מיאזמות – סיקוזיס, השכבה המינית – חלק י"ג

סיקוזיס (עלה תאנה ביוונית) – השכבה הסיקוטית, מאין היא באה, ומה היא כוונתה?

"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ". בראשית ב-כ"ה

" וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." בראשית ג'- ז'

האנרגיה המינית באדם נובעת מן היסוד הקיומי העתיק והעמוק ביותר. מגמתה הראשונית הינה להחזיר לקדמותו את מה שנפרם ואת מה שהופרד, חזרה למקורו – חזרה לאחדות. מגע מיני בטבעו מאחד את הזכר והנקבה (יסודות נפרדים ומנוגדים – היסוד הזכרי והיסוד הנקבי) ליחידה אחת, ולחזרה אל האחדות. מתוך אותה האחדות נולד להם דבר חדש, ילד או ילדה. יצירה חדשה, עולם חדש והבטחה חדשה באה לעולם , עקב הזיווג המיני שיצר אחדות ומתוכה נולד משהו. הכוח המיני אם כן, מאחד ומשיב לאחדות את מה שהופרד, וכאן כוחו העצום על האדם. באופן אינטואיטיבי, האדם (איש ואישה) חש את הכוח הזה כפוטנציאל לשוב חזרה למקורותיו, חזרה לביתו ממנו גלה (הגלות הינה הפרדה, ניתוק, ריחוק, בדידות. ואילו הגאולה הינה שיבה אל האחדות, קרבה, אהבה, חשק, טוב, הנאה, יחד, הרמוניה ועוד) דבר מה שנולד, ילד וילדה, הינם ביטוי לקצוות שבאו אל חיק האחדות ומתוכה הביאו דבר מה חדש לעולם. כל יצירה של דבר מה חדש שבא לעולם, בא מתוך השיבה לחיק האחדות, יצירות אמנות, מוסיקה, ספרות, מדע, שירה, המצאות חדשות וגילויים חדשים של המדע המודרני… כולם באו עקב התכנסות האדם אל חיקה של האחדות, ובעת יציאתו מן האחדות לעולם ההפרדה, הוא יצא ובא עם מטען חדש, מטען של יצירה הנושאת עימה מסר לעולם כולו.. השירה של גתה הינה אוניברסאלית, הסימפוניות של יוהן סבסטיאן באך הינן אוניברסאליות, גאונותו של אינשטיין הינה אוניברסאלית.. וכך הלאה, כל יצירה חדשה הינה תוצר של הכוח המיני הדורש את האחדות וכמהה אליה. כך שאין להתייחס לאנרגיה המינית רק דרך המגע המיני בין המינים, יש להבין שהאנרגיה מינית הינה הכוח היוצר שבאדם, וכן הכוח המניע לחזרה אל המקור. מכאן הפיתוח המזרחי של כל תורות הטנטרה (ראה שני מאמרים – "טנטרה, מיניות ומה שביניהן") תהליך יצירתי כלשהו הבא אל האדם, משקף מגע והתכנסות בקרב האחדות, מתוכה בא החדש, הרענון וחווית ההתחדשות הכוללת.

לכן כוחו של האימפולס המיני באדם כל כך חזק ודומיננטי, זהו הכוח שמאחורי כל אותן פעולות הנדחפות מן האימפולס המיני, נובעות למעשה מן הרצון הלא תמיד מבורר או מודע, לגעת במקום הפנימי באדם שם יש את האפשרות להתמזג ולחזור לחיקה של האחדות….

בגיל הנעורים, הגוף ותנועת ההורמונים חזקים מיכולת הבירור והתבונה. ולכן בגיל זה האדם נדחף לפעילות מינית שאינה משרתת בהכרח את ההתפתחות שלו ואף עשויה לגרום למחלות רבות, לאוו דווקא גופניות, אלא יותר ברובד הרגשי, עקב אימפולס מיני שדוחף לפעילות מינית, שבמקורה עומד הרצון והצורך לאהבה וכן לשיבה לחיק האחדות, אך מתוך חוסר הבנה וחוסר בגרות או הכוונה, הנער – נערה, חוו מגע מיני לא בתנאים הנכונים, דבר שגרם למפחי נפש, לכאבים ולאכזבות רבות.. (ראה מאמר – "והנה קול דממה –השקט המוליד")

