסביבה. חוש הריח שדרכו מתאפשר חיבור וקשר לסובב, אינו קיים ואז הוא חש עצמו כמו בתוך קוקון, סגור ומנותק.
דבר זה קורה באופן טבעי לאנשים שחולים באלרגיות, מצב שבו האף סתום לחלוטין, או בסינוסיטיס, שאין כניסה של אוויר דרך האף. במצבים אלו האדם חש עצמו ללא קשר לסביבה (allium cepa, למשל)
אדם הוא תמונת נוף ילדותו בזכות חוש הריח, כך האקולוגיה שבא הוא נולד חודרת עליו ומשפיעה את נוכחותה עליו, דבר שנחתם בגוף לאחר זמן מה.
אנשים ללא חוש ריח, סובלים מניתוק ממה שקורה סביבתם, לאנשים רגישים שעקב איזו מחלה "הפסידו" את חוש הריח, מצב זה קשה במיוחד, עקב אי איזון שנוצר בינם לסובב, ועקב ההפסד של ציר מרכזי לחיבור למציאות.

5- סיפור היסטורי מעניין, מספר על אלכסנדר מוקדון, שכבש את רוב העולם, והגיע למקום באזור אפגניסטן, וצפון הודו, שם פגש שבט לוחמני במיוחד, מרדני במיוחד. הסיפור מספר על מעשה ה"חסד" שעשה עם בני השבט, שלא הרג אותם, אלא חתך להם את האף, כיוון שראה שהאזור האקולוגי שבו הם חיים משפיע על האדם בנוכחותו, השפעה היוצרת באדם מרדנות ולוחמניות.
כריתת האף גרמה לניתוק בין אנשי השבט למקום בו הם גרים וכיצד המקום משפיע עליהם להפוך ללוחמניים.

6- חוש הריח ממוקם על פני האדם במרכז הפנים. זהו החוש האמצעי בין חמשת החושים. לכל חוש יש צד שונה וייחודי במכלול האנושי, כל חוש מייצג צד בתודעה:

א- ראייה, עיניים, תפיסת המציאות באופן ישיר. מקום גבוה על הפנים, וכן החוש בטווחי המרחק הרחוקים ביותר בין חמשת החושים. חוש הראייה הינו החוש שקשור לתודעה, לתפיסה, להבנה, לראיית המכלול.

ב- שמיעה, אוזניים, תפיסת המציאות באופן עקיף (שומעים על, ולא רואים את..) מקום שני לאחר עיניים בפנים, חוש עם טווחי מרחק קצרים יותר מן הראייה ורחוקים יותר מחוש הריח. חוש השמיעה קשור לתודעה גם הוא, תפקידו בתודעה: ביכולת להקיש דבר מתוך דבר, לשמוע על ולהבין את..
האוזן הינה בדמות עובר, והיא צמצום כל האיברים בתוך האפרכסת. מתוך מבנה האוזן ניתן לראות ולהקיש על מצבם של כל האיברים. זהו עוד אספקט לחוש השמיעה, ועל יכולת ההיקש וההבנה של דבר מתוך דבר.

ג- חוש הריח במרכז הפנים מאפיין את האדם במהותו, האדם על כלל חלקיו, ועל היסוד הבסיסי של מי הוא, מיוצג על ידי חוש הריח.

ד- חוש הטעם, בתוך הפה, מהווה ומייצג את חלקי הגוף ותפקידם. נטיות לטעם מסוים באדם מלמדות על איכות פעילות הגוף שלו. ברוב המקרים אדם שנוטה באופן מובהק לטעם מסוים, מראה ומלמד על הרגישות של האיבר המקביל (חולי סוכרת נמשכים לסוכר, חולי קיבה נמשכים לחריף וכך הלאה)
חוש הטעם משקף ומלמד על טיבעו הבסיסי של הגוף, מהיר – איטי, חזק – חלש, קר- חם ועוד….

ה- חוש המישוש, הגוף בעצמו שייך לתפקודי הגוף, תפקודי האברים ופעולתם. איכות תפקודו של הגוף נלמד עלי ידי חוש המישוש, העצבוב והתחושה.

