סיכום המפגש הראשון של טבלת הצמחים (יום ג', 15.1.13)

הקדמה על הטבלה
אפשר ניתן לראות את הטבלה באמצעות פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד (דרכה של היהדות לנתח את רובדי המציאות) כלומר יש לה ארבע רמות:
הרמה בראשונה הינה הדרך שבא ארתור ג'ון קרונקויסט (1919-1992) בוטנאי אמריקני, ארגן וסידר את טבלת הצמחים ע"פ כללים בוטניים כגון צורת הפרח, מספר העלים שיש לפרח, דרך ההפריה והאבקה, וכו'. זו הטבלה כפי שאנו מכירים אותה היום. החידוש שלו מתאפיין ביסודיות – הוא כלל את כל עולם הצומח בדרך של התפתחות טבעית של עולם הצומח למן התקופות הקדומות ביותר ועד וקבוצות הצמחים שנחשבות לצעירות ביותר, כלומר ארגון לפי הכרונולוגיה של סדר התפתחותם. הסדר שלו מבוסס על מה שניתן לראות בעיניים ולמשש באצבעות.
הרמה השנייה נחשפה כאשר מיכל יקיר לקחה את התרשים של הסדר שקרונקויסט ערך, וסידרה בטבלה את המשמעות של הצד ההומאופתי של הצמחים, כלומר כל הרמדיס הידועות (ובחלקן- הלא ידועות) הושמו במקומן בתוך הטבלה, דבר שחשף תוכן ומשמעות חדשה לגבי הרמדיס, תוכן שנלמד לפי מקום הרמדי בשורות ובטורים. עוד עניין שנחשף – כל הרמדיס שממוקמות בקבוצה אחת (למשל הרננקולאלס או אסטריאלס וכו') מראות אחדות בכמה נקודות מפתח, עד שניתן להתייחס לכל קבוצה מזווית של "כל הקבוצה היא כרמדי אחת", ואז לראות דקויות שמאפיינות כל רמדי מתוך הקבוצה. לנקודה זו יש משמעות קלינית עצומה. המשמעות ההומאופתית של הטבלה מראה על איכויות של קבוצות ועל הקשרים שיש בין קבוצה לקבוצה בתוך הסדר העולה במעלה כל טור. זה חשף עוד נושאים חשובים, כמו למשל שפה של איכויות שבה יש להבין את המהלך בתוך הטבלה, וכן את הקשרים שהתנועה של הטבלה יוצרת, דבר שמוסיף מרחב נוסף להבנת הרמדי.
עניין מרכזי שהפיכת הטבלה להומאופתית גילתה הוא כללי התפתחות של האדם ותודעתו וכללי עבודה לדרך של איך מגשימים את מטרת חיי האדם. אפשר לומר שאין אספקט שקשור לחיי אדם שאי אפשר למוצאו בתוך הטבלה, כך שהטבלה חושפת את המהלך ההתפתחותי של האדם ואת תכלית קיומו.
הרמה השלישית נובעת מהרמה השנייה. היא מקבילה באופן מדויק להפליא לסיפור הבריאה בפרק א' בספר בראשית: כל טור מקביל ליום בבריאה, למן היום הראשון שמתחיל במילים "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" – יום ראשון מקביל לטור הראשון בטבלה, ועד ליום שישי, שבו נברא האדם, זכר ונקבה, יום שמקביל לטור שישי בטבלה. הקבלה זו אינה מקרית, והיא חושפת ממד עמוק מאוד להבנת ההיסטוריה של האנושות, וכן יוצרת תרשים זרימה כרונולוגי של הזמן ומה שקרה בכל תקופה. התוכן שניבט מן הטבלה בהקבלתו לסיפור הבריאה מאפשר להבין תהליכים לאומיים דתיים, נדידות עמים וסיבותיהן, מעצמות שקמו ונפלו והסיבות לכך, דתות שקמו ונעלמו והסיבות לכך, וכן דתות שקמו ונותרו עד היום ותכליתן. ברמה השלישית, אם כן, אנו מקבלים את מפת ההתפתחות של האנושות כולה ואף של כדור הארץ, שבו האנושות קיימת. על פי כתובים קבליים אפשר לראות בכל יום בריאה הקבלה לאלף שנים על פי דרך הספירה היהודית (פירוש רמב"ן לספר בראשית א'). וכך, בתוך הטבלה יש גם "תכנית" מוצפנת של העולם כולו, ואת הדרך שעליו ללכת בה כדי להגשים את תכליתו.
הרמה הרביעית מתייחסת לאדם בדרגות התפתחות גבוהות יותר. רמה זו מראה את המקום של האדם בסולם ההתפתחות, היכן הוא נמצא, מה שהיה לפניו ומה שקיים מולו. מה שהיה לפניו זה ההיסטוריה הפרטית שלו, כולל העברות בין דוריות, לאן עליו ללכת ומה עליו לפתח באיכויות נפשיות כדי להגשים את המקומות היותר חשובים בנפש. הטבלה משקפת את ה"צמתות" של כל אדם ואדם – ממקומות בעלי אופי פסיכולוגי ועד למקומות "רוחניים" יותר.
זהו תיאור על קצה המזלג. במפגשים הבאים אנו נפרוש את כל הנאמר באופן מפורט יותר, על פי דרך ארבעת הממדים.

