מיאזמות – המיאזמה הסרטנית – חלק ה'

מחלת הסרטן – על כל גווניה, הייתה חלק מסוגי החולי שהיו גם בעבר, אך ביחס נמוך לכמות חולי הסרטן בתקופתנו. אחוז החולים בסרטן (על שלל שגווניו) עולים כל שנה, וניתן לומר שמחלה זו הינה מגפה ממש. מה יש בחברה ובתרבות הסביבתית בה אנו חיים ה"מעודד" את מחלת הסרטן או מאפשר אותה? לימוד המיאזמה הסרטנית, הינו גם לימוד התרבות בה אנו חיים שכן המיאזמה הפעילה המרכזית היום הינה ה"מיאזמה הסרטנית". אנשים רבים חלו בה, עד לדרגה שמחלה זו נהפכה "שיכבה " בפני עצמה באורגניזם האנושי.

מבחינה אורגנית – תאים סרטניים המתפתחים למחלה אקטיבית הינם תוצאה של כמות תאים מספקת המייצרת רקמה המתחילה "להתנהג" באופן שאינו מתייחס לכלל חלקי המערכת האחרים ולמקומה של אותה הרקמה. היא מתחילה "לתפוס מקום" –והופכת למה שאנו קוראים "גידול". ב "תהליך תפיסת מקום" – הריקמה הסרטנית מתנהגת כמו שאין לה חלק עם שאר חלקי המערכת. היא כמו שאיננה רואה את המערכת ונהפכת ל"אגואיסטית" במובן הלא חכם. שכן ההתפשטות שלה תהרוג לבסוף את כלל המערכת ולכן גם אותה. היא נהפכת לעיוורת ול"גסת רוח" בחוסר ההתחשבות שלה באחר, היא כמו "פיל בחנות חרסינה".

מה באדם יצא מאיזון שמאפשר שרקמה תצא כך ממקומה ותהפוך לאגרסיבית כל כך?

התרופה בהומיאופתיה שהיא מרכז המיאזמה הסרטנית מכונה carcinosin- לראשונה הפיקו אותה מתאים סרטניים של סרטן שד.

ארבעת הרמות ב – carcinosin

1- הדינאמיקה הביו אנרגטית של התרופה – עייפות ש"נופלת" על האדם לאחר יום העבודה, עייפות עמוקה ולא טבעית. לרוב בין השעות 17:00-18:00 (האדם "מחזיק" את היום, מחזיק, מחזיק ובום… נופל כשהיום נגמר) . אפשרות נוספת בתרופה זו – ויטליות וחיוניות חזקה יותר בשעות הלילה, כאשר הכול שקט ו"אף אחד לא רוצה ממני כלום". במצבים מתקדמים מבחינה פתולוגית, העיפות נהפכת ל"קריסה של המערכת" . carcinocin הינה אחת מן התרופות המרכזיות בהומיאופתיה למחלת הנשיקה, פיברומיאלגיה, מחלת היאפים וכל אותן מחלות הקשורות לקריסת המערכת עקב אורחות חיים ללא מנוחה, וללא תשומת לב "למה קורה לי" תוך כדי תהליך העשייה. וכן לתשישות הנובעת מחולי מחזורי (כגון דלקות גרון ) שטופלו לאורך זמן בתרופות אנטיביוטיות שגרמו לשחיקה עמוקה בתנגודת החיסונית של האדם עד לאי תפקוד מערכתי, הגורם לעייפות כרונית ולדלקת קלה אך אקטיבית למשך זמן רב.

2- הנטייה הגופנית של התרופה – נטייה לדלקות אקוטיות מחזויות בילדים ובמבוגרים, דלקות ממקור ויראלי וחיידקי. נטייה לאסטמה ולאלרגיה, כאשר האפיון המרכזי הוא שיש תמיד אלרגיה או אסטמה, אך מדי פעם מתרחשת התפרצות חריפה יותר. כלומר, החולי נוכח כל הזמן בגלים אקוטיים מתוך תשתית של סימפטומים תמידיים של קשיי נשימה או תופעות אלרגיות (בתרופות אחרות כגון alium cepa, sabadila ועוד, יש גליות אשר בין גל לגל אין תופעות בעלות אופי מיוחד. ב carcinosin התופעות הינן עם נוכחות קבוע בתוך המערכת) .

