ו- אברי הרבייה, אנדרופאוזה, גיל המעבר בגברים, הדבר שנסדק

הסימפטומים הקלאסיים המופיעים בגיל המעבר בגברים, אינם אקראיים, הם ביטוי ישיר לזהות הזכרית שנפגעה, נחלשה, או יצאה מאיזון.

הסימפטומים המופיעים, הינם סמן לאיכות הנפשית שדרכה הגבר ביסס את זהותו הזכרית, זהות שלא נבנתה על היסודות הנכונים, כיוון שאם היא הייתה בנויה על היסוד הנכון, לא היו סימפטומים.
הסימפטומים הם עדות ליסוד הנפשי שנשחק, עקב המאמץ לשמר עמידות מול אתגרי החיים השונים. השחיקה לאורך השנים במאבק לשמר זהות מסוימת שאיננה מדויקת (ע"פ איכות המיתר הקיומי שלב האדם) הגורמת לבסוף להופעת הסימפטום.

הסימפטום המציק, הבולט או האינטנסיבי ביותר במכלול הסימפטומים הוא זה המעיד על הנקודה המרכזית עליה יש להתבונן, היא הנקודה שנשחקה, שדרכה הגבר ביסס בגיל צעיר את זהותו הזכרית, על בסיס שאינו יציב דיו.
כאשר קיים מבנה לאורך זמן שיסודותיו אינם יציבים, במקודם או במאוחר, המבנה ייסדק.

הסימפטומים בגיל המעבר בגברים, הם שם כדי לאפשר לגבר עוד הזדמנות לכוון את עצמו לתוך עצמו באופן הנכון והמדויק יותר. לכן אין לראות בתופעות אלו "עונש", הן אינן עונש אלא הזדמנות נוספת לגשמה מלאה יותר, לשם ההכנה לשלב חיים 11 (ע"פ שיטת 12 השלבים) שם האדם קוטף את פירות חייו, פרי עמלו.
הסימפטומים הם שם, אם כן, על מנת שפרי החיים יהיה פרי מזין, אמתי ומקיים.

שלושת הקטגוריות המרכזיות בסימפטומים בגברים בגיל המעבר, ומשמעותן הרגשית:
1- סימפטומים בספרה המינית:
2- סימפטומים המישור הקוגניטיבי.
3- סימפטומים מטבוליים מערכתיים.

קטגוריה ראשונה, סימפטומים של אברי הרבייה:
1- ירידה בליבידו, בתפקוד מיני, שפכה מהירה, זקפה חלקית, עד לכדי חוסר עניין ואדישות לנושא המיני:
סימפטום המשקף כי הוויטאליות המינית ביסוד המולד של הגבר במקרה זה, הייתה חזקה ודומיננטית בגיל צעיר, לכן היה כביכול קל וטבעי לבסס את מבנה הזהות הזכרית על בסיס הוויטאליות המינית.
מכיוון שאין די בוויטאליות המינית לבדה בכדי לענות על מכלול האתגרים של מה שנדרש מאותו הגבר כדי להגשים את האיכות הזכרית, המהלך חייו הבוגרים, לכן היא זו שנפגעה.
2- הצטמקות וניוון האשכים:
סימפטום המשקף, בדרך כלל, כי היסוד הזכרי דוכא על ידי דמות נשית דומיננטית, או דבר מה אחר בעל אופי דומיננטי (מורה, קהילה, תרבות, משפחה וכו') שלא אפשרו מקום לאיכות הזכרית של אותו האדם להתפתח, אלא להישאר קטן, כביכול כילד, בממד אחד בלבד באופן הביטוי שלו בעולם.
3- ערמונית:
בלוטת הערמונית מחזיקה בתוכה את עיקרון הזכריות המרכזי.
א- הגדלה של הבלוטה:
מאבק תמידי לשמר את איכות הזכרית, את הזהות הזכרית, עם תחושת האינדיווידואליות הנבנית מן הזהות הזכרית – קיים מאבק תמידי לשמר את היסוד הפנימי עמוק של ה"אני" דרך החוויה הזכרית.
ב- דלקת כרונית (או אקוטית) בבלוטה:
קונפליקט בנושא הביטוי הזכרי. תיתכן מבניות של אדם עם עוצמות נפש חזקות ביותר, שאין לו כלים לבטא את יסוד הזכר שלו, באופן קונסטרוקטיבי. לעיתים הוא בוטא ואלים ולעיתים הוא ביישן ו"נחבא אל הכלים".
עדיין הוא לא מצא את דרך האמצע בביטוי הזכרי שלו, במובן ההתנהגותי והמיני, האיזון שביניהם.
ג- סרטן הערמונית:
הזהות הזכרית עברה דיכוי בעלת שתי אפשרויות.
הראשונה – הפסיבית: היא מעולם לא בוטאה, דוכאה, נרמסה על ידי גורם חיצוני.
השנייה – האקטיבית: היא הייתה דומיננטית באופן שכילתה צדדים אחרים באדם, למקום שהאדם הפך קשה, דוגמטי, חד ממדי, בוטא וישיר עם נטייה וולגרית. כאשר מאחורי חד ממדיות זו, קיים יסוד של חוסר ביטחון של האדם בעצמו, חוסר אמונה בכוח שהוא מציג לעולם, ביכולת ההתמודדות שלו, אם אכן הוא יאלץ להתמודד דרך האיכות הזכרית מול דבר מה הדומה לו.
ד- ניוון של הבלוטה: זהה במשמעותו לניוון של האשכים, אם כי במישור רגשי עמוק יותר ביכולת הביטוי של איכויות הזכריות. דיכוי של האיכות הזכרית.

