申脈 Shen mai – ש. שתן 62

מיקום: חצי צון מתחת ל – maleulus – החיצוני, בין הגידים: peroneus longus – ל brevis.
לבין הרצונות של: calcaneo fibular
איכות הנקודה: נקודת פתיחה של תעלת : yang qiao may – קשורה כמו כן לתעלת השליט (GV)
משמעות השם: extending vessel
כלי מתרחב, מתפשט, "מושיט את ידו", עורק מתרחב, כלי הגדל.

סיפורה של נקודה:
נקודה הפותחת את אחת משמונה התעלות המיוחדות, את תעלת "יאנג העקב", העולה מן העקב, לכן היא מכונה כך, ומגיעה לראש, שם היא מזינה את המוח, החושים, פעילות הקוגניציה (זיכרון, ריכוז, מחשבה, שינה, יכולת עבודה מטאלית) יש לתעלה זו זוויות רבות, הקשורות לתפקודים בסיסיים במערכת (דבר שהוא נכון לכל שמונת התעלות המיוחדות)
שם הנקודה מדגיש את אופייה של תעלה זו (תעלת "יאנג העקב")
המסוגלת "להושיט יד" לתפקודים מבניים של פעולת הגוף והנפש.
תפקודים מרכזיים של תעלה זו:
1- איזון תנועת היאנג בין צדדי הגוף – שמאל וימין (שימוש המאזן את הצדדים, כאשר צד אחד חלש, והשני חזק – דבר המוביל לאי איזון מערכתי)
2- חיזוק ואיזון פעולות מוחיות – דבר האפשרי עקב היותו התעלה מושכת את כוחה מחיוניות היסוד בכליות. דבר המביא לאיזון וחיזוק כל תפקודי המוח (המכונה "ים מח העצמות")
3- בעיות מוטוריות מערכתיות (ניוון שרירים, חולשה, טונוס שרירים, קואורדינציה)
4- איזון של חיוניות היאנג במבנה כולו – עודף וחוסר.
5- קשר ישיר לבלוטת ההיפופיזה במוח.

שם הנקודה אם כן, מאפיין את המניפה הרחבה של איכויות התעלה.

סיפורו של אדם:
הצורך בלהרחיב את גבולות העיסוקים של האדם, בכל תחום (עסקי, כלכלי, משפתחי, חברתי, קריירה, מודעות עצמית וכו')

כאשר האדם מעוניין להרחיב את גבולות תחומי העיסוק שלו, עליו לפני כן להרחיב את כלי הקבלה שיש בתוכו, לאותה ההרחבה.
כאשר בא על האדם שפע, אך אין לו את היכולת או הכלים הנפשיים להכיל את השפע, קיים סיכוי סביר וגבוה, שאותו השפע יהרוס את האדם, ולא יביא לידי בנייה.
הרצון של האדם להרחבה של דבר מה הפכה ברכה לקללה, כאשר אין לאדם יכולת עיסוק עם אותו השפע.
זוהי נקודה המכשירה כלי הקיבול באדם, את יכולת העיסוק שלו עם אותו השפע, הקשור לתהליך ההתרחבות של כל נושא.
היכולת של האדם לגדול, תלויה ביכולת שלו להכיל ולהתנהל נכון עם מה שהוא מבקש לעצמו.

סיכום:
נקודה המכשירה את יכולתו של האדם להכיל ולעמוד מול מה שרצה וכיוון שיקרה לו בחיים.
האמרה הידועה האומרת "היזהר ממה שאתה מבקש", באה להכשיר את האדם לכלים הפנימיים שיש לו ביחס למה שביקש.

מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה

מעגל החיים, 12 השלבים – הקדמה:
מעגל החיים, של חיי אדם, מחולקים ל12 צעדים.
יש צעדים הברורים ומוגדרים היטב על ציר הזמן של חיי האדם, וקיימת האפשרות שצעדים מסוימים יהיו על פני זמן קצר או ממושך מן הממוצע הטבעי של רוב בני האדם.

בקרבם של רוב בני האדם, יש צעד אחד שלא התפתח במלואו, דבר המהווה סיבה לעצירת ההתפתחות האנושית, לסוג של חסימה ומעצור שאינו מאפשר לאדם לנוע קדימה למימוש הסיבה שלשמה הוא חי את חייו, ומימוש מלוא הפוטנציאל האפשרי לו.
כאשר יש שלב וצעד ששם נעצר האדם, הדבר מתבטא באמצעות סימפטומים גופניים ונפשיים, סוגי מחלות ומצוקות גופניות ונפשיות . והם אלו המגלים ומשקפים לאדם על המקום הזקוק לתשומת לב ולעיבוד של תכנים, הקשורים בדרך להצטברויות של נושאים שונים, מן העבר של האדם.

התיאור של 12 הצעדים נועד לשיקוף ולזיהוי של המקום באדם הזקוק לנגיעה, לעבודה ולהשלמה לשם הסרת המכשול, ולשם המשך ההתקדמות של האדם המסע הפרטי שלו (שיכול שהוא כולל בתוכו אנשים רבים) להשלמה, ולהגשמה של הייעוד והמטרה של חיי האדם.
התיאור של הצעדים הינו לשם התבררות הזיהוי של מקומו של האדם והעבודה ההכרחית, שאין מילוט ממנה, הניצבת מול האדם.

הינה 12 הצעדים:
1- מצבם של שני ההורים שקדם לעיבור ממנו נולד האדם – העברה בין דורית.
2- העיבור, חיבור זרע וביצית – רמת הוויטליות הנטוע באדם.
3- תהליך ההיריון – תהליך ההתהוות הראשוני.
4- תהליך הלידה – המגע הראשון עם העולם.
5- מגיל לידה עד שיל שנה, השנה הראשונה לחיים. שלב הינקות, התפתחות חושית ומוטורית.
6- מגיל שנה עד גיל 6. ילדות, הזיהוי של ה"אני", של תחושת ה"אני".
7- מגיל 6 עד להבשלה המינית. ההבשלה המינית בימינו מתרחשת מוקדם משמעותית לדורות הקודמים, היום היא עשויה להתרחש בגיל 9, אך אותה ההבשלה עשויה כמו כן להגיע בגיל 14.
גיל זה עומד בסימן הבקיעות החברתית, הכלים החברתיים, המקום של הילד מול חברה.
8- מגיל ההבשלה המינית עד גיל 18, ל20.
גיל הנעורים, גיל ההתגבשות של הזהות האינדיווידואלית, הייחודיות שיש באדם.
9- מגיל 20, לערך, עד גיל 35 לערך.
זהו הגיל של מציאת האדם את מקומו בעולם, של ביסוס של הזוגיות ובית שבנה, העבודה והקריירה.
10- מגיל 35 לערך, לגיל 60 לערך.
זה השלב של החיים הבוגרים, של האפשרות למשבר אמצע החיים, שם האדם בוחן אם אכן הוא חיי את החיים שאותם רצה, ועדיין קיימת לו האפשרות לשנות ולתקן.
11- מגיל 60 לערך עד לקראת סוף החיים, לקראת המוות. שלב הפירות.
זהו שלב הזקנה, שלב סיכום החיים, השלב של התבוננות על תוצאות החיים ומשמעותן ועל האפשרות לעבוד עמיהן ולהפיק מהן עוד פרי.
12- שלב המוות עצמו.
החיים כוללים בתוכם את שלב המוות, זהו השלב של הפרדות הנפש מן הגוף והמשך המסע שלה עם סך ההתנסויות והתהליכים שרכשה בעת השתכנה בגוף.
אף זהו צעד מחיי האדם שיש לתת עליו את הדעת.
על האופן בו האדם הולך לעולמו, ונפטר מגופו ששירת את מסעו עד לנקודה זו.

