מחזור חודשי – התחנות שבדרך, חלק ב'

כל מעגל מחזורי בטבע מורכב משלבים היוצרים את טבעו של המעגל, ובכך מגדירים את איכותו.
כמו ארבעת העונות (אביב, קיץ, סתיו, חורף) או ארבעת השלבים של היממה (ערב, לילה, בקר, יום)
כך גם במחזור החודשי בנשים, שבטבעו היה אמור להיות מסונכרן עם תנועת הירח.
תנועת הירח, אף מחולקת לירח בחיסורו ובמילואו.
המכנה המשותף בין הירח למחזור החודשי בנשים, הינו סביב האיכות הנשית.
תנועת הירח סביב כדור הארץ, הינה תנועה נקבית. לכן כדור הארץ מכונה "אימא אדמה".
הפלטה היא בעלת איכות נשית, הירח הוא הבן הסב סביב אימו, והשמש היא דמות זכרית (ע"פ מיתולוגיות קדומות)
המחזור החודשי זהו מעגל היצירה בנשים, כשם ש"אימא אדמה" מולידה את כל מה שחי בה דרך איכות אימהית.
לכן – נשים בטבען, קשורות ומחוברות לטבע ולאדמה באופן טבעי ומיידי.

למחזור החודשי יש שתי פונקציות מרכזיות:
1- ההכנה של הרחם לעיבור הבא שיהיה – אם יהיה.
2- דרך המכניזם של המחזור החודשי, כל מה שהאישה צברה במהלך החודש החולף, מתנקה ממנה באמצעות הסימפטומים סביב מהלך הופעת המחזור.

לפונקציה השנייה – חשיבות מרכזית בניקיון ה"פסיכו-גופני" של האישה.
כאשר "מעלימים" את התופעות סביב המחזור החודשי, דרך מתן הורמונים בשיטות שונות היוצרות מניפולציה מלכותית על גוף האישה, מבטלים את אחד המנגנונים החשובים ביותר לשם ההומיאוסטזיס הנפשי, גופני ואנרגטי במבנה הנשי.
מבטלים את מנגנון הטהרה הטבעי בגוף האישה.
דבר המכשיר את הקרקע למחלות רבות, ובעיקר את האפשרות להתפתחות של גידולים מסוגים שונים.

יש במחזור חודשי, שלושה שלבים.
משמעות הזמנים של הופעת סימפטומים סביב המחזור החודשי, עומדים על עיקרון עבר-הווה-עתיד:
1- סימפטומים המופיעים לפני הופעת הדם: מה שהיה, סיכום החודש שחלף.
מצבים שנחוו במהלך החודש, ולא קיבלו עיבוד או תשומת לב, ולכן הודחקו פנימה, דבר שיצר מתח רב עקב אותה ההצטברות של נושאים רגשיים המורכבים משלל אתגרי הקיום.
כל סימפטום מלמד מהו התוכן הרגשי שהאישה צברה בתוכה (כפי שנלמד בחלק א')
2- סימפטומים המופיעים בעת ימי הדימום: תחושת המיידיות והדחיפות, מה שעומד כעת על הפרק ומחייב התייחסות מיידית.
סימפטומים אלו מבטאים את תחושת הדחיפות שיש באישה בנושאים שונים.
כל סימפטום מלמד מהו הנושא הרגשי ששם קיימת תחושת דחיפות.
בדרך כלל אלו הם מצבים אקוטיים, עם לחץ רגשי רב ביחס למשמעות שלהם.
3- סימפטומים המופיעים לאחר הדימום, בסוף המחזור: מה שיהיה, החוויה כלפי האתגר העתידי.
הסימפטומים המופיעים לאחר סיום הדימום, מלמדים על הלחץ הקיים באישה לנוכח האתגר של החודש הקרוב ומהם סוגי ההתמודדויות שהיא מצפה להם.
סוגי הסימפטומים (גופני, נפשי או אנרגטי) מלמדים על הנושאים מהם האישה חשה מאותגרת, דבר המתבטא דרך חרדות, תחושת לחץ ודריכות, מתחים היוצרים התנהגויות שבאות לידי ביטוי (בדרך כלל) במקומות שאינם קשורים למוקד המתח.

דוגמאות דרך שלוש רמות הסימפטומים, גופני, רגשי ואנרגטי, על הצד השכיח:
1- כאבי ראש:
לפני מחזור – סיכום של הקושי לנהל את האתגרים של החודש שחלף דרך הממד הקוגניטיבי, שכלי, לוגי (איכות זכרית) ודרך איכות זו "לסדר" את תחושת הכאוס.
תוך כדי המחזור – לחץ המופעל על האישה לתת פתרונות מיידיים לקשיים שונים, כשאר הפתרונות זקוקים להיראות ולהיות מוגשים לעולם באופן מסודר, לוגי וענייני (איכות זכרית שאינה טבעית לאישה)
לאחר סיום המחזור – תחושת הדאגה מן החודש הבא, וכיצד עליה לתפקד מול החזיתות השונות, כאשר יש בתוכה מחויבות להראות לעולם (לעצמה ) תוצאות מוגדרות וקונקרטיות.
2- כעס:
לפני מחזור – היה כעס כל החודש, הוא היה סמוי, לא נראה לעין וללא ביטוי.
לפני המחזור יוצאים אותם הרגשות שהיו שם כל החודש ללא ביטוי, וכך הם מתנקים מן המערכת.
לכן כעס לפני מחזור מלמד כי האישה חוותה כעס סמוי ללא ביטוי, בחודש שחלף.
תוך כדי המחזור – חוויה של התעוררות לנושאים המחייבים פעולה מעשית מן האישה.
כביכול, היא מתעוררת לנושאים הזקוקים למתן תשובה מיידי, לפני שיהיה מאוחר מדי (ע"פ החוויה שלה) דבר המעורר כעס עקב הדחיפות ותחושת הלחץ הנובע מכך.
לאחר סיום המחזור – היא מתבוננת וחשה את העתיד הקרוב, ואתגרים השונים מעוררים בה כעס שהוא סימן לחיסרון שביעות הרצון, והצורך לשנות את פני המציאות שכעת איננה נכונה לה (כעס זהו רגש המתעורר כאשר הדברים אינם מתנהלים ע"פ תכנית המקור)
3- עייפות, חיסרון משאבים, תשישות:
לפני המחזור – זהו ביטוי וסיכום לחודש בו יש את החוויה הבאה:
חיים מתישים, מאתגרים, שאין בהם מקום לרווחה.
במהלך החודש היא חזקה, ויטאלית ואינה מראה אותות עייפות או מצוקה, אך הדבר נאגר ומצטבר ללא תשומת לב למה שקורה בתוכה תוך כדי ה"מאבק".
תוך כדי המחזור – חווית הווה נטולת משאבים. חווית הווה זו, היא במהלך החודש כולו, ברמה מודעת. יש באישה חווית תשישות קבועה, ברמות שונות, דבר המתבטא תוך כדי הדימום וחושף את חווית חיסרון המשאבים וחוסר האונים מתחושת החיסרון.
לאחר סיום המחזור – כאשר האישה ניצבת (אינטואיטיבית) לפני החודש הקרוב, היא חשה את ריקון המשאבים, את השחיקה המצטברת, את היעלמות המקומות שבעבר הייתה יכולה להישען עליהם ולשאוב משם כוחות או השראה, וכעת הם חסרים.

סיכום:
הבנת הזמנים בהם מופיעים סימפטומים סביב המחזור, הופך לכלי אבחון המאפשר הבנה עמוקה יותר לגבי יחסי הגומלין בין היכולות הפוטנציאליים של האישה לאופן בו הדברים מתממשים.

המחזור החודשי בנשים – אסטרוגן, פרוגסטרון -חלק א'

המחזור החודשי בנשים מתחיל בגיל 12 בממוצע. הופעתו מסמנת את הכניסה לשלב החיים ה- 8 (ע"פ שיטת 12 השלבים של חיי האדם)
זהו גיל ההתבגרות, שמצד אחד מסמן את האפשרות הבוגרת להרות, ומצד שני גיל זה הינו תחנה חשובה בהבשלה הנפשית לקראת הגיבוש המלא של החיים הבוגרים.
הופעת המחזור הינה ההכשרה הגופנית ליכולת להרות, כאשר אברי הרבייה בגוף האישה, הם האיברים דרכם אנו למדים על תהליכי היצירה שבאדם.
הרחם נושא בתוכו את כללי היצירה, כיצד האדם יוצר. דבר הטבעי לנשים, אך קיים גם בגברים עיקרון היצירה דרך ההורמונים המשותפים לנושא זה, האסטרוגן והפרוגסטרון הקיימים ברמה פחות במבניות הזכרית, ביחסיות המתאימה.

המחזור מתחיל בהתפתחות הזקיק שעניינו הקליטה וההשרשה של הזרע, אז המערכת הנשית עוברת לתהליך ההיריון. כאשר לא הייתה ההפריה, אז רירית הרחם, הזקיק ורקמות נוספות מופרשות דרך הדימום האופייני בכל מחזור.
הדימום התקין הינו כ3-5 ימים, כאשר הדם טרי, ומתחיל בטפטוף איטי ביום הראשון, בימים הבאים הדימום אינטנסיבי יותר, כאשר ביומיים האחרונים הדימום מפסיק ומאט עד שנעלם.
אז מתחילה הכשרה הקרקע לאפשרות להרות פעם נוספת.

האספקט השני, הנוסף של המחזור החודשי, מהווה "כלי" או דרך לניקוי המבנה כולו מכל מה שנאסף, נאגר והצטבר, הזקוק לניקוי מן המערכת הנשית ברבדים הנפשיים.
המחזור החודשי אם כן, הינה דרך טבעית לתהליך ניקוי, גופני, רגשי, מנטאלי ואנרגטי – של כול אותם התכנים שיש להתנקות מהם, המכבידים על איכות חיי האישה בכל אותם הממדים.

הסימפטומים המופיעים סביב הדינאמיקה של המחזור החודשי, הם ברובם המכריע חלק מתהליך הסומטיזציה של תכנים נפשיים שהפכו לגופניים, שיש להתנקות מהם (שהמחזור החודשי מהווה את הדרך לדבר)

ארבעת הקטגוריות המרכזיות ומשמעותם הרגשית בסימפטומים של המחזור החודשי.
(יש קטגוריות רבות, כאן מובאות השכיחות ביותר, מן הזווית הקלינית)

1- סימפטומים רגשיים, המופיעים לפני או תוך כדי המחזור (רמה מודעת)
אלו סימפטומים שהאישה (בדרך כלל) מודעת להקשרים של סיבות הופעתם של מצבים אלו.
אלו כל אותם התהליכים הרגשיים שהיא חוותה במהלך החודש שחלף במידה פחותה יחסית, שם היה לה את הכוחות והיכולת לשמור על איזון ושוויון נפש יחסי מול האתגרים השונים, כאשר דרך המחזור כל מה שחייב ממנה לגייס תעצומות נפש כדי "להחזיק מעמד", אז מתבטאים עם פחות יכולת לריסון עצמי.
לכן דרך הסימפטומים הרגשיים, בדרך כלל, בין הביוץ להופעת הדימום, ניתן להבין אילו רגשות האישה הפנימה, הדחיקה ואולי אף ניסתה לדכות.
רגשות כגון: עצב, כעס, תסכול, זעם, בכי ללא שליטה, מצבי רוח קיצוניים ועוד….
הם כולם עדות למה שיש שם כבר, המבעבע באופן סמוי במהלך החודש, כאשר דרך המחזור אותם הרגשות (המודעים לאישה) עוברים מהלך של קתרזיס לשם ניקוי והתחדשות.