שימוש נכון באנרגיה המינית, מצריך בגרות והבנה רבה, וכן יכולת מסוימת של בקרה עצמית ואיפוק, שכן האימפולס המיני בטבעו אינטנסיבי ונוטה להתפרצות. יכולת האיפוק (הלא מדחיקה) הינה מפתח לעיסוק נכון באנרגיה המינית (ראה מאמר – "ישקני מנשיקות פיהו")

האנרגיה המינית הינה כוח הדוחף למגוון עצום של התנהגויות באדם, הרבה מן הקשרים החברתיים וכלל האינטראקציות שיש בין בני אדם, נובעות ונשענות על האנרגיה המינית, ומכאן כלל התיאוריות הפסיכולוגיות העוסקות בנטיות אלו שזיגמונד פרויד שחי בחברה פוריטנית ומודחקת היה הראשון שהחל להגדיר את התיאטרון האנושי הנשען על אימפולס המיני החבוי, הבא לידי ביטוי דרך אין ספור ביטויים שהם בסיכומו של יום "לבושים" לאימפולס המיני. פרויד פיתח כל מיני תיאוריות פסיכולוגיות שאפשר להסכים או לא להסכים איתו, אך בנקודה אחת הוא בהחלט צדק, והיא הנקודה של הכוח היסודי הפועל על האדם בכללותו וזהו הכוח המיני, ומהי הלגיטימציה הפנימית שיש לאדם לעסוק עם כוח זה באופן מקדם, ללא הדחקות המובילות לחוליים רבים, מתוך הבנת האורגניזם האנושי, מתוך הבנה על תכליתו של האדם ומה הם החסמים בדרכו וכיצד לעבוד עימם על מנת שדרכו והגשמתו של האדם תתרחש ללא קשיים מיותרים.

על הצדדים הפתולוגיים של השכבה הסיקוטית המאמר הבא

כיצד ללמוד רמדי הומאופתי – דרך נוספת – חלק ו' – thuja – כדוגמה

1- אנרגיה – thuja חש החמרה בכל תופעות החולי שלו ב 3 בבוקר וכן ב3 אח"צ. הרבה אנשים שמתעוררים למתן שתן והם במצב של טויה, יתעוררו בשעת בוקר זו, ויחזרו לישון (nux vomica ו – kali carbonicum, גם קמים בשעה זו, אך חוזרים לשינה בקושי רב או בכלל לא, עקב מחשבות טורדניות ודאגות לעבודה או עסקים. ב- טויה , היקיצה הינה יותר עם גוון גופני) כמו כן, התנועה של טויה מחזורית חודשית וטויה נוטה להחמרה בזמן ירח מתחדש, דבר שמשקף את אופיו האנרגטי של רמדי זה שהינו רגיש וחשוף מאוד ומגיב גם לגרמי שמים. לכן צפוי לראות בטויה במחזור חודשי בנשים תופעות רב גוניות (בדומה ל lachesis כרמדי ארכיטיפי של הנחשים להחמרה בזמן מחזור, אך הנחשים מוחמרים חודשית ומחזורית, לפני הופעת המחזור ואילו טויה אישה מוחמרת בשעת המחזור עצמו) כמו כן טויה מוחמר באופן מחזורי שנתי, כל חודש קבוע בשנה, יש החמרה רגשית וגופנית לטויה. לרוב ההחמרה השנתית הינה באוגוסט או בפברואר, כיוון ששני חודשים אלו הינם עם הירח המלא המשפיע והחזק והקרוב ביותר לפלנטה. כך שלטויה יש מעגל אנרגטי יומי, חודשי, ושנתי. למחזוריות זו יש חשיבות עליונה שכן היא משקפת את תגובתו המידית והראשונית של הכוח הוויטאלי לרמדי, או לשכבה זו שנבנתה באדם לאורך השנים עד ששכבה זו התפתחה לשכבת "טויה".