אלו הם 12 הצעדים, עליהם נרחיב בסדרת המאמרים הבאים.

梁丘 Liang Qiu – קיבה 34

מיקום: 2 צון מעל הזווית העליונה – חיצונית של פיקת הברך (patella)
איכות הנקודה: נקודת הצטברות של הקיבה
משמעות השם: Beam hill. Ridge Mound. Connecting mound. Beam mound.
תל המקשר ומחבר, גבעה שיש ממנה קרן המשדרת, תל מקרין.

סיפורה של הנקודה:
1- הנקודה מספרת על הכוח שיש בתוכה, כוח המסוגל לשחרר אנרגיה רבה, המשודרת בחדות, בריכוז מדויק, המיקוד המכוון למטרה.
הנקודה "מכילה" בתוכה את החיוניות הבסיסית של תעלת הקיבה, החיוניות המופקת מן המזון. לכן זוהי נקודה לשחרור של כוח מיידי אליו האדם זקוק לפעילות מיידית הדורשת ממנו מיקוד ועוצמה הדומה לרץ למרחקים קצרים.
איכות הנקודה זהו בשחרור מיידי של חיוניות מזון החיונית לפעולות הפיזיות של תנועת שלד שריר.
2- הנקודה פועלת את תהליך השחרור של הכוח המיידי, באמצעות כוח ה"אחדות", היא יודעת כיצד לאחד ולהביא את האיברים הפנימיים לעבודה משותפת, היא יודעת לרתום את האיברים הפנימיים להתגייסות משותפת לשם הגשמה של מטרה הדורשת כוח רב.
3- ברובד הגופני – אנרגטי:
המזון נכנס לקיבה, ושם הוא עובר את תהליך ההכנה המרכזי שלו, לפני הפיכתו ליסוד המצטרף לגוף כולו, לכן זוהי קיבה שיודעת לקשר ולחבר, להיות איבר המגשר בין מזון ואיכותו להפיכתו כמתאים ליסודות בנייה לגוף האדם. לכן יש לקיבה יכולת לתרגם את מזון, דרך תהליך שנוי המבנה של המזון לדבר שהגוף יודע מה עושים איתו וכיצד להשתמש בו.
הקיבה אם כן, יודעת לתרגם ולהוות איבר גישור בין גורם חיצוני לגוף ולצרכיו.
ברובד הנפשי:
נקודה זו בעלת "אינטליגנציה" של הבנה בין דקויות קומוניקטיביות בין בני אדם, בין שפות ותרביות ופערים בהבנה ובגישה בין בני אדם.

סיפורו של האדם:
1- אדם העוסק בגישור בין בני זוג, או במקומות עבודה, שם יש קונפליקטים – אי הסכמות, עקב תפיסות עולם שונות, או עקב היסטוריה הגורמת בין בני זוג למשל, לקושי קומוניקטיבי.
2- אדם המבין כי עקב המחיצות והקשיים שיש בתוכו, אין הוא מצליח להבין ולראות את מקומו של בן – בת הזוג, או שאינו יודע להבין את חבריו לעבודה ולכן הוא נתקל בבעיות קומוניקטיביות רבות על בסיס אי ההבנה ההדדית.
3- אדם האחראי על ניהול ענף כלשהו, נניח בחברת מחשבים גודלה, ואין הוא מצליח לאחד את העובדים שלו, הוא נתקל בקשיים ניהוליים עקב קונפליקטים וריבים המתחלים באי הבנה אחד את השני והופכים להיות, מדבר פעוט לחומה בצורה בין אנשים.
4- אדם שאינו יודע או מבין את החשיבות של ההדדיות בינו לבין האנשים בסביבתו, ואפילו עם התכנים שאיתם הוא עוסק. הוא מתנהל מולם כאחד המתנתק, כאחד הנמנע מתקשורת או מגע. דבר הגורם למצוקה רבה, ולבסוף לעצירת התנועה של הנושא שעימו הוא עוסק.
5- אדם שברגעי האמת, למרות שהתכונן רבות ל"רגע האמת" , כמו שחקן פני ההופעה, או מרצה לפני ההרצאה, או מפקד צבא לפני המערכה, או בחור צעיר לפני חתונה…
וכאשר הוא מגיע לרגע האמת, אין בו את הכוח לעמוד ולהיות שם, כוחותיו אינם עומדים לרשותו, הוא נחלש ואינו מצליח לגייס את הכוחות לעמוד בהתרגשות הרבה. אין בו את היכולת והכוח להכיל את עצמת החוויה.

סיכום:
1- נקודה למגשרים, כל התחומים, כולל לאדם הזקוק לגישור בין חלקים בתוכו המייצרים לו קונפליקט ואי יכולת בתנועה קדימה עקב הסכסוכים הנפשיים שיש לו בתוכו.
2- נקודה היודעת לשחרר חיוניות מיידית לצורכי פעולה מיידית הדורשת משאבים של "רץ למרחקים קצרים". היא עושה זאת דרך חיבור וגישור בין המערכות ושם כוחה, כוח האחדות.
3- נקודה היודעת לגשר ולחבר בין איברים פנימיים. סינכרוניזציה בין מערכות בגוף האדם או בנפשו.





















歸來 Gui lai – קיבה 29

מיקום: 4 צון מתחת לקיבה 25 (קו הטבור) 2 צון צידית לקו האמצע – במקביל להתעברות 3.
משמעות השם: Return, Restoring Position.
לחזור, חזרה, לשקם את מקום האחיזה.

סיפורה של הנקודה:
אספקט ראשון: מן הזווית של התפיסה הסינית המסורתית, יש רק מקום אחד לחזור אליו. זוהי החזרה לחיוניות של הכליות. חיוניות יסוד שהיא מקור החיים.
אותה חיוניות יסוד נותרת ככוח גלום, וכדי שהיא תהפוך לחיוניות שהיא זמינה לשימוש להתפתחות האדם, יש צורך בתעלת הקיבה, היודעת כיצד להמיר את אותה חיוניות גולמית לדבר מה שניתן לפרוט אותו (האיזון התקין בין החיוניות טרום לידה – כליות, לחיוניות לאחר לידה – קיבה, טחול)
אספקט שני: תעלת הקיבה, חוזרת למקומה הנכון דרך נקודה זו, המחזירה את הקשר נכון של קיבה לכליות. דרך פרופורציה נכונה של ייצור אנרגיה לצורכי המערכת (כיצד ייצור תקין של אנרגיה ממזון, שזור עם חיוניות הכליות)
אספקט שלישי: שיבה למקור. אדם שיצא למקום מדבר וגלות, ושכח את הדרך חזרה הביתה. אדם ששכח את מקורותיו, את שורשיו, והגיע עקב כך לבאר פי פחת. ואותה המצוקה של הגלות הכריחו את אותו האדם לפשפש בנפשו ולגלות מחדש את יסודותיו ואיכותו האמיתית שממנה לא ניתן לפרוש.
לאחר שהוא גילה מחדש את איכותו ושורשיו, כמו אחד ששב הביתה ממסע מפרך, הוא עובד ועמל קשה, כדי להעמיק ולבסס את השורש ואת הבית.