2- שינויים בהרגלי אכילה, עם תשוקות חזקות למזון מסוים (חסך רגשי מודע, שפחות קל לגעת בו ביחס לקטגוריה הקודמת – הסימפטומים הרגשיים)
סימפטומים אלו מלמדים על הנקודה באישה (כפי שהיא חשה זאת) ששם יש צורך בפיצוי של דבר מה העקרוני לה, החסר במהלך החודש, או בחיים בכלל.
לכל סוג מזון יש את היסוד הרגשי שהוא מזין, הקשור לאותו המזון, לכן לפי התשוקה למזון ניתן לדעת על המקום בנפש האישה הזקוק לפיצוי. (עיקרון זה נכון כמו כן בכל סוגי האנשים, כאשר יש לפתע תשוקה לא נשלטת או צורך עמוק למזון מסוים, דרך אותה התשוקה ניתן להבין את החסך המרכזי בנפש אותו האדם חווה בנקודת זמן זו)
דוגמאות:
א- תשוקה למתוק: פיצוי על חיסרון ההנאה הבסיסית מן הדינאמיקה של החיים, חסר טעם, חסר מתוק, חסרה ההנאה – אולי ביחסים אינטימיים, אולי בנושאים של קריירה ועבודה ועוד..
ב- תשוקה למלוח: חסך בקרבה האינטימית.
פיצוי על יחסים אינטימיים שאינם מספקים או שאולי לא קיימים, עם צורך ורצון עז להם, אך ללא היכולת להגשמה של יחסים אינטימיים (במובן הרגשי)
ג- תשוקה לפחמימות: צורך למילוי מצברים, פיצוי לחולשה עקב תחושה כי היא עושה ועושה ללא הזנה חוזרת. אין שם אדם או מערכת תומכת והכול תלוי רק בה (כפי שהיא חווה זאת)
ד- תשוקה לחלבונים, בשר, דגים, ביצים: פיצוי של אובדן האיזון בין צדדים נקביים וזכריים באישה.
היה עליה להיות "זכרית" מדי במהלך החודש, דבר שהפך לאיכות נוספת המכלול האיכויות הנפשית שלה.

(נושא סוגי המזונות, ואיזו איכות רגשית שייכת לכל סוג מזון, יילמד במקום אחר)

3- כאבים המופיעים בגוף, לפני או תוך כדי הדימום (רמה של סימפטומים ללא המודעות להקשרים הרגשיים שלהם, עקב התהליך הסומטי)
כאב על הצד העקרוני של הופעתו, מלמד על דבר מה שהיה במקומו, וכעת יצא ממקומו.
אם הדבר היה מקומו לא היה הכאב.
מיקום הכאב מלמד על האיכות הנפשית השייכת לאותו האזור שהיא זו שיצאה ממיקומה הנכון בדינאמיקה הנפשית, דבר המשתקף דרך המיקום הגופני של הופעת הכאב.
כאבים גופניים, לפני ותוך כדי המחזור, מלמדים על תהליכים רגשיים אינטנסיביים מלהכיל, עד לנקודה שהם הופכים להיות גופניים, באיבר המקביל.
יש לברר את סגנון אורח החיים ואופן המחשבה של האישה. אולי עומסי חיים, אולי יחסים בהם אין לגיטימציה להראות חולשה או קושי, אולי חברה שאינה מאפשרת לגיטימציה זו, או אולי דרישה עצמית גובהה מדי ליכולתה של האישה.
דוגמאות:
א – כאבי גב תחתון: חוויה הישרדותית במהלך החודש (אולי בחיים בכלל)
יש לברר עם האישה מהו עבורה נושא ההישרדות (חיסרון יחסים, נושאים כלכליים, אירועים שהתרחשו בעבר שהביאו חוסר ביטחון ביכולות שלה להצליח ועוד..)
ב- כאבי חזה ונפיחות בחזה: הקושי המרכזי הינו ביכולת ההענקה למישהו נוסף. בחוויה שלה היא כמו ונגזלת עקב הדרישה (כפי שהיא חווה זאת) להיות במקום של הענקה למישהו נוסף, עם תחושת חסך ומרמור על כך שאין שם אדם המעניק לה, כפי שהיא מעניקה.
ג- כאבי בטן תחתונה: נושאים רגשיים שאינם עוברים תהליך עיבוד קוגניטיבי, הם מצטברים ויוצרים מועקה רגשית עקב חיסרון היכולת להבין ולעבד את המתרחש, דבר המצטבר במערכת המעיים.
ד- כאבי ירכיים: שימוש בחיוניות המינית, עומס הקשור לביטויים המיניים. יש
יש לברר עם האישה על סוג היחסים האינטימיים. אולי היא מאלצת את עצמה ביחסי מין כאשר אין היא רוצה בכך. אולי היא עושה שימוש בביטויים מיניים לשם יצירת חזות כלשהי. דבר שאינו מתיישב בתוכה כראוי. אולי היו התנסויות מיניות שלא הסבו לה את מה שלה היה נכון.

4- אופן הופעת הדימום (הופעה של סימפטומים ללא מודעות, גם כאן, עקב תהליך הסומטיזציה)
אם הדימום טבעי, כפי שהוגדר למעלה, אין בכך שיקוף לדבר, מעבר לבריאות תקינה.
כאשר הדימום אינו טבעי, הדבר מלמד על אותם העומסים הרגשיים שהצטברו במהלך החודש, הזקוקים לניקוי מנפש האישה, כאשר איכות הדימום מלמדת על הדבר הזקוק לניקוי.
א- דם כהה: הצטברות של רגש נגטיבי, כעסים, שנאה, קנאה, מרמור.
ב- דם עם קרישים: פצע המנסה להגליד.
היכן הפצע? ברחם. לא במובן הגופני, אלא המובן הרגשי, הרחם הנפשי פצוע. היכולת להביע נשיות – פצועה, היכולת ליצירתיות – פצועה, היכולת לביטויים רגשיים נשיים – פצועה.
ג- דם רירי, סמיך, כמו נזלת: רגש קשה, נגטיבי, שהוא שם לאורך זמן (כרוני) הגורם לתחושת כובד, חיסרון זרימה, תקיעות מצבים שונים – קומוניקטיביים, פרויקטים, נושאים שיש להזיז, אף הם אינם בתנועה.
ד- ריח חריף של הדם: דומה במקצת לקודם, מצב רגשי סטגננטי, שעומד ללא תנועה בנפש האישה, ויוצר תחושה של "ביצה" – הדברים אינם זזים, הם עומדים (רגשות, יחסים, מצבים שונים הקשורים לדינאמיקה הזוגית) אטמוספרה בתוכה חיה האישה, היוצרת תחושת תקיעות.

ז- אברי הרבייה, שבע הרמות לזהות הזכרית – ועל מה היא נשענת

תקציר הכללים לדרך הלימוד:
1- הגוף הוא התלבשות ממד החומר של היסוד העמוק באדם, אותו אנו מכנים "המיתר הקיומי"
2- כל איבר בגוף מקביל לאיכות נפשית, מנטאלית ורוחנית, המתבטאים דרך האיבר.
3- הצורה האנטומית (המורפולוגיה) של האיבר, מתארת את איכויות הנפש המתגוררות באיבר.
4- הפיזיולוגיה של האיבר, מתארת את אופן הפעולה של אותה איכות נפשית המתגוררת ומבטאת דרך האיבר.
5- הפתולוגיה של האיבר מראה ומשקפת את מה שחלה שאדם שהוא רגשי, מנטאלי ורוחני, על פי האיכות המתגוררת באיבר, ששם החולי מתחיל ולבסוף מתגשם פיזית באיבר המקביל לאותה האיכות.

למדנו (בחלקים שקדמו) כי הרחם, צורתו ותפקודו, מלמדים על איכות היצירה בנשים.
הרחם הינו האיבר דרכו לומדים על המקום באדם שממנו נולדת היצירה, בכל תחום ונושא.
הרחם הוא ביטוי ליכולת היצירה באדם.
דבר שאינו נכון רק לנשים, כיוון שאסטרוגן ופרוגסטרון (הורמונים נשיים, הלוקחים חלק מרכזי בפריון האישה) קיימים בגוף הגבר, במידה פחותה משמעותית מגוף האישה, אך קיימים במידה המשייכת את איכות הרחם גם בגברים.

אם כן, איבר המין הזכרי, צורתו ותפקודו, מלמדים מהי איכות זכרית מן זווית הרגשית, מנטאלית ורוחנית.

האיכויות הזכריות המרכזית, אם כן, הן:

1- אחדות
2- ישירות
3- עוצמה
4- מידיות
5- פריצת דרך
6- ראשוניות
7- אינדיווידואליות

האיכות הזכרית המרכזית, הינה: עיקרון האחדות.
כאשר הורמון הטסטוסטרון הוא זה מייצג את הדינאמיקה הזכרית, וכפי שנאמר הוא קיים במידה פחותה יותר בגוף האישה, דבר המקנה לאישה נגיעה באיכויות הזכריות, כפי שלזכר יש נגיעה באיכויות הנקביות עקב האסטרוגן והפרוגסטרון הקיימים בגופו במידה הפרופורציונאלית.

הזהות הזכרית מתגבשת, מתפתחת, היא איננה סטטית, יש לה זיקה גופנית מובהקת אך אין היא נעצרת שם.
אמנם היסוד הפיזיולוגי קיים שם כל העת, אך זהות זכרית בטבע המולד שלה, נעה קדימה, היא בתנועה, רואה חזון למרחוק ושואפת אליו.
לכן איכות זכרית, הינה דומיננטית (באופנים רבים, לאו דווקא במובן החברתי) מתקדמת, איננה שוקטת על שמריה, היא משתנה מעצם התנועה שלה קדימה לכיוון החזון שהוגדר.

יש לזהות הזכרית שבע דרגות, ואלו הן:

1- הגוף:
זהות זכרית הנשענת על ביטויים הפיזיולוגיים של גוף הגבר, על האימפולס המיני.
זהות זו קיימת, כיוון שקיימת היכולת והאנרגיה המינית.
היא מקבלת את אישורה לקיומה, עקב הפעילות המינית.
היא ניזונה מ"כיבושים" מיניים.
כאשר אין מין – האדם נותר מרוקן מזהותו הזכרית. דבר העלול להוביל להתפרקות של כל מבנה האישיות של אותו האדם.
בדרך כלל אלו אנשים עם וויטאליות גופנית ומינית חזקה. עם עולם פנימי הצמוד למישור הגופני. אלו אנשים התופסים את המציאות במובן החומרי בלבד, עם יחסים לשם ההנאה המידית בלבד.
ההנאה המידית, הסיפוק המידי, זהו מוטיב המרכזי בתנועה היומית שלהם.
מן הזווית שלהם, הם עצמם והאדם בכלל, גוף וחומר.
הם מעשיים, פרקטיים, חומריים, ומידיים, עם נטייה לגסות רוח, אימפולסיביות וקוצר רוח לכל רמיזה לקומוניקציה שחורגת מן הצורך המידי (קומוניקציה רגשית ועוד)
זוהי זהות זכרית אגוצנטרית הרואה את עצמה לבדה, וניזונה לשם צרכיה שלה לבדה.

2- הישרדות, הצייד:
זהות זכרית זו נשענת על הצורך לשרוד, על ההבנה כי ה"חיים הם אתגר", לכן הם מגבשים את הזהות הזכרית שלהם דרך יכולות המראות כי הם בעלי כושר הישרדות.
כגון: יכולת לפרנס, לעשות כסף, להראות לעולם הצלחה שהיא זו המראה כי הם "שורדים".
קיימת חרדה סמויה תמידית בתוכם, כיוון שהמתח שכרוך בתפיסת עולם שורדת, איננה מאפשרת הנאה או רפיון מתוצאות ההישגים שלהם.
בדרך כלל אלו אנשים חזקים, עם בעלי כוח עמידות גבוהה, עם כוח מיני חזק (וויטאליות יסוד חזקה, המתורגמת כמיניות) אלו אנשים המסוגלים ויודעים לקחת אחריות, לשאת בעול.
הזהות הזכרית שלהם מקבלת אשורר מן היכולת להוכיח כי הם מצליחים להגשים את הביטחון שהם זקוקים לו, דבר שכרוך בדרך כלל בצבירת כסף ונכסים (עולם החומר)
אם חלילה קרה שהם חוו הפסד או כישלון, בנושאים שהם עמלו בו, הזהות הזכרית עלולה לקרוס, דבר העלול להוביל לקריסה של כל מבנה האישיות.
זהות ברמה זו, שואבת את כוחה מרמת הגוף והפיזיולוגיה שלו.

