יב וְאֵלַי, דָּבָר יְגֻנָּב; וַתִּקַּח אָזְנִי, שֵׁמֶץ מֶנְהוּ.
יג בִּשְׂעִפִּים, מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה; בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה, עַל-אֲנָשִׁים.
יד פַּחַד קְרָאַנִי, וּרְעָדָה; וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד.
טו וְרוּחַ, עַל-פָּנַי יַחֲלֹף; תְּסַמֵּר, שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.
טז יַעֲמֹד, וְלֹא-אַכִּיר מַרְאֵהוּ– תְּמוּנָה, לְנֶגֶד עֵינָי;
דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע. (איוב ד')
חוש השמיעה יודע לקלוט צלילים – בספקטרום גלי קול המשתנים מחי לחי. אך המכניקה בה האוזן ועצב השמע קולטים את הצלילים, אינה קשורה כלל להבנת משמעותו של הדבר הנקלט. ההבנה של התוכן המצטרף לצליל, קשור לאספקט התודעתי שיודע להתמיר צליל או קולות לדבר בעל משמעות. כדוגמה לאדם הנוסע לארץ זרה ויודע כי הוא שומע שפה חדשה שאינה מוכרת לו, והוא יודע לזהות שאנשים משוחחים, אך אינו יודע כלום על תוכן הדברים. יש הבדל בין איבר החוש, הקולט את הרחשים לבין האספקט התודעתי הקשור לחוש השמע, היודע להבין ולתרגם את התוכן הנקלט. לאיכות התודעתית השומעת יש חשיבות גדולה יותר מן איבר השמע. התודעה השומעת יודעת לשמוע את "הדבר", ולהבין. התודעה השומעת – שומעת על הודות הדבר, חוש השמע הינו חוש המביא את ה"שמועה" על דבר מה, אדם שומע את סיפורו של נושא או תוכן מסוים, כך שהקליטה של צלילי השמע נושאים בתוכם את ה"שמועה" על דבר מה. אופן ההקשבה של האדם קשור ישירות לאופן ההבנה שלו את המציאות. ולכן כל בעיות השמע כגון –
1- טיניטוס (רעשים צורמים – קבועים או משתנים בעוצמת הדציבלים, לעיתים עם דפוס קבוע ולעיתים ללא כל דפוס)
2- חרשות ספונטנית
3- לחץ תוך אוזני – כמו שהאוזן נסתמת
הן כולן תופעות המעידות על הצד התודעתי השומע – אשר האדם אינו רוצה לשמוע יותר – או שיש לו קושי והתמודדות מרובה במאבקים פנימיים אשר המחיר הינו איבוד היכולת לשמוע, עקב המחירים שהוא משלם בעבור היכולת לשאת את תוכנם של הדברים אותם עליו לשמוע – להבין וכן ליישם. מצב זה הינו הזמנה לאדם – לעצור ולהתבונן – מהו אותו הנושא שיש לו את העדפה להתחרש ורק לא לשמוע, ומדוע אינו מוכן לשמוע? מה היא המשמעות המחייבת התמודדות ושינוי וקבלה שאותן האדם מעדיף להכחיש, על אף שיודע במה מדובר. לרוב נושא הסירוב להקשבה קשור להכרח להיפגש עם כאב גדול – אובדן – טראומה, חוויה מזעזעת פתאומית, שהאדם מודע לה אך מעדיף כמו לא לשמוע עליה יותר, דבר שעשוי להסתיים באיבוד שמיעה.
דלקות אוזניים בילדים הינה לרוב בעלת אופי גופני בלבד, ללא קשר מחייב ליחסי גוף נפש. אך במבוגרים – דלקות אוזניים חוזרות משקפות כי יש נושא או נושאים מסוימים אשר האדם מודע להן ולא מוכן להתייחס אליהן, הוא עשוי לחוש מאוים אם יאולץ כן להתמודד, שכן הוא חש כי אין לא כלים להצליח להכיל את התוכן הרגשי שכרוך בהתמודדות, ולכן הוא יודע אך מעדיף להתעלם, ומחיר ההתעלמות הינה בדלקות אוזניים חוזרות, שהן ה"תזכורת" לדבר שממתין לו למפגש מעורר.
