שריר טבעתי שהוא סוף מערכת העיכול, המתחילה במחשבה על אוכל וממשיכה בתהליך האכילה עצמה, ואז ספיגת המזון והפיכתו לממד המצטרף לכלל המערכת ופועל פעולה מזינה, ולבסוף הפליטה של המיותר דרך פי הטבעת. פי הטבעת הינו השריר הטבעתי החזר בגוף (ביחס לשרירים טבעתיים האחרים כמו הפה, העיניים, הנחיריים)
1- שיטה טיפולית הידועה על שמה של המפתחת "שיטת פאולה" (על שמה של פאולה גרבורג 1907- 2004) – עוסקת הכיווץ ורפיון של שרירים טבעתיים, כאשר לשריר – פי הטבעת – נודעת חשיבות רבה בשיטה זו. בשעה שלשרירים אורכיים כגון – השריר הדו ראשי של הזרוע (שריר הבריונים) יש תפקיד מקומי (להרים את הזרוע) לשריר הטבעתי יש תפקיד ומקומי וכן אפקט רב מערכתי בעת העבודה והאימון שלו. למשל לשריר פי הטבעת – באימון נכון יש אפקט על כלל האיברים הפנימיים – חיזוקם וחיזוק הקשר ביניהם, וכן העבודה עימו מחזקת את רצפת האגן ומחזיקה את אברי הרבייה במקומם ומחזקת את תפקודם – ייצור זרע בגברים ואיכות ביוץ ושחלות בנשים. "שיטת פאולה" מודעת לנשימה – וטוענת כי כשם שיש לאדם נשיפה ושאיפה, הכנסה והוצאה, כיווץ ורפיון – כך גם השריר הטבעתי של פי הטבעת "נושם" דרך פעולת כיווץ מודע ורפיון מודע, וכך האדם בונה ומחזק את המערכות הפנימיות שלו באופן מאוזן ואורגני למערכת. לשיטה זו יש יתרונות רבים עבור תהליכי פריון – צניחת שלפוחית שתן או רחם – בעיות עיכול רבות ועוד. בשיטת פאולה הדגש הינו על האפקט הרפואי ש העבודה עם השריר הטבעתי, אך יש גם צד רגשי חזק מאוד לעבודה עם שריר זה שכן העבודה מניעה מערכות עמוקות תוך פנימיות היוצרות שחרור של מאגרי רגש הטמונים כמרבצים בתוך החלל בין תאי בגוף, ולכן בשיטת פאולה יש גדש גם על נושא הרגשי המתעורר מעצם הפעולה של השריר הטבעתי. פעולה המניעה מקומות באדם וגורמת ועלייה של רגשות או זיכרונות גנוזים העולים הצפים מן הגוף באופן ספונטני לחלל ההכרה, וכך מתאפשר תהליך החלמה עמוק יותר. שכן כל מחלה גופנית הינה בעלת הקשר נפשי מובהק המותמר מרגש למצב פתולוגי גופני. ולעבודה של שיטת פאולה יש הכוח להניע מערכות גוף ונפש רק מצד העבודה על השריר הטבעתי. כך שממד תשומת הלב של שיטה זו מתמקדת ביחסי גוף ונפש, והכלי להניע את אופני החיבור הינו דרך שריר טבעתי.
2- בהודו – במסורות היוגיות שהן עתיקות ללא ידיעה ברורה על הזמן של תהליך התהוותן – יש תשומת לב רבה מאוד לשריר הטבעתי של פי הטבעת. תהליך כיווץ ורפיון של שריר זה – כאשר הוא נעשה בתשומת לב מדיטטיבית וכן עם תהליכי נשימה ובקרת נשימה (פראנה ימה – תהליך נשימה מבוקר ומטרתו שליטה על האנרגיה המכונה "פראנה" – כוח החיים – וכך להיעזר בכוח זה למטרות עדינות של התפתחות המערכת) העבודה עם שריר זה מכונה "בנדה" bhanda ושריר פי הטבעת מכונה "מולה" mula- ה"מולה בנדה" כיווץ המולה בנדה -שריר פי הטבעת – למשך זמן נקוב בו האדם נושם באופן מודע וכן מכוון את דעתו לסוגי מדיטציה שונים – בחלקן עם הדמיות ובחלקן עם תהליכי ריכוז ומיקוד, גורמים לשינוי דרמטי בממד האנרגטי שבאדם, האדם נהפך למודע לגופים עדינים יותר שיש לו – אשר מחייבים עידון תפיסתי וכן עידון של הממד החומרי באדם, על מנת שרבדי מציאות הקיימים בו, יהפכו למציאות רלוונטית עבורו. העבודה עם שריר פי הטבעת באופן זה הינו כלי מרכזי לתהליכי העידון וההתמרה האנרגטית מובילה לבסוף למפגש יותר עמוק ויותר אינטימי של האדם עם עצמו. (אין לתרגל שיטה זו ללא מורה היודע את אשר הוא מלמד ועושה – דרך התנסות אישית, שכן יש סיכונים רבים בעבודה שגויה בשיטה זו) העבודה עם המולה בנדה, פי הטבעת, הינה חלק מתפיסה מערכתית של מיהו ומה הוא האדם, וכן מהם איברי המכלול האנושי, אשר על פי גישה זו – הינה בעיקרה אנרגטית ולא גשמית, עם פירוט מפורט מאוד של מערכת הצ'קרות (גלגלים) והנדים (מעברים) המחוברים לצ'קרות ומייצרים גוף פראני או אנרגטי הקודם לגוף הגשמי, והמקיים ומאפשר את הימצאותו של הגוף הגשמי. ולעבודה עם השריר הטבעתי ביוגה יש חלק נכבד בתהליך ההתמרה הידועה בשם "קונדליני" – כיצד האנרגיה עולה למעלה כנגד הכיוון הרגיל שלה, היורד למטה, וכך בהיפוך התנועה מייצר מהלך פוטנטי ועוצמתי מאוד, והוא חלק מן מתהליך ההתמרה הסופי של האדם ממצבו היחסי למצבו המוחלט.
