מעגל החיים, שלב שלישי – ההיריון


כל דבר שהאימא חווה ועוברת בעת תהליך ההיריון, עובר ומשפיע באופן ישיר ומיידי לעובר.
כל עוד והעובר ברחם אימו, קיים בינו ואימו קשר סימביוטי מלא, לאור היותו גדל בתוך רחמה.
למרות שכל מה שהאימא עוברת בתהליך זה עובר לוולד, אין הדבר מחייב שחוויות קשות או מאתגרות מן הזווית הרפואית יהוו העברה נגטיבית המשפיעה על הוולד.
יש תופעות שכיחות ונורמטיביות מן הזווית הגופנית בכל שליש של ההיריון, ולרוב אין בתופעות אלו לצור העברה המחתימה את עצמה באורגניזם של העובר.
תופעות כגון: בחילות, הקאות, פיסורות, טחורים, חולשה ועייפות הן טבעיות מן הזווית הגופנית והן בדרך כלל, לא ישאירו חותם בגופו של העובר.
קיימות תופעות רפואיות מורכבות יותר כגון: אי איזון של בלוטת התריס, רעלת היריון, יתר לחץ דם, סוכרת היריון, שמצבים רפואיים אלו מחייבים טיפול ועשויים ללא הטיפול להשפיע על התפתחות העובר בצורות שונות, העשויות להשפיע על התפתחות גופו של העובר.
בדרך כלל – שלל המצבים הנפשיים העשויים לקחת חלק בהיריון, כגון: תחושת בושה על הגוף המשתנה, או תחושות של כעסים ודחייה מן הבעל או הילדים, וכן תחושות של אי נוחות כלפי הוולד עצמו המתפתח, אינם מותירים חותם בוולד, ויש לתחושות אלו צד טבעי בתהליך ההיריון.
הנושאים שיותירו חותם באורגניזם של העובר, קשורים יותר לאירועים קשים שהאם חוותה שאינם קשורים לתהליך ההיריון ומה שתהליך זה מעורר בנפש האם, באופן הטבעי.

דוגמאות למצבים בהם יש חותם על גופו של העובר:
1- בעת ההיריון, האם של האישה היולדת נפטרה, היה ביניהן קשר חזק ואמיץ, ומותה הפתאומי שם אם היולדת, הביא למשבר נפשי קשה, שהיה ליולדת קשה ביותר להשתקם ממנו.
זוהי חוויה שמשפיעה על העובר, שהוא עצמו חווה את תהליך האבל והיגון של האם.
2- בעת ההיריון האם מגלה כי בן זוגה חי במקביל עם משהי נוספת, ואין בכוונתו להישאר בזוגיות עימה, דבר המוביל לשבר גדול בחלום המשפחתי וכן במציאות עצמה של האופן בו היא אמורה לארגן את חייה מחדש.
דבר זה מהווה קושי נפשי וגופני, החותם את עצמו בגופו של העובר.
3- כאשר האם מגלה כי היא בהיריון, דבר שתופס אותה ללא הכנה, היא מנסה לכל אורך ההיריון להפיל את העובר, חוץ מתהליך כירורגי שאין לה גישה לאפשרות מסוג זה, היא מנסה את כל מה שיש בידה כדי להפיל.
אך העובר נולד לבסוף, עם חותם עמוק בגופו הקשור לרצון של האימא שהוא – הוולד, לא יהיה, לא ייוולד.
4- אם שחשה גועל ודחייה מן העובר ומן הרעיון של ההורות ושל השינוי הגופני שהיא עוברת, דבר הגורם לה לחוש לאורך כל ההיריון תחושות איבה כלפי הוולד.
קיימת מידה מסוימת של תחושות מסוג זה, שהן טבעיות ואין להתכחש להן. אך אם האם חשה רק את תחושות האיבה לאורך ההיריון כולו, הדבר יוצר חותם הנשאר בגופו של העובר.
5– היריון לא רצוי, אולי מאונס, אולי במצבים של משפחה עם תפיסות תרבותיות האוסרות על מין לפני נישואין.
נערה צעירה שכעת היא בהיריון, וכל תהליך ההיריון היא בחרדה על מה שיקרה לה אם הדבר ייחשף חברתית.
חדרה זו הופכת להטבעה בגופו של העובר.

