חלבונים ג' – "אדם ביצה"

החוויה העומדת מאחורי הצורך בביצה כמקור מזון:
"אני חש את הפוטנציאל שיש בי, אני יודע שיש בי את האפשרות להיות ביום מן הימים, גדול וחזק בעל יכולות ואיכויות הייחודיות רק לי.
אך כעת אני קטן, אני שתיל קטן בין עצים גדולים. בעולם כולם גדולים ואני קטן.
אני יודע שאני יכול להיות גדול, אך לשם כך אני זקוק להגנה, הגנה שתהווה חממה זמנית עבורי, עד שאגדל למקום שם לא אסתכן שהגדולים ירמסו אותי, ידרכו עלי.
האפשרות שידרכו עלי – ממקומי, מוחשית מאוד…. אני זקוק להגנה…
הגנה שתאפשר ליסודות רכים ועדינים בתוכי לגדול ללא חשש מן העולם הגס, האגרסיבי"
תמצית הדברים: ידיעת פוטנציאל פנימי, עתידי – עם צורך להגנה מפני העולם הגס, על מנת לשמר את האיכות הראשונית הפוטנציאלית שתגדל למקום שם היא תהפוך לעצמאית.

איכויות נפש של חלבון ממקור ביצה:

1- ראיית העתיד, ראיית החזון של האדם:
ידיעת הפוטנציאל שיש באדם, ולאיזה סוג של עתיד הוא מתכוון.
2- גמישות נטולת פיקסציה – קיבעון:
עקב ההבנה שיש תכלית עתידית להשיג, האדם מבין כי "מטרה מקדשת אמצעים", במובן החיובי של הגמישות הנדרשת מן האדם, לשם ההגשמה של דבר מה.
קיימת באדם ההבנה כי סוג התכלית שיש בו להגשמה, אינו חי בתנאים אידיאליים, להיפך – האדם יאלץ להתמודד במצבים רבים שאולי יהיו בעלי אופי המנוגד לאיכותו הפוטנציאלי של הדבר המבקש להתגשם ולהיהפך לגדול.
לכן קיימת באדם המוכנות לגמישות הנדרשת לדרך ההכרחית שהוא יודע שיאלץ להתמודד ולעבור.
3- יכולת להגשים וליצור תנאים להצלחה "יש מאין"….
כיוון שהתנאים אינם עומדים לרשותו של האדם, הוא מבין כי עליו לייצר לעצמו את התנאים ההכרחיים לגדילתו, לכן הוא מפתח יכולת להמציא לעצמו את האקולוגיה שלה הוא זקוק לשם התפתחותו.
4- איכות מסתתרת:
כאשר התנאים בחוץ אינם מאפשרים את אותה הגדילה ההכרחית לאדם. ניתנת האפשרות לאדם "להחביא או להסתיר" את אותן איכויות נפש שהוא מודע להן, אך שעדיין לא הגיע שעתן להתממשות. אז האדם, מתוך מודעות לקושי, שם את אותן האיכויות בהשהיה ממתינה לזמן שיגיע בעתיד לא ידוע, שם תתאפשר הגדילה ההכרחית.

תשוקה לביצים:
תשוקה זו ממלאת את כל מה שנאמר למעלה, בידיעת הפוטנציאל, בצורך להגנה – כיוון שהאדם חש עצמו צעיר וזקוק לחממה זמנית, בידיעת החזון העתידי ומהי משמעות החזון בסוג לקשיים שאדם יעמוד מולם ואיזה סוג כוחות הוא זקוק לשם כך.

דחייה מביצים:
1- עייפות מן הדרך, וממשמעותה, מסוג האתגרים שהיו והתישו את האדם. אולי אף הביאו לוויתור וייאוש מן האפשרות להגשמה.
2- אפשרות לאדישות שנוצרה באדם עקב הקושי והעייפות.
3- כעס ומחאה מסוימים על עצם הרעיון שהאדם זקוק לדבר מה בעבר למה שכבר יש לו..
בדרך כלל עקב דרך שכבר נעשתה, אך לא הושלמה. "אני" ואגו שכבר נרכשו אך עדיין זקוקים להמשך התהליך – לעיתים אנשים אלו עשויים לוותר על ההמשך ולהסתפק במה שכבר רכשו, עקב הקושי לגייס כוחות להליכה בשביל לא ידוע…
4- המשך של הנושא הקודם:
אדם שהצליח להגשים קצת מדרכו, ותוך כדי מה שכבר הושג, הוא זכה לנוחיות המאפשרת נינוחות, דבר שקשה מאוד לוותר עליו (על אותה הנוחות ודפוס חיים נינוח)

החמרה מביצים:
אלרגיה מביצים: הצטברות של כישלונות שהאדם חווה שיחס למגמה לרצון שלו להוציא תוכן פנימי שיש בתוכו מן הכוח לפועל… כאשר הוא נחל אכזבות ביחס לתגובות שקיבל מן החוץ ותחושת חוסר ההגנה, הנאיביות הראשונית והתמימות שהובילו לתחושת כאב וכישלון…
כאשר מקרים אלו חוסמים את יכולת הביטוי לפוטנציאל שחייב להתממש – זהו המקום המייצר אלרגיות לביצים.
התגובה הגופנית לאלרגיה מגלה את המקום באדם ששם מצטברות ההתנסויות הכואבות המונעות את המשך ההתפתחות.
1- פריחת עור: האתגר היה בלייצר את הגבול הנכון מול העולם, שנפרץ.. מיקום תגובת העור מגלה את המקום הרגשי שנפרץ.
2- קשיי נשימה: האתר היה ברצון לפתח תכונה נפשית שהכרחית לשם יכולות ביטוי אישית. בדרך כלל הדבר אמור ביכולות של ביטחון עצמי בביטוי אישי מול ציבור וקהל, בעיקר כאשר הביטוי הינו בתכנים אישיים ואינטימיים.
3- גזים, נפיחות בבטן, כאבי בטן ועצירות: חוויות שהאדם חווה ביחס לרצון לבטא דבר מה מעצמו, דבר שהביא לידי סערה רגשית שהאדם אינו יכול להכיל ולעכל מן הזווית הרגשית. אדם ניסה לבטא משהו – קיבל תגובה שלא יכול היה להכיל, דבר שהביא לתגובה גופנית זו.

