מעגל החיים, י"ב השלבים – החותמות, סיכום

1-  אבחון: י"ב התחנות הן לצורכי אבחון, למען האבחנה והדיוק של מגמת הטיפול.
יש באדם סוגי מצוקות הנראות "חדשות", אך באמת שורשן נעוץ באחד מארבעת השלבים הראשונים, ששם אין לאדם בחירה או מודעות והבנה קוגניטיבית על הנושאים שנחתמו בבשרו.
יש דרכים לזהות את מוצא המחלה – כאשר שורשה נעוץ באותם השלבים (דבר שניתן ללומדו על פי אופיים של הסימפטומים)
כאשר ידועה סיבת המחלה או הסימפטום (גופני ונפשי) הדבר מביא לידי בהירות לדרכים להבראה של אותו הנושא. גם עם המצוקה נובעת מסיבות פרימאליות – קודם הלידה.

2- המפגש של האדם עם עצמו: לימוד השלבים מאפשר התבוננות של האדם על עצמו, זיהוי של תכנים המחייבים ממנו תשומת לב, עקב היותם הפרעות בדרך.
ידיעת השלבים, ומה הוא אותו השלב ששם יש לאדם הפרעה החוסמת התקדמות, מאפשרת לאדם דיוק בעבודה שלו מול עצמו.

3- לכל תחנה או שלב, יש חשיבות אובייקטיבית משל עצמה:
יש לכל תחנה (שלב) תכונות ואפיונים המייחדים אותה, ומאפשרים זיהוי קונקרטי למקומו של האדם באותה התחנה.
התחנות, י"ב השלבים, הם צעדים אוניברסאליים באדם, שאינם תלויים בתקופה, זמן, דת, מין ולאום.

4- הדינמיקה בילדים:  בילדים, זיהוי השלב שבו קרה דבר מה המחייב תשומת לב טיפולית, בדרך כלל קל לזיהוי, כיוון שאין עדיין היסטוריה של שלבי הבנייה ביחסי גוף ונפש – וכיצד האישיות מתפתחת למבנה שלם. כך שהסימפטומים שיש בילדים – בדרך כלל משקפים ומלמדים באופן ישיר ומיידי על השלב ששם יש לשים את הדגש הטיפולי.
בדרך כלל בגיל ילדות – יש למחלות אקוטיות מחזוריות חלק נכבד בדרך לזיהוי השורש והטיפול בו, בחותמות מארבעת השלבים הראשונים.

5- במבוגרים:   הקשר אינו ישיר, וקיימת מורכבות פיזיולוגית ונפשית המחביאה את השלב ששם קרה דבר מה החייב תשומת לב. דבר זה הופך למורכב לאור התפתחות האישיות וגישות היסוד של האדם, האסטרטגיות הקיומיות שהוא בנה לעצמו לאור קשיים וצורכי הישרדות.
במבוגרים – יש את השורש, שהוא הסיבה הראשונית לתחילת הפתולוגיה, ויש את הביטוי הקליני – פיזיולוגי המתפתח כשכבה גופנית המלמדת ומרמזת על המקום הכואב באדם.
כלל טיפולי: כאשר זוהתה המחלה הגופנית, ומה שעומד מאחוריה, יש להתייחס קודם כל לסימפטום הפיזיולוגי, כיוון שהוא הרובד המכסה, והוא המקום ששם קיים המהלך הפסיכו – סומטי שאימץ את הקושי. ולכן הוא השכבה הראשונה להתייחסות.
התייחסות נכונה עליו, תוביל להקלה נפשית וכן תחשוף את השלב הראשוני ששם נעוצה הבעיה המרכזית.

6- הקשר הנפשי גופני:   כאשר חותמות משלבים מוקדים (טרום לידה) וכן – בכל שאר השלבים, הופכים לסימפטום גופני, יש להתייחס לאותו הסימפטום כרובד ראשוני לטיפול, כיוון שסימפטום גופני זה "מכיל" בתוכו את התוכן הרגשי שמתחבא בעומק התודעה, וממתין להתייחסות פורמת ומפוגגת את סוג המצוקה הקיימת מאחורי הסימפטום הגופני. בעיקר כאשר אותה המצוקה הופכת למכשול התהליך המשך ההתפתחות של אותו האדם.
כלל זה נכון יותר בציבור המבוגרים ובשלבים מאוחרים של מעגל החיים.
למען הבהירות: הכלל הוא – שהסימפטום הגופני שהוא רק הביטוי ההמשכי של המצוקה הרגשית, מכול השלבים, מכיל בתוכו את אותה המצוקה הראשונית החתומה בגוף. ולכן יחס טיפולי נכון כלפי אותו הסימפטום, מביא להקלה גופנית ונפשית ומאפשר לראות נכון יותר את המשך הדרך הטיפולית, ואת התנועה קדימה של התפתחות האדם.

7- הסיבות להגשמה של ההופעה הגופנית של האדם:  החותמות הקיימות באדם, מן השלב הראשון, טרום עיבור (ההיסטוריה של הורי הילד) ודרך שלבי מעגל החיים, חתומים בבשרו של האדם.
אופיים של אותם החותמות, האיכות שלהם, עומק החותם, סוג הרשמים שיש בחותם, אלו הם הסיבות לאופן ההגשמה של המבנה הגופני של האדם. הצורה הוויזואלית של גופו וסוגי הבעיות שהוא עלול להתמודד עמהן.
כך ניתן לדעת ולהכיר את אותן החותמות ואיכותן, המכתיבות לאחר מכן את קו החיים האפשרי של הילד, על פי הצד המורפולוגי של ההופעה הגופנית.

8- קיים בא  מן הלא קיים:   יש להבין ולראות בשלבי מעגל החיים כי בשלב הראשון, הילד (האדם) עדיין לא קיים. הוא קיים כאפשרות, אך כאשר אותה האפשרות הפכה לילד, אותו הילד מכיל בתוכו את היסטוריה שקדמה לתחילת ההתהוות שלו, זוהי ההיסטוריה של ההורים ומי שהם היו, ואיזה חיים הם נושאים בתוכם. כל שאף אדם לא נולד "דף חלק", באמת עוד קודם ההתהוות הראשונית שלו, כבר יש שם היסטוריה הממתינה לו, והיא נחתמת על תאי גופו, ואולי אותם החותמות יהפכו בגיל מבוגר למוטיבים קוגניטיביים בחייו של אותו האדם.
דבר שניתן לעקוב אחריו ולדעת עת נתיבי נושא העברה בין דורית, על פי אופי החיים שחיו הורי ילד, איזו אסטרטגיה קיומית אם אימצו ובאיזו מידה ילד מאמץ לעצמו את אותו נתיב החיים.
וכן השלב האחרון, שלב המיתה, זהו שלב ההתמוססות של השכבות במבנה האישיות המותירות את האדם עם יסוד עמוק יותר מן ה"פסיכולוגיה" שהאדם אימץ כאסטרטגיה מאפיינת של החותמות שיש בתוכו מן השלבים הקודמים.
נימצא אם כן – כי האדם מתחיל את מסעו מן ה"לא קיים", עובר תהליך של הגשמה ב"קיים", ולבסוף מסיים את מסעו ללא ידוע שמבחינתו של האדם בשלבי מעגל החיים, זהו החזרה ל"לא קיים".
האדם בא מן הלא קיים וחוזר אל הלא קיים.

מעגל החיים, שלב י"ב – הסוף

זהו שלב המוות, התחנה האחרונה.
בתפיסה הנורמטיבית בתרבות והחברה כפי שהיא היום, קשה ביותר לראות בשלב המוות עוד תחנה בחיי האדם.
כיוון שהתרבות כולה מתחמקת מן העיסוק עם המוות, ומנסה לשמר נעורים, כאשר הנעורים הם סוג של אידיאל… ביופי, בכוח, במרחב האפשרויות והחופש המדומה, בחיסרון האחריות האופייני לנעורים עם הנטייה למרדנות היוצרת באדם חווית חיוניות גבוהה.
כל אלו הם בחינת יציאת האדם מעצמו לעולמו, שם יש יצירת אינטראקציה עם העולם החיצוני, דבר המדמה תחושת חיים והתחדשות.
הזקנה ומוות הם אויבי החברה והתרבות כפי שהיא היום. הזקנה וההתמודדות עם סוף החיים מאימים על אופייה החיצוני, התזזיתי והנעורי של התרבות כפי שהיא היום.
אחת מן הסיבות המרכזיות לאופייה של תרבות זו, נובע מן הפחד העיקרי, העמוק ביותר בנפש האדם: הפחד מן המוות, הפחד מלהפסיק להיות. לפני רגע קט היה פה אדם וכעת הוא איננו. דבר זה גורם לחלחלה עמוקה בנפש האדם. האפשרות שאין לחמוק ממנה שיום אחד כל אדם לא יהיה פה, יגיע סופו, והוא יפסיק מלהיות – לא יחוש, לא ירגיש, לא יטעם ולא יידע.
האפשרות הזו מזעזעת עמוקות את נפש האדם, עד למקום של העדפה ברורה להתעלם מן המוות כמו אין אותו והוא לא יגיע, לא היה ולא יהיה.