קטגוריה שנייה, סימפטומים קוגניטיביים:
סימפטומים במישור הקוגניטיבי – רגשי, מלמדים כי עיקר המאמץ של הגבר לשמר את חוסנה של הזהות הזכרית, סב סביב הכוחות המנטאליים של יכולות המחשבה, העיון, המופע ההתנהגותי המבוסס על רגשות וכוחות המחשבה.
גם באנשים אלו, קיימת וויטאליות מינית חזקה, כיוון שללא אותה החיוניות, לא היה אפשרות לגדר את הזהות הזכרית. אך באנשים אלו, כוח הליבידו פנה להתפתחות היכולות המנטאליות והרגשיות בכדי לבסס את הזהות הזכרית.
איכויות כגון: ציניות לעגנית, סרקסטיות, חדות לשון, חריפות שכל, לוגיקניות יתר (היגיון יתר) תפיסת עולם של "שכל".
מכאן – נטיות רגשיות קיצוניות כאשר הן נפעלות: נטייה להתפרצויות, לקנאות ולקנאה, לתחרותיות שאינה תמיד רלוונטית, לתפיסת "עצמי" המרוכזת בעצמה עד למקום של אגואיזם – אגוצנטריות (אגו) לנטייה של השתלחות באחר כאשר רצונו של אותו האדם אינו מוגשם וכו'.
הסימפטומים המנטאליים – רגשיים המופיעים בגיל המעבר בגברים, הם עדות לעייפות המערכת, במגמה לשמר זהות שאיננה נכונה להם, שלא הייתה מדויקת ואולי אף חטאה לאמת ( האמת הפנימית של המיתר הקיומי שבלב באדם)
הסימפטומים האופייניים ביותר:
שינויים מהירים במצב הרוח, תנודתיות מהירה וקוטבית.
נטייה לדיכאון, דכדוך, שהביטוי המרכזי שלו הינה דרך כעס שסיבתו איננה ברורה.
איבוד יכולות מנטאליות בלמידה, ריכוז וזיכרון – ירידה ביכולת הקוגניטיבית.
פיזור נפש, תשישות כלילית, איבוד התמצאות במרחב.
ירידה בביטחון העצמי, בתחושת המסוגלות, איבוד עניין בקשר חברתי.
עלייה בנטייה לביקורתיות, תוקפנות, ותגובות אגרסיביות לקרובים.