בהחמרה מביצים יש כעס ופצע רגשי פעיל ביחס לתנועה של האדם לכיוון החזון העתידי שלו.
בדרך כלל עקב כאב הכישלון, האכזבה העצמית, וכעס העצמי על הניגודיות בין מה שיש עדיין לעשות מול מה שכבר נעשה.

חלבונים ב' – "אדם בשר"

איכויות נפשיות שבשר מזין ומקדם:

1- הנושא המרכזי: עיקרון האב:
מזון בשרי מזין את חווית האב, בדרכים שונות.
התשוקה לבשר, עקב חסך בדמות אב או באיכות הנפשית שדמות האב בונה באדם.
דחייה – חוויות האב או דמות האב איננה מזינה וקיים באדם דחייה ממגע של דמות האב באופנים רבים, אולי עקב זיכרונות ילדות מוקדמים, ואולי דמות האב מהווה הפרעה בהתפתחות של האפשרות לפיתוח נטיות אינדיבידואליות – עצמאיות, בדרך כלל עקב דומיננטיות יתר.
החמרה מבשר – זוהי עדות ל"פצע" ביחס לדמות האב, היוצרת הפרעה וקושי אקטיבי בנפש האדם ביחס לדמות האב, ביחס לאיכות הנפשית הנבנית מדמות אב.

חלבון ממקור בשרי – מקדם את העמידות שנבנית באדם עקב דמות האב שהייתה לאדם, ועדיין קיימת (לא תמיד דמות האב, זהו האב הביולוגי, במקרים רבים דמות האב, עשויה להיות מורה לחיים, או דמות שיצרה רושם עמוק הגורם לאדם לראות באותה הדמות יסוד לחיקוי או רצון ללכת בעקבותיו ולהידמות לו – דמות מנהיג)

2- איכות הזכרית:
חלבון מבשר מקדם את האיכות הזכרית באדם, את משמעות העיקרון הזכרי במבנה אישיות המתפתח בילדים ונערים.
במבוגרים חלבון בשרי מקדם את איכות הזכרית על כל המשמעויות שלה, בהופעה של איכויות זכריות בכל תחומי החיים.
תשוקה : צורך בחיזוק האיכות הזכרית.
דחייה: קושי מן האיכות הזכרית, כפי הנראה עקב הצטברות של אירועים בעבר של התמודדות מכאיבה מול האיכות הזכרית.
החמרה מבשר: דרגה עמוקה יותר של פגיעה בנפש האדם ביחס לאיכות הזכרית – אפשרות ל"פצעים" פתוחים עקב המשמעות של איכות זכרית בנפש האדם.
דוגמה: נער שחי החברה אלימה, הוא עצמו עם נפש עדינה, דבר שמחייב אותו לפתח מערכות התנהגות שאינן נכונות לו, עם מחיר של סטייה ממקומו העדין. הדבר יוצר פצע נפשי של שזירה לא נכונה של האיכות הזכרית במבנה האישיות שלו, מכאן האדם יפתח דחייה מזון בשרי, כיוון שהוא מעצים איכות שאיננה נכונה לו.

3- תחרותיות, הישגיות, זהות הנקבעת על פי התוצאות המוכחות שהיא משיגה:
זהו היבט נוסף של האיכות הזכרית.
חלבון ממקור בשרי, מקדם באדם את העמידות ביחס לסוג הכוחות והנחישות שעל האדם לגייס כדי להתמודד עם מצבי לחץ לאורך הזמן עד למקום ששם ההישגים יהפכו לתוצאה קבועה ומוכחת. בדרך כלל אדם מאמץ קריטריונים חברתיים לקביעה מה נחשב להצלחה. דרגת "זכריות" גבוהה יותר, הינה קביעת קריטריונים להצלחה הנובעים מן המיתר הקיומי של האדם, ממנו עצמו…

4- דמותו של הצייד:
ביטוי נוסף למושג הקודם ביחס למהו הדבר המכונה הישג, דבר שצריך להראות בתוצאות קונקרטיות. מכאן איכות הצייד, המתפתחת ביחס לאיכות זכרית, הזקוקה להראות תוצאות קונקרטיות ליכולות של הזכר.
תשוקה לבשר: צורך לקדם את איכות הצייד הזכרי.
דחייה מבשר: דחייה מן ההתמודדות של השדה ששם על האדם להראות איכות הצייד.
החמרה: קושי גדול ונטייה להימלט ולהימנע מן המקום ששם האדם יאלץ להראות את איכות הצייד שלו. בדרך כלל אנשים (זכרים ונקבות) עם יסודות נשיים באישיות שלהם, מפתחים החמרה ואף אלרגיה למזונות בשריים, עקב האיכות שמזון זה מעודד שאיננה אורגנית לטבע הבסיסי שלהם.

