ד- לבלב, המשמעות הרגשית של סימפטום ייחודי בסוכרת

כפי שנאמר בסוף המאמר הקודם, הסימפטום המרכזי, המציק ביותר לאיכות החיים,
הסימפטום המסוכן ביותר לחיי האדם,
הסימפטום הדומיננטי ביותר במכלול הסימפטומים,
הוא זה המגלה את הסיבה המרכזית של סוג אורח החיים שקדם להופעת הסימפטום,
שהביא לידי איבוד "טעם החיים", משמעות החיים,
לשבירת המנגנון הנפשי היודע לייצר תוכן ומשמעות לחיי האדם.

הסימפטומים המרכזיים בסוכרת, ומשמועתם הרגשית:

1- יובש בפה:
קושי בקומוניקציה, בדיבור, בתמלול של הדברים אותם האדם רוצה לומר, ומתקשה בלבטא אותם.
הקושי אינו בהבנה של האדם את עצמו, אלא ביכולת לתמלל את מחשבותיו ורגשותיו למילים.
הסיבות לקושי:
א- הצפה רגשית הגורמת לערפול התודעה.
ב- תחושה של האדם, כי הצד השני אינו זמין, לא פנוי להקשבה. אין שם אדם שיהיה עימו בקשר. תחושת בדידות קיומית.
ג- חינוך תרבותי נוקשה שאינו מאפשר לגיטימציה לדיבור רגשי.

2- צמא קיצוני ולא פרופורציונאלי, האדם שותה ואינו מרגיש את הרוויה:
היסטוריה של הזנה רגשית, מחשבית ורוחנית, שלא התייחסה לצרכים האמתיים של האדם.
קיים באדם רעב וצימאון להזנה מסוג מאוד מסוים, שלא היה שם.
סוג מסוים של רגישות אנושית, או תוכן קיומי שחי באדם, מפעפע, ומעולם לא קיבל מענה.
"רעב רוחני", וצמא לקשר של לב ללב, עם אדם נוסף – בדידות.

3- מתן שתן מוגבר, עקב הצמא וצריכת מים:
היסטוריה של נושאים רגשיים שהביאו לידי תחושת "לכלוך" של עולם הנפש של אותו האדם.
האדם אינו מצליח לשמור על ההיגיינה הנפשית שלו.
האדם אינו מצליח לייצר לעצמו את הסביבה והאקלים שהוא זקוק לו לשם חוויה של שהייה בבית, במקום בטוח.
האדם אינו מצליח לייצר את האקולוגיה ההכרחית להתפתחות שלו.

4- רעב לא טבעי, "חור" בבטן, אין תחושת שובע (בעיקר בסוכרת סוג 1, נעורים – שם אין תגובה תאית לאינסולין, דבר היוצר תחושת חוסר תמידית של אנרגיה זמינה, לכן הרעב)
היסטוריה של הזנה רגשית מדברים לא נכונים.
האדם נחשף מגיל צעיר לתכנים שאינם מתאימים, לא ראויים, שאולי אף פוגעניים.
דבר שהביא לידי הזנה רגשית לא נכונה, ועקב כך להתפתחות רגשית לא נכונה לטבע הבסיסי של אותו האדם.
מכאן הרעב – לסוג הזנה הנכון שהאדם מחפש וזקוק לו.

5- חולשה משמעותית ביחס ליכולת הטבעית של האדם (עקב היעדר ההזנה התאית)
חולשה משמעותה עייפות לאחר מאמץ גדול. האדם היה במאמץ לאורך זמן רב, לכן הוא חש עייפות וחולשה.
המקום בגוף שם מופיעה העייפות והחולשה, מעידים על מקור העייפות.
מדוע האדם חלש ומה הסיבה לחולשה.
(ידיים –עשייה. רגליים – הליכה, שורש. גב – תמיכה. חזה – השם והחזות של האדם, וכו')
במקרים של עייפות כללית, ללא ספציפיקציה של מקום מסוים, שם הדבר מעיד על תחושת הייאוש מן העבודה והמאמץ שלא העלו פרי.
בהיפו גליקמיה – ירידה ברמות הסוכר בדם, ייתכן גלי עייפות מהירים וקיצוניים מאוד, עד לאפשרות של עילפון, סחרחורת ואיבוד הכרה.
הדבר מצביע על היסטוריה של מאמץ שיצר תשישות מערכתית, שהיא עצמה הפכה להיות התשתית של המערכת, כך שהאפשרות ליציאה מאיזון הפכה למערכתית.
יש לברר על ההיסטוריה של סוג המאמץ הרגשי. ביחס למה היה המאמץ ומדוע הוא הותיר עייפות ותשישות. בדרך כלל – הדבר אמור ביחסי אנוש עם דינאמיקה סיזיפית, כפי תחושתו הסובייקטיבית של האדם.

