טור ראשון- "על הדרך להשגת ידיעה מתוך התנסות" – חלק ב'

מה המבדיל בין ידיעה חלקית על דבר מה כלשהו לבין ידיעה מלאה ומקיפה?
מה מבדיל בין הבנה עמוקה של נושא מסוים לבין תפישה חיצונית של אותו הנושא?
כיצד מבריק הברק לאדם ומאפשר הבזק רעיוני של דבר חדש או תגלית חדשה או יצירה של משהו אחר?

על מנת שדבר מה ייתפש במלואו ובצורתו הנכונה, המערכת האנושית צריכה לפעול בהרמוניה בין כמה חלקים בתוכה, חלקים שפעילותם המשותפת תיתן פרי. הפרי הזה הוא הידיעה של דבר במלואו: דבר שמגיעים אליו דרך התנסות מלאה, הידיעה בו היא לא חלקית או אקדמית או חד צדדית, אלא דבר מלא.

דבר זה ניתן לראות באמצעות הטור הראשון. הטור הראשון מציב את המרכיבים ההכרחיים על מנת שתודעת האדם תפעל במלואה.
המרכיבים:
1 – magnoliales תודעה
2- nympheales מיניות
3- piperales laurales arilstolochiales יצריים, יצריות
4- ranunculealea רגשות
5- papavareales מודעות

יש סוגי הבנות שמשנים את האדם כולו. זה תלוי ברמת הכוליות של המערכת שלוקחת חלק בהתנסות. אם יש ממד אחד דומיננטי מדי, כמו השכל למשל, החוויה תהייה חלקית ולא תשנה את מהות האדם, אך אם החוויה טוטלית וכלל חלקי האדם משתתפים בה, אזי חוויה זו היא בעלת כוח משנה את האדם באופן מהותי. כדי שחוויה תהיה חוויה עם תודעה שמוסיפה גוון חדש, על כלל החלקים להיות שותפים להתנסות אקטיביות, פעילה, כלשהי. אדם שהוא רק יצרי לא ישיג הרבה בכל הקשור לתובנות חדשות, ואדם אמוציונלי מדי ירגיש הרבה, אך יציבות של הבנה ותבונה לא תתפתח בו.

יש צורך במערכת שכל חלקיה פועלים בהרמוניה ובשיתוף, שכל החלקים חיים ונושמים ופעילים. ללא הדחקה של צד אחר, וללא מלחמה של חלק בחלק. למשל, בלי המלחמה של שכל שמנסה לשלוט על רגש לא נעים, או רגש דואלי של נאמנות כלפי משהו מול יצריות עם כיוון הפוך למגמת הנאמנות. אם יש הרמוניה כזו, אזי יש אפשרות להגיע להתנסות עמוקה בכל דבר שעוסקים בו.
כל דבר שהאדם נפגש עמו מאפשר לימוד חדש או התנסות חדשה או דבר מה חדש שנפתח לאדם, והצלחה בדבר זה תלויה בסך החלקים באדם, ובהרמוניה האפשרית של פעולתם המשותפת.

כדי להשיג הרמוניה זו על האדם לדעת ולהכיר על עצמו – אילו מנגנונים פועלים בו ביתר שאת על פני מנגנונים אחרים. למשל, אם האדם מיני מאוד וזה מאפיל על יכולתו לחשוב ולהתבונן, או אם לאדם מסוים יש אימפולסים יצריים לאוכל ללא שליטה ודבר זה חזק יותר מכל צד אחר בו, או אם אדם מאוד רגשי ומגיב אמוציונלית ללא פרופורציות והמיניות שלו אינה קיימת, כלומר מודחקת. כל זה על האדם להכיר בתוכו, על מנת לדעת אילו צדדים באישיותו הגופנית נפשית עליו לאזן כדי לאפשר עבודה אורגנית שתוביל לידיעה נכונה ועמוקה יותר. תהליך הלמידה האישי הכרחי להתפתחות שהטבלה מציעה, ואז יש היגיון עמוק לשימוש בה.
יש שבתהליך האיזון על האדם לקדם ולחזק חלק מסוים בתוכו, ויש שעליו לפתוח חלל מודע כדי לאפשר מקום לחלקים יותר גנוזים או סמויים בו; יש שעליו "להשהות" חלק מסוים על מנת לאפשר לאחר לגדול קצת; יש שעל האדם לעשות עבודה מקדימה, כגון פעילות מחשבתית שמאיצה את התודעה ואת יכולת הקליטה, כדי להפוך את התודעה לממד פעיל ולא רדום, ולאחר תהליך הכנה זה יש מקום ל"רמדי" מן הטבלה.

הקבוצה הראשונה בטור (magnoliales) מלמדת על הנבטת התודעה, על יכולת אבחנה בסיסית ועל פעילות של תודעה חושבת. בסוף הטור (papavareales) יש מודעות יודעת. סוף תהליך של הטור הראשון מאפשר לדעת דבר מה באופן מלא וודאי, אך גם בסופו של תהליך בטור יש חוסר באפליקציה מעשית של הידיעה, דבר שנמשך לאחר מכן בטורים הבאים.
ה-nympheales מבטאים גם את יצירת הכיוון הבסיסי של תנועה זכרית או נקבית, ולכן מיניות.
ה-piperales מאפשר את תנועת היצרים הבסיסים שנותנים כוח למערכת, כגון דחף למין או לאוכל.
ה-ranunculeales מאפשר את החוויה דרך רגשות. חוויה ללא נופך רגשי אינה יכולה כלל להיקרא חוויה. מה שנותן את עומק ההתנסות בכל ידיעה או הבנה זה עוצמת הרגש המתלווה לנושא שבו מתנסים. לכן, בכל ידיעה יש עומק רגשי הכרחי שאם הוא איננו, אז החוויה חלקית ולא תשאיר חותם במערכת. לכן הדגש בכל הדתות על החשיבות של דבקות הלב, רגש הכרחי להתנסות אמת. עבודה עם רגשות היא אולי החשובה מכול, כיוון שאופיים של הרגשות ואיכותם עשויים לקבוע את רמת ההתנסות ואת עומקה. רגש מודע או לא מודע, רגש מודחק או משוחרר, רגש פוטנטי או רדוד, רגש בוסרי או בשל – כל זה בתוך ה-ranunculeales.

כדי שנושא זה יהפוך לחי ומובן יש צורך ללמוד היטב את תכונותיו של הטור הראשון וכן את מצבי הצבירה של האדם (רגשי או מנטלי או יצרי וכו'). ואז אפשר לעשות שימוש ועבודה בטור הראשון כדי להעמיק את יכולת הידיעה מתוך התנסות ישירה, ולא מתוך לימוד עיוני בלבד.