3- הנטייה הנפשית – רגשית של carcinosin – אנשים שעושים את מה שהם עושים ב"תשוקה". אינטנסיביים ולא יכולים להניח. יכולת אמפאתית גבוהה מאוד, עם הזדהות מהירה ועמוקה ללא יכולת הפרדה מן האחר. צריכים ואוהבים שינויי ותנועה, ריקוד- מוסיקה, נסיעות טיולים ורב גוניות. אנשים טוטאליים, מסורים, יסודיים וקפדניים מאוד. יש להם ערגה וכמיהה לדבר מה שקשה להם לנסח. הם תמיד בחיפוש אחר דבר מה, כמו ש"גלו ממקום" ומחפשים את מה שאבד וקשה לזכור את הדבר שעבד עקב הזמן שחלף. הדרישה העצמית שלהם מעצמם, גבוהה מאוד. הם מכוונים לתוצאות "מושלמות" מעצמם. אנשים רגישים ונעלבים בקלות. לעיתים קשה להבין עד כמה ומה הייתה הנקודה שבא האחר נגע שגרמה לכאב או עלבון – דבר מה דק מאוד. אנשים מחויבים ומגויסים למערכה. נטייה לחוסר ביטחון, להתרגשות מהירה, וחרדות ממשהו חדש או מאתגר כגון עמידה מול קהל, חשיפה לאנשים, מבחנים ועוד.. הנטייה הטבעית שלהם הינה ב"לדחוף" את עצמם לקצוות, ללא יכולת לעצור. מזווית אחרת – יש בדינאמיקה הרגשית של התרופה, נטייה ל"הדחקה" כלומר – לא עוצרים כדי לראות "מה קרה לי". דבר שגורם להדחיק את הרשמים ואת מאורעות החיים שיש לתת את הדעת עליהם. לכן carcinosin הינה אחת מן התרופות המרכזיות לאנשים וילדים שעברו "דיכוי" או השפלה על ידי דמות בחייהם שהייתה דומיננטית כגון שותף לחיים, או הורה נוקשה מדי ועוד.. אנשים אלו נוטים "לסחוב" אשמה עמוקה בכל מה שהם עוסקים בו ללא קשר ופרופורציה לדבר איתו הם עוסקים. ילד לא הכין שיעורי בית כי חלה ולכן הפסיד שיעור אחד, והוא חש אשמה נוראית על ההפסד ועל שלא מילא את התפקיד המצופה ממנו. (בילדים – בעיקר יש נטייה לאשמה עצמית, ולתחושה שהם מחויבים לדרישות שעולם המבוגרים הכתיב להם. לרוב מדובר בילדים שהדרישה מהם הינה קשה ומחייבת וגבוהה מדי, דבר הגורם לתופעות שידחפו את הילד לכיוון התרופה הזו). חינוך נוקשה מדי או דרישה "מושלמת" מן הילד על ידי ההורים או הסביבה החינוכית – עשוי לפתח אצל הילד "תשתית סרטנית" (אשמה על אי עמידה בציפיות חיצוניות).
צד נוסף של התרופה – הינם אנשים עם אופי הפוך לחלוטין למה שתואר עד כה, אנשים בוטים עד לכיעור ממש, נראים כמו בולדוזר, עם אלימות ואגואיזם שעשוי לפגוע ולהרוס את האחר ללא רחם וללא קשב או תשומת לב כלל. ממש בדומה להתנהגות של הרקמה הסרטנית הממאירה. יש להם פרצי זעם שעשויים להרוס את כל החדר. הם בוטים מילולית ופיזית כאחד. רואים נטייה זו בעיקר בילדים אך גם במבוגרים ניתן לרואת את נטייה האגרסיבית של התרופה.

4- תפיסת העולם, הגישה הבסיסית של התרופה – האדם קרצינוזיני במהלך היציאה שלו לעולם ובנטישה שלו את עצמו, הוא "שכח" לחזור הביתה (לתוכו, לפנימיות שלו). הוא מאבד את המרכז לטובת הדבר שבו הוא עוסק. התחושה שלו היא- אני חייב להיות מודע ונוכח כל הזמן במה שאני עוסק בו, אסור לי לנוח, אסור לי להרפות, אני חייב "לשלוט" בכל מה שמתרחש, ולהיות בכמה מקומות בעת ובעונה אחת . למשל אימא שחשה מחויבת לילדיה, לבעלה, לקריירה, להיפתחות האישית, למראה החיצוני שלה, למעגלים החברתיים והמשפחתיים. ואת הכול היא מחזיקה כמו זרועות התמנון המחזיק כמה דברים במקביל. התחושה הפנימית – לא משנה כמה אני אעשה כמה אני אתן מעצמי, לעולם לא אגיע, לעולם לא אגשים או אצליח למלא את המשימה. דבר המוביל ל"קרע" פנימי ולכן לאיבוד עצום של אנרגיה. הדרישה הפנימית הינה למושלמות.