המפגש הבא יהיה ב-29 בינואר 2013 בשעה 18:30 בערב, בקמפוס ברושים, חדר 3.

15 בינואר: טבלת הצמחים והיבטים קבליים

סמינר בנושא טבלת הצמחים והיבטים קבליים בהנחיית מיכל יקיר וקובי נחושתן ייפתח ב-15 בינואר 2013. הסמינר יכלול 10-11 מפגשים, בימי שלישי בערב (בשעה 18:35-21:30). הוא יתקיים בקמפוס ברושים, המסונף לאוניברסיטת תל אביב (רחוב ג`ורג`וויז, פינת בן ישי).

הסמינר מיועד להומאופתים המעוניינים להעמיק את הבנתם בשימוש בטבלת הצמחים.

חפש בתוך עצמך ותמצא את העולם, חפש במרחבי תבל ותמצא את עצמך. הכר את פעימת המטוטלת בין העצמי לעולם, ולך תגלה את עצמה – ישות אדם-עולם (ר' שטינר)

טבלת הצמחים מקשרת בין שלבי התפתחות אנושיים לבין הסדר הבוטני, ממפה את עולם הצומח ומתארת את החוקיות שבסדר. הבנת הטבלה והחוקיות שבה מאפשרת רכישת כלי פרקטי ומעשי בעבודתו של ההומאופת, אשר תורם הן להבנת המקרה, הן לדיוק בבחירת המרשם ההומאופתי והן להבנת עצמנו.

בשנתיים החולפות העמקנו בחקר הטבלה והוספנו לה ממדים חדשים שלא דובר בהם עד כה. רובד מרכזי שנוסף מתייחס לתכנים ותפיסות השאובים מעולם הרוח היהודי-קבלי, ומתאר כיצד התפתחות האדם מקבילה לאבולוציה ההתפתחותית של האנושות בגדול ולמבנה האדם באופן ספציפי. הטבלה חושפת היגיון ועקרונות בחוקיות העולם, ומכאן מרחיבה את ההבנה לגבי חוקיות בחיי האדם.

כאשר אנו דנים בתהליכי התפתחות בטבלה ניתן לראות הקבלה ממשית בין תקופות היסטוריות שחלפו בעולם, שלבי התפתחות פסיכולוגיים ורוחניים של האדם, התפתחות מודעות האני ואף התפתחות מבנהו הפיזי, הרגשי, המנטלי והאנרגטי – תהליכים פרקטליים החוזרים ומתארים אותו תהליך בכל רמה בעולם.

לכן, הבנת הטבלה ודרך העבודה עמה  מקנה כלי המאפשר להבין טוב יותר הן את עצמנו כבני אדם, והן את המקרה וצומתי ההתפתחות שבהם מתפתחת הפתולוגיה, ומתוך כך לתת למקרה מענה מתאים, המשתמש בדינמיקה הטבעית של עולם הצמחים.

מטרות הסמינר

1.      הכרה והבנה של הפילוסופיה העומדת בבסיס הטבלה ככלי התפתחותי של האדם ושל האנושות.

2.      הכרת הטורים, השורות והרמדיס בטבלה, מתוך הצגת מקרים ודיון בהם.

3.      רכישת מיומנות לשימוש בטבלה בתהליך של אבחנה מבדלת.

4.      רכישת ידע וכלים ביישום הטבלה בתהליך הטיפולי.

מבנה הסמינר

מתי?

הסמינר יכלול 10-11 מפגשים דו-שבועיים (פעמיים בחודש), בימי שלישי בערב (בשעות 18.35- 21:30):  (יש אפשרות לשינוי המועדי שיעור, עניין זה יידון בשיעור ה ראשון)

ינואר – 8.1.13, 22.1.13

פברואר – 5.2.13, 19.2.13

מרס – 5.3.13, 19.3.13

אפריל – 2.4.13, 23.4.13

מאי – 7.5.13, 21.5.13

יוני – 4.6.13

איפה?

