פרשת מקץ, קווים לדמותו של יוסף

כך אומר ר' נחמן על החכמה, ליקוטי מוהר"ן א':
כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב "חכמת אדם תאיר פניו". (קהלת ח א)

מן הפרשה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ "

מן ההפטרה: "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם" כאשר בחלומו של שלמה הוא זוכה בברכת האל לחוכמה ותבונה "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן".

לב חכם ונבון, הינה איכות ההכרחית להתפתחות של האדם היודע את אלוהים.
החכמה אם כן, אינה תוצר של זכירת אינפורמציה, כגון פוסקים מסוימים שהתפרסמו על שום הזיכרון הצילומי שיש להם. אין קשר כלל בין רמת הזיכרון שיש לאדם לבין האפשרות להיות בעל לב חכם ומבין.
כמו כן, אין קשר כלל בין תארים אקדמאים ושנות לימוד באקדמיה, לבנייה של אותה איכות הכרחית של לב חכם ונבון.

דרך הביוגרפיה של יוסף ניתן להבין על הקווים והאיכויות שיש לפתח באדם כדי להכשיר את הקרקע לאותן האיכויות דרכן באה חכמה בלב האדם.

קווים לדמותו של יוסף:

1- למרות טרגדיות שפוקדות אותו, הוא עצמו לא נופל ברוחו, לא מתייאש. גם בכלא שם הוא נכלא על לא עוול בכפו, הוא הופך ל"עוזר ראשי".

2- אין בקרבו שכחה, החלומות שחלם בנעוריו, נותרים בתוכו כיסוד קיומי פעיל "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם"

3- הירידה לבור ולכלא, ולאחר מכן, העלייה למשנה למלך, אינם משנים את מקומו הפנימי מול עצמו ומול אלוהיו. הוא לא הופך לאדם מריר בכלא ולא לבעל חשיבות עצמית כאשר עולה לגדולה.

4- אין היצר שולט בו, אלא הוא גובר על יצרו, בדעתו תמיד. "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה"

כך היא דעת הרמב"ם על נושא זה "מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד". (הלכות יסודי התורה,ז', א')

5- הוא מבין את התכלית של אירועי חייו ככלי שרת של תכלית גדולה ורחבה בהרבה ממנו עצמו. אין לו עניין בעצמו במצוקות שחווה, אלא בהבנה של התכלית הרחבה אותה הוא בא לשרת, שבתוכה יש לו חלק.
"וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"

6- הוא מוכן ודרוך תמיד, דעתו אינו מפוזרת, אינה מוסחת על ידי מאורעות הזמן החולף "וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה"
אין בתוכו התרגשות מן המעמד מול פרעה, וכיצד משתנה מזלו באחת. הוא נותר יציב.

7- זיכרון שורשיו, בית אביו, ארץ מולדתו, ירושת מסורת אבותיו, מעולם לא נשתכחה ממנו. "אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ"

8- יש לו כוח ארגוני, ניהולי, בהיקף עצום של ניהול ארץ, מדינה, חוק ודת. "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ–בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"

9- אין בתוכו, שנאה, טינה, נקמה, רצון להחזיר לאחיו מנה אחת אפיים. להיפך – הוא בעל רחמים, חמלה, הבנה עמוקה של תהליך ההשגחה האלוהית, הוא בעל סליחה ללא שיירים שנותרים כצל על ליבו, הוא נקי וזך לחלוטין.

10- הוא נאמן וממשיך את ניהול המדינה גם לאחר שאביו גר לצידו, אין הוא מאבד את מקומו, את הציר הנפשי שלו, את האדמה הרגשית שלו.

מכאן שאין הוא אינטלקטואל, אין הוא אנציקלופדיה של מידע, אין הוא ווכחן או עם יכולת פלפול חריפה.
הוא בעל לב חי ומרגיש, הוא מבין מתוך התנסות, הוא ניזון ממאורעות חייו ולעיתים מחלומותיו שדרכם הוא מבין, לומד, יודע וגדל.
דרך הלימוד שלו אם כן הינה דרך הלב החש, היודע, המבין.
דרך זו הינה היכולת לעבוד עם התנסויות היום יום שלו, שאותן הוא חווה בחוויה פשוטה וישירה, ודרך חוויה יום יומית זו הוא מבין נושאים ודברים נוספים הנשאים על גבי חווית היום יום הפשוטה שלו.
לכן עבורו, חלומות הן כלי להבנת רצונו של האל. דרך החלום מתחרשת התנסות. ההתנסות הינה חווית אמת ויוסף יודע להישאר בתוך אותה ההתנסות, ללא תזוזה, ללא הפעמות הלב, הוא יציב, מרוכז, מתבונן. אז עקב אותה ההתנסות באה בליבו ידיעה עמוקה וישירה יותר המגיעה דרך ההתנסות, והופכת לתובנה, והבנה של מכלול רחב אשר ההתנסות מרמזת עליו.
יש בתוכו יציבות המאפשרת עיסוק נכון עם חוויה והתנסות.

