פרשת "תרומה" – נדיבות, אמונה ואהבה

לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר; מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, עַתּוּדִים                                                                                 כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר; בְּהֵמוֹת, בְּהַרְרֵי-אָלֶף                                                                                     יָדַעְתִּי, כָּל-עוֹף הָרִים; וְזִיז שָׂדַי, עִמָּדִי (תהילים נ'- ט',י',י"א)

הכול שלו והכול מאיתו, ועליו נאמר ש"אין העולם מקומו אלא הוא מקומו של עולם". ונוכחותו חובקת כול, הוא שרוי בכול, נוכח בכול ואין דבר נסתר ממנו." אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח, אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ." (תהילים קי"ט, ז'-ח') וכאשר אדם ניזון ממשהו, כביכול ממנו הוא ניזון. וכאשר אדם משייך דבר לעצמו, כמו שיש לו קניין ורכוש על דבר מה, הלא משלו לקח ואת שלו שייך לעצמו. וכאשר אדם חש כי עקב מאמציו כבש והשיג דבר מה, הרי שאת כל שיש לו ממנו הוא קיבל… כך שאין מקום פנוי ממנו כלל, הוא זה הכול. לכן כיצד עולה בכתוב" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." (שמות כ"ה, א'-ב') . איזו תרומה ואיזו נדבה ניתן לתת למי שאמר והיה עולם? הלא משלו לקחו ואת שלו נתנו לו חזרה כתרומה… ויש בדבר זה אבסורד גדול. ומדוע שתרצה האלוהות בתרומה? שהרי הכול שלה.

מכאן שאופן העמדת הדברים מלמדת על יחסים המורכבים משלוש זוויות: הראשונה הינה האל, השנייה הינה האדם והשלישית הינו הדבר שעובר או שניתן מן האלוהות לאדם ומן האדם חזרה לאלוהות. כלומר היחסים הנוצרים בין האדם לאלוהות, ותוכן הדברים שמוענק מן האלוהות לאדם ומן האדם כ"תרומה" לאלוהות. האלוהות אם כן מציעה לאדם את נתינת התרומה בעבור האפשרות לקשר עימה.

את מה שאלוהות נותנת לאדם אין צריך להזכיר שכן מדובר בנתינה הכוללת בתוכה את כלל הקיום על כל צדדיו. אבל הנתינה של האדם לאלוהות הינה לכאורה דבר תמוה. הרי האלוהות יש לה הכול. ולשם מה היא זקוקה לניתנת האדם?

נראה כי האלוהות חפצה שהאדם ייתן מעצמו משהו – כפי נידבת ליבו. ולמעשה בנתינה זו מתאפשר הקשר של האדם עם הנשגב והאלוהי. ומכאן שהאל חפץ בקשר עם האדם ומחכה לאדם שיגדל למקום בו הוא נדיב לב ונותן מתוך אותה הנדיבות הבאה מן הלב לבדו, ולא מן הראש, או משיקולים של רווח והפסד. שכן המוטיבציה האלוהית לברוא עלם נובעת מנדיבות הלב. כך שהאדם כמו ומתדמה לאלוהיו בעת התגלמות הנדיבות כאיכות פעילה בו.

היום מושג הנתינה אינו מובן כהלכה, חברות ביטוח ובנקים גדולים וכן מערכות גדולות נוספות, מציעות סוגים של פרוייקטים חברתיים הבאות ומוצגות לאדם כמו שהן נדיבות וחושבות עליו. אין בזה כי אם חשיבה של אנשי מסחר הרואים בפורייקטים הללו דרך לפירסום והשגת מטרות כלכליות.  בקרבו של נדיב הלב אין מקום לשיקולים זרים של רווח מול הפסד. הנתינה אינה קשורה כלל לאפשרות לרווח, הנותן רואה רק את טובתו של הזולת, ובזה לבדו הוא מעוניין.

נדיבות הלב הינה נביעה של ניקיון , היא  נובעת מן האהבה. באהבה אין מחיצות, אין זרות ואין בדידות. האהבה סולחת, מרפאת, מרימה את המקומות הקשים ללא שפיטה וללא ביקורת, וכך מביאה להחלמה של מקומות קשים, שהתקשו והפכו קרים. האהבה מחממת ומחזירה חיים. לכן נתינה לעולם מתוך נדיבות הלב היא לבדה השכר. מתוך נתינה מסוג זה האדם יוצא נשכר עקב היותו מעמיק ומקדם בתוכו את נדיבות הלב.

