טנטרה, מיניות ומה שביניהן – חלק א'

במערב לקחו את הטנטרה והפכו אותה לדרך של שדרוג חיי המין, של חיי הזוגיות או להעצמת החוויה המינית הפיזיולוגית. וכך הפכה הטנטרה במערב לדרך או טכניקה להשבחת חיי המין. מובן שזו אינה המשמעות האמיתית של טנטרה וזה לא כוונתה. נכון שבטנטרה קיימת עבודה עם האנרגיה המינית, אך לא כפי שזה מוצג במערב.

מתוך הצורך לחזור אל האחדות ומתוך פשיטת הרגל הדתית-רוחנית במאה שחלפה, חדרו למערב מגמות של השפעות מזרחיות, אשר הביאו איתן פילוסופיות הבאות לתת מענה למצוקות הקיומיות הבסיסיות של האדם במערב. הטנטרה היא אחת מהן.
ואולם, לעתים יש חוסר הבנה של המושג על משמעויותיו העמוקות.
משמעות המילה "טנטרה" בסנסקרית היא "מארג". מארג של הכול בכול. כלומר, כל מה שקיים ביקום על כל פרטיו משפיע ומושפע זה מזה וזה על זה. המושג "בדידות" אינו קיים בטנטרה. הכול מחובר, ולבסוף הכול אחד.
אך באמת האדם אינו חש כך. בעיקר בחברה שלנו, שבה אנשים חשים לרוב זרים ולעתים אף עוינים זה לזה.

מהי אם כן המשמעות הפילוסופית של הטנטרה? הטנטרה נעזרת בכל הקיים כדי להגשים את מטרת חיי אדם. כפי שציינתי, הכול ארוג זה בזה והכול אחדות. כיוון שכך, היא נעזרת לאותה המטרה גם בממד המיני שבאדם. הטנטרה הקדומה והדרך שבה היא מתורגלת עד היום במנזרים טנטריים במזרח, אינה מערבת פעילות מינית כלל, על אף שעניין זה אינו מגונה ולא נאסר. במנזרים הטנטריים התרגול היומי כולל בעיקר תרגול של אסנות, נשימות ומדיטציות. קיים גם חלק של תרגול טנטרי שקשור לשירה ולדבקות.
העניין המיני אינו מקבל דגש במנזרים שבמזרח באופן שבו הוא מובא במערב. ולמעשה אין שום פרופורציה בין טנטרה כמו שהיא במזרח לאופן שבו היא תורגמה במערב.

הטנטרה אינה מגנה מאום, כיוון שכל מה שיש באדם ובבריאה קיים כחלק מן השלם.
כל מה שקיים – קיים מסיבה מסוית, ויש מקום לכל דבר ויש תכלית לכל דבר. לכן גם ניתן להיעזר בכל דבר כדי להגשים את תכלית חיי אדם. כך היא דרכה של הטנטרה.
ולכן יש מקום גם למיניות האדם, כחלק מכלל התפקודים של המערכת האנושית. אדם ההולך בדרך זו, יראה במיניות כלי נוסף שיש להיות מודע לאפשרויות שגנוזות בו.

יש להבין, ואני מדגיש נקודה זו: לטנטרה במקורה אין עניין להשביח את חיי המין, תפיסה זו היא האופן שבו המערב לקח דבר קדוש לצורכי הנאותיו, ואין קשר כלל בין מה שאנשים בערב קוראים לו טנטרה לבין הטנטרה עצמה.
לאדם ההולך בדרך הטנטרה, אין עניין ישיר במין ואין לו עניין מרובה לעסוק במין, יחד עם זאת אין הוא מגנה פעילות מינית ואין לו ביקורת על היותו בעל צורך מיני.
הטנטרה פותחת שערים לעסוק נכון בנטייה המינית שבאדם ובדרך לעבודה איתה.
בדרך כלל, מה שקודם ליכולת לעסוק באנרגיה המינית ככלי התפתחותי הוא דווקא הימנעות ממין, וזו הסיבה לכך שבטנטרה מלמדים לתרגל איפוק והתבוננות על תהליכים גופניים ונפשיים. לכן מה שמקדים לעניין זה הוא תרגול מדיטטיבי עמוק שמפתח באדם יכולת התבוננות חסרת פשרות. יכולת זו היא הכרחית למען גדילה נכונה בתוך תהליך טנטרי.