אלא הן האיכויות משם באה ידיעת אלוהים.
ואיכויות אלא הן אשר מביאות ל"שכל של כל דבר", כפי מאמר ר' נחמן.

דרכו של יוסף בידיעת אלוהים, באה דרך החלום.
מהו חלום? מה היא הדרך להבנת החלום, ככלי להבנת רצונו של האל?

1- חלום "אמיתי" הינו ביטוי למצבו הנפשי של האדם (ולא ביטוי לשינויים גופניים העשויים להתרחש עקב מזון מעורר, מחזור חודשי בנשים, חומרים נרקוטיים ועוד, שם חלומות הם ביטוי לשינוי גופני המייצר תחושות עצביות הגורמות לתנודות בתודעה, ואלו הם חלומות ללא משמעות רבה)
חלום הופך לממד ברור דרכן האדם לומד, לאור דרגת האחדות שיש בנפש האדם ככל שהאדם "אחד" יותר, ללא פיצולים, או מורכבויות רגשיות, אז החלום הינו ברור מאוד וכמו שמדבר לאדם.
כל הפרטים המופיעים בתוך החלום, הם ביטויים לצדדים שונים בנפש האדם, לכן חלום מורכב משקף נפש מורכבת, ואילו חלום פשוט משקף נפש ללא מורכבויות הנוטות לסבך את חייו של האדם.
חלום מורכב, מלמד על צדדים שונים בנפש ה אדם, כאשר כל נושא, דמות, אירוע ועוד… המופיעים בחלום, אינם אלא שיקוף לצדדים שונים בנפש האדם המוצאים את ביטויים הישיר דרך גווני החלום.
חלום "פשוט" אם כן, יותר בהיר וקל להבנה מחלום מורכב.

2- חלום הינו "לבוש", ביטוי למימד הרצון של האדם.
רצון האדם ניכר דרך האיכויות של אופן הביטוי שלו.
הרצון של האדם הינו הביטוי הקרוב ביותר לחלק האלוהים שבו, לו קוראים בדרך כלל "נשמה".
ה"נשמה" של האדם הינה בסך הכול החיות, כוח החיים שיש באדם.
ואילו ביטוי הרצון שיש לאדם הינו איכות כוח חיים זה, ככוח המסוגל לברוא מציאות חדשה.
חלום הינו ביטוי ישיר ל"דיבורו" של כוח הרצון, או נשמת החיים שבאדם.
לכן היכולת של יוסף להבין חלומות, הינה יכולתו של יוסף לדעת את רצונו של האל הגלום ברצונו הפרטי של האדם. דבר שמוצא את ביטויו הנקי דרך החלום.

3- חלום הינו תהליך בו יש התנסות, שהיא עצמה תחילת ביטוי לרצון עמוק יותר. כלומר החלום הינו ביטוי ראשוני להגשמה של הרצון למציאות קונקרטית בעולם המעשה.
מכאן החשיבות של העבודה עם חלומות וההבנה של משמעותם.

4- האיכות הנדרשת מן האדם על מנת לדעת את פירוש החלום במובנו האמיתי, הפשוט והעמוק, הינה האיכות המכונה "היודע דבר מתוך דבר".

5- היכולת של האדם להבין חלומות של אדם אחר, תלויה בהבנת המורכבות, והבנת דרגת הפיצול של אותו האדם. ככל שהאדם "מפוצל" ומורכב יותר, כך גם ההבנה של "קורא החלומות" אף היא מורכבת יותר.
לכן יכולתו של אדם "לקרוא חלומות" תלויה במידת יכולת הזיהוי של דרגת האחדות של נפש האדם או לחילופין הפיצול שיש בה.

סיכום: כל אותן האיכויות של חלום, עבודה עם חלום, וחיי יוסף, מלמדות על הדרך להכרת האל מתוך נפש האדם שלו את עצמו.

פרשת "וישב" – מה בין איפוק לחלום?

מפי: קובי נחושתן
כתבה וערכה: אורנה בן דור

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; בראשית לז

הפסוק- אלה תולדות יעקוב, יוסף…. יוסף הוא התולדה הישירה של יעקב; אומרים במדרש שכשיעקב ראה את יוסף, הוא ראה השתקפות שלמה של עצמו, ראה את עצמו בתוך יוסף.