אנשים המתקרבים למותם, חשים זאת ויודעים זאת. במקרים רבים אין לדבר מילים, כיוון שאין בתרבות שלנו את התהליך המכין לקראת המוות.
אנשים שעברו תהליך מכין, יודעים לתמלל, להסביר ולהגיד על מה ואת מה הם חווים, ומהם הצעדים המתרחשים בעת שהאדם נפטר מעולמו.
גם אותם (שהם הרוב) שאינם מאומנים בדבר – יודעים ומבינים לקראת מה הם הולכים, והדבר משתקף באופן הדיבור וההליכות של אותם האנשים, אשר הופך למתבונן על העולם, ממקום שאינו מעורב יותר, מקום שרואה את הדברים באור בהיר וזך. במקום זה בא החסד והסליחה לאירועים רבים שנותרו לא פתורים והכאיבו עמוק במהלך חיי האדם.
זהו מקום שאנשים חשים שם סוג של צער, על שלא היו יכולים לאמץ את אותם האיכויות של סוף החיים, בחיי המאבק של השלבים מוקדמים. אם היו יכולים לראות כך עולמם – בגיל צעיר יותר, החיים היו מתרחשים באופן אלוהי, עם בשורת אלוהים.

אימון הכנה למוות: "תא חזי – בוא וראה"
האימון להיכנס פנימה, במקום לצאת לעולם.
לחוש את הנפש – שיש באדם, את איכותה ואת עוצמתה.
אימון להיכרות האינטימית של נפש האדם, מוצאה, ומקור חיותה.
העמידה של טבעה של נפש האדם ללא קשר לחיים שהאדם חי.
האימון בעצימת עיניים, בהפסקת זרם התודעה כפי שהיא ביחס לעולם החיצוני.
כאשר התודעה בהשקטה מלאה ומוכנה להקשיב ולראות מה הם הצלילים המתעוררים מתוך נפש האדם.

אימון האדם לקראת מותו, לא מתרחש בסמוך לעת המוות, אלא לאורך החיים כולם, כיוון שהמוות עומד כצד משלים לחיים, המוות והחיים הם שני צדי מטבע. הם הפכים של אותו דבר המכונה "הקיום".
הכנת האדם למותו בעת שהוא בנעוריו, מכשירה את חייו לחיים מלאים יותר, מגשימים יותר, כאשר טעם האיכות האחרונה של השלמה, התבוננות טהורה, חסד וסליחה, הופכים ליסודות פעילים בגיל צעיר יותר, עוד לפני נקודת הסיום, של שלב המוות.

המכשול: תהליך התפוררות ה"אני"
הקושי העיקרי ברוב בני האדם, כאשר הם מגיעים לשעת מותם, זוהי החרדה העמוקה מן המוות, מן ההתפזרות וההיעלמות של חווית ה"אני" שהייתה להם עד כה, וכעת היא עוברת שינוי של התמוססות שהוא לא בר עצירה. זוהי עשויה להיות חרדה קשה עמוקה, הגורמת לאדם להתלות ולהיצמד בכל כוח הרצון שיש בו – בגופו הקמל, אשר ברוב המקרים, חולה מאוד ואיננו כשיר יותר להיות כלי לחיי האדם.
בשלבים שקדמו לנקודת ה"אל חזור" האדם ידע זאת, ידע כי גופו חולה, קמל ועומד לקראת סיום. אך כאשר הגיע לנקודת ההפרדות מן הגוף, זוהי עשויה להיות חוויה קשה ביותר – עקב הזהות שאותה האדם מכיר ועליה נשען כל חייו, ואותה אימץ ובנה בכוחות רבים – וכעת היא מתמוססת, נמוגה, נעלמת.
אותה האישיות – מתפרקת, נמוגה ונעלמת כמו ערפילי בקר.
זוהי חוויה שגורמת לאדם להיצמד בכל כוחו בגופו, דבר שמעקב תהליך טבעי שאין ממנו מנוס.
נקודה זו, חרדה עמוקה זו, מהווה מכשול בשלב זה.
ה"אני" המתפורר בעת המוות היה שם כדי לשרת דבר מה עמוק יותר שהאדם היה פחות מודע לו בעת היותו במרוץ החיים.
זוהי החשיבות של התהליך המכין למוות, שם נוצרת ההיכרות של האדם עם יסוד נפשי, קיומי שקדם לזהות אותה הוא מכנה "אני".

מיתה "נכונה", והדרך להקל על האדם ולעזור לו בשלב הטרנספורמציה של המוות, היא כאשר האדם הולך מעולמו זה, בדעת צלולה ובהירה, כאשר הוא מודע וחש את עצמו ואת מה שהוא חווה ועובר, בזמן הווה.
כאשר הוא שליו ונינוח לחלוטין, בתוך השקט וחלל של השהייה בהווה.

המשמעות והצורך למיתה הנכונה:
מיתה נכונה פותחת שער ששלב זה, כמו בכל מעגל, ימצא את מקומו הנכון – כיצד, מתי ואיך יבוא ויתחיל המעגל הבא.
מיתה נכונה, מקלה על תהליך ההעברה לשלב הבא.
מיתה קשה שאיננה נכונה, מכבידה על תהליך זה.

סיכום (אפשרי)
שלב המיתה, שלב שבו מתאפשר לאדם ונתפתח לו הפתח להכיר, לראות ואולי אף להתמזג עם האחדות וכוחה, ואופייה המוחלט.

מעגל החיים, שלב י"א – הפרי

 

שלב זה נע בין גיל 60 לערך, עד ליום המוות.
בשלבי החיים הבוגרים של האדם, הזמן של כל שלב הינו זמן אישי, התלוי בסוג החיים, באיכות החיים ובאופן המחשבה והגישה של האדם לעצמו ולחייו.

יש אנשים ששלב זה מגיע זמן קצר לפני המוות, שם הם מסכמים את המהלך החיים, ועד לנקודת המוות הם פעילים ללא לאות למטרה שהיא מטרת חייהם. אלו אנשים השומרים בדרך כלל על דעת צלולה וחיוניות ברמה גבוהה מן הממוצע.
אין לאנשים אלו דבר שאין לאחרים, הנקודה שהם גבשו בתוך עצמם לאורך חייהם, זוהי הנחישות, המטרה והדרך שהם מחויבים אליה – דבר המעניק לאדם כוחות, תוכן ומשמעות המסוגלים לעורר את האדם לדרגת חיוניות גבוהה ביחס לפוטנציאל המולד שלו.

יש אנשים מן הקצה ההפוך ששלב זה מגיע מוקדם הרבה מגיל 60, לאור הדעיכה הרגשית ומובילה לדלדול הכוחות וירידה בחיוניות הנפשית המשפיעה על יכולתו של האדם לראות אופק עם עתיד.
בין שני הקצוות הללו, בשלב זה האדם זקוק לראות שחייו העלו פרי, שיש לו אפשרות להסתכל על מסע חייו ולראות תוצאות שהן הפרי של מהלך המסע אותו האדם הלך.

אנשים רבים – כאשר הם מגיעים לשלב סיכום חייהם ומבקשים לראות את הפרי שהם מותירים מאחוריהם, שמים בדרך כלל את הדגש לא על הנושאים שאליהם הם נאבקו או נלחמו.
לעיתים בעת האדם מסכם את חייו – הוא רואה את מה שלא יכול היה לראות בעת היותו
נאבק את חיי המסע בגיל הצעיר, בשלבים המוקדמים.
הרבה אנשים רואים לקראת סוף חייהם שילדים, הזוגיות והמשפחה שהם בנו, זהו הפרי האמיתי של חייהם, ולא הקריירה הענפה של עסקים, פרויקטים גדולים, או עסקי ציבור ויצירה ברמות שונות.
דווקא אותם הנושאים שבחייהם לא קיבלו דגש – בשלב האחרון של החיים, אותם הנושאים שאולי והכבידו על הקריירה והדרך של האדם, הופכים לבעלי המשמעות האמיתית, החשובה והעמוקה לאדם.
כאשר האדם רואה את ילדיו ואת האיכות שלהם וכיצד הם עצמם מנחילים איכות מסוימת לנכדיו אותה הוא עצמו החיל לילדיו, אז הוא מבין מהו הפרי של חייו לאור השלבים המוקדמים בהם הוא ראה אותם כנטל.
זוהי נקודה להתבוננות ולהערכה לאנשים בשלבי חיים מוקדים יותר.

כאשר האדם נכנס לשלב הסיכומים של מסע החיים שעבר, יש איכויות מסוימות הנלוות לשלב זה:

1- שקט והתכנסות פנימה:
האדם באופן טבעי, עובר חשבון נפש מעמיק העולה ספונטנית מתוכו, לאור מאבק הדרך שאינו רלוונטי יותר.
2- כניעה:
כאשר הדרך לקראת סיום, לא נותר לאדם אלא להיכנע ולקבל את כל מה שאין – את כל מה שלא השיג, וכן את כל מה שאכן יש לו והוא לא היה פנוי לראות עד לאותה הנקודה עקב העיסוק המתמיד של טרדות מחיי היום.
כניעה בשלב זה מביאה ברכה עמוקה של הערכה מחודשת של חיי האדם, ממקום שלפני כן האדם לא היה פנוי לראות להבין.
3- השלמה וקבלה:
זהו שלב שבו המלחמות אינן רלוונטיות יותר. לכן האדם הופך לנינוח, נינוחות שאולי נתמכת מן החולשה הגופנית – אך יש בה אף את איכות ההשלמה של האדם עם החיים שהיו או שלא שהיו וכיצד הוא עובר עקב ההבנה הזו סוג של הבראה נפשית מול אותם מקומות קשים מן העבר ששם הייתה בו תחושת אי צדק, אי שקט או חיסרון הסיפוק בקיים.
4- קיימת האפשרות להחלמה עמוקה באדם לאור האיכויות הללו, המובילות את האדם לתבונה וחכמה שלא הייתה לו בעבר לפני שלב הסיכום.
תבונה וחכמה זו, יש בה משום העמקה של הפרי שאותו האדם פיתח בתוכו בחייו, והוא זוכה לסוג של חסד נוסף המעמיק ומרבה את הבהירות הנכונה – את הפרספקטיבה הנכונה של סוג החיים שחי, ואיזו תבונה נולדת מהם.



