רגשות ט"ז – אדישות א'

רגש מאופיין עקב תנועתו, עקב אופן ביטוי האקטיבי, כמו הרוח שנודעת עקב תנועת האוויר. כמו גלי הים הנודעים בתנועת המים, כך רגש נודע עקב איכות התנועה שיש לו. לפי אותה איכות התנועה ניתן להכיר את התוכן שאותו הרגש נושא עימו.
אין כך באדישות. באדישות אין תנועה. האדישות איננה תנועתית, היא אחידה בחיסרון התגובה שלה, בהיותה "מצב" (state)

האדישות הינה מצב נפשי, תודעתי מסוים שאינו עולה בקנה אחד ומדויק עם תנועת הרגשות כמו הכעס, ואפילו הדיכאון העשוי להוביל לבכי למשל.
באדישות יש אי תגובה, אי תנועה, חיסרון הקשר הרגשי הטבעי של האדם לדבר אליו הוא קשור.
קודם היה קשר, דרך דפוסי התנהגות רגשית כלשהן, וכעת אותו הקשר אינו קיים. האדישות מהווה סימן לעצירת הקשר של האדם עם דבר מסוים או עם סביבתו (החברתית, משפחתית , עסקית ועוד)
"מצב" האדישות מלמד על עצירה, קטיעה והפסקת היחסים של האדם לנושא אליו היה קשור בעבר.
האדישות מלמדת על הצורך של האדם לעצור את סוגי המגע עם המציאות החיצונית, כאשר אותה העצירה מאפשרת לאדם לעבור מול עצמו תהליך של הבראה או ריפוי ממשהו (דבר זה נכון למצבים בהם קדם לאדישות קשר אקטיבי, שפסק לאור אירוע כלשהו)

אדישות, כמו כן, עשויה להופיע כתכונה מולדת בנפש האדם. אז האדישות הינה חלק מן הגישה למציאות, והיא חלק ממרקם ה"אני" של האדם.
אדם שנולד עם נטייה לאדישות, אינו לוקח חלק פעיל ואקטיבי במתרחש, כיוון שאדישות קשורה באופן ישיר להיעדרות כוח הרצון, כוח המניעה לפעולה, כוח המגלה את מגמת הנפש של האדם.
אדישות אינה מעוניינת בתנועה, אינה מגיבה לסימולציות של העולם מסביב, אינה רוצה למעשה כלום. דבר המעיד על היעדרות בתנועת החיים.

אדישות מגלה היבטים של איכות ה"אני" שיש לאדם.
אדישות לסבל של אדם קרוב, מלמדת על האופן בו האדם מרגיש את עצמו. האדם האדיש אולי אדיש לזולת אבל לעצמו לא יהיה אדיש, דבר המלמד על מרחב ה"אני" של האדם. ביחס למה הוא אדיש וביחס למה הוא אינו יכול להיות אדיש.
יש אדם האדיש לכל הסובב, והוא מרוכז בעצמו לבדו. ויש אדם שאינו יכול להיות אדיש כלל, לכל הסובב אותו ולעולם כולו, דבר המלמד על החיבור וקשר של ה"אני" של אותו האדם.
לכן הנושאים שאליהם האדם אדיש מלמדים על סוג ה"אני" שיש לו, ועל דרגת ההתפתחות של האדם.

דוגמאות לסוגי אדישות, וכיצד אדם מגיע לאדישות כפי שהוגדר למעלה:

א- אדם שהשקיע את כולו בבניית עסק, וכאשר העסק עמד והחל לתפקד ולעבוד טוב, האדם שקע לאדישות מלאה לדבר שעד לנקודה מסוימת הוא מחויב ומלא בתשוקה והתלהבות אליו.
מה קרה?
אותו האדם השקיע את כל כוחותיו בפרויקט, שם את כל יהבו בדבר. וכאשר הגיע לקו הסיום, לא נותרה בו וויטאליות, לא שמחה, לא התפעמות מן ההישג וההצלחה.
להיפך – מכיוון שהגיע לקו הסיום, וכעת עליו לתחזק את העסק, ששם אין מתח ואדרנלין, אלא קושי יומי סיזיפי. זוהי הנקודה ששם הוא איבד את כוחותיו, והפך לאדיש לחלוטין לדבר שהשיג, עד לסכנה של איבוד כל הדבר כולו.

ב- אישה שאהבה בכל ליבה את ילדיה, ונתנה את כולה לבית וגידול הילדים. קרה אסון – והיא איבדה אותם בתאונה.
לאחר תהליך של שוק וטראומה, המוביל לסירוב לקבל את המציאות חדשה, דבר המוביל לאחר מכן לכעס וזעם על מציאות זו, ולאחר מכן לשקיעה לאבלות עמוקה. היא הפכה לאדישה לחלוטין – כמו אדם מת חי.
מה קרה?
עד לנקודה זו, היה טעם לחיים. טעם טוב, חי ונושם. כעת החיים איבדו את כול האפשרות לטעם, לתקווה, לאפשרות עתידית נוספת. לא נותר דבר. מצב שהוביל לייאוש עמוק ואז לאדישות לכל הקיים.

