מה אומר הלב

"עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו – אני יהוה" (ירמיהו י"ז ט)
הלב הינו משאבת דם שלעולם אינו פוסק. מבחינה אנטומית מורכב הלב מ-4 חדרים , ומ-4 כלי דם (שמכניסים ומוציאים את הדם) – 2 ורידים ו-2 עורקים.
בלב קיים קוצב לב, שזהו מעין דופק הפועל כיחידה עצמאית, מעין מח השייך ללב ולתפקודיו.
אך זהו רק חלק קטן מאוד מתפקודו ומחשיבותו של הלב לחיי אדם.
בכל התרבויות הקדומות ייחסו ללב את העיקר שבאדם. הלב הוא מהותו של האדם, מקום משכן הנשמה. לפי הגישה הסינית ניתן לראות את מצבה של הנשמה השוכנת בלב, דרך "דלתות העיניים" שדרכן הנשמה משתקפת.
הלב הוא שם שניתן כדי להגדיר ולהסביר את מהותו הבסיסית והעמוקה של האדם. מהותו זו באה לידי ביטוי באופן ובמידה שהאדם מודע לסיבת היותו, מי הוא, מה הוא ולאן פניו מועדות. ידיעה זו קשורה באופן ישיר לחיבור של האדם לליבו.
מה היא הדרך לדעת את הלב ואת דברו?
דרך אחת שהיא מידית וזמינה לכול, היא מה שמכונה היום אינטיליגנציה רגשית. האדם מודע לתחושות שהוא מרגיש, בין אם מדובר בתנודות הרגש ובין אם בתחושות גוף ודקותן. תנועת תחושות זו הינה לבוש נוסף לנשמתו החבויה בתוך ליבו.
ככל שיש יותר מודעות לתנועה הרגשית (כלומר- מה אני חש כרגע, כיצד מצב מסוים גורם לי להרגיש ומהן תחושות הגוף הנובעות מכך), לאט לאט הולך ומתעדן הכלי הפנימי הנחוץ לקשר מודע עם הלב.
סוג כזה של עבודה שבה האדם חווה ובודק את מה שחווה, מביא לידי עידון עמוק שמאפשר קירבה אינטימית ללב.
רגש מודע הינו המיתרים שעליהם הנשמה פורטת את קולה ואת דבריה.
רגש כזה נהפך לאינטואיציה. ואיטואיציה – כשאף היא הופכת למודעת – מביאה את האדם קרוב ללבו, קרוב לשמוע את קולו של הלב.
וקולו של הלב, אין יפה ממנו, אין דבר פשוט וטבעי ממנו.