קמפוס ברושים, המסונף לאוניברסיטת רמת אביב. רחוב ג`ורג`וויז, פינת בן ישי. 

עלויות

עלות הסמינר – 2500 ₪.

עלות מפגש בודד – 300 ₪.

אפשר לשלם ב-4 או 5 תשלומים.

למשתתפים בכל הסמינר תינתן האפשרות לרכוש את הספר "טבלת הצמחים" העומד לצאת במהדורתו החדשה והמורחבת, בהנחה של 20%.

איך נרשמים?

הרשמה ופרטים:

ברית גלעד brithgilad@gmail.com טל 0543316806

שאלות:

קובי נחושתן kobynn@yahoo.com   טלפון: 0523521134

מיכל יקיר  m-yakir@bezeqint.net  טלפון: 0505551290

על ההבדל בין חד פסיגיים לדו פסיגיים – הדינמיקה של ה"עצמי"

מאמר זה מיועד להומאופתים, והוא מתייחס לספרה של מיכל יקיר "סדר מופלא" – טבלת הצמחים.
לכל אדם יש "עצמי". ה"עצמי" של האדם הוא חווית היש שלו, הידיעה שהוא קיים ונוכח, נוכחות האדם לפני הופעתה ברגשות ובמחשבות. נוכחות זו היא דבר מולד, ולכן רואים זאת טוב יותר אצל ילדים: את הפשטות הנקייה שהיא ביטוי לנוכחות הקודמת לפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה מצטרפת לאחר מכן, רובד המורכב מנטיות מולדות של ה"עצמי", מהשפעות של החינוך ומאירועים שאירעו לאדם בחייו ויצרו חותם בנפשו. הפסיכולוגיה היא מסך על ה"עצמי". היא נוטה להיות דומיננטית יותר בחיים המבוגרים של האדם, והופכת לחוצץ בין האופן שבו האדם מכיר את עצמו לדבר שהוא באמת בבסיסו.
גדילה אמיתית היא פיתוח קשר ומגע מודע עם ה"עצמי", והיא היא מסע חיי האדם. גם ל"עצמי" יש צורך לתהליך אבולוציוני (כמו כל דבר אחר ביקום, גם ה"עצמי" גדל ומשתנה), אך גדילתו מתרחשת תחת תנאים אחרים מן התהליכים הנראים בעולם החיצוני (כגון תהליכי טבע, עונות, כימיה וכו'). ה"עצמי" של האדם הוא הרובד העמוק שלו, נוכחות היש. אפשר לחוות את הרובד הזה בשקט עמוק של מדיטציה, או כל תהליך אחר המוביל להשקטה של רגשות ומחשבות. ואולם ביום-יום של חיי אדם, רובד זה מתבטא במחשבותיו וברגשותיו, ודרכם אפשר ללמוד על איכות ה"עצמי" שלו. כלומר, דרך דפוסי המחשבה של האדם אפשר להבין משהו על איכות ה"עצמי" שלו.
מכיוון שלכל אדם יש "עצמי" ייחודי בעל איכות שלא הייתה ולא תהיה, יש צורך ללמוד את הדרך להכיר את ה"עצמי" וכיצד לעבוד איתו. זאת מכיוון שהמגע עם ה"עצמי" מכתיב את הצלחת התהליך האבולוציוני או את כישלונו. יש להבין שהאדם נמצא כאן למען מטרה זו!
כיוון שהשפה של היום אינה תואמת כלל את איכות ה"עצמי" – השפה של היום מתארת רק את אופן החיים של העולם מבחוץ ושל החיים החומריים – עלינו להכיר וללמוד שפה ומושגים הנובעים מן ה"עצמי", ולהפוך אותו למרכז התפיסתי שלנו את הקיום. אם ה"עצמי" של האדם היה נהפך לדרך המרכזית לקומוניקציה בין אנשים, אזי רוב הבעיות בעולם היו נפתרות ונעלמות כלא היו: רוב הבעיות מבוססות על ה"קליפות" סביב ה"עצמי" שיוצרות אי הבנה בין בני אדם (ראו את סיפור מגדל בבל).
