מערכת העצבים היא אולי המערכת הסבוכה והמסתורית ביותר בגוף האדם, כיוון שכל העצבים קשורים למוח, והמוח הוא האיבר הפחות ידוע למדע היום. המדע רואה בחקר המוח אתגר גדול, אך רב הנסתר על הנגלה, והמדע טוען שהאדם מנצל כ-15 אחוז ממוחו (במקרה הטוב), ושאר האזורים מתפקדים רק באופן חלקי. לאורך השנים גילו כי אצל אנשים בעלי כישורים מיוחדים, כגון יוגים בעלי יכולות או אנשים עם יכולות נפשיות מיוחדות, יש פעילות מוחית שונה מן הממוצע. ראו שיש יותר אזורי מוח פעילים אצלם. מכאן אפשר להסיק שאזורי מוח לא בהכרח קשורים למנת משכל (אולי גם). ברור כי אזורים מסוימים נהפכים לפעילים יותר עקב מערכות נפש שהיו רדומות והחלו לפעול, או מתוך תרגול מסוים או עקב אורח חיים שעודד פעילות מרובה יותר של חלקי מוח.
קיים קשר ישיר והדוק בין תפקודי המוח והעצבים לבין "תודעה" על סך חלקיה ופעולותיה. לכן כאשר דנים במוח ובעצבים, דנים למעשה בתודעה ופעילותה. ולכן לימוד של מבנה המוח והעצבים, הוא לימוד של כללי פעולת התודעה ואפשרויותיה.
ברפואה הסינית המוח מכונה "ים מוח העצמות" – המוח נתפס כשלוחה של העצמות ושל תוכנן – מוח העצמות, והבנה זו משקפת את הראייה של הסינים את המוח כאיבר שאינו אחראי רק על המחשבות אלא הוא חלק ממבנה ה"עצמי" של האדם, חלק ממבנה הזהות הבסיסית שממנה נובעת היכולת של האדם להכיר את עצמו.
במדע העכשווי המוח הוא האיבר הקשור לשליטה על הגוף כולו – לכן מילת המפתח למוח ולעצבים היא – תקשורת. המוח והעצבים אחראים למעשה לחיבורים בין מערכות ולתגובות על שלל איכותן, וכן לפעילויות תודעה גבוהות יותר, דרך איסוף אינפורמציה מן החוץ ועיבודה מבפנים, וכך יצירת מערכת תקשורת בין כל מה שסובב או אפשרי לאדם להיות אתו בקשר, מבפנים או מבחוץ.
העצבים מפעילים את מערכת השלד-שריר, וכך יוצרים תנועה (ראו חלק ב' וחלק ג') שמבטאת את רצונו של אדם. העצבים פזורים על פני הגוף כולו, ויוצרים על פני העור את התחושה הקשורה לתפיסת הגבול של האדם.
התחושה הסנסורית שעל פני העור היא שלב עקרוני לפעילות המערכת כולה. יש פעילות סנסורית בשני מישורים: האחת – חושית (ראייה, שמיעה, ריח, טעם); והשנייה – קליטה חושית של העור דרך מגע. ביחד הם נקראים חמשת החושים, והם שיוצרים את ה"דלתות" של מה שנכנס ומה לא ייכנס לתוך המערכת. במזרח קיימת תשומת לב רבה לחמשת החושים, ולכל חוש מוצמדת איכות תודעתית – תודעת העין, תודעת השמיעה וכו'. המזרח קובע כי חוש הראייה, למשל, מורכב ממכשיר גלגל העין ויש לו תודעת העין, שהיא זו שרואה באמת, ולא האיבר עצמו. וכך באשר לשאר החושים – האיבר בפיזי הוא רק מכשיר. מי שמודע למכשיר זו התודעה החיה בגוף, והיא מתקשרת עם העולם דרך אברי החושים, שהם שלוחות של מערכת העצבים והמוח. במזרח יש תשומת לב רבה מאוד לנושא זה, עקב התפיסה שאפשר לפתח את ה"מתבונן" או את ה"עד" – החלק בתודעה שאינו מעורב בחושים ובפעילותם, ויכול לדעת על "מעבר" לחושים. ה"עד" במזרח הוא החלק בתודעה המסוגל לדעת את עומק ההוויה של האדם ומי הוא האמת; אימון בזיקוק התודעה כדי שהאדם יראה את החיים מתוך ה"עד" יכול להביא לתכליתו של האדם בכך שהוא זוכה ל"ידע" האמיתי – מי הוא באמת. מי הוא באמת נחשב ל"ידע" מוחלט, וכל שאר סוגי ה"ידע" הם יחסיים, באים והולכים, ולכן איכותם אינפורמטיבית בלבד.
אינפורמציה או מידע או קליטת ידע היא מושג רחב מאוד המכליל בתוכו נושאים רבים בשל הבדלי האיכויות של סוגי הידע הנקלט, וכן השימוש בו, או העיבוד שלו. יש אינפורמציה שבאה והולכת ואינה משאירה שום רושם או חותם באדם, ויש שנכנסת ותישאר בתוך המערכת לעד. ובין זה לזה, קיימים רבדים רבים של אפיוני רשמים, איכותם וחשיבותם. הכלל הוא שכל מה שאי פעם פגש במערכת והותיר רושם כלשהו (אולי מודע ואולי לא) יישאר כזיכרון שנשמר ברובד התאי של המערכת הפיזית. כלל נוסף חשוב לאופיים של "זיכרונות" הוא באופן עלייתם לתודעה. על אף שזיכרון מסוים יכול להיות שמור באזור כלשהו, נניח בכתפיים (אחריות שהאדם אינו יכול לשאת), כאשר זיכרון כזה ישתחרר לחלל התודעה, האדם יחווה את זה בכל כולו ובסך חלקיו. כלומר יש מגירות זיכרון בתוך המערכת, אך התודעה או האדם חווה כל דבר בשלם או כמכלול של סך חלקיו.
לסיכום,
המוח והעצבים מראים ומלמדים על הרובד באדם שהוא אחד ובלתי מחולק, מול הרב גוניות של חלקי המערכת. נושא זה יידון במאמר הבא.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 