ג- אדם שגדל בבית של הורים אלימים, דומיננטיים. דבר שהעלים את האפשרות של הילד לחוות עצמו בכיוונים רגשיים טבעיים ספונטניים האופייניים לילד.
אותו הילד כשגדל, גדל ללא האפשרות ללהט רגשי, או לביטוי רגשי כלשהו לאור החינוך המדכא.
דבר שהוביל להתפתחות של מצב אדיש, כמו שלא איכפת לו מכלום, כמו שדבר אינו נוגע בו, כמו שאין לו קשר עם העולם מסביב, כמו שדבר אינו יכול לפגוע בו.
מה קרה?
כוחות החיים של הילד דוכאו עד למקום ששם היה מוכרח להגן על עצמו, להפסיק להרגיש. כאשר לא הרגיש, לא הרגיש גם את פחד, את המתח, את הכאב ואלימות. עד למקום ששם הפסיק להרגיש והפך אדיש. אדיש לכאב של עצמו ושל אנשים בסביבתו.

ד- אדם שנכח במקומות בהם נהגו באחרים באלימות קשה. מלחמות, שואה, מקומות שם עוסקים בהרג של אנשים אחרים. כך החל לפתח בתוכו אדישות לסבל של ההרוגים ושל המעונים. עד שאינו מרגיש יותר כלום. הוא הפך לאדיש לאדם אחר.
כאשר חזר אותו האדם לחיים "נורמטיביים" ראה כי אינו יכול ליצור קשר רגשי עם מישהו או משהיא, כיוון שהוא "אטום" לא מרגיש, אדיש לאחר, אינו יכול לחוש את האחר, אינו יכול להתחבר לאחר. קיימת בו האדישות האוטמת אותו לאפשרות לקשר אינטימי.
מה קרה?
היה עליו לאטום את עצמו מול הזוועות שנכח בהם, עד שאיבד את היכולת להרגיש. כמו שהוא "מת" מבפנים. מצב זה הפך אותו לאדיש לסובב, וכך למוגן מפני חדירה של סבלו של האחר לתוכו, דבר שהיה מסוגל לערער את תפקודו. כעת הוא עומד מול המחיר שנפשי שהיה עליו לקבל על עצמו לאור המציאות שלקח בה חלק.

ה- אדם שחי אורח חיים נזירי, או פילוסופי. ששם הוא חי את "הרעיונות" שלו או את הפילוסופיה שלו. לאור ההתכנסות לתוך עולם הנפש, הוא מאבד עניין בעולם הסובב, והופך לאדיש לחלוטין למראה ולהופעה החיצונית שלו. כלפי העולם הוא נראה מוזנח, עם ריח קשה, מלוכלך, בגדים ללא היגיון. באמת הוא מלא בגודש נפשי עשיר.
מה קרה?
אדם זה התנתק מן העולם החיצוני החומרי לתוך עולם הרוח, שם אין לערכים חיצוניים כל ערך. שם העולם החומרי אולי אפילו מגונה.
הוא הפך למסור לעולם זה, ולכן איבד כל תשומת לב ועניין בעולם החומר, דבר שהפך אותו לאדיש להופעתו החיצונית.

מסקנות ביניים:
1- אדישות מהווה סימן ל"אני" מנותק.
2- היה כוח רצון שקדם לאדישות, באדישות כוח הרצון ומגמתו נעדר.
3- האדישות מהווה את ההיפוך לחוויות חיים אינטנסיביות מדי, כשלאדם לא היו הכלים הנכונים להכיל את אותם החוויות. דבר שגרם לו לעבור לצד של האדישות כמו כלי שנישרף ואינו יכול להיות יותר ב"שימוש".
4- האדישות מראה את איכות ה"אני" שיש לאדם, את דרגת הקשר והחיבור שיש לו לעולם הסובב. למה הוא קשור ולמה אינו קשור.
5- האדישות מאפשרת לאדם "לנוח" ממצבים שבהם אין לו את הכישורים הנפשיים לעסוק בנושאים קשים. זאת כדי לעצור את התהליך של קשר עם הסובב העלול להרוס אותו, וכך הוא הופך אדיש כדי לעצור חיבור לא נכון, חיבור שעשוי להרוס בו מקומות עקרוניים יותר. כך הוא נח, באמצעות האדישות, עד שיתבגר או יתחזק למקום מסוגל יותר.