לימוד דרך שיטת פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד)
1- פשט – מהי המשמעות המיידית והברורה של פשוטו של מקרא
2- רמז – לאחר הבנת המשמעות המיידית של פשט, ומתוך עיון בתוכן העולה מן הפשט, יבלוט רמז. המראה כיוון סמוי יותר, לעיתים בהטיה של אות, או מילה שנראית שאינה במקומה. הכתוב יבליט את הרמז כאשר מילה או אות ידגישו דבר מה שחורג מן הרצף של הפסוק, ונראה "חריג" וכמו ולא שייך במקומו. לעיתים מיותר, לעיתים כמו וחוזר על עצמו ועוד..
3- דרש – הרמז, לאחר עיון בו, הופך למוצק יותר, ומביא עימו תובנה ומשמעות שלא נראית יותר בתוך הפשט, במובן המיידי. אך לאחר עיון דרך הרמז ולכיוון הדרש, נחשפת משמעות עמוקה יותר העולה מן הפסוק. לרוב המשמעות רחבה יותר, אוניברסאלית יותר, נסמכת על הכתוב ואינה ניכרת במשמעות הפשט המיידית. ברמת הדרש, אם רמה זו הובנה כראוי, האדם מביא דרישת עצמו ומתוך דבריו אל הדבר שהובן מן הרמז. בדבריו יש חובה להראות סימוכין על חידוש אותו הוא מביא, מתוך הכתוב עצמו, כך שדבריו אינם תלושים מן הפסוק ותוכנו, וזהו תנאי לאדם הדורש דרש. ברמה זו על האדם להביא חידוש מדבריו שלו עצמו וכך לחשוף עומקים נוספים, אותם הוא מגלה כפי הבנתו את הטקסט וכפי תפיסתו הייחודית. במהלך של "דרש" יש חיבור, קשר ואינטראקציה בין האדם וייחודיותו לבין הטקסט המקראי. חיבור המביא להפריה הנחוצה לאדם ולהתפתחותו וכן לכתוב עצמו.
4- סוד – מתגלה כאשר האדם מביא חידוש עקב תהליך עבודה נכון עם עצמו ועם הכתוב. נוצר תהליך של "עיבור" המתרחש בתוף נפשו של האדם, ודבר מה חדש נולד בתוכו מתוך אינטראקציה זו. הדבר הנולד בו (תובנה חדשה, רעיון חדש וכו') מהווה פתיחה או דלת בתוך נפשו של אותו האדם, למימד אחר, חדש הנפתח לו. ישנה אפשרות למיזוג ואחדות בין האדם ולדבר בו הוא עוסק, שאותו הוא מבקש, כאיש השוגה באהבת ליבו את אהובתו והוגה בערגה על אהבה זו יומם וליל. ולאהבה זו יש יכולת למזג בין חלקים בעולם או בנפש האדם שנראים כפרודים ואפילו שאינם מאותו המימד ולא קשורים זה בזה. ושיר השירים כולו משל לדבר זה. "אמר רבי עקיבא… שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש ושיר השירים – קודש קדשים" (מסכת ידיים,ג'-ה')
דרגת סוד מכונה "סוד" כיוון שדרגה זו הינה אינטימית ואינה לעין כל. היא החיבור הפנימי והאישי שיש לאדם עם אלוהיו, חיבור זה מיועד לאדם עצמו ולא ראוי שייחשף לעין כל. במקום זה באה האחדות בין האדם לדבר איתו הוא עוסק וכן האחדות בינו לבין אלוהיו. מקום זה מכונה "סוד" ועליו נאמר "אמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא מציעא מ"ב,א') בדרגת הסוד, הפרטים שבים וחוזרים אל חיק האחדות.
לימוד על פרשת "ויצא" דרך שיטת פרד"ס
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה" (בראשית כ"ח,י')
פשט – יעקב יוצא מביתו בבאר שבע והולך במטרה להגיע ליעד, אל חרן.
רמז – למה הוא הולך לחרן? על פי שאלת אימו, הוא בורח מאחיו עשו המאיים על חייו ומבקש להורגו. והיא שולחת אותו לאחיה ללבן שחי בחרן, במגמה למצוא שם את כלתו ואת זיווגו מן שמיים. אך הרמיזה שיש בכתוב לדבר מה נוסף, "וילך חרנה", כלומר – לא "לחרן" למקום אליו הוא רוצה להגיע ולמצוא מחסה או מקום שם הוא מוצא את מטרתו, אלא שחרן הינה תחנה בלבד. לכן כתוב "וילך חרנה" ולא נאמר "לחרן", האות ל' מלמדת על ההגעה למקום ששם האדם מגיע לתכלית אותה הוא מבקש. מכאן מבינים שההליכה של יעקב לחרן הינה דרך שיש בה "עבודה" אותה הוא צריך לעשות, ועבודה זו שייכת למקום המכונה "חרן", ומקום זה הינו תחנה זמנית בלבד ולא מקום קבע ליעקב.