"קריסטלים" או ניוון והתקשות של מבנה האוזן הפנימי – דבר שגורם לסחרחורות קשות שעשויות להתלוות בבחילות, הקאות וחולשה. משקף כי האדם לאורך זמן יודע שיש נושא מסוים מולו עליו לעמוד, והוא מסרב לעשות כן – כך שבתוכו נוצר פינה נפשית שאינה פתורה וממשיכה להציק לו – דבר המחליש ומהווה גורם להתקשחות העצם הסחוסית הפנימית של תוך האוזן. לתהליך ההתקשחות של האוזן התיכונה יש הקשרים נפשיים של עקשנות בסירוב של האדם להתפתח לשינוי כאשר השינוי מתדפק לו על דלתותיו לאורך זמן. והוא מודע לזה, וחש את אמיתות הצורך להיפתח ולהשתנות אך אין הוא יכול, אולי עקב גאווה, עקשנות, יריבויות עם אדם אחר וכו', כל זה מהווה גורם אשר מקשיח את איבר השמע, ויגרום לבסוף לתופעות של סחרחורות אשר הן עצמן ביטוי לאי היציבות של האדם מול אותה ההתמודדות אותה הוא יודע שהוא נדרש לשנות בתוכו.
האפרכסת הינה דמוית כליה, לפני הרפואה הסינית האפרכסת הינה דמוית עובר השוכב בבטן אימו – תנוך האוזן ההינו הראש, וממנו נמשך עמוד השדרה ובתוך האפרכסת יש ייצוגיות של כלל איברי הגוף, האוזן הינה "מפה" שדומה למפה של כף הרגל ברפלקסולוגיה. לפי טקסטורת עור של האפרכסת ניתן להבין איזה איבר פנימי אינו קשורה. למשל – אם יש קילוף עור יבש ומגרד באזור באפרכסת השייך לקיבה, מתוך כך ניתן להסיק כי הקיבה אינה בריאה ולפי גוון העור שעל פני האפרכסת ניתן לדעת מה אינו תקין בקיבה (חומציות – צבע אדום. דלקת – צבע חום. חולשה באיבר – צבע חיוור) כך שהאפרכסת הינה כלי לאבחון וכן כלי טיפולי במסז' או בדיקור באזורי הזיקה לאיברים על האפרכסת. (ברפואה הסינית טוענים כי הכליות נפתחות לאוזן, ויכולת השמיעה קשורה לדרגת החוסן של הכליות)
יש כי האפרכסת במצבים מסוימים נוטה להאדים והיא בתחושה חמה ואפילו לוהטת. בילדים תופעה זו מצביע על מתח עצבי ואי שקט, עם תחושה פנימית כי רוצים מהם משהו שהם לא מבינים מה בדיוק נדרש מהם –דבר שגורם למתח ומבוכה. במבוגרים – אפרכסת אדומה משקפת מתח וניסיון לגייס כוחות כדי להיות חלק ממה שמתרחש מבחוץ, האדם חש נבוך ומנסה להיראות "מסודר ומסוגל" והוא מנסה לגייס אנרגיה לצורך הנושא איתו הוא מתמודד (לרוב אנרגיה שאין לו) לרוב דינמיקה חברתית איתה יש לו אי נוחות וקושי, מתח זה "עולה" כמו אש והופך את האפרכסת לאדומה.
צורתה של האפרכסת (מורפולוגיה)
אוזניים נמוכות ביחס לגבות – אדם פיזי ונשען על כוחות גופו – לרוב חסון ואימפולסיבי
אוזניים הגבוהות מן גבות – אדם חריף, אינטלקטואלי, חד ונשען על שכלו החריף ביחסיו עם עולם.
אוזניים הבולטות החוצה – אדם עם הרבה סקרנות טבעית, חרוץ, שקדן, אוהב עומקים ולימוד.
אוזניים הצמודות לקרקפת עד כי אינן נראות – אדם מהיר תגובה, אימפולסיבי מאוד, תגובות לא צפויות. חד ומהיר תפיסה. אוזן קטנה ביחס לגולגולת – רגישות וחולשה, נטייה לעלבון מהיר, ובצד ההפוך – אפשרות לאגואיזם עיוור. אוזן גדולה ביחס לגולגולת – רגישות רבה לזולת, עניין במה שקורה בסביבתו, וכן צורך להיות מעורב לקחת חלק פעיל ומשפיע – צורך להשמיע את דעתו ואת קולו.
סיכום – האוזניים ניחנות ביכולת "ההקשבה" של האדם – אם האדם שומע את החיים בסנכרון נכון לעצמו – להווייתו, וביחס לתנועת העולם שסביבו- הקשר בין חוץ לפנים , אזי האוזן תתפקד טוב, וביעילות. ואם האדם אינו שומע, לא את עצמו ולא את סביבתו או את מסרים שמרמזים לו על עצמו ועל מקומו – דבר המוביל לקצרים קומוניקטיביים רבים , אזי האוזן ככלי שומע, יבטא זאת דרך סימפטומים.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 