אלו הם סוגי המצבים המותירים חותם בגופו של הוולד, דבר שהוא יחווה את תוצאותיו בגיל מבוגר בהרבה.
אלו הן חותמות גופניות המעוררות בגיל מבוגר יותר תחושות המובילות לבניית גישות חיים, שהאדם לא יידע לשייך את תחושותיו ואת משמעותן לדבר שגרם אותן.

הקושי המרכזי הוא שהגוף זוכר ולא התודעה, אין לאדם במצבים אלו אפשרות לשחזר זיכרונות, אלו הם רשמים פיזיולוגיים הקשורים לאופיו הגופני המולד של האדם, דרכם הגוף משחרר תחושות הטבועות בו, וגורמות לאדם לפתח עקב אותן התחושות גישות חיים מסוימות שאינן נכונות ולא מקדמות את האדם, הן אינן טבעיות לנטייה העמוקה של האיכות המולדת של האדם. זוהי הלבשה של הטבעות על נפש האדם, שהאדם בגיל מסוים יחוש את הפערים, כי יש בו תחושות ורגשות שאינן טבעיות למי שהוא ביסודו העמוק.
הן בדרך כלל יוצרות באדם קשיים רגשיים ביצירת קשרים אינטימיים, או ביחסים חברתיים, שהאדם חש את הקושי ביצירת קשר, וכיצד היה רוצה יחסים עם אופי שונה אך אין לו יכולת לשנות, הדבר חזק ממנו.

אחד מן הסימנים המובהקים של הטבעות תרום לידה בעובר, אלו הן תחושות עצב, קדרות רוח ומצבים נפשיים בעלי אופי סגור ודכאוני, שהאדם חש כי אין להם סיבה, הוא לא יכול להצביע על שום אירוע או תהליך שמשם תחושות קשות אלו נובעות.
ואכן תחושות אלו עשויות להיות בעלות אופי מולד, עקב ההטבעה המוקדמת של חוויות שהאם חוותה בעצמה בעת ההיריון.
שאלה:
האם יש פיתרון למציאות נפשית כה עמוקה וראשונית?
תשובה:
בהחלט כן, בתחום של הרפואה ההומיאופתית, יש בהחלט את ההבנה, את יכולת הזיהוי ואת המענה לסוג זה השל הטבעות.
הניסיון מלמד כי משפחת התרופות של natrium muriaticum – היא הדומיננטית ביותר לניקוי של הטבעות על האורגניזם על העובר בעת ההיריון.

סיכום:
אין בכוונת הדברים לעורר תחושות אשם בקרב אנשים שאולי עשויים לחוש הזדהות עם הדברים.
כוונת המאמר, לעורר את המודעות, ולהראות דרך לאפשרות להבראה מנושאים עמוקים ביותר.
במצבים רבים – לא נכון ולא ריאלי להאשים גורם מסוים.
אך כעת כאשר האדם מוצא כי הוא עצמו נושא בקרבו קושי שאינו קשור אליו ישירות, ואין לו פיתרון להקלה על קושי זה, כיוון שבמצבים רגשיים הנובעים מהטבות תרום לידה, אין למודעות יכולת לשנות, לא דבר ולא חצי דבר.
האדם אולי יהיה מודע למצבו אך ללא יכולת לשנות את אופייה של המצוקה.
ואילו להומיאופתיה יש את הכלים להתמודדות עם מצבים מסוג זה.
לשם כך הדברים נכתבים – על מנת להראות דרך לגעת במקומות עמוקים ביותר, ולהראות את הדרך להבראה מהם.