נושא נוסף חשוב מאוד הקשור לבנייה נכונה בתוך תהליך טנטרי הוא מה שמכונה "דרך האמצע".
על האדם להיות מתון ולא מותנה לכל דבר שהוא, יהיה הדבר אשר יהיה.
דרך האמצע בונה באדם את האפשרות להיות ביחס לעצמו וביחס לפוטנציאל שלו, ללא שום קשר להשוואה חיצונית או אופנה כזו או אחרת. היא מאפשרת לו ליצור חלל של אקולוגיה נפשית שבתוכה הוא עצמו צומח, וכך הוא מופיע לעצמו כמו יש מאין.
כל זה הינו חלק חשוב מן ההתפתחות הטנטרית.

עניין נוסף וחשוב ביותר הוא עקרונות מוסר בסיסיים: אדם ההולך בדרך הטנטרה אינו רשאי לפגוע באחר בשום אופן. כל פגיעה באחר, פירושה גם פגיעה בי עצמי ממש.
תשומת הלב לפגיעה באחר קשורה בתשומת לב גדולה לאדם שמולי, לכבודו ולייסורי לבו. דבר זה בונה במתרגל הטנטרי את הקרקע הדרושה להבנת הכאב ולתכליתו המעוררת.

המאמר הזה הוא מעין הקדמה. המאמר הבא הבא ידון באופי, במשמעות ובתכלית של התרגול הטנטרי.

מחלות דרכי נשימה בילדים ע"פ רפואה סינית

אחת מן התופעות הנפוצות ביותר בקרב תינוקות וילדים הן מחלות של דרכי הנשימה. דרכי הנשימה מוגדרים על פי הרפואה הסינית למן האף ועד לריאות.
מחלות אלו כוללות בין השאר מחלות כגון: פוליפים, אדנואידים נפוחים,ליחה אלרגטית, דלקות בסינוסים, בשקדים, בטרכאה (הקנה), בברונכים ובריאות. כמו כן נטיות לשיעול כרוני שיכול להיות יבש או ליחתי,וכן נטיות אסטמטיות.
בדרך כלל רוב תופעות של דרכי הנשימה מלוות בליחה.
לפי הרפואה הסינית, הריאות הן האיבר שאחראי להבדיל את האדם כיישות נפרדת מן הסובב אותו. כלומר, היכולת להגדרה עצמית תלויה בכוחן של הריאות. היכולת של האדם לחוש את עצמו כמיוחד באה מן הריאות.
ולכן מתוך כך ניתן להבין מדוע נפוץ כל כך עניין הרגישות הנשימתית בילדים. זאת מפני שהם עדיין לא הבדילו את עצמם מן הסובב.
בהתחלה קיים קשר סימביוטי וטבעי של הילד עם אמו. מצב זה כבר לא טיבעי בגיל 7 למשל.
השלב שבו הילד מבין שהוא יכול לומר "אני" עם כל המשמעויות של זה (כלומר הוא אז נהפך לבעל זהות נפרדת) מהווה סימן שריאותיו "עובדות" נכון.
כך שכשילד בא לעולם יש לריאות שלו אתגר גדול מאוד.
הראשון הוא בלנשום פיזית ממש.
השני זה בהקשר של הגנה מן הסובב על ידי תיחום.
והשלישי זה על ידי עוצמתה של המערכת החיסונית שאף היא נובעת מתפקוד הריאות.
כל בעיה בריאות כפי שצוין למעלה, ובעיקר אם היא נהפכת לכרונית(כמו אסטמה או אלרגיות) או למחזורית (כנו דלקות גרון-שקדים),
משקפת את כוחן של הריאות להבדיל ולהגן מאספקטים שונים.
יש כמובן הרבה מאוד זויות לזה, אך מה שנאמר למעלה, הוא מרכז העניין.
על פי הרפואה הסינית, העור נקרא ונחשב לריאה שלישית. לעיתים רואים קשר ישיר בין הופעה של פריחות עור ומחלות בדרכי הנשימה. העור גם הוא מהווה איבר שיוצר את החוצץ הפיזי, ומבדיל ומתחם את גוף האדם ליחידה נפרדת. העור עושה את זה ברובד הגשמי והריאות עושות את זה ברובד הנפשי.
מבחינה קלינית, נפוץ מאוד לראות שילד חלה באגזמה או בסבוראה. כשתופעה זו חולפת על ידי מה שאנו מכנים "טיפול מדחיק", אז במקביל להבראה כביכול, מופיעה מחלת ריאות, הנפוצה ביותר היא אסטמה.
כאשר הילד מתחזק ואין כבר אסטמה,אז חוזרת שוב האגזמה.
מבחינה טיפולית, תמיד מומלץ להוריד מוצרי חלב פרה מן התפריט הדיאטטי של הילד ,כיוון שחלב הוא המוצר מזון שייצר ליחה,ורוב התופעות של מחלות ריאה באות לידי ביטוי עם ליחה.
מומלץ לתת לילד גם צימחי מרפא מחזקי מערכת חיסונית.
דיקור סיני בילדים לרוב משפיע מהר וטוב, אך כרוך באי נוחות של המחט.
הומאופתיה מאוד מומלצת מכיוון שהיא כדרך טיפול יודעת לתת מענה לצדדים הנפשיים או הגנטיים של מחלות הריאה.

