רגשות י"ח – קנאה

דברי נתן אלתרמן על הקנאה – "ניגון עתיק"

"אם תרדנה בליל דמעותייך,
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך,
אכסך ואשכב על אבן.

אם תאמרי אל מחול לרדת,
על אחרון מיתרי אנגן לך.
אם תחסר לך מתנת הולדת,
את חיי ומותי אתן לך.

ואם לחם תאבי או יין,
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיני השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם.

אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך"

א- רגש הקנאה הינו הרגש המכלה ביותר. להבדיל מרגשות אחרים בהם קיים הפוטנציאל לעשייה חיובית , התקדמות, ולתיקון. הרי שרגש הקנאה הוא הרגש הקשה ביותר להיות בו.
הוא מרעיל, הורס, לא נותן מנוחה, ועלול להביא לעשייה פוגענית, החל מנקמנות ועד לפגיעה ממשית בחיי אדם. מקרי אלימות רבים מתחילים ברגש של קינאה. זהו הרגש בו האדם רוצה מה שיש לזולת ואין לו, או שאין הוא מוכן שלזולת יהיה. הקנאה שורפת ומטלטלת את האדם החש בה וגם את הזולת שהוא מושא הקנאה. פעמים רבות מופיע רגש הקנאה בהקשר של אהבה. להעיד על עוצמת הרגש והטוטאליות שבו. אהבה שהפכה לקנאה התקלקלה בדרך. כמו חלב שהחמיץ ואינו מזין אלא מרעיל. בעוד שהאהבה מרחיבה את הנפש, הרי שהקנאה מכווצת אותו. אין מנוחה בקנאה. היא מופיעה ביום ובלילה, בחורף ובקיץ ואין היא נעלמת בקלות. נדרשת עבודה עצמית רבה, נחישות ומאמץ רב על מנת להיפרד מרגש הקנאה, בעיקר כאשר זה הופך להיות כדפוס רגשי מרכזי אצל אדם מסוים. לא בכדי נהוג לומר כי פניו הוריקו מקנאה. אין הכוונה לירוק מצמיח אלא לירוק המכלה וצורב כמו חומצה, כמו רעל שאוכל את האדם מבפנים, כמו בשר מרקיב שהעלה ריח עובש וריקבון.

ב- הקנאה אומרת:
"הדבר שהאחר מחזיק בבעלותו, באמת היה צריך להיות שלי"
הקנאה המתעוררת בליבו של האדם, הינה שיקוף שהאדם מקבל על עצמו, על פוטנציאל או יכולות שיש באפשרותו שיהיו ברשותו, ודרך השיקוף מאדם אחר, הוא מקבל שיקוף המראה לו את מה שאין לו בהווה, אולי בעתיד הדבר יתממש, ואולי אף פעם לא.
הקנאה הינה סוג של תביעה בנפש האדם לזכות להיות בעל אותו הדבר הגורם לאדם לחוש את הקנאה.

ג- אם אין באדם יכולת או פוטנציאל מסוים, להגשים או לעשות תוכן כלשהו, לא תתעורר בתוכו קנאה כאשר הוא פוגש בנושא שאין לו.
הקנאה יכולה להתעורר, רק כאשר אותה היכולת שקיימת באדם, משתקפת לו דרך גורם חיצוני, ומראה לאדם את חסרונו. יש שתחושת החיסרון תביא עימה כוח עצום לשינוי, ויש שאותה התחושה תקבע את חווית החסר והקיפוח.
דבר זה תלוי לחלוטין באדם עצמו.
כיוון שהדבר החסר באדם המקנא, מחייב תהליך של בניית הכישורים וכלים למימוש פוטנציאל שהוא מזהה באחר, שאין עדיין אצלו, הגורם לו לחוש את הקנאה.

ד- מכאן שאין כל בעיה עם הקנאה כשלעצמה, והיא אף עשויה להיות רגש חיובי המהווה מקפצה להתקדמות ומנוע הדוחף להישגים גבוהים יותר.
עיקר הבעיה שהקנאה מייצרת אינה אם כן הקנאה עצמה, אלא האופן בו האדם מתרגם את הקנאה למעשים המבטאים את אותו הרגש. כיצד באה לידי ביטוי הקנאה, וכיצד האדם מתרגם את הקנאה למעשים קונקרטיים המגשימים את התוכן שהקנאה מעוררת.
יש שקנאה מובילה לתחרותיות בריאה כגון "קנאת סופרים", שעשויה לדחוף אדם לדרגת יצירתיות גבוהה יותר.
ויש שקנאה עשויה להיות רגש המכלה את האדם, עקב תפיסה הרסנית האומרת "אם לי אין את אותו הדבר, גם לאחר לא יהיה את הדבר", אז הקנאה הופכת להיות רגש הרסני ומסוכן ביותר.