סיפורו של האדם:
1- אדם שאיבד את עצמו ואת דרכו, ועקב זעזועי החיים, הם אלו שאילצו אותו להיעצר ולהתבונן ולהבין כי הוא הולך בדרך שאינה שלו, ולא נכונה לו.
2- כעת אותו האדם, חש כי הוא בצומת ואין לו כיוון או ידיעה לאן, איך וכיצד ללכת, הוא מבולבל, דעתו מעורפלת, חושיו נטרפים. תחושתו היא כי נגמרה לו הדרך, הוא הגיע לקצה.
3- אותו האדם חש באותה הצומת, כי תוך כדי היותו אובד עצות – עולה מתוכו ניחוח עתיק של ריח הילדות, הפשטות, הספונטניות. הוא חש כי קיים בתוכו ומתוכו משאבים שלא נותבו כהלכה.
4- הוא מקבל עקב כך, שיקוף עצמי נוקב, עמוק, המזעזע את ההיסטוריה של חייו עד לנקודה זו. זעזוע מטהר, מלמד ומנחה לכיוון האמתי.
5- הוא מבין כי טעותו הייתה ההשקעה של חיותו בעולם החיצוני, ועל כי את עצמו זנח ושכח. דבר שהביא לתשישות ובזבוז כוחותיו להבל ולריק אשר לא יועילו. הוא מבין כי השקיע את חייו במסלול שגוי, לא למטרות הנכונות. דבר שהביא לידי תשישות עמוקה.
6- כאשר עמד על טעותו, וחש את יסודותיו ואיכותו שאותה לא ניתן להכחיש ולהעלים. גמלה בליבו החלטה נחושה שמשמעותה העמקת השורש והשקעת הכוחות שנותרו לו בביסוס החזרה לשורש, כדי שכל מעשיו ינבעו מאותו היסוד ויביאו לצמיחה והגדילה את אותה איכות בסיסית שהיא זהותו האמתית.

סיכום:
נקודה להעמקת הקשר של האדם עם מקורותיו.
נקודה המקשרת את המעשים של האדם עם השורש הפנימי שלו.
נקודה המחזירה את התחושה של איכות המקור והשורש שאולי אבדה לאדם.


קורס שנתי למטפלים-הבנות גופנפש (המעודכן)

סימבוליקה של איברים ומערכות
מנחים: קובי נחושתן ודר' חיים רוזנטל

מטרת הקורס:
מטפלים הוליסטים משתדלים להבין את שורש הבעיה של המטופלים. הם מסתכלים על האדם ומחלתו בגישה כוללת ומקיפה. במהלך הקורס ניצור שפה חדשה המבוססת על עקרונות החיבור של גוף ונפש. נרחיב את המושגים של איברים ומערכות הגוף, תפקודם והפתולוגיה שלהם בהקשר הרגשי רוחני. כמו כן נרחיב את הבנתנו לגבי מושגי יסוד שונים כמו מחלה ומה היא מייצגת כארכיטיפ.  מטרת הקורס הינה לעשות אינטגרציה של הידע כולו לשיטה אחידה ויסודית, דרכה מבינים את חיי האדם ובריאותו מנקודת מבט נוספת ומעשית הבנת ההקשרים וההקבלות בין גוף ונפש תשפר את יכולת האבחון והטיפול באופן משמעותי. מקור הידע הינו מהקבלה, חסידות, רפואה סינית, הינדואיזם ועוד.

במהלך הקורס נתייחס בין השאר לנושאים הבאים:
• מדוע התפרצה דווקא מחלה מסוימת (דלקת, אלרגיה…)?
• מה הסיבה שדווקא איבר מסוים נפגע וחלה? (ריאה, כבד…)
• ההקבלה בין האנטומיה והפיזיולוגיה לממד והקשר הרגשי רוחני.
• נביא דוגמאות קליניות ככל שנוכל לכל נושא.

1. מבוא:
הסבר על הפילוסופיה של השיטה, מקורות הידע, הרלוונטיות שלה לזמן הנוכחי. קשר גוף נפש, מודל האדון והמרכבה. דרגות תודעה, גישה הוליסטית.

2. מושגי יסוד:

מודל 4 היסודות וארבע הממלכות, 5 העולמות, עשר הספירות, ממדי המציאות: עולם שנה נפש, כוח הדיבור, מילים ואותיות. צ'י, פרנה, מרידיאנים, 5 האלמנטים, צ'קרות.זכר, נקבה ועוד.

3. הסימבוליקה של האיברים:
מה מסמל כל איבר. מה ההקבלה הרוחנית לתפקודו הגשמי.
שלד ושריר, עצם, מח, לב, כבד, כיס מרה , טחול, כליה, אברי החושים: עין, אוזן, אף, פה, לשון, עור, שיניים שיער, ציפורנים, בלוטות: טירואיד, אדרנל, אברי המין: רחם, ערמונית, אשכים שחלות

4. הסימבוליקה של מערכות:
מה הוא התפקיד ואופן התפקוד של מערכות הגוף וההקבלה הרוחנית שלהם.
מערכת העיכול: פה, לוע, ווסת, קיבה, מעי דק וגס, פי הטבעת.
כלי דם: עורקים, וורידים, נימים, מחזור הדם.
נשימה, עצבים, רביה, מין, שתן, הורמונים, חיסון, לימפה

5. הסימבוליקה של החושים:
ראיה שמיעה, ריח, טעם, מגע. חוש שישי, חוש ההתמצאות.

6. המשמעות הרוחנית של פתולוגיות שונות:
מהי מחלה, מהי המשמעות של הפתולוגיה הספציפית. דלקת, אלרגיה, ניוון, בצקת, נוקשות, תפקוד לא תקין של בלוטות המפרישות הורמונים, סוכרת, גידולים, סרטן, מחלות אוטואימוניות,, עצירות, שלשול, אבנים בכליות ודרכי המרה, חומציות ייתר, חסימות, שברים וקרעים, חוסרים של מינרלים ויסודות שונים, יתר לחץ דם, ועוד.

7. נושאים כלליים:
• מושגים: תיקון, תוהו, כוח הנחש,
• תהליכי זקנה: משמעות הזקנה והמוות, מדוע תהליך זה מתרחש.
• המופע הגופני מורפולוגי של פני האדם. משפעות אברי הפנים. צורה, צבע, יחסי גומלין על הפנים של אברי הפנים.
• המורפולוגיה של הגוף האנושי כולו. מדוע הגוף מראה כמו שהוא נראה מהי המשמעות של ההופעה הגופנית, וכיצד ניתן להיעזר בידע זה לשם העמקה קלינית
משך הקורס:
• 30 פגישות שבועיות.
• כל פגישה תימשך 3 שעות.

תשלום:
• פגישה בודדת – 220 ש.ח.
• כל הקורס – 4500 ש.ח. (150 ש.ח. לפגישה)
• ניתן לשלם ב 10 תשלומים שווים
היכן יתקיים הקורס:
המכללה העירונית רעננה. רח' קרן היסוד 75 רעננה
חניה חינם בכל באזור.

מועד ושעות הקורס:
ימי חמישי:10:00 – 13:00
מועד התחלת הקורס: 7.11.19

תעודה:
בסיום הקורס תוענק תעודת השתתפות.

