מחלות דרכי נשימה בילדים ע"פ רפואה סינית

אחת מן התופעות הנפוצות ביותר בקרב תינוקות וילדים הן מחלות של דרכי הנשימה. דרכי הנשימה מוגדרים על פי הרפואה הסינית למן האף ועד לריאות.
מחלות אלו כוללות בין השאר מחלות כגון: פוליפים, אדנואידים נפוחים,ליחה אלרגטית, דלקות בסינוסים, בשקדים, בטרכאה (הקנה), בברונכים ובריאות. כמו כן נטיות לשיעול כרוני שיכול להיות יבש או ליחתי,וכן נטיות אסטמטיות.
בדרך כלל רוב תופעות של דרכי הנשימה מלוות בליחה.
לפי הרפואה הסינית, הריאות הן האיבר שאחראי להבדיל את האדם כיישות נפרדת מן הסובב אותו. כלומר, היכולת להגדרה עצמית תלויה בכוחן של הריאות. היכולת של האדם לחוש את עצמו כמיוחד באה מן הריאות.
ולכן מתוך כך ניתן להבין מדוע נפוץ כל כך עניין הרגישות הנשימתית בילדים. זאת מפני שהם עדיין לא הבדילו את עצמם מן הסובב.
בהתחלה קיים קשר סימביוטי וטבעי של הילד עם אמו. מצב זה כבר לא טיבעי בגיל 7 למשל.
השלב שבו הילד מבין שהוא יכול לומר "אני" עם כל המשמעויות של זה (כלומר הוא אז נהפך לבעל זהות נפרדת) מהווה סימן שריאותיו "עובדות" נכון.
כך שכשילד בא לעולם יש לריאות שלו אתגר גדול מאוד.
הראשון הוא בלנשום פיזית ממש.
השני זה בהקשר של הגנה מן הסובב על ידי תיחום.
והשלישי זה על ידי עוצמתה של המערכת החיסונית שאף היא נובעת מתפקוד הריאות.
כל בעיה בריאות כפי שצוין למעלה, ובעיקר אם היא נהפכת לכרונית(כמו אסטמה או אלרגיות) או למחזורית (כנו דלקות גרון-שקדים),
משקפת את כוחן של הריאות להבדיל ולהגן מאספקטים שונים.
יש כמובן הרבה מאוד זויות לזה, אך מה שנאמר למעלה, הוא מרכז העניין.
על פי הרפואה הסינית, העור נקרא ונחשב לריאה שלישית. לעיתים רואים קשר ישיר בין הופעה של פריחות עור ומחלות בדרכי הנשימה. העור גם הוא מהווה איבר שיוצר את החוצץ הפיזי, ומבדיל ומתחם את גוף האדם ליחידה נפרדת. העור עושה את זה ברובד הגשמי והריאות עושות את זה ברובד הנפשי.
מבחינה קלינית, נפוץ מאוד לראות שילד חלה באגזמה או בסבוראה. כשתופעה זו חולפת על ידי מה שאנו מכנים "טיפול מדחיק", אז במקביל להבראה כביכול, מופיעה מחלת ריאות, הנפוצה ביותר היא אסטמה.
כאשר הילד מתחזק ואין כבר אסטמה,אז חוזרת שוב האגזמה.
מבחינה טיפולית, תמיד מומלץ להוריד מוצרי חלב פרה מן התפריט הדיאטטי של הילד ,כיוון שחלב הוא המוצר מזון שייצר ליחה,ורוב התופעות של מחלות ריאה באות לידי ביטוי עם ליחה.
מומלץ לתת לילד גם צימחי מרפא מחזקי מערכת חיסונית.
דיקור סיני בילדים לרוב משפיע מהר וטוב, אך כרוך באי נוחות של המחט.
הומאופתיה מאוד מומלצת מכיוון שהיא כדרך טיפול יודעת לתת מענה לצדדים הנפשיים או הגנטיים של מחלות הריאה.