להלן סימנים גופניים מובהקים לזיהוי התרופה הסרטנית –

א- כתני עור חומים – שחורים על פני העור, ללא קשר לנטייה האתנית.
ב- סקרלה (הלבן של העין) אינו לבן אלא כחול. לעיתים מופיעים "עננים" כחולים על הסקלרה.
ג- צורך עמוק להיות בטבע בעיקר בים והטבה מזה.
ד- תשוקה עזה לטעמים חזקים באוכל – חריף, מלוח, מתוק –צריך שיהיה חזק. תשוקה לשוקולד.
ה- תנוחת שינה – כתנוחת העובר (medorinum)
ו- נטייה לעצירות – אין תנועה פריסטליטית – המעיים "שובתות". (thuja. Silicea. Alumina. Nux vomica)
ז- בתרופה הזו בעיקר – יש לקחת בחשבון את ההיסטוריה המשפחתית, אם לאחד מן ההורים היה או יש סרטן, או מחלות גנטיות כרוניות כמו סוכרת. גם זו אינדיקציה לשכבה הסרטנית. תרופה מרכזית לגנטיקה סרטנית.
ח- תגובה קשה לחיסונים, בעיקר לחום לאחר חיסון. אם רואים ילד שפיתח חום ולאחר הבראת החום לא חזר לעצמו, זוהי אינדיקציה חזקה לתרופה זו.
ט- נטייה גופנית של מעבר מהיר ומשתנה ממצב למצב, כלומר – התופעות הגופניות נפשיות, מתחלפות מהר זו לאחר זו. דינאמיקה מהירה של תנועת החולי, ממצב למצב שונה.
י- ברוב המקרים – התרופה חמה. האדם סובל מחום.

התרבות בה אנו חיים היום מתאפיינת במרכיבים של המיאזמה הסרטנית ומעודדת אותה. התחרותיות, התזזיתיות, המחויבות להצלחה, חוסר הלגיטימציה להרפייה ומנוחה. הקריטריונים להצלחה מחייבים את רוב בני האדם להיכנס למסלול חיים אינטנסיבי המחייב אותם "להמציא" בעצמם תכונות שאין להם בטבעם הבסיסי, ועוד ועוד. האיכות האורבנית של אורח החיים הקשור במגוון רב של מזהמים מסוגים שונים –כלי בית, חומרים מהם עשויים משחקי ילדים, סוגי פלסטיק , טכנולוגיה ועוד – כל אלו בעלי אופי מסרטן. ויותר מזה, המתח הפנימי של חיי המערב, הוא עצמו מסרטן. תל אביב מתגאה בעצמה שהיא "עיר ללא הפסקה", כדוגמת ניו יורק.. זהו לכשעצמו מאפיין של החולי הסרטני ואינו דבר להתגאות בו.

כך שהאיכות המרכזית של אורחות החיים המערביים הינה סרטנית. יחד עם זאת כמובן שיש הגנה ופיתרון לדינאמיקה זו. שכן לתרופה הומיאופתית יש אפשרות להתייחס לכך ולמנוע את המהלך ההרסני של דינאמיקה זו.

על הצדדים הקליניים ועל האפליקציה של התרופות – במאמר הבא.

מעי גס- עמידה וחוסן – סימבוליקה גופנית נפשית

"הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (גיטין ל"ו- ע' ב')

עיקר תפקידו של המעי הגס, הינו באיסוף הפסולת האחרונה מן המעי הדק, במגמה לפלוט את המיותר מן הגוף החוצה, דרך החלחולת (פי הטבעת) גם למעי הגס יש מהלך סופג לתוך הגוף (כמו ידידו הקרוב, המעי הדק) הספיגה הינה בעיקר נוזלים ומלחים. את עיקר עבודת המיון והספיגה עושה המעי הדק. כך שבמרכז ההתמודדות של המעי הגס עומד מהלך הריכוז של הפסולת הסופית וההכנה שלה ליציאה מן הגוף החוצה. החומרים הקשים וה"מלוכלכים" ביותר של המערכת מרוכזים לתוך המעי הגס, ולכן הסביבה שלו הינה כזאת המצריכה "כוח" מיוחד מן האיבר הזה, שכן הוא "מסתכן" בעיסוק עם החומרים המסוכנים ביותר לסביבה – ועליו לדעת כיצד לשמור על עצמו מפני ההרעלה של עיסוק עם חומרים מסוכנים, וכן לשמור על הגוף האדם בכללותו מן האפשרות שחומרים אלו יחדרו את אותו וכך ירעילו את המערכת כולה. לכן – יש למעי הגס תכונות מיוחדות של חסינות ויכולת עמידות, וכן כוח עצום באופן בו האיבר הזה "מזוהם" מצד אחד , ומצליח לשמור על היגיינה עצמית למרות התפקיד שיש לו.

הצד הנפשי של המעי הגס – היכולת להתמודד עם החלקים הגסים שח המציאות, היכולת להתגונן ולעמוד איתן מול מה שלא נעים ומחייב דחייה, שימת גבול ברור וחזק, ויכולת לומר "לא" חד וברור, כלומר היכולת לשים לאחר גבול. אספקט שכרוך ביכולת לתיחום עצמי והבדלת ה"עצמי" מן העולם במובן החברתי או המשפחתי.

