נפש הכליה, אשלגן

האיכות הבסיסית של האשלגן:
אחריות, רצינות, נאמנות.

אחריות:
האחריות מתפתחת באדם עקב הקשר לדברים ולנושאים שהם בעלי ערך עבור האדם.
האחריות הינה סימן לקשר עמוק ולסוג "ברית" ומחויבות שיש לאדם מול גורם שהוא רואה בו דבר בעל ערך.
כגון האחריות למשפחה, לעבודה, לזהות לאומית, למקום ולארץ, לדרך של האדם בעולמו וכו'….
המכנה השותף: דבר מה החיצוני לאדם, שהאדם קשור עליו, המחייב את האדם לקשור את עצמו עליו ולהיות מחיוב לטיפוחו, שמירתו, בטיחותו, גדילתו, איכותו ועוד…
אחריות אם כן, משמעותה: להיות למסוגל לראות את האחר, להתייחס אליו, לקחת חלק באותו הדבר.
מאין נובעת האחריות? מן הזיקה שיש בין האדם לדבר שהוא חש כלפיו אחריות. אותה האיכות קיימת בו (באדם) ובדבר שכלפיו נולדת בתוכו תחושת האחריות.
אחריות לא בוגרת: אחריות שאינה יציבה, לא רצופה ולא מחויבת לדבר שהאדם קשור עליו.
אחריות בוגרת: אחריות שמקיימת "ברית" עם הנושא אליו האדם קשור, שאיננה סרה מן הברית, אלא קשורה עליה בעבותות.
אחריות שאיננה בוגרת דיה: אחריות שרואה את האחר, אך שכחה את עצמה, היא עצמה ננטשה והפכה למוזנחת עקב חשיבותו של האחר (או הערך, הנושא, הבית, הלאום וכו')
אחריות נכונה: זוהי האחריות שהאדם ניזון מן הדבר שאליו הוא קשור. כאשר יש בתוכו את ידיעת הגבול הנכון בין חלקו ביחסי בדבר שאליו הוא מחויב, ומהו אותו הגבול. מהו הגבול של האחריות ומתי הוא עצמו רשאי וצריך שיפרוש מן האחריות.
אחריות בוגרת, עוברת בעצמה תהליך של טיפוח עצמי עקב המגע עם האחר ומחויבות לשימורו, התפתחותו, טיפוחו וכו'..
אחריות נכונה מגלה כי יש בשני הצדדים (האדם האחראי ונושא אליו הוא אחראי) זיקה של איכות דומה וזהה. שלמרות ששני הצדדים אינם אותו הדבר, יש דבר מה עמוק יותר המחבר ביניהם ליחידה אחת.
באחריות הבוגרת – אדם מכיר את עצמו, ויודע את ההבדלים בין עצמו לצד השני, אך חווה – חש ומונע מן הכוח המאחד שבינו לבין הצד השני.

רצינות:
רצינות אין פירושה שהאדם כבד ראש, חמור סבר, עם גבות ומצח מכווץ..
אדם רציני אינו מכווץ כלל, ייתכן כי יש בו צחוק, חוש הומור פיקח וחריף.
רצינות ראשונית באה בנפש האדם עקב ידיעה של יסודות פנימיים שבתחילה האדם יודע אותם אינטואיטיבית בלבד. רצינות הינה היכולת להישאר עם לב פתוח, שואל ומדויק ביחס לאותה התחושה הראשונית..
רצינות ראשונית הינה שברירית, ייתכן כי העולם הסובב, הגס – הסרקסטי, ימעך בקלות את הניצנים הראשוניים בלעג ובבוז.
כאשר הרצינות הראשונית נותרת קשובה, והיא איננה נכנעת לקולות החיצוניים, לכוחות החברתיים, אלא נותרת פתוחה… נאמנה לעצמה, זוהי הרצינות האמתית.
רצינות אם כן, הינה דרגת האוטנטיות, פתיחות הלב, העקביות בכך, שלמרות אי הידיעה המלאה היא נותרת קשובה ופתוחה…
מתוך רצינות מסוג זה, תהליך ההתהוות הנכון הופך ליציב וברור יותר בכיוון ובדרך שלשם הוא מכוון להגיע.
יש ברצינות הנכונה, סוג של דבקות באיכות נפשית ששם יש טהרה שלא ניתן לזהם בגורמים שאינם שייכים לה, כאשר האדם נותר קשוב לאותה איכות טהורה, זוהי הרצינות הנכונה.
ככל שאדם רציני יותר, הוא קשוב ואוטנטי יותר.
כפי דרגת האוטנטיות – כך דרגת הרצינות.