3- הגדרת הזהות מתנודות הרגש:
בשלב זה הזהות הזכרית מתחילה להתפתח, עד כה היא הייתה על ציר הפיזיולוגי, כעת מתחילה הדרך של התפתחות האיכות הזכרית.
זהו שלב שבו האדם מודע לרגשותיו.
אדם עם מבנה רגשי רב גווני ועשיר, אך ללא גיבוש, ללא יכולת בקרה על הרגשות.
הוא נע ומד בין תנודות רגש חזקות.
האשרור לזהות הזכרית שלו, תלויה בבת זוג, בדינאמיקה הקומוניקטיבית.
הוא זקוק לבת שיח, למישהי שיכולה להוות עבורו משענת, או דמות המראה ומשקפת לו את עצמו, עקב הנטייה לטלטלות רגשיות.
ההתפתחות שלו, מובילה ל"אינטליגנציה רגשית" רב גוונית. הוא יודע להבין אחרים ברמת דקות גבוהה.
ככל שהוא מוצע את הקו המאוזן של עוצמות הנפש שלו, כך מתפתחת הזהות הזכרית, למקום גבוה יותר, יצירתי ורב גווני יותר.
"דרך האמצע" זהו המוטו שלו.
חלק מן הקושי המרכזי של התפתחותו, זהו הבלבול הרגשי מול האינטימי שיש בדרגה זו. זהו המעורבות של שני כוחות המעורבבים זה בזה, הכוח היצרי, הגופני, האימפולס המיני וצרכיו – מול הצורך והרצון לקשר אינטימי מעמיק, עם גדש על האיכות הרגשית המתפתחת.
חלק מן הקשיים ומפח הנפש שהוא עובר, זהו הבלבול בין יחסיים גופניים ויחסים רגשיים, אינטימיים. דבר במהווה סיבה עבורו לעוגמת נפש וטלטלה רגשית רבה.
האשרור לזהותו הזכרית, מתרחשת דרך קומוניקציה זוגית, המשקפת לו את התנודות הרגישות, והופכת אותן למודעות ולמגובשות יותר.
יש לו צורך במגע רגשי, יותר מן המגע הגופני אם בת זוגו, אם כי, אין הדבר אומר כי הוא נטול מיניות. במקרים רבים אנשים אלו פוטנטיים מאוד.
בשלב זה מתחילה ההבשלה של הייחודיות האינדיווידואלית באדם, שהאיכות הזכרית זקוקה לה.

4- הגדרת הזהות ממודעות הלב:
זהות זכרית המודעת לעצמה, המודעת לתנודות הלב. במקום זה האדם רוחש לעצמו יציבות רגשית, אין הוא יותר מטולטל בין תנודות הגוף ויצריו, לתנודות הנפש.
קיימת בו יציבות, עם יכולת לקשב עצמי דק וגבוה.
בדרגה זו האדם מודע לרגשות וכיצד הם מובילים לתנודות אינטואיציה עדינות וגבוהות יותר.
יש בו נטייה להעמקה, להסתגרות והתנתקות, כדי לא להיות מבולבל או מוסח מן הצורך להגדיר את אותן תנודות אינטואיציה באופן שניתן לו לאחר מכן להעביר ולתקשר את עולמו הפנימי לאנשים נוספים.
זהו אדם עם נטייה טבעית לאהבת אדם, לחיי קהילה שיתופית, רצון (עם צורך עמוק) לשיתוף וחלוקה של מה שיש בו עם האחר בדגש על הצורך בעבודה קהילתית.
זוהי זהות זכרית המקבלת את הכוח ואשרור שלה, עקב השיקוף החוזר שיש לאדם על עולמו הפנימי המקבל ביטוי בעולם, דרך חיי הזוגיות, המשפחה שיזם עקב כך, אך בעיקר דרך חיי הקהילה.
חשובה לו האחווה, הדיוק של דבריו וכיצד הם מתקבלים על ידי האחר.
עקרוני לו הדיוק הלבבי העמוק.
הנושא המיני הינו חלק מחיים רחבים ושלמים.
האימפולס המיני באדם זה, איננו מרכזי, אלא חלק ממארג קומוניקטיבי עמוק ורחב, שמגמתו: יצירה.
גם אם זהותו הזכרית תדע זעזועים, הוא עצמו לא יקרוס ולא ישבר – אלא יידע כיצד להיבנות טוב יותר משבר או קושי שהיה לאירוע מזעזע לאיכות הזהות הזכרית.

5- הגדרת הזהות עקב הגדרת השליחות:
זהות זכרית ברמה זו, איננה תלויה יותר בהגדרה שלה, דרך האספקטים הפיזיולוגיים.
זוהי זהות הנבנית עקב ההבנה כי אותו האדם כאן, כדי לעבור דרך התפתחות הייחודית לו לבדו, לאדם עצמו.
בנקודה זו האינדיווידואליזם הזכרי מתחיל לזכך את ייחודו.
יש בתוכו תפיסה מובנית כי חיי אדם אינם מקריים ולא אקראיים, וכך גם הביוגרפיה הפרטית שלו, אף היא איננה מקרית, והיא מובילה אותו למקום שהוא נועד לו.
קיימת בתוכו תפיסת יסוד של תכלית, הוא כאן בעבור אותה התכלית – והבנה זו מהווה תשתית לתפיסת עולמו.
האיכויות המגדירות את זהותו הזכרית:
אמונה, דבקות, התמדה, נחישות, בהירות לגבי נושאי יסוד בנפשו.
יש בו כוח לעבור את תנודות הזמן על כל תעתועיו:
בחולי ובבריאות, הוא נותר דבק.
בעושר ועוני, הוא נותר מאמין.
בקושי ובקלות, הוא נותר ללא הסחי דעת ופיזור נפש.
באהדת האנשים כלפיו או בביקורת שהוא סופג מהם, הוא נותר ישר, יציב, הגון ואוהב.
זהו אדם של דרך, אהבת הזולת, נתינה, ראיית האחר.
ייתכן כי אדם זה ייתפס על ידי הציבור כאחד שניתן לנצל, עקב איכותו הנקייה, התמימה ואולי אף נאיבית.
אך יציבותו ואיכות הזהות הזכרית שלו, לא תתערער גם עם לבסוף יידע כי הוא יצא ממגע אנושי כמנוצל.
זהו איש בעל מעלה.
יש לו כריזה, יש לו יכולת שכנוע, הוא טוב במילים, עם יכולת טבעית לרתום אליו אנשים, הוא בעל איכות של מנהיג טבעי המאמין בצדקתו,.
יש בו את להט הדרך והאמונה.

6- הגדרת הזהות עקב ידיעת החזון:
אדם זה איננו קשור יותר לתפיסה כי מעצם היותו בעל גוף זכרי, יש לו זהות זכרית.
זהותו הזכרית איננה שאובה מן האספקטים הגופניים של איכות גופנית זכרית.
הוא חי בשני ממדים, האחד בעולם החומרי בכל מה שהדבר מבקש ממנו (פרנסה, משפחה, קשרים חברתיים) אך הוא עצמו מושרש בשמיים, המקום שמשם זהותו הזכרית מוגדרת.
זהו אדם החי וניזון מחיי הרוח והנפש.
יש בו שלווה ואדישות לחומר ולכל תעלוליו.
זהו איש של חזון, רוח, ראייה למרחק רב.
תוצאות ה"זכריות" שלו: יצירה, פתיחת דרך, פריצת דרך, הגשמה של מרחבים חדשים שלא היו לפניו.
את כל אלו הוא עושה כחלק מדרכו, אך באופן נקי, ישר, כנה ומוחלט – למען האדם, למען החברה, למען האנושות בכלל.
זוהי זכריות של יושרה, זכות, בשלות של איכויות הנפש כולן.
תבונה, חכמה ובינה הנובעים מאיכות זכרית זו, הינה עומדת לשירות האדם והעולם.
עבור אדם זה, כל מה שיש בידו, כולל גופו הזכרי, הינם חלק מכלל האמצעים שיש בידו לשם ההגשמה של מגמותיו בעולם.
זהו אדם בעל חזון – היודע להפוך חזון למציאות, וכן להנגיש את החזון לסביבתו ולהוביל אותה לכיוון החזון שאותו ראה עד להגשמתו.
זהו אדם מעשי, פרגמאטי, היודע להגשים חזון.

7- הגדרת הזהות מאלוהים, התפתחות של כוח האחדות באדם:
הזהות זכרית בדרגתה הגבוהה ביותר, איננה מודרגת על ידי גופו הזכרי של האדם, תוצאות עבודתו בעולם, החברה המקיפה אותו, המקום בו נולד, ההיסטוריה שלו וכו'
זהו אלוהים שמגדיר את זהותו, עקב אצבע אלוהים שבאה ועוררה את ליבו, ויצרה דמות אדם כפי כוח רצונה של האחדות.
איכות זכרית במדרגה הגבוהה ביותר הינה זהות מלאה עם כוח האחדות, המלכד את כל חלקי העולם כולו לכדי גוף אחד, יחידה אחת, מבנה אחיד שכל חלקיו לוקחים חלק מודע ופעיל בדינאמיקה של גוף אדם-עולם.
זהותו הפרטית של אדם זה איננה עוד אישית יותר, אלא אוניברסאלית השואבת את כוחה מן האחדות.
אין הדבר אומר שהוא איבד את אנושיותו, להיפך. יחס אישי מאדם מסוג זה, הינו המגע האנושי האוטנטי והעמוק ביותר המכוון את אחר אל המקום הנכון. זוהי דרגת האנושיות הגבוהה ביותר.

ו- אברי הרבייה, אנדרופאוזה, גיל המעבר בגברים, הדבר שנסדק

הסימפטומים הקלאסיים המופיעים בגיל המעבר בגברים, אינם אקראיים, הם ביטוי ישיר לזהות הזכרית שנפגעה, נחלשה, או יצאה מאיזון.

הסימפטומים המופיעים, הינם סמן לאיכות הנפשית שדרכה הגבר ביסס את זהותו הזכרית, זהות שלא נבנתה על היסודות הנכונים, כיוון שאם היא הייתה בנויה על היסוד הנכון, לא היו סימפטומים.
הסימפטומים הם עדות ליסוד הנפשי שנשחק, עקב המאמץ לשמר עמידות מול אתגרי החיים השונים. השחיקה לאורך השנים במאבק לשמר זהות מסוימת שאיננה מדויקת (ע"פ איכות המיתר הקיומי שלב האדם) הגורמת לבסוף להופעת הסימפטום.

הסימפטום המציק, הבולט או האינטנסיבי ביותר במכלול הסימפטומים הוא זה המעיד על הנקודה המרכזית עליה יש להתבונן, היא הנקודה שנשחקה, שדרכה הגבר ביסס בגיל צעיר את זהותו הזכרית, על בסיס שאינו יציב דיו.
כאשר קיים מבנה לאורך זמן שיסודותיו אינם יציבים, במקודם או במאוחר, המבנה ייסדק.

הסימפטומים בגיל המעבר בגברים, הם שם כדי לאפשר לגבר עוד הזדמנות לכוון את עצמו לתוך עצמו באופן הנכון והמדויק יותר. לכן אין לראות בתופעות אלו "עונש", הן אינן עונש אלא הזדמנות נוספת לגשמה מלאה יותר, לשם ההכנה לשלב חיים 11 (ע"פ שיטת 12 השלבים) שם האדם קוטף את פירות חייו, פרי עמלו.
הסימפטומים הם שם, אם כן, על מנת שפרי החיים יהיה פרי מזין, אמתי ומקיים.

שלושת הקטגוריות המרכזיות בסימפטומים בגברים בגיל המעבר, ומשמעותן הרגשית:
1- סימפטומים בספרה המינית:
2- סימפטומים המישור הקוגניטיבי.
3- סימפטומים מטבוליים מערכתיים.