מעגל החיים, שלב שני – העיבור


מפגש זרע וביצית, באופן הטבעי של יצירת הקשר, המפגש והחיבור. מכתיב את דרגת הוויטאליות הבסיסית שממנה מתפתח העובר.
סוג החיוניות ואיכותה וכיצד אותה החיוניות משפיעה על חיי האדם בשלבים מאוחרים יותר, בחייו הבוגרים, תלוי במצבם של ההורים בעת תהליך העיבור.
מצבם של ההורים מן הזווית רפואית – גופנית, הרגשית, המנטאלית, הרוחנית והאנרגטית. כל אלו יוצרים אימפקט שעובר דרך חיבור זרע וביצית, ומותיר אפקט של שורש ראשוני המתפתח לדפוס ביו אנרגטי בעת התפתחות העובר.
העיבור זהו אימפולס בעל כוח חיוני רב שיש לו אדוות למשך החיים כולם, של חיי הגוף והוויטאליות שלו, וכיצד אותה הוויטאליות משפיע על היכולות הרגשיות והקוגניטיביות של אותו האדם.

דוגמאות:
1- עיבור שנעשה לא במודעות, באקראי. בני הזוג לא רצו ולא התכוונו שמן המגע הזוגי, יבוא עיבור. דבר שגורם לסוג של זעזוע אם תחושת דחייה מן התהליך.
אם ייוולד הילד, באופן זה – הוא עשוי לשאת עימו את האפקט של ההפתעה ואי המוכנות למה שהוא ולמי שהוא. דבר שישפיע על חייו הרגשיים, ועל מציאת הנתיב שלו בחייו.
2– עיבור שקרה באונס, באילוץ, בכוח, ללא ההסכמה וללא הרצון של האם.
אם ייוולד הילד, הוא עשוי להתמודד עם קשים רבים מסוגים רבים. כגון: "אני לא רצוי", "אין לי מקום בעולם הזה", "העולם הזה הוא – קשה וזר".
3– עיבור שהתרחש במעבדה, באילוץ גנטי של החדרה של הזרע לביצית דרך מחט, עם עזרה של תרופות הורמונאליות.
אין בתהליך זה את האימפולס של חיבור איש – אישה. לכן האורגניזם שייוולד מעיבור מהונדס, עשוי לחוות חולשה חיסונית, או חולשה כללית מן הזווית הגופנית שתאציל על כוחות הנפש שלו אותו האדם.
4- חיבור של זרע וביצית שהוקפאו, הופשרו והוחדרו לרחם.
זוהי דרגת חיסרון הכוח הוויטלי באופן מעמיק עוד יותר מן הדוגמא הקודמת.
5– עיבור של שני ההורים או אחד מהם, שהיו תחת השפעת חומרים נרקוטיים, סמים, אלכוהול, חשיש וגראס.
ילד זה עשוי להיוולד עם קשיים מסוגים רבים, כגון: אי איזון ביכולות הלמידה שלו – קשב וריכוז, בעיות רגשיות של חרדות לא מוסברות, נטייה להקצנה עקב מבנה אורני מולד הנדחף בצורך שלו לסטימולציות קיצוניות, בעיות חברתיות עקב נטייה לאימפולסיביות לא רציונאלית ועוד..
6- עיבור של זוג הורים מבוגר, ששניהם או אחד מהם, חלש או חולה.
סיכוי רב שהילד ייוולד עם חולשה חיסונית ונטייה לסוגי חוליים רבים במובן מערכתי עמוק. נטיות אוטואימוניות, מחלות ראיה עמוקות, ועוד סוגי מחלות המבוטאות חולשה מבנית.
7- העיבור האידיאלי ביותר: כאשר שני ההורים בריאים בגופם ובנפשם, והם רוצים, מתכוונים ומעוניינים בעיבור ובהקמת משפחה. הקשר ביניהם טוב ויציב, וכאשר הם ביחד זהו יחד של אהבה.
ילד שייוולד בעיבור מסוג זה, זוכה למלוא היכולות והפוטנציאל של האפשריות המוכנות לדרך שאותה עליו לעבור בחייו.
8– היחס והגישה של ההורים לנושא המיני, וכיצד תהליך זה מתממש, מכתיב את איכות האימפולס הוויטאלי על העיבור ועל העובר שיתפתח מן העיבור.
דוגמא: כאשר משהו מן הצדדים, או שניהם, רואה בשני – כלי לסיפוק מיני בלבד. הצד שני הוא כלי מכני וסיפוק הצורך המיני.
הילד שייולד מעיבור זה מקבל אימפולס שעשוי להתפתח לאחר מכן לאדם עם תפיסת עולם גשמית וחומרית, ללא האספקטים העמוקים, העדינים והקיומיים של נפש האדם.