כל סוגי הבעיות הרפואיות הטבעיות בגיל זה, מאפיינות את סוג המאבקים ואת המהמורות שהאדם עבר בחייו.
ה"תיק הרפואי" האופייני לשלב הסיכום, מלמד על כל אותם המקומות שהאדם נאבק מולם והם התירו בו חותם.
לפי סוגי המחלות של שלב זה ניתן לדעת את הדרך שהאדם עבר, מה היו הקשיים והמאבקים מולם עמד, מהי האסטרטגיה שאותה הוא אימץ – מול אותם המאבקים, ועד לאיזו רמה הוא אכן הצליח לגדול מאותם המאבקים – או שהם עצמם הכריעו את כוחותיו ונחתמו בבשרו דרך סימפטומים ומחלות.

קיימת כמן כן הנטייה מולדת של האדם, הקשורה אף היא למהלך החיים של האדם, כירושה מן האבות של ארבעת השלבים הראשונים. אותה הירושה שהאדם מקבל איננה מקרית ואיננה עונש וגזירת גורל, למרות שאנשים רבים עלולים לתפוס כך את מצבם, עקב הקושי שהמטען המולד עשוי להוות להם.
אך מהלך חיים נכון, ולעבודה נכונה עם המטענים המולדים, מראים לאדם עוד נדבכים של אפשרויות שלאור אותו המטען ה"גנטי", האדם יכול להגיע רחוק יותר.
במידה מסוימת – אנשים רבים הופכים את הקושי המולד (גופני ונפשי) למקפצה למקום קיומי גובה יותר
מהי המידה שבה האדם עבד עם המטען מולד – ניכר היטב דרך סוגי החולי והסימפטומים של שלב סיכום החיים.
גישה נכונה ועבודה נכונה עם סוגי המחלות הטבעיות לשלב הסיכום, מסוגלות להביא לתוצאות מתמירות מרחיקות לכת במשמעות הרגשית וביכולתו של האדם – גם בשלב זה – להעמיק את איכות הפרי שחייו הביאו.

לעיתים מחלה או סימפטום, יוצרים מסך הממסך את דעת האדם לראות ולהבין דקויות של נושאים בשלב הסיכום.
לכן ההבנה כיצד לגשת ולעבוד על סוגי החולי בגיל זה, משמעות החולי ומה הוא בא לספר ולהעיד על חיי האדם, מסוגלים לצור שינוי עמוק ומבריא – אולי לא החולי עצמו – אך בוודאי שבמקומות הרגשיים של מהלך החיים שהאדם חי, מה הם אומרים ואיזה ערך יש להם.

"אפילו חרב חדה, מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן רחמים" (ברכות י,א)

כאשר האדם מגיע לשלב זה, קיימת אפשרות לנוקשות, לקיבעון, החוסמים את דעת האדם לראות נושאים אותם חיי כל חייו באור אחר ומזווית שונה.
אולי הנושאים שאותם האדם "סוחב" על גבו קשים ועמוקים מדי, דבר המוביל לייאוש והתכנסות וויתור לא מן הסוג המקדם.
דבר זה עלול להיתרגם לסוגי מחלות אשר ישקפו את אותה הנוקשות או הקיבעון.
יצירת קשר – שיחה ודיבור – ושהייה עם אותו האדם, יש בהם כוח לשינוי, של מקומות הנראים כמו שעברו פיקסציה.

סיכום:
חיים של כל אדם נושאים פרי.
בשלב זה, חידוד האיכות הקונקרטית של אותו הפרי מאפשר העמקה של איכות הפרי, והופך את הפרי לדבר שאף ניתן למסור אותו כירושה לדורות הבאים.

מעגל החיים, שלב עשירי – הזדמנות שנייה

שלב זה נע בין גיל 35, ל 60 לערך.
זהו שלב ישיר והמשכי לשלב הקודם.
לא כל אדם זקוק לתקופה זו כשלב בפני עצמו, ושלב זה הופך להיות "שלב" במקרים בהם האדם לא הלך את דרכו ולא הגשים את מטרתו.
במקרים בהם האדם אכן חי נכון – הוא נע ברצף אחיד בין שני השלבים של גיל 20 עד ל60.
כמובן – שהוא עשוי לעבור טלטלות רבות, אך לא מן הסוג ששלב האופייני לגיל יזומן לחייו כדי לשקף לו דבר מה על עצמו, על שאין הוא חי בדרך הנכונה לו וכיוון החיים שבו הוא הולך עשוי להיות שגוי.
אדם שחי נכון (על פי קו החיים שלו) סוגי האתגרים והקשיים שניצבים בפניו, הינם על מנת להעמיק או לחדד את התכנים והנושאים הרלוונטיים ליצירת חייו. את ההשבחה של הפרי שנובע מסוג החיים שחי.

בקרב רוב בני האדם, שלב זה יהיה הכרחי כדי לבחון מחדש את מסלול החיים ודרך ההליכה של האדם בכיוון שבחר.
בשלב זה, יש לאדם היסטוריה וכברת דרך שדרכה ובאמצעותה ניתנת לו האפשרות לבחון אם סוג החיים שחי, אכן נכון לו.

אלו הנקודות המרכזיות שמתעוררות בשלב זה:

1- שאלת היסוד:
האם האדם חי נכון והולך בדרך הנכונה, או שהוא חי חיי שגיאה.
זוהי שאלה נוקבת שעשויה לעורר את מה שמכונה "משבר גיל הארבעים" שהיום עבר לגיל חמישים.
קיימים סיכויים לזעזועים רבים ומרחיקי לכת במשמעות המעשית של חיי היום יום, שהאדם חי עד לנקודה זו.
יש מצבים רבים בהם משפחות עוברות טלטלות קשות עקב זעזוע שאחד מבני הזוג עובר בשלב זה.
זהו אולי השלב האחרון המאפשר שינוי אמיתי להתממשות קו החיים של האדם. ויש אנשים רבים המתעוררים בגיל זה, ומנערים את כל מבנה חייהם, באופן דרמטי הגורם לזעזוע לשאר בני הבית.
זהו מקום המעמיד את האדם מול בחירה קשה מאוד, עליו לבחור בעצמו – בחייו, בליבו ובנשמתו. או להניח לחיים כפי שהיו, לוותר ולהיכנע, לשכוח את עצמו באמצעות חיים קשים וממסכים או דרך חומרים נרקוטיים כדי להקל על תהליך השכחה (סמים, אלכוהול, סיגריות)
זהו הזמן שדרכו מתעורר הסיכוי האחרון של האדם לגעת בדברים הנכונים, להעלות את הנושאים החשובים ולחיות ולממש את מה שאמיתי עבורו.
הרבה מן המחלות והמשברים הגופניים בשלב זה, מלמדים ומשקפים לאדם, מהי הנקודה שעליה עליו לשים את הדגש, ומהם הנושאים שמהם הוא עצם את עיניו.

2- בשלב זה, הרגישויות המולדות שהאדם "סוחב" על גבו, אותם הנושאים המולדים שאינם כלל בתחום הבחירה או המודעות של האדם, מתעוררים ועשויים להפוך לבעיות גופניות שונות

שלב ראשון, טרום עיבור, חיי ההורים – עד שלב הלידה , שהוא שלב רביעי, אינם בתחום המודעות והבחירה של האדם, הם נכפים עליו, בעל כורחו, ויש שהם מטען כבד של סבל וקושי, שבשלב זה אותו המטען הופך ומתרגם לפתולוגיות רפואיות.

מטען זה הינו חלק עמוק וחשוב למקומו של האדם בעולמו, חלק בקו החיים שלו, הכרוך בהכלה ובהבראה מן המטען הקודם להתפתחות המודעות, של ארבעת השלבים הראשונים.
במקרים רבים – חיי האדם וקו החיים שלו, שאולי שכח ונרדם להם, מתערבבים במטען הקדום והופכים למחלה או למשבר נפשי, שעליו מתנקזים כמה ווקטורים של תנועה מכמה זוויות.

זוהי עלולה להיות מהמורה קשה במיוחד, כיוון שהיא נושאת עימה תוכן רב מכמה אספקטים, ועולה השאלה עם לאדם יהיו את הכלים הקוגניטיביים להבין, להכיל ולדעת כיצד להתנהל עם מה שמתעורר.
הדבר מחייב קילוף רב שכבתי – שיש לעשותו בעדינות, עקב הפיכתו של המטען הרגשי לסימפטום פיזיולוגי.
הסימפטום הפיזיולוגי עצמו, הוא זה המלמד על סוגי המטענים הקיימים באדם ולאיזו שכבה הם שייכים – טרום לידה או לחיי האדם הבוגרים (או למעורבות של שניהם יחד)

3– קיימים אנשים רבים בשלב זה, שאין להם שיקוף פיזיולוגי בריאותי שדרכו האדם מקבל שיקוף, אך מעצם החיוניות שפוחתת בתקופה זו, הדבר מוביל להכרה כי החיים אכן זמניים. אין לאדם את הזמן שהוא חשב שיש לו.
אז הם עוברים הערכה מחודשת של מהו העיקר והטפל של חייהם, דבר שיש בו להביא להתעוררות עמוקה שאיננה מטלטלת בהכרח את מבנה המשפחה או החיים, אלא מהווה בסיס להליכה מכונה יותר.
בנקודה זו הדבר תלוי בכלים שאדם קנה ובנה בתוכו עד לנקודה זו. כיוון שיש ציבור רב של בני אדם שנקודה זו גורמת להם דווקא לרגרסיה, עקב חיסרון הכלים, אז הם ישחזרו את המקום האחרון שם הם חוו "חיים" והם ינסו למחזר אותו בעל כוחם, למרות שאין להם את כוחות הגוף למחזור זה. בדרך כלל אנשים אלו ינסו למחזר את גיל הנעורים או לשחזר את חיי הבגרות הצעירה שלהם – לאור זיכרונות של חוויות ותחושת חיות שהייתה שם. דבר שעשוי להביא עימו החלשות עמוקה, ולדכדוך, עצבות עד לדיכאון – כיוון שהניסיון למחזר את הנעורים, לא יעמוד לזכות העתיד שלהם.