לפרטים והרשמה:
קובי נחושתן – 052-3521134
דר' חיים רוזנטל – 050-5313775 או מזכירות: 09-7602979

על מנחי הקורס:
קובי נחושתן
• למד רפואה סינית, הומיאופתיה, נטורופתיה. בישראל, הודו, ארה"ב, אנגליה, יוון. לימד את נושאים אלו בכל אותן הארצות.
• מלמד בשנים האחרונות הומאופתיה ורפואה סינית בספרד.
• חוקר ומלמד את נושא גוף נפש מזה 35 שנים. כתב ספרים בנושאי גוף נפש. מלמד מחשבת ישראל, דתות ופילוסופיה.

דר' חיים רוזנטל
• רופא MD (40 שנה) והומאופת (37 שנ'). עובד במרפאה ברעננה וטיפל במשך השנים בעשרות אלפי מטופלים.
• ייסד את בית הספר הישראלי להומאופתיה לפני 30 שנה ועומד מאז בראשו.
• מרצה ומלמד שנים רבות בנוסף להומאופתיה וריפוי טבעי, גישות גופנפש, ארבע יסודות, קבלה, כוח המילים והאותיות ועוד.

תאריכי המפגשים:
תאריך תוכן המפגש המורים
1 7.11.19
2 14.11.19
3 21.11.19
4 28.11.19
5 5.12.19
6 12.12.19
7 19.12.19
8 2.1.20
9 9.1.20
10 16.1.20
11 23.1.20
12 30.1.20
13 6.2.20
14 13.3.20
15 20.2.20
16 27.2.20
17 5.3.20
18 12.3.20
19 19.3.20
20 26.3.20
21 2.4.20
9.4.20 פסח
22 16.4.20
23 23.4.20
24 30.4.20
25 7.5.20
26 14.5.20
27 21.5.20
28.5.20 שבועות
28 4.6.20
29 11.6.20
30 18.6.20

קורס שנתי למטפלים – הבנות גופנפש (מומלץ ביותר)

סימבוליקה של איברים ומערכות
מנחים: קובי נחושתן ודר' חיים רוזנטל

מטרת הקורס:
מטפלים הוליסטים משתדלים להבין את שורש הבעיה של המטופלים. הם מסתכלים על האדם ומחלתו בגישה כוללת ומקיפה. במהלך הקורס ניצור שפה חדשה המבוססת על עקרונות החיבור של גוף ונפש. נרחיב את המושגים של איברים ומערכות הגוף, תפקודם והפתולוגיה שלהם בהקשר הרגשי רוחני. כמו כן נרחיב את הבנתנו לגבי מושגי יסוד שונים כמו מחלה ומה היא מייצגת כארכיטיפ.  מטרת הקורס הינה לעשות אינטגרציה של הידע כולו לשיטה אחידה ויסודית, דרכה מבינים את חיי האדם ובריאותו מנקודת מבט נוספת ומעשית הבנת ההקשרים וההקבלות בין גוף ונפש תשפר את יכולת האבחון והטיפול באופן משמעותי. מקור הידע הינו מהקבלה, חסידות, רפואה סינית, הינדואיזם ועוד.

במהלך הקורס נתייחס בין השאר לנושאים הבאים:
• מדוע התפרצה דווקא מחלה מסוימת (דלקת, אלרגיה…)?
• מה הסיבה שדווקא איבר מסוים נפגע וחלה? (ריאה, כבד…)
• ההקבלה בין האנטומיה והפיזיולוגיה לממד והקשר הרגשי רוחני.
• נביא דוגמאות קליניות ככל שנוכל לכל נושא.

1. מבוא:
הסבר על הפילוסופיה של השיטה, מקורות הידע, הרלוונטיות שלה לזמן הנוכחי. קשר גוף נפש, מודל האדון והמרכבה. דרגות תודעה, גישה הוליסטית.

2. מושגי יסוד:

מודל 4 היסודות וארבע הממלכות, 5 העולמות, עשר הספירות, ממדי המציאות: עולם שנה נפש, כוח הדיבור, מילים ואותיות. צ'י, פרנה, מרידיאנים, 5 האלמנטים, צ'קרות.זכר, נקבה ועוד.

3. הסימבוליקה של האיברים:
מה מסמל כל איבר. מה ההקבלה הרוחנית לתפקודו הגשמי.
שלד ושריר, עצם, מח, לב, כבד, כיס מרה , טחול, כליה, אברי החושים: עין, אוזן, אף, פה, לשון, עור, שיניים שיער, ציפורנים, בלוטות: טירואיד, אדרנל, אברי המין: רחם, ערמונית, אשכים שחלות

4. הסימבוליקה של מערכות:
מה הוא התפקיד ואופן התפקוד של מערכות הגוף וההקבלה הרוחנית שלהם.
מערכת העיכול: פה, לוע, ווסת, קיבה, מעי דק וגס, פי הטבעת.
כלי דם: עורקים, וורידים, נימים, מחזור הדם.
נשימה, עצבים, רביה, מין, שתן, הורמונים, חיסון, לימפה

5. הסימבוליקה של החושים:
ראיה שמיעה, ריח, טעם, מגע. חוש שישי, חוש ההתמצאות.

6. המשמעות הרוחנית של פתולוגיות שונות:
מהי מחלה, מהי המשמעות של הפתולוגיה הספציפית. דלקת, אלרגיה, ניוון, בצקת, נוקשות, תפקוד לא תקין של בלוטות המפרישות הורמונים, סוכרת, גידולים, סרטן, מחלות אוטואימוניות,, עצירות, שלשול, אבנים בכליות ודרכי המרה, חומציות ייתר, חסימות, שברים וקרעים, חוסרים של מינרלים ויסודות שונים, יתר לחץ דם, ועוד.

7. נושאים כלליים:
• מושגים: תיקון, תוהו, כוח הנחש,
• תהליכי זקנה: משמעות הזקנה והמוות, מדוע תהליך זה מתרחש.
• המופע הגופני מורפולוגי של פני האדם. משפעות אברי הפנים. צורה, צבע, יחסי גומלין על הפנים של אברי הפנים.
• המורפולוגיה של הגוף האנושי כולו. מדוע הגוף מראה כמו שהוא נראה מהי המשמעות של ההופעה הגופנית, וכיצד ניתן להיעזר בידע זה לשם העמקה קלינית
משך הקורס:
• 30 פגישות שבועיות.
• כל פגישה תימשך 3 שעות.

תשלום:
• פגישה בודדת – 220 ש.ח.
• כל הקורס – 4500 ש.ח. (150 ש.ח. לפגישה)
• ניתן לשלם ב 10 תשלומים שווים
היכן יתקיים הקורס:
המכללה העירונית רעננה. רח' קרן היסוד 75 רעננה
חניה חינם בכל באזור.

מועד ושעות הקורס:
ימי חמישי:10:00 – 13:00
מועד התחלת הקורס: 7.11.19

תעודה:
בסיום הקורס תוענק תעודת השתתפות.

לפרטים והרשמה:
קובי נחושתן – 052-3521134
דר' חיים רוזנטל – 050-5313775 או מזכירות: 09-7602979

על מנחי הקורס:
קובי נחושתן
• למד רפואה סינית, הומיאופתיה, נטורופתיה. בישראל, הודו, ארה"ב, אנגליה, יוון. לימד את נושאים אלו בכל אותן הארצות.
• מלמד בשנים האחרונות הומאופתיה ורפואה סינית בספרד.
• חוקר ומלמד את נושא גוף נפש מזה 35 שנים. כתב ספרים בנושאי גוף נפש. מלמד מחשבת ישראל, דתות ופילוסופיה.