קטגוריה ראשונה, סימפטומים של אברי הרבייה:
1- ירידה בליבידו, בתפקוד מיני, שפכה מהירה, זקפה חלקית, עד לכדי חוסר עניין ואדישות לנושא המיני:
סימפטום המשקף כי הוויטאליות המינית ביסוד המולד של הגבר במקרה זה, הייתה חזקה ודומיננטית בגיל צעיר, לכן היה כביכול קל וטבעי לבסס את מבנה הזהות הזכרית על בסיס הוויטאליות המינית.
מכיוון שאין די בוויטאליות המינית לבדה בכדי לענות על מכלול האתגרים של מה שנדרש מאותו הגבר כדי להגשים את האיכות הזכרית, המהלך חייו הבוגרים, לכן היא זו שנפגעה.
2- הצטמקות וניוון האשכים:
סימפטום המשקף, בדרך כלל, כי היסוד הזכרי דוכא על ידי דמות נשית דומיננטית, או דבר מה אחר בעל אופי דומיננטי (מורה, קהילה, תרבות, משפחה וכו') שלא אפשרו מקום לאיכות הזכרית של אותו האדם להתפתח, אלא להישאר קטן, כביכול כילד, בממד אחד בלבד באופן הביטוי שלו בעולם.
3- ערמונית:
בלוטת הערמונית מחזיקה בתוכה את עיקרון הזכריות המרכזי.
א- הגדלה של הבלוטה:
מאבק תמידי לשמר את איכות הזכרית, את הזהות הזכרית, עם תחושת האינדיווידואליות הנבנית מן הזהות הזכרית – קיים מאבק תמידי לשמר את היסוד הפנימי עמוק של ה"אני" דרך החוויה הזכרית.
ב- דלקת כרונית (או אקוטית) בבלוטה:
קונפליקט בנושא הביטוי הזכרי. תיתכן מבניות של אדם עם עוצמות נפש חזקות ביותר, שאין לו כלים לבטא את יסוד הזכר שלו, באופן קונסטרוקטיבי. לעיתים הוא בוטא ואלים ולעיתים הוא ביישן ו"נחבא אל הכלים".
עדיין הוא לא מצא את דרך האמצע בביטוי הזכרי שלו, במובן ההתנהגותי והמיני, האיזון שביניהם.
ג- סרטן הערמונית:
הזהות הזכרית עברה דיכוי בעלת שתי אפשרויות.
הראשונה – הפסיבית: היא מעולם לא בוטאה, דוכאה, נרמסה על ידי גורם חיצוני.
השנייה – האקטיבית: היא הייתה דומיננטית באופן שכילתה צדדים אחרים באדם, למקום שהאדם הפך קשה, דוגמטי, חד ממדי, בוטא וישיר עם נטייה וולגרית. כאשר מאחורי חד ממדיות זו, קיים יסוד של חוסר ביטחון של האדם בעצמו, חוסר אמונה בכוח שהוא מציג לעולם, ביכולת ההתמודדות שלו, אם אכן הוא יאלץ להתמודד דרך האיכות הזכרית מול דבר מה הדומה לו.
ד- ניוון של הבלוטה: זהה במשמעותו לניוון של האשכים, אם כי במישור רגשי עמוק יותר ביכולת הביטוי של איכויות הזכריות. דיכוי של האיכות הזכרית.

קטגוריה שנייה, סימפטומים קוגניטיביים:
סימפטומים במישור הקוגניטיבי – רגשי, מלמדים כי עיקר המאמץ של הגבר לשמר את חוסנה של הזהות הזכרית, סב סביב הכוחות המנטאליים של יכולות המחשבה, העיון, המופע ההתנהגותי המבוסס על רגשות וכוחות המחשבה.
גם באנשים אלו, קיימת וויטאליות מינית חזקה, כיוון שללא אותה החיוניות, לא היה אפשרות לגדר את הזהות הזכרית. אך באנשים אלו, כוח הליבידו פנה להתפתחות היכולות המנטאליות והרגשיות בכדי לבסס את הזהות הזכרית.
איכויות כגון: ציניות לעגנית, סרקסטיות, חדות לשון, חריפות שכל, לוגיקניות יתר (היגיון יתר) תפיסת עולם של "שכל".
מכאן – נטיות רגשיות קיצוניות כאשר הן נפעלות: נטייה להתפרצויות, לקנאות ולקנאה, לתחרותיות שאינה תמיד רלוונטית, לתפיסת "עצמי" המרוכזת בעצמה עד למקום של אגואיזם – אגוצנטריות (אגו) לנטייה של השתלחות באחר כאשר רצונו של אותו האדם אינו מוגשם וכו'.
הסימפטומים המנטאליים – רגשיים המופיעים בגיל המעבר בגברים, הם עדות לעייפות המערכת, במגמה לשמר זהות שאיננה נכונה להם, שלא הייתה מדויקת ואולי אף חטאה לאמת ( האמת הפנימית של המיתר הקיומי שבלב באדם)
הסימפטומים האופייניים ביותר:
שינויים מהירים במצב הרוח, תנודתיות מהירה וקוטבית.
נטייה לדיכאון, דכדוך, שהביטוי המרכזי שלו הינה דרך כעס שסיבתו איננה ברורה.
איבוד יכולות מנטאליות בלמידה, ריכוז וזיכרון – ירידה ביכולת הקוגניטיבית.
פיזור נפש, תשישות כלילית, איבוד התמצאות במרחב.
ירידה בביטחון העצמי, בתחושת המסוגלות, איבוד עניין בקשר חברתי.
עלייה בנטייה לביקורתיות, תוקפנות, ותגובות אגרסיביות לקרובים.

קטגוריה שלישית, סימפטומים מטבוליים מערכתיים:
תסמינים אלו מלמדים ע"פ מיקום הופעתם, על העיקרון האסטרטגי המרכזי שהגבר אימץ לעצמו לשם שימור הזהות הזכרית, במגמה לחזק ולהדק אותה.
הסימפטומים מעידים על המקום הנפשי שנשחק עקב המגמה לרתום את אותם כוחות הנפש המסוימים למגמה שלבסוף איננה מגשימה את עצמה (אם הייתה מגישה עצמה, לא היו סימפטומים)
כאשר אדם משתמש בכוח נפשי כלשהו לשם פיצוי או הגנה על יסוד רגשי בזהות הזכרית שלא בוסס דיו, אותה איכות נפש תעבור שחיקה עמוקה, עד למקום שהשחיקה תהפוך לסומטית (פיזיולוגית) במקום הגופני המקביל לאותה איכות נפש.
סימפטומים מטבוליים מערכתיים מרכזיים:
1- אוסטיאופורוזיס:
העצם היא עצמותו של האדם, העמידות והחוסן. לכל עצם יש משמעות הייחודית לה, על סוג האיכות, העמידה והחוסן שהיא מקיימת בתוכה.
העצם שנתדלדלה מלמדת על יסוד הרגשי שהגבר נשען עליו כדי לבסס זהות זכרית, יסוד שנשחק באדם (כפי שלמדנו בנושא שלד שריר)
2- ירידה במסת השרירים:
כל הקשור למע' שלד שריר, מבטא את הגשמת ה"רצון", במובן היסודי והעמוק.
החלק "שריר" במע' שלד שריר, אחראי על נושא התנועה.
כאשר שריר מאבד מן המסה שלו, זוהי אינדיקציה לעייפות והתחלה של הליך ניווני, ביכולת התנועה של האדם, ללכת ולנוע לכיוון שלשם הרצון מכוון (כפי שלמדנו על נושא שלד שריר)
3- נוקשות פרקים, כאבי פרקים:
נטייה לעיקשות יתר, להליכה ללא תשומת לב והיגיון. לנוקשות פנימית ולדרישה עצמית המחוסרת ברחמים וסליחה עצמית (אין לאדם חסד כלפי עצמו)
האדם הולך לכיוון הגשמת הרצון, באופן עיוור (כפי שלמדו על נושא שלד שריר)
4- השמנת יתר, בעיקר באזור הבטן:
השמנה בגיל המעבר הגברים, מתבטאת במצבים בהם האדם אינו אוכל יותר ממה שצרך לפני כמה שנים, למרות שכמות האכילה לא השתנתה, יש עלייה מתמדת במשקל, כאשר המבנה הגופני הופך לרופס יותר, רך יותר, עד לאפשרות שהגוף כמו ומאמץ "איכות נשית", דרך שומן המצטבר בחזה, ברכות ומבנה העגלגל.
לסינדרום זה יש כמה משמעויות:
א- הגבר עייף מן המגמה להיות "גבר", בחוויה שלו, זוהי הליכה סיזיפית, לכן הוא וויתר עליה.
ב- הגבר עייף מן המאבק, הוא מבין כי המשאבים שהיו לו בעבר, אינם. לכן הוא מכין רזרבות לעתיד, שהם עודפי השומן.
ג- הגבר הכיר בעובדה שלהיות "גבר", זוהי מטרה שבחיים הנוכחיים לא תצלח, לכן הוא מוותר, נכנס פנימה, וכביכול קורס לצד השני שהוא האספקט הנשי, ממנו העדיף לחמוק, כיוון שאספקט זה כביכול – סותר את נושא האיכות הזכרית.
זהו סימפטום המלמד כי קיימת התכחשות לצד הרך והנשי של אותו הגבר.
5- הזעות ליליות:
הזעות הן סמן למאמץ. הזעות בלילה הן סמן למאמץ בנושאים שאינם מודעים לאדם. מיקום ההזעה בגוף מלמד על המקום הנפשי באדם שמתאמץ (כפי שלמדנו על נושא ההזעות ומיקומן)
6- גלי חום:
מווסת החום, התרמוסטט של הגוף קיים בהיפותלמוס (תפיסת המציאות הבסיסית)
גלי חום מאפיינים (כמו בנשים) אגירת כוח ועצמה לנקודה ספציפית שמשם תצא פעולה כלשהי. מיקום גלי החום, וזמן הופעתם מלמדים על אותה העוצמה (כפי שלמדנו בגלי החום בנשים)
7- עייפות כללית, תשישות, תחושת כבדות:
סימפטומים שהם מסמני השחיקה המידיים והבולטים ביותר.
העייפות היא סמן ל"מלחמה" שאיננה מביאה תוצאות, לכן האדם חש עייפות. אם המאבק היה מביא תוצאות, לא הייתה העייפות.
המקום בגוף הגבר, העייף ביותר (ידיים, רגליים, כתפיים, וכו') וכן המקום עם תחושת הכבדות העמוקה ביותר, מלמדת על אסטרטגיה שהאדם אימץ כיצד לצאת למאבק לשם הידוק האיכות הזכרית (על נושא זה למדנו בתחושות שלד שריר)

מסקנות ביניים, המותירות שאלות:
1- נושא הזהות הזכרית עבר שבר עמוק בדורות האחרונים, זהו אולי הנושא המאותגר ביותר והפחות מדובר ביותר במאה החולפת.
2- שאלת מושג "זכר אלפא" שהטסטוסטרון הינו ההורמון המאפיין שלו:
הדימוי של "זכר אלפא", כארכיטיפ לגבר המושלם, אינו מחזיק את עצמו יותר, גם עם יש לו עדויות ואסמכתאות פיזיולוגיות.
מהו גבר אלפא?
בעבר זה היה הצייד, החזק, הבריון. היום זהו ה"חנון" שהופך להיות עשיר מופלג דרך הייטק בגיל הנעורים?
מושג זה עובר שינויים שעדיין לא מצא את מקומו.
3- אנו חיים היום בזמן המייחד את האינדיווידואליות, דבר הסותר את מושג "זכר אלפא", כיוון שכל הזכרים הנוספים קטנים מול זכר האלפא.
אך היום התרבות מעודדת שכל אדם יהיה לעצמו בבחינת "אלפא" כשלהו. אך כאשר אין לזכר אלפא מי שיקטין את עצמו מול אותו זכר אלפא, מה יגדיר אותו כזכר אלפא… (הגדרת זכר אלפא, שייכת לתוך שבט, קבוצה או קהילה)

ה- אברי הרבייה, גיל המעבר בגברים, אנדרופאוזה

אנדרו – זכר, פאוזה – עצירה, הפסקה (הזכריות עמדה מלכת)

למרות שמימי קדם, יש תיעוד רפואי מדויק, במושאים רבים ומגוונים, כגון בכתבי היפוקרטס, גלינוס, רמב"ם, כתבי רפואה סינית, ועוד… אין תיעוד מסודר לנושא גיל המעבר בגברים.
קיימים כתובים רבים המציינים סימפטומים הדומים לנושא גיל המעבר בגברים, אך לא נוסח הסינדרום באופן מלא ומסודר.
בתקופה הנוכחית, רק בשנות ה90 למאה הקודמת, אחל להצטבר יותר ויותר עדויות קליניות לנושא זה.
היום ההדגרה הקלינית "גיל המעבר בגברים" הופכת לנושא שמודעים עליו באופן רחב יותר, ועדיין לא מספיק.
מדוע?
גיל המעבר בגברים עומד בסימן, סיום תקופת הזכריות (בדומה לגיל המעבר בנשים, שם מסתיימת תקופת הפריון, שהוא צד משמעותי בזהות הנשית)
הזהות הזכרית עברה שינוי קיצוני ומהפכני במאה האחרונה.
(לכן אין עדויות קליניות על סינדרום מוגדר זה, כיוון שזהות זכרית לא עמדה במבחן שהיא עומדת היום. בתרבות הקדומה לא הייתה שאלה כלל על משמעות הזהות הזכרית)
אנו עדים לשינויים ביולוגיים, המתבטאים אף בסוגי מחלות שהן תוצאה ישירה לסוג האקלים התרבותי בתוכו אנו חיים.
דבר נוסף, גברים מדברים פחות, משפתים ברגשות פחות ומצניעים את השינויים שהם חוויה עקב המבוכה הקשורה לנושא איבוד הזהות הזכרית (גם נקודה זו, תלויה באקלים התרבותי) לכן, תהליך הצטברות האינפורמציה הקלינית איננה מהירה.
חלק מן השינויים המרכזיים במאה החולפת הינה עלייה משמעותית בתוחלת החיים. אנשים במאות קדומות חיו עד גיל 60 לערך (אולי אף פחות) במאה החולפת תוחלת החיים עלתה עד לגיל 90-85, דבר שאף הוא חושף סוגי בעיות שלא היו רלוונטיות בעולם הקדום.