טבלת הצמחים מסייעת לאדם להכיר את הדרך ל"עצמי" שלו ואת הדרך להמשיג את הבדלי האיכויות של ה"עצמי". הטבלה גם מראה את השפה שיכולה להיות בין אנשים כדי לתקשר את ה"עצמי" שלהם באופן מודע יותר, כדי להיות מובנים יותר (תחושת הבדידות של האדם נובעת מ"עצמי" שאינו יכול להיות מתוקשר נכון עם הסובב. מסיבה זו, אצל ילדים אין רואים חוויית בדידות כזאת).
לאור כל זאת, הדבר הראשון שיש להבין בטבלה ובשפה שהיא מביאה איתה הוא ההבדל היסודי בין אדם שהוא ב"עצמי" שלו קונסטיטוציה של חד פסיגי, לבין אדם של"עצמי" שלו יש קונסטיטוציה של דו פסיגי (היום מתחילות להופיע מוטציות של צמחים תלת פסיגים, דבר המעיד על קפיצה קוונטית אבולוציונית הקרבה ובאה). ההבדל בין החד פסיגי לדו פסיגי מהותי ביותר, והוא מראה את אופן התקשורת של האדם עם הסובב וגם את קו ההתפתחות שלו.
החד פסיגי חש שהוא יחיד בעולם ושאין עוד כמוהו. הוא תופס את המציאות כנובעת ממנו, ושהכול קורה ביחס אליו ובגללו. למשל, אדם שחי בישראל ומרגיש שהשיטפונות בסין, שבהם נהרגו 300 איש, אירעו כיוון שהוא לא עשה טוב. זה סימן (קיצוני אמנם) לאדם חד פסיגי. החד פסיגי חווה את העולם באופן ישיר, ולכן חלק מתגובותיו ייראו לא רציונליות. החד פסיגי חווה את העולם כאילו הוא נברא למענו, כאילו הוא אחד ויחיד בעולם – וזה מה שיוצר את הקושי הגדול: כי בעולם של ריבוי, כשהוא מסתכל סביב הוא רואה עוד הרבה כמוהו… וזה מעלה קונפליקט גדול – "איך זה ייתכן?" מי ומה עוד קיים שהעולם נברא רק לו? איך זה יכול להיות?
נקודה נוספת היא שהחד פסיגי חש שהוא לבדו אינו שלם, יש לו צורך בסיסי למלא חוסר מסוים, חוסר שהוא אינו יכול לבטא במילים, וזאת הנקודה סביבה נוצרת פתולוגיה. הפתולוגיה הזאת משתנה לפי טורים ושורות, אך במרכזה נמצאת מצוקת היסוד של חוסר מאוד בסיסי – והצורך למלא אותה. לכן חד פסיגי מתקשר עם העולם מתוך ניסיון להשיב את אותה אחדות שאבדה לו. לכן גם חד פסיגי במצב פתולוגי אינו יכול ליצור קשר זוגי או חברי עמוק. זאת מכיוון שקשר אמיתי בנוי מפתיחות של לב ללב, או מ"עצמי" ל"עצמי", מנוכחות לנוכחות, ואצל החד פסיגיים אלה אינם מתוקשרים עם החוץ. במקום זאת הוא עסוק יותר בשאלה "מה אני יכול לקחת לעצמי ולהרוויח לעצמי מן האחר", דבר שאינו מאפשר קשר אמיתי, ובסופו של דבר משאיר אותו לבדו.

בדו פסיגי , מבנה ה-2 מכתיב דינמיקה שונה. הוא גדל דרך הקשר והאינטראקציה עם האחר, ולכן הדו פסיגי יכול להתמזג ולהיות פתוח באמת אל האחר. בדו פסיגי השאלה שמתעוררת היא מה קורה לו כאשר הוא בא במגע עם העולם שבחוץ. שאלה זו מתבטאת במישורים שונים, לפי שלבי השורות והטורים. למשל הנטייה של "פולסטילה" (שם של רמדי הומאופתי) להתמזג באחר עד להיעלמות שלה עצמה מראה את היכולת להיפתח ברובד ה"עצמי". מובן שהשאלה היא איך היא נפתחת.
יש יותר צמחים דו פסיגיים מאשר חד פסיגיים, ולא בכדי. גם בעולם רואים יותר אנשים דו פסיגיים מאשר חד פסיגיים, הן בחיים והן בקליניקה. יש עוד קווים נוספים להבדלי המהות הללו, והם באים לידי ביטוי בשאלה אם יש אחדות או ריבוי בעולם, כאשר החד פסיגי חש את האחדות האפשרית, והדו פסיגי חש את הריבוי ואת הלגיטימציה עליו.