2- אברי זיקה – אברי הזיקה של טויה הינם באיברי הרבייה והמין, השתן (זרם השתן מתפצל לשניים עקב הנוקשות של בלוטת הפרוסטטה בגברים ובנשים עקב העצרות של היורטרה. וכן רמדי זה מראה נטייה ליצירת גידולים קשים, בלוטות נפוחות כמו הלימפה או פרוסטטה שמתקשחת, או פוליפים ועוד, וכן זיקה לתופעות עור רב גוניות – מאגזמה פשוטה ועד לזאבת (לופוס – מחלה אוטואימונית רב מערכתית שבאה לידי ביטוי גם בתופעות עור קשות, דבר המכונה "פרפר", צורת פריחת עור בפנים שנראית כמו פרפר) וכן פסוריאזיס. וכן נטייה ליצירת יבלות מכול הסוגים כמו קונדילומה או שאר היבלות שנובעות מווירוס הפפילומה. נטייה לבעיות של צד שמאל. רגישות גבוהה מאוד לקור וללחות. וכן נטייה להצטברות ליחה בסינוסים או בגרון, ליחה שנהפכת מנוזלית המצבה האקוטי לליחה מאוד קשה וצמיגית במצבה הכרוני. וכן טויה ידוע ברמדי מרכזי להחמרה לאחר חיסונים, ויש שנותנים טויה כרמדי מניעתי לפני חיסון, כמגמה מניעתית לתופעות הצפויות. (גישה אחרת טוענת כי לא נותנים רמדי מניעתי, ויש לתת רמדי רק עם הופיעו סימפטומים המצדיקים זאת, כיצד מכריעים בין שתי גישות סותרות אלו? אם הכוח הוויטאלי מוערך כחזק, אין צורך ברמדי מניעתי, אם הכוח הוויטאלי וכן הפתולוגיות האקטיביות משקפות דרגת בריאות נמוכה, אזי יש לשקול רמדי מניעתי)

3- רגשות – טויה הינו אדם רגיש במיוחד, הוא חש עצמו רך, בתוכו יש רכות עד לרמה שבא הוא חש עצמו כחדיר ושברירי, ולכן הוא חש עצמו עדין ושברירי, ולכן שבריריות זו (שבאה לידי ביטוי בתחושת הכאב של טויה – כמו זכוכית שעומדת להישבר, בעיקר בעמוד השדרה) חשה עצמה מאוד חשופה ולא מוגנת בעולם זה, אל כן טויה מתקשה ומפתח מראה אינטלקטואלי ומפתח צד אישיותי אחד וחד ממדי, בעיקר את הראש והשכל, כדי להגן על מקומו הרגשי המאוד מאוד עדין ורגיש. טויה יכול מאוד להטעות בהיותו מראה כלפי העולם מראה של אדם מבין ויודע, סגור ומכונס בדרך כלל, אך פנימיותו לעולם לא מראה את עצמה כמו שהיא, שכן היא רגישה וחשופה ועדינה מדי, אדם טויה חש עצמו פגיע מאוד, ולכן מחפש דרכים לבנות לעצמו מערכות הגנה שונות. עקב הפער בין פנימיותו העדינה לבין חיצוניותו המשווה לו תחכום, ערמומיות, שכלתנות ועוד, הוא מפתח תחושת רמייה כלפי העולם, ותחושתו הבסיסית היא שאם העולם באמת יכיר אות וכמו שהוא, אזי אף אחד לא יאהב אותו, ואם הוא יראה את עצמו באמת, אנשים יסלדו אותו כי הוא מכוער ו"עקום" בתוכו. יש בתוכו תחושת מעוותות, משהו אצלו עקום ולא ישר ולא נקי. (רמדי זה קשור לפגיעה נפשית עמוקה מאוד בגילים צעירים, כמו פגיעה מינית או נטישת הורים – ילד מאומץ, או חסך ילדות עמוק של ילדי לינה משותפת בקיבוץ) אדם טויה חש עצמו כזר לעולם, הוא לא שייך, ולכן מסתכל על העולם ועל הסובב אותו, והוא תמהה מאוד על מה שהוא רואה – "כולם ממהרים, ומראים עסוקים, ומדברים הרבה, ועסוקים בקריירה או ברדיפה אחר מין או כסף וכוח. מה זה כל זה? אני לא שייך ולא מבין את מה שאני רואה סביבי" כול תופעת החיים מראית מוזרה מאוד לטויה, והוא חש עצמו כלא שייך(עב"ם). במצבים קשים יותר, טויה חש עצמו כמעוות ועקום עם סטייה נפשית שאסור שאף אחד בעולם ידע עליה, ולכן הוא משקיע הרבה אנרגיה בהסתרה.