כלומר- יוסף הוא למעשה השכפול המדויק של יעקב, וראוי היה שיהפוך אב בעצמו. אך הוא לא הפך לאב בעצמו, כי קיימת אפשרות רק לשלשה אבות. יוסף נהפך לציר מרכזי בפני עצמו, לאבן בוחן של הבריאה כולה, וסביב יוסף כדמות קיים המושג- צדיק יסוד עולם, מושג המגיע מנביאים ומהקבלה. יוסף הוא האדם עליו הבריאה כולה נשענת; הוא מקביל לאבן השתייה, עליה מושתת העולם כולו, וממנה זורם השפע כולו לעולם. צדיק יסוד עולם הוא החפיפה האנושית לאבן השתייה, הוא אבן השתייה האנושית.

אברהם הביא חסד, יצחק דין, יעקב אמת ויוסף צדיקות. חסד מתאפיין בנתינה, דין ביכולת להציב ולשים גבול, אמת ביכולת להיות דובר אמת, וצדיק ביכולתו להתאפק.

סיפור חייו של יוסף הוא יכולת האיפוק שלו, שהינה גם איכותו המרכזית. האיפוק הראשוני של יוסף, היה האיפוק המיני- הוא לא שכב עם אשת פוטיפר, וכנקמה היא גרמה לכך שישב בכלא ל-12 שנה.

האיכות הנפשית המרכזית הבאה מאיפוק, הינה התשתית הפנימית, הרחם לדבר החדש להיוולד. איפוק מוביל לחלל פנימי. מה הכוונה?
לדוגמא: כאשר מן הראוי שתשתחרר אנרגיה מסוימת דרך הזרע המיני, מילים, או עשייה- והדבר לא נעשה, האנרגיה נחסכת. אותה אנרגיה שנאגרת, מה טיבה? טיבה בפתיחת חלל פנימי, חלל רחמי המאפשר הולדת דבר חדש.

המוטיב המרכזי בחיי יוסף הינו בהיותו חולם חלומות. גם חלום הוא פתיחת חלל, לתוכו נוצקת השראה
המילה חלם:

האות חת מסמלת חומר לפני עיצובו לצורה, חומר היולי, כחימר לפני קבלתו צורת כלי.
האות למד משמעותה ירידת ידע מלמעלה והיותו נתפס באופן למדני, דרך הנבואה ורוח הקודש. אין הכוונה ללמדנות אינטלקטואלית, עיונית, לוגית- אלא ללמידה דרך חוויה והתנסות.
האות מם– היא הרחם המוליד; אימהוּת, הדבר הנולד באדם מתוך האיכות האימהית.

וכך, ניתן לפרש את המושג חלום כמהלך בו קיימת תשתית תודעתית שהינה תשתית על בסיס חומרי, עקב החומר שבאדם, בין אם עכור או זך. תשתית זו עניינה מים או חומר המבקש לעצמו הטבעת צורה. לאחר מכן מגיע רושם מסוים מלמעלה, שמוצאו אינו ידוע- הצ'ופצ'יק של האות למד מצביע למעלה. שפע זה משפיע על החומר ומטביע בו חוויה. החוויה היא המם.
היכולת של החלום להיות חלום נבואי תלויה בטיבה של החת. אם החת טהורה כתוצאה מאיפוק- יקבל בעל החלום רמזים מעולם הרוח.
אם כך, יכולתו של החולם לחלום חלומות נבואיים, קשורות ליכולת האיפוק שלו.

"תנו רבנן, כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו- רבנו למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא. אמר להם- היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים ראו לפני מי אתם עומדים וכך תזכו לחיי העולם הבא"( ברכות-כ"ח-ע"ב)

למושג חיי העולם הבא שני מובנים:
1. הישארות הנפש לאחר קמילת הגוף ומותו.
2. העולם הבא בתוך העולם הזה. זהו רובד תודעה אליו מגיע אדם, כתוצאה מלכתו בדרך הנכונה, המאפשרת לפוטנציאל הגנוז בו להתגשם. כנאמר: וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. בראשית כ"ה ז- השנים הארציות והשנים הרוחניות- בעודו בחיים.
מתוך שלושת המצוות, רק במקרה של המצווה הראשונה, המכוונת לדרך ארץ, ניתן לראות קשר גלוי והגיוני בין המצווה ובין חיי העולם הבא.
שתי המצוות האחרות ניתנות לפירוש הבא: הימנעות מההיגיון. הכוונה להיגיון הבא מההלניזם היווני באותה התקופה, ומלימוד הספרים החיצונים המלמדים את הדעת היוונית. זהו הגיון שכלי, אינטלקטואלי, לוגי, שאינו קשור לחשיבה רוחנית חיה. הכוונה במילה בנים, הינה לדבר אותו אדם משאיר אחריו בעולם, כך שהאדוות שלו חוזרות גם בזמנים מאוחרים יותר. ההיגיון הלוגי מונע מהשפע הרוחני לרדת. התודעה היהודית היא תודעה המאפשרת חלל, בשעה שההיגיון הוא מבנה תודעתי סגור.
האינדיקציה הרביעית- בזמן תפילה עליך לדעת בפני מי אתה עומד. הידיעה האלוהית היא הידיעה שבזכותה אדם זוכה לחיי העולם הבא. ידיעה זו מאפשרת האבולוציה של מבנה הנפש והינה חלל לחלום.
רבי אליעזר בונה מהלך נפשי הרצוי לאדם, שיביא לו בסיכומו של דבר הידיעה האלוהית, שהיא למעשה חיי העולם הבא.

