פרשת כי תשא, לוחות הברית הראשונות, מול השניות

"וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת"
אלה הם לוחות הברית כמו שאלוהים רצה. לא היה כתוב עליהם דברי מצווה והלכה, כי אם דברי חשק ואהבה, דרך הנבואה ורוח הקודש, דרך הקשר הישיר ואישי לאלוהות.
כמו שהאדם נבנה להיות מקדש נושם וחי את האלוהות. דברי לוחות הברית הראשונות לא הראו כי את המצווה האחת, היחידה. היא המצווה המורה את דרך הנבואה ורוח הקודש, דרך החיבור והקשר הישיר, דרך ההגשמה של חיבור העולמות ותיקונו דרך נפש האדם.
המצווה המחברת אדם ואלוהים ליחידה אחת, להיכרות אישית ואינטימית עם האלוהות. לחיי צוותא וצעדים משותפים בעת האדם חי חיי שעה וחיי עולם המקביל.

"וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר"
נודע בשבירת הלוחות, הלוחות הכתובות באצבע אלוהים, כי לא ניתן למוסרן לקהילה, לעם, לציבור אנשים.
נודע כי לוחות אלו אינן נתפסות על ידי קבוצה מרובה של אנשים.
נודע כי קבוצה גדולה אף סותרת את האפשרות של מסירת מכתב כתוב באצבע אלוהים.
שבירת הלוחות מהווה את שבירת החזון של משה, ששאף להפוך את כלל ישראל לנושאי מכתב האלוהים. לא צלח הדבר, ואף נכשל עמוקות, כיוון שאלוהים וקשר אינטימי עם אלוהים לא יכול להיות דבר הנמסר בציבור ולציבור.
זוהי הייתה היווכחות קשה במיוחד למשה, שכמו והקיץ מחלומו ומחזונו, לעם שלם הנושא דבר אלוהים בקרבו.

והינה בחרון אפו:
"כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ"
ללא פקפוק וללא מצמוץ העין, הרג איש באחיו כשלושת אלפים אנשים. יכול היה לחנך, להסביר, להעניש, ועוד.. אך בא והרג.

עקב שבר החזון והחלום למען עם נושא דבר אלוהים, נתהווה קשר עמוק יותר, אינטימי יותר בין משה ואלוהים:
"וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ"
באמת משה קיים ומילא במלואו את צוואת לוחות הברית הראשונות, קשר עמוק, אישי ואינטימי עם האל.
משה הבין, כנראה, כי התיקון האפשרי לעם כולו, זהו כינון יחסים שלו עצמו עם האלוהות, וכך הפך הוא עצמו למקדש חי ונושם לאלוהות.
תיקון זה חייב יצירת קשר מחודש, עם תנאים חדשים וגלוי חדש של צדדים באלוהות:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ. וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ"
משה ידוע מול האלוהות בשמו האנושי, הפרטי.
אין זה כך בנביא יחזקאל, שם האל מכיר אותו בשם המין האנושי:
"וַיֹּאמֶר, אֵלָי: בֶּן-אָדָם עֲמֹד עַל-רַגְלֶיךָ, וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ" (יחזקאל, ב',א')

החיבור המחודש, האינטימי והקדוש בין משה לאלוהים, הוליד אפשרות נוספת:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים…. וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית–עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים"
משה הוא מפסל הלוחות, הוא הכותב את דברי האל על הלוחות.
כעת לוחות הברית כתובות בתבונה האנושית, באינטרפרטציה האנושית את דברי האל.
כעת הברית כמו שמשה כתב אותה, ניתנת להעברה לעם, לקהילה, לעדה, לקבוצה אנושית.
ויש בברית זו הלכה ומצוות, כמו שמשה הבין מן האלוהות. על הלוחות כתובה דרך ההלכה, דרך הציווי המגיע מחוץ לאדם, מחייב, מאלץ ומכריח לציית.

בתוך לוחות אלו קיים סוד גנוז, עמוק, בין המילים, בין השורות, ניתן לחוש את "קול הדממה הדקה" של האל המבקש את האדם, את הברית האישית, האינטימית בה האדם הופך מקדש נושם וחי לאלוהות כמו שהאל רצה וכיוון לדבר מלכתחילה.
בלוחות הברית השניות יש את הציווי החיצוני, ההלכתי, הניחת על האדם ללא קשר למזגו הפרטי.
וכן גנוז בהם רצונו הראשוני של האל, הקשר האישי, האינטימי, הייחודי עם כל אדם ואדם.
אלה הם לוחות הברית הראשונות שעדיין ממתינות בשקט ובמתינות לאדם שיבוא ויחיה ברית נשכחת זו.

פרשת תצווה, הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה

"אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֺנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת…. וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב, לְעֵינֵיהֶם; וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ, וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם”
(יחזקאל מ"ג, י')

מדוע הכלימה מהווה תנאי ללמוד התוכנית, הצורה והחוקים של בית המקדש החדש על פי יחזקאל?
"וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ…."

א- ההתבוננות והלימוד של תכנית בית המקדש, משקפת לאדם כיצד אלוהים רואה את קומת האדם.
המקדש הינו בדמות האדם כמו שאלוהים ביקש שכך הוא יהיה.
המקדש הינו בצלם אלוהים ובדמות האדם.
לכן כאשר אדם מתבונן בתכנית המקדש, הוא למעשה מקבל שיקוף מאלוהים עצמו על מצבו, על מקומו החסר, על היחס על היכן שהיה אמור להיות להיכן שהוא כעת.

ב- שיקוף מאין זה כואב ואכזרי בישירות ובטוטאליות שלו, אך הוא הכרחי לשם הפיכת האדם למקדש. משום שהאדם הוא זה הבונה בית מקדש ורק אם הוא כבר במקום שהוא עצמו מקדש, רק אז יש בידו לבנות בית לאלוהים. אם האדם אינו במקום זה, אין הוא עצמו מקדש לאלוהות, לא ניתן בידו האפשרות לבנות בית לאלוהות.

ג- הכתוב מבדיל בין שני צורות אדם:
האחת שחשה כלימה מעצמה וממעשיה
ואליו השנייה שאינה כזאת, ואולי אף מתמרדת כנגד השיקוף שאמור להביא את האדם לחוש כלימה.
המשך תורת המקדש מיועד לאדם מן הסוג הראשון, לזה החש כלימה. תורה זו אינה יכולה להתייחס ולהוות קרש קפיצה למקום גבוה יותר לאדם השני שאינו חש כלימה ואף סולד מן האפשרות שמשהו בקרבו אולי מחייב תיקון ושינוי, לאדם זה אין תורת המקדש מיועדת.
(מקום זה של כלימה, הינו זמני בלבד, אין בכתוב שום הכוונה לביסוס אשמה, גינוי, חרטה וכלימה נצחית. מצב של אשמה קבועה בנפש, אינה אלא חולי נפשי, והכתוב אינו מכוון למצב זה. הכתוב מבקש כלימה במצב זמני המנקה, מצחצח את נפש, מחטא את האבק המצטבר, ומכשיר את הקרקע לשלב הבא, הוא שלב בניית האדם כמקדש לאלוהות)

ד- תכלית הכלימה הינה להביא את האדם למקום ה"אפס" למקום הראשוני שמשם החל מבנה האישיות שלו להתהוות. הכלימה הינה חזרה לחוויית ה"כלום", הלא להיות, שמראה לאדם שכל מה שיש בידו, כל מה שבנה בתוכו, כל דבר שהוא מיחס זכות לעצמו, אינו אלא אפס גמור… אין דבר שעומד לו לזכותו, כל מה שעשה שחשב שיש לו… למעשה אין לו.

ה- מדוע אין לו?
מדוע האדם זקוק לשיקוף המוביל לכלימה?
מה האדם שכח בדרכו – שהוביל אותו לבניית חיים שאינם בעלי ערך אמיתי?
כיצד קרה שמלכתחילה הוא חיי חיים שסופם כלימה?

ו – בפסיפס אדם החלק המרכזי, החלק שהוא עיקר האדם, החלק שאם הוא לא נוכח ביישות האנושית, אין האדם אלא קליפה זמנית, הוא חלק האלוהים באדם השוכן בליבו, במרכז הווייתו.
"זֹאת, תּוֹרַת הַבָּיִת: עַל-רֹאשׁ הָהָר כָּל-גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים–הִנֵּה-זֹאת, תּוֹרַת הַבָּיִת" (יחזקאל מ"ג י"ב)
כאשר חיי האדם, מבנה אישיותו, אורך חייו, בחירותיו והחלטותיו, כולם נובעים מחלק אלוהים שבלב האדם, אז חיי האדם מהווים מקדש לאלוהות, אז אין הכרח בכלימה.
כאשר חלק האלוהים באדם נעדר, הרי שחייו חיי שעה, חיי תגובה ליצר לגירוי החיצוני. העולם מבחוץ מנהל את חיי הנפש שלו. אז חייו הם חיי כלימה.
כדי שאדם יבחין באפשרות לכלימה, יש הכרח שקול אלוהים בחלל הנפש שלו, יוותר חי, למרות הגלות בתוך חיי החומר של תנאי העולם ותנועתו (גלות מצרים)

ז- על איכות קול "רסיס אלוהים" בנפש האדם:
קול אלוהים הינו "קול דממה דקה"
אין הוא רועש, אין הוא מצווה, אינו מכתיב, אינו מגנה, אין בו משמעת, אין הוא מאלץ, הוא לא מכריח ולא מייצר דרך מייסרת. אין בו כאב ולא ייסורים.
קולו קול רך, מאפשר, מבין, מוביל לתבונה, להבנה, לאהבה, לשכינה מלאה בקיים.
יש בו מנוחה, רעננות, חיים, התחדשות. יש בו שמחה וחדווה.
קולו קול נועם המראה, מאפשר ומציע על כיוון, מעולם לא מאלץ, לא מכריח.
קולו קול אהבה.
אין בקולו פיצול, חלוקה או קונפליקט.
קולו שלם ואחיד, מביא עימו את טעם האחדות של הבריאה כולה.
אין בו הדחקה וגנאי לחלקים אחרים באדם. קולו ונוכחותו הבאה מן האחדות, נותנת לכל צד באדם רלוונטיות מלאה, ומראה לכל צדדי האדם את מקומם ואת הכרחיותם לקומת האדם השלם.
קולו מאחד כל פרט, מכאן אהבתו, מכאן כוחו.
קולו הינו קול הגאולה והשיבה הביתה.
חסרונו הינה גלות, שיבתו הינה גאולה.

סדנה של טבלת הצמחים

-5 למרץ נתחיל מחדש סדרת סדנאות של טבלת הצמחים:

סדנה חודשית משולבת ב webinar

טבלת הצמחים: היבטים חדשים וישנים – הטבלה ככלי פרקטי בעבודת ההומאופת

מרצים – מיכל יקיר, קובי נחושתן

חפש בתוך עצמך ותמצא את העולם, חפש במרחבי תבל ותמצא את עצמך. הכר את פעימת המטוטלת בין העצמי לעולם, ולך תגלה את עצמה – ישות אדם-עולם (ר. שטינר)

הסדנאות תערכנה פעם ב3-4 שבועות, בימי שלישי, במודיעין, תמשכנה כשעתיים ורבע וניתן יהיה להשתתף בהן ב3 צורות:

  • להגיע למקום המפגש, להכיר, להתחבר, לשאול שאלות ולהיות שם.
  • באמצעות המחשב  – להשתתף on line בזמן הסדנה, לשאול שאלות ולהשתתף במפגש מרחוק.
  • לראות את הקלטת הסדנה בזמנכם הפנוי: במחשב, בסלולרי – לפי קישור שישלח אליכם. מתי שתירצו, גם אם הפסדתם מפגש וגם אם אתם גרים רחוק – עדיין תוכלו להשתתף בזמנכם שלכם.

* למרות שהמפגשים יערכו ברצף, לפי מבנה הטבלה, ניתן להשתתף בכל סדנה הן בנפרד והן כקורס שנתי.

מפגש ראשון יערך ב5 למרץ.

מה אני יודעת על הוורדנים?

מה אני יודע על הנוריתיים?

עולם הצומח הוא עולם מופלא. טבלת הצמחים, המבוססת על רמדיס הומאופתיות מחד, ועל הסדר האבולוציוני בוטני מאידך, מקשרת בין שלבי התפתחות אנושיים לבין הסדר הבוטני, ממפה את עולם הצומח ומתארת את החוקיות המקבילה במטריה מדיקה ההומאופתית. חשוב להדגיש כי הבנת הטבלה והחוקיות שבה הופכת לכלי פרקטי ומעשי בעבודתו של ההומאופת. כלי התורם הן להבנת המקרה, הן לדיוק בבחירת המרשם ההומאופתי והן להבנת עצמנו.

בשנתיים האחרונות העמקנו בחקר הטבלה והוספנו אליה ממדים חדשים שלא דוברו עד כה. לדוגמא, רובד שנוסף מתייחס לתכנים ותפיסות השאובות מעולם הרוח היהודי ומתאר כיצד התפתחות האדם מקבילה לא רק להתפתחות האדם הפרטי [ומכאן למקומות בהן הוא נחסם] כי אם גם לאבולוציה ההתפתחותית של האנושות בגדול. הטבלה חושפת היגיון ועקרונות בחוקיות העולם ומדגימה את ההשלכות שיש לכך לגבי חוקיות בחיי האדם, מחלותיו והריפוי הנדרש.

כאשר אנו דנים בתהליכי התפתחות בטבלה ניתן לראות הקבלה ממשית בין תקופות שחלפו בעולם, בין ההיסטוריה, שלבי התפתחות פסיכולוגיים ורוחניים של האדם, התפתחות מודעות האני ואף למבנהו הפיסי, הרגשי, המנטלי והאנרגטי. תהליכים פראקטאלים החוזרים ומתארים אותו תהליך בכול רמה בעולם, ובאופן מפתיע הופכים לכלים יעילים בפרקטיקה שלנו.

הטבלה מחברת לחיים עצמם ולכן מאפשרת שימוש באירועי החיים אותם מתאר המתייעץ – כסימפטומים, גם אם אינם נמצאים במטריה מדיקה. לכן הבנת הטבלה ודרך העבודה עימה מקנה כלי המאפשר להבין טוב יותר הן את עצמנו כבני אדם – והן את המקרה, הקשיים והאתגרים המוצגים בו. הטבלה מאפשרת להבין את הצמתות ההתפתחותיות בהן מתפתחת הפתולוגיה במקרה –  ומתוך כך לתת לאדם הנפגש עמנו מענה מתאים, המשתמש בדינמיקה הטבעית של עולם הצמחים ועולם האדם. על כל אלו ועוד – נדבר בסדנאות, נעזר במיקרים – ונכיר את הטבלה לעומק עד שתהפך לכלי פרקטי ביותר וקל לשימוש עבורנו.

*הסדנאות מיועדות לכלל ציבור ההומאופתים, המעוניינים להעמיק את הבנתם בשימוש בטבלת הצמחים, בין אם למדתם בעבר מעט ובין אם לא. יובאו גם חומרי מוכרים וגם חומרים חדשים, חומר בוטני, רוחני, הומאופתי וקליני, יובאו מקרים ודוגמאות, ובכלל – מסע מרתק.

