Calcarea carbonica חלק א' (על תרופה "גדולה", "קטנה")

מה הופך את calc carb לתרופה "גדולה" עם כל כך הרבה טקסטים שנכתבו עליה?
רוב הטקסטים אינם מחדשים הרבה, הם חוזרים על מה שכבר ידוע על התרופה או שמחדדים צדדים של התרופה שדוברו יחסית פחות בטקסטים הידועים של קנט, פאטק, בוריקה ועוד..

מה שהופך את calc carb לתרופה "גדולה", קשור באופן ישיר לחומר שממנה היא עשויה: סידן. בתהליך ההכנה -לקחו את החלק הקשה של הצדפה מן הים, החלק המורכב בעיקרו מסידן, הפכו את דופן הצדפה לאבקה, וממנה עשו את ה"פרובינג" הראשון שנעשה על ידי סמואל האנמאן בעצמו (אולי הוא בחר בחומר זה מתוך ההבנה וההנחה של החשיבות שיש לסידן על גוף האדם)

החשיבות של הסידן:
א- מרכיב את מבנה העצמות והשיניים.
ב- לוקח חלק פעיל בתנועת השרירים ובמרקם סיב השריר.
ג- לוקח חלק בתהליכי עצבוב, ולכן הסידן עקרוני לפעולת הלב, עקב היות הלב איבר שרירי עם דופק עצמאי.
ד- הסידן לוקח חלק בתהליך חלופת התאים בגוף, וכן במנגנון תאי דם לבנים (מערכת החיסון)
ה- הסידן קשור מן הזווית המטבולית לספיגת וויטמין B12, וויטמין הקשור לתרכובת הדם. חיסרון בו יוצר תהליך אנמי המתבטא לרוב בחולשה, קושי נשימתי, חוסר ריכוז ועוד..
ו- הסידן לוקח חלק בייצור אנזימים לפירוק תאי שומן. הסידן נקשר לכולסטרול ומונע את הצטברות השומנים בכלי הדם והכבד.
ז- הסידן לוקח חלק בתהליכי קרישת דם.
ח – הסידן מעורב בתהליכים הורמונאליים בהם הוא עוזר בהפרשת של הורמונים מן הבלוטות לזרם הדם.

מכאן שאין פונקציה ביולוגית שאינה נזקקת למחצב זה. ומכאן מחצב הסידן הופך ליסוד כל כך עקרוני לפעולת גוף האדם בכל המישורים השונים. בחלקם מבניים כמו גדילת העצמות והשיניים, ובחלקם פעולות תנועה, שינה, חשיבה ומחזורים מטבוליים של חילוף החומרים בגוף.
חשיבות ארוכת טווח (מבני) מול שימוש בסידן לצורכי יום יום (מיידי)

מכאן ניתן להסיק על הכלל של מה שהופך חומר מסוים לתרופה "גדולה" ומה הופך חומר אחר לתרופה "קטנה".
ככל שהחומר שממנו מופקת התרופה, יותר עקרוני ומרכזי לחיי האדם ופעילותו, התרופה בהכרח תהייה "גדולה" יותר. וככל החומר שממנו התרופה עשויה אינו הכרחי לקיום האנושי, תרופה זו לא תהייה גדולה, היא תהייה פונקציונאלית למטרות מסוימות מאוד.
למשל תרופה שמופקת מן הלבה שנתקשתה לאחר התפרצות הר געש: hecla lava, למרות שהיא עשויה מיסודות מינראליים (בדומה לסידן שאף הוא ממשפחת המינראלים) היא אינה נחשבת לתרופה "גדולה", אלא לתרופה "קטנה". היא יוצרת גיבוש של תאי עצם בעיקר במפרקי הלסתות, עיבוי שלהם, לא סימטרי, היוצר קשיים בתנועת הלסת, כאבים מקומיים עד לקשיי דיבור עקב הלסת העקומה.
אין לתרופה רוחב הזהה לרוחב היריעה של calc carb, מכיוון שהמינראלים של הלבה אינם מרכזיים בהתפתחות הגוף האנושי.

כך שככל שתרופה הומיאופתית עשויה מחומרים הקשורים לקיום האנושי, היא תהייה "גדולה" יותר, וככל שהחומר שממנו התרופה מופקת אינו קשור לקיום האנושי, היא לא יכולה להיהפך לתרופה "גדולה".

כלל זה מחייב עיון מעמיק שכן מה בין נשורת של קשקשת עור יבשה ממחלת עור דלקתית, שמנשורת זו מופקת תרופה חשובה בהומיאופתיה הנחשבת ל"גדולה": psorinum. לבין צרכי הקיום האנושי?
במקרה הזה יש לתרופה זו קשר היסטורי הקשור ליסוד הקיומי האנושי של הכלל המכונה: "העברה בין דורית".
קשר של דור שהעביר לדור, וכך אלפים רבים של דורות שהעבירו נטיות מסוימות שהפכו לגנטיות או למבניות לאורך ההיסטוריה האנושית, בתוך גוף האדם. דבר זה נכון גם לגבי כל התרופות המכונות "נוסודות". הן לא מופקות מחומרים העקרוניים לקיום האנושי, אך הן נושאות בתוכן את תוצאות חיי האדם במשך דורות רבים, ומכאן חשיבותן בהיותן תרופות "גדולות" (הן נושאות את הזיכרון האנושי העובר מדור לדור)

מכאן שתרופה הופכת ל"גדולה" או ל"קטנה", גם ביחס לחשיבות שיש לה לחיי האדם, להתפתחותו, להיסטוריה שיש לו או לאבותיו, וכן לחשיבות שיש לחומר לגבי חיי הנפש של האדם. אלה הם הצדדים ההופכים תרופה ל"גדולה" או ל"קטנה".
ומכאן החשיבות העצומה שיש ל calc carb, כתרופה הומיאופתית, אשר משפיעה על כל האיברים, על רוב הצדדים של המבנה האנושי, אם אפליקציות קליניות רב גוניות בכל המישורים של חיי האדם, גופני, רגשי, אנרגטי ורוחני.