האופן בו נבנית באדם טקסטורה נפשית המביאה לידיעה מתחיל בדרך ארץ, עובר למבנה תודעתי נטול היגיון רגיל ללא מבנה תפיסתי שאינו מאפשר אבולוציה, חיים בתוך מסגרת של חכמים, המתייחסת למציאות, ואז- הוא ידע למי הוא מתפלל. אותה ידיעה היא חיי העולם הבא.

מזווית אחרת לגמרי- אומר על זה רבי מנחם ציוני, שחי במאה 14 קצת לפני גירוש ספרד והביא בכתביו את קבלת הרמב"ן, את הדברים הבאים:
"דע בני שהנפש דקה ועצומה וקלה יותר מהגוף, וחזקה וקשה והיא מקיימת את הגוף. על כן נשבעו אבותינו עליהם השלום, חי אדוני, אשר עשה לנו את הנפש. אדוני הוא עושה הנפש, כי היא דומה לו והיא מראה לנפש סתרים ברפיפת איבר ובחלומות, וכל זה ברמיזות". (ציוני על התורה)
בניגוד לנגלה לעין, הנפש היא קונקרטית יותר מהגוף, למרות היותה קלה ודקה. הגוף, על אף שנראה קונקרטי, הוא צל , לבוש של הנפש.
האמונה בתפיסה שהחוץ עקרוני מהפנים מכונה "זנות העיניים", בה נהפך התפל לעיקר. ר' מנחם ציוני בא להראות לנו שכדי להבין את ממד החלום צריך להיכנס לממד נסתר. בתורה, כשאחד מהאבות נשבע, הוא אומר- חַי אדוני (לא חֵי). חַי זה המקום שבו ההתייחסות לשבועתי היא כחיותו של בורא עולם; חי לשון חיות. רובד חַי מתייחס לחיות המושקעת והנשאבת מאותו ממד אלוהי הנקרא חיה , שהינו הרובד הנצחי באדם, בניגוד לחֵי שהינו רובד זמני ומתפתח.
ממד החלום הוא המקום באדם שהינו הגבול בין הקוגניציה הסוגרת ובין החכמה החיה הפתוחה לאינסוף. כדי שהשער לחלל החלום יהיה פתוח לאדם, עליו להכיר עצמו כנפש אלוה ממעל. אם הוא לא יראה עצמו כך, הוא יפרש את חלומו באופן סובייקטיבי, כנאמר: "עלה לי עשן מהקיבה". והכוונה היא שהחלום משקף את החיים היומיומים החומריים, ואינו השראה מלמעלה. (חכמי ימי הביניים קראו לחלום "עשם העולה מן הקיבה למוח, וכך הם יחסו לחלום מקור תזונתי המשפיע על ההכרה, וזה בניגוד לחלום הנבואי הבא ברמיזה, שהוא תוצר של חומר גופו השל האדם שעבר את הזיכוך הראוי ומתמיד)
הנפש מקבלת את הסתרים "ברפיפת איבר, בחלומות, וברמיזות". כלומר, כשהגוף רפוי ובתמונות הדורשות פיענוח, ואינם בגדר פשט.
אין להבין חלום בצורתו הקונקרטית; אם מבינים אותו ככה טועים.

גם פתרון החלומות צריך לבוא ברמיזה; יוסף אמר את החלום ברמיזה לפרעה, על אף שבתורה נראה שפתר אותו. אם הוא היה בא ופותר לפרעה את חלומו ללא רמיזה, היה מונע את הברכה שבאה עליו. החלום אינו מביא אתו אף פעם תשובה קונקרטית- עשה כך וכך- אלא פותח תמיד אפשרות לבחירה שהיא החלל הפתוח לשפע הבא מלמעלה.

במחשבה נוספת על המסר הסמוי, הגעתי למסקנה שההרס של הספינה נועד על מנת שאכנס למצולות, כלומר לתת מודע שלי, ואראה מה מתבקש ממני, שאינו גלוי בפני.