מיקום: מודיעין, נחל ירקון 21,

זמנים:  ימי שלישי, פעם ב3-4 שבועות, בן השעות 16-18.20. כ12 מפגשים לשנה. אחת לתקופה, נערוך בנפרד יום שלם של השתלמות

עלויות:   מחיר לכל מפגש בנפרד – 200 ₪.

לנרשמים מראש ל12 מפגשים – 2200 ₪ בתשלום אחד או שניים

(תשלומים: במקום או בהעברה בנקאית או בהעברה בביט.

איך: לפני כל מפגש ישלח אליכם קישור, ולמי שלא יגיע, יתאפשר להשתתף במסגרת וובינר, או להכנס להקלטת המפגש שתועלה לרשת ותפורסם כמה ימים לאחר המפגש עצמו).

# למשתתפים בסדנאות תינתן האפשרות לרכוש את הספר "טבלת הצמחים" (מהדורה 9) בהנחה (280 במקום 340).

הרשמה וברור פרטים

לברור פרטים והרשמה לסמינר נא לפנות  במייל, טלפון או ווטסאפ ל:

קובי נחושתן – 0523521134, kobynn@yahoo.com

מיכל יקיר – 0505551290, m-yakir@bezeqint.net

תאריכי מפגשים צפויים (נתון לשינויים לפי חגים, דרישות המשתתפים ואירועים לא צפויים…)

תאריכי מפגש
5 למרץ – מפגש ראשון
26 למרץ
16 לאפריל
14 למאי
4 ליוני
2 ליולי
30 ליולי
3 לספטמבר
26 לספטמבר
5 נובמבר
3 לדצמבר
7 לינואר
…פברואר

בברכה

קובי נחושתן

ומיכל יקיר

alumina – אלומיניום (מתכת)

ע"פ ארבעת הרמות:

אנרגיה: תחושת כבדות, איטיות, הכל נע וזורם מאוד לאט.

החמרה בבקר. תנועה מחזורית של כל יום שני החמרה, החמרה מן המאמץ לדבר ולתקשר עם העולם.
החמרה במזג אוויר יבש, מטבק ועישון, ממלח ואוכל יבש, בעיקר מאורז ותפוחי אדמה.
המחרה מכל מאמץ גופני, ממגע מיני.
החמרה המגיבה לתנועת ירח – ירח במילואו וירח בהתחדשותו, גורמים להחמרה. (תרופה המגיבה לגרמי שמיים, מראה על רגישות גבוהה לשינויי אטמוספרה, דבר המראה על רגישות עצבית חשופה במיוחד)

הטבה: במזג אוויר קריר ולח, לחות משפר את מצבם. צורך למקלחת במים קרים.
תנועה איטית וקבועה מיטיב איתם מן הבחינה האנרגטית והמוטורית.
הטבה כללית בשעות הערב.

גופני: תרופה עם זיקה מיוחדת למערכת העצבים ולמערכת העיכול. איטיות, המערכת עובדת מאוד לאט.
תחושת יובש קשה בפה, פי טבעת, בעיניים, על פני העור – alumina – גורם ליובש קשה על פני כל הקרמות בגוף, בעיקר באלו אשר הן מלוחלחות מטבען.
מערכת העצבים איטית, בכל המובנים, בתנועת הגוף, ברפלקסים –מחלות ניוון שונות, lms, ms, Parkinson ועוד…. ספציפי ל Gilbert's syndrome ( causticum, hypericum, plumbum, gelsemium) תחושת כובד ואיטיות, עד לאי יכולת להרים את האיבר, תהליך הדרגתי של ניוון ושיתוק.
שיתוק של מערכת העיכול, בעיקר של פי הטבעת. עצירות קשה וכרונית, אין תחושה כלל בפי הטבעת, האדם יכול לעבור עשרה ימים עד שבועיים ללא יציאה , כאשר אין הוא חש בצורך ליציאות.
תשוקה עזה לאוכל המקצין ומחמיר את הנטייה לעצירות, אוכל יבש, תפוח אדמה, אורז, צנימים ועוד.. (תופעה שכיחה, בה האדם נמשך באופן טבעי למזון המחמיר את מצבו, כגון חולי סוכרת משתוקקים לסוכר, חולי דלקות קיבה משתוקקים לאוכל שומני וחריף , כך גם ב alumina, המשתוקק למזון המחמיר את הנטייה ליובש ולעצירות)

רגשי: כל כך איטי, הזמן לא חולף, תחושה שהזמן נעצר. קושי עצום לעקוב בשיחה אחר משהו, עונה מאוד לאט, חש חוסר אוריינטציה בהתמצאות שלו בסובב, בעיקר כאשר צריך לדבר או להגיב למשהו.
חש עצמו דואלי, עם תחושה שהוא לא יודע מי הוא (תוצאה של איטיות עצבית, דבר הגרום לתנועה לא אחידה בתגובות שלו, לעיתים איטי לעיתים מהיר, דבר הגורם לתחושת דואליות שלו את עצמו)
תגובה קשה למראה של דם, דם על כל צורותיו גורם לפאניקה, עד לעילפון, גם עם ראה מראה עם דם בתמונה, בסרט או בטלוויזיה, הדבר גורם לתחושת פאניקה וחרדה.
פחד מסכין- כאשר רואה סכין, מתעורר בתוכו האימפולס לקת את הסכין ולרצוח משהו… לא משהו ספציפי, אלא כל אדם שיפגוש באופן מקרי.
תחושה שהוא תמיד מאחר את המועד, לעיתים הוא עושה ופועל באופן מזורז ומהיר, ולא נראה כלל כמו alumina טיפוסי, אך העשייה שלא אינה מסודרת ואינה פרקטית (מהיר וזריז אך לא אפקטיבי במעשיו)
תחושה שאבדה לו היכולת להבין את הסיבות שהיו לו למעשיו, לכן הוא נעצר ואינו יודע איך ולהיכן להמשיך את דרכו או את מעשיו.

מנטאלי: תהליך עמוק של פיצול אישיות. איטי מאוד, תהליך הרסני של הזהות הבסיסית, עד לאיבוד תחושת ה"אני".

ראיתי מקרים רבים של alumina – בעיקר באנשים צעירים בני 18- 30 , אשר לא הראו אף סימפטום אחד של alumina, חוץ מסימפטום אחד בלבד, החרדה העצומה מדם, או החרדה האינטנסיבית למראה של סכין.
דוגמא: נערה צעירה בת 18 אשר אינה מוכנה להיכנס למטח או לאכול עם משפחתה, מתוך חשש לראות סכין, אז מתעורר בתוכה הרצון לקחת את הסכין ולדקור את אחד הסועדים…
דוגמא נוספת: אימא צעירה בת 26 אשר אינה מוכנה להאכיל את הילד שלה, עם יש בסביבתה סכין, מפני הדחף לקחת סכין ולדקור את הילד.
דוגמא נוספת: בחור בן 28 שנכנס לפאניקה ועילפון כאשר רואה דם על כל צורותיו.
הם קיבלו alumina 10 m מנה חד פעמית עם תוצאות מהירות, יציבות ועמוקות.

הנקודה אותה אני מבקש להדגיש:

1 ניתן לראות פתולוגיה ברמה אחת בלבד ללא הtotality של התרופה, ומכאן החלוקה של התרופה לארבעה רמות, כדי לדקדק בסימפטומים ולראות אפשרות של מקרה חד מימדי. וכן באיזה רמה או מימד, ממוקם החולי.  מקום החולי ועוצמת הסימפטום, מראים על אופן האפליקציה של התרופה, חד פעמי גבוה, כל יום נמוך וכו'.

2- כמו כן – אם רואים אנשים צעירים עם סימפטום אחד מובהק של תרופה מסוימת, כאשר חוץ מסימפטום זה, הם בריאים ויציבים. מכאן ניתן להסיק ולהבין על המבניות שלהם ולאן הם הולכים עם מצבם לא מטופל. במקרים אלו ניתן להבין שהם יפתחו בעתיד תמונה עמוקה יותר ומלאה יותר של alumina. ולכן מה התרופה הרלוונטית חסכה להם בעתיד (רפואה המונעת עת החולי העתידי עקב הטיפול בהווה)

3- סימפטום אחד המופיע בעוצמה חזקה, לעיתים הוא לבדו הסמן לתרופה הרלוונטית. אז הוא לבדו מבטא את הטוטאליות של המקרה.

פרשת "מסעי", מסע ה -21 מתוך 42 המסעות, "חרדה" שמו

"אך דע ששמעתי בשם אבי אדוני זקני ז"ל, כי כל המסעות היו מ"ב והם אצל כל בני אדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אימו הוא בחינת יציאת מצריים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה" (ר' משה חיים אפרים, נכדו של הבעש"ט, בספרו על התורה "דגל מחנה אפרים")

מסעות בני ישראל על פי בעש"ט, הינם משל לתהליך העלייה של כל אדם מרגע הלידה ועד להגשמת תכלית היותו כאן בעולמו. מתוך כך, כל יציאת מצרים וקורות בני ישראל במדבר, אינם אלא משל ורמיזה לסוגי התהליכים, המהמורות, הקשיים והמכשולים שאדם צפוי לפגוש בעת היותו הולך בדרך.
נזכור את הכתוב שאומר שכל המסעות ללא יוצא מן הכלל הם "עַל-פִּי יְהוָה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי יְהוָה, יַחֲנוּ" (במדבר ט',י"ח). לומר שכל יציאה למסע, הינה השמיעה והתגובה של האדם לקריאה הבאה לו מלמעלה.

המסע ה21, אמצע התהליך ומרכז המסע, הינו המסע הבא: "וַיִּסְעוּ, מֵהַר-שָׁפֶר; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה. וַיִּסְעוּ, מֵחֲרָדָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת" (במדבר ל"ג, כ"ד-כ"ה). המסע האמצעי עומד בסימן "חרדה". חרדה על מה? מה מביא את החרדה? מדוע קיימת החרדה? מהי חרדה?

בני ישראל שיצאו ממצרים לא נכסנו לארץ, כלומר – לא עלה בידם להגשים את התכלית. ואילו הדור שנולד במדבר, הוא הדור שמסוגל היה להגשים את התכלית. כך שעם ישראל חולק לשני חלקים: יוצאי מצרים שהם מכונים "מתי מדבר", ודור שני הנולד במדבר, ילדיהם של יוצאי מצרים שהוא הדור המגשים והמסוגל לתכלית.

מהלך זה הינו משל ורמיזה לאדם ההולך במסע:

א- קיימת סיבה ומוטיבציה ראשונה שדחפה את האדם לצאת למסע, זהו הגורם הראשוני המהווה את הכוח הדוחף בעת האדם יוצא למסע בראשית דרכו. על מקום זה למות. מטרת המוטיבציה הראשונית הייתה טובה כדחף ראשוני. אולם היא לא תביא אותו אל התכלית. לכן על מקום זה להסתיים, למות. ומה שייוולד במקומה של המוטיבציה הראשונית, יהיה המקום הפנימי המסוגל להגשים את התכלית, מקום שנבנה באדם עקב המהלך של המוטיבציה הראשונית.

ב- המשך המסע מחייב משהו שונה לחלוטין ביחס לתחילתו וביחס לתשתית דרכה האדם יצא אל המסע. עד לנקודה מסוימת התשתית הראשונית משרתת את המטרה. ממקום מסוים, אותה התשתית הופכת למכבידה, מסרבלת, מעיקה ומעכבת. יהיה עליה להסתיים, למות, לוותר ולאפשר מקום חדש לדבר חדש. היכן קיים הקושי? האדם רגיל לתשתית הראשונה, אליה הוא התמכר, התרגל, אותה הוא מכיר, אותה הוא יודע ומזהה כחלק מעצמו ומאישיותו. לכן באה חרדה גדולה. חרדה שהינה ביטוי לתחושת המוות והחידלון של האדם, בעת היותו מאבד חלקים שהפכו לחלק מזהותו הפרטית. החרדה הינה ביטוי לאיבוד של דבר מה יסודי, הקרקע שעליה האדם עומד ונישען וממנה הוא ניזון, קרקע זו עומדת להילקח ממנו.ועדיין אין לו קרקע חדשה. דבר זה מפחיד ומעורר את חרדת המוות של תחושת ה"לא להיות"… אין תחושה מפחידה וקשה מזו… על הישן למות, ודבר זה מעורר תחושות קשות לגבי השאלות והספקות המתעוררות ממקום זה: אולי דרכי עד כה לא הייתה נכונה? האם תוצאות הדרך שהשגתי אינן טובות ולא מועילות? אולי כל דרכי עד כה היה לשווא? שאלות אלו קשות מביאות לידי חשבון נפש נוקב. באמת הדרך הייתה נכונה, ויש לה פירות, אך היא הייתה חלקית ונבעה ממקום שמחייב בירור ושינוי בהבנת המציאות, על הפרספקטיבה כולה להשתנות, מהתייחסות ל"עצמי" כמרכז, שכל מה שקורה, קורה היחס אלי, להבנה ש"אני" חלק ממארג גדול ורחב ויש לי חלק פעיל והכרחי בו. ותוצאות הדרך עד לנקודה זו מאפשרות את השינוי והבדיקה. התוצאות של הדרך עד לנקודה הינן באיכויות שניבנו באדם עקב ההליכה בדרך, איכויות של עקביות, דבקות, אמונה ועוד…

ג- הדרך עצמה מושכת את האדם קדימה, היא זו שמכריחה את התהליך. תוצאות הדרך שהאדם עשה עד לנקודת החרדה, תוצאות אלו מהווים את הכוח להמשיך למרות החרדה. העתיד הצפון לאדם, גם הוא נותן כוח ואמונה לאדם ההולך בדרך, אשר פגש בחרדה. והאדם יכול לשאוב כוח רב מן העתיד וההבטחה הממתינה לו. כך שתחושת ה"בדידות והלבד" שבאה בליבו של האדם הנפגש בשלב המוביל למות, הינה זמנית, ויש לו על מה להישען, הוא לא לבד.

ד- היציאה מהמסע המכונה "חרדה" (מסע 21), עובר למסע ה22 – המכונה "מקהלות". לשון קהילה וצהלה. היציאה מן המוות, דרך לידה חדשה, למקום חדש, מגלה חיים ואושר רב שהיו סביב האדם כל העת אך הוא לא ראה אותם ממקומו הראשוני בתחילת המסע. הלידה החדשה מביאה עימה, שימחה, תחושת שייכות, הצטרפות למימד גבוה יותר מן האדם עצמו. כעת האדם עומד ככלי שרת למציאות גדולה יותר מעצמו. קודם הלך בגלל עצמו, וכעת הוא ממשיך כחלק ממארג גבוה ורחב יותר. ודבר זה מביא אושר, התחדשות וכוח רב.

פרשת "נשא" – חלק א' – עניין הדרך והסטייה

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (במדבר ה',י"א-י"ב)

פירוש על פי פרד"ס 

פשט: איש שחש קנאה על שום אשתו שאולי בגדה בו עם משהו אחר.

רמז: הרמז הינו במילה "תשטה" – לשון, שטות. דבר שטות שהפך למציאות "ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: 'איש איש כי תשטה אשתו' ומעלה בו מעל 'תשטה' כתיב" (מ' סוטה, דף ג' –א')                                              וכמה מר לו לאדם ששטות הפכה לו למציאות.