כך שהאיכות המרכזית של המעי הגס -קשורה למערכת החיסון באדם, לדחיית החומרים או התכנים שהם "רעל" למערכת, היכולת להיות מגן איתן מול מה שתוקף ומנסה לחדור לתוך המערכת, היכולת להתעסק עם תכני קיום שהם גסים ואינם עולמים את אופייה האמתי ועדין של נפש האדם. וכן ביכולת לעסוק עם "זוהמת הקיום" מבלי להתלכלך בעצמו, ולתכונה זו יש מעלה עצומה המעידה על כוחו ועל איכותו המיוחדת של המעי הגס.

אנשים העוסקים בתחום טיפולי, או אנשי חוק וצדק, או אנשים העוסקים בתהליכי טרנספורמציה של האחר – צריך שיהיה להם את האיכות הנפשית של המעי הגס בדרגת ריכוז גבוהה, שכן אנשים אלו עוסקים ב"ליכלוך" של האחר, ואם האיכות של המעי הגס לא בנויה מספיק חזק ויציב בנפשם, הם עצמם עשויים להזדהם מסוג העבודה שלהם, ויש בדבר זה סיכון רב שאל האדם העוסק עם האחר, למען רווחתו – צריך לקחת בחשבון – האם איכות המעי הגס בנויה בו ועד לאיזה מידה. האיכות הבסיסית של מעי גס יציב וחזק, הינה ביכולת להישאר טהור ונקי, על אף היותו מתעסק ונוגע ואילו מתערבב ב"ליכלוך".

כל הפתולוגיות של המעי גס קשורות ל"בעיה" באותן האיכויות שצוין למעלה. יש שמתפתחת מחלה במעי הגס עקב תזונה קלוקלת לאורך זמן – מזון עשיר שומנים הבא מן החי, וכן פחמימות כגון ספגטי ואטריות, הינם מזון גרוע מאוד למעי הגס. מחלה שנובעת במעי מתזונה לקויה, מחייבת שינוי תזונתי חריף למשך זמן מה – עד להבראה יסודית ואז יש לחזור לתזונה מאוזנת, המכילה את כל סוגי המזונות אך באופן רב גוני ומאוזן. תזונה שטובה למעי הגס הינה דיאטה המורכבת מסיבית תזונתיים – פירות ירקות וכל המזונות מן הצומח, טרי ומבושל.

אם מחלה מתפתחת המעי על אף שמירה על תזונה טובה ומאוזנת, אזי המסקנה הינה כי האיכות הנפשית של המעי הגס נפגעה ויש להתבונן על מה הצד הפוגע באיכות זו, כמו שתואר למעלה. כל המחלות של המעי הגס ברובד הפסיכו – סומטי, מבטאות מאבק וקושי בעמידה איתנה מול גורם מאיים על מישור פנימי עמוק וחשוב יותר בהרמוניה הכללית של המערכת.

פוליפ – האדם צבר סוג מסוים של רעלים לאורך חייו, כאלה שאין הוא יכול להתנגד להם ועליו כמו לשתף פעולה איתם, ושיתוף הפעולה עם אותם אירועי חיים, הם "רעל" המפעפע בנשמתו. אם מצב זה נמשך לאורך זמן, האדם מסכן רבדים עמוקים יותר של הנפש, רבדים עדינים יותר, שהמעי הגס בתפקידו לשמור ולהגן על מישורי הנפש העדינים, וכן המצב בנפשי הזה יהפוך למחלה סומטית והיא עצמה המגן שעוצר את הרעל מלהיכנס. ברוב המקרים – על אף כי הדרמה המתרחשת בתוך נפש האדם הינה חזקה, מודעת, וכרוכה בסבל שאדם מודע לה – עדיין ברוב המקרים לא יהיה למאבק זה שום סימן חיצוני, המאבק יהיה פנימי ולא יראה שום עדות כלפי עולם, דבר שקשור לכוח של האיכות של המעי הגס באדם, אם כי כוח זה לא פרודוקטיבי במקרים אלו ופונה דווקא לתהליכי הרס.
דלקות – קוליטיס – האדם חש לאורך זמן את "המחיר" שיש למאבק מול גורם עוין, ואת הקושי להציב גבולות, וכן את תוצר של המאבק הזה שנותן את אותותיו בתחושות נגטיביות ותסכול או כעס עצמי. כשרגש זה לבדו נחווה לאורך זמן, הוא מהווה "רעל" עבור האיכות המגינה של האדם. המקום באדם שאמור להישאר חסין, הוא עצמו נפגע והתלכלך.
סרטן – אדם שהיה לאורך זמן "מזוהם" מאנרגיות נפשיות – מצבים נפשיים הגורמים לחוויית "זיהום" – משמעותה של חוויה זו הינה ברגשות קשים המפרים את המקומות החשובים בנפש ואת האיזון העדין שלה, ויוצרים חדירה של "אנרגיות" גסות לתוך חלל נפשי עדין. הסומטיה לחדירה זו ולאי יכולת של האדם להתגונן, מובילה לבסוף לסרטן המעי.
דימומים – חולשה של היכולת "להחזיק" – האדם נחלש בעמידה שלו על מול גורם נוסף והוא חווה עצמו כנחלש והולך.