5- וויטאליות גופנית:
חלבון ממקור בשרי, באנשים הזקוקים לאיכות הבשרית, מעצים ומחזק את המוטוריקה של תנועת שלד שריר, ברמת הגמישות והוויטאליות התנועתית.
לנושא זה יש חשיבות עקיפה לאיכויות הנפשיות, כיוון שבאנשים הזקוקים לאיכויות שציינו, האיכות התנועתית המוטורית חשובה ביותר לשם יצירת תשתית גופנית תומכת בהתפתחות האיכויות הנפשיות.
לכן – כאשר אדם חש חוסן גופני גבוה יותר לאחר צריכה של מזון ממקור בשרי, זהו סימן כי במקביל לתחושת הוויטאליות, גם האיכויות הנפשיות המקבילות נתמכות בהתפתחות שלהן מן התזונה הבשרית.

שלושת אבות המזון: חלבונים א' – "אדם חלבון"

חלבון, protein (מיוונית – "פרוטאיוס", ראשוני)
החלבון לוקח חלק מרכזי בבנייה של המבנה הגופני על רוב תפקודיו, רקמות קולגן, שריר, עצם, פעילות אנזימים והורמונים, כולם זקוקים למרכיב החלבון כיסוד מרכזי למבנה הגופני ולפעולה שלו.

חלבון כמרכיב תזונתי אינו קיים לבדו הטבע, הוא תמיד קיים בריכוזים שונים במקביל למרכבים נוספים במזון כלשהו.
דוגמה: בביצה, קיים בריכוז של 13% חלבון כאשר שאר המרכיבים הם שומנים, פחמימות בריכוז נמוך וכן ריכוז גבוה של וויטמינים ומינרלים.
לכן בכל מזון המכיל חלבון, אופיו של החלבון השזור עם מרכיבים נוספים, אינו זהה לחלבון בסוגי מזונות אחרים.

מקורות מזון העשיר בחלבון:
1- בשר, בעיקר ממשפחת היונקים (בבשר בקר יש 26 גרם חלבון מתוך 100 גרם)
2- דגים, (בדג סלומון יש יותר מ20 גרם חלבון מתוך 100 גרם)
3- חלב ומוצרי חלב (בחלב פרה יש בממוצע 3.5 גרם חלבון מתוך 100 גרם חלב)
4- חלבון ממקור צמחי, אגוזים, טופו וסויה, טחינה, עדשים, אפונה, שעועית, קינואה ועוד…

החלבון אינו מתפקד באותו האופן כאשר הוא שזור במזונות שונים. לכל מזון העשיר בחלבון יש אופי ייחודי לו, כך שגם מרכיב החלבון שבו "יעבוד" כמזון, באופן הייחודי לו.
לכן באנשים העוסקים בספורט ומחשבים את כמות החלבון היומית, יש להבין כי לא רק אחוז החלבון חשוב בחישוב כמות הגרם במזון, אלא שהעיקר זהו מקורו של החלבון שבכל מזון העשיר בחלבון, הוא יפעל פעולה שונה, ביחס למזון ממשפחה שונה.
כך שגם אם אחוז החלבון זהה בכמות שלו במוצרי מזון מסוימים, החלבון לא יהיה זהה בתפקודו המטבולי בגוף (למרות שכמותית הוא זהה)
מה שמכתיב את טיב פעולתו של החלבון – זוהי איכות המזון ששם קיים החלבון כמרכיב במכלול המרכבים של מזון מסוים.
לכן – חלבון שמקורו מעולם החי מול חלבון שמקורו מעולם הצומח, פועל פעולה שונה כאשר הוא נצרך כמזון (כיוון שאיכות של מזון מן החי מול איכות המזון מן הצומח, שונים זה מזה באופן דיכוטומי)
לא הכמות חשובה, אם כן – אלא מקורו של החלבון ואיכותו, היא זו החשובה ביחס למגמה של מה שרוצים להשיג ממזון מסוים.

נקודה נוספת: חלבון מסונתז, או מרוכז כתוספי תזונה, פחות איכותי משמעותית ממזון טבעי המכיל חלבון. למרות שריכוז החלבון גבוה בתוספי תזונה בנושא זה, אין בהם את שאר המרכיבים במזון הגולמי הטבעי שכל מרכיביו השונים הופכים את החלבון לעשיר ולפעיל יותר באופן בוא הוא לוקח חלק הבונה את מע' שלד שריר על כל צדדיה.
החלבון הלא טבעי, המרוכז – טוב במקרים פתולוגיים של תת תזונה מסיבות של מחלות רקע או לאנשים שהמקצוע שלהם הוא בבניית גוף – Body builders, לשאר האנשים, תוסף תזונה מסוג של ריכוז חלבון מסונתז, אינו משרת צורכי הגוף ואולי אף עשוי להזיק כאשר הוא נצרך ברמות גבוהות על פני תקופות זמן ארוכות.

צריכה יומית באדם ממוצע של חלבון עומדת על 0.8-1% ביחס לקילו, כלומר אדם השוקל 75 קילו זקוק הממוצע ל70-75 גרם חלבון בצריכה יומית. כאשר אחוז הצריכה משתנה ביחס לעיסוק היומי של האדם. ככל שהאדם יותר פעיל גופנית, הצריכה של חלבון עולה, עקב הפעילות השרירית והמוטורית הזקוקה לחלבון לשם בניית תאי שריר ופעילותו, דבר הנכון כמו כן לרקמות העצם.