דרש: כל מסכת "סוטה" הינה פירוט ורמיזה לאדם שסטה מדרך הישר, וכן המסכת עוסקת בתוצאות הסטייה. תחת אילו תנאים האדם סוטה מדרכו?
מהי דרכו? האם הדרך בה האדם הולך היא דרכו? מאין לו שהוא הולך בדרך הנכונה? שכן יש סימנים שיעידו על הליכה בדרך הנכונה, או לחילופין יש סימנים שישקפו כי האדם הולך בדרך שאינה שלו, ולכן הוא הופך לאחד הסוטה מדרכו.
כמו כן יש לברר כמה נקודות על נושא זה, האם יש לאדם דרך אחת בלבד אליה הוא מחויב?
האם ניתן לאדם לעבור מדרך לדרך?
מה היא ה"דרך" ומתי האדם נכנס אליה?

שאלות אלו מגדירות את הסטייה, שכן אם אין לאדם דרך לא תיתכן סטייה. הדרך היא זו המגדירה את אופייה של הסטייה, ולכן את יכולתו של האדם "לתקן" את דרכיו.

כל האמור מתייחס לאדם שסטה מדרך שלקח על עצמו מן החוץ, או לדרך שנכפתה על האדם עקב שייכות אתנית, דתית, לאומית, חינוכית, אזורית. או לחילופין על אדם שנכנס לדרך שאינה מתאימה לאיכותו הבסיסית, ודרך זו הינה עבורו כ"מיטת סדום". דרכים אלו הן רבות מאוד. כל אותן הדרכים הנכפות על האדם, יוצרות באדם תוצאות דיכוטומיות. מצד אחד הן בונות כוח רצון וחישוק הנפש, ומצד שני הן גורמות לאשמה ופיצול עמוק של טוב ורע, מודע ולא מודע, חלק רצוי באדם וחלק שאינו רצוי.

סוד: רק דרך אחת יש לו לאדם, וזוהי הדרך של הציווי הפנימי, צו הנשמה, הקריאה של האדם ללכת את דרכו כפי איכותו וכפי הנתיב ששייך לו לבדו. לכן דרכו של האדם באמת הינה דרך פרטית וכרוכה בסלילה של האדם לבדו ובעצמו את דרכו בעולמו. דרך זו תלויה בדרגת העצירה, ההתבוננות וההקשבה שיש לאדם, לעצמו ולסביבתו.

אין לו מורים, אך ראוי שימצא באחרים עזר. אין לו ספרים אך ראוי שילמד ממה שאחרים כתבו. אין לו חברים כיוון שדרכו שלו אישית, אינטימית הקשורה לשמיעת קריאת האלוהות אליו. אך כדאי שיעשה לו חברים החושבים ומרגישים בדומה אליו. דרכו בודדה אך הוא לא לבד. הוא פתוח וזמין לעולם ונכון להקשיב ולקחת חלק במתרחש אשר סביבו. הוא לא מרוחק ולא מנותק.

כל אשר קורה סביבו מהווה סימן והדרכה לדיבור המכוון אליו. הוא מודע וער, ליבו פתוח ושואל ומברר תמיד את תוכן הדברים אשר נקרו בדרכו. הוא חי תמיד בשאלה, אשר מותירה בעקבותיה את אי הוודאות. אך אי הוודאות אינה מפחידה, אינה מכווצת ואינה דוחקת בו למציאת הידוע והבטוח. להיפך, הוא זמין לאי הוודאות לחלל שהיא מותירה, הוא בטוח נישען על אמונתו. אמונתו יציבה בתוך התהליך המתפתח של הזמן המשתנה. הוא ללא הידיעה המוחלטת למקום שעליו הוא מכוון, אך נרגש וזמין לבאות.

בכך הוא מאפשר שדרכו וציווי הדרך שהאלוהות עצמה פתחה לו הופכת לזמינה ולמתהווה. בתחילה דרך זו אינה מודעת אלא אינטואיטיבית. אך לאחר זמן מה היא מקבלת מילים ושפה והופכת למודעת, לדבר מוחשי וקונקרטי.

מכאן הצורך לבניית איכות האמונה בנפש האדם. שכן עליה האדם נשען בתחילת דרכו, וממנה הוא יוצא ומתפתח לממדים נוספים הנובעים ממנה.

​תמלול סדנה בנושא סרטן פרוסטטה (בלוטת הערמונית)

תודה גדולה לד"ר מירי שרגנהיים על התימלול וההגשה – הרצף של התמלול הינו כמו בשיחה, ולכן רב גוני ולא מסודר כמו מאמר. אך יש בו תוכן רב. 

 

אין סרטן שיכול להבריא לגמרי מרמדי אחת בפוטנציה אחת – אין דבר כזה.. צריך לעשות בדיקה פנימית כל חדשיים וראות שהסרטן קטן. יודעים שהרמדי עובדת כשרואים       כלומר  – התחדשות של התאים הצעירים וגם שיפור באנרגיה הכללית.  rejuvenation

50% מקבלים אותו עד גיל 70 ו100% בגיל בוגר יותר – כשחלקם מתים בלי לדעת שהיה להם.

סרטן פרוסטטה – מה רוצים לברר כהומאופתים? למה גבר יחלה בזה ?

מהן הסיבות הרגשיות?

האורגניות?

ואורחות החיים שמובילים למחלה הזאת ?

הרמדי שיופיעו ברובריקה של סרטן פרוסטטה . חלק יהיו קשורים בגברים צעירים לפני 70 בעלי נטייה סיקוטית- שסבלו מדלקות נשנות בשלפוחית או בערמונית. כלומר, הידבקויות חוזרות של קלמידיה, זיבה (גונוריאה) הידבקויות זיהומיות כלשהן, ספונטניות בגלל חוסר היגיינה ולאו דוקא מחלות מין. הזיהום עלול להוביל לדלקת בפרוסטטה, משם עלייה לכליות ואלה הם הדברים שהם בדרגת סיכון גבוהה לפרוסטטה מוגדלת ולאחר מכן סרטנית. עקב נטייה מיאמזמטית. הדלקות מסבכות את כלי השתן ואחכ הכליות. הרמדי שעלינו לחפש היא סביב מיאזמה סיקוטית, Thuj / Medor.

בשפעת ללא הרבה סימנים בולטים ולמחלה כזו שחוזרת בלי מאפיינים –   אסימפטומטית אז נותנים רמדיז שפותחות :למשלPsorinum  . / Syphillinum Carc

מגיע אלינו גבר בן 50 פלוס עם :

מה נבדוק?      גבוה+ בדיקה רקטלית – אובחן עם סרטן בפרוסטטה !PSA / CT / MRI

למחלה יש כמה היבטים –יכולות להיות בהיסטוריה נטיות מיאזמטיות. כלומר: האם יש מחלות אורוגניטליות מובהקות?. כלומר שמגיל צעיר- 14 ומעלה (אחרי  ההבשלה המינית- כי הפן הסרטני בפרוסטטה מחייב דינמיקה של טסטוסטרון),יש מחלות אורוגניטליות, ספונטניות או מיניות, זה אינדיקציה למיאזמה הסיקוטית לכן היא המרכזית בשורש הנטייה לסרטן באזור הזה.

מה נראה הכי שכיח? הכי נפוץ ?

אלמנט של קלמידיה – מאד נפוץ במערב .

כלמידיה (Chlamydia) היא מחלת מין, הנגרמת על ידי החיידק Chlamydia trachomatisהפוגעת באיברי המין ובלחמית העין, כמו כן המחלה עלולה לגרום לדלקת ריאות ווירלית (אינטרסטיציאלית). בנוסף להתפשטותה במהלך קיום יחסי מין, היא עלולה להיות מועברת מאם לבנה במהלך ההיריון. כלמידיה היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר כיום. בארצות הברית ישנם כ-4 מיליון מקרים של כלמידיה בשנה. עם זאת, 50% מהגברים ו-75%% מהנשים הנדבקים במחלה לא מפתחים סימפטומים, ואינם יודעים כלל כי נדבקו במחלה.  בגברים ונשים כאחד, המחלה גורמת לכאבים בהטלת שתן, לחום ולפגיעה בלחמית העין , אשר עלולה להתפתח לכדי עיוורון.                (trachoma),                              דלקות ספונטניות עקב חוסר היגיינה.                                             הידבקויות מיניות: שלמעשה מסיפיליס דרך גונוריאה ועד להיום זה עבר אינספור  ורסיות של תת משנה, מחלות מיניות הן יותר חלשות אך עדיין בקטגוריה של מחלת מין מדבקת. זה מתבטא בכאב מקומי, עקצוץ, חום או מקומי או כללי. תהיה תכיפות וקושי במתן שתן וכבר בגילאים צעירים רואים אלמנט של בעיה בבפרוסטטה: או כאבים מקומיים, או הגדלה / נוקשות באיבר עצמו -בבלוטה, או דליפה ספונטאנית.:

male emission prostatic fluid, prostatorrhea,  while passing stool

Discharge of prostatic fluid without any cause.

נזילה של נוזל הפרוסטטה בזמן המאמץ של עשיית הצרכים. זוהי תופעה מאד שכיחה/ נפוצה (בעקבות דלקות חוזרות ). זהו נוזל צמיגי, שקוף, כמו נזלת צמיגית.)כמו (Kali.bich / kali sulf  / graphitis (אם יש מעורבות של זרע – הנוזל יהיה עכור ) למי שיש את זה , הוא יודע- זה לא בר פיספוס..

יש גברים שיש להם דליפת זרע לא מודעת , אותה מגלים בבדיקת שתן. וזו גם אינדיקציה לדלקות חוזרות, עקב אי יכולת החזקה. זה זהה באופי שלו לבריחת שתן אצל נשים –וגם זה משקף חולשה ונטייה סיקוטית שמביאה להחלשה של כל האיברים באזור האגן.

ש.ב. מה בין המיאזמה הסיקוטית (טויה/מדורינום) לכל עניין המיניות ולאזור האגן?? (לקרוא מאמר של קובי באתר – על המיאזמה הקרצינוזינית).

 

לכל מיאזמה יש דרגות (מ1 עד 100),אם נראה בחור צעיר עם הרבה דלקות בפרוסטטה זו מאיזמה סיקוטית חזקה (פעילה בפול ווליום- 90) אבל גם הרפס חוזר על העור באיזור העטרה והאשכים זו נטייה סיקוטית בדרגה שטחית, חיצונית יותר (על העור- רמה 20-25) . אצל הצעירים הללו, שמועדים לפורענות, טיפול נכון הוא טיפול חוסך סרטן. ולא מדחיק. מי  מהרמדיס שעלו היא סיקוטית ונטייה סרטנית כמו טויה

טויה היא רמדי מובהקת לדלקות בפרוסטטה עם שתן מפוצל כמו מזלג, באופן יומיומי. אם הוא   מפוצל, זה הסמפטום שמשקף הדבקות האורטרה בגלל נוזלי הפרוסטטה, ולכן הוא כמו 2 ויותר. עקב נוזלי הפרוסטטה שמופרשים כל הזמן

הצינור נדבק ויש בו חסימה חלקית או ממש. יש מי שמרגישים טיפה מתגלגלת  באורטרה כלפי הקצה ושם זה צורב ושורף –זה KEY-NOTE של             CANNABIS SATIVA  – רמדי סיקוטית פר אקסלנס לדלקות חוזרות בדרכי השתן ובפרוסטטה.

Cann-s. seems to affect especially the urinary and sexual organs. Acute and chronic gonorrhea, especially when the patient walks with the legs apart.             CLEMATIS –עוד רמדי סיקוטית : הולך כמו אווז.  רמדי מובהקת להתרחבות ונפיחות בשק האשכים, ודלקות חוזרות בפרוסטטה אצל גברים צעירים. הליכת אווז בגלל אי נוחות באזור האשכים.

CLEMATIS  MALE – Orchitis. Testes hang heavy or retracted. Testicles indurated with bruised feeling. Swelling of right half of the scrotum. Ilio-scrotal neuralgia. Swelling of the spermatic cord with burning and soreness, extending to abdomen. Violent erections with stitches in urethra. Burning in penis during seminal discharge during sex. Aversion for sex.

male erection forcefully – חוויה של נוקשות של כל אזור הפין.

עוד דבר לגבי הקרצינוזין-  אחרי שלוקחים אותו, יש ראייה נכונה יותר לגבי העצמי, הוא מביא לידי בהירות. (נ.  לקחה  אסטריאס רובנס- רמדי מלאת חיות –  תזזיתיות, אי שקט!)

ש.ב  מה הבדל בין נטיה מינית שנוטה לEXESS  אצל MUREX, ORIGANUM ASTERIAS RUBENS  & PLATINA ?

(אצל נערות שמגיעות עם פתולוגיה זהה של נפיחות בלביה? )

Murex – Nymphomania from suppressed menses. Nymphomania during metrorrhagia.

Origanum – FEMALE – Great sexual irritation, deep moroseness, believes herself lost or despised. Great sexual excitement driving her to onanism, daily indulgence. Nearly idiotic from masturbation. Sexual mania, powerful lascivious impulses. Sexual mania with inclination to suicide in a young girls. Hysteria. Sexual irritation with leucorrhea and irritation of pudenda. "Flatulence of uterus." Infertility.

Asterias rubens – Vagina moist with feeling of ease. Violent and constant sexual desire, not better by sex, with nervous agitation with disposition to weep. Sexual desire increased, worse mornings in bed.

Platina – Painfully sensitive genitals with itching, tickling or crawling. Tingling internally and externally (Kali-br.). Pruritus vulvae with voluptuous angling. Excessive sexual desire that leads to masturbation. Nymphomania, worse in puerperal state. Sexual mania. Frequent sensation as if menses would appear.

 

לגבי הסרטן בפרוסטטה

הפאן המיאזמתי – ניכר בהיסטוריה הרפואית. דינמיקה של הידבקויות במחלות מין או דלקות ספונטניות או אלמנט סיקוטי אחר.

ורסיה שנייה – דינמיקה הפכפכה של הנטייה המינית – לפי הביו-ריטמוס – גם  ההורמונים אצל הגברים צריכים משהו קבוע, ריתמי – מצריך דינמיקה קבועה וריתמית כמו אצל נשים, התחדשות וניקוי

כל אישה שנראה בקליניקה – לברר מה מרגישה לפני המחזור ולראות האם זה משקף את מה שהדחיקה במהלך החודש

female coition desire menses

before

מה שקורה לפני המחזור לנשים- זה מה שנשים הדחיקו במהלך החודש.

אצל אישה המחזור משרת ניקוי, מנטלי ופיזי. להתנקות בכמה ממדים, יודעים מה ספחה אליה במשך החודש.. הכי נפוץ זה כעסים, תסכולים, חוסר אונים, מאבקים נפשיים מול הילדים או בכלל החיים. לכן אצל נשים המחזור החודשי – משקף את זה! כולל הדימומים. דימום טוב – 3-5 ימי דימום טרי בהיר. דם שלא כזה, דם כהה, גושי, לא טרי, דם חום וכו', משקף את זה שצברה דברים שגורמים לה התחלה של התקשחות- היא הופכת לקשה, נוקשה .