גיל המעבר בגברים, קשור ישירות לירידה ברמות הטסטוסטרון, ההורמון הזכרי.
מגיל 30, כל שנה יש בממוצע ירידה של בין 1-2% ברמות הפרשת הטסטוסטרון.
כאשר בגיל 80 יש כ30% טסטוסטרון, באופן היחסי לגיל 25.
כ95% מכמות הורמון זה מופרש באשכים.
קיים מעגל ביולוגי יומי שבוא יש הפרשה מוגברת בתחילת היום, וגל נוסף של הפרשה בשעות אחר הצהריים (כיוון שהורמון זה יוצר תהליך של עלייה בחוסן וויטאליות, עייפות בקימה בבקר ובשעות אחה"צ, בגברים, זהו אחד מסימני השחיקה, והירידה בהפרשת טסטוסטרון)
הוא מופרש בשבוע 4-6, בעובר, כאשר הוולד מתפתח לגוף זכרי.
הוא מפוקח על ידי ההיפותלמוס (תפיסת עולם) המבקר אותו דרך הורמון גדילה, ודרך ההיפופיזה המגיבה להיפותלמוס בהורמון המגרה את ייצור הטסטוסטרון באשכים (FSH – follicle stimulating hormone)
בלוטת יותרת הכליות (האדרנל) לוקחת חלק פעיל התהליך גירוי ייצור הטסטוסטרון, בקליפת האדרנל, בשכבה השלישית המרושתת (zona reticularis) שם יש ייצור הורמונים התומכים התהליך הרבייה (בשני המינים)
הורמון זה קיים גם בנשים, ברמות נמוכות בהרבה, אך קיים, והוא לוקח חלק פעיל בייצור וחיזוק מבנה שלד שריר ופריון. גוף האישה רגיש בקולטנים לטסטוסטרון ברמה גבוהה אם במידה הפחותה מגוף הגבר.
הורמון זה קשור לנושא ייצור זרע ופריון בגוף הגבר. אך מעבר לנושא הפריון הוא לוקח חלק חשוב בנושאים גופניים רבים, בניית עצם וחוזקה, חוזק השרירים, תהליך התפתחות הילד לנער ולגבר, הקול שמשתנה בנערים, נושאים בריאותיים בגיל ההתבגרות בנערים (אקנה, כאבי גדילה, ותהליך הגדילה עצמו) שייכים להורמון זה.

גיל המעבר בגברים מתחיל כגיל 50 לערך, ליכול להימשך זמן רב, עד גיל 70.
ביחסיות בין זכר לנקבה, בנושא זה, תהליך גיל המעבר הנשים, קצר ומרוכז יחסית, כאשר בגברים, הוא עלול להיות ממושך ואיטי (זוהי סיבה נוספת למיעוט הידע הקליני על התופעה, שהיא מתחרשת על פני הזמן רב, ולכן ככל שחולף הזמן, האדם מתרגל למציאות שונה ואינו מזהה אותה יותר כקושי או בעיה)
גיל המעבר בגברים, אם כן, איטי וממושך, כאשר תהליך הדרדור המערכתי, כרוך בתהליכי זקנה טבעיים.

ירידה ברמות הטסטוסטרון בגוף הגבר יוצרת ירידה רב מערכתית:
האטה מטבולית, נטייה להשמנה, בעיקר השמנה בטנית (הקשורה לתסמונת המטבולית שאף היא סינדרום חדש יחסית, שהוגדר ב30 שנה האחרות, כחלק משינויי האקלים התרבותי)
ירידה במסת העצם – עם התפתחות של אוסטיאופורוזיס.
ירידה בייצור זרע, בתפקוד המיני ובזקפה.
ירידה קוגניטיבית ביכולת הזיכרון, חשיבה, ריכוז. המוח (פיזיולוגית) הופך לאיטי יותר בתפקודיו.
העמידות יורדת – ירידה ברמת האנרגיה, ברמה החיסונית, ובכוח בכלל.
נשירת שיער, דלדול שיער. השיער הופך לדק יותר.
ירידה ברמות טסטוסטרון, מובילות לשינוי במצב הרוח, דכדוך, מצבי רוח משתנים, דיכאון, התכנסות, בכי ספונטני (הדבר מוביל לשינויים רדיקליים במבנה האישיות)
לעומת זאת, עלייה לא טבעית ברמות הטסטוסטרון בדם, מובילות לחוסן גופני, כוח גופני לא שגרתי (דבר המקובל בקרב ה – body builders) חדות חושית, וכן נטייה לתחרותיות, אגרסיביות והתנהגות אלימה (עיקרון זכרי פרימאלי)

הירידה ברמות הטסטוסטרון בגיל 50 הינו טבעי, אך עם יש ירידה מואצת מדי, הדבר מהווה סיבה לסינדרום של גיל המעבר.
סיבות מרכזיות לירידה מואצת בטסטוסטרון:
1- תזונה לא בריאה (יש מזונות המעודדים טסטוסטרון, ויש מזונות המורידים טסטוסטרון) חיסרון בתנועה גופנית (ספורט יציב וקבוע מעודד הפרשות טסטוסטרון)
2- חיסרון שעות שינה (חלק מייצור ההורמון מתרחש כעת שינה, כאשר הגוף נינוח, בהקשר של הורמון הגדילה, המופרש לאורך כל חיי האדם)
3- שחיקה מערכתית עקב אורח חיים דורשני, עייפות החומר.
4- אך הנושא המרכזי והחשוב ביותר, העולה על פני כל שאר הגורמים, אלא הם החיים עצמם, מה קרה לזהות הזכרית של הגבר עקב סוגי האתגרים השונים.
בדרך כלל יש ירידה בטסטוסטרון לאחר אכזבה, כישלון, עסק שלא צלח, דבר מה שהביא למפח נפש, שערער את הביטחון העצמי. את המעמד של הגבר מול עצמו ומול עולמו, והביא לסדקים ביציבות של הזהות הזכרית.
נמקד:
ירידה בטסטוסטרון, הינה תגובה ולא סיבה, לגיל המעבר בגברים, כאשר סיבתה המרכזית: סדקים בזהות הזכרית.
מכאן שגיל המעבר בגברים, וכל הסימפטומים הנלווים אליו, כולם על בסיס רגשי וקיומי.

ירידה בטסטוסטרון הינו סימן של תהליך ההזדקנות של גוף הגבר.
הזקנה היא טבעית, היא לא מחלה.
מה שהופך את הזקנה למרובה במחלות, ולקשה, אלו הם שלבי התפתחות שלא הבשילו ולא הגיעו למיצוין (כפי שלמדנו בשיטת 12 השלבים)
המחשבה הקונבנציונאלית שתומכת במתן הורמונים לשם האטה בתהליך ההזדקנות, עושה נזקים עצומים לגוף הגבר, במתן טסטוסטרון טיפולי (דבר שהוא נכון גם לנשים במתן אסטרוגן, לשם מטרה זהה)
מדוע?
מכיוון שירידה בטסטוסטרון אינו סיבה לזקנה אלא תוצאה אורגנית להליך רגשי – קיומי.
כאשר נותנים טיפול תרופתי למצב שהוא תוצאה ולא סיבה, המשמעות הפיזיולוגית שלו, בעייתית ביותר, אם לא הרת אסון (ידוע היום כי מתן טיפול של טסטוסטרון, עלול להוות סיבה מזרזת לסרטן הערמונית, לקרישיות דם, התקפי לב ושבץ מוחי)

אם כן, הדבר שאותו בוחנים בגיל המעבר בגברים זוהי שאלת הדינאמיקה הרגשית של הגבר.
איזה חיים חי, מה קרה לו בחייו, מה היו האתגרים, על מה נלחם (עם בכלל) האם חווה את עצמו כמצליח או כנכשל, מהו הציון שהוא נותן לעצמו ביחס לחיים שעבר – האם הוא חש עצמו כהצלחה או ככישלון… אלו הם הנושאים המהווים סיבה לסינדרום זה, שהסימפטומים הגופניים, הם רק עדות לתהליך החיים שהאדם עבר.

מסקנות ביניים:
1- זקנה היא לא עונש, אם האדם חי נכון כל חייו, זקנה היא ברכה. אם חי לא נכון, הזקנה וסוג המחלות שיהיו, ישקפו את מה שלא היה נכון (ביחס למיתר הקיומי שבלב)
2- הזהות הזכרית בתרבות הנוכחית נסדקה, ועומדת באתגר יומי מצידו של הגבר.
ניתן לומר כי זהות זכרית, דבר שהיה מלוכד היטב בתרבויות קדם, איננו קיים יותר בתרבות הנוכחית. הגבר לא גבר – האישה לא אישה, דבר המתבטא דרך הסימפטומים הגופניים עצמם, וכן בסינדרום גיל המעבר בגברים.
3- הטיפול בסינדרום, מתחיל מהתבוננות על החיים שחי הגבר ולא לפי הערכים של תוצאות בדיקות הדם. הטיפול מתחיל באדם ולא בתוצאה.

ד- אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק ד'

קטגוריה רביעית, לסימפטומים בגיל המעבר, שאינם קשורים ישירות לגיל למעבר, אלא למה ששלב זה פותח בגוף האישה עקב היציאה מאיזון שהיה עד לנקודה זו, קשור לאיבוד האיזון הגופני הנתמך על ידי המערכת ההורמונאלית כפי שהיה עד כה.
כאשר גם אם לא היה בריא או במיטבו, היה יציב דיו על מנת למצוא איזון מול הליך פתולוגי נסתר מן העין.

תקופת גיל מהעבר, עומדת בסימן פתיחת "תיבת פנדורה", כל אותן המחלות שהיו סמויות, או שהיו ללא סימפטומים, עלולות להיחשף בתקופה זו.
זוהי תקופה שהיציבות המטבולית משתנה בקצב, המאפשר שמה שחבוי, שיתגלה.
בתקופה זו כל החולשות נחשפות. כל החסכים שקיימים נגלים, כל אותם המחלות שהגוף היה יציב דיו כדי לאזן את עצמו, כעת הם נחשפים.

בדרך כלל סוגי המחלות הנחשפות בגיל זה, הן מורכבות ועמוקות.
הן משקפות צדדים בנפש האישה שעברו תהליך של התפתחות חד צדדית.
המחלה המופיעה בתקופה זו מלמדת מהו אותה הצד הנפשי שעבר דיכוי, או שלא התפתח במקביל לשאר חלקי הנפש.
מגמתה של הופעת המחלה: לשקף לאישה את אותו החלק הנפשי, הזקוק להבשלה ולשזירה נכונה בתוכה, לפני שהיא נכנסת לגיל הנושא עמו את הפרי.
וזה על מנת שהפרי של חייה, יהיה זמין לה במיטבו, כפי יכולתה, בשלב 11 – שלב הזקנה (ע"פ שיטת 12 שלבי החיים)

מבינים את החולי המתעורר בשלב זה לפי החטיבות של משמעות המחלות, ולאחר מכן, מיקום הופעתו בגוף, והרקמה המעורבת.
כך יודעים למקד מהו אותו החלק הנפשי, הזקוק לתשומת לב מיוחדת, שעבר עם השנים דיכוי, או עצירה של התפתחות טבעית בשעה ששאר חלקי הנפש המשיכו את דרכם קדימה.

