באם יש באדם נשמה-אם אין.

רוב הדתות המרכזיות הידועות, וכן הפילוסופיות המשפיעות בעולם, באות בטענה זהה, והיא שיש באדם נשמה או ניצוץ עליון או חלק תודעתי גבוה,ושחלק זה הוא עיקר האדם. ולתפישות אלו חלק מרכזי בהוויה הדתית.לדוגמא- ביהדות נפש האדם מחולקת למה שמכונה בכתבי קבלה וחסידות- נר"ן ח"י- נפש רוח נשמה חיה יחידה. יש המסבירים שנפש היא החלק התחושתי מבחינת החושים והגוף, כמו תחושת רעב או צמא וכו". ורוח- זה החלק הריגשי באופיו וכן הוא זה שמחבר נפש לנשמה- שהוא בחינת רצוא ושוב. ונשמה היא החלק שקשור לתודעה ומחשבה ועיון. חיה היא חלק שאינו מורגש והיא נקראת חיה שהיא חיה תמיד, כלומר-לא מתה. יחידה אף היא איננה מורגשת, והיא נקראת כך משום שהיא לא מחולקת. החלקים שנקראים חיה ויחידה, הם המחברים את האדם לעולמות עליונים. גם בנצרות קיימת חלוקה של הנפש לשלושה חלקים וכן גם בתפיסות הסופיות. במזרח הרחוק ובעיקר בהודו-התפיסות השונות מושפעות מן הפילוסופיות הודנטיות של אחדות המציאות שמוצאה היא ב-ודות ו-אופנישדות,שהיוגה נובעת מכתובים אלא. ביוגה- תפקודי התודעה קשורים לגופים נוספים,5  במספר, שכל גוף כזה נקרא "מעטפת",  וכל גוף יש תפקודים מסוימים. הגופים נקראים מעטפות מכיוון שהן עוטפות כקליפות הבצל-שיכבה אחר שיכבה, את חלק האלוה ממעל שבאדם. וכך אפשר עוד ועוד לראות איך כל גישה דתית מביאה איתה ניתוח אחר של נפש האדם, כאשר שוב אני חוזר שהמכנה המשותף הוא החלק נצחי שקיים באדם והוא עיקר האדם. הבעיה המרכזית בכל מה שנאמר עד כה, היא שאם נישאל אנשים המאמינים בכך, שיצביעו על הנשמה שבתוכם, אז ניראה אותם קצת מבולבלים, ואם הם יאמרו בביטחון שזה שנשמה, אז לרוב משום שכך הם חונכו ואין הם מדברים מידיעה או התנסות, שזה מקרב לידיעה אמיתית- כלומר ההתנסות. רבים מן הטוענים לקיום נשמה , מדברים עליה כי כך הם למדו או מתוך אמונה לאיש כריזמטי או וזה הכי נפוץ- חינוך. ועל אחת כמה וכמה אדם  מן הישוב. לעיתים ניראה שאף המאמינים פשוט אינם יודעים על מה הם מדברים או אינם מודעים. למשל שאדם אומר "אני" והוא מתכוון לעצמו, אז לאיזה חלק של הנפש הוא מתכוון? שהרי אם נשמתו הינה ידועה לו, אז לומר "אני" היה בעל משמעות עמוקה ומסוימת מאוד. פגשתי לא מזמן בידיד שנסע למזרח ומאוד חלה שם, עם חום גבוה מאוד שעלה במהירות. הוא איבד את הכרתו ותוך כדי התהליך הזה, הוא החל לחוש שהוא מתפרק והוא אינו מכיר את עצמו. כשהבריא ויצא מן המצב הזה,  החוויה של התפרקות העצמי, הותירה בו רושם עז  ועדיין הוא בשאלה מול עצמו. אמרתי לו שזה מקום טוב להיות בו. טענתי היא שכל כתבי הדת למיניהם מראים חץ מכוון ולא מתארים מציאות. כלומר הם אומרים שיש לאדם אפשרות להיות בעל נשמה, או שיש לו את אפשרות להיות בעל תודעה גבוהה. שזה אומר שרוב בני האדם הם עם פוטנציאל לנשמה, אך רובם חסרים אותה. להיות בעל נשמה זה מדרגה גבוהה מאוד, גם להיות עם אפשרות לנשמה זה דבר גדול, גם אם לא ממומש.

