קווים והנחייה לטיפול במחלת הסרטן בהומיאופתיה

 

"לכן פעולת הריפוי נכללת בשלוש הנקודות הבאות –                                                                      1-  איך יוודע לרופא מה הכרחי על מנת לרפא את המחלה?                                                          2- איך הוא ירכוש את הידע של הכלים המתאימים לריפוי מחלה טבעית, הכוחות המחליאים של התרופות?                                                                                                                                3- מהי הדרך ההולמת ביותר של יישום אותם גורמים מחליאים מלאכותיים, עבור הריפוי של מחלות טבעיות?" (סמואל האמנאן – organon of medicine – פיסקה 71)

בראש ובראשונה – מה לא!!!

1– אסור בשום אופן לעבוד על פי "פרוטוקולים" – טיפול על פי פרוטוקול אינו "אנושי". הוא סטטיסטי ואינו שונה במחשבה שלו מן הגישה הקונבנציונאלית. הוא לא רואה את האדם, ולא מבין את מקומו הרגשי והגופני. בשעה שטיפול הומיאופתי האנמאני, רואה את האדם, מתאים לו את הנתיב ואת הדרך הטיפולית הראויה למבנה הגופני והאישיותי שלו. טיפול באופן זה מכונה "אנושי" שכן הוא מתייחס לאדם עצמו.
2– לא נותנים תרופה הומיאופתית אם לא יודעים בוודאות מה היא יודעת לעשות,  ומה היא תעשה בגוף האנושי, לכל אדם על פי צרכיו ומצבו הקליני. לכל תרופה יש כוח, ויש שתרופה אחת תפעל על כל אדם באופן שונה לחלוטין, כגון calc. carb – תפעל בכל מצב פתולוגי באופן שונה. יש בכוחה של תרופה זו לרפא מגוון עצום של פתולוגיות, אך אסטרטגיית הנתינה (מנה חד פעמית או חזרות בדילול נמוך) שונה בין חולי לחולי, ולכן האפקט הטיפולי והצפי לתוצאות – אף הוא אחר לחלוטין, ואת דינאמיקה זו חובה על ההומיאופת להכיר.
3– כל מקרה כאמור "לגופו" –זוהי המחשבה ההומיאופתית. לכן אם נקודה זו הובנה כראוי, אין לחשוש משיתוף פעולה עם שיטות טיפול נוספות, שכן הבנה נכונה של מצבו של המטופל, ומה יש בכוח התרופה לרפא, תיתן את היכולת לזהות מה כל שיטה נוספת מעבר להומיאופתיה, תעשה במכלול הטיפולי. רוב המטופלים בסרטן באים לטיפול הומיאופתי תוך כדי טיפול אונקולוגי, או לאחריו לצורכי שיקום. הבנה נכונה של מצבו של המטופל תביא לידי נתינת תרופה שתעזור ותעבוד למרות התהליך האונקולוגי שהוא לאין שיעור אגרסיבי ופעיל יותר מן ההומיאופתיה. דבר זה נכון גם לגבי שיתוף פעולה עם שיטות אלטרנטיביות נוספות בעת תהליכי שיקום בסרטן. אין לחשוש או להימנע משיתופי פעולה. יש להכיר את כוחה של התרופה, וידיעה זו תיתן את יכולת ההבחנה לגבי השאלה, מה פעל את מה? ומה עשה את מה? ולמי יש לתת קרדיט לגבי התוצאות? (קרדיט רק למען הידיעה מה עשה את מה ולכן איזו שיטה מומלצת יותר במצבים קליניים שונים)