כמה מילים על אחד מידידיה הטובים של האנושות

לאו טצה נולד לפני כ 2600 שנה לערך, בכפר קטן במרכז סין. האגדה מספרת עליו שכשאימו ילדה אותו היא ראתה שנולד לה איש זקן,ולכן קראה לו לאו טצה שמשמעותו בסינית איש זקן. בסין זיקנה הינה תואר כבוד לחכמה, ואימו זיהתה מיד עם לידתו את פוטנצאיל החכמה העצום שהיה טמון בו.
את רוב ימי חייו לאו טצה בילה בשקט, הוא מיעט לדבר והיה נוהג ללכת לאט.
הייתה לו כריזמה ונוכחות בולטת, ושמו יצא למרחוק. אנשים היו באים והולכים איתו בשקט, וניראה שהם קיבלו רבות מזה. לאו טצה לא לימד ולא הסביר. הוא פשוט היה נוכח והלימוד שלו היה בדוגמא אישית של אורח חייו. הוא חי חיים פשוטים ואכל אוכל פשוט ולבש בגד פשוט, דיבר פשוט  ונהג להמעיט במילים. אורחות חייו היו פשוטים ונעימים.
האגדה מספרת עליו שכשהגיע שעתו לעזוב את העולם והוא בן 93, הוא עלה, כמנהג הסינים באותה התקופה, לבדו, על הר קון לון, ושם היה עליו להמתין למלאך המוות שהיה אמור ללוות אותו למקום אחר, על העולם הבא. והנה הגיע מלאך המוות וסירב בכל תוקף לקחתו. אמר לו שהדרך היחידה שבה  יהיה מוכן ללוות את לאו טצה, היא אם לאו טצה ירד מן ההר ויחזור לכפר שלו וישאיר משהוא כתוב ממורשתו. לאו טצה הבין  וראה שאין כאן מקום למשא ומתן, חזר וירד לאיטו לכפר.
שם הוא כתב את סיפרו היחיד "טאו טה צ'נג" ספר הדרך והסגולה. ספר שפורש את כל רוחבה של חכמת הטאו הסינית הקדומה. הספר מכיל 81 שירים בלבד, שכל אחד מהם-עמוק מני ים.
לאו טצה סיים את מלאכתו, עלה על ההר, שם המתין לו מלאך המוות ללוות אותו למקומו השמור.