כאן עולות שאלות יסוד- מה הדרך למימוש הנשמה? איך ניתן לזהות נשמה? איך ניתן לזהות אדם שהוא בעל נשמה? מתוך שאלות אלא נפתחת הדרך. מי ייתן ונזכה כולנו להיות בעלי נשמה.

יצאתי בשאלה וחזרתי עם תשובה

ידע שהאדם מוצף בו, ללא שביקש, ללא שנפשו שאלה לכך, הרי הוא ידע אקדמי בלבד, ידע חיצוני שניכנס ויוצא ולא מותיר רושם טרספורמטיבי באדם. ידע כזה דומה לאותו אחד שכשהגיע יום המבחן,הוא מקיא את מה ששינן לפני כן על הדף וקח הוא ניקה את עצמו מן המיותר לו. זה רוב הידע שבו עוסקת התרבות שלנו, ועניינה לצבור משהוא למען מטרה כל שהיא, לרוב לצרכים חברתיים והישרדותיים. ידע כזה חשוב אך לא בו רצוננו. ידע עמוק יותר נולד בנפשו של אדם כאשר מתעוררת שאלה, וכל שאלה טובה. ללא שאלה אין תשובה. גם אם ידע אלוהי יבוא אל האדם, הוא לא ימצא לו אחיזה בנפשו אם לא תהייה שם שאלה קודמת.  שאלה היא המפתח, היא שיוצרת את הקרקע ומאפשרת שינוי והתפתחות.  על בסיס זה נאמר "שאל ויפתח, בקש ויינתן".  שאלה פותחת חלל בנפש האדם שמזמין אליו משהוא. ככל שהשאלה מגיעה מרובד עמוק יותר בנפש, כך גם התשובה המוזמנת לו לאדם.  ככל שהשאלה מודעת יותר, כלומר האדם יודע למה ואת מה הוא שואל, כך גם הידע שמתחולל בו נהפך למודע יותר. כך שיש לשאול (עליך להתבונן- )- האם יש לך שאלה? וכמה היא בוערת בך? ולמשך כמה זמן יש לה מקום בך?   בכך תלויה איכות הידע וכיצד הוא נהפך לזרע שגדל לפרדס. עוד (עליך להתבונן) עולה השאלה, מה היא השאלה החשובה באמת לשאול? שהרי כל שאלה היא רלוונטית, אולם לא כל שאלה תביא לידי תבונה חדשה. רציתי לנסות ולהציע-

1-מי אני

2-מדוע אני כאן

3-מה עלי לעשות בחיי הנוכחיים

4-מה הם הכלים והדרכים שעומדים לרשותי למימוש כל זאת

5-המציאות שאני רואה סביבי,מה היא? כיצד נוצרה ובאה? מה תכליתה? ומה חלקי בא?

שאלות כאלה, אם נעות בנפשו של אדם לאורך זמן, כי אז ידע קיומי עמוק מאוד יפגוש אותו וירווה צימאון עמוק, ויהפוך ל"דרך" בכל המובנים. מדוע אין ידע זה זמין לאדם מעצם לידתו? תשובה לכך היא מורכבת מאוד, אם שורשים עמוקים בזמן ובמבניות האורגנית של האדם, אך ניראה שאנו כולנו הולכים לשם, וזה שאמר הכתוב בישעיהו פרק יא פסוק ט "כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים".  מי ייתן ונזכה כולנו לידע כזה.