חוש הריח אם כן, האמצעי בין החושים, מייצג את האדם, האדם במהותו, האדם עצמו.

7- האף, מבנה האף, צורתו של האף, מראה ומלמד על הנטיות הבסיסיות המולדות של האדם ביחס לאיכות הבסיסית שלו.
אף נשרי: איכות פיקחית, ערמומית
אף גרמי, גס: איכות ארצית, חומרית
אף סולד, כלפי מעלה: נטיות עדינות, אנינות טעם, רגישות חברתית, לעיתים תחושת עליונות.
אף רחב: נטייה לתגובות יצריות, אדם המגיב מן הרגשות ספונטנית ללא "שכל".
אף ארוך: איכות מתבוננת, נטייה "לחקור" כל דבר, נטייה אינטלקטואלית
אף עקום (לא מתאונה או ניתוח) : נטייה לאימפולסיביות וכעס.

העור שעל האף, גם הוא אינדיקטיבי לאיכות האף ומה שהוא מגלה על האדם:

עור חלק, אחיד, ללא פיגמנטציה: אדם מאוזן, רגיש, יציב
עור מחוספס וגס: אדם גס, ישיר, בוטה, ענייני
עור עם פיגמנטציה, וצבעים לא אחידים (אופייני בפגעי שמש או בצריכת הורמונים בנשים) : אדם עם נטיות משתנות ברובד הרגשי, אדם עם מרקם נפשי דינאמי
עור עם חורים: אדם עם היסטוריה של פגיעות רגשיות שהותירו בו את חותמם

חוש הריח, לכל איש יש שם, לכל תרופה יש ריח, חלק ב'

לכל תרופה יש ריח מאפיין.
לעיתים הריח לבדו הופך לדרך הזיהוי לתרופה הרלוונטית.
לכל אדם יש ריח גוף הטבעי לו. לריח זה יש אינדוקציות קליניות המשקפות ומלמדות על המבניות של אותו האדם וכן על הנטיות הגופניות מן הזווית המיאזמטית.
ניתן להכיר את האדם לפי הריח הטבעי של גופו, ולהסיק מן הריח על נטיות האופי של האדם לאור הריח המאפיין, שכן הריח מאפיין את האדם ולכן את התרופה שרלוונטית לו.
לכן אם ניתן לזהות את התרופה לפי הריח, ניתן במקביל להסיק על תכונות האופי של האדם לאור אותו האפיון.
למשל: אם זיהינו בוודאות שאדם מסוים בעל ריח גוף של psorinum, מתוך כך ניתן להסיק כי יש לאותו האדם את האיכויות ההתנהגותיות של psorinum, דבר הנותן עוד אינדיקציות קליניות שאולי האדם לא ידבר עליהם, או שאולי האדם אפילו אינו מודע לצדדים מסוימים בו, אבל ריח הגוף ירמוז על הכיוון אותו יש לבדוק.

הינה כמה דוגמאות:

1 ריח מריר: vertrum album
2- ריח גוף כמו של דבר שרוף: belladonna
3ריח של גבינה: sanicula hepar sulphur (בעיקר בילדים) sepia sulphur (יותר במבוגרים)
4ריח כמו ביצה רקובה: chamomile (בעיקר בילדים, תינוקות)arnica sulphur (מבוגרים)
5ריח של דג, דג רקוב: medorinum sanicula (בעיקר בנשים, ריח של הפרשות גניקולוגיות, או של האזור הגיניקולוגי, ללא הפרשות) sepia thuja (בעיקר מצבים כרוניים מבניים של נטייה סיקוטית ב thuja, או בשינויים הורמונאליים (sepia
6ריח גוף שום, בצל: Artemisia vulgaris. Bovista. Phosphorus . thuja
7- ריח חריף, חומצי של ריקבון: mercury sol (בעיקר בלילה, ריור או הזעות)
Psorinum (התרופה ה"מריחה" ביותר במטריה מדיקה, ריח חריף מאוד שאף דאודורנט לא יכול לשנות)
Nitric acid. Hepar sulph. Silica. Graph. Petro
8- ריח של פלפל: capsicum. Copiva. Rhus tox. Sepia
9- ריח קשה שאין ממנו "מחבוא", נדבק לקירות, לבגדים: baptisia ( בעיקר בהפרשות, הקאות, שלשולים, בילדים, אך גם מן הגוף עצמו)
10- ריח של חומצה, ריח חומצי: משפחת ה magnenium, משפחת תרופות ה – acid. משפחת ה iodum
Lycopodium. Hepar sulph. Colchicum. , silica.
11- ריח גופריתי: sulphur. Chamomile (בעיקר בשלשולים בילדים, תינוקות)
12- ריח מתקתק: caladium, tuja. Ars alb. Mercury
13- ריח גוף חמוץ מתוק: pulsatila
14- ריח גוף כמו שתן: cantharis. Nitric acid. משפחת ה- cadmium, benzoic acid
15- ריח של חומץ (של סלט) : iris versicolor. Rhus tox