איכויות רגשיות שהחלבון מזין ובונה, מעבר לנושא הגופני:

1- יכולות מוטוריות שיש להן השלכות רגשיות:
עמידות רגשית כאשר יש קשיים ועל האדם להראות ולהוכיח יציבות, כוח התמדה, כוח רצון, יכולות התמודדות כאשר בא הקושי.
יכולות של גמישות ושינויי עמדות ביחס לנושאים קשים, מבלי לוותר על ה"אני" של האדם.
גמישות מתוך חוזק וחוסן.
יכולות בגיוס של משאבים, במובן של לצרף אנשים למשימה ולעבודה משותפת לשם השגה של מטרות משותפות.
יכולת תנועה ותמרון כאשר הדרך (בעיקר ביחסי אנוש) איננה חלקה.
2- איכות מרכזית:
צורך ביציבות, בביטחון, במושג ה"בית" כיסוד המקנה ביטחון.
לכן "אדם חלבון" זקוק במקביל לבית, יחסי אנוש ויחסים בכלל בתוך המבנה המשפחתי ששם יש יציבות ביטחון ואיכויות אנושיות דרכן האדם חש מוגן ובטוח (חיבה, אהבה, עזרה הדדית, רצון טוב, ראיית האחר, התחשבות, תשומת לב למקומו של האחר)
קיים ב"אדם חלבון" צורך עמוק בתחושת הביטחון, לכן ייתכנו באנשים אלו חרדות הקשורות לחיסרון הוודאות העתידית.
חרדות סביב האפשרות להיעדר משאבים כלכליים, שאולי הבריאות לא תעמוד להם בעתיד, שמשהו קטסטרופאלי שאינו ברור יבוא וייקח מהם את מה שיש להם כעת, ואת מה שהם הצליחו לבנות עד כה במאמץ רב.
3- המבנה החלבוני קיים כדי לשרת מטרה:
אנשים הזקוקים לבהירות לגבי הדרך, לאן הם הולכים, מה הם רוצים להשיג, מהו חזון החיים שלהם במובן הרחב: מדוע אני כאן, מאין באתי ולאן אני הולך. מהם המשאבים שיש בידי בכדי להגשים את סיבת הקיום שלי, ומהם הצעדים המעשיים למימוש של התכלית.
4- "אדם חלבון" – אינו אינדיבידואליסט אלא איש קהילה ומשפחה, שרואה עצמו כחלק ממעגל אנושי. הוא זקוק למעגל האנושי לשם ההגנה והביטחון.
מתוך כך יש בו דאגה "סוציאליסטית" לכל הפרטים שבקבוצה, במשפחה או בקהילה.
לרוב אלו אנשים הפעילים חברתית מתוך המודעות למעורבות ההדדית וכיצד היא משפיע על כל פרט במכלול החברתי.
5- כישורים קומוניקטיביים:
כישורים אלו הם תוצר של אדם מעורב, הרואה את החשיבות של הכלל, ושל העבודה משותפת. איכות זו מפתחת ב"אדם חלבון" כישורים חברתיים וקומוניקטיביים המסוגלים לגעת באנשים, להגיע לליבם ולהניע אותם לפעולה משותפת.
6- במצבי חולשה, "אדם חלבון" עשוי לפתח חרדות עתידיות (כמו שנאמר למעלה) עם איבוד הציר הפנימי שלו, דבר הגורם לערעור של המבנה כולו.
תיתכן חולשה ב"אדם חלבון" בריכוז הפנימי, בידיעת הנקודה הייחודית והאינדיבידואלית.
דבר שעשוי להתרחש עקב פיזור יתר, תקשורת יתר, דאגת יתר למבנה כולו.
שם האדם עלול "לשכוח" את עצמו לאבד את המרכז של ה"אני" שלו.
האיזון בין חשיבות המשפחה כגורם המהווה ביטחון מול האיכות הפרטית שאיננה קשורה בהכרח לשייכות המשפחתית, קהילתית. היא זו המאותגרת באיזון הדק שלה בקרבו של "אדם חלבון".
7– "אדם חלבון" בנטיות היסוד שלו, זקוק למעמד חברתי, שיכירו בערכו.
הוא צייד באופיו, הראשון להוביל, היוצא לחפש לעצמו לקהילתו הרחבה טריטוריאלית – שהיום הדבר מתבטא במובן של יזמות, חידושים והמצאות, ודרכים שונות להרחיב את מעגל החיים של הקהילה, דרך חדשנות טכנולוגית הפורצת דרך.

על היחסים של האדם עם המזון, וכיצד הדבר מהווה שיקוף על האתגר ההתפתחותי של האדם

1- מכיוון שברוב בני האדם, המזון אינו רק לשם צורכי קיום הגוף, אלא שהמזון במקרים רבים מהווה תחליף ופיצוי לדבר מה החסר. הרי שהמזון בעבור רוב בני האדם, מקבל משמעות רחבה בהרבה חוץ מעצם היות המזון יסוד המזין לצורכי הגוף וקיומו.

2- לכל מזון יש איכות המזינה בגוף דבר מה עקב המרכיבים של אותו המזון, המזינים את האדם באותה האיכות, משתי זווית: הגופנית והנפשית.

3- תשומת לב מיוחדת ניתנת לאיכות הנפשית הניזונה וגדלה ממזונות שונים:
כל מזון מזין באדם איכויות נפשיות, המקבילות לאיכות הרכב המזון.
דוגמה: הטעם המתוק מזין באדם את המקום הנפשי שדרכו האדם חש טעם ומשמעות בחיים.
וכן – מרכיב הסידן במזון, המזין דרך הסידן את הצורך באדם לביטחון ולמבנה הנותן לו תחושת הגנה, יציבות ובית.

4- כל מזון מזין כמו כן איכויות בנפש באדם הזקוקות למזון קונקרטי כדי להתפתח ולגדול לכיוון חזון החיים של האדם.
מכאן שלכל מזון יש איכות הבונה באדם תכונות מהם מתהווה העתיד של האדם, דבר זה נלמד מן ההקבלה בין איכות המזון והאיכות שהוא מזין ברובד הנפשי.