והרי כמה ציטוטים ופרשנות חופשית לדבריו:

"לטאו אין שמות- כאשר התעורר לפעולה,ניתן שמות.
מכיוון שניתנו שמות- יש לדעת היכן לעצור.
זה היודע היכן לעצור, נוחל חיי עולם"(שיר ל"ב)
לאו טצה מלמד אותנו שיכולת העשייה וההשפעה שלנו היא מוגבלת.
ישנם כוחות בבריאה הפועלים ביחד אם האדם, כך שאם האדם עושה משהו, ומזהה עד לאן ידו מגעת ומה היא נקודה שבא אין כבר שום רלוונטיות לעשייה שלו, אדם כזה נוחל חיי עולם. בחיי עולם הכוונה שרצונו הפרטי שזור עם רצונו של "טאו", ולדעת את רצונו של טאו, משמעותו לדעת היכן לא לעשות.

"השיבה היא כיוונו של טאו,
הוויתור- דרכו
כל באי עולם באים מן הקיים
והקיים מן הלא קיים"(שיר מ')
כיוון תנועתו של טאו,הוא בחזרה למקור ולשורש העניין. כלומר תנועתו של טאו היא בשורש של כל דבר,ולכן-לאחוז בשורש,זה לאחוז בטאו.
טאו הוא נצחי. מעולם לא נולד ואף פעם לא ימות. לכן הוא ניקרא "לא קיים",
כלומר-מי שאוחז בשורש העניין או במקור של דבר כלשהו, אדם זה נוגע בנצח.

"כאשר התלמיד המעולה יאזין לדבר טאו
הוא יעמול יומם וליל לתרגלו.
כאשר התלמיד הממוצע ישמע דבר טאו
יחוש כמו שמחזיק בוא ולעיתים כמו שמאבדו.
כאשר יקשיב התלמיד הפחות לדבר טאו
יפרוץ בצחוק רועם.
אם לא היה צוחק-לא היה זה דבר טאו".(חלק משיר מ'א)
לאו טצה מראה לנו שבכל פעם שגילינו משהוא אמיתי, משהוא אוטנטי,
עניין יצירתי שלא ניראה עדיין. חידוש כלשהו – מרוב התרגשות מתפרצת, נתנו לזה ביטוי,ישיר פשוט וכנה.
אנשים שצפו בזה, צחקו או זלזלו או הפכו זאת לבדיחה מלגלגת.
כאן מודיע לנו לאו טצה ביופיו המעודד, שהצחוק של האחר הינו גוף ההוכחה שאנו אומרים דבר אמת, ואל לנו לוותר או להתקפל או להעלם.
אלא להמשיך יומם וליל.