חוש הריח, אבחנה מבדלת, חלק א'

MIND – SENSITIVE – odors, to:

הבדלים בין תרופות, למקום ולאופן בו הן מגיבות לריחות:

1- ambra grisea: חוש הריח של תרופה זו, הופך לדומיננטי כאשר היא חשופה למצבים חברתיים מביכים. כאשר מתעוררת המבוכה באדם, אז חוש הריח הופך לחד במיוחד.
במצבים בהם ambra , חשה טוב עם עצמה, לא תהיה רגישות מיוחדת בחוש הריח.
בדרך כלל תרופה זו רגישה לריחות של בשמים מלכותיים, ריח של בושם עשוי לגרום לה לסחרחורות. הריח כמו ומערפל לה את החושים והיא חשה את עצמה ללא יכולת תגובה לאור ריח מציק.

2- arsenicum album: בתרופה זו חוש הריח הופך למטריד, כאשר הם נכנסים לדריכות פנימית הנובעת מחרדות. אז החושים שלהם, באופן כללי, הופכים לחדים.
חוש הריח ב arsenicum, גורם לתחושת דחייה ספונטנית, מן הדבר שאותו הם מריחים, לרוב הריח גורם להם לאי נוחות פיזית, צמרמורות, תחושת גועל, דבר שמעורר ספונטנית רגש של ביקורת כלפי הדבר שהריחו. מגיבים בביקורת כלפי אדם עם ריח לא נעים או ביקורת כלפי בית או מקום שנראה להם לא נקי עקב הריח שיש בו.

3- belladonna: בתרופה זו יש רגישות חזקה למכלול החושי (ראייה, שמיעה, תחושה עורית) חוש הריח באופן כללי רגיש ללא קשר לדינאמיקה רגשית. Belladona מערכתי, מבני, מגיב חזק לכל החושים, וגם לחוש הריח. ריחות חזקים עשויים לגרום לכאבי ראש בתרופה זו.
בכאבי ראש הנגרמים מריחות, מצטרפת להחמרה בתנועה, אור, חום, טעמים חזקים וכל גירוי חושי נוסף אחר.
אדם יכול להיכנס למצב  של belladonna , ואז חוש הריח יהפוך לאקוטי יותר.
בדלקות אקוטיות של תרופה זו, חוש הריח מתחדד, עקב האינטנסיביות של המחלה הגורמת לעיצבוב חזק יותר, תופעה זו ניכרת בעיקר בדלקות קרום המוח.

4- coffea: לתרופה זו יש שני הביטים (כמו ל belladonna) האקוטי: מצב בו האדם באופן זמני נכנס ל coffea, אז חוש הריח הופך לחזק יותר, מן הרגישות הממוצעת היומית, דבר הגורם לכאבי ראש, סחרחורות, עצבנות, קשיי שינה, מחשבות טורדניות. אדם נכנס ל coffea, בדרך כלל, לאחר עבודה מחשבתית מאומצת, או לאחר שימוש בחומרים מזרזים לא טבעיים (קפה, סמים, ממריצים כימיים)
כרוני: אדם שהוא coffea, במבניות שלו, הינו אדם תזזיתי, נמרץ, שהראש שלו עסוק כל הזמן במחשבות, אז הצד העצבי הופך למגורה מאוד, דבר שהופך את חוש הריח לחושף יותר.
ריחות גורמים לcoffea, לאי שקט, עצבנות, חוסר שקט גופני, דבר המהווה זרז לנטייה המנטאלית המהירה שלהם.