דוגמאות:
1- סרטן: "סכיזופרניה" גופנית. פיצול בין שתי מערכות פיזיולוגיות החיות במקביל. מחלה שיש עמה בכדי לפגוע באיכות הבסיסית של המע' שהיא כוחה של האחדות.
כאשר כוח האחדות נפגע במע', זוהי פגיעה קשה ושורשית ביותר.
מיקום הסרטן בגוף האישה, מלמד על מיקום הפיצול, ומקום שבירת עיקרון האחדות.
2- מחלות אוטואימוניות: מבטאות את ההעדפה הפנימית של האישה לא לקחת חלק, ולא להיות נוכחת בנושא מסוים בחייה. אז נוצר הליך של הרס עצמי המתבטא דרך מחלה אוטואימונית.
סוג המחלה ורקמה המעורבות במחלה, מלמדת ממה האישה רוצה להימנע, מהו השדה הקיומי שהיא הייתה מעוניינת לא להיות נוכחת בו.
אופיים של הסימפטומים מלמדים על האסטרטגיה של ההימנעות (למדנו את נושא זה בחטיבת המאמרים על מחלות אוטואימוניות)
3- מחלות ניווניות: תהליך ניווני מלמד על מאמץ שהביא להתשה עמוקה במע', עד לדרגה שהאישה נותרה חסרת אונים, בחידלון, מול אותו האתגר.
מיקום הניוון והרקמה המעורבת, מלמד על שדה ההתמודדות שהיה בדרך כלל רוב חייה של האישה. עד למקום של סוג מסוים של ייאוש מן האפשרות לשינוי. כאשר הוויתור וייאוש הביאו להתבססות של חוויה מסוג זה, אז הגוף מגיב לסוג האתגר בניוון.

ג – אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק ג'

קטגוריה סימפטומטית שלישית, סימפטומים בליבידו, הוויטאליות המינית:

הסימפטומים השכיחים:
יובש בנרתיק, אדישות מינית, חיסרון תחושה מקומי בעת מגע מיני, צריבה וכאבים בנרתיק בעת מגע מיני, תופעות קליניות לאחר מגע מיני כגון: דלקות שתן, הפרשות ווגינאליות, הרפס מקומי, פריחות עור מסוגים שונים, בצקות בשפתיים החיצוניות וגירויים מקומיים.

ירידה תפקודית מן הזווית המינית, איננה בהכרח סימפטום המאפיין תופעה פתולוגית, מכיוון שיש ירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון, ומכיוון שנושא הביוץ והפוריות אינם רלוונטיים יותר,
צפוי וטבעי שתהייה ירידה ברצון לעיסוק בנושא המיני (מן הזווית האקטיבית)

במצבים תקינים – זהו שלב שתשומת הלב של האישה נכנסת פנימה, לתוך עצמה, לתוך עולמה הפנימי שנבנה עם השנים, וכעת יש פנאי להופעה של ממדים נוספים עמוקים יותר, שנושא במיניות האקטיבי, אינו בהכרח מתאים או רלוונטי (יכול שיהיה, אך אין הוא לוקח חלק פעיל יותר בהתפתחות בנושאים רגשיים ורוחניים הזקוקים לחיוניות המינית, כפי שהוא רלוונטי בשלבי התפתחות קודמים)
מה שאינו הכרחי ואינו טבעי במובן האידיאלי, הם כול אותם הסימפטומים הנלווים שיוצרים אי נוחות ולעיתים אף חולי אקטיבי (כמו דלקות שתן לאחר קיום יחסי מין, או פריחות עור מקומיות)

גיל המעבר מהווה צומת ששם נושאים אשר הודחקו, או שלא טופלו, עכשיו עולים ומתעוררים דרך הסימפטום כדי להראות את הכיוון שעליו יש לעבוד. שהוא (הסימפטום) מהווה הצטברות של תכנים מסוימים המחייבים תשומת לב.
כאשר יש סימפטומים, הם שם כדי לעורר את האישה לנושאים עליהם יש להתבונן ולנקות. כיוון שכל עוד הם שם כהצטברות רגשית, הם מהווים סוג של הפרעה בדרך.

סימפטומים גניקולוגיים, מיניים, בשלב זה, באים לשקף וללמד על שימוש לא תקין (מן הזווית של האישה) בחיוניות המינית. דבר שהוביל לפגיעה רגשית המהווה הפרעה.
פגיעה – לא במובן של טראומה או ניצול מיני, אלא בשימוש לא נכון לאישה בדינאמיקה המינית לשם מימוש של צרכים שונים, אחרים באופיים מן הנושא המיני.
ברוב המקרים – במגע מיני שמטרתו להשיג דבר מה שונה דרך ה מין ככלי או האמצעי להשגת מטרה כשלהי.
המין אם כן הופך לאמצעי לשם השגה של מטרות אחרות.
כמו כן, הסימפטומים מלמדים על תחושותיה של האישה ביחס לנושא של האינטראקציה המינית, מה היא מרגישה ביחס למגע המיני.

דוגמאות:
1- יובש בנרתיק:
היסטוריה של מגע מיני ששם היא לא הייתה נוכחת, ולא היה שם הנאה מן הזווית שלה. ייתכן כי היא ביימה מצב אינטימי לשם הרמוניה זוגית או למטרות אחרות. אך היא עצמה לא חשה מן האינטראקציה תחושות גופניות של הנאה. דבר שהוביל לשחיקה של האפשרות ליכולת לחוש הנאה, ומכאן האקט נהפך לתכני, דבר שהעמיק את הניתוק בין הדינאמיקה הגופנית לדינאמיקה הרגשית.
2- כאבים בעת מגע מיני, עד לאפשרות לפציעה מקומית ולדימום:
סימפטום המלמד על העמקת הדינאמיקה שתוארה למעלה. קיים נתק בין הרגש ובין הפעולה הגופנית, דבר המסב לאישה קושי רגשי רב.
כמו כן – ייתכן כי יש היסטוריה של פגיעה מינית, שהאזור המקומי "זוכר", והביטוי לזיכרון הינו דרך חווית פציעה בעת המגע המיני, או לאחריו.
3- דלקות שתן לאחר קיום מגע מיני:
יש בנפש האישה קונפליקט אקטיבי ביחס לנושא קיום יחסי המין, ייתכן עקב סוג הקשר האינטימי, ייתכן שהקונפליקט עקרוני יותר, כגון: משיכה לנשים אך קיום מגע מיני עם גברים.
4- הרפס גניטליה לאחר מגע מיני:
האישה חשה לא מוגנת בעת מגע מיני, היא חשה עצמה לא בטוחה בתוך הקשר המיני. קיים קושי להציב גבולות, לומר לצד השני "לא". היא עושב דברים שאין היא רוצה לעשות, אך אינה יכולה למצוא את הכוחות לדחות את הנושא או האקט.
הגבול שלה פרוץ.
5- הפרשות ווגינאליות לאחר קיום מגע מיני:
הפרשות ווגינאליות הן ביטוי ל"דמעות" של הרחם. כביכול אזור האגן חש עצבות על דבר שאינו מתרחש נכון (ביחס לאופן בו האישה מבינה מה נכון לה) אין לעצבות זו ביטוי רגשי, לכן היא מופיעה דרך ההפרשות.
6- אדישות לנושא המיניות:
דומה לסימפטום היובש בנרתיק. יש היסטוריה ארוכה (ביחס לעולמה הפנימי של אישה) של קיום יחסי מין מכאניים, ללא תחושה, ללא רגש. כאשר קיים נתק רגשי בין האקט לחוויה בחיבור האינטימי עם בן\ת הזוג.

סיכום:
הנושא המיני עמוק ממה שנראה לעין.
הוא מכתיב את האפשרויות של יכולות היצירה בשלבים מאוחרים יותר.
בגיל המעבר ניתנת לאישה הזדמנות לנקות, לטהר את ההיסטוריה הלא נכונה (מן הזווית שלה) שהביאה לנתקים רגשיים, שהם עצמם מהווים חסימה וחצץ לאפשרויות עמוקות יותר בתהליך היצירה הפוטנציאלי שלה.
שימוש לא נכון במין עלול להוות סיבה לעצירה של תהליך האבולוציה. כאשר נוצרה חסימה זו, היא תתבטא דרך סימפטומים גופניים, עקב התהליך בפסיכו – סומטי (מה שאינו בר הכלה רגשי, נהפך לגופני באיבר הגופני המקביל לדינאמיקה הרגשית) מכאן החשיבות של ההבנה, מה מספרים הסימפטומים הגופניים.

ב- אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק ב'

קטגוריה שנייה, סימפטומים רגשיים: שעת חסד גופנית

מצבים רגשיים שכיחים בגיל המעבר:
מצבי רוח משתנים, מצבי רוח קיצוניים, גלי בכי ללא סיבה נראית לעין, עצבות, דכדוך, תסכול ונטייה להתפרצויות, דיכאון, חרדות, תגובות יתר, גירוי חושי חזק מן הרגיל – המוביל לעייפות לא סבירה, קשיי זיכרון וריכוז, חוויה של דיס אוריינטציה, בעיות שינה – הירדמות ויקיצות ספונטניות, עד אי יכולת להירדם במשך לילות רצופים.

הטריגר (הגירוי) לסימפטומים הרגשיים – מנטאליים בגיל המעבר, נאוץ בסיבות פיזיולוגיות.
אלו השינויים הביוכימיים בתמורות ההורמונאלית הטבעיות לשלב זה בחיי האישה, המאפשרים תגובות רגשיות במקביל לשינויים הפיזיולוגיים.

למרות שיש קשר כימי לנושא התגובות הרגשיות, כגרום מעורר. עדיין הכימיה של הגוף איננה הסיבה המרכזית להופעתן של סוגי התופעות הרגשיות, ההקשרים שלה וביחס למה הן מופיעות.
הגירוי הכימי, והערעור של יציבות הגופנית, הביאה לחשיפה של כל אותם המקומות בנפש האישה שנאגרו לאיטן עם השנים, ולא עובדו או לא נאמרו.

בדרך כלל מן הזווית של השותף לחיי האישה, בעבורו\ה, מה שמתעורר או נחשף כהתנהגות חריגה, לעיתים אף קיצונית ביחס לטבעה של האישה עד לנקודה זו, מהווה הפתעה (לעיתים מוחלטת) ביחס למה שהשותף לחיי האישה מכיר כדפוס מן החיים המשותפים.
אך בבירור עם האישה, לגבי התכנים המתעוררים, עוצמתן, משמעותן, ביחס למה הם מתעוררים, ומהי הנקודה המעוררת המציפה גלי רגש עוצמתיים.
עבורה אין בדבר הפתעה, לעיתים אף יש בה תמיהה מדוע רק עכשיו הדבר צף, וכיצד אותם הנושאים לא עלו עד כה. כיוון שהם היו שם כל העת.. היא ידעה זאת, ובעבורה יש בדבר סוג מסוים של שחרור, של הרפייה ממתח שהיא החזיקה בתוכה שנים רבות.
לכן – רוב התופעות הרגשיות המתעוררות בגיל המעבר, הם על בסיס נושאים ואיכויות נפש שהודחקו לאורך שנים. לעיתים צדדים חיוביים שהודחקו, כגון יכולות יצירה.
לעיתים נושאים קשים או טראומתיים שעד כה לא זכו לתשומת הלב הנכונה מסיבות רבות.

מכאן שמעצם הביטוי שלהם, יש לדבר ערך רב. כיוון שהדחקה מביאה לידי מחלה, וכעת נושאים רגשיים נדחפים לביטוי (מסיבות פיזיולוגיות אמנם) כמעט בעל כורחה של האישה, דבר המביא לאוורור של נושאים שאם לא יצאו בביטוי רגשי לאוויר העולם, הם יהוו רקע ותשתית למחלות חמורות בשנים ביבואו.

גיל המעבר זהו זמן שבו כל מה שהודחק לאורך שנים רבות, צף ועולה, במקרים רבים ללא יכולת לבקר או לבחור אחרת.