סיכום: זהו השלב האחרון לשינוי אמיתי, לבחינה אמיתית את האדם את עצמו. זהו השלב ששם עדיין קיימים כוחות גוף ונפש להתבוננות מתקנת, ששם האדם עדיין יכול להרוויח את חייו במובן המלא והעמוק.
זהו שלב עם אתגר קשה, כיוון שרוב בני האדם זקוקים להערכה מחודשת של בחינת החיים שחיו, והאם יש אפשרות לחיות נכון יותר.
זהו שלב שלתוכו מתנקזים כל אותם המקומות הלא פתורים מארבעת השלבים של טרום הלידה, וכן של החיים הבוגרים – אם האדם לא טיפל בנושאים המרכזיים המחייבים נגיעה בתוכו.
לכן זהו השלב של העמידה מול ה"אמת" הקרה של קיום, ככל שהאדם בעל כוחות עמידה ועבודה עם התוכן שמתעורר, כך הוא חוסך לעצמו בעיות גופניות העלולות לתרגם את אותו העניין – במקבלה הפיזיולוגית.

מעגל החיים, שלב תשיעי – בגרות ראשונה וביסוס

שלב זה – בין גיל 20, ל 35 לערך.
זהו שלב שבו האדם עומד על פרקו, מבין את עצמו ואת כיוון דרכו, כאשר כוחות הגוף ותנאי הבריאות האופייניים לגיל צעיר יחסית, מאפשרים לאדם בגיל זה, לכוון את כוחותיו לשם ההגשמה של אותו כיוון החיים, שבגיל זה עובר "קריסטליזציה" של בהירות והבנה לגבי כיוון ההתפתחות.

בגיל זה האדם עם האפשרות והכוחות לממש והגשים את רצונותיו, כל אדם ממקומו.
לעיתים תהליך הבנייה של האדם והחזון חיים שהאדם מחזיק, מכוון לגיל מבוגר בהרבה. דבר אשר יוביל את האדם בשלב זה, לבסס את היסודות והקרקע להתפתחות מאוחרת יותר.

ביסוס החיים של אדם בגיל זה, קשור בנושאי הזוגיות, בניית בית משותף להקמת משפחה, קריירה ושאלת הפרנסה – דרך מה האדם יימצא את פרנסתו, שאלת ההתפתחות האישית ובאיזה מקום האדם חש כי שם הוא מממש את כוחותיו הנפשיים – את הפוטנציאל שיש בו – המחייב עבודה ושיכלול של ההוצאה לפועל של יכולות מסוימות (דבר זה מחייב כוחות גוף ונפש רבים, על פני זמן ממושך)

בשלב זה החיים "פתוחים" בפני האדם, ויש לו תחושת מרחב גדול לגבי הזמן שברשותו ומנעד האפשריות שאולי רלוונטיות לו. אך התפתחות נכונה הינה לאור הדיוק וההבנה על קו אחד רציף – שאותו הקו, הוא זה המחייב את כל כוחותיו של האדם לשם הפיכתו למציאות קונקרטית.
כאשר קיים באדם פיזור, או אי בהירות לגבי כיוון ההתפתחות, הדבר מוביל לדשדוש לזמן רב והאדם עשוי לעבד את אותה ההזדמנות של הפוטנציאל בשלב זה.

עד כמה שקיימת באדם ידיעה וודאית של כיוון החיים שלו, זוהי ההבטחה לדרגת ההגשמה של חיי אותו האדם.
ברוב המקרים ידיעה זו הינה חלקית ולעיתים אף איננה קיימת כלל. והאדם חי והולך לתהליך בנייה ומימוש בכיוון שאינו שלו, כיוון שמוכתב לו לאור מבנה משפחתי מחייב שבו נולד, או עקב לחצים חברתיים ותרבותיים המכוונים את האדם ו"דורשים" ממנו להיות בתלם וללכת כמו כולם בדרך מסוימת.

התוצאות, בשלב זה לתהליך שאינו נכון או מדויק לקו החיים של האדם – מן הזווית הרפואית, והסיבות להתפתחות קשיים גופניים ונפשיים, ומה הם באים לשקף לאדם:

1- מחלות שבאות לאדם לאור מאמצים גופניים ונפשיים שאינם פועלים לכיוון הנכון. האדם אינו הולך בדרכו שלו, אלא בדרך אחרת השאולה ממקורות אחרים, הזרים לנפשו ולאיכות הבסיסית שלו.
קיימת באדם ידיעה על "זיוף" הדרך, ודבר זה מהווה סיבה לכיליון מהיר של כוחות הגוף והנפש באדם.
2- פיצול לגבי הדרך:
האדם מממש נושאים שאין בליבו הסכמה להם, הוא עושה אותם בעל כורחו, עקב חוסר הביטחון בקולות הנובעים מתוכו וליבו, כאשר תפיסה שמה שאמרו קודמיו נכון יותר מן הרצונות או המהווים שעולים בו.
וכן לאור חיסרון הגיבוש של תכנים נפשיים מן השלב הקודם של תכונות אופי המגדירות את אותו האדם ויוצרות ומאפשרות את יצירת כיוון החיים, הגדרתו והמודעות אליו.
3- חולשה מולדת של נתונים גופניים ורגשיים שהן חלק מן הנטיות המולדות באדם.
חולי לאור חולשה מולדת בשלב זה, מתרחש לאור קו חיים הדורש מן האדם יותר מן הכוחות הפוטנציאלים המולדים – הטבעיים שיש לו.
במקום זה – הדרך לניהול נכון של הקיים, קשור להבנת צורכי הדרך וניהול המשאבים שיש לאדם.
ניהול נכון מאוזן של הכוחות המולדים של האדם, גם אם יש בהם חיסרון כלשהו, הם בעלי יכולת לשמירה, למחזור, לשכפול והעצמה של יכולות וכוחות שאין לאדם בפוטנציאל המולד שלו – עקב הפוטנטיות שיש בשלב זה, המסוגל לייצר ולשכפל את הכוחות שיש בו – עם מודעות ועבודה נכונה.
4- במקרים רבים – האדם יודע ומבין טוב את דרכו ואת כיוון חייו בשלב זה, אך אין בו את הבנת "דרך האמצע" הזקוקה לעשייה מאוזנת. האדם חי את הכיוון הנכון אך לא באופן הנכון.
ברוב המקרים – בקיצוניות יתר, מתוך תחושת הדחק והדחיפות, וכן מתוך גישה שהאצה בתהליך יביא להישגים מהירים יותר.
גישות אלו מביאות לשחיקה מהירה, שבסופן האדם נחלש ו"יוצא שכרו בהפסדו" – כאשר סוגי המחלות המבטאות את ה"שגיאה" הנפוצה הזו, הן מחלות המבטאות את האופי המבני המולד הטבעי לאותו האדם, וכן מחלות על בסיס העייפות והשחיקה המערכתית, כגון: פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, אלרגיות שאינן אופייניות לאדם, בעיות שינה, חולשה מינית שאיננה טבעית לגיל ועוד…
5- אם שלב "הנעורים" לא בוסס, הדבר מוביל את האדם לשלב זה ללא יכולת ההגדרה של היסוד האינדיווידואלי המייחד אותו, אז האדם עשוי ללכת ולבנות קו חיים שאינו שייך לו בהכרח.
שם האדם משקיע כוחות רבים – אך לא לכיוון הרלוונטי. דבר זה, בדרך כלל, מוביל את האדם לסוגי משברים נפשיים בגיל מבוגר יותר, שתכליתן: בירור הייחודיות של נפש האדם, יכולת ההגדרה של אותה הייחודיות, ואיזה סוג של חיים והגשמה נובעים מאותה הייחודיות.
בתקופתנו – תופעה זו שכיחה ביותר, יש אנשים רבים המדלגים על שלב זה מסיבות רבות,
ובגיל מבוגר יותר, מתעוררים עם תחושת "אשליה" לחיים שהם בנו לעצמם, חיים שנראים ריקים, ללא כל סיבה או תוכן.
המשברים שעשויים לבוא לחייהם בהמשך לאותה ההתעוררות – הינו דבר חשוב והכרחי, ויש להבין ולדעת מהי משמעות המשבר, את מה הוא בא לעורר, מה עומד מאחוריו ואת מה המשבר מעוניין לגבש כידיעה חדשה.