ב. : בחורה שלפני המחזור הופכת עצבנית, אמוציונלית, רגישה וכו'? פירושו , שהיא בכל כוחות רצונה מנסה להפוך לזכרית. כביכול לחזקה, כביכול לעמידה, כביכול למסוגלת וזה מגיע על חשבון מקומות אחרים בתוכה: נשיות, יצירתיות, הכלה, רוך , חום, אהבה, תשוקה וכו'… והדבר הזה בא לידי ביטוי כפתולוגיה לפני המחזור החודשי. למה זה חשוב? כי כך יודעים מה היא הדינמיקה שלה, שמביאה אצלה את המחלה: דינמיקה זכרית על פני הנקבית  – ואז נזדקק לרמדיז כמו ספיה, נוקס,  מדורינום (אינטנסיבי, יצרי, מאד לא מתחשב, רואה את עצמו – רמדיז זכריות באופיין .

ש.ב. מעכשיו, להתבונן ולנסות :להבין מה הסמפטומים לפני המחזור משקפים על מה שנחסך, הודחק, לא נאמר, לא בוטא, או אפילו ממש דוכא במשך כל החודש … זה למעשה חושף את הרמדי. להפוך את זה לסיסטמה מחשבתית קבועה

אם רואה סימפטומים לפני מחזור אז מראש יודע מה הרמדי כי זה מבטא את מה שהודחק. מה שהודחק זה מה שהיא בטבע. ומה שנהפך למה שהודחק נהפך לרמדי. אם היא בטבעה  יצרית וזה מודחק ועקב זה הפכה לזכרית או לאפאטית, או למתנשאת או לקשה או לביקורתית וכו'  – זוהי למעשה הרמדי. כשבוחנים את הדברים בעיניים הללו, הרמדי הופכת קלה לזיהוי.

למשל – Crocus Sativa – זעפרן –  רמדי שמייצרת מחזורים משופעים בדם שחור גושי. מה זה אומר לנו על האישה ? – שרגשית היא נוטה להיסטריה ודינמיקה לא מבוקרת רגשית לפני המחזור?. זה אומר שהיא כל החודש מתאמצת מאד לא לבטא חיות רגשית מאוד עוצמתית. אותה חיות מודחקת פנימה ואותה  ההדחקה הופכת לדבר, שמהזווית שלה זה נהפך לרעל ממש. ברמדי הזו המגמה להדחיק יצריות רגשית (ולאו דוקא מינית) זה ממש מרעיל לה את הנפש. לכן הדם נהיה שחור. חיות זה דבר רב גוני שבא לידי ביטוי דרך מיניות, דרך יצריות, דרך תשוקה להרבה דברים (התשוקה כמכלול היא תחת הקטיגוריה של המיאזמה הסיקוטית –תקראו במאמר שלי:"מנוע ושמו תשוקה" אם אין תשוקה גם אין חוויה ואין דינמיקה שמניעה קדימה, ואין מה לרצות. תשוקה זה הכול, אבל יש לה הרבה היבטים : ישנו הפאן הנגטיבי ואז נהיה רמדי ויש תשוקה חיובית שזה המנוע האנושי.

מה במיאזמה הסיקוטית מהווה מנוע שמקדם את האדם בכל מיני פרמטרים? ומה המקום שזה נהיה רמדי ?  כל עניין התשוקה הוא סיקוטי!

באיזה מובן סיקוטי,, איך סיקוטי?

אצל נשים יש מעגל חודשי, שהוא למעשה מעגל ביו-ריתמי, שמפריש מהגוף באופן קבוע גם את המיותר וגם את הפנים הייצריים או הרגשיים או האנרגטייים.  ומכיון שהם הורמונאליים הם מקבלים תנועתיות – ריתמוס שהיא : או בעלת אופי פתולוגי, ואז יש סימפטומים או לא!

אצל גברים הריתמוס ההורמונאלי – הוא נושא שונה לגמרי מנשים.כאן, עניין המיניות אצל גברים צריך להיות ריתמי אחרת יהווה בעיה. אצל גברים, מבחינה פיזיולוגית – כשגבר תורם זרע – אומרים שזרע נוצר באופן מידי אחרי השפיכה. אבל נהפך לפוטנטי ולפורה (יותר מרוכז) אחרי יומיים מהשפיכה הראשונה. לכן מחכים יומיים בין תרומה לתרומה, כדי שהזרע יהיה אפקטיבי ופורה ומבקשים מהתורם להימנע יומיים לפני התרומה משפיכת זרע.                                           בפועל, מבחינה אנטומית מהרגע שהגבר הוציא זרע, באופן מידי מתחיל להיווצר זרע חדש. כלומר, התהליך הביו-אורגני של יצור זרע הוא תמידי.

לכן אצל גברים, מה שקשור לדינמיקה מינית, קשור לתנועתיות המטבולית של נוזלי פרוסטטה ושל טסטוסטרון  ובכלל של כל אזור האגן,אם אין בו ריתמיות הרי שאי הריתמיות-זה בעצמו – מייצר פתולוגיה.

אלה שלאורך השנים היתה להם דינמיקה מינית לא קבועה –דינמיקה של  קצוות : בין נזירות לבין חיי הוללות -זוהי דינמיקה שמהווה תשתית ליצירת סרטן.

לפי הרפואה הסינית, המיניות בגבר זו האש שמחייה את המערכת. קיום האש או העדרה משפיעה על כל רקמות הגוף. לכן, העניין המרכזי בניהול נכון של מיניות זכרית היא תנועה קבועה! ולא משנה אם הרבה או מעט אלא דינמיקה שתהיה קבועה. אם 5 שנים עכשיו מתנזר ולפני כן היה מלא מין, זה סמן של רמדי שקשורה לניוון, או התקשחות או לפתולוגיה אחרת באזור הזה. (גם אוננות זה תנועתיות !) .כשיש א-ריתמיה = תנועתיות לא מאוזנת, למשל בעיה אצל הדתיים, ושם מאד שכיח טויה, קוניום , סאבאל סרולטה.

כך שנקודה שניה לבירור היא: מה קרה לגבר בן ה50 פלוס בשנים האחרונות בדינמיקה המינית שלו, האם היה לא היה ואיך היה ?

אז עד עכשיו ראינו :

1.המיאזמה הסיקואטית (דלקתיות והידבקויות מילדות)

2.דינמיקה מינית לא סדירה

ועכשיו נדבר על הפן :

3.דינמיקה פסיכולוגית –הפרוסטטה היא בלוטה שאופיינית לאופן שבו הגבר מרגיש את הגבריות.

כלומר יש חשיבות בפתולוגיה של הפרוסטטה לגישה, לתחושה, למה היחס של הגבר כלפי הזכריות של עצמו. האם לאורך השנים הוא מרגיש את עצמו כגבר? האם הזכריות שלו-מהזווית שלו- קיבלה את המענה הנכון? האם נכשלה או קיבלה מהלומה לזכריות שלו ואלה יהיו הסרטנים שלא קשורים לתנועה הזכרית או למיאזמה הסיקוטית אלא למהלומה שהפן הזכרי בתוכם חטף פתאם והיא סמויה מהעין.אז מה כן רואים? למשל מי שהוא בוס, או מפקד בצבא כמו הרמטכל או כמו אולמרט שפיתחו גידול בפרוסטטה. הם חיו במקום שהזכריות עומדת במבחן, הוא המכתיב, הוא הבוס והמקום הזה בתוכם כל הזמן מאותגר. כל פעם מישהו מסוים בא וכל הזמן מלחמה של הרמת ידיים מי חזק יותר.  אין אף אחד שתמיד מנצח אבל אם אדם חווה את אי הנצחון כהפסד לזכריות שבתוכו, זה המקום שבו כביכול, הזכריות מקבלת מהלומה ומשהו בזהות הזכרית שלו נסדק, והיכולת שלו להנהיג, להוביל נפגעת. ועקב הסדק הזה הוא יפתח את הנטייה לסרטן הפרוסטטה.

 

לכן אנחנו מדברים על 3 קטגוריות הומאופתיות לזיהוי ובירור הסיבות למחלה:

.הפן הסיקואטי (דלקתיות והידבקויות מילדות)

2.הפן של הדינמיקה המינית הלא סדירה

3.והפן של הסדק בזהות הזכרית.

 

סיכוטי מיאזמטי – –

THUJ, MED,

Clematis erecta : Ilio-scrotal neuralgia. TESTICLES INDURATED WITH BRUISED FEELING. Swelling of scrotum. (ORCHITIS.) Right half only. Troubles from suppressed gonorrhea. Violent erections with stitches in urethra. Testicles hang heavy or retracted, with pain along spermatic cord; worse, right side

 

Chimaphila umbellata [Chim.] :Smarting in urethra from neck of bladder to meatus. Gleet. Loss of prostatic fluid. Prostatic enlargement and irritation

 

-תנועה מינית – א- ריתמיות.

LACHESIS, CROTALUS HORR, MED,

ORIGANUM majorana :MIND – Lascivious ideas, impulses and dreams, with sexual irritation. Great sexual excitement driving her to masturbation. Erotic-mania with inclination to commit suicide.

וגם כל התרופות היצריות כמו:

וכו'kali iod, IODUM,

והרמדיז שקשורות לזהות הזכרית –(חוסר ביטחון) , קושי באיך עומד מול העולם ואיך שומר על פסון/ על החזות של זכר שהוא אלפא יהיו:

Selenium, barita carb, lyc ,

sabai serrulata PROSTATIC TROUBLES; enlargement; discharge of prostatic fluid. Wasting of testes and LOSS OF SEXUAL POWER. Coitus painful at the time of emission. SEXUAL NEUROTICS. Organs feel cold.

סבל סרולטה- היא רמדי מאד מרכזית לפרוסטטה ויכולה להתאים לכל הקטגוריות הנ"ל.

sepia –  לגברים, מאד אופייני- מתאמץ להראות חזות של חזק אבל בפנים, בתוכו מרגיש בלון נפוח במים , רכיכה.

כשרואים גבר עם סרטן פרוסטטה, קודם כל יעשו בדיקה רקטאלית כדי לגעת בפרוסטטה ולהרגיש איך היא?

CDR457840 digital rectal examProstatelead

הבריאה תהיה ספוגית. הלא נורמטיבית יכולה להיות לא סמטרית ,משוננת עם זויות. ולהרגיש ממש כמו אבן. נוגעים והיא נוקשה ממש, כשהיא פתולוגית.  אם משהו חוסם את האצבע זה בד"כ הבלוטה כשהיא מוגדלת.

במצב תקין אין חסימה והאצבע עוברת את הבלוטה. אם לא מצליח -הבחנה בין נוקשות או רכות. אם רכה זו רק נפיחות וזאת דלקת.

אם זאת נוקשות – מה התרופות שמייצרות נוקשות? (הנוקשות= פקיוליאריטי הומיאופתית)

התרופות המרכזיות לבלוטה קשה – קוניום היא מספר 1 ! וטויה אחריה. אח"כ סולפור, סלניום, סיליקה וכל שאר מינראלים כמו איודום, קאלי איודטום.

Conium maculatum MALE – Ill effects of suppressed sexual desires. Desire increased, power decreased. Sexual desire without erection. Sexual nervousness with feeble erection. Erections imperfect and of too short duration. Impotence. Seminal discharge, provoked by mere presence of a woman or contact. Cutting in urethra while semen passes. Sexual nervousness, dejection after sex. Prostatitis. Dribbling of prostatic fluid, worse stools, emotions, etc. Prostate cancer. Testicles hard and enlarged. Itching in prepuce.

(Glands enlarged and indurated)

 

Thuja occidentalis: Inflammation of prepuce and glans; pain in penis. Balanitis. GONORRHEAL RHEUMATISM. GONORRHEA. Chronic induration of testicles. Pain and burning felt near neck of bladder, with frequent and urgent desire to urinate. Prostatic enlargement. (FERR. PIC.; THIOSINAMINUM; IOD.; SABAL.)

 

יש פעמים שהבודק ירגיש אזורים קשים ואזורים רכים, זו אינדיקציה לשינון, לזוויות… גם פה מדובר בתהליכים סרטניים מובהקים. ואותן רמדיס לנוקשות תהיינה רלוונטיות , כלומר הנוקשות יכולה להיות חלקית או מלאה…

כשיש נוקשות או הגדלה (כשלרב שתיהן הולכות ביחד) בד"כ זה מוביל לחסימת שתן, שהוא הסימן הראשון להגדלת הבלוטה. ואז בודקים את ה

PSA

אז הפקיולריטי של השתן הופכים לדרך האבחנה המרכזית לאיך זה מרגיש מהזווית של הטלת השתן. אם מרגיש חסימה מלאה –  עצירת שתן מלאה, זה בכיוון של  קוניום או אפשרות לקאוסטיקום

אם יש עצירה חלקית – הרבה מאד תרופות והשאלה היא: איך הזרימה של השתן ? אם היא באה והולכת לחלופין –זה סימפ' חד משמעי של קוניום – מתחיל מפסיק, מתחיל. אם הזרם קשה להתחיל, אבל אחרי ההתחלה הבעייתית הוא זרם חזק וטוב , זה אינדיקציה לליקופודיום או סבל סרולטה..

אם באופן כללי השתן נוטף ואין תחושה, דליפה ספונטאנית קבועה –זה סימן ל סלניום קאוסטיקום, פסורינום.

אם זה שורף – אנדיקציה לארסניקום קרוטלוס הורידוס או קשקבלה או ל סטפיסגריה. קנטאריס היא לא רמדי סרטנית, היא אקוטית מדי/דלקתית.

עכשיו תפתחו:

Male, Cancer ,Prostate gland

conium

הכי נפוץ. מתאפיין בגברים שסבלו מדיכוי מיני,או עקב חיי נישואים לא מאושרים, או עקב אישה דומיננטית, או דת שמסרסת- בעיקר מיניות, או שהיה רווק. בקוניום יש אלמנט של הדחקה מינית שהובילה לביוריטמוס לא תקין של הטסטוסטרון ועקב זה הבלוטה מתחילה להתקשח. תמיד יבוא עם קשיים של מתן שתן –  שתן בא והולך לסירוגין. וזה סימן קדם סרטני מובהק או המחלה בעצמה. מתחיל להטיל שתן ואז הזרם מתחיל וניפסק לחילופין, למרות המאמץ שהבחור עושה. אין שום רמדי שמתקרבת לקוניום בפקיוליאריטי הזאת

The urine will stop and start. He strains to expel the urine and gets tired and stops. The stream of urine stops and without any pressure whatever it starts again, and it does that two or three times during urination. Irregular muscular actions while passing urine. "Intermittent flow of urine, with cutting after micturition. Urine turbid after standing.".(kent)

bladder; urination; retarded, must wait for urine to start; press, pressing; must (59)

male urine incontinence, comes and go( אין כזה במק-רפרטורי )

הזרם שמתחיל ומפסיק חד משמעי קוניום -ובסרטן פעיל אף פעם לא נותנים רמדי בגבוה. המודעות לסרטן שזו מחלה מורכבת ויש כמה שכבות ולכן לא נותנים רמדי גבוה. יש מורכבות שלא בהכרח גלויה לעין. לכן לא יתכן כמעט סרטן שהבריא מרמדי אחת. לא מעל 12 סי

(זו הסיבה , בין היתר שהפרוטוקולים של בנרג'י שגויים, )

אם נותנים רמדי לא נכונה יומיומי – הפתולוגיה תדרדר. לכן לא נותנים פוטנציות  אפשר)   מעל 12 סי.  5ch, 6 ch , 1LM)

טויה – הרמדי הכרונית של המיאזמה הסיקוטית, גם מופיעה בגדול ברובריקה של סרטן הפרוסטטה.  לא יהיה מקרה של טויה שלא תהיה היסטוריה מוקדמת אורח חיים סיקוטי. אם אדם מפתח סרטן פרוסטטה ,זה לבדו מראה על המיאזמה הסיקוטית. בהומיאופתיה, עלינו להבין מהם המורכבות ועומק הספירה של המחלה.