נאמנות:
נאמנות איננה לדבר חיצוני, לא לאדם ולא לנוסד, לא לדת ולא ללאום.
מאמנות נכונה מתחילה מן הקשר של האדם לעצמו.
לכל אדם יש יסוד פנימי שהוא בעל איכות ייחודית, שלא הייתה ולא תהייה.. ייתכן כי יש אנשים שימצאו ביניהם קווים מקבילים, אך בסופו של יום כל אדם ייחודי.
המחויבות של האדם מלכתחילה הינה לזהות ולהכיר את ייחודיותו ואותה לטפח.
הנקודה המרכזית:
כל אדם, כאשר ייחודיותו תהפוך ליסודות נפשיים פעילים שמניעים אותו לפעולות ולאופי חיים מסוים, עלול להיתקל בחומה של לעג, צחוק, זלזול, עם גישות מטשטשות של העולם הסובב.
מדוע כך הם פני הדברים?
מפני שביסוד הדברים, כל אדם מביא איכות שלא הייתה לפניו, לכן אין כמוהו עדיין בעולם (עד שהוא עצמו יגשים את אותה הייחודיות) מכיוון שאין כמוהו בעולם, אין מי יכיר בייחודיותו וינחה אותה הדרך.
מי שיראה ויפגוש את ייחודיותו, בתחילה לא יבין, לא יכיר ולא יידע כיצד להגיב או לנהוג עם אותו האדם. לכן תגובתו הספונטנית עלולה להיות בצחוק, בביטול, בטשטוש או בלעג..
בדרך כלל – תופעה זו שכיחה בילדים שמתחילים לבטא את ייחודיותם, אך לעולם הבוגר (שסטה מדרכו ושכח אותה זה מכבר) ללא הכלים לזהות ולהתמודד עם ביטויי אמת אוטנטיים, וכך הם מבטלים בהינף יד את מה שהילד מגיש ומבטא.. דבר העלול במקרים רבים להביא להכחדת היסודות העמוקים בנפש הילד.
נאמנות מתחילה מן המקום ששם האדם יודע שהוא מבטא דברים שאולי אינם בשלים, ואולי יעוררו לעג וצחוק, אך הוא נותר קשוב לעצמו, פתוח לתקשורת מן המקום הזה אל מול העולם.
משם האדם ימשיך להתפתח באופן הנכון, אותה הנאמנות לעצמו, תהפוך אותו לנאמן מול נושאים רבים אחרים שאותם הוא יפגוש בהמשך דרכו..
ללא נאמנות מסוג זה, האדם ישתעבד לכוח חיצוני חזק ממנו, כמו דת אמונית, גישה לאומית, קבוצה החזיקה בדרך חיים כלשהי, משפחה ואף קשר זוגי… וכך יהיה נאמן לא לדבר הנכון ויאבד את עצמו.

נפש הכליה "כִּי-אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי"

חזרה קצרה על העקרונות של כללי המחשבה של השיטה:

1- הנפש התלבשה בגוף. לכן המבנה המורפולוגי של איברי הגוף, מלמד על האיכות שהתלבשה בהם.

2- ה"אני" תמיד אחד, אך מתבטא באופנים רבים דרך איברי הגוף, שלכל איבר יש ייחודיות תפקודית באופן בו הוא מסוגל לבטא את ה"אני" על פי איכותו. כאשר ה"אני" יודע על פי רצונו, מתי להתבטא ודרך איזה איבר, ובאיזה אופן.

