יש שני אנשים משמעותיים מאוד לאנושות בתוך הטור הרביעי (האלף הרביעי לספירה היהודית). האחד הוא סידהרתא גוטמא הידוע בכינוי בודהה. משמעות השם "בודהה" היא אדם שהתעורר, כלומר קודם הוא ישן – או שהיה במצב של שכחה – וכעת הוא נזכר והתעורר להבין ולראות. הנקודה המשמעותית באשר לאדם בודהה מופיעה בביוגרפיה הפרטית שלו – אדם שנולד כבן מלך, והוא עצמו נועד להיות מלך גדול לפי כל הנבואות של חכמי קדם. אביו סגר אותו בארמון ומנע ממנו מגע פשוט וישיר עם העולם הסובב, וזאת כדי שדעתו של הנער סידהרתא לא תוסח והוא לא ילך לכיוונים שלא היו רצויים בעיניי אביו המלך. בגיל בגרות הוא מגלה סביבו עולם קמל וסובל, עולם של מוות וייסורים. עד לגילוי זה הוא נמצא בארמון ונהנה מכל מנעמי המלוכה. גילוי זה של סוף וסבל מערער אצלו את כל תפיסת עולמו ואת כל מבנה זהותו. הוא נוטש את המלכות והופך לנזיר עני וקבצן. ולבסוף הוא משנה את פני המזרח כולו.
לפני בודהה הודו הייתה ארץ עשירה. לאחר בודהה הודו מידלדלת מהר מאוד ונכבשת כמה פעמים בידי כובשים שבוזזים את כל תכולתה החומרית. בודהה, שעוזב עושר לטובת עוני, מאמץ תפיסת עולם של התנתקות חומרית ושל נזירות הנכנסת פנימה, מנותקת מן חיים על כל מה שמשתמע מכך. בודהה, אם כך, מביא את מהפכת הרוח על חשבון חומר ועושר. המזרח שמאמץ את בודהה וחזונו נהפך לעני עקב כך, ודבר זה יאפיין את הביוגרפיה שלו – שבה הוא מחליף עושר בעוני והופך זאת לאידאל.
אפשר לומר שבודהה הוא זה שאחראי לעוני המחפיר שרומס את כבוד האדם, עוני שהמזרח, ובעיקר הודו, נתונים בו.
(בודהה והופעתו נמצאים באמצע הטור הרביעי, במשפחת הרקפתיים).
קצת מאוחר יותר – בזמן המקביל למשפחת המצליבים (בסוף הטור הרביעי), תקופה שמתאפיינת במתח משיחי עצום בתוך עם ישראל, מופיע אדם נוסף משמעותי – ר' עקיבא. איש זה נחשב לאחד מגדולי התנאים. הוא מוזכר בגמרא יותר מכל תנא אחר (יותר מ-1,500 פעמים). הוא מתחיל את חייו כ"עם הארץ" למשך 40 שנה. לאחר מכן לומד כ-40 שנה, ולאחר מכן נקרא "פרנסן של ישראל" לעוד 40 שנה. הוא חי 120 שנה ונהרג באכזריות קשה כשבשרו מסורק במסרקות ברזל. ובהיות בשרו מסורק על ידי מסרקות הברזל היה אומר "הצור תמים פועלו כי כל דרכיו אמת" (השמים והארץ צועקים עליו "זו תורה וזו שכרה?"). הוא היה נשוי פעמיים. בפעם הראשונה לרחל בתו של כלבא שבוע, איש עשיר שאצלו עבד כרועה צאן, ובשנייה לאשת טורנוסרופוס (מצביא רומאי ביהודה, שר' עקיבא היה מתגרה בו רבות, ובסופו של דבר הוציא את ר' עקיבא להורג).