4- פילוסופיית חיים או גישת יסוד לחיים – טויה מפתח נוקשות תפיסתית, עקב הרגישות ותחושת הזרות שלו למציאות סביבו. יש לו נטייה לקיבעונות מחשבתיות ויש שיהיה מאוד קשה לשכנע או להניע טויה ממצב אחד למשהו אחר, הוא מאוד לא גמיש, אל אף כי טויה נוטים לעסוק במקצועות של יצירה וכתיבה, ויש הרבה טיפוסים טויה שבחיי היום יום שלהם הם אנשי תקשורת או כותבי עת, או שחקנים ואנשי במה בכלל, וזה עקב הצורך למצוא דרך (איכשהו) לקחת חלק קומוניקטיבי בעלום זה. ולכן הם יראו כנוקשים מצד אחד וכיצירתיים מאוד מצד שני. יש סביבם תחושת "סוד" או תחושת "הסתרה" של משהו שהם לא מספרים, איזה סוד קשה של משהו שקרה להם בחיים. דבר זה גורם ל"סגנון" דיבור אצלם שנוטה לדיבור מהיר ולמילים בלועות, בעיקר בסוף המשפט, וזה עקב חוסר ביטחון עמוק שיש להם על עצמם ותחושת חוסר ערך (אני אדם סתם ואין לי כול ערך בעולם זה) ולכן הצורך להראות איזה מיוחדות, כהגנה מפני תחושה זו. ולכן הסגנון דיבור שלהם נראה כמו מתחמק מלדבר את מחשבתם באופן נקי וברור. הסתרה – הינה גישת יסוד ברמדי זה.

על אופייה של ההדחקה

המושג "הדחקה" קיים בשני עולמות- בפסיכולוגיה ובהומאופתיה,
בפסיכולוגיה-הדחקה היא הימנעות מהתמודדות אם תוכן רגשי קשה, כאשר תהליך ההדחקה הוא לא תהליך מודע. האדם יודע בידיעה יותר אינטואיטיבית שקרה משהוא, אך הוא לא נותן את דעתו על כך, וזה נהפך ל"תת מודע".הסיבות להדחקות כאלה שהופכות ל"לא מודע" של האדם, הן רבות, אך ניראה שהעיקריות הן
1 – חוסר כלים נפשיים להתמודד אם האירוע.
2- חוויה שבאה במפתיע.
יש מצבים רבים שאדם, באופן מודע ומבחירה מעדיף שלא לעסוק או להתמודד אם קושי מסוים. ,זה לא ניקרא הדחקה, כיוון שיש מודעות לדבר שמושהה לבינתיים,עד לזמן שיהיה נכון לעסוק בו.
לתוכן רגשי שהודחק, שהפך ל"לא מודע" של האדם, יש ביטויים רבים. הוא אינו סתם שוכב שם כממתין, אלא תוכן זה פעיל, עם תופעות והשפעות נפשיות וגופניות.
כתופעה נפשית- ניראה תגובות שאינן במקומן, שהן קיצוניות ומגיעות כגל מפתיע .
כתופעה גופנית-ניראה מחלות על רקע נפשי. מה שמכונה מחלה פסיכוסומטית.

בהומאופתיה-תהליך ההדחקה והבנתו, הוא תוצר של הבנה עמוקה מאוד על האורגניזם האנושי ופעולתו. ההומאופתיה אומרת שיש באדם עיקר וטפל. מבנה האורגניזם כולל תודעה, רגש וגוף:
1- העיקר באדם זה התודעה שלו, כלומר היותו בעל הגדרת נפרדות וזהות עצמאית.
2 – האדם הוא ישות מרגישה וחווה. הכוונה היא ליכולת של האדם להיות מודע לרגשותיו, לתקשר את חייו הפנימיים לאנשים אחרים.
3- היותו בעל גוף, ולמעשה רוב הדרמה האנושית מתרחשת ומופיעה כסימפטומים גופניים.