יש בדבר זה ברכה. כיוון שלא ייתכן המשך תהליך האבולוציה, במקביל להדחקות. ההדחקות (של יכולות נפשיות, תכנים רגשיים, צדדים באישיות, כישורים יצירתיים, צרכים מסוגים שונים ועוד) יוצרות מחיצה ואינן מאפשרות תנועה קדימה. ככל שחולף הזמן, נושאים מודחקים הופכים להפרעה אמתית בדרך. הפרעה אותה יש להסיר.
במקרים רבים, לאישה (וגם לאיש) אין את כוחות הנפש הנדרשים לשם מאבק המבטא תכנים שונים, כאשר יש מנגד משהו או משהו החוסם (תרבות, משפחה, אדם קרוב, נסיבות חיים, מיקום חברתי ועוד) עד שבא גיל המעבר ויוצר אי איזון הטבעי לשלב זה, ודרך הערעור הזמני, האישה זוכה לזמן של חסד, במובן של עזרה ביולוגית לעשות שינוי ולבטא נושאים שעד כה לה, לא היו הכוחות הנדרשים לתנועה ההכרחית לכיוון צלילי המיתר הקיומי שבתוכה, שאולי והיה חסום, אולי שמעה את צלילי המיתר אך לא היו הכוחות להגיב עליו. כעת בזכות גיל המעבר, והערעור הפיזיולוגי הזמני, היא זוכה לשעת חסד מן האספקט בגופני.
הגוף אם כן, מביא עמו ברכה, חסד, ממקור בלתי צפוי.

מסקנות:
להיות סובלניים למה שמתעורר.
לא לנסות להעלים אול הדחיק את מה שמתעורר.
לא להיבהל ממה שמתעורר, כאשר התוכן או העוצמות מפתיעות.
לנסות לראות ולגלות את הקשר של הנושאים המתעוררים לאירועים שקרו בעבר.
לנסות לגלות את הקשר בין מה שמתעורר לאיכויות יצירתיות, שהיו שם כל החיים אך לא קיבלו ביטוי ולא הבשילו דיין.
להשתדל להימנע, אם ניתן מצריכת חומרים ממסכים (תרופות, סמים, אלכוהול)
ייתכן כי שלב זה יעורר תכנים מודחקים בעלי אופי טראומתי, מומלץ להיעזר בגורמים מסייעים בנושאים אלו, ולא להתמודד איתן לבד.
ייתכנו במצבים אלו, אפשרויות קיצוניות בהן האישה עלולה לחוש כמו שהיא מאבדת את יכולת האיזון הפנימית שלה, גם במצבים אלו, לא מומלץ להתמודד לבד, אלא לבקש סיוע מן הגורם המתאים.
תהייה התגובה אשר תהייה, יש בה צד של חסד וברכה, ומומלץ לדעת כיצד לעבוד עם מה שמתעורר, ואף להיעזר באנשים המתאים, כיוון שזוהי הזדמנות לקפיצות דרך בשלבי ההתפתחות.

א- אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק א'

תקופת גיל המעבר, מעבירה את האישה מפרק החיים שם היא הייתה פורייה לפרק החיים הנחשב לזקנה.
מפרק חיים 10 (בגרות שנייה) לפרק חיים 11 (הפרי, זקנה) ע"פ שיטת 12 שלבי החיים.
גיל המעבר מתאפיין בירידה תלולה בהפרשות של אסטרוגן ופרוגסטרון.
כמעט אין תא בגוף האישה שאינו מגיב לירידה זו, רוב התאים בגוף האישה עם קולטנים להורמונים אלו, ברמות קליטה שונות. לכן ירידה בהפרשות של שני הורמונים אלו, מובילה לשינויים רב מערכתיים, בכל היבטי החיים של האישה.
רוב הנשים חוות סימפטומים בקשת רחבה בתקופה זו, אך לא כולן.
מהי הנקודה המרכזית המכתיבה את אופייה של תקופה זו?
לתוך תקופת זמן זו, מתנקזים (כמו צוואר בקבוק) כל אותם הנושאים שהיו חלק מן הפוטנציאל של האישה, ולא התממשו או שלא בוטאו באופן הנכון.
מה העיקרון המכתיב את האפיונים הסימפטומטיים שאופייניים ומייחדים כל אישה בגיל המעבר?
כל סימפטום בתקופה זו, הינו ביטוי פיזיולוגי לנושאים רגשיים שלא בוטאו, לא ממשו בתהליך הסומטיזציה של יחסי גוף –נפש.
מכאן – שאוסף התסמינים המופיעים בגיל המעבר, מהווה תמונה נאמנה ומדויקת לכל אותם הנושאים בחייה של האישה שהוזנחו, לא טופלו ולא קיבלו את תשומת הלב הראויה.
ככל שתהליך ההזנחה העצמית או ההדחקה של ממדי נפש היו רחבים יותר עד לנקודה זו, הדבר יהפוך לסימפטום גופני המשקף את הנושאים שהודחקו.
זוהי תקופה שבה המבנה הגופני כולו עובר שינוי המערער את יציבות הגופנית ואת החוסן שלו, כפי שהוא היה עד לנקודה זו.
עד לנקודה זו, היה למבנה הגופני יכולת לשאת אורח חיים שאינו תקין, מן הזווית הגופנית והנפשית. כאשר המבנה אינו יציב ומאבד את חוסנו ברמה המטבולית והחיסונית, כל סוגי מהחלות הפוטנציאליות שלמבנה הגופי היה את יכולת ההתמודדות איתן, פורצות כעת.
לכן זוהי תקופה עם רמת סכנה גבוהה בא נחשפות כול אותן החולשות שלא התבטאו עד כה מן הזווית הסימפטומטית.

סיכום ביניים:
הסימפטומים בגיל המעבר, הינן שיקוף ועדות לשלבי התפתחות קודמים שלא התבססו.
הכלל: אם לא היה פוטנציאל, לא היו סימפטומים.
מאידך: אישה שחיה נכון וממשה את מלוא תווי הנגינה של המיתר הקיומי שבלב, לא תפתח סימפטומים או מחלות בתקופת גיל מהעבר (המעביר את האישה מן פרק הבגרות והמימוש, לפרק הפרי של חיי האישה)
כך שהסימפטומים אינם הכרחיים, הם שיקוף מדויק לדרך שנעשתה עד כה (שאם נעשתה כראוי, לא יהיו סימפטומים) וכן לדרך שעדיין ממתינה למימושה.
חשיבות הבנת הסימפטומים ומשמעותן, מאפשר לאישה שיקוף שבו ניתן עדיין לשנות ולתקן, ולעשות את העבודה הרצויה של כל אותם הנושאים שהם חלק מן ה"אני" שלה שעדיין לא הבשילו ולא התממשו עד תומן.
לכן – מעצם הופעתם את תסמיני גיל המעבר, ניתנת לאישה הזדמנות ל"עבודה ותיקון" נוסף, לפני שלב "הפרי", שם הדברים באים לסיכום תהליך החיים.
דווקא בגלל האינטנסיביות של הופעת הסימפטומים, מתאפשרת לאישה לעשות סוג של קפיצות דרך שלא היו אפשריות עד כה בתהליך ההתפתחות שלה. עקב המבנה שהתערער ביציבות שלו, כשהוא פחות נוקשה, הדבר מאפשר לקצר תהליכים של שנים בהתמהמהות בדרך.

סוגי תסמינים בגיל מעבר מחלוקים לארבע קטגוריות:
1- סימפטומים גופניים
2- סימפטומים נפשיים
3- סימפטומים הקשורים לליבידו, לדינאמיקה המינית
4- הופעה של מחלות מערכתיות עמוקות יותר בתקופה זו, כגון: מחלות אוטואימוניות, גידולים סרטניים, מחלות ניווניות ועוד..

קטגוריה ראשונה:
הסימפטומים הגופניים המרכזיים בגיל המעבר, ומשמעותם הרגשית.

1- גלי חום:
גל חום מבטא כוח פנימי הרוצה לעשות דבר מה. אגירה של כוח רב הרוצה להתפרץ לעולם בעשייה מסוימת.
מיקום גל החום בגוף משקף מהו הדבר אותו יש לעשות, שלא נעשה עד כה באופן נכון או מלא.
גל חום בפנים – צורך לבטא איכויות של מבנה האישיות, באופן קונקרטי.
גל חום בחזה – צורך הגשים את ה"שם" של האישה כך שהעולם רואה ומהדהד את אותה האיכות.
גל חום בירכיים – צורך להתבטא דרך חיוניות היסוד, מיניות שהודחקה או שלא התבטאה באופן הנכון.

זמן ההופעה של גל החום (בקר, יום, ערב, לילה) וכן סוג הפעילות המעצימה את הגל, מלמדים המרחב הנפשי שהוא הקורא לפעול דרכו.
מרחב שבדרך כלל, ברוב המקרים, הודחק לאורך השנים.

גלי חום עשויים להתלוות עם דופק לב מורגש, מואץ – עד לדרגה של אי נוחות וקשיי נשימה:
הדבר קשור ישירות לאיכות הבסיסית, הראשונה והעמוקה של לב האישה, במובן הרגשי – רוחני, שכעת נדחף כדי להתבטא ולהתממש

2- כאבי מע' שלד שריר, וכן דלדול רקמת העצם (אוסטיאופורוזיס)
משמעות הופעת כאב: הדבר איננו במקומו, הדבר יצא ממקומו הטבעי.
מיקום הכאב (ברכיים, גב תחתון וכו') מלמדים ומחדדים אם קו החיים והרצון שלא מומש עד כה (כפי שלמדנו במקום אחר, על משמעות מע' שלד שריר – לכל עצם ושריר יש משמעות אובייקטיבית של צד ברצון ותנועה של הרצון)
פעילות המעצימה כאב, וזמן ביום בו הכאב מועצם, מלמדים על המרחב הרגשי ששם התנועה של הרצון זקוקה ליותר תשומת לב.
כאבי שלד שריר בבקר: הקושי להתמודד את האתגר שהיום מציב, הקושי לשנס מותניים ולגייס כוחות לקראת אתגרי היום.
כאבי שלד שריר בסוף היום, בערב: הקושי בהתמודדות עם תוצאות העשייה של היום שחלף, של החיים שהיו עד כה.
אוסטיאופורוזיס: העצם החלשה משקפת את היסוד הפנימי שהודחק הקשור לעמידה וליציבות מול העולם ביחס לרצון ולצורך למימוש העצמי.

3- שינוי במע' העיכול:
השכיחים ביותר: כאבים, גזים, נפיחות, עצירות.
מע' העיכול היא שיקוף ל"כלי ההבנה הקוגניטיבי". סימפטומים במע' העיכול בשלב זה בחיים, מלמד על כלים קוגניטיביים הזקוקים להמשך ההבשלה שלהם, וכן להצטברות של אירועים רבים, אולי בכל תקופות חייה של האישה, שעדיין לא עברו עיכול במובן הרגשי (אפשרות לטראומות שעדיין לא נעשתה ההתמודדות עם המשמעות שלהן)

4- התדלדלות מהירה יחסית של רקמת העור, הציפורניים, שיער ונשירת שיער:
עור, מבטא את נושא הגבולות. המקום בגוף ששם העור נראה כמו שמזדקן באופן מואץ יותר משאר אזורים, מלמד על האיכות הרגשית שהייתה הקשה ביותר להתמודדות, ומצביעה על היסטוריה של מאמץ לשמר את הגבול בנושא מסוים (לרוב בהקשר של יחסים משפחתיים ואינטימיים)
התדלדלות שיער, שהופך בדרך כלל לנטול חיות, יבש, שאיבד את גמישותו. מלמד על ירידה בוויטאליות, ירידה ביכולת ליצירת קשר עם העולם דרכו ניתן להעצים את המשאבים הפנימיים.
משאבים פנימיים מתדלדלים עקב העייפות ביחס לאופן בו הם הושגו, דבר הניזון מן הקשר עם גורם חיצוני, כגון קשר אינטימי, נתיב של יצירה, נתיב בעבודה וכו'.
ציפורניים הנחלשות, נסדקות, הופכות דקות יותר, מלמדות על תהליך ראשוני של אוסטיאופורוזיס.
האצבע שם הציפורן חלשה או סקודה יותר מן השאר, מלמד על האיכות הנפשית שנחלשה באופן האחיזה בחיים, בדרך כלל הדבר אמור בהיסטוריה ארוכה של מאמץ לאורך שנים לאחוז בקריירה, במשפחה, בזוגיות וכו'.