בחור בן 60 עם סרטן מאובחן בפרוסטטה, שמראה את כל המאפיינים המוזרים של טויה:  שתן מפוצל, תחושה של חמימות השתן באורטרה, יש חוויה של כדור כבד באיזור הפרוסטטה.(זו חוויה של טויה – האזור מרגיש כבד). תופעות של עצירות. הקקי לא יוצא עד הסוף. היציאה יוצאת וחוזרת

rectum; constipation; stool; recedes (34).

וזה עוד פקוליאריטי של טויה. חוט שדרה מחזיק כמו זכוכית. טויה מובהק. לא יתכן שלא חי אורח חיים סיכוטי קודם לסרטן. מגיע עם אישה היה מנהל בנק בחיר. זוג שנראה אריסטוקרטי משהו, ואני מראש יודע שהוא חי אורח חיים סודי, מיני כפול. אורח חיים שהרוב לא ידעו עליו, כי התמה המרכזית היא של הסתרה ולא להראות…כי אם אגלה איך אני חי באמת אז ידחו אותי ולא יאהבו אותי. זה גם אדם עם ביקורת עצמית קשה: "אני אדם מגעיל",  קשה כלפי עצמו. את הדינמיקה הנסתרת מהעין, לא בהכרח נרצה לפתוח כמטפלים.(למה שנפתח דבר שהוא עם עצמו לא מוכן בכלל לדבר עליו?). אבל אני יודע מראש כהומיאופת- עם מה מתעסקים .כי אם הוא טויה מובהק ויקבל 6 סי כמה פעמים ויראה ויטליות עולה, השתן תקין יותר. הכובד חלף, הפי אס אי ירד. והאזור פחות נוקשה. נתחיל לראות אצלו דברים רגשיים שהודחקו שיוציא אותם נגיד מול אשתו. הוא יתקשר את זה, דברים שלא אמר/ ביטא עד כה, מה שעשוי ליצור משבר בחייו. כי בטויה מדובר על הדחקה של דברים מאוד מאוד בעייתיים.צריך להתייחס אליו מאוד בזהירות כשיודעים שקיים אורח חיים של מערכות יחסים רב גוניות לא ידועות, מוסתרות. יש סיכוי גם שנדבק במחלות מין, ויש סיכוי שהחשיפה של זה כלפי העולם עשויה לגרום לאיבוד מעמדו וכו'. צריך להיות ערוכים לזה. בעקבות הרמדי זה יצא מעצמו כהתוודאות מול אשתו או הסביבה. כאן, מתוך התחשבות בנתונים הנ"ל – פוטנציה נמוכה תינתן !!

מקרה של קובי מן העבר:

איש מבוגר חרדי 11 ילדים, הגיע בגלל דלקות חוזרות בפרוסטטה. הראה את כל הסימנים של סטפיסגריה –בצעירותי למדתי מויטולקס, שאם רואים רמדי חד משמעית, אפשר לתת מיד גבוה. הוא קיבל 10 אמ חד פעמי ובעקבותיה בא ושבר את כל הבית. שבר הכל בבעיטות. זה העוצמה של כעס שהודחק והתפרץ. היה צריך לתת לו  אל אם 1פעם- פעמיים ביום כדי שיוכל לבוא לעצמו ממקום של הכלה וקומוניקציה. הוא טיפוס שללא הסטפיזגריה היה מפתח סרטן בפרוסטטה בגיל מבוגר יותר.

הדימוי העצמי של Verat.alb  הוא מאד סמוי, לא נראה לעין. אנשים אינטליגנטים, מאד רב-גוניים במה שהם עושים. המראה החיצוני תמיד מאד מסודר, נאה ומשקף את הביקורת שלהם מול עצמם. תמיד נראים טוב ולבושים בטוב טעם , הרמוניה חיצונית. כלפי העולם הוא יראה מאד חרוץ, נאמן ודואג לכולם. כשהסיבות ליחסים החברתיים הם  כדי שזה ישקף לעולם. "תראו את ייחודיותי"

בפלדיום יש את הצורך והעלבון מזה שלא רואים את זה, כמו שהוא רוצה שיראו אותו.

לוורטרום לא איכפת לו אם לא רואים אותו. פחות חשוב לו . מספיק לו שהוא יודע שהוא כזה. (לפני שזה מגיע לקצה). המוטיבציה לעיסוק החברתי או המשפחתי או בכלל…

סאבאל סרולטה (Sabal Serrulata)- בעולם צמחי המרפא, הצמח הכי חזק לאיזון ולחיזוק תנועה נכונה בפרוסטטה. עשוי מדקל חד פסיגי דקלי. איך הדקל נהפך לצמח מרכזי בהרבולוגיה העולמית לחיזוק הפרוסטטה?, שאלה מעניינת.

 

שם בוטני  :  Serenoa serrulata

שם עממי  :  Saw palmetto

שם עברי  :  דקל ננסי

הדקל הננסי כשמו הינו עץ דקל קטן שאינו עולה על מטר וחצי השייך למשפחת הדקליים. הוא נפוץ באדמות חוליות ממזרח קרוליינה ועד פלורידה.
ברפואת הצמחים המודרנית הוא מוגדר כצמח עדין, הנחשב ספציפי לטיפול בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

פרי

ספרות מדעית:
PDR FOR Herbal Medicines
בספרות המדעית המקובלת לא קיימים מחקרים אשר תומכים בפעילויות המסורתיות של הצמח.
שימוש עיקרי: לתמיכה בתסמיני הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית.
פעילות ברפואת הצמחים המסורתית:

מחזק שלפוחית השתן, נוגד דלקת, מאזן\מזין מערכת הורמונלית (גברים), מחטא (דרכי השתן), מעכב האנזים 5-אלפא רדוקטז , מעלה ספירת זרע, משפר תנובת חלב אם, נוגד עווית, 
שימושים עיקריים: דלקת הערמונית, הגדלה של הערמונית (BPH), 
שימושים משניים: אין אונות (אימפוטנציה), הנקה (תמיכה), זיהומים ודלקות בדרכי השתן (כרוני\מניעה), נשירת שיער, ספירת זרע נמוכה ,

Sabal Serrulata הוא הרמדי המרכזי בהומאופתיה והחשוב ביותר של ריפוי של התנהלות נכונה של נוזלי הפרוסטטה. כשהצמח הזה נהפך לרמדי, הוא גורם שנוזלי הפרוסטטה, בתוך הבלוטה בעצמה, נהפכים לבעלי תנועה נכונה. בפרוסטטה יש תנועה קבועה של נוזלים. הרמדי מתקנת את המטבוליזם של תנועת הנוזלים הזאת. כלומר או כצמח, שתומך ב CONIUM  למשל, או כפוטנציה נמוכה עד 6 סי,  זוהי תרופה שעניינה לגרום למטבוליזם, לסירקולציה תקינה של נוזלי פרוסטטה. לכן, אם הרמדי לא ידוע, במקרה שיש אי בהירות,כלומר במצב שאין פקיוליארטי ויש פתולוגיה מובהקת של הגדלה, או אי נוחות, או דליפה קבועה של נוזלי פרוסטטה, אפשר לתת.

הטיפוס של  Sabal Serrulata הוא: זקן בטרם עת.  חווה עצמו כחלש מול הסביבה החיצונית. תמיד הוא חייב תמיכה מגורם חיצוני חזק. האדם יהיה חלש. בד"כ מדובר באנשים שצריכים תמיכה מגורם חיצוני חזק, או לחילופין מעדיפים להתבודד על אי בודד, כי הכול בסביבה החיצונית נחווה על ידם  כקונפרונטציה שמכבידה עליהם. לכן, כשהאדם הזה נהפך לרמדי, בד"כ נראה אדם שמזקין בטרם עת, רוצה לבד ולא אוהב חברה (גם לא בני משפחתו)  ויש אטמוספירה של עצבות ודיכדוך סביבו. הוא מדוכדך, עצוב, לא קומוניקטיבי, מכונס, מאד לא שמח כשרוצים מימנו משהו.(גם אם זו בקשה מינימלית, אתגר קליל כמו: "לך לדואר לשים מכתבים") כל דבר מול חברה או סביבה עבורו זה קונפרונטציה, כובד ואי נוחות.

הרבה אנשים מבוגרים, מהרבה סיבות, מרגישים כך. בעיקר כשהמבוגר נחלש, ויש סרט של מחלות כרוניות שמעייפות את הגוף  וכו'. ולכן מבוגרים מרגישים כך,לא רוצים אתגרים יותר מדי ומתחילים לייצר סוג של ניתוק ועצבות ו"תעזבו אותי בשקט". וזה למעשה אחד מהמצבים הקלאסיים ל Sabal Serrulata  או כצמח תומך, או כרמדי שתמנע את שכיחות הגידולים באזור הזה.

הצמח והתרופה מהדקל אין לה פקוליאריטיז מובהקים – רמדי מאד קטן- אבל זהו רמדי שבאופן קלאסי, הרבה מבוגרים מעל 60 שמתחילים להזדקן ומתעייפים ונטייה לדכדוך,  יצטרכו את זה בהומאופתיה בדילול נמוך על מנת למנוע או אפילו להבריא התחלה של פתולוגיה באזור הזה. באחוזים זה רמדי מאד נפוץ על אף שקטן מאד. זהו רמדי יותר זכרי (לעומת ספייה שיותר נקבי). בד"כ הולך עם הגדלה של פרוסטטה עם מצב של פתולוגיה של הפרשה קבועה של נוזלי פרוסטטה.

מה הבעיה עם איבוד קבוע של נוזלים בפרוסטטה? – הבעיה שזה קשור גם  להפרשת טסטוסטרון בצורה לא מאוזנת –וככל שהטסטוסטרון לא מבוקר ולא מאוזן או לא מופרש בצורה הרמונית- זה מוביל להזדקנות כרונית בטרם עת. ולכן Sabal Serrulata נחשבת ברפואת צמחי המרפא כאנטי אייג'ינג בגברים.כי זה גורם לרגולציה ולהפרשה נכונה יותר של טסטוסטרון.

הרמדי נעשתה מהענף הדקלי של הצמח שרק פרץ החוצה.כלומר מדיקלונים, לפני שגדל. לקחו ענפי דקל צעירים (לולב) לפני שהפכו לענף והפכו אותם לרמדי. הלולב שמנענעים בחג סוכות ? מה שיותר צעיר ממנו זה ה –           Sabal Serrulata.

קשור להיבט האבולוציוני של דקלים בתוך עולם הצומח. מכיון שהדקלים בתוך עולם הצומח הם מראשוני הצמחים החד פסיגיים. הם נמצאים בשלבי התפתחות ראשוניים ביותר. נחשבים לצמח מוקדם מאוד כרונולוגית בהסטוריה של אבולוציית עולם הצומח. צמח כמעט פרה-היסטורי. יושב על הגבול של הצמחים הקדמוניים ,כלומר: טויה(   (Thuja occidentalis Arbor Vitae. Coniferae   ליקופודיום, סבינה – השרכים והאצות,שכולם נחשבים לפרה-היסטוריים לבין הצמחים שהם או דו או חד פסיגיים ונחשבים לצמחים מהעולם החדש. בתוך העולם החדש הדקליים הם ראשוניים. מתארים מבנה גופני קדום מאד, בסיסי מאד, שמכתיב לאחר מכן את הג'נדר. לכן, Sabal Serrulata שלמעשה מכתיב ג'נדר זכרי, הוא מתחיל כאבולוציה בתוך הדקליים שהם אז מתייחסים למקום הראשוני שהג'נדר הזה התחיל להתפתח.

ההידרסטיס Hydrastis canadensis.

Golden Seal. Orange-root. Yellow Puccoon. N..

משפחת הרנונקוליאהRanunculacea –  כלניים, (הלובורוס, אקונייט, הידרסטיס, פולסטילה, סטפיזגריה)-מה שמאפיין את כל המשפחה הזאת ? כולם באופן גורף עם רגש עוצמתי גולמי,ילדותי, לא מודע ולא מבוטא.                    כל התרופות שקשורות למשפחה הזאת, מוצפות ברגש עוצמתי, מציף,  ילדותי שלא מעובד, מציף, אי אפשר לאחוז בו. לכן באקונייט רואים פאניקה שלא ברור למה

בפולסטיליה – מוצפת ברגשיות ולא ברור מאיפה זה מגיע, מה הציף?

הלובורוס – ככ מציף שמגיע למצב של בלבול מנטלי, למה המינד הפך לכלי שלא מכיל את הרגשות? נק' בלתי ידועה. מה הביא להצפה?

בהידרסטיס, הרגשות הם כמהיים, מאד בסיסיים, מאד עמוקים שקשורים לחוויה עמוקה שקשורה לדינמיקה של איך הוא מול העולם. המקום הזה מעולם לא עובד, לכן כל דבר מציף, מביא לחוויה של אי יכולת לאחוז באותה התנסות ואז במקום תנועה קדימה, יש סוג של בצקת מקומית שמובילה אח"כ ליובש.

מראה לכן כאן את  הקשר בין הדקליים לרנונקולריים: שניהם יושבים על השאלה איך אוחזים בדברים הפרימלאיים שמתוכם לאחר מכן צומח ג'נדר.

Sabal Serrulata לכן – כמעט כל זכר יהיה צריך אותה מגיל מסוים כצמח תומך. רוב הגברים בגיל 60 יצטרכו אותה כצמח תומך או כרמדי בפוטנציה נמוכה מאוד. כל מה שנהפך מחומר גולמי ל ch3, הוא צמח שמקבל העצמה ברובד החיוני שלו.(הופך ליותר מרוכז, לחזק פי 3). עדיין זה לא נקרא הומאופתי אך בכל זאת מועצם. ( הומיאופתיה זה החל ממספר אבוגדרו)

אצל טראמפ למשל רואים שלאחרונה קיבל שקיות מתחת לעיניים והאזור שם חיוור קצת –זה אומר שהכליות נחלשות –ואם כ"כ מהר פיתח את השקיות תחת העיניים , כלומר שהבחור לא במצב טוב….

מנסיוני Sabal Serrulata  אצל גברים מגיל 50 כלפי 70 -כשרואים גבר שנהפך למכונס, מתבודד, החיים נהפכים לכבדים עליו והוא עם הילה של דכדוך ועצבות סביבו, זה הפקיוליריאטי המובהק  לרמדי וזה בדכ הולך עם דליפה קבועה של נוזל הפרוסטטה,  הם מרגישים כל הזמן לחלוחית בתחתונים.                    גם ברפואה הסינית וגם הרמבם אומר ש90 אחוז מהחולי שמגיע לגבר הוא תוצאה של זרע שיצא בצורה לא מבוקרת. או כפי שהוא אומר 1 מאלף גברים מתים מוות טבעי וכל השאר עקב תהליכי פליטת זרע לא תקינה.