מחלת הסרטן – חלק ב'

הקשר הגנטי לסרטן נחקר, ונמצא מובהק. כמו שבמקרה שבו ההורים חולים למשל באסטמה יש סיכוי גבוה מאוד שילדיהם יפתחו אסטמה, כך גם באשר לסרטן. אם ההורים חלו יש סיכוי גבוה שילדיהם יקבלו נטייה גנטית זו.
אנו מבחינים בין סרטן שחולים בו ילדים, שהוא בעל גוון גנטי מובהק, בלי כל הקשר רגשי כלשהו, לבין סרטן המתפתח בגילים מבוגרים יותר. בגיל מבוגר הסיבות למחלת הסרטן אינן נעוצות רק בגורם הגנטי, אלא גם בגורמים נוספים הקשורים להיסטוריה הנפשית רגשית וגופנית של האדם.

בנוסף על נטיות גנטיות, אנו רואים מצבים שבהם אדם, כתוצאה מאורח חייו והאירועים שקרו לו, פיתח נטיות, שהפכו ל"סומטיות", כלומר גופניות. כתוצאה מכך קיים סיכוי שעל אף העובדה שקיבל מהוריו גנטיקה נטולת אפשרות לסרטן, הרי הוא עצמו יוריש לילדיו גנטיקה עם סיכוי גבוה לסרטן.
וזאת למה? כיוון שאורח החיים שלנו כיום, בחברה המערבית, הוא "אורח חיים סרטני".

למה הכוונה?
מחלת הסרטן מראה כי בגוף קיימת נטייה של קבוצת תאים ה"מחליטים" לפתע להתנהג בלא כל התחשבות בשאר האורגניזם. הם נהפכים לבעלי זהות נפרדת המתנהלת בחוקים אחרים וכללי "התנהגות" שונים ממה שהמערכת רגילה ויודעת. מה שנראה כהתנהגות סכיזופרנית מבחינה גופנית.
הדבר קורה כשיקוף לאורח חיים שיצר תדרים אנרגטיים ונפשיים בעלי מקצב דיכוטומי. בהדרגתיות המערכת התבלבלה והתחילה להנהיג לעצמה ריתמוס מטבולי ואנרגטי שגם הוא נוהג באופן דיכוטומי.
אורח החיים שלנו במערב הוא כזה, שהאדם נדרש או שהוא יוזם לעצמו אורח חיים מתוח ודרוך בממדים רבים. כל ממד דורש כוחות רבים ותשומת לב. לרוב קיימת התנגשות בין רבדים או ממדים שונים בהווייתו של האדם. למשל, אותו אדם נדרש להיות אסרטיבי (ואם הוא לא כזה בטבעו, הוא ילמד את עצמו להיות כך) ומיד לאחר מכן סובלני ומכיל, וכך הלאה.
ככל שהאדם נמתח מרוב אתגרים בהם עליו לעמוד יש סיכוי גדול יותר להיווצרות קונפליקטים. הדבר פוגע בנפשו של האדם הזקוקה ונמשכת לאיכות של אחדות ולא של פיצול.
ככל שמצב זה נמשך לאורך זמן (ובחברה שלנו כולנו עוברים דרך מצבים כאלה בדרגות שונות) נוצרת כתוצאה מכך סומטיה פיזית. לא כל אחד יפתח מזה סרטן, אך אדם שחי כך לאורך זמן עד שגופו ספג זאת כדפוס קבוע, עלול להעביר את תוצאות חייו לילדיו באופן גנטי.

קיימים, אם כן, 2 מצבי חולי סרטני כתוצאה מגנטיקה:
1. הגנטיקה המובהקת והידועה של הורים שחלו בסרטן, ולכן יש סיכוי שילדיהם יקבלו נטייה זו באופן מולד.
2. גנטיקה נרכשת שתעבור לילדים עקב אורח חיים שההורים חיו, כלומר ההורה עצמו לא יחלה בסרטן, ואולם אורח חייו ה"סרטני" יעבור בירושה לילדיו. הם יהפכו לנשאים של גנטיקה סרטנית. על כך נאמר "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה"

נכון להיום, אנו רואים יותר ויותר גנטיקה מן הסוג השני. זהו עניין כואב מאוד, המעלה את השאלה כיצד להתמודד עם הנושא, ומהי הדרך לצור תהליך מניעתי.
כמו שנאמר קודם לכן, החברה של היום היא בעלת איכות "סרטנית", כלומר מפצלת ומביאה למורכבות שמתאימה לצורכי האדם.
וצורכי האדם באופן העמוק הם יושרה, טהרה, פשטות, אהבה, קבלה, נקיות, אחדות.

לכן הריפוי העמוק והמניעתי הטוב ביותר, הוא לכוון לאיכויות אלו ולפתח אותן כדבר המוביל את האדם בגישתו למציאות ונוכח בחייו.