כל סוגי המחלות או המשברים הנפשיים שיש בשלב זה, קשורים (בדרך כלל) להליכה שאיננה משרתת את קו החיים האוטנטי של האדם.
כאשר סוגי המשברים, גופניים ונפשיים, באים כדי לשקף לאדם – דרך הסימפטום – על מה עליו להתבונן, והיכן מקום העבודה והתיקון שיש לו לעשות כדי להתקדם להמשך חייו באופן הנכון והאוטנטי.
החולי בשלב זה בה לעורר את האדם לסוג העבודה המתקנת ועל מקום הסטייה מקו החיים הנכון לו.

סיכום:  לכל אדם יש קו חיים, אותו עליו לממש , בשלב זה, זו השאלה המרכזית, זו הנקודה שהאדם עומד מולה.

מעגל החיים, שלב שמיני – גיל הנעורים

שלב זה ממקום מגיל המתחיל בהבשלה מינית, עד גיל 18-22.
זהו שלב בחיי האדם ששם הנקודה המרכזית המתגבשת הינה יכולתם של הנער\ה, להגדיר לעצמם מהי הנקודה המייחדת אותם על פני כל שאר האנשים, במשפחתם או בסביבה שבא הם ספגו את עיקר ההשפעות החינוכיות. עקב כך, נוצר תהליך חיכוך בין הנער\ה לסובב אותם, וחיכוך זה עלול לעורר קונפליקטים וקשיים מסוגים רבים.
עיקר הצורך וסיבה לאותם הקשיים, הינו הצורך הקיומי לאותה ההגדרה האינדיווידואלית המתעוררת בשלב התפתחות זה.
לכן, שלב זה מזמן סוגי התנהגויות שיש להבין אותן בהקשר של אותו שלב ההתפתחות.

דוגמאות:
1- מרידה בהורים, במוסכמות חברתיות או בחינוך שהנער\ה ספגו עד כה:
זוהי התנהגות טבעית לשלב, ששם הנער\ה, מוחים ומורדים, כדי להגדיר בתוכם את אותה האיכות ששייכת להם לעצמם.
לכן – לא מומלץ לדכא את המרד הזה – אך גם לא לתת לו לגיטימציה להרס שהוא עלול להוביל עליו, מכיוון שסוג המרידה האופיינית לגיל זה לא מראה אלטרנטיבה לנושא המחאה. יש מחאה והתנגדות ללא יכולת של הנער\ה להגיד או להודיע עולם מה כן, לאור מה שהם יוצאים כנגדו.
זהו שלב צעיר עדיין שמורד ללא גיבוש דעה אלטרנטיבית, עקב הנעורים והאש המתפרצת, דרכה הנער\ה, יודעים את מה "לא", אך אינם יודעים להגיד מה "כן".
2- הנטייה להתכנסות, סודיות והתעלמות מן ההורים או מקשר עם העולם:
זוהי נטייה טבעית שהדבר העומד מאחוריה, הינו הצורך של הנער\ה, להתנתק מגורמים דומיננטיים חיצוניים (הורים, חברה, חינוך, חברים ועוד) הגורמים להם (על פי תחושתם) לא לחוש את עצמם, להתרחק ממה שמתעורר ספונטנית בתוכם, אך הוא צעיר ורך וקל מאוד להשפעות חיצוניות לזעזע אותו.
זוהי התנהגות שמגמתה לגונן ולהגן על צלילי נפש שרק נולדו, הקשורים לאיכות האינדיבידואל שלהם.
מן הזווית של ההורים או המחנך המלווה, יש לאפשר את אותה ההתכנסות, למרות שהיא עלולה להדאיג, אך במקביל – כל העת להודיע ולהראות עניין אקטיבי לנער\ה, על מנת שהם ידעו שהם לא לבד בעולם, בעת הם עוברים תהליך זה.
3- הנטייה של הנער\ה, לקחת את הצד הקיצוני של הדברים.
נטייה זו עלולה להיות מסוכנת ויש לבקר אותה כאשר קיימת האפשרות לסיכון עצמי, מסוגי התנסויות השונות.
זוהי עוד אחת מן האפשרויות של הנער\ה לבחון את הגבולות, שדרך אותה ההקצנה ובחינת הגבולות בנושאים רבים, הם "זוכים" לתחושה עצמית בעלת איכות המסוגלת להדגיר את עצמה.

רוב האינטראקציות החברתיות בשלב זה, וכן סוגי היוזמות של אנשים צעירים בשלב זה, הינם לצורכי השירות של המהלך ההתפתחותי הקשור להדגרת האיכות האישית המיוחדת:
א- במה היא שונה ונבדלת מן השאר
ב- במה היא מיוחדת מן השאר
ג- באיזה אופן היא מהווה לאדם קו מנחה בחיים
ד- האם קו החיים של האדם ימשיך את עצמו כקו אינטגראלי של אותה האיכות, אז האדם חי חיים אוטנטיים, בעלי משמעות, המביאים כפרי את סוג ה"אמת" של אותו האדם.
ה- כיצד נראה העתיד של אותו הנער\ה? לאור אותה איכות הפנימית שצריכה לעבור גיבוש והגדרה בשלב זה. האם חזון החיים של הנער\ה, עוקב ישירות אחר אותה האיכות (אולי האדם נכנע לבסוף ללחצים החיצוניים של הורים, חברה, חינוך וזרם החיים הרגיל הטבעי)

מן זווית הטיפולית:
רוב סוגי המחלות הטבעיות לשלב זה, עניינם סומטיזציה של תהליכים נפשיים, באותם התהליכים הקשיים מדי להתייחסות ישירה בתוכנים שהם מעלים, ולכן הם הופכים מקושי נפשי לסימפטום פיזיולוגי.

דוגמאות:
1- כאבי גדילה:
כאבים בעצמות, לאור תהליכי השינוי הפיזיולוגי של מערכת שלד שריר. קיים חוסר בסנכרון של תהליכי הגדילה, יש רקמות המתפתחות לאט, ויש המתפתחות מהר, דבר היוצר את הכאב המקומי של העצמות והשרירים, כאשר מיקום הכאבים בגוף מלמד על המקום בנפש הנער\ה, שם קיים הקושי.
(מומלץ לעיין המאמר זה, שם מפורטים הפרטים הקונקרטיים על משמעות מיקום הכאב: שלד שריר ד’, כאבי גדילה – ארכיטיפ ס”ה)
2- פצעי בגרות, אקנה וולגריס:
הנטייה לפצעי בגרות מלמדים על קושי ביצירת גבול, על מאבק הקשור לצורך לשלוט בגלי רגש מאוד אינטנסיביים, על קושי בהופעה חברתית (לא לאור הפצעים והחזות החיצונית, אלא לאור הקושי בהתמודדות החברתית, על מקום ומיקום חברתי)
יש חשיבות רבה למיקום על הפנים או על הגוף ששם מופיעים הפצעים, הם מעידים על מקום ששם קיים האתגר הרגשי בנפש הנער\ה
(מומלץ לעיין במאמר זה, שם מוסברים המיקום ומשמעותו: "ארכיטיפ כ’ – עור ג’, פתולוגיות, אקנה")
3- נושא נוסף – טבעי, שאינו סימפטום בהכרח במובן הקליני, זוהי ההתפתחות המינית הקשורה לגיל זה.
בנעורות – התופעות של סימפטומים קדם וויסתיים, או אי סדירות של המחזור החודשי, התופעות של דימום לא סדיר בדפוס חודשי קבוע, מלמדים על תהליך של אי הוודאות לגבי נושא המיניות, העיסוק עם המשמעות של נושא זה, והזהות המינית – מה המשמעות "מזה להיות אישה".
בנער, נושא קרי לילה, דחפים מיניים ללא הבנה על מה אומר האימפולס, ומה עושים וכיצד מתנהגים מול השינויים הגופניים, הקשורים ישירות לנושא הזהות הזכרית, ומהי המשמעות להיות "גבר".
כל אלו קשיים שיש על ההורה המלווה או על המחנך לדעת כיצד לגשר ולתקשר את סוג הקושי והמהמורה הרגשית אותם עוברים הנער\ה. לא מומלץ להשאיר את הצומת הזו ללא שיחות והכוונה חינוכית של מורה, הורה או איש מקצוע. זהו שלב הקורא לקומוניקציה ולא להחבאה והסתתרות מן המבוכה או אי הידיעה.

סיכום:
שלב הנעורים, זהו שלב בו מוגדרת האיכות האינדיווידואלית, איכות שלאחר מכן תמשיך ללוות את האדם כ"כוכב צפון" למשך רוב שנותיו. זהו שלב עם תנודות רבות, עם קשיים רבים וטלטלות רגשיות וגופניות, לאור בשינויים הביולוגיים.
יש להיעזר בכל קושי המתעורר בשלב זה, גופני נפשי, ככלים דרכם מקדמים בנער\ה, את אותה הדינאמיקה הקיומית של הגדרת האיכות האינדיווידואלית.
כיוון שממילא כל אותם הקשיים באים לגלות את סוג ההתמודדות שהאדם עובר בשלב זה.

מעגל החיים, שלב שביעי – ילדות שנייה

שלב זה ממוקם בין גיל 6 לגיל ההבשלה המינית.
בדורות הקודמים גיל ההבשלה מינית התרחש הדרך כלל בגיל 12- 14, לעיתים הבשלה זו באה הגיל מבוגר יותר, עקב נטיות משפחתיות או תזונה שמעקבת את ההתפתחות המינית. כך שהיו נערות ונערים שהבשילו נפשית ללא הביטוי הגופני המקביל.