עוד רמדי חשובה לסרטן בפרוסטטה היא:

barita carb  –  – יש הרבה גברים שמגיל מסויים מתחילים לפתח סימפטומים או סינדרומים של אי התפתחות או רגרסיביות התפתחותית. דוקא כאלו שהיו בעברם רבי פעלים, חזקים ואיפה שהוא בגיל 60 זה מתהפך. משהו בתוכם עושה רגרסיביות התפתחותית, והם הופכים תלותיים. עד גיל 60 היו מאד דומיננטיים, אגרסיביים, זכריים + יחס לא הולם לבני הבית ופתאום מגיל 60+ ממש תלותיים יותר, רכים יותר, פחות מסוגלים, יותר נצרכים שהאישה תכין ותסדר להם וכו' ויש ממש חרדה אם היא לא שם. וזה מתלווה עם תגובות טסטוסטרוניות של הפרוסטטה שמוביל לנוקשות וניוון של פרוסטטה ואז סרטן. ואז השאלה מה קרה לאותו מישהו שהיה דומיננטי, זכרי, חזק, מנהיג, אגרסיבי תוקפן ואפילו אכזרי, שמשהו פתאום השתנה והפך ללא הולם את מה שעשה עד כה? . זה מה שדיברנו קודם על הגברים שהמקום הזכרי היה כל החיים מאותגר, וכל החיים היו צריכים להראות לעולם חזות שלא הולמת ולא אורגנית, לא מתאימה ולא עם סנכרוניזציה למה שמרגישים באמת. ואז בגיל מסויים הוא קורס, לא מצליח יותר להחזיק, להכיל, להראות כלפי העולם יותר חוסן  זכרי ואז הוא מתהפך לכיוון ההפוך, של חוסר אונים, חוסר ביטחון, חוסר עמידות ותלותיות. הופך מאדם דומיננטיי לאדם תלותי. זמן קצר אחכ מתגלה אצלו נפיחות, נוקשות ואחכ סרטן בפרוסטטה. זה למעשה  הטיפוס המובהק – לאדם שרב חייו אימץ לעצמו קומפנסציות, דיכוי עצמי בעוד שמבפנים לא ממש הרגיש מסוגל . לו פגשנוהו בגיל 30 היינו רואים אדם שכלפי העולם מאד פיקודי ומיליטנטי, ועכשיו הוא לא כזה אלא הפוך לחלוטין. לכן בMM ליקופודיום וbarita   carb  –  משלימים זה את זה במקום שבו הגבר מעולם לא הגיע לדרגה של רזולוציה מול "אני – כזכר" : בגיל צעיר היינו מזהים ליקופודיום שבפנים מרגיש לא מסוגל, חרד ומפוחד ולא כך כלפי חוץ. שתיהן רמדיז קלאסיות אצל הגברים מאותגרי הגבריות שלא קיבלו (את הfinesse שבהשלמה) את היכולת לחוש נינוחות בזכריות של עצמם ובגיל מבוגר יצטרך בריטה קרבוניקה בפטולוגיה.

ב barita carb  –   נראה אלמנט של חשדנות, חוסר ביטחון, תלותיות. וכשניתן הוא יתחזק ונראה התחסנות והפטולוגיה תעבור מהשתן לעיכול כלומר חזר לליקופודיום.

בצעירותו היה מאוד מיני, ויטלי (בליקופודיום הפטולוגיה נעה סביב הקושי להתחייב) .כשהקשר הופך מחוייב עבורו זה לא עובד. כל עוד הוא לא מחוייב זה יעבוד טוב. ברגע שהזוגיות התמסדה העניינים לא עובדים כמו לפני כן..

barita carb  –  מאד אופייני לסרטן פרוסטטה שההיסטוריה שקדמה בצעירות היתה ליקופודיומית –והפכה לבריטה ברגע שהתביית לתוך בית. כל עוד היה חופשי ועדיין היה בדינמיקה שיכול בשדה המלחמה של העולם להוכיח את זכריותו, זה עדיין היה ברמה של ליקופודיום. כשהתקבע והוא כביכול הוכרע – "אני לא גבר, אני חלש" שם הפך לבריטה=תלותי =פיתח פתולוגיות.                      לרוב קורה אחרי גיל 60 כשמיצה את הקריירות שלו ואין חזיתות לשאוף אליהן אז עולה השאלה: "האם אני זכר? ואם כן, באיזו מידה ?"  כליקופודיום הוא יודע שהוא לא, ואז הופך למשלים =בריטה קרבוניקה.

לכן נראה דינמיקה שמבריטה יהפוך לליקופודיום או לחילופין .

עוד בסרטן הפרוסטטה יש את Selenium –  רמדי מאד מרכזי . וPsorinum – ששניהם מאד דומים זה לזה. שתיהן קרות. למרות שSelenium מוחמר מחום הוא  קר כי הכח הויטלי כבר לא עושה את העבודה. נראים כלפי חוץ כאנשים מיואשים , חלשים. שניהם נראים עם עור לא נקי. אצל שניהם עור גבשושי עם פגמנטציה לא הומוגנית. נראה עור יבש, ויזואלית מחוסר חיות. מקומט, זקן, אפרפר. ההבדל ביניהם:

Selenium יש דריבלין, דליפה קבועה של נוזלי פרוסטטה ( ה רמדי לזה )-פטולוגיה מעייפת מאוד. כמו שלידות וביוץ גורמים לירידה בויטאליות אצל נשים.

כך גם גבר עם דליפת נוזל פרוסטטה –הוא נחלש ומזקין כל הזמן בלי יכולת בקרה ואין שליטה על תהליך ההזדקנות.

Selenium היא המרכזית ב MM  לדליפה/ בריחה של נוזלי פרוסטטה כל הזמן. תתארו לכם גבר שמסתובב עם דליפה קבועה של הפרוסטטה. לעומת SABAL ב Selenium יש עייפות וזקנה בטרם עת, וחיות שדועכת והולכת אבל לא עצוב ולא מדוכדך , להיפך !-  אצלו  החיות נשענת על זיכרונות נעורים של הצלחותיו המיניות. החיות נשענת על זכרונותיו שהם תוססים וחיים. בתת המודע הם אנשים מאד חיים, מיניים וכל הזמן עסוקים בפנטזיות של איך הייתי פעיל כנער אבל בפועל עייף תשוש מיובש וחלש (ב Sabal Serrulata  – עצוב מדודכך, מנותק,  מאוד עייף, מעדיף כמו ספייה ובריוניה שיעזבו אותו בשקט) Psorinumגם הוא לתופעות של ניוונים בפרוסטטה אבל אין לו דליפה כמו סלניום. אז הם נראים ויזואלית דומים: עור מיובש, לא נקי, קרים, עור אפרפר החזות דומה בPsorinum אך הגוף הרבה יותר קר. האדם מיואש שלא רואה עתיד, חי בחרדה שקטסטרופה או מוות עומדים לקרות לו. ב Selenium יש חיות שניכרת בו: איזה כיף היה פעם אולי אחזור, בPsorinum אין עתיד.

הדימוי של הזקן האשמאי שהולך ברחוב ותופס לבחורות בתחת זה Selenium. שהוא כבר ממזמן לא שם, אבל עסוק איך שפעם היה לו ואז היו ככה וככה. ואז רואה בחורה צעירה ומסתכל על המידלה  אבל בתכלס? פיזית הוא ממש לא שם…

משפחת האיודום – בדכ" משפחה שקשורה להתקשחויות וניוונים של בלוטות בגוף. מי שצריך אותו  – הם סופר אינטנסיביים, בהווה שלהם אורח חיים מאוד אינטנסיבי ומיני. הגוף חם לא כמו פסורינום. הפקיוליאריטי –זה שהאיזור הסרטני עם דופק לב ויש חוויה של תנועה. האיזור רגיש עם תנועה. האיזור רגיש בתנועה. אופייני לאיודום כרמדי, שהבלוטה – מרגישה דופק באזור הסרטן. משקף פעילות על הריאקטיביות של האיזור הנגוע.וזה אחד מסימני ההיכר של המשפחה. האדם ילך עם תחושה שהאזור של הפיפי כל הזמן פועם כמו דופק לב.כיון שהפרוסטטה לא מעוצבבת אז לא מרגישים אף פעם את האיבר בעצמו., האזור של כל האגן מהאורטרה כלפי פנימה ירגיש פועם..

הרקמה שהכי פחות מגיבה פחות בגוף לאנטיביוטיקה, זו הפרוסטטה כי אין זרימת דם כמעט.לכן זו רקמה שדוחה מראש טיפולים קונבנציונאליים. כהומאופתיים – אנחנו המוצא האמיתי הכי רלוונטי לסובלים מהפתולוגיות בפרוסטטה.

ש.ב (מה הקשר בין הידרסטיס וסרטן מעיים? מה הזיקה בין מבנה רגשי גופני והידרסטיס? מכיון שהידרסטיס הוא רמדי מרכזי בסרטנים,מכיון שהוא כרמדי  מייצר עיבוי ויובש ברקמות רטובות. הרקמה הרטובה שאמורה להיות מלוחלחת (לחות) כדי לדאוג לתנועה מטבולית תקינה של מעבר אנזימים וכו' , בוודאי שכך ב ספיגה במעיים… כרמדי , הוא מותיר בתוכו מימד רגשי שמעולם לא עובד. הרגש הוא רגש פוטנטי, חי, דינמי, חזק, אבל לא מודע. לכן , בכל הסרטנים שהידרסטיס מרפא (וקובי ראה הרבה כאלה) יש מימד רגשי מאד פוטנטי, מאד חי אבל לא מעובד. הוא צעיר, גולמי. בזכות זה הוא גם נשאר צעיר. אבל זאת צעירות שלא מגיעה בשעתה. היא נותרה צעירה גם בגיל מבוגר מדי.

בחיי האדם יש תהליכי התפתחות. ישנן צמתות ,שבהן עליו להגשים, לעבור בתוכו לדבר הבא עם הכלים שרכש ועיבד בתוכו. הידרסטיס זה מצב שבו העולם הרגשי נותר צעיר בגיל מבוגר. כלומר הפן הרגשי בתוכו נותר כשל נער, כשל ילד. זה מקום שכשזה מגיע ככה לגיל שבו כביכול הוא מגיע לזמן שבו הוא אמור לעבוד עם הרגשות בצורה אחרת, בממד אחר, שעניינם תבונה, חכמה ,הפנמה , זה דבר שכביכול "עובר באג" – עובר התייבשות, ניוון. ואז הרגשות שחיים עדיין , די פוטנטיים, הם כביכול מתייבשים. זה מצב שמביא להדחקה גופנית , שנהפכת ליובש ברקמה הלחה. ואז הידרסטיס כאן היא רמדי סרטנית. הזיקה אצלו מה בין הידרסטיס לסרטן במעיים..ולמה זה מרפא אותו, זה מכיון שהוא נותר צעיר רגשי וכיון שהגיע לגיל מבוגר בו הוא אמור להיות תבוני יותר זה כביכול התייבש ואותו היובש במקום שבו הרקמה צריכה להיות רטובה הופך אותה  לסמיכה מדי, ואז המעיים "נחשלות" בפעולה שלהן, ובמקום שבו יש באג באזור מסוים, זה יהיה האזור שבו יהיה סרטן.

בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא נראה כמו סלניום –  זקן צעיר ! אבל , אחרי מחשבה מחודשת – הידרסטיס. (מה שכביכול תמך בליקופודיום היה הקושי בקונפרונטציה, בלהתמודד עם קונפליקט הקושי שלא יאהבו אותו וכו' ) אבל בשיחה איתו מה שעלה זה הקושי בלהתנהל מול רגשות, הקושי בלהביע רגשות. העוצמה של רגש שהוא גולמי, לא מודע ושהוא פוטנטי מאד אבל הוא צעיר – לא מפורט לניואנסים- זה שייך להידרסטיס כרמדי…. זה בא לידי ביטוי בתנועת הלסת התחתונה שלו, שנשמטת .

הסבר על "שפת הגוף" : עלינו ללמוד לשים לב, כשאדם אומר משהו, מאיזה מקום הוא אומר את זה ואיך הוא מבטא מה שרוצה , מעבר למילים שאומר?.

כשהוא מדבר- מה הוא בעצם מבטא?

קובי מדגים "דיבור מהראש" , אז הראש הוא שזז. זו אינדיקציה לדיבור מנטלי.

כשהאדם מדבר "דיבור רגשי", מה שצריך להסתכל על ביטוי הרגשות, זה מה בגוף מבטא את מה שהוא אומר, שהוא למעשה הביטוי הרגשי, שנותן תוכן לתוכן הדברים שנאמרו במילים. למשל – אם אדם מדבר על עצב, אבל מניע רק את הראש, פירושו שאצלו העצב הוא קוגניטיבי ולא רגשי – יותר הזיכרון של העצב. אבל אם הוא באמת עצוב, אנחנו נראה מימיקה או נראה אזורים גופניים אחרים פעילים בזמן הדיבור על העצב. למשל: נראה שהאדם מדבר מהחזה כלפי פנימה (מראה תנועת הסתגרות והתכנסות פנימה)

או – אדם אומר "אני מרגיש כועס" . אם הוא מדבר מהראש- אז ברור שהוא לא כועס באמת. כעס מבוטא "על אמת" זה כשהגוף מוטה בזווית אלכסונית קדימה, (מעין איום ).

כשהוא מדבר על נושאים שנוגעים לו אישית אז הלסת שלו "נשמטטת".. כאילו השרירים לא אוחזים בלסת…זה מראה, שכשהוא מגיע לעצמו הוא כמו בהלם / בשוק. במצב של רגשות גולמיים, עוצמתיים, לא מבוטאים. (אם זה היה הלם של אופיום, זה היה סוג של חייכנות פסיבית) וגם זה נשמע מרוחק ממה שהוא מרגיש- הוא משותק כלפי הרגשות. בהידרסטיס יש מודעות למה שמרגיש, הוא חווה את זה אבל זה כ"כ גולמי ומציף, שזה משאיר אותו באי יכולת לבטא את מה שהוא יודע שהוא מרגיש. ואז, כשכן מדבר על מה שמרגיש- הוא נהיה ככה עם הלסת השמוטה./ הרפויה.

מהי רפואה אמיתית?

"דע מאין באת, ולאן אתה הולך" (אבות –ג'-א')

כל שיטה רפואית מלמדת על אופייה ועל עומקה של התרבות העומדת כרקע להופעתה. לדוגמא, הרפואה הסינית – דיקור במחטים, שיטות עבודה עם צמחי מרפא, שיטות תנועה ונשימה ועוד – הינה ביטוי לתרבות ענפה ורחבה אשר היא חלק ממנה. כך גם שיטות רפואה שמאניות מן התרבות האינדיאנית, משקפות את אופייה של התרבות השבטית ואת עקרונות היסוד שעליהן היא נשענת. שיטה רפואית הינה חלק אינטגראלי ממארג תרבותי רחב.