5- ניתן אם כן, להבין על מקומו ומצבו הנפשי של האדם על פי סוגי המזונות שהוא ניזון מהם, והיחס שיש לו למזון שאליו הוא נמשך או נדחה.
את נושא זה לומדים דרך הכללים הבאים:
א – תשוקה למזון מסוים: מלמדת על חיסרון של אותו היסוד במישור ההזנה הנפשית של אותו המזון, מכאן התשוקה.
ב – סלידה, דחייה ממזון מסוים: מלמדת על הדחייה מן האיכות הנפשית שאותו המזון מזין.
ג – החמרה ממזון כלשהו, כגון אלרגיה לתותים, בוטנים, חלב פרה, גלוטן ועוד: מעידים על יחסים מורכבים עם האיכות הנפשית שאותו המזון מזין, דבר המלמד על "פצע" רגשי ביחס לאותה האיכות הרגשית שאותו המזון מזין.

6- סיכום ביניים דרך דוגמה:
חלב פרה מזין באדם את יסוד ההזנה האימהית, את החום האימהי, את הביטחון שתינוק זקוק לו דרך הקשר והחום האימהי המגן.
א- משמעות תשוקה לחלב: צורך עמוק לחום ולהזנה האימהית החסר. צורך שיש לו חשיבות עתידית לבנייה של האדם כלפי יכולות עתידיות הנבנות מן החום וההזנה האימהית.
ב- משמעות דחייה מחלב: דחייה מן החיבוק האימהי שעשוי להיות מציף, עד חונק. או פוצע נפשית עקב העיוורון של תהליך הזנה ללא תשומת לב למצבו של הילד הניזון. הילד הניזון לא נראה אלא שקוף והוא במקום של ההבסה.
ג- משמעות החמרה מחלב: קיים באדם פצע רגשי פעיל ופתוח בנושא היחסים שיש לו עם אימו.

המקום הגופני ששם קיימת ההחמרה מן החלב, מלמד על מיקום הפצע:
פריחות עור מחלב: האדם לא יכול לשמור על גבולות מול אימו, מן הזווית שלו הוא כמו ומאבד את זהותו בנוכחות אימו עקב חיסון היכלות להגן על עצמו בתיחום וגבול, אולי עקב אימא דומיננטית מדי בחוויה שלו מולה.
גזים ונפיחות בבטן: רגשות קשים שאינם נאמרים ביחסים עם האימא, האדם חש "טעון" ברגשות נגטיביים שהוא עצמו מודע להם, אך אינו יכול לבטאם.
עייפות לאחר צריכת חלב: הקשר עם אימא – גוזל כוחות.
ד- תיתכן אפשרות רביעית, שהיא רלוונטית ביותר: האדם חש אדישות לחלב, זהו מזון בלבד ואין לו תגובה מיוחדת כשלהי לנושא החלב.
זהו מצב בריא ונורמטיבי שם עיקרון ההזנה האימהית אינו מהווה נושא לעבודה או התבוננות לאותו האדם. כלומר: זהו מקום בריא ופטור מקשיים רגשיים.

7- תהליך ניתוח זה נכון לכל סוגי המזונות, ביחסים של אותו המזון עם האדם ושל האדם עם אותו המזון.

מכאן: יתבונן האדם בסוגי המזונות שהוא חש כלפיהם, תשוקה (חסך) דחייה (קושי רגשי) החמרה (פצע רגשי פתוח) או אדישות נורמטיבית.
וכך יידע על עצמו את מקומו המדויק בתקופה זו בחייו ומהו שדה ההתמודדות שם יש מקום לתשומת לב מיוחדת ומדוקדקת יותר.
מקום הקשור לצורך בהזנה, או בריפוי של מקום רגשי כואב ופצוע.

אבות המזון – שומן ב', הקשרים הומיאופתיים

על סוגי היחס לשומן בתרופות הומיאופתיות

האפשרויות ליחסים עם שומן ברפרטורי:
1- דחייה:
שומן מעניק "שפע" שהאדם מוצא את שפע זה כדבר המזיק לו.
לכן הוא חש דחייה מסוג ה"שפע" ששומן מציע.
2- החמרה:
יכולה להיות החמרה משומן בשני מישורים מרכזיים, הגופני והנפשי.
המקום הגופני המוחמר משומן, מצביע על הקושי לניהול ה"שפע" שיש בשומן (יש למקום הגופני הרגיש לשומן הקשרים נפשיים ברורים, אותם ניתן ללמוד ב"סימבוליקה גוף – נפש")
כשל בניהול השפע בדרך כלל קשור לכבד וכיס מרה.
את סיבות הכשל יש לבדוק קלינית, לעיתים הדבר נובע עקב צריכת יתר של "שפע" הגורם למחנק ביכולת של מע' העיכול ( בעיקר של הכבד) להתמודדות עם ניהול השפע.
ולעיתים עקב חיסרון היכולת לקבל את השפע, דבר הנראה בעיקר במישור הנפשי ( חיסרון הכלים הנפשיים לניהול השפע)
3- משיכה:
המשיכה לעוד…. הצורך בעוד…
דבר שמתבטא בשני מישורים, בגופני – כאשר יש צורך לאנרגיה מרוכזת במבנה גופני אינטנסיבי (ספורטאים, מבנה היפר אקטיבי, מבנה גופני הנוטה להתפרץ, להתפוצץ)
מישור שני – בני אדם הנוטים לאגור ולא לשחרר (במובן הרגשי) דבר הדורש כוחות לשם יכולת העיבוד של הנושאים הנאגרים.