ר' עקיבא שינה את פני היהדות באופנים רבים. מיוחס לו הניסוח והעריכה של ספר היצירה, ויש הסוברים שהוא ממנסחי 13 המידות שמהן נדרשת התורה. הוא גנז את המסורות המיסטיות בעלות הפן הנבואי, שנקראו "יורדי המרכבה" ו"יורדי ההיכלות" (מסורות של הגיית שמות שבזכותן האדם היה נע בין ממדים, וכך הוא נחשף לעולמות עליונים של מלאכים ושפע אלוהי). ר' שמעון בר יוחאי היה מתלמידיו, ויש להניח שיש קשר בין ספר הזוהר המיוחס לר' שמעון בר יוחאי לבין ר' עקיבא שלימד אותו והנחה אותו בדרכים המיסטיות. הוא היה אחד מן הארבעה שנכנסו לפרדס, והיה היחיד שנכנס ויצא טוב (לכל השאר קרה משהו לא טוב: בן עזאי מת, בן זומא השתגע ואלישע בן אבויה נהפך למקצץ בנטיות). היו לו 24 אלף תלמידים שמתו במגפה כיוון שלא נהגו בכבוד זה לזה (נושא קשה המעורר שאלה על המורה ולא על התלמידים). לאחר החורבן של ירושלים והמקדש, הוא חבריו רואים את הנורא מכול כולם קורעים את בגדיהם ובוכים, ור' עקיבא צוחק, הם רואים את האסון והוא רואה את תחילת הגאולה.
יש עוד רבות ונצורות לומר על איש ייחודי זה, אך הנקודה החשובה בביוגרפיה שלו היא כפי הנראה תמיכתו העיקשת וללא סייג בשמעון בר כוכבא. ר' עקיבא נתן לבר כוכבא מעמד של משיח. הוא היה הסמכות הדתית רוחנית שדחפה את בר כוכבא למרד הגדול. חבריו אמרו לו: "עקיבא יעלו עשבים על לחייך ועדיין אין בן דויד בא". באמירה זו הם שללו ממנו את התואר "רבי". אך ר' עקיבא לא שעה להם, ונשאר עיקש בדעתו שבר כוכבא הוא המשיח. המהלך הזה של ר' עקיבא היה למהלך טרגי, כיוון שהוא זה שגיבא את המרד שהביא לחורבן ישראל לחורבן המקדש וירושלים, ולגלות שנמשכה כאלפיים שנה. אפשר לומר שהוא זה שהביא לחורבן ושהוא זה ששלח את ישראל לגלות ארוכה וכואבת, וכן שהוא החתום על כל פרעות הגלות ועל כל הסבל הארוך של העם היהודי בהמשך, וזה עקב היותו הכוח שמאחורי המרד.
עולה השאלה האם ר' עקיבא ידע והבין ועשה את המהלך הזה באופן מודע? נראה שכן, נראה שהוא ידע והבין ותכנן את כל זה. כפי הנראה הוא הבין משהו שאף אחד אחר לא ראה ולא היה יכול להוציא לפועל. נראה שאיש בסדר גודל של ר' עקיבא עשה את המהלך הזה בכוונה גמורה (מעניין היה לדעת עוד כמה היה חי אלמלא מת כמו שמת. הוא נרצח כאחד מעשרה הרוגי מלכות בגיל 120 ולא נס ליחו בפטירתו).
אנו רואים שני אנשים שחיו במקומות מרוחקים זה מזה, ששינו את פני העולם והעבירו את עמם ואת המהלך הלאומי והדתי-רוחני למקום אחר ולדינמיקה אחרת. מה היא הדינמיקה האחרת? זה המעבר מהטור הרביעי לטור החמישי. או על פי ההבנה היהודית – "תנא רבי אליהו, ששת אלפים שנה הווה העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח". המעבר מהטור הרביעי לחמישי הינו המעבר בין שני האלפים של תורה לתחילת שני האלפים של ימות המשיח.
שני האנשים הללו, בודהא ור' עקיבא, גילמו בחייהם את המהלך שאותו הם הובילו – הם נהפכו לסימבול חי למה שהם כיוונו אליו, מה שאופייני באיכותו לטור הרביעי.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 