תהליך כגון מדיטציה, יוגה, לימוד רוחני או כל תרגול רוחני אחר שטוב לאדם ומקדם איכויות אלו מהווה גורם מניעתי למחלה.
יש להתמיד ולהחזיק באורח חיים כזה לאורך זמן, עד שהאדם משתנה בנפשו ובגופו, ונוצר בו מעין חוט שדרה נפשי רוחני, שלא כל כך מהר יושפע ויעבור פיצול כתוצאה מהשפעתם של החיים במערב.

לסיכום- "תריס" כנגד פורענות הוא בהתפתחות אישית הלוקחת לרבדים נפשיים עמוקים יותר, שמגע ומודעות אליהן הם "חוף המבטחים" לאורך החיים האופייני למערב.

מחלת הסרטן היא משבר גדול למי שחלה בה ולמשפחתו. קיימת ספרות רחבה של אנשים שכתבו על האופן שבו הסרטן הציל להם את החיים. ואכן, יש אפשרות לראות במחלה זו אפשרות לסדר פנימי חדש, כזה שמחזיר את האדם לאורח חיים נכון יותר מבחינה גופנית ונפשית.

מחלת הסרטן – חלק א'

מחלת הסרטן היא מן המחלות השכיחות בעשורים האחרונים. אחוז התחלואה במחלה זו עולה בכל שנה, ונכון להיום מחלת הסרטן נחשבת לסיבת המוות הראשונה כאן בישראל.
מדוע הדבר כך? מה קורה לנו כאן בישראל שאחוז החולים בסרטן כל הזמן בעלייה? (דבר זה נכון לגבי כל המדינות המתועשות במערב).

יש לכך כמה סיבות מרכזיות:
1. זיהום אקולוגי – אוויר עירוני ספוג עשן מכוניות ואזורי תעשייה; מים לא נקיים עם שיירים של מתכות כבדות כמו עפרת וקלדיום; מזון מתועש עשיר בחומרים משמרים הפוגעים בכבד ובכליות; וגם ירקות ופירות שרוססו בחומרים שקשה לנקות, כגון זרחן. גם בבשר שאנו אוכלים יש אחוז גבוה של אנטיביוטיקה, סטרואידים והורמונים מסוגים שונים. לחומרים אלו יש השפעה עמוקה מאוד על המערכת, אם כי השפעה זו אינה ניכרת באופן מידית, אלא רק לאחר צריכה ארוכת שנים.
ככל שהאורגניזם ייחשף לכמויות גדולות יותר של חומרים ומזהמים שכאלו, קיים סיכוי גבוה יותר למחלות קשות, לא רק סרטן.
2. אורח החיים המערבי, שהוא מאתגר ביותר ויוצר בעבור אנשים רבים קונפליקטים מסוגים שונים. למשל, נשים רבות מתמודדות עם הצורך למצוא איזון בין רצונות ובין צרכים מנוגדים, כמו הרצון לחוות הורות אל מול הרצון להצליח בקריירה מקצועית, מול רצון נוסף להתפתח ברבדים נפשיים ורוחניים. לקונפליקט זה יש מחיר נפשי המשפיע על כוחות הגוף ורמת הדרגה החיסונית.
אנשים רבים שאינם יודעים להרפות ולנוח, והמערכת שלהם נמצאת תחת מצב של דריכות מתמדת, לגופם ולנפשם אין אפשרות להתחדש. יציאת הרעלים הטבעית מתעכבת, והגוף אוגר מתח ורעל מסוגים שונים (ראו מאמר קודם שלי בנושא 3 סוגי הרעלים).
ככל שהקונפליקט שהאדם נתון בו נמשך זמן רב יותר, כך הוא מהווה גורם מחליש אף יותר. למשל קונפליקט אם להישאר במערכת של חיי נישואין או לעזוב, קונפליקט הנוגע לשאלה אם לעשות שינוי בעבודה ולוותר על ביטחון כלכלי למען דבר אחר, חדשני, שכרוך בו סיכון.