בתקופתנו – הדבר הפוך, לאור תזונה עשירה, שבחלקה ספוגה בהורמונים כגון מוצרי בשר מעובד, חלב וביצים. וכן לאור תרבות המעודדת דרך הרשתות החברתיות והמדיה, את הביטויים המיניים בגיל צעיר מאוד, הדבר גורם להתפתחות גופנית של מחזור בילדות צעירות הבא מוקדם יותר מן ההתפתחות הנפשית, הילדה עדיין ילדה בגוף של אישה.
דבר זה מהווה סיבה לבעיות רבות ביחסי גוף נפש בקרבן של אותן הנערות, עקב התפתחות לא מאוזנת ולא בשעתה.
הדרך כלל בהבשלה המינית, מסיימת תקופת הילדות.

בתקופת הילדות השנייה, עיקר ההתפתחות של הילד הינה דרך אינטראקציה חברתית, קשר חברתי, גילוי עצמי של כוחותיו של הילד לאור האינטראקציה החברתית.
לימוד בגיל זה הופך ל"מעניין" יותר כאשר הוא נעשה בתוך ההקשר החברתי.
דינאמיקה זו מעצבת בילד את האינטליגנציה הקשורה לביטוי אישי בתוך חברה, לנורמות חברתיות, לתפיסות מוסר בסיסיות – כגון: "מה ששנוא עליך, על תעשה לחברך" או – "ואהבת לרעך כמוך", וכן כל אותם התפיסות הקשורות ליחסים של אדם עם העולם הסובב. על הגישות של כבוד לאנשים בוגרים, על יחס שהילד סופג (אולי בבית אולי המערכת החינוכית) של נושאים שיש להעריך אותם – כגון: הערכת חוכמה, אהבת ידע והתקדמות של ידע, נושאי אמונה וכו'.

בשלבים שישי ושביעי, שלבי הילדות, סוגי המחלות הטבעיות לגיל זה, נוטות לשרת ביטוי לחסומים של התפתחות, בעיקר דרך מחלות אקוטיות, שאין להבין אותם ביחס לווירוס או בקטריה, בגורם לחולי – אלא כמחלות הבאות לגוף הילד כשיקוף למקום המאותגר בתהליך ההתפתחות של הילד.
מתוך תפיסה והבנה זו, באה הגישה הקלינית הטיפולית , בשאלה כיצד לטפל במצבים אלו.
כאשר המגמה אינה "להעלים" סימפטום, אלא להבין את סיבת הופעתו ומיקומו על גוף הילד, דבר שאינו מקרי ולא אקראי.

דוגמאות:
1- נטייה לסינוסיטיס או דלקות של כלי נשימה עליונות:
בגיל זה הן מבטאות את הקושי של הילד למצוא את מקומו החברתי, להבין דקויות של התנהגות חברתית. זוהי אינדיקציה לילד רגיש במיוחד שאינו מצליח למצוא דרך לבטא את התכנים הפנימיים שלו ביחס לדינאמיקה החברתית.
2- דלקות אוזניים חוזרות:
זוהי אינדיקציה לרגישות חושית, וכן לתחושת "איום" של הסובב על הילד, הילד חש עצמו לא מוגן – העולם אלים מדי עבורו (מן הזווית של האופן בו הילד חווה את עצמו מול העולם)
3- דלקות ריאה, ונטייה אסטמטית:
קיים בנטיות אלו קשר גנטי משפתחתי מובהק.
הילד חווה את עצמו חלש – המציאות החיצונית חודרת לתוכו. אותה החדירה לא נעימה וגורמת לו לתחושת שיבוש מערכתי של ההומיאוסטזיס של תחושת ה"אני" שלו ביחס לגופו וביחס לעולם. מציאות פנימית רכה זו ( ה"אני") ואסור שהשפעות זרות יחדרו עליה, לכן הגוף "מעדיף" דלקות ריאה או אסטמה, כמחלה המעבירה את קושי לצד הגופני (תהליך זה קשור לדינאמיקה של יחסי גוף נפש, וכיצד מחלות גופניות הן לצרכי השמירה על מקומות קיומיים יותר, כאשר החולי הגופני, מהווה את העדות על הצד הנפשי בילד הזקוק לשמירה, לחיזוק או להגנה)
4- בגיל זה נטיות של סוגי מצבים רפואיים בעלי אופי תורשתי, מתחילים להראות את הכיוון שלהם בגוף הילד. ועל פי מיקומם של הרגישויות המולדות ניתן להבין על יסודות נפש רגישים בילד, ולכן איכן הנקודה בילד הזקוקה לחיזוק ולעידוד:
רגישות משפחתית, מולדת בכלי הנשימה: נושא הקשר לעולם החיצוני, מהווה קושי עקב רגישות פנימית גובהה, מול חווית עולם קשה, קר ואולי אכזרי.
רגישות משפחתית, מולדת לבעיות שלד שריר:
נושא התנועה, הביטוי האישי, יכולת ההוצאה לפועל של הרצונות של הילד וההגשמה שלהן.
רגישות משפחתית, מולדת לבעיות עור:
נושא הגבולות של הילד אינם ברורים, מיקומם של תופעות העור על הגוף, מלמדות על הנקודה בנפש הילד ששם יש לו אי בהירות לגבי נושא הגבולות מול העולם או מול רצונותיו והביטוי שלהם.


סיכום:
הדרך נכונה בגיל זה – לעבודה על כישורים נפשיים או לחיזוק של רגישויות מולדות, הינה דרך עבודה גופנית, בקבוצות. עקב התחזקות הילד והגילויים שלו על כוחותיו לאור האינטראקציה החברתית.
עדיין בגיל זה העבודה הגופנית, מכתיבה רבות על כוחות הנפש ודרך העבודה על הגוף התנועה גופנית ספורטיבית, הילד לומד להכיר את עצמו טוב יותר, ולהוציא מן הכוח לפועל יכולות טבעיות שיש לו, כולל בהבראה ובהתחזקות מנטיות מולדות לחולשה כלשהי.

מעגל החיים, שלב שישי – ילדות

1- שלב זה מתרחש על פני 5 שנים לערך, מגיל השנה הראשונה עד לגיל שש.
הנקודה המרכזית המתרחשת בתקופה זו, היא יכולתו של הילד לזהות את ה"אני" שלו.
מן הזווית של הילד הצעיר, הגילוי שיש לו זהות נפרדת שאינה שייכת לסביבה הקרובה, מהווה סוג של הארה.
היכולת של הילד לומר "אני" ולהרגיש את ה"אני" שלו כיסוד פנימי שאינו קשור לסימביוזה עם הסובב, כפי שמצב זה מתאפיין בגיל שנה ומתאים לשלב זה, מהווה קפיצת מדרגה הקשורה ליסוד שממנו יתפתח לאחר מכן האישיות של אותו האדם – על כל צדדיה.
אותה האישיות סבה סביב איכות ראשונית של תחושת ה"אני" – וככל שתחושה זו גודלת להיות מוכרת ומזוהה על ידי הילד, כך הדבר יתרום להתפתחות של אדם עם יכולות שניתן לאותו האדם לפרוט אותם להפוך אותן לתכונות שדרכן הוא נבנה כלפי העתיד שלו.

2- בשלב זה יש משמעות גדולה לצד המוטורי, התנועתי. להתפתחות של יכולת התנועה של הילד – לא בהכרח בנושא של "כושר גופני", שכוח זה רלוונטי בשלב גיל ההתבגרות. אלא תנועה שעניינה קואורדינציה, ויכולת קשר עין באחיזת כדור למשל, בתפיסה, ובכל הקשור לצד המשלב תנועה עם הבנת הסובב – דרך משחקי כדור, מטקות וכול שיטה נוספת הקשורה להתפתחות הקואורדינציה של הילד.
דרך התנועה הקשורה לקואורדינציה, הילד לומד את עצמו, חש את עצמו, ומשכלל את הגדרת ה"אני" שלו.

3- זהו שלב שאינו מתאים לחינוך למדני כמו שיש היום בקבוצות מסוימות, הצד הלמדני שייך לגיל מבוגר יותר. כאשר מנסים להוציא מן הילד כישורים שעדיין לא הגיע זמן ההבשלה שלהם, הדבר פוגע עמוקות בהתפתחות תחושת ה"אני" של הילד, ויוצר לו ובתוכו קשיים מסוגים רבים – שאת משמעותם האדם יפגוש בגיל מבוגר יותר, כקשיים קומוניקטיביים ביחסים אינטימיים או חברתיים. במקומו של הילד, החינוך שאינו מתחשב בשלב ההתפתחות שלו, ומסנה להוציא ממנו כוחות נפש הבאים בגיל מבוגר יותר, יביא לידי סוגי מחלות וקשיים פיזיולוגיים שילמדו על המצוקה של הילד הצעיר.
בעיות שכיחות של אופי חינוכי המנסה לסחוט מן הילד כוחות קוגניטיביים בטרם עת:
בעיות ראייה – הראייה של הילד נחלשת, והוא יהיה זקוק למשקפי ראייה בגיל צעיר מאוד.
בעיות שלד שריר – הילד הופך לכחוש, חלש. דבר המשפיע על מבנה העצמות, ויש לנושא זה השלכות רפואיות בגיל מבוגר יותר.
בעיות התנהגותיות – הילד נדחף בעל כורחו להתפתחות מבנית, ללא הכלים הנכונים מן הזווית הרגשית – הנדחפת לצד מול הצדדים הלמדניים. לכן הילד עלול לפתח התנהגות ריטואלית, קומפלסיבית, עם חרדות מסוגים שונים ובעיות בקומוניקציה חברתית.
כל אלו מלמדים על שלב שבו הילד אינו מגבש באופן הנכון את תחושת ה"אני" שלו. ולדבר זה יש השלכות התנהגותיות ופיזיות רבות, שיבואו לידי ביטוי דרך סינדרומים גופניים ורגשיים

4- בשלב זה יש משמעות גדולה לאיכות המזון כיסוד הבונה את גוף הילד ומעודד עקב איזון תזונתי תקין, על תהליך בניית הגוף כתומך בהתגבשות של חוויית ה"אני" של הילד.
דבר נוסף זהו הצורך בשלב זה במגע וקשר עם הטבע, עם חיות מחמד, טיולי טבע וקשר עם היסודות של הטבע (אוויר, מים, אדמה) החינוך והגישה בשלב זה, צריכים שיהיו דרך חוויה ישירה של יסודות הטבע. אין להיבהל כאשר ילד בגיל זה נהנה מן ה"לכלוך" של המגע עם חול ובוץ, או שהוא נהנה מלאכול בידיים, כדי לחוש את המזון שבו הוא נוגע.
לימוד מתוך חוויה, חושית ישירה, זוהי הגישה הנכונה לשלב התפתחות זה.

