אלוהים מחפש את האדם – שיעור רביעי חלק ב'

(סיכום מפגש לימוד עם קובי, כתבה וערכה: אורנה בן דור)

נציין שלושה סוגי התקשרות של האדם עם הנשגב, הבאים לידי ביטוי בבריתות של אלוהים עם שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב, בהתאמה.
אברהם, יצחק ויעקב מכונים – מרכבה. הם המרכבה לאלוהות השוכנת בתוכם.
באופן השגור, מציינת המילה ברית הסכם בין שני צדדים על קיום קשר ומחויבות עמוקה ביניהם, לפעול באופן הדדי האחד לטובתו ולהגנתו של השני. שתי מהויות שונות, מתקשרות בקשר היוצר אחדות ביניהן. לדוגמא, ברית נישואין.
בתנ"ך הברית היא היקשרות האדם עם האחדות, והיא מתרחשת באופן אחר. האדם אינו מבקש את הברית. אלוהים הוא זה שדורש את האדם ומכתיב לו אותה! אלוהים חפץ באדם. הוא מצווה, והאדם מציית.

הברית של אלוהים עם אברהם
הברית הראשונה היא בריתו של אברהם, אותה ניתן לכנות: הברית בעקבות ההליכה בדרך. בין אברהם ואלוהים נכרתה ברית זמן רב לאחר שאברהם ציית ללא עוררין לציווי 'לך לך'.
סוג הברית בין אברהם לאלוהים מתאפשר דרך העובדה שאברהם הולך בדרך עקבית, רבת שנים, המהווה תהליך אבולוציוני הדרגתי, המגיע לבסוף לזמן ולמקום, שבו דבר אלוהים (האחדות) יכול לחול עליו.
ע"פ הרמב"ם, החל אברהם את דרכו למציאת האחדות הנצחית, כבר כפעוט בשנתו השלישית. אברהם שרוי היה בין עובדי כוכבים ומזלות. עוד בהיותו ילד הוא שאל שאלות קיומיות על סיבת הבריאה ותכלית קיומה. מאז ועד סוף ימיו הוא היה בתהליך אבולוציוני של 'לך לך'. כל חייו הלך בעקבות המיית הנפש שלו, כששום דבר אינו מסיט אותו מדרכו.
הקול הפנימי, המצווה עלינו להמשיך ללכת, למרות שלא תמיד אנו יודעים לאן, אותו קול שאם לא נציית לו, נרגיש כאילו אנו לא קיימים – אותו ניתן לכנות בשם הציווי האלוהי הפנימי של 'לך לך'.
בדרך אותה ניתן לכנות 'דרכו של אברהם', העיקרון הראשון למגע עם אלוהים הוא הרציפות והעקביות. האדם אינו נסוג מהדרך, גם אם העולם כולו מתנגד. קול הנשמה שלו, גם אם הוא סותר את קולו של העולם, מחייב אותו להמשיך ללכת בדרכו.

הברית של אלוהים עם יצחק
הברית השנייה היא בריתו של יצחק, המכונה: מסירות הנפש עד כדי המוכנות למות. יצחק עולה לעקדה, למזבח, מבלי להתנגד. הברית של אלוהים עם יצחק קורית עקב אירוע מרעיד יקומים, חד-פעמי, שאינו חוזר על עצמו אף פעם. המסירות של יצחק מביאה לטרנספורמציה של הנפש. האדם משתנה באחת, והופך לאחר.
הבריתות של אברהם ויצחק שונות זו מזו. הברית של אלוהים עם אברהם מאתגרת את אברהם לתנועה קדימה עד יום מותו. בניגוד אליו, עובר יצחק אירוע מכונן דרמטי אחד, שהובילו לברית.

בריתו של אלוהים עם יעקב
ברית מהסוג השלישי היא בריתו של אלוהים עם יעקב, אותה נכנה בשם – ברית של דו-שיח, ושל אחדות הניגודים. אלוהים כורת ברית עם יעקב בחזון סולם יעקב, בו עולים ויורדים מלאכים בין שמיים וארץ, שלאחריו נודר יעקב נדר.
" כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. בראשית כ"ח.
אין הכוונה למקח וממכר. יעקב מייצג את האדם החי חיי שעה, וצריך להיאבק מתוך הממד הזמני-הישרדותי אל מול הממד הנצחי, ולגשר בין שניהם.
זו הברית של אחדות בין שני עולמות נפרדים. יעקב מכליל בתוכו את הקונפליקט בין עולם הרוח לעולם החומר. בתוך העולם הכואב והיחסי, חי יעקב חיים טהורים, נקיים, מזוככים, בלתי מתפשרים. יעקב הוא הסמל של חיי אמת בתוך עולם ארצי, יחסי, שאינו עולם האמת.
בריתו של יעקב, כבריתו של סבו אברהם ובניגוד לבריתו של יצחק, גם היא מתפתחת.
המשותף לשלושת הבריתות היא ששלושת האבות לא סרבו להן, לא פקפקו ולא חשבו מחשבה שנייה, בניגוד למשל, לנביא יונה, שסרב לשליחות שאלוהים הטיל עליו, ואף למשה עצמו, שניסה גם הוא להתחמק מהמפגש עם פרעה " י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. שמות, פרק ד'
הברית עם אלוהים מחייבת ומוחלטת. לא בכדי ישנם מעט מאוד נביאים פעילים. על מנת לקיים את הברית על האדם לוותר על היבטים רבים באישיותו, להתנקות לחלוטין מהזדהותו עם העצמי הרגיל שלו. רוב בני האדם מסרבים לברית הזו – גם כשאלוהים (ע"י שליחיו השונים, אירועים ובני אדם) – מציע להם אותה.

אלוהים פונה לכולנו. הפנייה של אלוהים לאדם נעשית כפי מקומנו, בתוך חיי היום יום. זוהי קריאת 'אייכה?' של אלוהים אל אדם הראשון, לאחר שאכל מפרי עץ הדעת וכתוצאה מכך נפרד מהאחדות. הגדילה של כל אחד מאתנו לנבואה היא הזיהוי מתי הקריאה של אלוהים מכוונת אלינו, ובאיזה אופן.

נסכם –
בריתו של אברהם היא ברית של הליכה מתמדת בדרך, למרות הקשיים, מתוך כמיהת הנפש למפגש עם האחדות.
בריתו של יצחק היא ברית של טרנספורמציה נפשית, כתוצאה מאירוע מכונן אחד.
בריתו של יעקב היא הנכונות לגשר בין שני העולמות, ולחיות חיי אמת בעולם הארצי.

תרגיל
• ננסה למקם את עצמנו ביחס לאחדות המוחלטת הנשגבה; ונשאל – האם אני מוכן/ה ללכת בדרך בלתי מתפשרת על מנת לזכות בברית עם האלוהי-הרוחני?
• אם כן, האם דרכי דומה לדרכו של אברהם, של יצחק או של יעקב? האם דרכי שונה משלושת דרכים אלו?
• האם אני מסרב/ת לברית? האם אני נצמדת להזדהותי עם העצמי-הארצי שלי?