5- colchicum: חוש ריח רגיש בעיקר לריחות של בישולים, מטבח, שמן מטוגן. הם מגיבים בבחילה לריח לא טוב. ריחות לא טובים גורמים לערפול מחשבתי. הראש מפסיק לעבוד מן הריח. ריח לא נעים בתרופה זו מוביא עד לרמה של לעילפון.

6- ignatia: תרופה זו, בעלת נטייה וזיקה גופנית לרגשיות עצבית. לכן הרגשיות הינה כללית ומערכתית. חוש הריח הופך ל"פתולוגי", כאשר האדם נפגע רגשית, אז ה"תרופה" נחשפת עם סימפטומים נוספים האופייניים לignatia'. חוש הריח הינו חלק מן המכלול של התרופה.
חוש ריח אקוטי בignatia, גורם לכאבי ראש כמו סיכה או מחט שחודר את הרכות, קשיי נשימה – האדם אינו יכול לנשום כאשר מריח ריח לא טוב, אז נשימתו נעתקת והוא חווה סוג של מחנק.
Ignatia, רגיש לריחות בני אדם, הם מסוגלים לחוש את הריחות של בני אדם בדקויות, דבר שגורם להם לחוויית דחייה מבני אדם.

7- nux vomica: חוש ריח מפותח ואקוטי עקב רגישות עצבית מערכתית. האדם רגיש לכל סוגי הגירויים החושיים.
בתרופה זו יש החמרה מריחות חזקים בכלל, הפתולוגיה הנוכחת באדם מוחמרת לאחר חשיפה לריח לא נעים, לרוב ריחות מלאכותיים או ריחות של אוויר מזוהם מאקלים אורבאני. ריחות של חומרים כימיים מאוד מחמיר את מצבם. הם הופכים לעצבניים יותר כעת חשיפה לריח לא נעים או חזק מדי.

8- phosphorus: המבניות הבסיסית של phos, מאוד חשופה, אין להם גבולות, הכול חודר אותם ומשפיע עליהם. הם מספרים כיצד נסעו באוטובוס, והריחו משהו לא טוב, והריח הזה נדבק עליהם כעת והוא אצלם, והם מריחים אותו על גופם, דבר שגורם להם לכיווץ פנימי וקושי לצאת למגע עם העולם, הם מתקלחים כדי להוציא מהם את הריח הנדבק, אך ללא הועיל. לאחר שהם עוברים להזדהות עם משהו אחר שכעת משפיע עליהם, רק אז הריח שנדבק חולף. גם בתרופה זו, יש אפשרות לעילפון עקב ריח דוחה.

9- sanguinaria: חוש הריח רגיש במיוחד בתרופה זו. בעיקר לריחות של "תעשייה" או של תבלינים חזקים. הריח גורם לכאבי ראש, תחושת סחרור ועילפון. הריח בתרופה זו חזק במיוחד ואינו קשור למבנה עצבי רגיש כמו ב coffea , למשל. יש לתרופה זו זיקה פתולוגית לאיבר האף (אלרגיות, פוליפים, נזלות כרוניות, סינוסיטיס ועוד) האף הינו איזור רגיש וכך גם חוש הריח כמימד ספציפי בתודעה שהם.

10- sepia: חוש הריח של תרופה זו הופך לדומיננטי (בעיקר בנשים) לאור שינויים הורמונאליים, sepia הינה אחת מן התרופות המרכזיות במטריה מדיקה לרגישות בריחות לאור שינויים הורמונאליים (מחזור חודש, היריון, ובעיקר טיפולים הורמונאליים) אז האישה הופכת לרגישה באופן דרמטי לריחות שונים, בעיקר לריח של בן הזוג שלה, וכן לריחות מטבח ולבשמים חזקים. הריחות גורמים לה לבחילה מיידית ולתחושת גועל.