דר' חיים רוזנטל
• רופא MD (40 שנה) והומאופת (37 שנ'). עובד במרפאה ברעננה וטיפל במשך השנים בעשרות אלפי מטופלים.
• ייסד את בית הספר הישראלי להומאופתיה לפני 30 שנה ועומד מאז בראשו.
• מרצה ומלמד שנים רבות בנוסף להומאופתיה וריפוי טבעי, גישות גופנפש, ארבע יסודות, קבלה, כוח המילים והאותיות ועוד.

תאריכי המפגשים:
תאריך תוכן המפגש המורים
1 7.11.19
2 14.11.19
3 21.11.19
4 28.11.19
5 5.12.19
6 12.12.19
7 19.12.19
8 2.1.20
9 9.1.20
10 16.1.20
11 23.1.20
12 30.1.20
13 6.2.20
14 13.3.20
15 20.2.20
16 27.2.20
17 5.3.20
18 12.3.20
19 19.3.20
20 26.3.20
21 2.4.20
9.4.20 פסח
22 16.4.20
23 23.4.20
24 30.4.20
25 7.5.20
26 14.5.20
27 21.5.20
28.5.20 שבועות
28 4.6.20
29 11.6.20
30 18.6.20

ארכיטיפ של מחלות, חלק א' – בצקות

בצקות: ניסיון להתרחב, ניסיון להוסיף עוד ממשהו. מגמה נפשית לגדול יותר מיכולת הכלים הפנימיים להכיל.
מאחורי סוג זה של מגמה נפשית, מסתתרת חרדה, פחד קיומי של הישרדות, חשש מאי יכולת לעמוד מול אתגר כלשהו.
יש שני סוגי בצקות, הראשון והנפוץ יותר, בצקת חיצונית של מערכת שלד שריר – היא קשורה ליכולת התנועה בנושאים מסוימים, ע"פ מיקומה של הבצקת ניתן לדעת את סוג הקושי שהאדם ניצב מולו.
השנייה, בצקת פנימית של איברים פנימיים כגון: בצקת בריאות, לב (אי ספיקה) , כליות (אי ספיקה), בלוטות לימפה. בצקות מסוג זה הרבה יותר חמורות מן הזווית הפתולוגית, והן משקפות (ע"פ מיקום ההופעה באיבר) תהליך מערכתי רחב ועמוק יותר ביחס לבצקות במערכת שלד שריר.

דוגמאות:

1- בצקות בקרסוליים: (קרסוליים – ארכיטיפ ליציבות, לאופן העמידה, תחושת היציבות של האדם מול אתגרי חיים שונים) בדרך כלל, בצקות במיקום זה משקפות חולשה בכליות. לכן בצקות במקום זה מהווה סמן לירידה עמוקה ברמה הוויטאלית, כיוון שחולשה בכליות מהווה סמן לדרדור עמוק של המבנה כולו בדרגת הוויטאליות הפוטנציאלית שיש לו.
בצקת במקום זה משקפת קושי לעמוד יציב מול אתגרי הקיום, לכן האסטרטגיה הינה דרך הצורך להגדלה של אזור זה. התרחבות שלו.

2- בצקת בברכיים: (ברכיים – ארכיטיפ ליכולת לנועה קדימה, לכיוון ולדרך שהאדם החליט ללכת לשם. יכולת לחצוב את הדרך, יכולת לדעת את כיוון הדרך, האומץ לנוע לכיוון הידוע)
בצקת באזור זה, משקפת על פחד עמוק מן המשמעות של ההליכה בדרך לכיוון מסוים, ולכן צורך כביכול, להעצים את הברכיים ע"י ההגדלה שלהן.

3- בצקות במרפקים: (מרפקים – ארכיטיפ ליכולת של האדם לצור לעצמו טריטוריה מוגדרת, ברורה, שמורה, עם גבול ברור)
בצקת במקום זה, משקפת איום ואי וודאות ליכולת של האדם לשמור על "הגזרה" שלו. צורך לעמוד על שלו באופן אסרטיבי, קושי להיות אסרטיבי, קושי להיות בגישה לוחמנית, לכן האדם חש צורך "להגדיל" את האזור הזה.

כלל יסודי:
בכל פעם שיש מבצקת, שהיא עצמה ניסיון להגדלה, התרחבות וכביכול יותר חוסן או כוח, האדם מאבד מקביל את הגמישות, הוא הופך נוקשה ומסורבל יותר, כבד תנועה יותר, ולכן פגיע יותר.
לכן אסטרטגית ה"בצקות" מביאה עימה מחיר קשה העלול להיות יקר בהרבה מן האפשרות לעמוד מול תחושת החולשה הראשונית, או החרדה הראשונית שיצרה מגמה בצקתית כאסטרטגיה קיומית להתמודדות עם קושי.

4- בצקת באצבעות הידיים: (אצבעות הידיים – ארכיטיפ ליכולת האדם לעיסוק עם הפרטים הדורשים תשומת לב דקה יותר, במימד הפרקטי, או במימד הבין אישי)
בצקת במקום זה משקפת אי נוחות שיש לאדם בקשרים בין אישיים, האדם עצמו מסורבל, ללא טאקט התנהגותי, עם קושי להבין קודים חברתיים. האדם הופך לסוג של "גס רוח", אך לא מתוך היותו כזה, אלא משום המבוכה ואי ההבנה.
אפשרות נוספת – האדם חש סלידה עמוקה מעיסוק עם "הקטנות" של החיים, סידורים, פרטי יום יום. האדם לא אוהב את סוג העיסוק הזה, הוא מעדיף להיות במקום של "גנרל" הצופה התמונה הכללית ללא המעורבות הרגשית הנדרשת מעיסוק עם פרטים קטנים ומעצבנים.

5- מבנה גופני הנוטה כללית לבצקתיות, דבר שנשים סובלות ממנו באופן משמעותי יותר מגברים, משקף על האטה מטבולית מערכתית.
בדרך כלל לנטייה גופנית זו סמנים נוספים הנלווים לתופעה: הגוף קר, רגישות לפחמימות – פחמימה גורמת להצטברות נוזלים בגוף ומחמירה את מצבם של נשים הנוטות למבנה גוף בצקתי.
לרוב נשים אלו נמשכות באופן טבעי דווקא לפחמימות.
תחושה כללית של "כמו בתוך בלון מים", כבדות, חוסר קואורדינציה תנועתית, תחושת מגושמות כללית – דבר המשפיע עמוקות על המצב הרגשי, תודעתי.
קיימת נקודה אבסורדית לנשים הסובלות מנטייה למבנה גוף בצקתי שככל שהן חשות עצמן יותר בצקתיות, הן יותר נמשכות למזונות המחמירים את מצבם (בדרך כלל זוהי הפחמימה)
לרוב מבנה גוף בצקתי קשור בהאטה מטבולית שהיא עצמה עשויה להחמיר לאחר הריונות.
בצקות באנשים עם מבנה גוף מולד הנוטה לצבירת נוזלים, משקף על אדם הזקוק לתמיכה ולביטחון. אדם שהביטחון שלו נובע מקשרים עם אנשים קרובים, דרכם הוא רוכש לעצמו יציבות וביטחון. וכן יש להם צורך בסיסי לחוש ביטחון כלכלי שדרכו הם כביכול רוכשים את תחושת הקרקע היציבה. זוהי נטייה מערכתית עם זוויות רבות שכל מימד באדם מושפע מנטייה זו.