הריאות

על פי הרפואה הסינית, הריאות שייכות לאלמנט המתכת. הן נקראות איבר יין, והמעי הגס הוא בן זוגה היאנגי. ברפואה הסינית קיימים חמישה אלמנטים – מתכת, עץ, מים, אדמה, אש). לכל אלמנט יש מאפיינים ייחודיים משלו, ואיברים בגוף הקשורים אליו.
המשמעות הייחודית של אלמנט המתכת הינה-
1-יצירת תיחום
2-גבולות והגנה
3-ניקוי ושמירה על איזון הקיים בתוך המערכת
4-המערכת החיסונית
ההבדל בין איבר יין לאיבר יאנג הוא בכך שאיבר יין קשור לתפקודי מהות יסודיים, כמו דינמיקה נפשית ואורגנית. בעד שהאיבר היאנגי הוא יותר תפקודי ופחות בעל משמעות אנרגטית רוחנית.
ולכן האיכויות של אלמנט המתכת קשורים יותר לריאות.
ברובד הבסיסי והפיזיולוגי הריאות אחראיות על תהליכי נשימה. תהליכי הנשימה מהווים את המערכת שמפזרת אנרגיה בגוף כולו. לכן מבחינה פתולוגית כאשר רואים הצטברות של נוזלים בקרסוליים לדוגמא, הדבר מהווה ביטוי לפיזור אנרגטי לקוי בתפקודן של הראיות (בעוד שעל פי הרפואה המערבית, נפיחות נוזלים בקרסוליים הוא סימפטום של בעיית תפקודי כליות).
הריאות כאמור אחראיות על המערכת החיסונית. המערכת החיסונית נקראת ברפואה הסינית wei qi . תפקיד זה של הראיות הוא לפזר את אנרגיית החיסון ברובד החיצוני של המערכת על פני העור (האיבר המכונה עור הוא עצמו מכונה "ריאה שלישית"). אנרגית החיסון שבאופן ישיר קשורה לתפקוד נשימה אחראית על הגבול בין האדם לבין העולם החיצוני לו ואחראית על מה יכנס ומה ידחה (בדיוק כמו התפקוד של דופן תא על פי התהליכים הביולוגיים ברפואה המערבית).
היכולת להבדיל את עצמי מן האחר היא על ידי כוחן של הריאות. מתוך כך, איכות של סימפטיה או אנטיפטיה בנפשו של האדם קשורה לאיכות של איבר הריאות, כמפריד או מחבר את האדם אל ומן החוץ.
הכתובים הסינים העתיקים אומרים שהריאות "נפתחות" אל האף, כלומר קשורות לחוש הריח. חוש זה מחבר את האדם לנוכחות מחוצה לו. גם פה בא לידי ביטוי הרעיון של חיבור למשהו חיצוני וחיבור אליו או דחייה ממנו.
הריאות כמו כן באות לידי ביטוי בקול של האדם. הקול, ללא שום קשר למילים, מבטא את איכות הריאות ומצבן האנרגטי. בעיות במיתרי הקול או בגרון עצמו ויכולת הביטוי הווקאלית של האדם קשורים גם הם לתפקודי הריאות.
הריאות אחראיות על תהליך ה"הורדה" בגוף האדם. אם כן כל מה שטבעו בגוף לרדת כלפי מטה, כמו בליעת מזון ופעילות פריסטלטית המורידה את המזון למטה, גם הם קשורים לתפקוד הריאות.
תהליך זה נקרא גם "הכוח הדוחה", כיוון שהוא דוחה החוצה או למטה דברים בגוף האדם.
הרגש שפועל על הריאות הוא עצב ואבלות. ככל שהאדם יותר אבל או עצוב, כך כתפיו מכונסות פנימה והוא שפוף. הופעה שפופה של האדם מרמזת על הצטברות של עצב בתוך הריאות. הריאות הינן ה."מגרה" שבתוכה צבורות ושמורות התנסויות של עצב ואבלות מן העבר.
