"נקודות לאותיות הן כנשמה לגוף" (תיקוני הזוהר – הקדמה)
יש עם כן, שלוש דרכים ללמוד את הרמדי, כאשר שלושת הדרכים ביחד משקפים את התנועה של הרמדי. לכול דבר חי יש אופי, איכות ותנועה. דבר מה ניכר בחיותו על פי אופייה של תנועתו. וכן חי שאינו בתנועה, לא יכול להיחשב לחי, חיים משמעותם תנועה – מוות משמעותו סטגנציה תקיעות או אי תנועה, ולכן לכול רמדי בהומאופתיה (כאשר "רמדי" משמעותו ישות חיה בעלת איכויות קונקרטיות שמאפיינות מסגרת חיים מסוימת) יש דינמיקה ייחודית מאוד ובעלת גוונים מאוד ספציפיים. הדגש באופן לימוד זה הינו על אפיון התנועה של הרמדי, ודבר שנמצא בתנועה, הינו דבר שקשה לאפיין וכן קשה לאחוז בו, בעת היות הדבר בתנועה – יותר קשה להגדיר ולדעת מהו הדבר, ולכן שיטת לימוד זו משקפת ועוזרת להומאופת להבין ולגעת בדינמיקה של הרמדי. לגעת בדינמיקה של הרמדי משמעותו לגעת הרובד העמוק של המטופל, כיוון שיש תואם מובהק בין מצבו של האדם לאופי תנועת הרמדי. וזה המשמעות של "דומה בדומה מרפא".
ברפואה הסינית יש נקודה ששמה "grasping the wind- לתפוס את רוח" – איך ניתן לתפוס את הרוח? דבר זה לא סביר ולא הגיוני – רוח בטבעה משתנה, חסרת צורה, ללא צבע או מראה, אמורפית…. אך הכוונה בשם זה של נקודת דיקור, הינה באיכות הנפשית של האדם בהיותו מסוגל לאחוז קוגניטיבית בדבר שאינו נראה לעין, ואינו נתפס בחוש, ואינו נתפש בכלי הלוגיקה הרגילים… אלא שהדבר נתפס דרך יכולת מתפתחת באדם שליבו ולא דעתו, נהפך לממד המרכזי, ואז יש באפשרותו "לאפשר" לרוח לנשב דרך ליבו באופן מודע, ואז ניתן בידו לדעת או לחוש ואפילו לאחוז ב"רוח".
שלושת הדרכים שהוסברו –
1- זיהוי המרכז – עמוד השדרה – הציר שסביבו הכול סב – לרוב זו איכות אחת או שתיים (של הרמדי) שאיכות זאת הינה עיקר העניין של הרמדי, וכול הסימפטומים, בין גופני ובין עם נפשי, סבות סביב אותה האיכות. (ראה מאמר – חלק א-ב)
2- חלוקה של כול רמדי לארבעה קטגוריות. א. תנועת האנרגיה – או הביו ריתמוס של הרמדי. נקודה זו הינה החשובה ביותר, שכן היא משקפת את האימפקט הראשון של הכוח הוויטאלי על האדם דרך הרמדי, וכן היא מראה את הרובד הראשון ה"מולבש" על הכוח הוויטאלי (הכוח הוויטאלי הינו הרובד היסודי והבסיסי עליו מושתתת המציאות) ב. הזיקה הפיזיולוגית של כל רמדי, ג. המצב הרגשי המאפיין את הרמדי. ד. תפיסת היסוד או הפילוסופית חיים של הרמדי. יש להבין כי אם אדם חי בנסיבות גופניות ונפשיות מסוימות לאורך זמן, הוא יפתח עקב כך תפיסה מסוימת על עצמו ועל החיים, מסיבות שונות, או עת מנת שלתרץ לעצמו ולתת לפתולוגיה בה הוא מחזיק איזה תירוץ הגיוני, או שהוא לובש על עצמו "משקפיים" – שהם תוצר של שלושת הרבדים הקודמים, שיוצרים חווית קיום – שחוויה זו יוצרת גיבוש של תפיסה מסוימת, ותפיסה זו הינה השלב הרביעי של כול רמדי, וגם השלב הכרוני ביותר. (ראה מאמרים חלק ג – ח)
3- שתי הזרועות – או שני הצדדים של הרמדי – שני אספקטים השזורים זה בזה, האספקט האקוטי והאספקט הכרוני של כול רמדי, כאשר לעיתים אחד יראה באופן מובהק, כמו החום של אקונייט למשל, אך עצם ההופעה של מצב אקוטי, משקף את התשתית שקדמה שלהופעת המצב האקוטי, וכך עצם הופעת מצב זה מראה על התשתית הכרונית של הרמדי. (ראה מאמר חלק ט)
שלושת דרכים אלו – כאשר הן מובנות כיחידה אחת, וכאשר הן נלמדות כגוף אחד (רק עם אספקטים שונים ודרכי ביטוי שונים) מאפשר להבין את האדם וכן את המטריה מדיקה באופן עמוק – בשל זיהוי אופייה של התנועה.
במאמר הבא תינתן דוגמה לסינרגיה זו
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 