על אף כי שתי השיטות עוסקות בתרגול מכני של כיווץ ורפיון שריר פי הטבעת- קיים הבדל מהותי בין שניהן. ההבדל המרכזי בין שיטת פאולה לעבודה היוגית, הינה בממד אות והשיטה מניעה. בשיטת פאולה הכוונה הינה טיפולית – גופנית ונפשית. ואילו ביוגה המהלך בעבודה זו נובעת מתפיסת היסוד לגבי צורך האדם ל"שיחרור" מן ה"כלא" המכונה "סמסרה" או מעגל החיים של לידה ומוות.
מכן שלשריר הטבעתי פי הטבעת נודעת חשיבות רבה, הרבה יותר מתפקודו הבסיסי של סוגר ליציאות אותן הגוף פולט.
ממקומו הפיזי של חלק זה בגוף האדם – יש תפקיד העוסק בחומרים הקשים וגסים ביותר בתוך המערכת, אותם החומרים שהם פסולת ורעל פיזי לגוף, חומרים שאם ייספגו פנימה לתוך המערכת – האדם יזדהם – יפתח דלקות ומחלות רבות ולבסוף ימות – כף שפי הטבעת והחלחולת הינם בעלי עמידות וחוסן מיוחדים מאוד, אשר אינם ניזוקים מן ה"רעל" אשר עובר דרכם באופן קבוע ויומי למען שמירה על היגיינה פנימית נכונה (התזונה המזרחית הבינו את הנקודה הזו ולכן שם עוסקים רבות בצומות שכן רוב המחלות הכרוניות הינן תוצר של פסולת בתוך המעיים שנאגר במעיים למשך זמן רב ונהפך לגורם מרעיל בתוך הגוף – רעל שהאדם אינו מודע לקיומו כלל, אך בתהליכי צום ניתן לראות כי גם לאחר שלושה שבועות של צום עדיין יש יציאות של פסולת מן המעיים, דבר המשקף את כמות הפסולת הנאגרת בתוך הגוף ללא יכולת הנעה של רעלים אלו) כך שהמעי הגס והחלחולת ובעיקר פי הטבעת – הינם בעלי כוח מיוחד אשר הופך אותם לעוצמתיים ביכולת העמידות על מול מגע קבוע עם רעלים.
1- טחורים – כעס, מירמור. האדם חש תקוע עם רגשות קשים ונגטיביים בעלי עוצמה דינאמית (מדובר על טחורים המתפתחים עקב אורח חיים מסוים ולא על טחורים מהיריון למשל ששם טחורים עשויים להיות בעלי אופי גופני ללא הקשר נפשי) טחורים משקפים אי תנועה לרגש שצריך תנועה, ולכן מוצאים את מצב זה באנשים חזקים – דומיננטיים –שיש להם מה לומר אך זה תקוע להם במערכת ויוצר חווית רעל מן הפקק של התוכן הנאגר.
2- פיסורה – חתך, סדק בפי הטבעת (כואב כמו סכין חותכת) האדם חש לאורך זמן רגשות שנאה או כעס שנהפך לשנאה, דבר שמחלחל בו כרעל.
3- סרטן פי טבעת – משהו קשה נדבק לאדם בנפשו – משהו שהוא מודע עליו אך לא יודע להשתחרר ממנו, הוא חש עצמו "מלוכלך" מן אותו התחום או הנושא אשר דבק בו, ונושא זה (אשר יכול להיות חוויה קשה, מעשה קשה אשר האדם עצמו עשה ולא התנקה מרגשות אשמה או כעס) לא מניח אך חי באדם כאשר האדם פסיבי לגביו.
מחלות של פי הטבעת קשורות לתחושה של משהו "מלוכלך" שנדבק בנפש ולא ניתן להשתחרר ממנו.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 