קטגוריה שלישית, סימפטומים מטבוליים מערכתיים:
תסמינים אלו מלמדים ע"פ מיקום הופעתם, על העיקרון האסטרטגי המרכזי שהגבר אימץ לעצמו לשם שימור הזהות הזכרית, במגמה לחזק ולהדק אותה.
הסימפטומים מעידים על המקום הנפשי שנשחק עקב המגמה לרתום את אותם כוחות הנפש המסוימים למגמה שלבסוף איננה מגשימה את עצמה (אם הייתה מגישה עצמה, לא היו סימפטומים)
כאשר אדם משתמש בכוח נפשי כלשהו לשם פיצוי או הגנה על יסוד רגשי בזהות הזכרית שלא בוסס דיו, אותה איכות נפש תעבור שחיקה עמוקה, עד למקום שהשחיקה תהפוך לסומטית (פיזיולוגית) במקום הגופני המקביל לאותה איכות נפש.
סימפטומים מטבוליים מערכתיים מרכזיים:
1- אוסטיאופורוזיס:
העצם היא עצמותו של האדם, העמידות והחוסן. לכל עצם יש משמעות הייחודית לה, על סוג האיכות, העמידה והחוסן שהיא מקיימת בתוכה.
העצם שנתדלדלה מלמדת על יסוד הרגשי שהגבר נשען עליו כדי לבסס זהות זכרית, יסוד שנשחק באדם (כפי שלמדנו בנושא שלד שריר)
2- ירידה במסת השרירים:
כל הקשור למע' שלד שריר, מבטא את הגשמת ה"רצון", במובן היסודי והעמוק.
החלק "שריר" במע' שלד שריר, אחראי על נושא התנועה.
כאשר שריר מאבד מן המסה שלו, זוהי אינדיקציה לעייפות והתחלה של הליך ניווני, ביכולת התנועה של האדם, ללכת ולנוע לכיוון שלשם הרצון מכוון (כפי שלמדנו על נושא שלד שריר)
3- נוקשות פרקים, כאבי פרקים:
נטייה לעיקשות יתר, להליכה ללא תשומת לב והיגיון. לנוקשות פנימית ולדרישה עצמית המחוסרת ברחמים וסליחה עצמית (אין לאדם חסד כלפי עצמו)
האדם הולך לכיוון הגשמת הרצון, באופן עיוור (כפי שלמדו על נושא שלד שריר)
4- השמנת יתר, בעיקר באזור הבטן:
השמנה בגיל המעבר הגברים, מתבטאת במצבים בהם האדם אינו אוכל יותר ממה שצרך לפני כמה שנים, למרות שכמות האכילה לא השתנתה, יש עלייה מתמדת במשקל, כאשר המבנה הגופני הופך לרופס יותר, רך יותר, עד לאפשרות שהגוף כמו ומאמץ "איכות נשית", דרך שומן המצטבר בחזה, ברכות ומבנה העגלגל.
לסינדרום זה יש כמה משמעויות:
א- הגבר עייף מן המגמה להיות "גבר", בחוויה שלו, זוהי הליכה סיזיפית, לכן הוא וויתר עליה.
ב- הגבר עייף מן המאבק, הוא מבין כי המשאבים שהיו לו בעבר, אינם. לכן הוא מכין רזרבות לעתיד, שהם עודפי השומן.
ג- הגבר הכיר בעובדה שלהיות "גבר", זוהי מטרה שבחיים הנוכחיים לא תצלח, לכן הוא מוותר, נכנס פנימה, וכביכול קורס לצד השני שהוא האספקט הנשי, ממנו העדיף לחמוק, כיוון שאספקט זה כביכול – סותר את נושא האיכות הזכרית.
זהו סימפטום המלמד כי קיימת התכחשות לצד הרך והנשי של אותו הגבר.
5- הזעות ליליות:
הזעות הן סמן למאמץ. הזעות בלילה הן סמן למאמץ בנושאים שאינם מודעים לאדם. מיקום ההזעה בגוף מלמד על המקום הנפשי באדם שמתאמץ (כפי שלמדנו על נושא ההזעות ומיקומן)
6- גלי חום:
מווסת החום, התרמוסטט של הגוף קיים בהיפותלמוס (תפיסת המציאות הבסיסית)
גלי חום מאפיינים (כמו בנשים) אגירת כוח ועצמה לנקודה ספציפית שמשם תצא פעולה כלשהי. מיקום גלי החום, וזמן הופעתם מלמדים על אותה העוצמה (כפי שלמדנו בגלי החום בנשים)
7- עייפות כללית, תשישות, תחושת כבדות:
סימפטומים שהם מסמני השחיקה המידיים והבולטים ביותר.
העייפות היא סמן ל"מלחמה" שאיננה מביאה תוצאות, לכן האדם חש עייפות. אם המאבק היה מביא תוצאות, לא הייתה העייפות.
המקום בגוף הגבר, העייף ביותר (ידיים, רגליים, כתפיים, וכו') וכן המקום עם תחושת הכבדות העמוקה ביותר, מלמדת על אסטרטגיה שהאדם אימץ כיצד לצאת למאבק לשם הידוק האיכות הזכרית (על נושא זה למדנו בתחושות שלד שריר)

מסקנות ביניים, המותירות שאלות:
1- נושא הזהות הזכרית עבר שבר עמוק בדורות האחרונים, זהו אולי הנושא המאותגר ביותר והפחות מדובר ביותר במאה החולפת.
2- שאלת מושג "זכר אלפא" שהטסטוסטרון הינו ההורמון המאפיין שלו:
הדימוי של "זכר אלפא", כארכיטיפ לגבר המושלם, אינו מחזיק את עצמו יותר, גם עם יש לו עדויות ואסמכתאות פיזיולוגיות.
מהו גבר אלפא?
בעבר זה היה הצייד, החזק, הבריון. היום זהו ה"חנון" שהופך להיות עשיר מופלג דרך הייטק בגיל הנעורים?
מושג זה עובר שינויים שעדיין לא מצא את מקומו.
3- אנו חיים היום בזמן המייחד את האינדיווידואליות, דבר הסותר את מושג "זכר אלפא", כיוון שכל הזכרים הנוספים קטנים מול זכר האלפא.
אך היום התרבות מעודדת שכל אדם יהיה לעצמו בבחינת "אלפא" כשלהו. אך כאשר אין לזכר אלפא מי שיקטין את עצמו מול אותו זכר אלפא, מה יגדיר אותו כזכר אלפא… (הגדרת זכר אלפא, שייכת לתוך שבט, קבוצה או קהילה)