6- בצקת בריאה: (ארכיטיפ הריאות – האיבר שמייצר גבול מול העולם, האיבר שהוא מקור אנרגיית החיים המיידית, האיבר שהוא האחראי לדרגת הוויטאליות של מערכת החיסון – יכולת התנגודת של האדם)
בצקת במקום זה משקפת על חולשה עמוקה, בחוויה של האדם, על יכולתו לעמוד וליצור קשרים קומוניקטיביים עם העולם החיצוני. האתגר של יצירת קשר מעורר קושי גדול, מתיש ומעייף את האדם, עד לדרגה של "קריסה" של מערכות ההגנה שלו, אז הריאות מתחילות לאגור נוזלים, דבר המתבטא בדלקות ריאה כרוניות, תהליכים אלרגניים קשים או חמורים, עייפות מערכתית כללית (c.f.s)

פרשת ויקרא, מקומו היחסי של האדם

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"

ספר "ויקרא" מעורר כעת שאלה חדשה שלא הייתה רלוונטית עד לשעת הקמת המשכן.
כל עוד לא היה מקום קונקרטי ששם שוכנת האלוהות, לא היה יחס ישיר של האל לאדם. האדם לעיתים חש באלוהות ולעיתים מרוב עבודה קשה, חומר ולבנים, לא יכול היה לראות או לחוש באלוהות, בנוכחות האל או בכל אפשרות לקשר עם הגורם המביא חיים.
כעת כאשר יש משכן, שם שוכנת האלוהות, שם ניתן לפגוש בה בכל שעה משעות היום, שם הקשר הופך להיות ישיר, נראה לעין, מיידי, ללא הפסק, ללא צורך במימד מגשר.
אז מתעוררת בעיה שלא הייתה עד לנקודה זו.
כיצד אדם יכול לדור בנוכחות האל בכל שעות היממה?
כיצד אפשרי שהאל שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ידור במקום מצומצם כמו אוהל או בית. דבר זה שייך לרצונו של האל. אך כיצד יכול האדם לסבול מצב בו הוא באופן מתמיד בנוכחות אלוהים? זוהי בעיה ממש.
הבעיה היא הפער העצום בין המימד האנושי, החסר, העייף, שזקוק לצרכים רבים, שאינו שלם במידותיו, שתמיד יש מקום לעוד צעדים לדיוק עמוק יותר בזיכוך הפנימי והטהרה הנפשית (שהיא הכלי המאפשר לאדם להיות בנוכחות האל) לבין המצב בו נוכחות האל חיה עימו באופן תמידי, דבר המחייב הכנה רבה, ניקיון מסוגים רבים, תיקון מידות ועוד…
זוהי בעיה קשה, כיוון שרוב בני האדם אינם במקומו של הנביא, בוודאי שלא במקומו של משה רבנו.
רוב בני האדם בתהליך תיקון, שיפור או למידה. עולם זה עבור רוב בני האדם הינו סוג של בית חולים בו באים כדי להבריא מחולי כלשהו. לאנשים רבים עולם זה הינו בית ספר, בו הם לומדים, גדלים ומתפתחים למקום טוב יותר מתוקן יותר, המאפשר לאחר מכן שהם עצמם יהוו מקדש לאלוהות.

לכן כל ספר "ויקרא" הינו תחת שאלה קשה: כיצד אדם יחסי, פגום, חלש, חולה וכואב יכול להיות בנוכחותו של האל מבלי שדבר זה יסכן אותו. כיוון שכל מראה אלוהי, או שהייה בנוכחות האל, הינה סוג של "לא יראני האדם וחי". בוודאי שלא אדם הזקוק להבראה או השלמת המידות מכיוונים שונים.
כל ספר "ויקרא" בא להשיב על קושי יסודי זה. כאשר כל פרשה בפרשות הספר מתייחסת למימד או אתגר שונה ביחס לשאלה זו.

כך שכל ספר "ויקרא" הינו ספר המכין ומכשיר את הקרקע לאדם, כך שיהיה ראוי ומסוגל לחיים בנוכחות אלוהים מתמדת.

בפרשה הראשונה, פרשת "ויקרא", הנקודה המרכזית הינה הקורבנות.
בפרשה מתואר תהליך בו האדם כמו שמת ואפרו צבור ומונח על המזבח, רק שהוא לא שם, אלא חיה היא במקומו.
תהליך זה הינו תהליך הקשור ישירות לטרנספורמציה בנפש האדם, שם הוא יכול לוותר על אחיזה בדפוסים התנהגותיים המהווים חצץ והפרדה באפשרות להיות בנוכחות האלוהות.
דוגמא: הרעיון שיש לי דברים, חפצים, רכוש שהם שלי, אני עשיתי אותם, הם שייכים לי הוא רעיון נכון חלקית. כיוון שהקורבן המוקרב במקומי, הינו שלו וממנו, כך שמשלו לקחתיו. ומה שלקחתי שאינו שלי ביסודו, אלא של האל עצמו, בו השתמשתי למען ניקוי של יסודות נפשיים בתוכי.
דבר זה מתקן בנפש האדם את התפיסה של הזדהות עם רכוש, הישגים ועולם החומר. מחזיר את הפרופורציה הנכונה לעצם היותי כאן בעולם כעובר אורח בלבד, הנעזר בכלים ובאמצעים שאינם שלי, אלא שלו, וממנו ובחסדו אותם קבלתי למען נוחות חיי כאן בעולם הזה.

כאשר האדם מבין באמת, שהוא חי בעולם על זמן שאול, הוא זמני כאן, עובר אורח. וכל מה שיש לו, ניתן לו בחסד האלוהות בלבד.
הרי שהוא מוכן (יותר) למפגש ולחיים עם שכינת האל.

ימי הבריאה וכיצד הם מבטאים חווית זמן שונה, במקביל לששת הטורים בטבלת הצמחים

"כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים" (פירוש רמב"ן לבראשית ב', ג')
על פי מסורת הספירה העברית, העולם נברא לפני 5778 שנה. ה"ראשית ברא" מציין את זמן בריאת העולם יש מאין.
כל אלף שנים הם יום אחד של הקב"ה, "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ', ד') כך ע"פ המסורת.
כל יום של בריאת העולם כפי שהוא מתואר בפרק א' בספר בראשית, מתאר באופן תהליך הבריאה שלו, את האלף המקביל בספירת הזמן.
אך שלושת הימים הראשונים אינם מאפשרים ספירת זמן קונקרטית מכיוון שהכלים לספירת הזמן נבראים ביום רביעי " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. … וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א', יד-יט)
כל יום מקביל כמו כן, ומתאר את התהליכים והתמורות ההיסטוריות שעבר העולם מיום בריאתו ועד לסופו הצפוי ב6000 לבריאת העולם היא שנת 2240 לספירה.
אז נכנסים לאלף השביעי, שהוא מקביל ליום השבת, אז העולם כולו עובר לפאזה קיומית של "יום שבת".
מכאן שרק מיום רביעי לבריאה המקביל לאלף הרביעי, ניתן למדוד את הזמן באופן המספרי הרגיל, ואילו האלפים הראשונים, הראשון, השני ושלישי, אינם נמדדים באופן מדיוק כאלף שנים, אלא שהם אלפים עם זמן רב שלא ניתן להערכה מספרית, אלא להתבוננות על תהליכי התפתחות עולמית ואנושית המקבילים באופיים ליום שנברא, מיום ראשון, לשני ולשלישי.