ההבדל בין שיטות רפואה שונות לאורך כל הדורות, נובע מתפיסת היסוד של התרבות מתוכה הן צומחות, תפיסות המתייחסות למקורותיו של האדם ולשאלות יסוד הקשורות להבנה בסיסית של חייו. כגון, האדם: מאין בא? לאן הוא הולך? מהי סיבת קיומו? האם יש לכל אדם סיבה מיוחדת לקיומו הפרטי? ומהי דרכו הפרטית להגשמה? לשאלות אלו מענה שונה בכל תרבות, אולם ניתן לראות כי בכל התרבויות, לאחר ששאלות אלו קיבלו מענה, נוצרה ההבנה שהאדם נתקל במחסומים ובהפרעות בדרך להגשמה ולמימוש של מטרת קיומו. שיטות הרפואה שהתפתחו נועדו ברובן לשם זיהוי ההפרעה, סילוקה או התגברות עליה, ולשיפור יכולת ה"עבודה" עימה, על מנת להגיע למימוש המלא של האדם. לשיטות אלו היה ועדיין יש את הכוח להתייחס לשאלות היסוד שאותן ראו וחוו תרבויות קדם אלו.

רפואה "רוחנית" הנובעת מן ההיסטוריה של תרבויות קדם, יודעת להשיב על שאלות יסוד קיומיות ביותר, וכן לתת מענה קונקרטי ל"בעיה" הניצבת מול החולה ומול האדם בכלל.

בעיית היסוד אותה זיהו חכמי קדם, קשורה בתפיסה לפיה האדם היה בעבר חלק אינטגראלי מן השלם של הבריאה וכעת הוא כבר לא; בעבר לא הייתה הפרדה מן השלם וכעת יש; בעבר האדם ניזון מן השלם ומצא הגנה, עת היותו חלק מן השלם, וכעת  אין זה כך; בעבר  הזיקה לשלם נתנה והעניקה תחושת רחם, תחושת שייכות, תחושת שייכות  לקולקטיבי רחב, וכעת כבר אין זה כך.

תהליך ההפרדה של האדם מן השלם הינו חלק מן האבולוציה של העולם כולו, אשר האדם הוא חלק ממנה. בעולם שלפני ההפרדה (של האדם מן הקולקטיב הקוסמי) לא היה צורך לשאול את שאלות היסוד על מוצא האדם ועל דרכו בעולם. שאלות אלו לא היו רלוונטיות והמענה היה ספונטאני ומולד.

לאור צרכים אבולוציוניים רחבי היקף, היה על האדם להתנתק מן ה"שלם" של הבריאה, וכך לצאת למסע של תקופה חדשה – עידן חדש – שהביא איתו גם את ה"מחלה". מהי המחלה? היא אחת מן התוצאות של הניתוק מן השלם, של ההפרדה של האדם מהמארג של הקיום. אמנם לא ייתכן פירוד מלא ולא יתכן נתק מוחלט, אך הנתק היה ועדיין קיים כדבר ממשי, אכזרי וכואב. נתק זה מזמן תהליך של גיבוש תוכן תרבותי ואינדיווידואלי המביא חידוש עצום לעולם כולו. תוספת של טעם וצבע וייחודיות אינדיווידואלית, שלא היו לפני תהליך ההפרדה מן המקור.

היציאה מן השלם להיפרדות הביאה לידי אסטרטגיות קיומיות רבות במקומות שונים על פני כדור הארץ, שתכליתן אחת – לנסות ולמצוא את הדרך חזרה "הביתה", שכן מצב של נתק זה, הינו "גלות". האדם הוגלה וגורש ממקומו הטבעי ומוצא עצמו במקום של ריחוק והפרדה. לנתק הזה יש משמעויות אבולוציוניות הבאות להגדיר מחדש את האדם ואת החברה. למשל, בתפיסת המציאות הבסיסית של הרפואה הסינית עומד המושג "טאו" – טאו מתכוון לדרך הפרטית של האדם בעולמו, ולצורך של האדם לדעת את סיבת קיומו ואת תכליתו הפרטית, ומכך לפתח את היכולת להגשים ולממש את התכלית הפרטית שלו. אם הוא הולך את ה"טאו" שלו וחי לפי העקרונות של ה"טאו" הפרטי שלו, אזי הוא חי נכון, ולא יחווה קשיים מיותרים. וגם אם יופיעו קשיים, יהיו לאדם זה את כל המשאבים והיכולות הנדרשים להתמודדות. אין זה כך לאדם שאינו עוקב אחר ה"טאו" הפרטי שלו. לאדם זה צפויים קשיים רבים וסבל רב.

סבל מכוּנֵה בתרבויות המזרחיות "בוּרוּת". מהי בורות?  אי ידיעה של ה"טאו". אי ידיעה של האדם את עצמו ואת תכליתו. אי ידיעה של הדרכים להגשמה הפרטית. בורות זו מביאה סבל רב, ולעומתה, ידיעה עצמית מובילה למקום הרצוי ומונעת חולי וסבל. חשוב לציין שבורות אינה קשורה לידע אינפורמטיבי כפי שחושבים היום. בימי קדם בורות מתייחסת לאי ידיעה עצמית.

אם כן, לתהליך ההפרדה מן השלם יש תכלית אבולוציונית אשר "מאלצת" את האדם כמו לגלות ממקומו, ולצאת למסע של חיפוש והגדרה עצמית מחודשת. הגדרה המובילה לזיקוק של מערכי נפש חדשים, ולכן להוציא את הפוטנציאל הטמון באדם מן הכוח אל הפועל, ובכך לקדם את כל העולם כולו. לתהליך זה אין מקום אם האדם נולד כחלק מן השלם. הפוטנציאל האפשרי להגשמתו אינו רלוונטי אם האדם כבר ניזון מן השלם – במצב זה הוא חלק מ"גן העדן" שאינו מאפשר התקדמות. על מנת לאפשר התקדמות בא הנתק והכריח תנועה חדשה. תנועה הכוללת תהליך של "ללכת לאיבוד" ואז למצוא את הדרך חזרה הביתה.

נקודה זו עומדת במרכז רוב התרבויות העתיקות שהביאו עימן שיטות רפואה.

אם כן – שיטת רפואה "אמיתית" נובעת מהבנת הנתק וההפרדה, הבנת חשיבות הנתק ותוצאותיו באדם ובעולם (נתק והפרדה שהם עצמם ה"מחלה"). רפואית "אמיתית" יודעת לזהות את סיבת קיומו של האדם, יודעת לזהות את האיכות הפרטית של האדם ברובד הבסיסי והעמוק, וכן מבינה את צורכי הדרך הפרטית של האדם, ואף  יודעת להשיב על כלל המורכבות הזו. שיטה רפואית "אמיתית" מזהה את סוגי ההפרעות המופיעות בדרכו של האדם, החוצצות בינו לבין הידיעה העצמית, בינו לבין הגשמת תכלית קיומו, ויודעת כיצד לתת מענה קונקרטי למורכבות הזו.

למורכבות זו יש השלכות אשר הן בחלקן גופניות ואורגניות, כלומר – בעיות פיזיות, בעלות אופי מולד או נרכש, ובחלקן רגשיות הנובעות מן ה"סכסוך" של אי ההבנה הבסיסי של האדם את עצמו ואת עולמו, ובחלקן קשורות לעולם ה"אנרגטי" – האם יש לאדם אנרגיה, כלומר המשאבים הנחוצים, הדלקים הנחוצים להגשמתו, מאין נובע מצב של חוסר משאבים וכיצד ממלאים את החוסר. כל המורכבות הזו מייצרת "קליניקה" רבת פנים, עם סוגי מחלות רבים ומגוונים, אשר ביחד יעידו על הדבר שהשתבש ויצא ממקומו ומאיזונו. וכך בהתבוננות נוספת – החולי, למעשה, בטבעו, מצביע על המקום באדם שצריך עבודה ו"תיקון".

שיטה רפואית "אמיתית" מכילה ומציעה תפיסה וכלים הנותנים מענה כולל ל"בעיה". תפיסה וכלים שהם חלק אינטגראלי מן המארג התרבותי שהביא ויזם אותה. הכלים הטיפוליים עצמם הינם חלק מן הדרך של תרבות מסוימת להבין את הבעיה ולמצוא לה פתרון. למשל, חלק מהגדרת ה"בעיה" בתפיסה ההודית הינה כי הגוף הפיזי הוא "כלא" לנשמה. הגוף הוא סיבת החציצה וההפרדה, ולכן יש ל"העלים" את הגוף ולהפוך אותו ליסוד  שאינו מפריע יותר. מכך נובעים סוגי תהליכים יוגיים של צומות ועינויי הגוף. התפיסה היא  שההפרעה טמונה בגוף הכולא את הנפש ומונע את ה"זיווג" המחודש עם השלם.

התשובות, הפתרונות והטכניקות הטיפוליות של כל שיטה רפואית הינן חלק ממארג תרבותי שלם. נקודה זו הינה נקודת יסוד על מנת לדעת ולהבין האם שיטה רפואית "אמיתית" היא אם לאו.

בימינו מתקיימות פרקטיקות רפואיות רוחניות רבות ושונות. חשוב שנדע להבחין מי מהן אותנטית ומלאה ואילו מהן מהוות נגזרות תלושות של קרעי תפיסות עולם, ולא מספקות מענה ברור והולם לשוחריהן.

הנקודות המרכזיות לדעת אם שיטה רפואית "רוחנית" הינה נכונה ומלאה או חלקית ויחסית.

  • אם השיטה יודעת להגדיר ולהבין את מצוקת הקיום הבסיסית של האדם
  • אם השיטה יודעת לתת מענה קונקרטי לבעיה אותה היא מזהה כבעיה
  • אם השיטה נותנת כלים התואמים את טענות היסוד שלה, ואם הכלים הינם חלק הרמוני השייך לתפיסת העולם של השיטה
  • אם השיטה מאפשרת כלים להבחנה שהם ברורים, ברי לימוד, וקלים להבנה ולשימוש
  • אם השיטה מאפשרת לגעת בכל פינה מכלל פינות הקיום האנושי, גוף – נפש – אנרגיה – ופוטנציאל
  • אם השיטה יודעת כיצד להורות שיטות מחשבה המתאימות למקומו של האדם ביחס לתהליך ההתפתחות שלו וביחס להפרעות הקליניות העומדות בדרכו
  • אם השיטה מציעה דרכים חינוכיות חדשות המאפשרות פרספקטיבות חדשות לאדם הנזקק להבנת קיומו
  • אם השיטה יודעת להראות את הקשרים בין מימדי המציאות, כגון כוכבים, אטמוספרה, תזונה, צמחי מרפא, תנועה גופנית, דרכי נשימה, דרכי מחשבה, השפעה של סביבה על האדם מול ההשפעה של האדם על סביבתו
  • אם יש בשיטה תפיסות יסוד של השלם, אופיו של השלם, מהותו של השלם, והקשר של האדם עם השלם.

בשיטה רפואית "רוחנית" אמיתית, יש את כל העקרונות האלה, והם שזורים זה בזה ומהודקים היטב.

שיטה רפואית רוחנית רואה בהגשמת הפוטנציאל האנושי את תכליתה. היא עצמה אינה "דת" או "מרכז", היא רק כלי שרת לטובת האדם ולטובת ההגשמה של סיבת קיומו.

השיטה הרפואית הנהוגה כיום, שמכונה "הרפואה הקונבנציונאלית", משקפת את אופיו של העולם בו אנו חיים. עולם קשה, עולם ששכח את עצמו ורואה במלחמה ובקיטוב דרך להגדרה עצמית. הרפואה של ימינו תופסת את האדם כמבנה כימי בלבד, "מהו האדם – גוש בשר". לתפיסה זו יש השלכות קליניות.

לצד הרפואה הקונבנציונאלית מתקיימות כיום דרכים רבות הנובעות מן העולם העתיק, שכבר בוססו בעולם. שיטות רפואה כגון הסינית, ההודית והטיבטית, וכן ההומיאופתיה. כל אלו עונות על הקריטריונים שהוצגו למעלה. והן בהחלט טובות וחשובות.

לצידן מתקיימות גישות רבות העוסקות במימד האנרגטי, כגון רייקי, הילינג, ביו-אנרגיה, שיטות מגע שונות, ועוד, שהן חלקיות, במובן שאינן מראות שיטתיות ברורה ופשוטה הנוגעת בכלל החלקים של האדם. אך הן מציעות שער למימדי הרוח והאנרגיה שבקיום, ומכאן חשיבותן.

מכיוון שהמידע כיום הוא רב, פתוח ונגיש, ויש אפשרויות רבות ללימוד ולמגע בדרכים שונות, טיפוליות ופילוסופיות, הרי שעומד בפנינו האתגר המרכזי של חזרה לתרבות ולריפוי המכיר בשלם, ושואף ויודע כיצד לחזור אליו. לשם כך עלינו לאמץ גישה הרואה את שילוב השיטות לדרך אחת, כאשר לנגד עינינו מוצבת טובתו של החולה. מה ייטיב עם האדם באופן הנכון ומדויק לצרכי ההתפתחות שלו. ניתן ליצר שיתוף פעולה בין שיטות שונות ובכך להחזיר תפיסות שהיו מוכרות היטב מן העולם הקדום, תפיסות בהן האדם יודע את עצמו ויודע את אלוהיו.

המאמר נכתב למען ירחון "אדם עולם" – כתב עת  אנטרופוסופי  – adamolam.co.il

תחילתו של מסע זקוק לתשוקת הלב ולהגדרת הכיוון הנודע דרך כוח הרצון – ההדסיים

"דרך שאורכה אלף מילין, ראשיתה במקום בו דרכה רגלך כרגע" (לאו טזה – טאו טה צ'ינג, ס"ג)

1- הדסיים מהווים את הקבוצה הראשונה הפותחת את ה"מסע" של טור חמישי, ביחד עם הוורדניים. בעת שהוורדניים מהווים את הסמן של התפתחות הרגש ותשומת לב לדינאמיקה אינטימית, ההדסיים משקפים את התפתחות ה mind – ככלי הכרחי להתפתחות האדם. ה"אנרגיה" של קבוצה זו מבטאת "גודש". צריך גודש של דבר מה כדי שייפתח את האפשרות להתפתחות ה mind. כמו כל איבר נפשי באדם – כך גם ה mind צריך סוג מסוים של חיוניות כדי להתפתח. החיוניות של קבוצה זו דוחפת את המערכת לייצר תנועה שכלית שבעקבותיה מתפתחת היכולת לעבוד עם השכל. הטור החמישי מתחיל את דרכו דרך הפיצול של רגש- וורדניים על מול שכל – הדסיים. מכאן אנו למדים כי "שכל" בריא" אקטיבי ונבון, צריך את המימד הרגשי כדי לתפקד במיטבו. השזירה של עבודה מנטאלית עם יכולת חוויה והתנסות מובילים לתבונה, ולהיגיון הלב, שזהו מימד עמוק יותר במכלול הנפשי של האדם. השכל – אם הוא מתפתח לבדו, כמימד בלעדי בתוך המכלול הנפשי של האדם, האדם הופך לביקורתי, חד וללא רחמים, קשה ונוקשה, קר ומנוכר, רחוק וקוטע. ואילו שכל השזור ברגש מייצר תנועת התפתחות נכונה ואורגנית לנפש האדם. כלל הצעדים בטור חמש מבטאים את המצבים הפתולוגיים – אך בעת ובעונה אחת הצעדים הפתולוגיים מראים את הדרך להתפתחות מאוזנת ונכונה, כאשר אופיו של פתיחת הטור משקף זאת דרך שתי קבוצות הצמחים הפותחות אותו –קבוצת הרגש (וורדניים) וקבוצת השכל (הדסיים)

2- ההדסיים מהווים אם כן את שורש התפתחות השכל – ולכן קבוצה זו אף מהווה גורם עקרוני להתפתחות "כוח הרצון". כוח הרצון נובע מתוך הבנה של יעד אשר מכוון אליו להגיע. ניסוח היעדים והמטרות (שמאופיינות בטור חמישי כטור המסע – כדי שמסע יקבל הגדרה של מסע – על האדם לדעת לאן הוא שואף להגיע, לאן הוא מכוון את צעדיו, ומהי התכלית של דרכו) המטרות והגדרתן נעזרות על ידי הכלי שמכונה "שכל" ולכן דרך ההדסיים נתן לאדם היכולת להגדרת התכלית של דרכו וכן ליכולת לממש את הדרך אותה ואליה הוא מתכוון. כך שההדסיים ברובד ההתפתחותי – נותנים את ה"אנרגיה" שמביאה את כוח הרצון. חיסרון בכוח רצון, קשור לצד הפתולוגי שתשובה לבעיה תמצא בתוך ההדסיים. צד אחד של התהוות כוח הרצון כרוכה בוורדניים הנותנים את ה"תשוקה", את הלהט הפנימי לצאת אל המסע, אך היכולת לדעת לאן המסע פונה, קשור להדסיים, ולכן שתי קבוצות הלו שזורות זו בזו, למען גיבוש של כוח הרצון והידיעה הפנימית לאן פניו של האדם מועדות.