בגוף הפיזי של האדם קיימת הירארכיה בין המערכות השונות.
המח הוא האיבר העיקרי ביותר ולכן גם המוגן ביותר, לאחר מכן הלב וכלי הדם המרכזיים,לאחר מכן המערכת האנדוקרינית (ההורמונאלית) וכך הלאה. הרובד הנמוך והחיצוני ביותר ברמת הגוף, זה איבר "עור",שהוא איבר חיצוני, גם במשמעות של היותו הראשון לבוא במגע אם העולם. (יש מחלות מערכתיות כמו לופוס למשל, שבאה לידי ביטוי גם בעור. אין כאן הכוונה לסוג זה של מחלות- אלא לתופעות עור כגון סבוראה,אגזמה וכו)
גם ברמה הרגשית קיימת הירארכיה, ועיקר וטפל. חוסר סיפוק כללי נחשב לנמוך ממצב חרדתי, ומצב חרדתי נחשב לנמוך(כלומר קל יותר) ממצב של אפטיות. מצב של אפטיה נחשב לנמוך יותר ממצב של דיכאון, וכך הלאה, עד לרצון של אובדן עצמי,שמצב זה משקף את הדרגה העמוקה ביותר ברובד הרגשי.
ברובד התודעתי (מן הקל על הכבד)-מצב של הזיות יותר קל יחסית למצב של בלבול מנטאלי כללי.

מובן שמה שתואר כאן הוא הרבה יותר מורכב ומוצג על קצה המזלג רק כדי להסביר את עניין הפעולה האורגנית, וההדחקות שנובעות מאופן פעולה זו.
לפני שיובן תהליך ההדחקה ומשמעותו מבחינת ההומאופתיה ,יש להבין את האופן והסיבה להופעת סימפטום.
כל סימפטום הוא ביטוי למגמה של האורגניזם להגן על עצמו מפני קושי. המגמה החיסונית הטבעית האנושית היא שההפרעה תהייה ברובד הנמוך ביותר שהכי פחות מסכן את המכלול .סימפטום אם כן, הוא המקום שבו נעצר הדבר שמאיים על הקיום, והוא הגבול שמגן על מרובדי קיום עמוקים יותר לבל יפגעו. ולכן המערכת "תעדיף" תופעת עור כביטוי של לחץ, על פני דיכאון כביטוי לאותו הלחץ. וכך תופעת לחץ שאינה נפתרת, יכולה לעבור ולהעמיק מרובד לרובד. הכוח הויטאלי או אנרגיית קיום הבסיסית, היא זו שמנהלת את המרקם העדין הזה.

אם כן, לאור כל הנאמר עד כאן- מה היא הדחקה על פי הומאופתיה?
הדחקה – היא כאשר המערכת דוחקת ביטוי של סימפטום לרובד עמוק יותר, עקב טיפול שאינו מתייחס לסיבת השורש שבשלה הופיע הסימפטום.
דוגמא: אנו רואים מקרים רבים שטיפול מקומי בתופעות עור הביא להבראת הסימפטום של מחלת עור. אולם כיוון שלא נעשה טיפול בבעיית השורש,הרי שכעת המערכת של האדם מעבירה את הביטוי לקושי לרובד עמוק יותר מהעור. כך שכעת באותו אדם שהבריא ממחלת העור (אולם הגורם למחלה נותר), יהי כעת ביטוי של חולי במערכת עמוקה יותר כמו הפרעת קשב וריכוז.
לעומת זאת, טיפול נכון אם כן- הוא טיפול שמייחס לאדם כלו, ולוקח בחשבון פרטים רבים שיראו כלא קשורים ישירות לבעיה עצמה. כך שהמטפל יכול להתייחס לבעיית השורש שגרמה לחולי.

יהיה החולי אשר יהיה- תמיד הכלל הבסיסי הוא לבחון את מצבו האישי של האדם, ולאור זאת לטפל.