דרש– מה היא ה"עבודה" של יעקב אותה הוא צריך לעשות בהליכה הזו? הוא חוזר למקום בו אברהם סבו החל לשמוע את דבר האל "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך על הארץ אשר אראך". דיבור אלוהי זה נאמר לאברהם לראשונה בעת היותו בחרן. אברהם שומע את דבר האל ויוצא מייד לדרך שאינה ידועה. הדרך היא – כיצד לשמוע את דבר האל ועדיין להישאר עם זהות נפרדת, עם ייחודיות ואינדיווידואליות בעלת גבולות וגוונים שבהם אברהם מתייחד. אופן שמיעה זו ייחודית לאברהם ולא הייתה עד לנקודה זו. יעקב חוזר למקום בו סבו קיבל את הנבואה הראשונה, ומשם מתחיל גם במסע הבנייה שלו ושל משפחתו. משפחה שמהווה תשתית לבניית כלל ישראל, עם ישראל. עם יודע אלוהים, היודע את אלוהים ללא איבוד מבנה הזהות והייחודיות הפרטית שלו. ולכן ההליכה של יעקב לחרן הינה בסימן ההליכה אחרי עקבותיו של סבו אברהם, במגמה להמשיך את מה שאברהם התחיל לעשות אך לא יכול היה להשלים, ויעקב ימשיך ויעשה וישלים את המסע אותו התחיל סבו אברהם, לכן הוא הולך לחרן למקום בו מהלך זה החל.
סוד – כדי לעשות דבר מה חדש בעולם, על האדם לחזור חזרה על עקבותיו, ויותר מעקבותיו, על עקבות אבותיו, שכן הם החלו את המהלך שהאדם נושא על כתפיו, משא של "העברה בין דורית", ולמשא זה יש משקל ותוכן. יש והוא כבד מנשוא ויש והוא מקל ומאפשר תנועה וחופש רב. לא ניתן להתקדם קדימה ללא החזרה אחורנית על עקבות הדורות שקדמו, שכן כל אדם נושא בתוכו את תוצאות חייהם של קודמיו. תוצאות חייהם ברוב המקרים נותרו ללא מענה, כשאלה פתוחה, כתהליך שהחל אך לא הגיע ליעדו, ואי הגשמת היעד נותר כתוצאה בתוך נפשו של הילד הנולד, אותו הילד שכשיגדל יהיה עליו להתמודד עם משא בעל תוכן כלשהו המגיע מאבותיו. לכן על האדם לחזור על עקבות האבות הפרטיים שלו וללמוד ולהכיר יותר מקרוב, מי הם היו, איזה חיים הם חיו, מה היה מהלך חייהם שנותר בלתי גמור או פתור. ושם עליו להיעצר ולהמשיך מן המקום בו נעצרו אבותיו, ואז תהיינה לעבודתו תוצאות הנוטעות שורשים עמוקים במציאות, ונושאות פרי קונקרטי. המקום בו מופיע הסוד, הינו בחיבור ובמיזוג עם תוצאות חייהם של האבות, דבר שיש בו ברכה גדולה, אך גם עומס וקושי רב. במקום זה יש קשר אמיתי לרצף ההיסטורי, והגשמת הדורות ומה הם ראו כתכלית לעצמם ולעולם כולו.
"רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק , הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה" (אבות ב' טו,טז)
כל אדם עובד ופועל במסגרת היכולות והתנאים שחייו הציבו בפניו. בהכרח הוא יותיר אחרי מותו, מקומות לא פתורים, מקומות אותם לא יכול היה לסיים, וכן במהלך חייו יש גם תוצאות של מהלכים אותם סיים ולכן הותיר מאחוריו ירושה קלה "לעיכול" עבור הדורות הבאים. לכן בחייו של אדם חלה העצה של ר' טרפון לעמול קשה, עם הידיעה שלא ניתן להשלים את המשימה או התכלית, אך על האדם לעשות ולתת במיטב היכולת ואין הוא בן חורין להתבטל מן העבודה.
מכאן אנו לומדים כי פרשת "ויצא" עוסקת בחיבור בין הדורות, למען הגשמת תכלית, כיצד משא העבודה עובר מאב לבן, וכיצד היציאה של יעקב לחרן הינה לשם פתיחת החלל להיווצרות המקום בו עם יודעי אלוהים יוכל להתממש כחזון אבותיו. וכן שפרשה זו מלמדת על הצורך להתחקות אחר צעדי האבות, כדי לדעת את הדרך קדימה.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 