הריאות

על פי הרפואה הסינית, הריאות שייכות לאלמנט המתכת. הן נקראות איבר יין, והמעי הגס הוא בן זוגה היאנגי. ברפואה הסינית קיימים חמישה אלמנטים – מתכת, עץ, מים, אדמה, אש). לכל אלמנט יש מאפיינים ייחודיים משלו, ואיברים בגוף הקשורים אליו.
המשמעות הייחודית של אלמנט המתכת הינה-
1-יצירת תיחום
2-גבולות והגנה
3-ניקוי ושמירה על איזון הקיים בתוך המערכת
4-המערכת החיסונית
ההבדל בין איבר יין לאיבר יאנג הוא בכך שאיבר יין קשור לתפקודי מהות יסודיים, כמו דינמיקה נפשית ואורגנית. בעד שהאיבר היאנגי הוא יותר תפקודי ופחות בעל משמעות אנרגטית רוחנית.
ולכן האיכויות של אלמנט המתכת קשורים יותר לריאות.
ברובד הבסיסי והפיזיולוגי הריאות אחראיות על תהליכי נשימה. תהליכי הנשימה מהווים את המערכת שמפזרת אנרגיה בגוף כולו. לכן מבחינה פתולוגית כאשר רואים הצטברות של נוזלים בקרסוליים לדוגמא, הדבר מהווה ביטוי לפיזור אנרגטי לקוי בתפקודן של הראיות (בעוד שעל פי הרפואה המערבית, נפיחות נוזלים בקרסוליים הוא סימפטום של בעיית תפקודי כליות).
הריאות כאמור אחראיות על המערכת החיסונית. המערכת החיסונית נקראת ברפואה הסינית wei qi . תפקיד זה של הראיות הוא לפזר את אנרגיית החיסון ברובד החיצוני של המערכת על פני העור (האיבר המכונה עור הוא עצמו מכונה "ריאה שלישית"). אנרגית החיסון שבאופן ישיר קשורה לתפקוד נשימה אחראית על הגבול בין האדם לבין העולם החיצוני לו ואחראית על מה יכנס ומה ידחה (בדיוק כמו התפקוד של דופן תא על פי התהליכים הביולוגיים ברפואה המערבית).
היכולת להבדיל את עצמי מן האחר היא על ידי כוחן של הריאות. מתוך כך, איכות של סימפטיה או אנטיפטיה בנפשו של האדם קשורה לאיכות של איבר הריאות, כמפריד או מחבר את האדם אל ומן החוץ.
הכתובים הסינים העתיקים אומרים שהריאות "נפתחות" אל האף, כלומר קשורות לחוש הריח. חוש זה מחבר את האדם לנוכחות מחוצה לו. גם פה בא לידי ביטוי הרעיון של חיבור למשהו חיצוני וחיבור אליו או דחייה ממנו.
הריאות כמו כן באות לידי ביטוי בקול של האדם. הקול, ללא שום קשר למילים, מבטא את איכות הריאות ומצבן האנרגטי. בעיות במיתרי הקול או בגרון עצמו ויכולת הביטוי הווקאלית של האדם קשורים גם הם לתפקודי הריאות.
הריאות אחראיות על תהליך ה"הורדה" בגוף האדם. אם כן כל מה שטבעו בגוף לרדת כלפי מטה, כמו בליעת מזון ופעילות פריסטלטית המורידה את המזון למטה, גם הם קשורים לתפקוד הריאות.
תהליך זה נקרא גם "הכוח הדוחה", כיוון שהוא דוחה החוצה או למטה דברים בגוף האדם.
הרגש שפועל על הריאות הוא עצב ואבלות. ככל שהאדם יותר אבל או עצוב, כך כתפיו מכונסות פנימה והוא שפוף. הופעה שפופה של האדם מרמזת על הצטברות של עצב בתוך הריאות. הריאות הינן ה."מגרה" שבתוכה צבורות ושמורות התנסויות של עצב ואבלות מן העבר.
הריאות נקראות "האיבר הרך". זה מופיע בניגוד לאיכות אלמנט המתכת שהוא בעל האיכות הקשה ביותר מבין חמשת האלמנטים של הרפואה הסינית (מתכת, עץ, אדמה, מים ואש). דבר זה בא להראות על תנועת הריאות, שהיא תנועה בין קשה לרך. הדינאמיקה המרכזית בריאות כמגנות ושומרות נעה במישור של קשה ורך. במגע עם העולם לעיתים יש מקום לתגובה אסרטיבית ונוקשה ולעיתים יש מקום להגנה שבמהותה היא רכה סופגת ומסתגלת.
האיבר הפנימי הראשון שבא במגע עם החוץ הוא הריאות (דרך תהליך הנשימה). באמצעות הנשימה נוצר הקשר עם העולם החיצוני. באמצעות האוויר הננשם נוצר חיבור לכל מה שקיים סביב האדם. ההשפעה של החוץ, וכל מה שיש בחוץ, על האדם, פועלת בראש ובראשונה על הריאות.
התבוננות על דפוסי הנשימה של האדם, כגון – נשימה איטית או מהירה, נשימה שטוחה או עמוקה, יכולים ללמד אותנו רבות על דפוסי התנהגות עמוקים באדם. לדוגמא – נשימה מהירה משקפת מתח וחרדה. נשימה איטית משקפת נינוחות. נשימה שטוחה מלמדת על דריכות. נשימה עמוקה מלמדת על רפיון והקלה.
האורגניזם האנושי פוגש את העולם לראשונה באמצעות נשימה. הנשימה הראשונה של התינוק הנולד נחתמת בתוך האורגניזם כחווית יסוד להיותו חי, להיותו קיים.
מתוך כך נולדו שיטות טיפוליות העובדות עם נשימת האדם, כמו למשל ריברסינג או נשימה מעגלית. באמצעות תהליכים טיפוליים אלו מתעוררים באדם זיכרונות בסיסים מחווית הלידה, או זיכרונות ראשוניים מגילאים מוקדמים מאוד.
בתוך תורת היוגה קיים חלק מרכזי של עבודה עם נשימה שניקרא "פראנה ימה". משמעותו שליטה בתהליכי נשימה והאנרגיה שנובעת מתהליך זה.
המטרה של תרגול פראנה ימה היא לעדן את המערכת הפיסית- קוגניטיבית באמצעות של מניפולציה על תהליכי נשימה. וזאת כדי לחוות באופן ישיר מי הוא האדם באמת.
לפי גישה זו האדם במקורו הוא ניצוץ אלוהי שלבש מעטפות. לתהליכי הנשימה יש את הכח לעדן ולפשוט אט אט את המעטפות, וכך האדם מקבל גישה ישירה למקורותיו האמיתיים.
תהליכי פראנה ימה צריכים להיות מתורגלים עם מורה מנוסה כיוון שתרגול לקוי שלהם עלול להיות מסוכן. לכן לא ממומלץ לתרגל פראנה ימה מתוך ספרים.