דוגמאות מן המטריה מדיקה, תרופות מרכזיות לנושא זה:

1- דחייה משומן:

China : שומן זהו מזון מרוכז וכבד, דבר הגורם להאטה והפרעה ביכולת המחשבתית – רעיונית של china, לכן הוא חש דחייה משומן, כיוון שהשומן גורם לו להפרעות בדינאמיקה ביצירתיות המחשבתית שלו. הוא הופך לאיטי יותר לאחר צריכת שומן, דבר המכביד עליו.
China זהו אדם יצירתי, פעיל, עם תגובות נפשיות מהירות לעולם הסובב.
דחייה עקב הנטיות הנפשיות.

Ptelea trifiliata: תרופה ממשפחת ה – rutacea, תרופה עם זיקה לבעיות כבד.
אדם אינטנסיבי רגשית וגופנית המורגל בעבודה, תנועה ועשייה. הוא זקוק לאנרגיה מיידית ולא למצבורים שלה. לכן צריכת שומן מכבידה עליו, בעיקר במטבוליזם של כבד, הנקרא לעבודה מהירה לפירוק מולקולות שומן לשם יצירה של אנרגיה מיידית, דבר המכביד על תפקודו.
אדם המורגל בעשייה ועבודה קשה, לכן הצורך שלו באנרגיה הקלה לפירוק.
תרופה במישור הגופני.

Pulsatila: דחייה משומן, עקב הדחייה מן הרעיון שהיא "נתמכת".
ב pulsatila, יש צורך להישען על דמות חזקה המהווה תמיכה למבנה פנימי אמורפי.
שומן זהו מזון מרוכז מדי עבורה, המאתגר רגשית את המקום האמורפי (עיכול ועיבוד שומן, זוהי פעולה מטבולית מורכבת, השייכת לאנשים מורכבים)
הקריאה האבולוציונית, הפנימית של pulsatila: תנו לי לעשות את הדברים לבדי. שומן זהו מזון מרוכז, תומך ואוגר, שאיכותו נוגדת את המגמה האבולוציונית של pulsatila.

2- החמרה משומן:

Cyclamen: תפיסת עולם רצינית, אחראית, המביאה לידי תגובה גופנית של תחושת כבדות, לאות ומלאות… לכן מצב פנימי זה מוחמר משומן הגורם להכבדה נוספת.
ההעדפה של cyclamen, בתזונה קלה, דבר המביא לידי הקלה בתחושת הכבדות המערכתית.

Graphites: ב graphites יש תחושה תמידית שהוא לא מצליח להבין דברים עד הסוף, תמיד הוא נותר עם תחושת "איחור" או פיספוס של חלק מן הפסיפס של אירועים חברתיים או לימודיים שהוא לוקח בהם חלק.
השומן מכביד עליו עוד בנושא זה, וגורם לו להאטה נוספת מן הזווית המנטאלית, דבר המחמיר את מצבו.
לכן הוא חש דחייה ממזונות שומניים (סיבות מנטאליות ורגשיות)

Taraxacum: שן הארי, תרופה מרכזית לחיזוק תפקודי כבד. אדם רגיש, פתוח, זמין, פגיע, נוכח, אמפאטי לזולת. הכבד נוטה להיפגע עקב רגישות היתר שיש לו ביחס לקשרים החברתיים או האינטימיים.
לכן ההחמרה משומן ב taraxacum, הינה גופנית על בסיס מבנה האישיות.

3- משיכה לשומן, desire:

משפחת ה nitrite, בעיקר nitric acid, כאב טיפוס למשפחה:
נטייה לעוצמות נפשיות מתפרצות, המתפוצצות – לעיתים ללא שליטה. כאשר נטייה זו הינה אורגנית (גופנית – נפשית) וכן נטייה "לא לשכוח ולא לסלוח" (בעיקר ב nitric acid)
לכן – מבחינתם שומן זהו מזון המהווה סוג של "דלק" לדינאמיקה הגופנית נפשית, המזין ומניע את התכנים הנפשיים מן הפנים לחוץ.

התרופות המופקות מבקטריות מעיים כגון bacilllus morgan:
אלו הן קבוצה של תרופות שחשיבותן בהחזרה של יכולת הספיגה של המעיים.
יציאה מאיזון בתהליך ספיגה במעיים הינו בעל היקף סימפטומטי עצום, עקב קשרים מטבוליים שכל תא בגוף מגיב להם.
מסימפטומים גופניים, דרך הכוחות (כוח וויטאלי) ועד לתפקודים נפשיים ומנטאליים, כאשר המכנה המשותף בירידה תפקודית זו, הינה על בסיס הישחקות הפלורה הפנימית של דפנות המעיים, לרוב עקב תרופות קונבנציונליות כמו אנטיביוטיקה מניעתית לאורך זמן רב, או מחלות מעיים אקוטיות כמו טיפוס הבטן – הגורמות לאיבוד שכבות פנימיות של דופן המעי, וכן תזונה לא נכונה לאורך זמן, או צריכת חומרים נרקוטיים המשבשים לבסוף את תהלכי הספיגה במעיים.
בדרך כלל, הדרך לאבחון הרלוונטיות של תרופות אלו, הינה כאשר רואים ירידה תפקודית מערכתית שהיא תוצאה העוקבת אחרי מחלת מעיים שקדמה לירידה המערכתית.
שומן בתרופות אלו, תומך ועוזר להשבה של דפנות המעיים שנשחקו (סוג השומן המתאים לשיקום המעי, משתנה לאדם לאדם ע"פ קריטריונים המחייבים אבחון אישי, שומן ממקור צמחי ואיזה, או מעולם החי, ואיזה)
בתרופות אלו התשוקה לשומן הינה קריאה בריאה של המערכת למרכיבים הנחוצים לה לשם שיקום דבר מה שנשחק (בניגוד לקבוצה הקודמת, שם המשיכה לשומן הינה חלק מן הדינאמיקה הפתולוגית)