3- לכן לכל איבר יש את איכותו הנפשית שמקורה ב"אני", אך מתפרטת דרך האיבר.

4- נפש האיבר זקוקה להתפתחות – בדומה לאיברי הגוף עצמם שמתפתחים ומשתנים.
יש איברים שנפשם – קל לה להתפתח, עקב האתגר שהיא מאותגרת בו ביום יום.
דוגמא ראשונה: נפש האף – היודעת כיצד להתאים ולסנכרן את ה"אני" עם הדינאמיקה החיצונית.
כיוון שיש לאיכות נפשית זו, חיכוך תמידי עם העולם החיצוני. היא מאותגרת תמיד, לכן היא גדלה. במקרה של נפש האף (האיכות הנפשית של האף) יש בתקשורת עם עולם, חיכוך המוציא מן הכוח לפועל את איכות נפש האף.
דוגמא שנייה: איבר השד בגוף האישה, עניינו: היכולת להעניק ולהזין מישהו נוסף.
ייתכן שאיכות נפשית זו תעבור אתגר משמעותי לאחר שאישה הופכת לאימא, אז האתגר של להיות שם בעבור מישהו אחר, להעניק ולתת באופן שאולי אינו טבעי מלכתחילה לאישה, יפעיל ויעצים את הפוטנציאל של האיכות הנפשית של איבר השד, עד שאיכות זו תהפוך לבוגרת ולאיכות העומדת בפני עצמה במכלול האיכות של האישה.
כך האיכות הנפשית של איבר השד יתפתח דרך החיכוך של נושא זה בחיים הפרקטיים.

5- לכן יש איברים שההתפתחות הנפשית שלהם, הינה חלק מן הדינאמיקה של חיים הטבעיים.
אך יש איברים אחרים שהתפתחות האיכות הנפשית שלהם, איננה טבעית, ולא תתפתח אוטומטית, אלא אם כן האדם יבחר בכך ויעשה את העבודה הנדרשת להתפתחות הזו.

6- האיבר שהוא אולי הבולט מכולם, שאיכותו איננה מתפתחת לבדה, ומחייבת מן האדם עבודה ותשומת לב – אלו הן הכליות.
אדם יכול לחיות טוב, פיזית ונפשית, כאשר איכות הכליה שלו לא התפתחה ולו בקצת.
הקיום הגופני ההישרדותי, אינו זקוק לנפש הכליה.

7- על נפש הכליה:
"אמר רבי שמעון אב לא למדו, ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה" (מדרש רבה סא-א)

רפואה סינית: הכליה מכילה ושומרת על ג'ינג (תמצית החיים, הקיום, היקום והעולם) כל ההיסטוריה של האדם והעולם גנוזות בג'ינג, הטמון בכליות.

נפש הכליה הינה האיכות שפותחת לאדם את ממדי הקיום והיקום, את הידע העולמי שהצטבר עד כה, את כל ההיסטוריה של השושלת של האדם שהוא קשור בה, ואת ההיסטוריה של העולם מרגע בריאתו ועד לנקודה העכשווית.
הכליות אם כן, הן השער לנסתר, לאוקלט, לחוקים של "כיצד עובד היקום".

מזווית נוספת: מים מיוחדים
הכליות אחראיות ליצור עבור המיתר הקיומי, את האקלים ההכרחיים להתממשותו.
דבר הנעשה דרך ייצור המים המיוחדים שעוברים סינון בכליות.
שם תהליך זה, מייחד את הפלזמה של הדם, לפי צורכי איכות המיתר הקיומי. תהליך המתרחש עקב איכות המינראלים הלוקחים חלק פעיל בתהליך הסינון של הפלזמה.
(פתולוגיות של הכליות הן תוצאה של ייצור פלזמה שאיננה מתאימה למיתר הקיומי. כך שהאקלים הייחודי הנדרש להגשמה מלאה של המתיר הקיומי, נמצא חסר)