5- תחושת ה"אני" של הילד נובעת מ"כוח המדמה" – כוח הדמיון של הילד, ויתכן שהילד יספר סיפורים על מה שחווה שישמעו כמו פנטסיה לאוזניים של מבוגר, אך זוהי האיכות ההכרחית להתפתחות של חווית "אני", ובגיל מבוגר יותר היא תגלה את איכויותיה, לאור אותו ה"דמיון המפותח" שההורה אולי חשש ממנו כאשר שמע את הילד מספר על חלומות או על סיפורים הנשמעים סיפורי מדע בדיוני.

6- כאשר הורה או מחנך, מתבונן בילדים בשלב זה, יש לראות את בהם את גרעין ה"אני" ואיזו איכות יש לו, ולחשוב ל 20 שנה קדימה, כיצד אותו הזרע יגדל, ומה היכולות שיש לו באותו הגרעין.
ההורה והמחנך נזקקים על ידי הילד כתומכים של שלב זה, בעיקר לראייה רחוקה של הפוטנציאל שיש בגרעין ה"אני" של הילד, וכן בסובלנות ואהבה כלפי הילד במקום שבו הוא נמצא.
אין להתייחס ל"ילדותיות" של הילד לאור דמיון עשיר או חיסרון ביכולת התמדה, בחירה בקו חיים, דבקות מיוחדת ועוד… כל אלו מתפתחים ונפתחים בנפש האדם, בשלב מאוחר יותר.

7- סיכום:
כל גישה ודרך התומכים בהתפתחות היסוד בנפש הילד, הקשור לגיבוש של תחושת ה"אני". היא זו הרלוונטית בשלב זה.
סוגים רבים של מצוקות רגשיות מתחילות בגיל זה וממשיכות לעיתים לכל אורך חיי האדם, אם שלב זה נחסך או שלא בוטה ולא קיבל את החלל שהוא זקוק לו.

מעגל החיים, שלב חמישי – השנה הראשונה

השנה הראשונה לחיי התינוק, זוהי שנה של גילויים על העולם, לאור גירויים חושיים, סנסוריים.
התינוק חשוף לחלוטין, הוא חש את הכול, בפעם הראשונה, וכל התנסות עבורו – זוהי הרפתקה חדשה.
מן הזווית של תינוק – תחושות הגוף הנובעות מתגובה לצלילים, למזג אוויר מתחלף, לתחושות רעב ושובע, למגע ההורים האוחזים בו, למגע מים, לצלילי הלב ונשימה שלו, וכך הלאה… כל אלו מהווים עבורו התנסות חושית בעלת עוצמה החודרת עליו בכל המישורים של המערכת.

עקב כך התינוק עובר (מן הזווית שלו) טלטלות רבות, שהביטוי האורגני כתגובה לטלטלות הטבעיות וההכרחיות הללו, הן דרך סימפטומים גופניים המשקפים את סוגי התגובות הטבעיות של אותו התינוק למפגש עם העולם החיצון וכל מה שהוא מעורר בתינוק כחוויה – התנסות והתפעמות חושית מאותה החוויה.
לכן – סוגי חוליים רבים הם ביטוי לתגובות נכונות, בריאות והכרחיות בשלב זה.

דוגמאות:
תפרחת עור: בעיקר הקפלים של המרפקים, ירכיים או בירכיים.
תופעות עור בגיל זה, הן תוצר של שינויי האקלים בין מצב העור בתוך הרחם למגע שלו עם אוויר העולם, בשינויי הטמפרטורה, הלחות – יובש, כאשר העור זקוק לזמן להסתגלות לנושא שינויי האקלים.
מתופעות העור – אנו לומדים על המגמה של התינוק לייצר גבול מתחם לעצמו מול ההשפעות של העולם.
שינויים של מערכת העיכול: סימפטומים כמו גזים, גיהוקים – שיהוקים, שלשולים או עצירויות, ועוד, הן חלק ממהלך טבעי של הסנכרון בין האיברים של מערכת העיכול, הפרשות האנזימים מן הכבד וכיס המרה והתנועה הפריסטלטית של המעיים. כאשר עבור כלי העיכול, המזון עשוי להיחוות כדבר קשה כמו אבן, עקב המגע הראשוני עם המזון.
מבעיות עיכול בתינוקות – ניתן להבין כי הרגישות של התינוק הינה סביב תהליכי הגדילה וכיצד מה שהוא חווה במגע עם עולם, מצטרף למבנה האישיות שייבנה בעתיד.
מחלות חום: חום עקב בקיעת שיניים או מכל סיבה סביבתית אחרת, כולל בסימפטומים של כלי הנשימה או מערכת העיכול במקביל לעלייה בחום.
חום זוהי תופעה המשקפת על תפקוד ותגובה נכונה של המערכת החיסונית. דרך מחלות החום המבנה הגופני של התינוק עובר התחדשות, תהליכי ניקוי מסוגי רעלים של במערכת העיכול – בדרך כלל.
המבנה כולו עובר תהליך מחזק ביכולת של התנגודת החיסונית – דרך מחלות החום.
תינוק שלא העלה חום בשנתיים הראשונות לחייו, מלמד על מבנה שאינו לומד ואינו מסתגל למציאות המשתנה של תנאי החיים בעולם זה. זהו סמן לחולשה אורגנית עמוקה ואולי מצביעה על חולי עמוק המתפתח בסמוי מן העין (חולי ללא הופעה או ביטוי סימפטומטי)
זהו דבר חשוב והכרחי שתינוק – מדי פעם – יעלה חום.
מן הנטייה של התינוק להעלות חום – ניתן להסיק על תנגודת טובה של מערכת החיסון, ועל המגמה של מבנה של התינוק לעשות "קפיצת התפתחות" שהיא מאוד אופיינית לאחר מחלות חום, במוטוריקה, דיבור והתפתחות כללית של המבנה כולו (משקל, חוסן, חוזק)
לעיתים גוף התינוק – זקוק למחלת החום כדי "להמיס" דפוס מטבולי ישן ולהיפתח לדפוס תנועה חדש.

יש כמובן לתת את הטיפול המתאים כאשר תינוק מפתח סימפטומים, אך המקביל – יש להבין ולדעת את החשיבות העצומה של סיבות החולי בגיל זה ומה הן באות לשרת לצרכי ההתפתחות האורגנית של חיי ילד.
כאשר קיימת ההבנה הנכונה למה החולי בא לשרת עבור האורגניזם המתפתח של התינוק – לאור הבנה זו באה בעקבותיה ההבנה של סוגי הטיפולים הנכונים והמומלצים לשם ההתפתחות התקינה של התינוק.

הנקודה מרכזית:
סוגי החולי האופייניים בגיל זה, הם חלק מתהליך הלמידה של התינוק את העולם שאליו הוא הגיע.
סוגי החוליים שהוא מפתח – מלמדים על הרגישויות המולדות שלו, ובאיזה מקומות יש לחזק אותו, מן הזווית הפיזיולוגית.

מכאן נובע שטיפול "מעלים סימפטומים" – מדחיק סימפטומים – שאינו מודע או לא מכיר בדינאמיקה הזו, עשוי להחליש ולהזיק לתינוק, עקב הפסקת תהליך ה"למידה" מתוך התמודדות עם שינויי העולם והקשר לתהליכי עיכול, אטמוספרה, וחשיפה חושית למה שהתינוק פוגש.
שיטה טיפולית המכירה, מבינה ויודעת להתייחס למצבים אלו, אינה אלא ההומיאופתיה הקלסית. והיא זו המומלצת ביותר בנושאים אלו.
בחירת התרופה ההומיאופתית בגיל זה – נעשית על פי הסימפטומים, ההיסטוריה של כל השלבים שקדמו, כך ניתן להבין מדוע התינוק חלה ומה החולי בא לספר ולהודיע על הפוטנציאל של התינוק.
לרוב התרופות הנפוצות הגיל זה הינן התרופות האקוטיות: aconite, belladoba, veratrum, gelsemium ועוד…
בדרך כלל – הנושאי מערכת כלי הנשימה – משפחת ה – kali, היא הנפוצה ביותר.

