angelica sinensis – סוככניים – רמב"ן – סקירה היסטורית

אנג'ליקה סיננזיס – סוככניים – סוף טור חמישי – 1040- 1240 לספירה

ברמה הכימית – ההרבולוגית של הצמח, זהו צמח הידוע בכינוי "הג'ינסג הנשי". הוא מטפל ברוב סוגי המצוקות הגינקולוגיות, טוב לתשישות בגיל המעבר ולגלי חום, לזיקנה הקופצת על האישה בטרם עת. זהו צמח מחייה – מנקה רעלים דרך פעולת החיזוק , על ידי חיזוק תפקודי כבד וכליות, מביא לספיגה יעילה יותר של המעיים, לכן עוזר לבעיות עיכול ואי ספיגה.

ברמה ההומאופתית- להלן מספר נקודות מאפיינות
1- מרגישה כי עושה ומתאמצת מאוד, חשה קושי בריכוז, ושהעשייה שלה לא פרודוקטיבית. חוסר שקט וקושי לקום וליזום מתוך חולשה של תפקודי הmind. חשה כי אין הערכה מן הסובב לפעולותיה ולמאמץ שהיא השקיעה, ולכן חשה ייאוש ואכזבה, בעיקר ביחס לבני הבית הקרובים. מתוך כך – צורך להיות לבד על מנת לחזור לאיזון (דומה לספיה) וכן קושי להתמודדות, לעימותים, או קונפליקטים, והעדפה "לבלוע את הצפרדעים" בעיקר מול בני במשפחה.
2- גם מן הבחינה ההומאופתית, קיימת זיקה חזקה לתופעות הורמונליות של גיל המעבר, גלי חום בזמן שינה, עייפות ודופק לב גבוהה במקביל לגלי החום, תחושת יובש ולאות כללית. ירידה בליבידו אצל שני המינים.
3- נטייה לבריחת שתן, אי שליטה על הסוגרים, ותכיפות למן שתן.

רבי משה בן נחמן (רמב"ן – 1194- 1270 לספירה) מקובל, פילוסוף, פרשן תורה, פוסק הלכה ורופא. חי בסוף הטור החמישי לתחילת הטור בשישי. קיימת שיטת מחשבה קבלית על שמו "קבלת הרמב"ן" . במרכזה הוא ניקה את העקרונות הלא יהודיים מן המחשבה הקבלית, והוסיף צדדים לוגיים עיוניים הקשורים למחשבה הפילוסופית. בכך הוא ממשיך את כיוונו של רמב"ם שרצה להוציא את הצדדים המיסטיים והלא הגיוניים מן היהדות. המיסטיקה הייתה עשוייה היה להפוך "לעבודה זרה" עקב אמונה באמצעים כגון שמות ולחשים וקמעות, אשר הפקיעו את האדם ובחירתו ואת החופש שבבחירה חופשית, מתוך אפשרות להשתעבד לכוחות וקמעות. רמב"ם יצא חזק מאוד נגד כל זה, ולכן לא ייזכר ולא ברמיזה את האפשרות לצד מיסטי קבלי. רמב"ן כפי הנראה הסכים איתו ואף הוא נקט במחשבה לוגית עיונית הקרובה לפילוסופיה. הוא איחד את שיטת ההיגיון של רמב"ם – עם גישה קבלית, בה האמין – ויצר סינתזה בין גישות מנוגדות אלה. זה המקום בו הוא מהווה גשר מחשבתי בין טור חמישי – טור התפתחות השכל וההיגיון- דבר שרמב"ם הביא לשיא ולחדות טהורה, לבין טור שישי – טור האדם השלם, בה נוצרת סינתזה בין כלל כוחות הנפש להרמוניה אחידה. בוויכוחים ופולמוסים שהיו כנגד הרמב"ם וכתביו, הרמב"ן הגן עליו ונתן את הרשות להפוך את רמב"ם כסמכות גם בספרד (המקום בוא הייתה את ההתנגדות הנחרצת ביותר) . לפרנסתו עבד כרופא, בדומה לרמב"ם, והכיר היטב גם את כתבי העולם והפילוסופיה של דתות וגישות שונות.
הגישה העיונית הפילוסופית של רמב"ם – הינה זכרית באופייה, ואילו המחשבה הקבלית הינה נקבית באופייה. בטור שישי מתחיל מהלך מאזן של שני אלמנטים אלו. המהלך הזכרי של טור חמש מגיע לשיאו דרך רמב"ם – שמביא את המחשבה העיונית לזיכוך מטוהר, אך המשך האבולוציה מכריחה את הצד הנקבי המוליד לקחת חלק פעיל בתהליך ההתפתחות – דבר המתגלם דרך המחשבה הקבלית, אשר רמב"ן איחד בין השניים.