על ידידי האינטימי,ושמו צ'י

בין אם אנו מודעים ובין אם לא, אנו כולנו חיים ומוזנים וקיימים בכוחו של אותו עניין הנקרא –צ'י, או פראנה ביוגה או כח ויטאלי בהומאופטיה או בפשטות-אנרגיה. אותה האנרגיה נמצאת בכל ושורה בכל, ויש לה אין ספור ביטויים ואופני פעולה. האופן הגלוי ביותר הינו בגוף האדם ובחווית קיום הבסיסית, אנשים רבים משתמשים באמירה של "יש לי אנרגיה היום-ואתמול לא היה לי" זוהי התחושה הבסיסית שיש לאדם את הכח לנוע ולפעול, האנרגיה הזאת מתוארת ברפואה הסינית ע"פ פעולותיה,כמו למשל יואן צ'י-אנרגית המקור, או גו צ'י-אנרגית המזון, גם ביוגה, הפראנה מחולקת לתפקידים ומכונה ע"פ תפקודיה. כמו פראנה אפנה-האנרגיה שיורדת, או פראנה אודנה-האנרגיה שנעה בגרון ומייצרת  את היכולת לדבר,עם תפקידים נוספים רוחניים יותר, גם בתפישות פלוסופיות קדומות כמו הפילוסופיה של אריסטו,מתואר חומר מסוים שמכונה חומר היולי.הכוונה לאנרגית יסוד שהכל מורכב ממנה. כך שבעולם העתיק עניין זה שניקרא "אנרגיה", היה דבר שגור ומקובל שאף אחד לא היסס על קיומו ומהותו. אנו יודעים על תרבויות עם אופי שבטי, המקיימים הטקסים ליצירת הקשר עם עולמות עליונים, דבר הקשור עמוקות במגע מודע אם אותה האנרגיה.