Leprominium: נוסודה מצרעת. כמו כל התרופות מקבוצת הנוסודות, יש לתרופה זה היבטים רבים.
אחד מהם הינה תחושת היסוד הרגשית: "מלוכלך, לא רצוי, דחוי חברתית, יש בי משהו שמגעיל ודוחה אחרים, אין לי מקום בעולם הזה – אני חריג, אפילו אלוהים נטש אותי".
שומן בתרופה זו מהווה מזון מנחם למקום רגשי מורכב ועמוק ביותר בכאב הדחייה שיש בו.
מדוע השומן מנחם? כיוון שהוא עשיר ועתיר אנרגיה, ויותר גרביטציה של האדם לארץ, הוא כבד, מזין ומקרקע. לכן בחוויה של leprominium בצריכת השומן מהווה גורם מנחם במובן הרגשי.

סיכום:
לכל תרופה בהומיאופתיה של אופי מטבולי הייחודי לה, כך שעל אף כי יש תרופות רבות תחת הרובריקה של דחייה, משיכה או החמרה משומן, לכל תרופה יש יחס שונה למשמעות צריכת השומן. אותו יש להבין ביחס לאופי התרופה.
נושא זה, נכון לכל קבוצות התרופות המופיעות תחת רוביריקה המתארת מצב דומה כלשהו (גופני או נפשי)

שלושת אבות המזון: השומן

שלושת אבות המזון:
שומן:
לשומן תפקידים מטבוליים רחבים, כגון מולקולת הכולסטרול שממנה מתפרקים רכיבים לשם יצור הורמונים כמו: קורטיזול, אסטרואידול, טסטוסטרון, אסטרוגן ופרוגסטרון.
השומן לוקח חלק חשוב בבניית תאים, דפנות התא ובאברונים הפנימיים של חלקי התא.
השומן מהווה גורם מבודד, לכן הוא קשור באופן עקיף על שמירה של טמפרטורת הגוף.
השומן לוקח חלק פעיל במטבוליזם מורכב של ויטמינים המוגדרים כשומניים, שלכל אחד מהם יש חשיבות רבה במכלול המטבולי הקשור למעגלים ביולוגיים מערכתיים.
ויטמינים E D A K , הנאגרים בתאי השומן, הם ויטמינים ליפידיים (חלק ממולקולת שומן) בעלי הקשרים מערכתיים רחבים.

נושא מרכזי:
תאי שומן מכילים מאגר עתיר אנרגיה לצורכי חיסכון עתידי, כדי שאותה האנרגיה ההכרחית תהייה זמינה, אם ייווצר החוסר.
תאי השומן אם כן, הינה מערכת לשימור אנרגיה, הנותנת תשובה לאפשרות של מצבי חסך עתידיים.

השומן, היום ובעבר:
1- בעולם הקדום, שומן נחשב לסימן של עושר ובריאות. ככל שהאדם היה שמן יותר, הדבר העיד על מעמדו ועל עושרו, כפי הנראה עקב הקושי בשימור וייצור המזון, דבר שהיה שמור לעשירים בלבד, כשלעניים לא היה את המשאבים להשיג מזונות, ואם כן – היה זה מזון בסיסי ולא איכותי יחסית לעשירים, לכן הרזון אפיין עוני ושומן – עושר.
2– בזמנים המודרניים המציאות התהפכה. כיום תופעת השמנת היתר שכיחה יותר דווקא במעמד סוציואקונומי נמוך. למעמד מבוסס יש יכולת לרכוש מזון איכותי, ללכת לחדר כושר, למאמן אישי, מבשלת אישית, רכישה של מוצרי מזון איכותיים יותר ומודעות לנושא. כמו כן תופעת השמנת היתר שכיחה ביותר בארצות המפותחות, קפיטליסטיות, שם יש שפע של מזון תעשייתי זול וזמין.
היום נושא השמנת היתר מהווה את אחת מן הסיבות המרכזיות למרחב פתולוגי רחב. השמנת היתר מעלה את דרגת הסיכון לסוגים רבים של מחלות.
3- הארכיטיפ של נושא הצטברות השומן בגוף, בעולם כפי שהוא היום, הינו:
החשש שבעתיד לא יהיה דבר מה העקרוני לקיומו של האדם.
לא יהיה אוכל, או מקום מגורים, או יחסים ואהבה, או מעמד חברתי.
קיימת חרדה שדבר העקרוני לאדם, שגורם לאדם לאגור את אותו הדבר שחסר לו, עד לרמה פתולוגית, עקב החשש שיסוד זה יחסר לו בעתיד.
בדרך כלל היסוד החסר, קשור לדבר שממנו האדם ניזון, וזקוק לו לשם התפתחותו. נושאים כמו: מזון, יחסים, אהבה, אינטימיות, מקום עבודה, מימוש עצמי ועוד..
כל אותם הנושאים שמהם האדם ניזון – בכל רמה.