5- שינויים מטבוליים של תנועת נוזלים שהופכת לאיטית יותר, עם נטייה לבצקות.
נטייה להשמנה, באופן מהיר יותר ביחס להיסטוריה הקודמת.
זהו ביטוי לשינוי מערכתי המעביר את המבנה כולו לרמת צריכה שונה.
סוגי המזונות – רוחניים, נפשיים וגשמיים, משתנים כעת.
כאשר יש קושי לשנות את דפוסי האכילה, ואת גורמי ההזנה (מהו הדבר המביא להזנה רגשית – רוחנית) הדבר מתבטא בסימפטומים מטבוליים.
הכלל: בגיל המעבר, האישה איננה זקוקה לאותה הזנה שהייתה רלוונטית עד כה. כעת סוג ההזנה צריכה להיות עדינה ומחושבת יותר. כאשר המבנה כולו פונה להזנה שהיא יותר פסיכו –רוחנית, ופחות גשמית.
בשלב זה, האישה (אם עברה תהליך נכון) הופכת לעדינה יותר, עם פנייה טבעית לעולם הרוח, דבר המשנה את מרכבי הצריכה לעדינים יותר.
בעיות מטבוליות (בצקות, השמנה לא פרופורציונאלית, האטה מהירה מדי וכו')
משקפות על דפוסי צריכה שהיו בעבר, שאינם נכונים להיום, כאשר אופי הסימפטום ומיקומו בגוף מלמד על דפוס הצריכה שלא הבשיל דיו, וקיים קושי לוותר עליו.
ההזנה בגיל זה, הופכת להיות רגשית ורוחנית, דבר הגדל לאורך השנים ביחס לאיכויות נפש האישה. אך במקרים בהם התפתחות זו לא הבשילה, ההזנה בגיל בוגר חסרה, ומכאן הדבר משתקף דבר סימפטומים מטבוליים.
נקודה נוספת:
דפוס תנועת הנוזלים, מגיב ומושפע מדפוסי ההזנה (סוגי המזונות, זמני האכילה, אופן האכילה וכו') מבטא את מקצב החיים של האישה, את תנועת החיים ודפוס התנועה.
דפוס התנועה אינו זהה בין אדם לאדם, אמנם יש קווים המקבילים בין בני האדם, כגון זמנים של ערות (יום) מול זמנים של עייפות (לילה)
אך לכל אדם מקצב בתנועת החיים הייחודי לו\ה.
היסוד באדם המכתיב את מקצב התנועה (המוסיקה) זהו המיתר הקיומי השוכן בלב.
חיים שמתנגנים על פי המיתר הקיומי, נעים בתנועה הנכונה, במקצב הנכון, דבר שיביא כמו כן להזנה נכונה. אז לא תיתכן בעיה מטבולית בגיל המעבר.
חיים שלא נעו כפי ניגון המיתר, כפי דפוס התנועה שהוא מכתיב, יביאו לידי הזנה לא נכונה, וישתקפו בגיל המעבר בסימפטומים מטבוליים, דרכם ניתן להבין מה הייתה הסטייה של אישה מן הקול שבלב, כפי שהסימפטום מלמד.
כמו כן, אותו הסימפטום מראה את הדרך לתיקון ולריפוי.

ד- בלוטת יותרת הכליה, מחלת אדיסון

במחלת אדיסון, יש ירידה פתולוגית בייצור קורטיזול ואלדוסטרון. דבר העשוי להביא למותו של האדם, כיוון שרמות המתח בהם מופרש הקורטיזול, אינו מגיב רק למתח הנפשי, אלא גם למתח גופני, כגון מאמץ ספורטיבי, או בהתפתחות של מחלה במשור הגופני, כגון מחלת חום אקוטית. חיסרון פעילות הבלוטה בהפרשת קורטיזול במצבי מתח (stress) גופני, עלול להוביל לקריסה מערכתית שסופה מוות.
מנגנון התגובה למצבי איום, סכנה ( fight or flight) איננו מגיב.

רק ב90% מהרס הרקמות בבלוטה, המחלה תהפוך להיות מזוהה קונבנציונאלית.
שוב עולה השאלה: כאשר היה הרס ברמה של 40%, או ב 60% וכו', האם לא היו סימנים מקדימים? בוודאי שהיו. רק שהם לא מזוהים כחולי פוטנציאלי ברפואה הקונבנציונאלית.
אלא אם כן, האדם הגיע לקצה האחרון של הופעת החולי, אז ההתמודדות עם החולי, קשה בהרבה.

ב70%, עד ל90% מן המקרים באדיסון, קדם לזיהוי המחלה, תהליך אוטואימוני שהביא לתגובה בהרס רקמת הבלוטה.
במקרים אחרים, תיתכן מבניות מולדת הנוטה לאפשרות למחלה זו.

חשוב יותר מזיהוי המחלה, זהו הזיהוי של סוג אורח החיים המקדים למחלה, המעודד אותה ומביא בסיכומו של יום לתופעה האוטואימונית שהיא ביטוי לאיבוד הרצון להיות, לחיות ולהתקדם, הגורם להרס רקמת הבלוטה, המביא לזיהוי הקצה האחרון של המחלה.
כאמור – תהליך ההתהוות של מחלה זו, מתחיל זמן רב לפני הזיהוי הסופי שלה, בהגדרה הקונבנציונאלית.

סימפטומים מוקדמים במחלת אדיסון, ומשמעותם:
1- עייפות, תשישות, ללא קשר למאמץ. ללא סיבה הנראית לעין:
סימן למאמץ רגשי, למקומות רגשיים שנותרו באדם ללא פתרון, למצבים רגשיים שהאדם מנסה להתמודד עמהן, ללא הצלחה. דבר המביא לידי תשישות שאיננה קשורה למאמץ פיזיולוגי.
2- אין תיאבון, אין תחושת רעב ויש ירידה במשקל, גם עם האדם אוכל סביר:
טעם החיים, ההנאה מן החיים נטלה.. האדם אינו חש את שמחת החיים שהייתה לו בעבר.
מחלות אוטואימוניות עשוית לקבל ביטוי קליני לאחר ירידה מהירה מדי במשקל הגוף. כאשר הדיאטה מהירה, אז היא יוצרת הפרעות מטבוליות, שהן עצמן חלק מאי האיזון הקשור לנושא האכילה וכיצד נושא זה קשור לפיצוי רגשי, ומהו המקום הרגשי האדם הזקוק לפיצוי.
3- נטייה לסחרחורות, עקב ירידה בלחץ הדם:
אין לאדם את הכוחות שהיו לו בעבר להכיל את המתח של חיי היום יום, עם סוגי ההתמודדויות השונות שהפכו לחוויה סיזיפית לא פתורה.
קיים באדם תחושת חוסר אונים, על הצורך להגיב למה שהיה כחלק מן הדינאמיקה הקבועה של החיים, וכעת אין יותר משאבים לאותן ההתמודדויות.
4- נטייה לפיגמנטציה בעור, גוון העור הופך לחום כהה, דהוי. הנראים כמו איים בגדלים שונים:
זהו סימן שחיקה אנרגטי מובהק (ביכולת המבנה האורגני לייצר כוח ואנרגיה) המיקום שם מופיעה הפיגמנטציה החומה, מלמד על המקום הרגשי באדם שנשחק (כפי שלמדנו במקום אחר על משמעות צבעי העור בפנים בגוף כולו)
5- השתוקקות לטעם המלוח. רצון לאכול מלח בכמויות גדולות:
מן הזווית הקונבנציונאלית, זהו הסימן בצורך לנתרן מידי.
מן הזווית של גוף-נפש, הרצון המלוח מלמד על הצורך ליחסים אינטימיים החסרים לאדם, לקשר של לב ללב, החסר לאדם.
6- חולשת מבנה שלד שריר, עם נטייה להתכווצויות שרירים ספונטנית:
מן הזווית הקונבנציונאלית, תסמינים אלו, הם חלק משינוי במטבוליזם של משק נתרן-אשלגן.
מן זווית של לימוד גוף-נפש, המקום שם מופיעה ההתכווצות הספונטנית מלמדת העל המקום באדם שם יש מאמץ שלא מביא לתוצאה הרצויה. ומשם לעייפות שרירית (כפי שלמדנו על מיפוי שלד שריר ומשמועתם)
7- מצב רוח כללי של עצבנות יתר, אי שקט פנימי, דיכאון ועצב:
מצב רגשי זה, במחלת אדיסון, היה שם זמן רב לפני הופעת המחלה. ניתן לומר כי מצבים רגשיים אלו הם הבסיס היוצרים תשתית לחולי זה.
מדוע האדם מרגיש כך? ביחד להתהוות לכיוון של מחלת אדיסון?
בדרך כלל, הדבר קשור במצוקה רגשית בתוך המבנה המשפחתי שהפך לקושי כאבן שאין לה הופכין בנפש האדם. האדם במשך שנים רבות נאבק במשהו הקרוב אליו מאוד, ואיננו מגיע לפתרון (אב אלים, אימא מתכחשת, בן או בת זוג שהקשר אינו קורב דיו, מיקום של אדם בתוך מבנה משפחתי שהאדם לא מוצא את מקומו שם וכו')
8- דחיפות במתן שתן, כאשר התופעה באה ללא עלייה בסוכר, ללא תצרוכת מים מוגברת וללא תסמני דלקת:
סימפטום זה מלמד על תחושת "התלכלכות רגשית" שהאדם חש, ועל ניסונו ורצונו לנסות ולשמר איכות רגשית נקייה יותר.
(קשור לעיקרון הכלייתי, אשר מגמתו ליצור לאדם את הסביבה האידיאלית לאיכותו הנפשית)
9- צמא גדול, ללא סימני סוכרת, יש תחושת יובש בפה, וצריכת המים באה ללא תחושת הרוויה:
משמעות ארכיטיפית: מקורות ההזנה של האדם שהיו פתוחים בעבר, נסגרו ואינם מזינים יותר. מקורות הזנה רוחנית, רגשית וחברתית.
יש באדם "חור" נפשי שלא ניתן למלא אותו.
10- כאבי ראש ספונטניים (לא מגרנות) עם קשיי ריכוז ועבודה מנטאלית:
סימפטום המלמד על אסטרטגיית הקיום של האדם, מהי הדרך להתמודדות עם סוגי האתגרים שניצבים בפניו.
הכלי המרכזי הינו ה"ראש", השכל, התודעה… האדם מנסה לנתח, להבין נושאים רגשיים הדורשים כלים מסוג אחר. השימוש בכלי האינטלקטואלי, אינו מאפשר פתרון אמתי.
במקרים רבים, האדם מבין ויודע היטב את סוגי המצוקות והבעיות שהוא מתמודד איתן, אך ההבנה איננה עוזרת להתקדמות ולמציאת פתרון.
יוצא מכאן כי השכל איננו הכלי הנכון. דבר המוביל לכאבי ראש, שכחה, קשיי לימוד, ריכוז ומחשבה.
11- שינויים בתנועת מע' העיכול, .עם קשת רחבה של אפשרויות: בחילה, גזים, עצירות, שלשול, כאבי בטן כמו כיווצים פנימיים של המעיים ועוד:
הכלל הוא – כי קיים באדם חוויות שנותרו ללא פתרון ללא עיכול רגשי, ללא עיבוד והבנה של מה קרה לאדם, וכיצד אירועים מסוימים פגשו אותו.
ע"פ ייחודיות הסימפטום ניתן לדעת מהי החוויה הבלתי מעובדת, כיצד היא פגשה את האדם ומה היא גורמת לו (כפי שלמדנו במקום אחר, על מע' העיכול)

סיכום:
1- ניתן לזהות מחלה, עוד הרבה לפני הופעתה הקלינית, על פי אורח החיים של האדם, אופן מחשבתו, גישת הקיום שהוא אוחז בה, וכן בסימפטומים משניים קלים יחסית המרמזים על כיוון ההתפתחות הקלינית של האדם.
2- למחלת אדיסון, יש רקע נפשי בולט הקשור לאי מציאת מקומו של האדם ביחסים אינטימיים, משפחתיים או בחיים עצמם (מקומו בחיים)
3- הרקע למחלה מתפתח במשך שנים רבות, וניתן לזהות אותו ע"פ סימפטומים מקדימים..
4- מזווית אחרת: קיים בספרות ההומיאופתית רישום של מקרים רבים בהם האדם הבריא ממחלת אדיסון דרך תרופה הומיאופתית כגון (מתוך הספרות מטריה מדיקה של pathak. Allen. Boericke. Vithuolcas. ) Adrenalinum 30 ch
5- זיהוי מוקדם של ההליך המקדים באורח החיים של האדם, מסייע במניעת המחלה העתידית.
כמו כן – ההבנה של הסימפטומים ומהם מציעים להבנה הרגשית שיצרה אותם באדם, הופכים לכלי אבחוני וטיפולי.