6- זיהומים של פצעים בעור והחלמה איטית שלהם (עקב עלייה של גלוקוז בזרם הדם, הדבר מעקב תהליכי הלחמה של פגעי עור, וכן מייצר את התשתית לזיהומים על פני העור, דבר שללא טיפול עלול להסתבך לנמק ומכאן אף לכריתת אותו האיבר)
ירידה ביכולת התגובה של האדם.
צמצום חווית הקיום לצרכים הבסיסיים בלבד.
וויתור הדרגתי על מה שהיה בעבר זכות קיום טבעית ובסיסית, ביכולת הביטוי האישי והעשייה של האדם כהמשך לביטוי האישי, וכעת זכות בסיסית זו איננה "טבעית" יותר.
יש לברר עם האדם – מה היו נסיבות החיים שהפרו את אותה הזכות הטבעית שהפכה לממוסכת.

7- עקצוץ בגפיים, עד לחיסרון תחושה – Neuropathy , עקב הולכת דם שאיננה מזינה את העצב. ניוון עצבי הדרגתי:
בדרך כלל, תופעה זו באה לידי ביטוי בכפות הרגליים, ושם היא עשויה לעלות לכיוון הברכיים. נדיר יותר שתופעה זו מתרחשת בידיים, אך היא אפשרית.
למקום המדויק שם האדם חש את הנימול, יש משמעות רבה. זהו המקום המבטא את המרכבות הבאה:
א- כלי דם והולכת דם: זרם החיים. המקום שם יש פגיעה בהולכת הדם, מלמד על המקום בנפש האדם ששם התנועה איננה תקינה ואולי אף פסקה.
ב- עצבים: תפיסת חיים נכונה (כאשר אין סימפטומים) תפיסת חיים שאיננה נכונה (כאשר יש סימפטומים)
המקום ששם יש סימפטומים עצביים, מלמד על המקום בנפש האדם, ששם יש תפיסת קיום שאיננה נכונה לאיכות הנפשית של האדם, דבר היוצר תנועה נפשית לא נכונה, עם פיצול מן השורש.

8- פגיעה בכלי דם. כלי הדם הם השלוחות של הלב. הלב זהו מרכז האדם. דרך כלי הדם, המבנה האנושי כולו יודע את רצון הלב. כלי הדם יוצרים את הקשר בין הלב לפריפריה, המקום ששם יש פגיעה בכלי דם, מלמד על זרימת חיים שאיננה לפי רצון הלב, הרצון הופר.
ניוון בכלי הדם מלמד על הניוון ההדרגתי של האדם לחיות לפי הרצון הלבבי.
המקום שם יש ניוון בכלי הדם, מלמד על הדינאמיקה הנפשית שהביאה לידי ההתרחקות של האדם מליבו.
עיניים: נושאים שהאדם פגש וראה שפגעו בו.
נושאים שהאדם נמשך לראות שאינם נכונים לו.
תפיסת עולם נרכשת שהאדם עמל כדי לרכוש אותה, כאשר בדיעבד הסתבר לו כי עמל על דבר שאינו נכון לו.
רגליים: אופן ההליכה של האדם בחיים. תנועת היום יום של האדם, איננה משרתת את היסוד הפנימי העמוק של האדם, עד שנוצר פיצול בין הכוונה הפנימית של האדם, לפרקטיקה של ההליכה בדרך. ההליכה איננה אוטנטית.
כליות: היסטוריה של עמל רב של האדם לנסות לייצר לעצמו את סוג התנאים הדרושים לו כדי לחיות לפי איכותו הנפשית.
לב: האדם יודע את עצמו, ואת תנודות הרגש העמוקות שלו, אך לא הצליח להנכיח אותם בעולם, כך שאיננו חי על פי אותן תנודות הנפש – המודעות לו, דבר שהוביל להדחקה עמוקה ומשם לפגיעה בלב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s