תפיסת זו מקבילה בכל משמעויותיה הרב גוניות, למערכת ששת הטורים בטבלת הצמחים.

1- אלף ראשון, יום בריאה ראשון, מקביל לטור ראשון (3760 – 2760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד." (בראשית א', ג-ה)
לא נאמר "יום ראשון", כתוב "יום אחד" – טור ראשון עומד בסימן זיכרון האחדות, כל התמות של טור זה הינן בתוך חווית הווה, האדם והתרבות חווים הוויה, חווים אחדות וזהות מלאה של עצמם עם השבט, הטבע והעולם הסובב.
טור ראשון אינו יכול להיות מתוחם בזמן קונקרטי עקב האחדות שהיא מרכז התרבות והאדם בתקופה זו. כאשר האדם אחד עם העולם, אין מקום לחלוקה של חשבון הסופר, מונה ומחלק את השלם.
התרביות השבטיות הן חלק מן האלף הראשון, שם האדם, השבט והטבע, הכול אחד.
מכאן הקונפליקט העמוק שידעו הילדים האינדיאניים באמריקה הצפונית, כאשר פגשו את האדם הלבן שהוא שייך לטור חמישי ושישי, שם יש חלוקה מאוד ברורה, עם היררכיה מאוד מוצקה, דבר שתפיסת היסוד האינדיאנית לא הייתה מסוגלת לעכל. "כיצד ניתן להעלות על הדעת אפשרות לתיחום טריטוריאלי? הלא אני והטבע אחד בכל מקום…"
מצב קוגניטיבי זה אינו זקוק לזמן, אינו מתחשב בזמן, אינו בונה תרבות הנזקקת לספירת הזמנים. לכן מן הזווית התרבותית, האלף הראשון ניתן להימנות באלפים רבים של שנים.

2- אלף שני, יום בריאה שני, מקביל לטור שני (2760 – 1760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א, ו-ח)
יום בריאה זה, אף הוא אינו בר ספירה קונקרטית, נוצר בו ההבחנה בין מעלה ומטה, בין סוגי איכויות של מים ושמיים.
יום זה מקביל מן הזווית התרבותית לתרבויות מסופוטמיה ומצריים, שהם מצד אחד קרובים לאחדות שבראה את העולם, ומצד שני הם מנותקים ממנה.. זוהי הסיבה שהן נעלמו ונמחקו מעל פני האדמה. הן היו גדולות, עתירות ידע… ידע שלנו אין היום, הם היו מפותחים ומשוכללים, אך מנותקים מן היסוד שברא את העולם. "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ד) תפיסת עולם בא "אני הבורא של עצמי, אני והשפע העולמי, אחד".

תרבויות אלו שכנו בעולם אלפים רבים. גם כאן עדיין את כלים קוגנטיים באדם הנזקקים לספירת הזמן. יש לעומת זאת תפיסת עולם מיתולוגית, תפיסת עולם זו, אינה זקוקה לביקורתיות מחשבתית, היא נקשרת לגרמי הטבע, מזהה את ההשפעה ההדדית של אדם טבע, וסביב תהלכי המעבר מאדם לטבע, ומטבע לאדם נוצרת המיתולוגיה (קשר של אדם לים למשל מייצר את פוסידון, קשר של אדם לעולם הנשמות מייצר את האדס אל השאול וכך הלאה)

3- אלף שלישי, יום בריאה שלישי, מקביל לטור שלישי (1760 – 760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. …. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן… וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א', ט-יב)
זהו האלף המספר את יציאת מצריים, זהו האלף בו נכתב המקרא. כמו כן זהו האלף של הנבואה, ובית ראשון שם האל שוכן בבית המקדש וניתן "למשש" ו"לראות" את האלוהות באופן ישיר.
באלף זה, הכלים התודעתיים שמתפתחים הם כלים של נבואה ורוח הקודש, קשר ישיר בלתי אמצעי לאחדות שבראה את העולם . לכן אף תודעה זו אינה זקוקה לספירת זמן קונקרטית, מעצם החיבור לאלוהות, הזמן בטל ומאבד מן ערך הנספר שלו.

4- אלף רביעי, יום בריאה רביעי, מקביל לטור רביעי (760 לפ"הס – 240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים….. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב… וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א, יד- יט)
באלף הרביעי הזמן נספר בדרגת דיוק מאוד קונקרטית, אלף שנה בדיוק, מכיוון שכעת יש כלים לספירה.
באלף זה האדם והתרבות מפתחים כלים קוגניטיביים של קוגניציה המפרידה את המחשבה מן הדבר שאיתו היא עוסקת, כגון התפתחות הפילוסופיה היוונית שצמחה בתקופה זו. או כתבי הקודש ביהדות ובעולם כולו (מזרח ומערב) שהפכו ליסוד תרבותי שסביבו (סביב בטקסט) מנהלים את חיי הלאום או התרבות.
באלף זה צומחת הקוגניציה המנתחת, היודעת דרך שכל ומחשבה. עד לנקודה זו האדם והתרבות נשענים על חוויה והתנסות כדי להבין ולדעת דבר מה, מן הטור הרביעי הכלים במתפתחים באדם ובתרבות הם כלי השכל המעיין, המביא לידיעה במחשבה, לימוד ועיון.
מעבר דרמטי זה הינו תוצר של "יום רביעי" בו נבראים המאורות בשמיים דרכם ניתן כעת לספור זמן באופן מתמטי.

5- אלף חמישי, יום בריאה חמישי, מקביל לטור חמישי (240 – 1240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. … וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי" (בראשית א', כ-כג)
מן אלף הרביעי, דרך החמישי עד לסוף שישי, הזמן המגדר כאלף שנים, הינו בדיוק אלף שנים, וניתן לראות את האלף מתבטא היטב דרך תהליכי ההתפתחות של טור רביעי לחמישי.
בטור חמישי מתפתחת הדיכוטומיה שאדם של "שכל" כנגד "רגש". של האדם הזקוק לאויב שדרך הגדרת האחר כאויב, האדם רוכש אפשרות להגדרה עצמית.
השכל הקונטיבי הופך למימד הדומיננטי בתוך תקופה זו. המלאכים מכונים "שכלים נפרדים". שכל מפריד, קוצץ בנטיעות ומחלק את האחדות לאיברים איברים.
דבר המתבטא בדיכוטומיה של שתי סוגי הנפשות שנבראו: עוף (שמיים, אוויר מעלה) דגים (מים, כבדות, מטה)

6- אלף שישי, מקביל ליום בריאה שישי, מקביל טור שישי (1240 – 2240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם….. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א', כד-לא)
זהו האלף האחרון בו מסתיים תהליך היסודות שנבראים, והאחרון שבהם, זהו האדם, דרך משפחת היונקים.
האדם הינו זכר ונקבה – זהו האדם השלם, זכר ונקבה.
בטור זה, מן הזווית התרבותית ותהליכי ההתפתחות של הקוגניציה האנושית, האדם בסיום התהליך מגיע לביטוי והופעה שלמה במורכבות הנפשית שיש לו וכן באופן בו הוא מתבטא בעולם.
אלף זה עשיר מאוד ביצירה, באינטראקציה תרבותית, בשיתוף של אוצרות תרבותיים, בתהליך שהופך להיות מהיר יותר ויותר כמו שאנו עדים לו היום.
בסוף הטור בשישי, בסוף האלף השישי, האדם מגיע לשלמות התפתחותית שאינה "מושלמת" אלא שזורה נכון עם חלקי הנפש, ועם הסביבה והעולם בכלל, מן הזווית החברתית ומן הזווית האקולוגית.
אין הדחקות ואין הסתתרות בסוף הדרך, הכול ידוע והכול נראה לעין.

