מיהו זה שמרפא – הנקודות ברפואה סינית

כל הנקודות ברפואה הסינית, הנקודות אשר אותן דוקרים, נקראות בסינית jing-men.
Jing משמעותו תמצית, אנרגית חיים מרוכזת. Men משמעותו דלת או מעבר. כלומר כל נקודה היא דלת לחיוניות שמקיימת את האדם. לכל נקודה יש אופי מסוים, אישיות מסוימת, איכות מסוימת, שלומדים אותה על פי שמה. למשל – נקודה הנקראת בסינית shen- men משמעותה – הדלת לנשמה. על פי השם אנו יודעים על אופייה ואיכותה של הנקודה.
חלק מהלימוד ברפואה סינית מדגיש את טכניקת החדרת המחט. אופן החדרת המחט קובע גם את ההשפעה על הנקודה. יש גם שמשתמשים בלחיצת אצבע בלבד, במגע בנקודה, שגם אז יש העברת אנרגיה מהמטפל למטופל. יש גם אשר מתרכזים על הנקודה מרחוק ללא מגע יד או כלי אמצעי כלשהו, אלא במחשבה ובהתכוונות בלבד. היום במערב יש גם מכשירים חשמליים אשר עושים את העבודה במקום מחט.

יהיה אשר יהיה, כל נקודה על פי הגדרתה היא דלת אשר דרכה משהו נכנס ומשהו יוצא.
הספרות הקדומה ברפואה הסינית מדגישה את זה שמי שפותח את הדלת יש באפשרותו לקבוע מה יכנס דרכה. ולכן קיימת חשיבות עצומה ברפואה הסינית למצבו הנפשי של המטפל, לדרגת התפתחותו ולרמת הריכוז שיש לו כאשר הוא דוקר עם המחט נקודה מסוימת.

בספר המכונה nei ching מדובר על שישה סוגי מרפאים. הראשון מותר לו לטפל בחיות בלבד ואסור לו לטפל בבני אדם. השני מטפל באנשים והוא מכונה "טכנאי". הוא יודע לרפא סימפטומים. השלישי מכונה "מרפא", והוא יודע להיעזר בכלי אבחנה דקים כמו דופק ולשון, והוא מתייחס לשורש המחלה באמצעות מחטים. הרביעי, גם הוא נקרא "המרפא", ואף הוא מתייחס לשורש המחלה באמצעות שיחה והתבוננות אך הכלי הטיפולי שלו הוא בצמחי מרפא, דבר הנחשב לאומנות רפואה גבוהה יותר ברפואה הסינית. החמישי, בדרגה אחת למעלה , נקרא "הפילוסוף". הוא כבר לא דוקר ולא נותן צמחים. הוא משוחח עם האדם ומשנה לו את המבנה האמוני שלו. כאשר המבנה האמוני משתנה האדם מבריא. השישי והגבוה מכולם נקרא "הקדוש". הוא אינו מדבר. אלא עצם השהייה בנוכחות שלו מביאה להברא ולכך שהכל חוזר חזרה למקומו. החלקים השונים באורגניזם מסתדרים למקומם ההרמוני הנכון כפי שהוא בטבע בנוכחותו של הקדוש. בנוסף לכך שהרפואה הסינית מציעה דרך התפתחות למטפל עד לדרגת קדוש, התיאור הזה מראה עד כמה חשובה בחירת המטפל. זכור לי שאחד מהמורים מהם למדתי רפואה סינית היה חוזר ואומר בשיעוריו שאם המטפל מרגיש לא טוב מוטב שלא יטפל באותו היום. אם הוא חש בגופו או ברגש לא מאוזן מוטב לו באותו היום שיישאר בבית. את זה הוא אמר מתוך דאגה למטופל ומתוך תפיסה שהמטפל הוא הכלי להעברת האנרגיה בתהליך הטיפולי, כיוון שהמטפל הוא זה שפותח את הנקודה, כלומר את הדלת. אך במשך שנותיי כמטפל ראיתי מצבים שבהם באמת לא הרגשתי במיטבי ובכל אופן הטיפול הצליח מאוד. דבר שעורר את תשומת ליבי פעם אחר פעם. אני, שלקחתי את הערת המורה ברצינות רבה, ניסיתי להימנע מלטפל כאשר לא חשתי בטוב, אך לעיתים לא היה מנוס מלטפל. ואז הופתעתי שוב ושוב לראות את זה שאין קשר ישיר בין מצבי האישי לבין תוצאות הטיפול. דבר זה הביא אותי למסקנה שיש גורמים נוספים המכתיבים את תוצאות הטיפול, ושאני, ומצבי האישי רק אחד מהם.

ככל שחיפשתי וניסיתי להתמקד ולראות מהם הגורמים הנוספים המכתיבים תוצאות טיפול ואינם קשורים בי, חשתי בליבי תימהון גדול. כיון שגישות היסוד לכל סיטואציה, בין טיפולית ובין למדנית , מגיעה תחת החינוך שלנו בכלים מדעיים. בכלי הלוגיקה וההסתברות. אבל אותם גורמים נוספים, שהם עיקר הדבר המרפא, אינם נכנסים לשום קריטריון שהוא בעל אופי מדעי. וככל שנוכחתי בעניין זה שוב ושוב חשתי את אותו מימד שהוא מימד הרוח , שניתן לכנותו גם במילה פשוטה – אנרגיה. מהי אותה אנרגיה, אותה אינטליגנציה שלובשת צורה ופושטת צורה , ששוהה בכל ובמחייה את הכל, שמהווה גורם מאזן ושומר סדר והרמוניה בגוף האדם ובטבע הכולל. מהי אותה חיוניות שבלעדיה גוף האדם הוא גוף מת. הדבר הזה ניתן להיות מובן בתבונת הלב אבל לא בכלי השכל. על הלב להיפתח , על הלב ללמוד להרגיש הרגשה תבונתית אובייקטיבית כדי לחוש דברים שהתיישבו טוב בסיכומו של דבר גם בכלי השכל. ותהליך התפתחותי זה יש בכוחה של הרפואה הסינית ללמד.