בחברה המערבית שבה אנו חיים, לעיתים אנשים אינטלקטואליים מתקשים מאוד להבין ולקבל את רעיון האנרגיה הזו, ואילו אנשים יותר בעלי מה שמכונה "אינטיליגנציה רגשית", מבינים ומקבלים זו בפתיחות רבה יותר. האנרגיה הזאת נמצאת בכל, שורה בכל, מחייה הכל ,וכשאנו מדברים על הקשר הפסיכו סומטי, זאת אותה האנרגיה שיוצרת את הסינכרוניזציה של גוף ונפש.  כך שאנרגיה זו היא מאוד מאוד אינטילגנטית,היא יודעת למשל-מתי כדאי לו לאדם שיחלה או יפתח סימפטום כל שהוא- כמו מיגרנות נניח. לכאורה  האדם חלה, אך האופן של ארגון המערכת כך שהוא יחלה, למעשה בא להגן עליו מפני הידרדרות עמוקה יותר. המערכת העצמית פועלת לפתח מחלת חום גבוהה כיוון שאני לא יודע לבדי לעצור את שטף חיי. כך שזה מזל  שחליתי בשפעת. האנרגיה הזאת עושה את החיבורים  המערכתיים הללו. האנרגיה הזאת, היא הדבר הקרוב ביותר לאדם, ובגלל הקרבה העמוקה הזאת לא פשוט להכיר אותה באופן ישיר ומודע. להכיר אותה באופן ישיר ומודע,זאת מעלה גבוהה מאוד. מה הוא מקורה של של החיות הזאת? האם היא נמצאת בכל שורה בכל?! באמת?! הרי זה פלא. נקודה מעניינת להתבונן בה היא שמחשבות- הופעתן והיעלמותן- זהו עוד ביטוי לכח הויטאלי(אנרגיה). ולכן כדי שהקיום יהיה מודע יותר וחי יותר ומלא יותר בהתנסויות ועשיר יותר בתוכן ומגשים יותר את מציאותו של האדם- אז יש לשאול,

מה היא דרך  ליצירת קשר מודע אם האנרגיה הזו? מה הם התנאים הנדרשים לכך? ובמה זה כרוך? אלו שאלות חשובות ועקרוניות לדרך זו, והדרכים הן רבות. אז מהיכן להתחיל? והתשובה לכך (לפי דעתי) היא מן הלב.

מיהו זה שמרפא – הנקודות ברפואה סינית

כל הנקודות ברפואה הסינית, הנקודות אשר אותן דוקרים, נקראות בסינית jing-men.
Jing משמעותו תמצית, אנרגית חיים מרוכזת. Men משמעותו דלת או מעבר. כלומר כל נקודה היא דלת לחיוניות שמקיימת את האדם. לכל נקודה יש אופי מסוים, אישיות מסוימת, איכות מסוימת, שלומדים אותה על פי שמה. למשל – נקודה הנקראת בסינית shen- men משמעותה – הדלת לנשמה. על פי השם אנו יודעים על אופייה ואיכותה של הנקודה.
חלק מהלימוד ברפואה סינית מדגיש את טכניקת החדרת המחט. אופן החדרת המחט קובע גם את ההשפעה על הנקודה. יש גם שמשתמשים בלחיצת אצבע בלבד, במגע בנקודה, שגם אז יש העברת אנרגיה מהמטפל למטופל. יש גם אשר מתרכזים על הנקודה מרחוק ללא מגע יד או כלי אמצעי כלשהו, אלא במחשבה ובהתכוונות בלבד. היום במערב יש גם מכשירים חשמליים אשר עושים את העבודה במקום מחט.

יהיה אשר יהיה, כל נקודה על פי הגדרתה היא דלת אשר דרכה משהו נכנס ומשהו יוצא.
הספרות הקדומה ברפואה הסינית מדגישה את זה שמי שפותח את הדלת יש באפשרותו לקבוע מה יכנס דרכה. ולכן קיימת חשיבות עצומה ברפואה הסינית למצבו הנפשי של המטפל, לדרגת התפתחותו ולרמת הריכוז שיש לו כאשר הוא דוקר עם המחט נקודה מסוימת.