סיכום:
מחלות מסוגים שונים השכיחים לגיל (עיכול, עור, נשימה וכו') לאחר לידה עד גיל שנה – הן חלק מתהליך ההתפתחות וההתחזקות של התינוק. יש להכיר בן ולדעת כיצד לתת את הטיפול ההולם לצורכי הגדילה של התינוק.
אז תינוק "מרוויח" את שלב התפתחות זה באופן המלא ביותר

מעגל החיים, שלב רביעי – הלידה

שלב הלידה זהו אירוע דרמתי ומכונן. זוהי הבקיעה של הוולד והחשיפה הראשונה שלו לאוויר העולם.
יש למגע ראשון בכל נושא כוח מכונן – כדוגמת הרושם הראשוני של מפגש בין אדם לאדם. על אחת כמה וכמה, המפגש הראשון של הוולד עם העולם.
אותו המפגש נחתם בגופו של הוולד, לרוב, לאורך החיים כולם. כל מה שקיים בסביבה של הוולד באותו הרגע, נחתם באורגניזם שלו כחוויה מכוננת.
אנו רגילים לחשוב ולהרגיש את המציאות מתוך הפרספקטיבה של אנשים בוגרים עם דעת והמבנה גופני היודע לסנן ולהתעלם מרובדים רבים בקיימים באוויר, באופן טבעי ותמידי, שהילד הנולד נחשף ומושפע מהם עמוקות.
נושאים כגון: כוח השמש, הירח והכוכבים. כוח המקום שבו נולד הילד – לכל מקום יש חיים עם אופי ייחודי. לטבריה יש נוכחות עם אופי שונה מירושלים או תל אביב. אותם החיים של המקום יוצרים אפקט עמוק על האורגניזם של הוולד.
במסורות העתיקות, דרך שעת הלידה, המקום, והתאריך מאפשר להבין את ההשפעות האסטרולוגיות על אותו הוולד. ומתוך כך להעריך את סוגי ההשפעות שיחולו על חייו בגיל בוגר יותר.
ברגע שהוולד נולד, הוא נחשף ומגיב לכול היקום כולו, וכוחו של היקום על רב גווניו, יוצרים על גופו של הוולד אפקט הטביע את עצמו מיידית ולזמן רב.
זהו תהליך טבעי, שמן בזווית של הרך הנולד זהו חלק מן המפגש וההכנה ההכרחית של מבנה הגוף והנפש לחיים הבוגרים בשלב מאוחר יותר.

תהליך הלידה:
תהליך הלידה הטבעי של תנועת הוולד בתעלת הלידה – מהווה מהלך מכשיר קרקע לחוויה האורגנית והעצבית מול המפגש של הוולד עם העולם.
יש ל"מסגז" זה חשיבות עצומה בהכנה העצבית לקראת המגע הראשוני עם אוויר העולם.
ללא מסז' זה, הילד עשוי לחוות את המגע הראשוני עם העולם כאירוע טראומתי, מזעזע, שמחתים את עצמו בתוך המבנה של הילד ומותיר דפוס פיזיולוגי, אורגאני המתפתח בגיל בוגר יותר לבעיות רבות מן הזווית הקוגניטיבית.
קיים קשר הדוק בין פעולת הקוגניציה – התלויה בפעילות העצבית – לאופן שבו נולד הילד, וכיצד הוא עבר או שלא עבר את תעלת הלידה.
תהליך הלידה מייצר דפוס פיזיולוגי בגופו של הילד, המתפתח לאחר מכן למערכת התנהגותית, רגשית, קוגניטיבית, עם קשר ישיר ליכולות הלמידה של הילד.
תופעות רבות של בעיות רגשיות בילדים, עם קשיי קשב וריכוז, נעוצים באופן הלידה.

דוגמאות לקשר בין סוג הלידה לדפוס שהוא מותיר בגופו של הילד:
1- לידת מלקחיים, או לידת וואקום:
זוהי לידה טראומתית במיוחד, מן הזווית של ילד. לרוב אופן הלידה מותיר המטומא (סימנים של שתפי דם) על הגולגולת, ובמקרים רבים הילד נולד עקב כך עם מבנה גולגולת אליפטי או עקום לאור המשיכה בכוח החוצה מן הרחם.
(אין בכוונת הכתוב לעורר ביקורת על לידה זו, מובן וברור ואם קיים אילוץ רפואי ללידה מסוג זה, אז כמובן שיש לפעול כך – במקביל, יש דרכים לשיקום האפשרות לטראומה מסוג זה, וזוהי עיקר מגמת הכתוב)
מן הזווית של הוולד, זוהי חוויה טראומתית עם תחושת סכת מוות, המותירה זעזוע על המוח כאיבר.
מכיוון שהמח, מן הזווית האורגנית – משמר ו"זוכר" את סוג ההתנסות הזו, הדבר ממשיך לאחר מכן להפרעות עצביות מן הזווית של תפקודי מח, כאשר הביטויים הקליניים (לרוב) הם חרדות לא מוסברות, נטייה להנהגות אלימה או אימפולסיבית, קשיי לימוד – ריכוז וזיכרון, קשיים חברתיים.
מן הזווית של הקליניקה ההומיאופתית: בדרך כלל, יש לשקול מייד לאחר לידה מסוג זה arnica , עקב שתפי הדם וחווית הטראומה שברקע.
אפשרות נוספת היא – hypericum – לאור הפגיעה העצבית.
בגיל בוגר יותר, הבחירה של התרופה הינה על פי סוגי ההפרעות ההתנהגותיות, החברתיות, הלימודיות או הפרעות של תהליכי שינה (שגם הם אופייניות לביטויים מאוחרים של טראומת לידת וואקום ומלקחיים)
במקרים רבים – stramonium – הינה תרופה הומיאופתית רלוונטית לנושא זה.
2- לידה קיסרית – בניתוח והרדמה:
בלידה זו הילד לא עבר בתעלת הלידה, החשיפה לעולם מתרחשת (לרוב) באטמוספרה של מציאות אקוטית, מיידית, דחופה ואולי אף מסוכנת.
עקב אי ההכנה של הוולד ליציאה לעולם, הוא נחשף באחת ובבהלה לעולם, דבר המותיר בתוכו רושם של הפתעה ואי מוכנות.
בדרך כלל, מן הזווית הקלינית שכיח לראות את הקשר בין וויסות חושי, רגישות יתר – כמו שאין לילד עור, בעיות של קשב וריכוז – מן הזווית של ההאטה ביכולת התפיסה של הילד. (לרוב אין לילד בעיה של חיסרון באינטליגנציה, יש לו בעיה בהסחי דעת, עקב נושא הוויסות חושי, דבר שאינו מאפשר לו להיות קשוב בדבר אחד לאורך זמן. לאור מצב זה, הוא עשוי לצור פערים ולהיחשב על ידי המערכת כ"לא מוכשר"- אך דבר זה אינו נכון – לרוב ילדים אלו אינטליגנטיים ורגישים במיוחד, ועם זקוקים לאווירה לימודית לא סטימולטיבית – אלא רגועה ושקטה)
מן הזווית הקלינית – ההתאמה של תרופה הומיאופתית נעשית על פי הנטייה המבנית עם הקשר של העברה בין דורית (מיאזמות)
3- לידה שחבל הטבור הסתבך וסובב את צוואר הילד, כאשר בכל דחיפה או לחיצה של האם בתהליך הלידה, יותר אפקט של חנק מן הזווית של העובר הנולד.
זוהי חוויה מטלטלת וטראומתית מן הזווית של האם והילד.
יש מקרים שבהם נולד ילד עם כיחלון וחיסרון חמצן. מצב שעשוי לסכן את חיי הילד.
זוהי לידה המותירה בילד רושם קשה של סכנת מוות מיידי. בדרך כלל הדבר מתבטא בגיל בוגר בנטייה לחוויות פאניקה, חרדות קיצוניות, חרדת טביעה, חנק או חוסר נשימה.
בדרך כלל אופן הלידה הזו יוצרת בגיל בוגר אופי של אדם המגיב למציאות בפאניקה, בתגובות – לא רציונאליות, לא הגיוניות, והאדם מייצר לעצמו "הסברים" ופילוסופיית חיים המנסה לנמק לעצמו את סיבות החוויה האקוטית.
מן הזווית ההומיאופתית: אחד התרופות השכיחות ללידה מסוג זה ולאפקט המאוחר שלה, זהו aconite או lauroserasus.
4- ברוב הלידות יש אלמנט של טראומה, עקב הצומת הגופנית הדרמתית של האם ושל מה שחווה הוולד.
כמו כן ברוב המקרים אין הלידה מותירה בגיל בוגר חותם או טראומה, אך בכיוון שבעת התהליך יש אפשרות של טראומה, ההומיאופתיה נוטה לראות ב – arnica , כתרופה רלוונטית לשם הריפוי של אותה הטראומה.

סיכום: יש עוד סוגים רבים של צורות לידה והאפקט שהן מותירות על גופו של הוולד, וכיצד הדבר משפיע על החיים הבוגרים.
במאמר נכתב על סוגי הלידות הנפוצות – אך יש כמובן עוד אפשרויות רבות.
עם מזהים אפשרות קלינית זו, של תופעות רגשיות או גופניות הנעוצות בלידה, מומלץ לפנות להומיאופת בתחום של ההומיאופתיה הקלאסית, שזהו תחום טיפולי היודע להתייחס לאדוות הרחוקות של אירוע מסוג לידה ותוצאות שלו בגיל בוגר.
על כל הצדדים של ליווי היולדת והלידה, מומלץ להיוועץ עם מטפל מוסמך בתחום, עקב אפשרויות רבות של סוגי תרופות רבות בנושא לידה שיקום מן הלידה, לאם ולילד.