שאלה:
זוהי נקודה לא קלה לבירור לאדם החושש כי הוריו לא היו המקום האידיאלי כאשר התרחש העיבור, עקב הרגישות של הנושא.
מתוך ההנחה שאכן התברר לאדם שאופן העיבור שלו היה באילוץ או באונס או בכל דרך אחרת שאיננה טבעית או נכונה, וכעת הוא מזהה בתוכו תכונות וגישות שיש בו שהן תולדה של אופן העיבור.
האם יש אפשרות לשנות את התשתית הזו? האם מציאות זו ברת עבודה, שינוי וטרנספורמציה?

תשובה:

כן, בהחלט, מן הזווית של הרפואה ההומיאופתית בהחלט יש את הכלים והניסיון המצטבר כיצד עוסקים עם התשתית של ההטבעה הראשונית באופן העיבור.
הדבר אינו בהכרח גזירת גורל, ויש את קשת בתרופות בהומיאופתיה המסוגלות להתייחס למימד העיבור ולתוצאותיו.
דוגמאות אופייניות:
1- ילד שנולד להורים שהיו תחת השפעה של עישון גראס בעת העיבור. הילד נולד עם ספקטרום רחב של חרדות – הוא קיבל cannabis indica 200 c , מנה חד פעמית עם תוצאות עמוקות ויציבות.
דוגמאות מסוג זה יש היום למכביר.
2– ילד שהעיבור היה באונס, בכוח, לא ברצון. הילד הגיע עם קשיים רבים מן הזווית החברתית, עם תחושת יסוד כי אין לו מקום בעולם הזה כי הוא נטע זר ולא שייך לאף אחד ולשום מקום.
הוא קיבל thuja 10 m – בכמה מנות, עם תוצאות עמוקות במובן הרגשי, לגבי הקשר, השייכות והחיבור לעולם ולמשפחה שבה גדל.
3- איש כבן 42 שהגיע לקליניקה עם בעיית פוריות. בשיחה עימו התבררה הנקודה כי הוא נולד בהיריון לא רצוי, לא רצו אותו למן העיבור ועד ללידה. ההורים היו בגיל הנעורים במשפחות מסורתיות, והעיבור היה לבושה גדולה ועמוקה, ללא יכולת להפלה כיוון שזהו "עונש" חמור יותר.
הוא קיבל aurum metalicum 200 c- שמייחס לאופן העיבור, וחצי לאחר מכן הוא עצמו עיבר את אשתו באופן טבעי.

סיכום:
עיבור זהו תהליך הקובע רבות לחיי האדם בגיל בוגר. האדוות של תהליך העיבור מותיר את עקבותיו אולי למשך כל חיי האדם.
לכן כאשר הורים בעלי דרגת הבנה ומודעות באים לנושא הייחוד, אליהם לבוא לנושא זה עם ההבנה של כל מה שנאמר למעלה לשם העמדה של דור כשיר ומוכן יותר לאתגר של חיי העולם וכל מה שיזדמן לאותו האדם במהלך חייו.