הבנת החולי

1– למחלת הסרטן יש אופי מסוים מאוד, מחלה זו הינה כמעין "סכיזופרניה" גופנית. נוצר פיצול בין המערכת הקודמת, שרוצה איזון ושואפת לאיזון ולבין מערכת אחרת המוציאה מאיזון ומתפשטת ללא בקרה וללא "התחשבות" בשאר חלקי המערכת, עד לכיליון של המבנה כולו. יש סוגי גידולים רבים מאוד, חלקם שפירים, חלקם ממאירים, חלקם מתפתחים בהיחבא, וחלקם עם תופעות מיידיות. תמיד המחלה מלמדת על שתי ישויות בתוך מערכת אחת, ויש להבין את הדינאמיקה הזו.
2סיבות החולי של סרטן נובעות משלוש נקודות מרכזיות –                                                              א– אורחות חיים של חשיפה אקולוגית לרעלים. דרך עבודה (כמו מגע עם fiber glass – או חומרים מסרטנים בעבודה חקלאית כמו זרחן) או דרך חיים במקומות עם חשיפה לאוויר לקוי ומזוהם כגון מפרץ חיפה, וכן אצל אנשים הצורכים רעלים כדרך קבע באמצעות תזונה, סמים, אלכוהול, סיגריות ועוד… לנקודה זו יש עוד כמה ממדים, למשל חשיפה לשמש לזמן רב, דבר הגורם ושינוי באפידרמיס של העור ולמוטציות גנטית שהופכות לסרטניות, וכן -לפני 50 שנה נהוג היה לטפל בהקרנות למחלת ה"גזזת", מחלת עור שמופיעה בעיקר בקרקפת. היום יודעים כי טיפול זה היווה סיבה לסרטנים שונים בגיל מבוגר יותר. ההקרנות כטיפול גרמו לשינויים ולמוטציות גנטית שיצרו את הקרקע לגידולים סרטניים. וכן לצוללי נחל קישון, נחל עם מים מזוהמים במתכות כבדות, דבר שגרם לאנשים רבים לפתח סרטן אלים. או לאנשים החשופים לקרינה סלולארית, דבר שללא ספק פוגע ברקמות העצביות המוחיות ויוצר שינויים שעשויים להוביל לסרטן.
באורח חיים רגשי – מצוקות ללא פיתרון, המורידות את הוויטאליות הבסיסית, או אירועים בעל אופי טראומתי, הלם קרב, מוות של אדם קרוב במיוחד, אסון שלא שוקם, אירועים של אובדן סטטוס –כבוד מעמד ורכוש. כל אלה עשויים להוות את התשתית ליצירת מחלות רבות בתוכן גם מחלת הסרטן. קונפליקט לאורך זמן בנקודות עקרוניות לזהות האדם, הינו הדבר ההרסני ביותר לגדילה האנושית, נפש האדם צריכה לעצמה הרמוניה ואחדות, אי אחדות, פיצול או קונפליקט בזהות האדם מהווים תהליך עמוק של הרס הפוטנציאל ולכן גם נקודה זו מהווה תשתית לחולי רב גוני וכן למחלת הסרטן.
(בשתי נקודות אלה אנו מוצאים מה שמכונה בהומיאופתיה – סיבה משלהבת – או –    causing factor . דבר שחשוב מאוד להבנה את מקור החולי וסיבותיו, ומתוך כך הדרך הקלינית לטיפול… כלומר – פה אנו רואים קשר ישיר בין סיבה לתוצאה ולכן במקרים אלו יותר קל יחסית לטפל ולהגיע לתוצאות המבוקשות)
ג- הגנום האנושי דומה לפלסטלינה, החומר הבסיסי לא משתנה אולם צורתו משתנה בקלות לפי סוגי לחצים שונים הנובעים ממגע עם העולם החיצוני או לחילופין מלחצים פנימיים לאדם. חומר גנטי זה עובר בתורשה, ונהפך לתשתית המורשת שקובעת רבות את אופיו, מבנה גופו וחייו של הדור הבא. (למשל- הדור הקודם ושלפניו, לא היה קירח בגיל כה מוקם ביחס לגברים בדור שלנו – וכן, ההבשלה המינית בנערות, בכל כמה שנים נוטה להיות יותר ויותר מוקדמת) יש אנשים רבים שחיו אורחות חיים מן הסוג שגרמו אצלם לשינויים לא פתולוגיים של ה DNA – שלהם (אולי מחשיפה לחומרים, אולי מאורח חיים רגשי עמוס ועוד) ומוטציות אלו עברו כתורשה לילדיהם, ואילו הם פיתחו ללא סיבה הנראית לעין, וללא כול הצדקה של אורחות חיים קלוקלות – מחלות אלימות ובתוכן מחלת הסרטן. הסיבה המרכזית במצבים אלו הינה התורשה של מוטציה שלא באה לידי ביטוי קליני אצל ההורים עקב היותם מספיק יציבים או חזקים, אך היוותה את התשתית לחולי עתידי בילדיהם. ועל זה נאמר "אבות אכלו בוסר ושיניי הבנים תקהנה" – מה שמכונה "העברה בין דורית" – נושא שיש לו השלכות אצל כל אדם באשר הוא. נקודה נוספת – יש סוגי סרטנים שהם ידועים בהיותם "גנטיים" שעוברים במשפחה. סרטן מעיים למשל הינו אחד מסוגי הסרטנים שנחשבים ל"משפחתיים. לכן זה הופך את בני המשפחה לבעלי סיכון למחלה זו (יש היום בדיקות גנטיות היודעות לזהות גנים סרטניים שעוברים בתורשה)
במצבים אלו הסרטן הינו חלק ממבנה מולד ולא חלק מתהליך יציאה מאיזון או פיצול אפשרי שגרם להפרעה באורגניזם כולו.