3- נקודה נוספת – דרך קבוצה זו ניתן ללמוד ולהבין יותר לעומק את הדינאמיקה של תהליך הסומטיזציה. כיצד רגש או מחשבה נהפכים על ידי האלכימיה של יחסי גוף נפש, לסימפטומים גופניים. כאשר יש "גודש" מחשבתי או רגשי שעולה בליבו של אדם, אך אין לו את הכלים לתמלל את תחושותיו או להכיל אותן בתוך כלים נפשיים הצריכים הבשלה וזמן, הם הופכים לפיזיולוגיים דרך אברי הזיקה שלהם בגוף האדם. כיוון שקבוצה זו ממוקמת בתחילת ה"מסע" – מתרחש בקבוצה זו תהליך טרנספורמטיבי מדויק מאוד, ביחס לרגש או למחשבה שגדשה ולמיקום בגוף היא הלכה או ועברה למימד גופני. ואת זה נראה דרך ארבעת הרמות המסבירות את תנועתה של התרופה.

ארבעת הרמות של תרופות ממשפחת ההדסיים

1 – cajaputum – אנרגיה – תחושת "עודף" – גודש, החמרת לילה בעיקר ב5 בבקר (סולפור) זיקה פיזית – התרחבות הלשון, הגוף מרגיש גדוש, רקמות הסחוס נוטות לפתח דלקות אקוטיות. סימפטומים מופיעים באחת -מהר – ונעלמים מהר. רגשי – נטייה לתגובות היסטריות עם חרדות שאינן מובנות לאדם, חרדות גודשות במהירות, חרדות מתלוות עם תחושת חנק בגרון, הגרון כמו ונסגר. גישה לחיים – צורך לחזק את המיינד, נשענים על מיינד חזק – אקטיבי –פוטנטי – יש להם יכולת לחשוב כמה מחשבות ביחד. הצורך לפתח את יכולת המיינד – כדי להתגונן מחרדות אינטנסיביות, פתאומיות, מפתיעות.
2 – daphne indica – אנרגיה – תחושת גודש, החמרה בערב, לפני שינה, בעת שכיבה במיטה. (מדוע אז ההחמרה – מכיוון שקשה לסגור את היום, אין סיפוק ותחושת סיום, כמו ו"רק התחיל וכבר מסתיים?") זיקה גופנית – צד שמאל, שרירים, עצמות, רקמות רכות נוטות לכאוב ולהרגיש מודלקות, למרות שאין דלקת. תשוקה חזקה לטבק. העור מגורה – אך לא רואים תסמינים על העור. קשיי שינה – אי שקט בזמן שינה. ריגשי – חש טרוד כל הזמן, חש שאינו מוצא את מקומו, אינו יודע להסביר מה לא בסדר, אי שקט תמידי, קושי להחליט – נהפך לכעסן עקב הקושי להחליט. נוטה להתמהמה, חש קושי ליזום ולעשות – אך עם דחף לעשות ואי שקט עקב כך. גישה לחיים – תחושת זירוז פנימי, עם עצבות שנבנית לאורך שנים עקב אי ההצלחה להגיע לבהירות מחשבתית ולגבי כיוון בחיים ברור וקונקרטי.
3 – eucalyptus globules – אנרגיה – חש תזזיתיות שגורמת לצורך להיות בתנועה, עודף אנרגיה. החמרת לילה בנטייה הפתולוגית, תנועה מחזורית קבועה של הופעת הסימפטומים – דפוס ידוע וקבוע (cedron) זיקה פיזית – אלרגיות עונתיות, כלי נשימה עליונים, נזלות שקופות רבות (allium cepa) שפעות אקוטיות עם זיקה לכלי נשימה עליונים. מלריה (ביטוי לתופעה של חולי מחזורי קבוע) רגשי – נרגן ומתרגש בקלות, תזזיתי ונוטה לפרצי שמחה. לאחר מחווה גל שמחה, נופל לדכדוך עצוב, כעסני,  ומופנם. גישה לחיים – גישה נעורית שמחה ועליצה, עם נטייה להתכנסות ועצבות לאחר "שיצא לעולם וניסה את מזלו".
4 – granatum pomegranate – רימון – אנרגיה – גודש, עודף, תחושת התרחבות. זיקה גופנית – מערכת העיכול, נטייה לתולעים בילדים – עקשניות. מערכת מטבולית כללית – תחושת של אי סדירות בנוזלי הגוף, יש אזורים מלאים ויש שלא, ומצב זה משתנה ונע. תחושת רעב חזקה ולא נשלטת למרות שאכל, החמרה לאחר ארוחת ערב, ריור רב ותמידי (במרקורי סול –הריור בעיקר בזמן שינה). רגשי – נעלב בקלות, מחשבות אקטיביות, מייינד עסוק כל הזמן. מושפע מאוד ממה שהוא חשף אליו, דבר הגורם לתגובות רגשיות חזקות לכל כיוון –על פי מה שנחשף אליו. גישה לחיים – נע סביב צרכים חברתיים, הקיום שלו מתגבש עקב אינטראקציה חברתית, ולכן יש משקל עצום בתוכו ל"מה הוא אמר" – "איך היא הגיבה על מה שאני אמרתי" וכו'
5 – mezereum – אנרגיה – החמרת לילה בכל הרמות. החמרה באוויר קר ולחות. מגע מחמיר –עקב רגישות יתר ותחושת "עצבים חשופים לאוויר העולם" – החמרה מחיסונים – דרך העור וירידה בוויטליות. גופני – עור, העור מגורה ומתקלף כמו אדמה יבשה וחרוכה, עצבים חשופים, נטייה לנוירולגיות עם כאבים שבאים באימפולס מיידי. התופעות הגופניות בצד אחד של הגוף – לרוב צד ימים אך לא הכרחי. כאבי עצמות בעיקר ברגליים – tibia . רגשי – חרדות מורגשות בקיבה, סגור, מנותק, נוטה למלנכוליות, יש צורך עז לצאת לתקשר עם העולם אך קושי בעת היציאה עקב תחושת מגושמות "הדברים לא קורים כמו שחשבתי" וכן הסתגרות ונטייה למצוא מפלט בגישות דתיות, דבר שמעמיק את תחושת הניתוק והעצב מחוסר במגע אנושי. גישה לחיים – מאמץ גדול להיות חלק ממשהו.. גישות חומריות לכל דבר – גם לתכנים "רוחניים".תזזיתי וחרד וחש חוסר ביטחון בהישגים שלו ולכן – אין לו שקט אף פעם עם תחושה שהוא כמו והפסיד. לעיתים תחושה זו הולכת איתו בתחילת מהלך הדברים עוד לפני שקרה משהו…
6 – myrtus communis- אנרגיה – תרופה טוברקולינית – החמרה עם כל שינוי של מזג אויר. גופני – רגישות של כלי נשימה בצד שמאל –ריאה שמאלית. שד שמאל רגיש ונוטה לגודש ודלקות. רגישות בכלי הנשימה עם נטייה לדלקות והתקררויות רבות עקב שינויי מזג אוויר רגשי – אי שקט, תחושה של חוסר מנוחה עם מה שיש – צורך לזוז להיות בתנועה כי "שם יש משהו שפה אין" גישה לחיים – רטט נפשי שיוצר תנועה, צורך לחפש את ה"יופי" ההרמוני, הנכון והמתוקן, עם גישה חיצונית ללא תשומת לב לפנימיות (נקודה זו הינה ה peculiarity – של התרופה, שכן הצורך ליופי והרמוניה הנשען על מראה חיצוני ללא קשר למצבו הרגשי שחשוב יותר, ומכתיב את הופעתו החיצונית, כלומר ההדס לא מזהה בפנימיות את השורש המהווה סיבה להופעה החיצונית,  ומבקש את היופי החיצוני)
7 – syzygium jambulanum – אנרגיה – כבדות, לאות, לעיתים יש פרץ של כוח ואז יורד במהירות לחולשה עמוקה עם תחושת כבדות של כל הגוף גופני – התרופה המרכזית במטריה מדיקה לסוכרת – אי איזון של סוכרים – צניחת סוכר פתאומית, מטבוליזם של סוכר שאינו מאוזן. משפיע על הלבלב. רגשי – לאות רגשית, תחושה שאין טעם לנסות ולהמשיך. גישה לחיים – מפתח גישת תבוסתנות, חי כאחד שוויתר. מדי פעם יש כמו "רוח חדשה" בתוכו, אך זה לא מחזיק לאורך זמן, והוא נופל לוויתור ולתבוסתנות.

מיאזמות – אפליקציה קלינית במצבים מורכבים – חלק ו'

"חשוב יותר להכיר את החולה מאשר את המחלה." (היפוקרטס – אבי הרפואה 460 – 377 לפנ"ס)

נקודות להתבוננות
1- כל התרופות המיאזמתיות (העשויות מחומר אורגני) הן תרופות לכל דבר. יש שהן עצמן תהיינה "התרופה המערכתית" של האדם, וכאן יסתיים תהליך ההבראה של האדם, בעת לקיחת התרופה. ככלל – תמיד וללא מקרים היוצאים דופן, בוחנים את ה"מיקרה" כולו ואת הסימפטומים המיוחדים שלו (peculiarities) ואז קובעים את התרופה המתאימה. על פי העיקרון היסודי של לקיחת מיקרה בהומיאופתיה, אשר רואה כל אדם כעולם ומלואו, ייחודי ושונה ומחברו. דבר זה יוצר מהלך רפואי שאינו ניתן לאומדן סטטיסטית, כיוון שהאדם אינו סטטיסטיקה, אלא מיוחד לעצמו ולפוטנציאל שלו. לכן תמיד כל "מיקרה" נשקל לגופו של עצמו, ומכאן – שתרופה כגון carcinosin – יכולה להיות תרופה מערכתית כמו כל שאר התרופות.

2- מזווית שונה לחלוטין – יש לכל התרופות המיאזמתיות קשר לנטייה המבנית המולדת, דבר שעשוי להיות חבוי ולא נגלה בסימפטומים, עקב זמן שחלף ושכבות שנוצרו. ולכן עשוי להתברר בתהליך הטיפול רק בדיעבד. במצבים אלו , המטפל נותן תרופה הנראית על פי כל הקריטריונים של לקיחת המקרה, כתרופה ברורה מאוד, וכלל הסימפטומים המיוחדים נוכחים בתרופה וכן במקרה, דבר שיוצר ביטחון במטפל שהוא נותן את התרופה הנכונה. אך אין כלל תוצאות, האדם לא "זז" ולא נראית לעין שום תנועה פרוגרסיבית במקרה. מצב זה יכול להעיד כי מדובר בחסימה מיאזמתית. כלומר – יש נטייה מולדת היושבת בבסיס המערכת, שלאור השנים שחלפו – כוסתה בשכבות נוספות או עוד ציפויים נוספים. אולי ממשברים רגשיים ואולי מאורח חיים קלוקל או תרופות בעלות אופי "מדכא". ולכן השכבה הבסיסית המולדת אינה נראית בסימפטומים יותר. אבל לא תאפשר לתרופה טובה ונכונה למצב, לעבוד. היא כאילו תחסום את מהלך ההבראה. כאן יש לעצור ולהתבונן בנטיות מולדות, וכן לחקור על מצבם של ההורים, בריאות, אורחות חיים, נטיות תרבויות ועוד, כדי להבין את המגמות התורשתיות שיש לאדם, וכך להתאים לו את התרופה הנכונה, שאולי אין לה עדויות בסימפטומים אך היא תאפשר "לפתוח" את המערכת לשינוי, ותגמיש דפוסים ישנים או מקובעים ברובד עמוק מאוד. ואז תתאפשר התנועה קדימה. ואז התרופה הראשונה שלא "עבדה", תחזור להיות רלוונטית.

3- לעיתים – תוצאות חלקיות מאוד לתרופה הנראית מתאימה בהופעה הסימפטומטית, הינה עוד סמן לחשוב בכיוון זה. ככל שהתרופה נראית כמתאימה – כך ניתן לצפות לתהליך ריפוי מהיר, עמוק ויסודי. אך אם התוצאות הינן חלקיות בלבד, למרות התרופה נראית מתאימה למטופל במלואה. אזי יש לחשוב על הכיוון של ה"חסימה" המיאזמתית כמו שנאמר למעלה. יש מצבים בהם התרופה הראשונה עבדה היטב וריפאה לזמן מה, ולאחר מכן יש נסיגה שהתרופה הראשונה (שעזרה ורפאה היטב) כבר לא עובדת. והסימפטומים שהיו בתחילת הטיפול חוזרים. גם כאן זהו סימן לחשוב לכיוון של תרופה מיאזמתית.

4- לתת תרופה כמו carcinosin – לשם תהליך מניעתי, מתוך מחשבה שלשני ההורים היה סרטן, ולכן המטופל נושא בתוכו את השכבה הסרטנית, אינו מהלך מחשבתי נכון. לא נותנים תרופה רק מתוך ההנחה הזו. נותנים אותה אם יש סימפטומים קליניים המעידים על הרלוונטיות שלה. – או כמו שנאמר קודם –  התרופה שנשקלה בהיגיון וכובד ראש (כל תרופה באשר היא) אינה נותנת את התוצאות המצופות. לכן תהליך המניעה לסרטן או כל מחלה תורשתית אחרת הקשורה ל"שכבות" מולדות, עובר תמיד דרך לקיחת מקרה במובנים הקלסיים, דרך ה –strange, rare, peculiar – של המקרה. על פי כללי לקיחת המקרה הקלאסי, לשם קביעה מבוססת של התרופה הרלוונטית.

5- במילים אחרות – אין חלופה לתבונה היודעת לשקול כל מקרה בפני עצמו – גם אם יש תיאוריה, היא רק כלי להסבר על המציאות. המציאות הקלינית, היא לבדה הקובעת. אין תכתיבים, אין עבודה של "שטנץ" ואין פרוטוקולים – שיקול הדעת חייב לההפך לכלי אקטיבי בדעתו של המטפל כל הזמן. ועליו להיעזר בתיאוריות אך לא להיות שבוי שלהן.