בספר המכונה nei ching מדובר על שישה סוגי מרפאים. הראשון מותר לו לטפל בחיות בלבד ואסור לו לטפל בבני אדם. השני מטפל באנשים והוא מכונה "טכנאי". הוא יודע לרפא סימפטומים. השלישי מכונה "מרפא", והוא יודע להיעזר בכלי אבחנה דקים כמו דופק ולשון, והוא מתייחס לשורש המחלה באמצעות מחטים. הרביעי, גם הוא נקרא "המרפא", ואף הוא מתייחס לשורש המחלה באמצעות שיחה והתבוננות אך הכלי הטיפולי שלו הוא בצמחי מרפא, דבר הנחשב לאומנות רפואה גבוהה יותר ברפואה הסינית. החמישי, בדרגה אחת למעלה , נקרא "הפילוסוף". הוא כבר לא דוקר ולא נותן צמחים. הוא משוחח עם האדם ומשנה לו את המבנה האמוני שלו. כאשר המבנה האמוני משתנה האדם מבריא. השישי והגבוה מכולם נקרא "הקדוש". הוא אינו מדבר. אלא עצם השהייה בנוכחות שלו מביאה להברא ולכך שהכל חוזר חזרה למקומו. החלקים השונים באורגניזם מסתדרים למקומם ההרמוני הנכון כפי שהוא בטבע בנוכחותו של הקדוש. בנוסף לכך שהרפואה הסינית מציעה דרך התפתחות למטפל עד לדרגת קדוש, התיאור הזה מראה עד כמה חשובה בחירת המטפל. זכור לי שאחד מהמורים מהם למדתי רפואה סינית היה חוזר ואומר בשיעוריו שאם המטפל מרגיש לא טוב מוטב שלא יטפל באותו היום. אם הוא חש בגופו או ברגש לא מאוזן מוטב לו באותו היום שיישאר בבית. את זה הוא אמר מתוך דאגה למטופל ומתוך תפיסה שהמטפל הוא הכלי להעברת האנרגיה בתהליך הטיפולי, כיוון שהמטפל הוא זה שפותח את הנקודה, כלומר את הדלת. אך במשך שנותיי כמטפל ראיתי מצבים שבהם באמת לא הרגשתי במיטבי ובכל אופן הטיפול הצליח מאוד. דבר שעורר את תשומת ליבי פעם אחר פעם. אני, שלקחתי את הערת המורה ברצינות רבה, ניסיתי להימנע מלטפל כאשר לא חשתי בטוב, אך לעיתים לא היה מנוס מלטפל. ואז הופתעתי שוב ושוב לראות את זה שאין קשר ישיר בין מצבי האישי לבין תוצאות הטיפול. דבר זה הביא אותי למסקנה שיש גורמים נוספים המכתיבים את תוצאות הטיפול, ושאני, ומצבי האישי רק אחד מהם.

ככל שחיפשתי וניסיתי להתמקד ולראות מהם הגורמים הנוספים המכתיבים תוצאות טיפול ואינם קשורים בי, חשתי בליבי תימהון גדול. כיון שגישות היסוד לכל סיטואציה, בין טיפולית ובין למדנית , מגיעה תחת החינוך שלנו בכלים מדעיים. בכלי הלוגיקה וההסתברות. אבל אותם גורמים נוספים, שהם עיקר הדבר המרפא, אינם נכנסים לשום קריטריון שהוא בעל אופי מדעי. וככל שנוכחתי בעניין זה שוב ושוב חשתי את אותו מימד שהוא מימד הרוח , שניתן לכנותו גם במילה פשוטה – אנרגיה. מהי אותה אנרגיה, אותה אינטליגנציה שלובשת צורה ופושטת צורה , ששוהה בכל ובמחייה את הכל, שמהווה גורם מאזן ושומר סדר והרמוניה בגוף האדם ובטבע הכולל. מהי אותה חיוניות שבלעדיה גוף האדם הוא גוף מת. הדבר הזה ניתן להיות מובן בתבונת הלב אבל לא בכלי השכל. על הלב להיפתח , על הלב ללמוד להרגיש הרגשה תבונתית אובייקטיבית כדי לחוש דברים שהתיישבו טוב בסיכומו של דבר גם בכלי השכל. ותהליך התפתחותי זה יש בכוחה של הרפואה הסינית ללמד.