תהליך האבחון –

1– לוקחים מקרה סרטן כמו בכל מקרה אחר במחשבה ההומיאופתית, עם דגש על הסימפטומים שמהווים סימן לאופייה של המערכת ברובד הגופני אנרגטי – modalities – שכן הם משקפים את טיבעה של המערכת באופן הבסיסי יותר מדינאמיקה רגשית שהיא עשויה להיות נתונה לאינטרפרטציה רב גונית, ולכן פחות מהימנה כסימפטום. יש לבדוק את הנקודה הבסיסית אם מוצאים causing factor ומה אופייה, או לא, ואז החולי קשור יותר לנטייה מבנית מולדת.
2- יש שני סוגי סרטן מרכזיים מן הזווית ההומיאופתית-                                                                   א – סרטן שכלל הסימפטומים של הופעתו עולה בקנה אחד עם סימפטומים מערכתיים נוספים. דוגמה – סרטן הערמונית- השתן מתחיל ומפסיק לחילופין, יש תחושת כבדות באזור המקומי, בתחושה של בדיקת אורולוג – הבלוטה מרגישה גדולה ונוקשה. כל אלו הם סימפטומים מובהקים של conium- אם מזהים סימפטומים נוספים של ה"פסיכולוגיה" של conium – וכן אורח חיים של הדחקה מינית למרות שיש יצר וויטאליות מינית חזקה, וכן סימנים נוספים כגון – סחרחורות בתנועה, רצון למזון האופייני ל conium – ועוד… כל אלו מהווים סמן ל"פרוגנוזה טובה" – תהליך הריפוי צפוי להיות טוב וללא הפרעות מיוחדות. במקרים אלו יש אחדות מלאה בין הפתולוגיה לאופייה הבסיסי של המבניות – ולכן אלו מקרים שללא קשר לחומרת הפתולוגיה, יש סיכוי הבראה עמוק, מהיר, יציב וטוב. הסרטן הינו חלק מאופייה של המערכת ולכן יש אחדות בין הופעת החולי ולאפיון המערכת. החולי הינו התפתחות של טיבעה הבסיסי של המערכת, אין פיצול או חלוקה.החולי הינו חלק אינטגרטיבי מנטיית היסוד. מצבים אלו קלים יותר לזיהוי ולטיפול.

ב- סוג שני הינו מורכב בהרבה ומחייב הבנה קלינית רבה, ויותר מן ההבנה הקלינית, הבנה עמוקה בדינאמיקה של המטריה מדיקה ההומיאופתית. במקרים אלו, אין קשר סימפטומטי בין המערכת הבסיסית לבין הסימפטומים של הופעת הסרטן, וכאן יש שתי ישויות. האחת הינה המערכת הבסיסית, ואילו השנייה הינה המחלה המתפתחת. מצב זה קיים ברוב סוגי הסרטן שרואים מן הבחינה הסטטיסטית. במצבים אלו אין קשר ישיר בין שתי הישויות הללו, ויש צורך להפעיל הרבה שיקול דעת היכן להתחיל את הטיפול. ברוב המכריע  של המקרים –יש להתחיל את הטיפול במחלה עצמה, שכן כאשר מחלה זו מזוהה, היא כבר בדרגת התפתחות המחייבת טיפול מהיר וללא היסוס,כמהלך טיפולי ראשון. כאן יש לשקול מה שמכונה "תרופה פתולוגית" – כלומר תרופה הומיאופתית עם זיקה ישירה לסרטן באיבר או במיקום אורגני מסוים. ונקודה זו מחייבת הבנה רבה במטריה מדיקה. רוב התרופות הפתולוגיות הינן תרופות קטנות ופחות ידועות. כדוגמה – cardus marianus- תרופה קטנה עם זיקה מיוחדת לכבד. Ceanathus – תרופה עם זיקה מיוחדת לטחול. Solidago – equisetum – תרופות עם זיקה מיוחדת לכליות. Symphytum – תרופה עם זיקה מיוחדת לעצמות. יש הרבה תרופות קטנות אשר לכל אחת מהן יש זיקה לאזור אורגני אחר – יש ללומדן היטב, שכן הן תהיינה לתרופות המרכזיות לטיפול במחלה סרטנית שהפכה לישות בפני עצמה במערכת.

אסטרטגיות טיפוליות באופן נתינת התרופה ההומיאופתית

1– ככל שהמקרה מובהק יותר וקל להבחנה, וכלל הסימפטומים כולם פונים לתרופה אחת, ללא צורך להבחנה מבדלת בין תרופות רלוונטיות נוספות. יש אפשרות לתת את התרופה בפוטנציה גבוהה. אם יש מעורבות אונקולוגית או טיפול תרופתי קונבנציונלי, אזי אין ערך למנה חד פעמית גבוהה, ויש לתת את התרופה ההומיאופתית בדילול נמוך על בסיס יומי, עם תשומת לב להתפתחויות בתהליך ההבראה.
2– ככל שהחולי עמוק יותר, החולה חלש יותר. מצבו כרוני יותר -עם רקע רפואי נוסף. הסרטן עצמו מאובחן כ"ישות" שנייה, דבר שמשמעותו דרגת בריאות נמוכה. יש לתת את התרופה ההומיאופתית רק בדילול נמוך, ולאורך זמן, עם בדיקות של המטופל לעיתים קרובות כדי לראות מקרוב את התמורות במערכת. במצבים אלו יש סיכוי להחלפות של תרופות מדי פעם לאור תהליך ההתחזקות. דבר זה ייראה דרך התחזקות המטופל, תחושה כללית טובה יותר, שיפור בסימפטומים של החולי שבו הטיפול החל.