הוא חיבר כתבים רבים וכולם נשתמרו עד להיום – פרשנות לתורה, פרוש תלמוד, תורת אדם – בתוכו שער הגמול – ספר המגדיר את תורת הגמול היהודית, ועוד. איגרת הרמב"ן לבנו – נחשבת כסגולה ואף רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י הקדוש (1542 – 1620 לספירה) מביא את האיגרת בספרו "שערי קדושה" בפרק הרביעי. הפרק עוסק בתהליכי נבואה ורוח הקודש בבחינה המעשית שלה.

מצד היותו גדול ישראל הוא נקרא בעל כורחו להתמודד עם חכמי הנצרות שדרשו וויכוחים פומביים כדי לנגח את היהודים . וויכוחים אלו שקיבלו חשיפה כלל תרבותית ומדינית היו תחת תנאים מוגדרים לאופן הוויכוח וכן למה שיקרה לאורן . מהלך זה היה מסוכן וסיכן את כלל הציבור היהודי בדרישה זו של הכנסייה הנוצרית, שרצתה בעיקר לחפש דרך לנגח את היהודים והיהדות. כל הוויכוחים תועדו על ידי רמב"ן, ונודעו כ "וויכוחי ברצלונה". לבסוף הרמב"ן ניצח בכולם וזמן קצר לאחר מכן הוא גורש מספרד( הוא ידע כי מהלך זה של נצחונו יוביל אותו לגירוש) והוא בן 73, יגע וזקן. בגיל זה הוא עלה לארץ ישראל ומצא את הארץ ואת יושביה בעזובה קשה, דבר שגרם לו לסבל ועוגמת נפש רבה. הוא פעל רבות לחזק את קהילות ישראל שגרו בירושלים, לבסוף עבר להתגורר בקהילת עכו, שם הייתה הקהילה היהודית המבוססת ביותר. ושם גם סיים את חייו והוא בן 76.

חייו הינם סמל לחוכמה והקרבה, תוך סיכון עצמי גדול. הוא היה איש מידות עניו וצנוע. נעים הליכות וכן איש מעשה. על אף שמאורעות חייו משקפים את העמידה על מול הבלתי אפשרי, כגון העמידה מול שלטון נוצרי עוין, וכן שיקום קהילות ישראל, הוא לא נסוג ולא נרפו ידיו, וכל זאת מתוך עבודה והתמדה והקרבה למען אמונתו ועמו. אופן המגע של הרמב"ן עם כול דבר איתו עסק, היה מגע מרכך, הוא ריכך את הנוקשה ואת המאיים, ופתר קשים גדולים בדרכי נועם ורוך. היה לו את היכולת לקחת על עצמו אחריות כבדה ולעסוק איתה באופן בה האפשרויות לעימותים המובילים לאי מוצא, ייפתרו דרך הבנה חדשה או דרך הרוך ה"נשי" שיכול להכיל ולקבל וכך לצור חדש, וזאת ללא איבוד זהותו העצמאית והמוגדרת היטב.

ארבעת הרמות של אנג'ליקה סיננזיס
1- אנרגיה– החמרה לקראת ערב ושקיעה (כאשר היום נוטה לחלוף מופיע חולשה חזקה שמאפיינת את התשישות מן העשייה ומן "ההחזקה" של מה שהיא עוסקת בו)
2- זיקה גופנית – מערכת הנשית – הורמונים, גיל המעבר, השפעה על כלי שתן, חולשה באיברים אלו, עור יבש ונוטה לפריחות כגון סבוראה ודרמטיטיס. שחיקה של כלל המערכות ולכן עייפות כללית קשה.
3- רגשות – רגזנות חבויה, תסכול כרוני, נוטה לפתור את קשייה דרך עשייה, קושי בקונפרונטציה. נטייה לחוויית אכזבה ביחס לדבר בוא היא השקיעה את כוחה ומחשבתה.
4- מנטלי- גישת יסוד – "תן לי לעשות במקום לדבר על הקשיים"

רמב"ן הינו המקום הבריא המפותח של אנג'ליקה סיננזיס, בשעה שצמח או הרמדי, משקף את אופייה של המחלה והמצוקה.