הריאות נקראות "האיבר הרך". זה מופיע בניגוד לאיכות אלמנט המתכת שהוא בעל האיכות הקשה ביותר מבין חמשת האלמנטים של הרפואה הסינית (מתכת, עץ, אדמה, מים ואש). דבר זה בא להראות על תנועת הריאות, שהיא תנועה בין קשה לרך. הדינאמיקה המרכזית בריאות כמגנות ושומרות נעה במישור של קשה ורך. במגע עם העולם לעיתים יש מקום לתגובה אסרטיבית ונוקשה ולעיתים יש מקום להגנה שבמהותה היא רכה סופגת ומסתגלת.
האיבר הפנימי הראשון שבא במגע עם החוץ הוא הריאות (דרך תהליך הנשימה). באמצעות הנשימה נוצר הקשר עם העולם החיצוני. באמצעות האוויר הננשם נוצר חיבור לכל מה שקיים סביב האדם. ההשפעה של החוץ, וכל מה שיש בחוץ, על האדם, פועלת בראש ובראשונה על הריאות.
התבוננות על דפוסי הנשימה של האדם, כגון – נשימה איטית או מהירה, נשימה שטוחה או עמוקה, יכולים ללמד אותנו רבות על דפוסי התנהגות עמוקים באדם. לדוגמא – נשימה מהירה משקפת מתח וחרדה. נשימה איטית משקפת נינוחות. נשימה שטוחה מלמדת על דריכות. נשימה עמוקה מלמדת על רפיון והקלה.
האורגניזם האנושי פוגש את העולם לראשונה באמצעות נשימה. הנשימה הראשונה של התינוק הנולד נחתמת בתוך האורגניזם כחווית יסוד להיותו חי, להיותו קיים.
מתוך כך נולדו שיטות טיפוליות העובדות עם נשימת האדם, כמו למשל ריברסינג או נשימה מעגלית. באמצעות תהליכים טיפוליים אלו מתעוררים באדם זיכרונות בסיסים מחווית הלידה, או זיכרונות ראשוניים מגילאים מוקדמים מאוד.
בתוך תורת היוגה קיים חלק מרכזי של עבודה עם נשימה שניקרא "פראנה ימה". משמעותו שליטה בתהליכי נשימה והאנרגיה שנובעת מתהליך זה.
המטרה של תרגול פראנה ימה היא לעדן את המערכת הפיסית- קוגניטיבית באמצעות של מניפולציה על תהליכי נשימה. וזאת כדי לחוות באופן ישיר מי הוא האדם באמת.
לפי גישה זו האדם במקורו הוא ניצוץ אלוהי שלבש מעטפות. לתהליכי הנשימה יש את הכח לעדן ולפשוט אט אט את המעטפות, וכך האדם מקבל גישה ישירה למקורותיו האמיתיים.
תהליכי פראנה ימה צריכים להיות מתורגלים עם מורה מנוסה כיוון שתרגול לקוי שלהם עלול להיות מסוכן. לכן לא ממומלץ לתרגל פראנה ימה מתוך ספרים.

שאלה ותשובה כהמשך ל"סימפטום כאשנב להוויה"

והנה מספר שאלות שנשאלתי מתוך המאמר הקודם: (סימפטום כאשנב להוויה) –

שאלה -אם חליתי במשהו, מה אני אמור לעשות אם זה? מה זה בא לומר לי? ואיך עלי להתמודד עם זה?
תשובה – כל מחלה כמו שכבר צוין, מורכבת מסימפטומים, שהם מחולקים לשלוש קטגוריות:
א- נפשי-מנטאלי
ב- אנרגטי-כמה כוח זמין יש לאדם
ג- גופני
כאשר דבר יוצא מאיזון, נוצרים סימפטומים המעידים על הדבר שיצא מאיזון.
ב"איזון" אין הכוונה לשקט נפשי תמידי, מן מצב פרווה שהוא ניראה סטטי ונינוח מבחוץ. לא זו הכוונה באיזון.