מעגל החיים, שלב א' – טרום עיבור


התורשה של חיי ההורים, ומצבם הנפשי:

מצבם של ההורים והחיים שהם חיו, עד לנקודת העיבור, שם הם מעבירים את עצמם ותוצאות חייהם, דרך העיבור לוולד שיתפתח ברחמה של האם.

יש משקל רב לסוג החיים ואיכות החיים שחיו ההורים, כיסוד המשפיע על האדם הנולד דרכם.
אף אדם אינו "דף חלק" בלידתו, הוא נושא עימו את תוצאות החיים של הוריו, כפי החיים שהם חיו, אולי לחיוב ואולי לשלילה.
בדרך כלל ה"לא מודע" של ההורים עובר לילדיהם והם מאמצים התנהגויות שאינם חלק ישיר מן האיכות המולדת שלהם, דבר שגורם בדרך כלל לסוגים רבים של הפרעות שאינן טבעיות לנפש הילד, כגון: פחדים וחרדות, קשיי לימוד וריכוז, הפרעות חברתיות, קשיים בקומוניקציה חברתית ועוד.. בדרך כלל, הצדדים הלא פתורים, המודחקים, הלא מטופלים בנפשם שלב ההורים, עובר כתורשה לילדיהם.

תהליך זה טבעי ולא ניתן להימלט ממנו.
אחת מן הסיבות המרכזיות לתהליך זה, הינו הקושי של ההורה לעמוד להתמודד עם כלל המורכבויות של אותם הדברים שהתרגשו לבוא על חייו, חיסרון הכלים וההבנה לעיסוק עם סוגי בעיות שהאדם נפגש עימהם במהלך חייו.
כל אותם הנושאים מצטברים בנפש האדם, אינם נעלמים או מבריאים ספונטנית, הם עוברים לדור הבא, כחלק מתהליך האבולוציה של דור לדור, כאשר הדור הקודם נושא בליבו תקווה שהדור הבא יצליח טוב יותר במקום שבו הוא התקשה, או כשל.
כאשר ילד קיבל דרך העברה בים דורית "ירושה" קשה במיוחד, קיים סיכוי יותר מסביר שהוא יצליח ויעשה סוג של עבודה מתקנת שהוריו לא היו במקום בו ניתן להם האפשרות לתקן את תוצאות חייהם (עקב תנאים תרבותיים, חיסרון כלים, אי הבנה ועוד)
אך הילד הגדל, יהיה בעל סיכויים טובים מהוריו לתקן ולהביא מטענים משפחתיים למקום של החלמה, עקב השינוי של תנאי החיים, וההתחלה החדשה שבאה דרכו. דבר שהופך את אותה האפשרות לתהליך מתקן שהילד יצליח במקום ששם ההורה התקשה.
אם הילד שהפך לאיש, אכן תיקן והצליח בכוחותיו לעבור מסע של ריפוי, החלמה גם ביחס למטען המשפחתי, תוצאות הדרך שעשה הן עם אפקט משולש:
א- על עצמו
ב- על ילדיו שלהם הוא מוריש "ירושה" קלה יותר
ג- ובעיקר לדורות שקדמו, שהם "מרוויחים" הקלה, שחרור, ואיוורור מעומס וקושי גדול.

מומלץ מאוד לכל אדם להכיר ולחקור היטב בגיל בוגר, מי היו הוריו, איזה סוג של חיים הם חיו, צדדים באישיות שלהם – בעיקר של המקומות לא פתורים, איזה סוגים של התמודדויות נכרו בדרכם ומה הייתה האסטרטגיה של ההתמודדות עם כל אותם ה"הפתעות" של החיים.
יש לבוא למידע זה עם לב פתוח ולא שיפוטי, כיוון שהוא מאפשר לאדם להיפגש עם עצמו ממקום אחר, וכך להבין את עצמו באופן שיפתח לו דרך להבנה חדשה על עצמו ועל חייו.