ההעמקה של נדיבות הלב כגישה בסיסית לחיים ולסובב, מקדמת את הדבקות באותו אחד, שהוא נביעת החיים, נביעת העולם. ומכאן שכרו של נדיב הלב.

מהו מקום נביעתה של הנדיבות באדם? הנדיבות שייכת ללב. נדיבות אמת אינה יכולה לנבוע משום איבר אחר או משום פינה נפשית אחרת, אלא מן הלב לבדו. הלב הוא מקום המשכן והוא מקום הנביעה. משם בוקעת אף התבונה, ושם הוא מקום השראת השכינה, או המקום שבו האלוהות שוכנת באדם.
מה מאפשר לאלוהות  לשכון בלב האדם? בתוך הלב יש חלל. חלל זה אינו "ריקות" כי אם נוכחות של שקט, של "קול דממה". יש לפתח את יכולת ההקשבה לשקט. סוג זה של הקשבה מפתח באדם יציבות שאינה מוסטת בקלות. השקט אם כן הינו ה"מפתח" להקשבה של חלל הלב שכו אין השקט של חלל הלב פסיבי אלא מביא לידי תנועה.  " דּוֹם, לַיהוָה, וְהִתְחוֹלֵל-לוֹ" (תהילים ל"ז, ז') הדממה מביאה עימה אפשרות לתנועה חדשה, תנועה המייצרת קשר ואחדות בין הפועל והפעול, בין המניע והמונע ובין הסיבה לתוצאה. באדם הכול תלוי בשקט ובדממה, שכן מן השקט נובעת היציאה של האדם לחיים של נדיבות הלב. נדיבות הלב היא ביטוי לחלל ליבו של האדם ששם שוכנת האלוהות. ובחלל הלב מתאפשר איחוד של קצוות הנראים כניגודים, ובלב הם חוזרים לשילוב זרועות שאינו נלחם או מביא לידי סתירה הדדית.

נימצא אם כן שכל החיים כולם אינם אלא "מגרש אימונים" לשיבה אל האחדות. חיי היום יום כוללים אין ספור הזדמנויות לנתינה לזולת מתוך נדיבות הלב. אדם שיזהה הזדמנויות אלו ויממש אותם – הרי הוא מתקרב לאחדות.

מה אומר הלב

"עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו – אני יהוה" (ירמיהו י"ז ט)
הלב הינו משאבת דם שלעולם אינו פוסק. מבחינה אנטומית מורכב הלב מ-4 חדרים , ומ-4 כלי דם (שמכניסים ומוציאים את הדם) – 2 ורידים ו-2 עורקים.
בלב קיים קוצב לב, שזהו מעין דופק הפועל כיחידה עצמאית, מעין מח השייך ללב ולתפקודיו.
אך זהו רק חלק קטן מאוד מתפקודו ומחשיבותו של הלב לחיי אדם.
בכל התרבויות הקדומות ייחסו ללב את העיקר שבאדם. הלב הוא מהותו של האדם, מקום משכן הנשמה. לפי הגישה הסינית ניתן לראות את מצבה של הנשמה השוכנת בלב, דרך "דלתות העיניים" שדרכן הנשמה משתקפת.
הלב הוא שם שניתן כדי להגדיר ולהסביר את מהותו הבסיסית והעמוקה של האדם. מהותו זו באה לידי ביטוי באופן ובמידה שהאדם מודע לסיבת היותו, מי הוא, מה הוא ולאן פניו מועדות. ידיעה זו קשורה באופן ישיר לחיבור של האדם לליבו.
מה היא הדרך לדעת את הלב ואת דברו?
דרך אחת שהיא מידית וזמינה לכול, היא מה שמכונה היום אינטיליגנציה רגשית. האדם מודע לתחושות שהוא מרגיש, בין אם מדובר בתנודות הרגש ובין אם בתחושות גוף ודקותן. תנועת תחושות זו הינה לבוש נוסף לנשמתו החבויה בתוך ליבו.
ככל שיש יותר מודעות לתנועה הרגשית (כלומר- מה אני חש כרגע, כיצד מצב מסוים גורם לי להרגיש ומהן תחושות הגוף הנובעות מכך), לאט לאט הולך ומתעדן הכלי הפנימי הנחוץ לקשר מודע עם הלב.
סוג כזה של עבודה שבה האדם חווה ובודק את מה שחווה, מביא לידי עידון עמוק שמאפשר קירבה אינטימית ללב.
רגש מודע הינו המיתרים שעליהם הנשמה פורטת את קולה ואת דבריה.
רגש כזה נהפך לאינטואיציה. ואיטואיציה – כשאף היא הופכת למודעת – מביאה את האדם קרוב ללבו, קרוב לשמוע את קולו של הלב.
וקולו של הלב, אין יפה ממנו, אין דבר פשוט וטבעי ממנו.