מדוע סרטן מופיע דווקא באיבר מסוים?
זוהי סוגיה שחשוב להתבונן בה.
ידוע למשל שעישון סיגריות לאורך זמן מגביר את הסיכון לחלות בסרטן ריאות, ואולם יש אנשים שלא עישנו מימיהם, ובכל אופן חלו בסרטן ריאות. אם כך, אי אפשר לתלות את המחלה ומיקומה בגוף רק ברעלים חיצוניים.
ברפואות המזרח אומרים שלא הגוף הוא שחולה, אלא האדם הוא זה שחולה. לכן הטיפול הוא באדם, והסימפטום המופיע בגוף מעיד ומשקף מהו הדבר באדם שצריך ריפוי.
בחסידות זה נקרא "תיקוני הנפש". כלומר, מבחינה זו הגוף כולו הוא סימבוליקה נפשית רוחנית, שדרכו משתקף הכול.
אם איבר מסוים מפתח חולי כלשהו, יש משמעות גדולה לסוג החולי שהאיבר פיתח. למשל- אקזמה או אטופיק דרמטיטיס על פני העור באזור הפנים אינו שווה כלל למלנומה (סרטן עור) באותו אזור.
עוד דוגמה: ברונכיט ספסטית אינה דומה כלל (בסימבוליקה של תופעות גוף-נפש) לסרטן ריאות.
כשכמדברים על סימבוליקה גופנית נפשית, צריך להכיר את משמעות האיבר ברובד הנפשי רוחני, ולאחר מכן את משמעות המחלה ולאילו דפוסים או לאילו מצבים נפשיים היא מתייחסת.
לכל הנוגע במחלת הסרטן, המצב הנפשי המשויך למחלה זו, הוא קונפליקטים וקרע נפשי שחי באדם לאורך זמן.

דוגמות למצבים נפשיים כאלה
1. סרטן במוח משקף מצב שבו חלקים של האדם נשארו פוטנציאליים בלבד. האדם המתבגר בגיל חש ויודע את הפוטנציאל של מה שהוא יכול להיות, אך אין לו הכוח להוציא זאת אל הפועל. סרטן זה אף יכול לשקף דיכוי עמוק של חלקים נפשיים עקב טראומות או לחץ חברתי, משפחתי, או גורם מזעזע אחר.
2. סרטן במעיים משקף שיש משהו שהאדם אינו יכול לסבול. דבר שקרה והאדם אינו יכול לקבל או לעכל רגשית. חוויות אלו נשארות כ"אבן שאין לה הופכין" בתוך האדם, ואין לאדם דרך להוציא את ה"דבר" הזה מתוכו.
3. סרטן השד משקף את הקושי לתת ביטוי אותנטי לנשיות על כל צדדיה.
4. סרטן הערמונית משקף את הקושי בעיקרון הזכרי: האדם מאותגר כל הזמן וחש מאוים. ייתכן גם מצב שבו האדם נדרש להפיק מעצמו ביטויים "זכריים" שאינם טבעיים לו.

יש כמובן גם סיבות בעלות אופי גנטי מובהק לסרטן. על כך – במאמר הבא.

שלוש ההשפעות הבונות אדם – חלק ב'

ההשפעה השנייה הבונה אדם מחולקת לשני גורמים
א-המקום בו הוא נולד
ב-התרבות הדומיננטית ששוררת במקום היוולדו.

א- המקום בו הוא נולד מתייחס לאקלים ששורר במקום ההולדת.
לכל מקום גיאוגרפי יש חיים, אופי, ואנרגיה מסוימת הנמצאת שם כל הזמן ומכתיבה אורך חיים המיוחד לו.
למשל- אזור מדברי צחיח מייצר אורחות חיים המותאמים למקום כזה. בדרך כלל קמים מוקדם בבוקר ומפסיקים פעילות בצהרי היום, וחוזרים לפעילות משעות בין הערביים לתוך הלילה. כמו כן התזונה האופיינית ליושבי המידבר היא תזונה קלה אך עתירת קלוריות בגלל החום.
האזור הארקטי של צפון כדור הארץ הוא אזור קר מאוד, בו חצי שנה חשוכה וחצי שנה מוארת באור יום. דבר זה מכתיב אורח חיים בפעילות ומזון שייחודי לאקלים זה. וכך הלאה, כל אזור גאוגרפי על פני כדור הארץ מייצר אקולוגיה שבעקבותיה נוצרים אורחות חיים ולאחר מכן תרבויות שלמות.
זה לא בכדי שבהודו התפתחה תרבות הוודות היוגה והבקשה להתעוררות התודעה באמצעים המיוחדים לתרבות הזאת. דבר זה נובע בחלקו מן האדמה והאקלים שיש שם. וכן זה לא בכדי שנוצרה ביבשת אוסטרליה התרבות האבוריג'ינית,שהיא מאוד אינטואיטיבית, שבטית, ובשיחה קולחת עם הטבע. בחלקו זה התוצאה של המקום והשפעתו על האורגניזם, שמאפשר התפתחות כזאת.
כמו כן תורת ישראל שניתנה למשה בסיני- אזור זה מאפשר לתוכן כזה שיגיע לאדם תחת תנאים מסוימים.
ולכן האזור הגיאוגראפי בו נולד האדם משפיע עליו השפעות שיוצרות לאחר מכן פסיכולוגיה ותרבות., ניתן לומר שיש פסיכולוגיה ותרבות מדברית, ופסיכולוגיה ותרבות של יורדי הים וכו'.
מתוך כך, אם נבדוק אדם שבא מרקע תרבותי וחינוכי זהה, אך נולד במקום שונה בעולם,יהיו בו השפעות שונות שיעצבו אותו אחרת. כפי שהמקום הגיאוגראפי מייצר תרבות ופסיכולוגיה, כך הוא גם מייצר דפוסים פיזיים כגון תזונה והרגלי שינה וכו'.
דוגמה- שני ילדים מן העדה החרדית שהתחנכו באופן זהה ובאותם התנאים, אך אחד נולד וגדל בירושלים וחברו נולד וגדל באנגליה. הם יהיו שונים זה מזה. אחד עם השפעה של ירושלים עליו והשני עם השפעה של אנגליה עליו, ולשני המקומות הללו איכויות שונות בתכלית.
באותה המידה, לילד שגדל בסביבה חילונית בתל אביב ולילד שגדל בירושלים אף הוא בסביבה חילונית, יהיו נתונים להשפעות שונות. מפני שתל אביב וירושלים, הן שתי ערים בעלות אופי ונוכחות אחרת לחלוטין.
לעיתים קורה שקיימת חוסר הלימה בין מבניות נפש האדם לבין אופי האזור הגיאוגראפי בו הוא נולד. למשל אדם בעל מבנה גוף מוצק מאוד ונפש איטית ופלגמטית, הנולד באזור הררי מדברי בו דרושות איכויות של אומץ, תזזיתיות ולקיחת סיכונים – עלול לחוש קושי בהתגשמותו.