התורשה אותה העבירו ההורים מן הזווית הפתולוגית:

אם שני ההורים חולי אסטמה, למשל, קיים סיכוי גבוה ביותר שילדיהם ייוולדו עם נטייה אסטמטית.
כאשר ההורה הבריא מן הנטייה הזו, הבראה אמיתית ושורשית (ולא סימפטומטית) הילד לא יקבל את אותה הגנטיקה, בעיקר עם תהליך ההבראה של ההורה התרחש לפני העיבור של ילדיו.
לכן מומלץ לכל אדם (כפי היכולת, הזמינות ופתיחות הדעת) להעדיף לעבור הבראה יסודית מנטיות חולי ידועות שהוא נושא עימו, על מנת שלא להעביר את הירושה הזו לילדיו.
הורה שפועל באופן זה, מגדל דור חדש "נקי" יותר מן הזווית של המטענים התורשתיים.

מן הזווית של הרפואה ההומיאופתית, תהליך העברה בין דורי, מטופל בדרך כלל על ידי התרופות מן הקבוצה של הנוזודות, כגון psorinum, tuberculinum, carcisosin, medorinum ועוד, ממשפחה זו.
בהעברה בין דורית במישור הגופני, כאשר ההורה מבריא מאותה הנטייה באופן יסודי, שורשי ואמיתי, הוא למעשה מקל משמעותית על ילדיו בדרך ההבראה שיהיה עליהם לעבור, גם אם מדובר בילדים שכבר נולדו נושאים את אותה הנטייה באופן אקטיבי.
דבר זה מתרחש עקב זיקה הדדית ודרגת רגישות גבוהה ביותר ביחסים של הורה וילד.
קיימים חיבורים וחבלי טבור שלא נראים לעין עירומה, אך מורגשים היטב בנפש האדם, דרכם עוברת ה"אינפורמציה" התורשתית הנושאת עימה את הצד הנפשי והגופני, דבר שממשיך לפעול ולעבוד גם כאשר הילד הפך לאיש והוריו זקנו, וכאשר תהליך בריא ונכון התרחש בקרבו של אחד מן הצדדים, זהו דבר שכולם מורווחים ממנו, גם אם הם פסיביים בתהליך של עצמם.

בתהליך התשאול ברפואה האלטרנטיבית, יש צד עקרוני והכרחי לדעת, להכיר ולהבין מי היו ההורים של האדם המטופל, מאיזה רקע הם עצמם באים, מה היו סוגי הקשיים, המהמורות והאתגרים שהם עברו בחייהם, מכיוון שבמקרים רבים, דרך ההבנה של מי הם היו, ניתן לגשת לאדם המטופל ולנושאים ההכרחיים לטיפול, באופן מדויק ומכוון יותר, בבחירה של הנתיב הטיפולי.
בעיקר כאשר מתברר הקשר בין מוטיבים התנהגותיים ובריאותיים שעוברים במשפחה ונהפכים למרכז הקושי של האדם בהתמודדות בהווה שלו.

סיכום:
אין אדם שנולד חופשי מתהליך העברה בין דורי.
אך ככל שאדם יותר משוחרר מן המטענים הללו, הוא חופשי לעצמו, לחייו, לפוטנציאל ששייך למהלך החיים שלו.
אין הדבר אומר שהוא מתכחש לעברו, להיפך, בהיותו נקי מאותו המטען הוא מגשים את צו הדורות הקודמים באופן הנכון ומדויק, והוא יודע לכבד את אביו ואת אימו באופן האוטנטי והאמיתי.

שחרור מן המטענים בין דוריים, אם כן, הינה מטרה הכרחית בדרכו של כל אדם. כלפי עצמו, כלפי ילדיו ואף כלפי אבותיו והדורות שקדמו.






מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה

מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה:
מעגל החיים, של חיי אדם, מחולקים ל12 צעדים.
יש צעדים הברורים ומוגדרים היטב על ציר הזמן של חיי האדם, וקיימת האפשרות שצעדים מסוימים יהיו על פני זמן קצר או ממושך מן הממוצע הטבעי של רוב בני האדם.