סיכום המפגש הראשון של טבלת הצמחים (יום ג', 15.1.13)

הקדמה על הטבלה
אפשר ניתן לראות את הטבלה באמצעות פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד (דרכה של היהדות לנתח את רובדי המציאות) כלומר יש לה ארבע רמות:
הרמה בראשונה הינה הדרך שבא ארתור ג'ון קרונקויסט (1919-1992) בוטנאי אמריקני, ארגן וסידר את טבלת הצמחים ע"פ כללים בוטניים כגון צורת הפרח, מספר העלים שיש לפרח, דרך ההפריה והאבקה, וכו'. זו הטבלה כפי שאנו מכירים אותה היום. החידוש שלו מתאפיין ביסודיות – הוא כלל את כל עולם הצומח בדרך של התפתחות טבעית של עולם הצומח למן התקופות הקדומות ביותר ועד וקבוצות הצמחים שנחשבות לצעירות ביותר, כלומר ארגון לפי הכרונולוגיה של סדר התפתחותם. הסדר שלו מבוסס על מה שניתן לראות בעיניים ולמשש באצבעות.
הרמה השנייה נחשפה כאשר מיכל יקיר לקחה את התרשים של הסדר שקרונקויסט ערך, וסידרה בטבלה את המשמעות של הצד ההומאופתי של הצמחים, כלומר כל הרמדיס הידועות (ובחלקן- הלא ידועות) הושמו במקומן בתוך הטבלה, דבר שחשף תוכן ומשמעות חדשה לגבי הרמדיס, תוכן שנלמד לפי מקום הרמדי בשורות ובטורים. עוד עניין שנחשף – כל הרמדיס שממוקמות בקבוצה אחת (למשל הרננקולאלס או אסטריאלס וכו') מראות אחדות בכמה נקודות מפתח, עד שניתן להתייחס לכל קבוצה מזווית של "כל הקבוצה היא כרמדי אחת", ואז לראות דקויות שמאפיינות כל רמדי מתוך הקבוצה. לנקודה זו יש משמעות קלינית עצומה. המשמעות ההומאופתית של הטבלה מראה על איכויות של קבוצות ועל הקשרים שיש בין קבוצה לקבוצה בתוך הסדר העולה במעלה כל טור. זה חשף עוד נושאים חשובים, כמו למשל שפה של איכויות שבה יש להבין את המהלך בתוך הטבלה, וכן את הקשרים שהתנועה של הטבלה יוצרת, דבר שמוסיף מרחב נוסף להבנת הרמדי.
עניין מרכזי שהפיכת הטבלה להומאופתית גילתה הוא כללי התפתחות של האדם ותודעתו וכללי עבודה לדרך של איך מגשימים את מטרת חיי האדם. אפשר לומר שאין אספקט שקשור לחיי אדם שאי אפשר למוצאו בתוך הטבלה, כך שהטבלה חושפת את המהלך ההתפתחותי של האדם ואת תכלית קיומו.
הרמה השלישית נובעת מהרמה השנייה. היא מקבילה באופן מדויק להפליא לסיפור הבריאה בפרק א' בספר בראשית: כל טור מקביל ליום בבריאה, למן היום הראשון שמתחיל במילים "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" – יום ראשון מקביל לטור הראשון בטבלה, ועד ליום שישי, שבו נברא האדם, זכר ונקבה, יום שמקביל לטור שישי בטבלה. הקבלה זו אינה מקרית, והיא חושפת ממד עמוק מאוד להבנת ההיסטוריה של האנושות, וכן יוצרת תרשים זרימה כרונולוגי של הזמן ומה שקרה בכל תקופה. התוכן שניבט מן הטבלה בהקבלתו לסיפור הבריאה מאפשר להבין תהליכים לאומיים דתיים, נדידות עמים וסיבותיהן, מעצמות שקמו ונפלו והסיבות לכך, דתות שקמו ונעלמו והסיבות לכך, וכן דתות שקמו ונותרו עד היום ותכליתן. ברמה השלישית, אם כן, אנו מקבלים את מפת ההתפתחות של האנושות כולה ואף של כדור הארץ, שבו האנושות קיימת. על פי כתובים קבליים אפשר לראות בכל יום בריאה הקבלה לאלף שנים על פי דרך הספירה היהודית (פירוש רמב"ן לספר בראשית א'). וכך, בתוך הטבלה יש גם "תכנית" מוצפנת של העולם כולו, ואת הדרך שעליו ללכת בה כדי להגשים את תכליתו.
הרמה הרביעית מתייחסת לאדם בדרגות התפתחות גבוהות יותר. רמה זו מראה את המקום של האדם בסולם ההתפתחות, היכן הוא נמצא, מה שהיה לפניו ומה שקיים מולו. מה שהיה לפניו זה ההיסטוריה הפרטית שלו, כולל העברות בין דוריות, לאן עליו ללכת ומה עליו לפתח באיכויות נפשיות כדי להגשים את המקומות היותר חשובים בנפש. הטבלה משקפת את ה"צמתות" של כל אדם ואדם – ממקומות בעלי אופי פסיכולוגי ועד למקומות "רוחניים" יותר.
זהו תיאור על קצה המזלג. במפגשים הבאים אנו נפרוש את כל הנאמר באופן מפורט יותר, על פי דרך ארבעת הממדים.

המפגש הבא יהיה ב-29 בינואר 2013 בשעה 18:30 בערב, בקמפוס ברושים, חדר 3.