איזון זהו מצב בו האדם קשור למהותו, לסיבת קיומו, באופן מודע. סיבת קיומי נקראת במזרח טאו. הטאו שלך, שלי, שלנו.
מחלות נוצרות כשיקוף לאדם. איפה הוא טועה, או איפה הוא שוכח, או איפה הוא העדיף לעצום עיניים מכל מני סיבות.
מה היא סיבת קיומי? ואיך ניתן לממש אותה? ידיעה זו לא באה מן הראש. היא ידיעה קיומית שבאה מן הלב, שלעיתים היא לא הגיונית ונראית כלא סבירה.
ככל שהאדם מנותק ממנה, הוא יפתח תופעות מסוגים שונים, שיעוררו אותו להתבונן על חייו ולשאול-מה קורה איתי? ואיפה אני נמצא בעולם הזה? זהו תפקידן של מחלות ושל תופעות שסבל כרוך בהן.
דרך ההתמודדות היא תמיד בתשומת לב ומודעות. אך לעיתים מודעות לבדה לא מספיקה, וכל מי שעושה "עבודה" עם עצמו, מכיר את המצב הזה.
מצב בו למודעות אין כוח לשנות- זהו מצב שהוא תוצאה של רשמים מוקדמים מאוד, שנרשמו בתוך האורגניזם, ויוצרים זיכרון תאי, הטמון בתוך התא, כך שכל הפיזיולוגיה של האדם רוויה בזיכרון זה.
תופעות מסוג זה בדרך כלל קשורות לחויות הלידה או לחוויות ילדות מוקדמות מאוד, שעדיין פועלות כדבר אקטיבי על נפש האדם. אחת מדרכי התמודדות היא בשיטת טיפול הומיאופתית.
לתרופה הומיאופתית יש יכולת לגעת ולהניע זיכרון תאי קדום.
דרך התמודדות נוספת היא תהליך שנקרא "נשימה מעגלית". אף היא יכולה להתמודד עם זיכרון תאי. הדבר הראשון שהאורגניזם חווה בשעת לידתו, הוא הנשימה הראשונה. כך שדפוסי נשימה (נשימה עמוקה או שטחית-ארוכה או קצרה וכו') ועבודה עימן, נוגעים מידית ברובד עמוק ובסיסי בנפש האדם.
מזוית נוספת יש לציין כי כאשר מופיעה מחלה, ובעיקר אקוטית-דלקת ריאות למשל, אז יש ראשית לרפא את המחלה, ולא משנה איך, עקב הסיכון לחיי אדם. רק לאחר מכן יש לשאול ולברר מדוע הופיעה מחלה זו ומה היא סיבתה ומה היא באה לרמוז וללמד את האדם שחלה.
דוגמא-איש עסקים שחש בכל ליבו, שעסק מסוים שלו לא מתקדם בצורה טובה ולא נכון להשקיע שם. אך הוא המשיך במהלך עסקי זה מסיבות שונות. לבסוף נכשל. אמנם לא במחיר כספי גבוה, ולא קרה לו אסון עסקי, אך עצם הידיעה מה נכון לעשות, וההתעלמות מזה, גרמו לו לבסוף לפתח דלקת ריאות.
מדוע הן הריאות שהגיבו למהלך נפשי כזה? עניין זה קשור למבניות בסיסית של גופו, וכן להיסטוריה פרטית של התפתחות נפשית.
דבר נוסף- אכן כל סימפטום בא כדי לעורר, אך לא כל דבר מחייב התבוננות רגשית או רוחנית. יש לעיתים מצב גופני שנכון לו דווקא שינוי תזונתי, או פעילות גופנית מתונה וכיוצא בזה.
לסיכום-אם בא סבל כלשהו לחיי אדם, זה בא כדי לעורר אותו. הסבל הוא הזדמנות ואפשרות לנוע למקומות נפשיים גבוהים יותר.