ב-התרבות השלטת.
בעבר היה קשר אורגני יותר בין התרבות המקומית לבין אזור גיאוגרפי. כיום כבר אין קשר כזה ישיר ביניהם, והתרבות השלטת בעולם היום, היא התרבות המערבית. האמריקאים הם נותני הטון לאופי תרבותי זה, ואופייה של התרבות המערבית נותן את אותותיו בכל. נדיר לראות אדם שאינו מושפע ממנה. יש להכיר היטב את יתרונותיה וחסרונותיה של התרבות הנוכחית.
היתרון המרכזי של תרבות זו, זה החופש היחסי שיש לאדם ,בביטוי, בבחירה של אורח חיים, בהגעה להישגים, בלמידה, ביכולת להיות אינדווידואל ייחודי, וכו'.
חסרונותיה רבים- הניכור, אובדן מערכות תמיכה, המטריאליזם, תרבות הצריכה, המהירות שאינה מאפשרת לאדם זמן לעיכול של מה שחווה או למד. עניין זה ניכר אף בהרגלי התזונה ובאיכותו של האוכל, מה שנקרא היום "אוכל מהיר".
האדם נדרש להיות דרוך ולהיות בתוך העניינים כל הזמן, כי אם רגע אחד הוא לא יהיה שם, אז יהיה עליו להדביק פערים. רואים את זה היטב בעולם ההיי טק.
כמו כן התרבות הנוכחית מציפה את האדם באין ספור גירויים. דרך פרסומות, אמצעי תקשורת, מוקדי בילוי וכו',
הצפה זו יוצרת חוסר שקט תמידי בתוך האדם, כאשר הוא משוכנע כי הוא "צריך" עוד ועוד, בביגוד וברכוש ומה לא.
תרבות כזאת מולידה את התופעה השכיחה ביותר היום שהיא הפרעת "קשב וריכוז" בילדים ואף במבוגרים.
תופעת הפרעת "קשב וריכוז" היא חדשה יחסית, ונמצאת בעלייה מתמדת של אחוז האנשים הסובלים ממנה. השימוש הנפוץ ברטלין, אף הוא בעייתי מאוד, ורוב הסיכוי שהבעייתיות של השימוש הנרחב בו תתגלה ביתר שאת בשנים הקרובות.
עוד תופעה שהיא ביטוי לאופייה הסטימולטיבי של התרבות הנוכחית, באה לידי ביטוי בהבשלה המוקדמת מדי מבחינה מינית פיזיולוגית. כיום כבר לא נחשב לפתולוגי אם רואים ילדה בת תשע המגיעה להתחלת גיל הנעורים. עולה השאלה האם יש לילדה כזאת את כלי וכוחות הנפש הדרושים כדי להתמודד עם שינויים מוקדמים אלו?
נושא משמעותי נוסף בהקשר של התרבות המערבית והשפעתה על האורגניזם האנושי, הוא מחלת הסרטן. ככל שהזמן עובר, אחוזי החולים במחלה זו עולים בגרף מדאיג. מחלה זו היא תוצר ישיר של אורך חיים ואקלים תרבותי מערבי. נכון שקיימים גם הקשרים גנטיים, אך הם לבדם לא הסיבה היחידה לעליה באחוזי החולים המחלה זו.
נושא זה, של אופי והשפעת התרבות בה אנו חיים הוא רחב ויש עוד הרבה מה להוסיף עליו.
אולם עיקר העניין הוא להכיר בהשפעות אלו ולנסות לנטרל אותן על ידי תהליך מאזן.

במאמר הבא נעסוק בהשפעה השלישית הבונה אדם והיא ההשפעה האסטראלית.