סיכום:
תהליך זה מראה כי התפתחות כלים קוגניטיביים באדם, מייצרים חווית זמן אחרת ושונה, וכן ספירת הזמן במובן הכרונולוגי,אף היא משתנה ועוברת אבולוציה בין "אלף" אחד לשני.
בכל טור או אלף יש חווית זמן שונה, ולכן ספירת זמן שונה, עקב כלים נפשיים שונים האקטיביים באופן שונה בכל טור ותקופה.

פרשת פקודי, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"

א- כל ספר שמות עומד בסימן גאולה, כולו – מתחילתו ועד לסופו מספר את סיפור גאולת ישראל מתוך מצריים, כאשר הסיפור הידוע מהווה חלק מהתהוות של תרבות ומסורת יהודית.
כל שנה אנו חוגגים את יציאת מצריים, חג הגאולה, חג הפסח. אך במסווה של סיפור מסורתי, כל ספר שמות, (יציאת מצריים וחג הפסח) הינו הספר המלמד ומראה את הדרך לגאולה האדם, הגאולה המלאה והשלמה. וכל פרשה בספר זה, מהווה הנחיות והוראות לאדם שדרכו האישית כורכה ברצונו להיות אחד אשר נגאל.
הסיפור של בני ישראל היוצאים ממצרים הינו כולו משל ומליצה, אלגוריה המדריכה בסיפור ומשל, את האדם הפרטי לגאולתו האישית.

ב- הפרשה האחרונה, פרשת פקודי, מסכמת למעשה את מהלך הגאולה הפרטית, דרך סיפור השלמת המשכן, כאשר כל חלקי המשכן נעשו, וחוברים ביחד לשלמות אחת חיה ונושמת, כאשר משה שבע רצון ממראה עיניו "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה"
וכן האל בעצמו שבע רצון מן השלמה של בניית המשכן "וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן"

ג- הגאולה עם כן, הינה שכינת האל השורה על מערכת האוהל אותה בנו כל חכמי וחכמות הלב, והנדיבים בעם.
לכן גאולה פרטית הינה עד כמה האדם מהווה משכן הראוי ששכינת אלוהים תדור בו.
עד כמה האדם נבנה בכוחותיו שלו כדי שימצא על ידי שמיים בית דרכו שמים וארץ חוברים ליחידה אחת.
הדרך של האדם הפרטי הנבנה כמשכן לאלוהות עוברת דרך קשיים עם צמתים מסוגים שונים ורבים, כל אותן המהמורות האפשריות בדרך של אדם מסוג זה, מתוארות לעיתים בהרחבה ולעיתים ברמיזה, לאורך כל הפרשיות בספר שמות.

ד- מכיוון שאנו בני האדם ועולם כולו, אנו רקמה אחת, שלמות אחת, יוצא מכאן כי אף שאדם פרטי בכוחותיו שלו לבדו, הפך עצמו למשכן לאלוהות ,ובכך גאל עצמו מן הגלות המכאיבה של הנתק משורש החיים, הרי שאותו האדם מושך אחריו את עולם כולו, ומאפשר דרך קלה יותר לרבים, ומביא דרך פירות חייו מזור עמוק ביותר לאנשים רבים, גם ללא ידיעת הישירה כיצד נפתחה להם הדרך ומי היה האדם שפתח להם דרך עם שפע מיוחל.

ה- התהליך המתואר בפרשת פקודי הינו התהליך האורגני והטבעי, כיצד אדם נבנה להיות מתאים כמשכן לאלוהות. כאשר כל חלקי המערכת חוברים ליחידה אחת (כפי שתואר בפרשת תרומה, כל חלקי אוהל מועד מקבילים לאיברי גוף האדם, והם כולם מקבילים לאיברי הנפש) כאשר כלל החלקים של המבנה האנושי, ממוקמים במקומם הטבעי והנכון, כך שאין הדיכוי והדחקה של אף חלק ואיבר במערכת האנושית. כאשר כולם ביחד נודעים וידועים (היודע את עצמו, יודע את אלוהיו) כאשר כל רובדי הנפש חשופים, מוכנים, חוברים יחד זה לזה כיחידה אחת, המזינה בחלקיה זו את זו. הרי שאז אדם מוכן ומזומן מן בזווית הטבעית והפשוטה להיות משכן לאלוהות.

ו- מהלך זה שזור כמו כן בבגרות של תכונות נפש הכרחיות כמו שלמדנו בפרשיות קודמות, על ההכרח לפתח נדיבות טבעית, חוכמת לב, יושר ופשטות, אהבת האדם ללא קשר למין, גזע ולאום.

ז- האחדות בהופעתה ברובד הגופני, מהווה סימן לחוסן פיזי ולבריאות טובה ותקינה. כאשר אחדות גופנית מתפוררת, שם מופיעה מחלה, הכאב ולבסוף מותו של הגוף הפיזי.
מה שנותר מן האדם לאחר הפרדות מן החלק הגופני הינו עד כמה הוא היווה משכן לאלוהות בחייו הפרטיים. כאשר חיי האדם מוגשמים באופן מלא והאדם אכן נגאל מן הפירוד, המחיצה והפיצול, זהו למעשה הגשמת חיי עולם הבא שלו בתוך חיי העולם הזה.
המושג "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" אינו הולם ואינו הולך בקנה אחד עם ספר הגאולה של משל יציאת מצריים. כאשר האדם מאחד בתוכו שמיים וארץ, אלו הם חיי העולם הבא שלו בתוך חיי העולם הזה, ודרגת האחדות עליה זכה או הגיע, זהו חיי העולם הבא שלו.
מהלך זה מלמד כי אדם שהולך בדרך זו, חי את חיי העולם הבא שלו בתוך הווה העכשווי, המתהווה בזמן. אל לו לאדם לצפות ליום מותו כדי שיגיע לחיי עולם הבא, חיי נצח ועוד רעיונות מסוג זה. עליו להשקיע עצמו בלהפוך עצמו למשכן לאלוהות בקצבת הזמן שניתנה בידו. משם ניתנת אפשרות לחיי עולם הבא שהם הצעד הנכון הבא בהתפתחות האדם, לאחר שהפך בית לאחדות.

ח- בגיל צעיר טבעי שאדם חש עצמו חזק בגופו, דבר זה נובע מן האחדות הגופנית. אך האחדות הנפשית היא זו המכתיבה את האפשרות לגאולה הפרטית. ודרגת האחדות של רובדי הנפש, החשיפה הנכונה עליהם, ההיכרות עם כל הצדדים בחלל התודעה של האדם וידיעה כיצד עובדים עם חלקים אלו, שם טמונה האחדות המובילה לגאולה שהיא האחדות של האדם עם האל עצמו.

ט- מתוך אותה האחדות, כאשר צדיק גוזר, והקב"ה מקיים. מתוך כוחה של האחדות ניתנת לאדם האפשרות להיות במקום זה, בו הוא מבקש או גוזר והאל עצמו שהוא האחדות ונשמת העולם, אינו יכול להיוותר אדיש לאדם זה, מתוך כוחה של האחדות.

י- יהי רצון וכל אדם יבוא על האחדות בדרכו המיוחדת, וכך העולם כולו יבוא למשכנו.