תגובות גופניות לקנאה:
1- קנאה גורמת לכלי הדם להתכווץ, ועקב כך לתחושת התכווצות בגוף כולו.
ככל שהקנאה חזקה יותר בעוצמתה, היא גורמת לתאוצה וזירוז בזרם הדם. דבר שגורם להצטברות של כוח פוטנטי הדורש עשייה, האדם הופך ל"טעון" בכוח המחייב אותו לעשות דבר מה ביחס לרגש זה.
קנאה גורמת לאפקט עמוק על כל אברי הגוף, עקב כיווץ כלי הדם וחוסר ההספקה של דם לאיברים בכל הגוף, לכן האפקט של קנאה על הגוף הינו אפקט סיסטמי.

2- כאן הדבר תלוי באופן בו אותה העשייה מתרגמת את עצמה למעשה קונקרטי, האופן בו האדם מבטא את הקנאה, או לחילופין – הקנאה אינה מבוטאת והופכת להצטברות של תוכן רגשי המרעיל איבר מסוים בגוף.
האיבר ה"סובל" מן הסומטיזציה של הקנאה מלמד על התוכן הרגשי שהצטבר באדם, ועל מה האדם אולי רצה לעשות אך נמנע, כך שאי עשייה קשורה לאיבר המקביל לנושא העשייה.

3- כיוון שכלי הדם מתכווצים בקנאה – הדבר גורם לשינוי בצבע הפנים של האדם:
צבע אדום: קנאה הדוחפת לעשייה מעשית וקונקרטית, עם אלמנט של כעס המתלווה לקנאה.
צבע ירוק: ביטוי לקנאה "סטטית" – קנאה פנימית ללא ביטוי קונקרטי. קנאה פנימית שנותרת פנימית והופכת לגורם רגשי "מרעיל" בנגטיביות שלו.
זוהי קנאה המכרסמת את האדם מבפנים.
צבע לבן או חיוור: קנאה המובילה ל"שיתוק" זמני של יכולת התגובה של האדם לנושא המוביל לקנאה. אך זוהי קנאה שמחלחלת עמוק ולאחר זמן מה היא הופכת למרוכזת מאוד ולכן מובילה לביטוי מעשי כלשהו – אז צבע הפנים ישתנה לפי דרגת העשייה המבטאת את עוצמת הקנאה.
צבע צהוב: קנאה המעולה בשנאה. זוהי קנאה יוקדת, בדרך כלל ללא פורקן התנהגותי כלשהו, זוהי קנאה מסוכנת, שכאשר תתבטא לא יהיה לה קשר הנראה לעין לגורם הקנאה, היא תתלבש בצורות התנהגות שאינן אומרת את הדבר האמתי.

4- ככל שהקנאה עמוקה יותר, וללא פורקן התנהגותי קונקרטי, היא עשויה לפגוע בלב האדם עצמו. לאור ההשפעה החזקה של הקנאה בכיווץ כלי הדם. ולאור תחושת החסר והקיפוח הקשורים ישירות לתחושת הזהות העמוקה של האדם על עצמו, ה"עצמי" של האדם מגיב לתחושת הקנאה, לכן זהו איבר הלב המגיב לקנאה מן הסוג הנגטיבי.
ככל שהקנאה "דורשת" מן האדם עשייה ביחס לסיבה שהביאה את הקנאה, והאדם אינו עושה או נמנע מן העשייה, אותה הימנעות תתבטא דרך האיבר בגוף המקביל לדבר שהאדם חש כי הוא מחויב לעשות, אך לא עשה, כאשר ברוב המקרים הפגיעה באיבר מסוים תתלווה עם תחושת כיווץ ונוקשות.

5- דוגמאות:
קנאה שפגעה בעצמות: זוהי קנאה עמוקה ביותר, שלא בוטאה אף פעם וגרמה למרמור קשה, דבר שפגע לבסוף העצמות – כלומר ביסודות ה"עצמי", בשלד וביציבה של האדם. הקנאה גרמה להפרעה באדם ביחסים שלו עם עצמו.
כאבי חוט שדרה: הקנאה גרמה לפגיעה של האדם ביחס ליכולתו להגיב לדבר. כאבי גב מלמדים על הפחד הקיים באדם ממה שעלול לקרות עם יבטא את הקנאה.
פגיעה בכבד: קנאה שהביאה לידי רגשות קשים ביותר, ולבסוף להרס עצמי, עקב חיסרון היכולת להגיע לפתרון פנימי של האדם עם עצמו ביחס לנושא הקנאה.

סיכום:
קנאה מעוררת באדם את היסודות הפנימיים של תחושת הזהות עם דבר מה, וכיצד קיימת סימביוזה בין דבר מסוים לאופן בו הוא נוגע בזהות העצמית.
קנאה עשויה להיות קונסטרוקטיבית או הרסנית. הדבר תלוי ביכולתו של האדם לפתח את הכלים הנדרשים לבניית הקומוניקציה של יסודות הזהות הפנימיים וכיצד הם עצמם גדלים למקום של ביטוי קונקרטי בעולם החיצוני, אז לא ניתן לקחת מן האדם את מה שהוא בטבע הבסיסי שלו.