8- הדרך ללמוד ולהבין את נפש הכליה הינה דרך הפיזיולוגיה והאנטומיה של האיבר.
הנקודה המרכזית במבנה הכליה, הינה היכולת לסנן את הפלזמה של הדם.
לכן המיקוד של לימוד נפש הכליה סב סביב תהליך הסינון.
אמנם יש חשיבות לצורת מבנה הכליה הנראית כמעין קטניה כמו פול או שעועית.
וכן לקשרים ההורמונאליים שיש לכליה דרך בלוטת האדרנל, שגם לצורה שלה יש משמעות רבה, וכן למבנה ההיסתולוגי של רקמות הכליה, שאף הן משמעותיות ביותר (רקמות הקורטקס מול הרקמות של המדולה, החלק הפנימי של הכליה)
אך עיקר איכות הכליה מתבטאת בתהליך הספיגה והמיון של הפלזמה.
לכן הלימוד יהיה סביב נקודה זו (כיוון שזהו תפקודה המרכזית של הכליה, בסינון הדם, ופליטת המיותר דרך השתן)

9- תהליך הספיגה והמיון של הפלזמה, מתרחש בתוך היחידה הכלייתית ששמה "נפרון", צינור דקיק ומפותל שלכל אורכו יש ספיגה של נוזלים ושאר החומרים העקרוניים לבריאות הגוף.
בכל חלק בנפרון, יש ספיגה של חומרים אחרים ושונים, כך שכל חלק בנפרון מיועד וערוך לספיגה של חומרים ספציפיים.
אופן הספיגה ברוב חלקי הנפרון מתרחשים עקב ניגודיות של יונים שהתפרקו דרך תהליך המסה ממינראלים שונים. אותם היונים יוצרים שינויי לחצים בנפרון עקב הבדלי הריכוז שיש בהם. כך נוצר בנפרון מתח חשמלי רב המביא לספיגה.
מתח זה מהווה את הדינאמיקה של שני קצוות, בין שני יונים היוצרים לחץ ומתח וכך חומרים שונים נמשכים ונספגים.
הכלל החשוב:
הניגודיות שיש בנפרון בין יונים שליליים וליונים חיוביים, אינם יוצרים מתח ניגודי , דיכוטומי – אלא מתח מקדם.
קיימת בכליה ספיגה נוספת המחייבת את הכליה להשקיע כוח והאנרגיה בפעולה זו.. באיכות ספיגה זו נתמקד במקום אחר.
כאן נתמקד באיכות הפסיבית שאינה מחייבת השקעת אנרגיה, והיא פועלת דרך מפלי היונים.

10- לכל מינראל שממנו מתפרקים האלקטרוליטים והיונים, יש איכות נפשית הקשורה בהם.
לכל מינראל יש איכות "ארכיטיפית" שלו המייחד את המינראל.
נפש הכליה זקוקה שכל אותם האיכויות הנלמדות דרך המינראלים, תהיינה פעילות באופן מלא, בוגר, והרמוני זו עם זו.
על כל האיכויות (המאופיינות דרך המינראלים) להיות שזורות זו בזו, תומכות זו בזו, כמחרוזת על צווארו של אדם…
אז הצד המרכזי של נפש הכליה נפתח והופך לפעיל (לא כולו – צדדים נוספים נלמדים דרך חלקי הכליה שהוזכרו למעלה, שאינם מפורטים בסדרת המאמרים הבאים)
יש אנשים רבים שנפש הכליה התפתחה חלקית, לכן הם זוכים למידה מסוימת של "פתיחת עולם".
כפי התפתחות נפש הכליה – כך דרגת פתיחת השער לעולמות כולן.

בסדרת המאמרים הבאים נפרט את המינראלים הלוקחים חלק בתפקוד הכילייתי.
על האיכות שלהם וכיצד לכל אחד מהם יש חלק וחשיבות להרמוניה הכללית.
ועל דרגות ההתפתחות של כל איכות מינראלית.