על ידידי האינטימי,ושמו צ'י

בין אם אנו מודעים ובין אם לא, אנו כולנו חיים ומוזנים וקיימים בכוחו של אותו עניין הנקרא –צ'י, או פראנה ביוגה או כח ויטאלי בהומאופטיה או בפשטות-אנרגיה. אותה האנרגיה נמצאת בכל ושורה בכל, ויש לה אין ספור ביטויים ואופני פעולה. האופן הגלוי ביותר הינו בגוף האדם ובחווית קיום הבסיסית, אנשים רבים משתמשים באמירה של "יש לי אנרגיה היום-ואתמול לא היה לי" זוהי התחושה הבסיסית שיש לאדם את הכח לנוע ולפעול, האנרגיה הזאת מתוארת ברפואה הסינית ע"פ פעולותיה,כמו למשל יואן צ'י-אנרגית המקור, או גו צ'י-אנרגית המזון, גם ביוגה, הפראנה מחולקת לתפקידים ומכונה ע"פ תפקודיה. כמו פראנה אפנה-האנרגיה שיורדת, או פראנה אודנה-האנרגיה שנעה בגרון ומייצרת  את היכולת לדבר,עם תפקידים נוספים רוחניים יותר, גם בתפישות פלוסופיות קדומות כמו הפילוסופיה של אריסטו,מתואר חומר מסוים שמכונה חומר היולי.הכוונה לאנרגית יסוד שהכל מורכב ממנה. כך שבעולם העתיק עניין זה שניקרא "אנרגיה", היה דבר שגור ומקובל שאף אחד לא היסס על קיומו ומהותו. אנו יודעים על תרבויות עם אופי שבטי, המקיימים הטקסים ליצירת הקשר עם עולמות עליונים, דבר הקשור עמוקות במגע מודע אם אותה האנרגיה.

בחברה המערבית שבה אנו חיים, לעיתים אנשים אינטלקטואליים מתקשים מאוד להבין ולקבל את רעיון האנרגיה הזו, ואילו אנשים יותר בעלי מה שמכונה "אינטיליגנציה רגשית", מבינים ומקבלים זו בפתיחות רבה יותר. האנרגיה הזאת נמצאת בכל, שורה בכל, מחייה הכל ,וכשאנו מדברים על הקשר הפסיכו סומטי, זאת אותה האנרגיה שיוצרת את הסינכרוניזציה של גוף ונפש.  כך שאנרגיה זו היא מאוד מאוד אינטילגנטית,היא יודעת למשל-מתי כדאי לו לאדם שיחלה או יפתח סימפטום כל שהוא- כמו מיגרנות נניח. לכאורה  האדם חלה, אך האופן של ארגון המערכת כך שהוא יחלה, למעשה בא להגן עליו מפני הידרדרות עמוקה יותר. המערכת העצמית פועלת לפתח מחלת חום גבוהה כיוון שאני לא יודע לבדי לעצור את שטף חיי. כך שזה מזל  שחליתי בשפעת. האנרגיה הזאת עושה את החיבורים  המערכתיים הללו. האנרגיה הזאת, היא הדבר הקרוב ביותר לאדם, ובגלל הקרבה העמוקה הזאת לא פשוט להכיר אותה באופן ישיר ומודע. להכיר אותה באופן ישיר ומודע,זאת מעלה גבוהה מאוד. מה הוא מקורה של של החיות הזאת? האם היא נמצאת בכל שורה בכל?! באמת?! הרי זה פלא. נקודה מעניינת להתבונן בה היא שמחשבות- הופעתן והיעלמותן- זהו עוד ביטוי לכח הויטאלי(אנרגיה). ולכן כדי שהקיום יהיה מודע יותר וחי יותר ומלא יותר בהתנסויות ועשיר יותר בתוכן ומגשים יותר את מציאותו של האדם- אז יש לשאול,

מה היא דרך  ליצירת קשר מודע אם האנרגיה הזו? מה הם התנאים הנדרשים לכך? ובמה זה כרוך? אלו שאלות חשובות ועקרוניות לדרך זו, והדרכים הן רבות. אז מהיכן להתחיל? והתשובה לכך (לפי דעתי) היא מן הלב.