מיקום הצטברות השומן בגוף, בעיקר כאשר הצטברות השומן איננה מאוזנת בסימטריה הגופנית (האזורים השונים בגוף אינם נראים פרופורציונאליים)
מלמד על המקום הרגשי באדם ששם הוא חש כי הוא בחסך, שם אין לו את מה שהוא זקוק לו כדי לחוש את עצמו בטוח, מוגן ובעיקר עם סוג ההזנה שהוא זקוק לה כדי להיות יציב, שלם ומוכן להתמודדות עם אתגרי החיים.
התחושה הפנימית של האדם הצובר שומן:
"החוויה בהווה איננה בטוחה, יש יסודות חסרים, העתיד אינו בטוח. לא יהיו בעתיד מרכיבים שעקרוניים לקיומי – לכן עלי לאגור כמה שיותר מן היסוד החסר (ע"פ החוויה הסובייקטיבית) למען הביטחון העתידי שלי".
מיקום הצטברות השומן, היא זו המעידה על המקום הנפשי שחש עצמו בחסך, ריק, ומצוקת האין.
לכן הוא זה שמתמלא, המקום המלא (פיזית) הוא המקום הריק (נפשית)

דוגמאות:
1- הצטברות שומן בסנטר (סנטר כפול)
החוויה בהווה: לא שומעים אותי , לא מבינים אותי, אני מנסה להעביר את רגשותיי, אך הצד השני לא רואה ולא מבין אותי. קשה לי לדבר על עצמי, להראות את פנימיותי. קשה לי להציג לעולם את עולמי הפנימי.
התוצאה של חוויה זו: הצטברות שומן בסנטר לכיוון הגרון, כדי לאגור אנרגיה לאתגרים עתידיים ששם האדם יידרש להתאמץ לדבר ולתקשר את רגשותיו מול מציאות שאינה מבינה או רואה אותו. הוא כביכול שקוף (בחוויה הסובייקטיבית של האדם)
2- הצטברות שומן לא פרופורציונאלית באגן.
האגן: אזור המכיל את חיוניות היסוד באדם, האנרגיה המינית, יכולת ההולדה, מרכז הכובד של האדם.
החוויה בהווה (יותר שכיח בנשים) מאמץ תמידי – שוחק וסיזיפי בכל נושאי העשייה של היום יום. "כל נושא ודבר דורש ממני את כל כולי וכל הזמן, ואני נשחקת ונותרת בסוף היום ללא כוחות".
קיים שימוש בצד המיני האטרקטיבי כדי לבסס תהליך הכרוך ביצירה, ששימוש בביטויים המיניים הם חלק מן המאמץ העשייה בנושאים שונים, אם דגש על הנראות והאסתטיקה.
הצטברות שומן באזור זה, מלמד על תחושת הריקון מן המשאבים הבסיסיים, וכן על חוסר ביטחון של האדם בנושאים שהוא מייצר וביכולת שלו ליצור אותם. עולה בתוכו השאלה אם הוא יהיה מסוגל לשמר את האוטנטיות שלו, ביחס לעשייה וליצירה.
אין בו את ביטחון שכן, שיצליח.
לכן הוא אוגר כוחות באזור האגן, שביטויו בשומן הנאגר באזור זה לצרכים עתידיים.
3- הצטברות שומן בברכיים:
הברכיים זהו המקום הראשון להראות את כיוון ההליכה של האדם, לכן משמעות הברכיים זוהי יכולתו של האדם ללכת את דרכו האישית והמיוחדת ולפרוץ לעצמו את הדרך ללא קשר עם הדבר נראה ריאלי או לא.
הצטברות שומן בברכיים מלמד כי האדם אינו חש ביטחון ביכולת שלו להתמודד עם משמעות ההליכה קדימה מול סוג האתגרים שהוא מבין שיהיה עליו לעמוד מולם. הוא חש עצמו חלש מולם, ללא כוחות מול אופי האתגר.
(האתגר הוא בסוג הכוח הנגדי שהאדם חווה כאנטיתזה לדרך האינדיווידואלית)
בדרך כלל זהו סימפטום שמלמד כי יש היסטריה מוקדמת של אירועים בהם האדם התמודד מול נושאים מורכבים, ולא הצליח לשמור על יציבותו וחוסנו.
לכן הביטוי לדבר – בצורך לאגור שומן בברכיים, דבר המבטא את חווית החולשה בהווה, ואת הצורך לאגירת כוחות לשם אותן ההתמודדויות שיבואו בעתיד.
4- לעיתים השמנת יתר עשויה להצביע על הרצון להחביא דבר מה, כאמצעי הגנה.
מצבים בהם אנשים לא רוצים שאחרים יראו בהם "אובייקט מיני" לכן הם משמינים, לעיתים באופן יזום, כדי להחביא את האפשרות שהם יראו "מושכים".
בדרך כלל השמנה מסוג זה, נראית וויזואלית כ"פני קרטיזון".
5- תרגיל:
א- יבחן כל אדם את הפרופורציה של גופו, היכן קיימת בגופו הצטברות שומן לא סימטרית.
ב- יבדוק את משמעות האיבר ששם יש הצטברות שומן בקטגוריה "סימבוליקה גוף נפש".
ג- וינסה לראות את הקשר בין המיקום הגופני שם יש הצטברות שומן לא פרופורציונאלית למצבו הרגשי, מה הדבר מלמד עליו בנושא סוגי החסכים, חווית חוסר הביטחון שבהווה, ומהי האסטרטגיה שהוא אימץ כדי להתמודד עם חווית חסך מסוימת, כדי להבטיח את עתידו (דבר הנלמד ע"פ המיקום הגופני שם יש הצטברות שומן א-סימטרית)
ד- משיקוף זה מתאפשרת הבנה עמוקה יותר של האדם על עצמו, ועל השדה של ההתפתחות והעבודה העצמית הרלוונטית לו, כפי מקומו היום.