בקרבם של רוב בני האדם, יש צעד אחד שלא התפתח במלואו, דבר המהווה סיבה לעצירת ההתפתחות האנושית, לסוג של חסימה ומעצור שאינו מאפשר לאדם לנוע קדימה למימוש הסיבה שלשמה הוא חי את חייו, ומימוש מלוא הפוטנציאל האפשרי לו.
כאשר יש שלב וצעד ששם נעצר האדם, הדבר מתבטא באמצעות סימפטומים גופניים ונפשיים, סוגי מחלות ומצוקות גופניות ונפשיות . והם אלו המגלים ומשקפים לאדם על המקום הזקוק לתשומת לב ולעיבוד של תכנים, הקשורים בדרך להצטברויות של נושאים שונים, מן העבר של האדם.

התיאור של 12 הצעדים נועד לשיקוף ולזיהוי של המקום באדם הזקוק לנגיעה, לעבודה ולהשלמה לשם הסרת המכשול, ולשם המשך ההתקדמות של האדם המסע הפרטי שלו (שיכול שהוא כולל בתוכו אנשים רבים) להשלמה, ולהגשמה של הייעוד והמטרה של חיי האדם.
התיאור של הצעדים הינו לשם התבררות הזיהוי של מקומו של האדם והעבודה ההכרחית, שאין מילוט ממנה, הניצבת מול האדם.

הינה 12 הצעדים:
1- מצבם של שני ההורים שקדם לעיבור ממנו נולד האדם – העברה בין דורית.
2- העיבור, חיבור זרע וביצית – רמת הוויטליות הנטוע באדם.
3- תהליך ההיריון – תהליך ההתהוות הראשוני.
4- תהליך הלידה – המגע הראשון עם העולם.
5- מגיל לידה עד שיל שנה, השנה הראשונה לחיים. שלב הינקות, התפתחות חושית ומוטורית.
6- מגיל שנה עד גיל 6. ילדות, הזיהוי של ה"אני", של תחושת ה"אני".
7- מגיל 6 עד להבשלה המינית. ההבשלה המינית בימינו מתרחשת מוקדם משמעותית לדורות הקודמים, היום היא עשויה להתרחש בגיל 9, אך אותה ההבשלה עשויה כמו כן להגיע בגיל 14.
גיל זה עומד בסימן הבקיעות החברתית, הכלים החברתיים, המקום של הילד מול חברה.
8- מגיל ההבשלה המינית עד גיל 18, ל20.
גיל הנעורים, גיל ההתגבשות של הזהות האינדיווידואלית, הייחודיות שיש באדם.
9- מגיל 20, לערך, עד גיל 35 לערך.
זהו הגיל של מציאת האדם את מקומו בעולם, של ביסוס של הזוגיות ובית שבנה, העבודה והקריירה.
10- מגיל 35 לערך, לגיל 60 לערך.
זה השלב של החיים הבוגרים, של האפשרות למשבר אמצע החיים, שם האדם בוחן אם אכן הוא חיי את החיים שאותם רצה, ועדיין קיימת לו האפשרות לשנות ולתקן.
11- מגיל 60 לערך עד לקראת סוף החיים, לקראת המוות. שלב הפירות.
זהו שלב הזקנה, שלב סיכום החיים, השלב של התבוננות על תוצאות החיים ומשמעותן ועל האפשרות לעבוד עמיהן ולהפיק מהן עוד פרי.
12- שלב המוות עצמו.
החיים כוללים בתוכם את שלב המוות, זהו השלב של הפרדות הנפש מן הגוף והמשך המסע שלה עם סך ההתנסויות והתהליכים שרכשה בעת השתכנה בגוף.
אף זהו צעד מחיי האדם שיש לתת עליו את הדעת.
על האופן בו האדם הולך לעולמו, ונפטר מגופו ששירת את מסעו עד לנקודה זו.

אלו הם 12 הצעדים, עליהם נרחיב בסדרת המאמרים הבאים.