מורכבים, חלוקת הצמחים לתת קבוצות, סיכום

קבוצה זו מורכבת עוד יותר מן החלוקה שנעשתה כאן. יש לה תתי קבוצות רבות, וכיווני תנועה רבים.

יש להתייחס לקבוצה זו כ"מיאזמה" של התרבות הנוכחית, ומכיוון שיש בכוחה של תרופה מיאזמתית "לפתוח" מקרה, לכן נעשה סוג זה של חלוקה, כדי להקל על חיפוש של תרופה "פותחת" מקרה קשה או מסובך.

בחירה בתרופה "פותחת" מקרה, אינה יכולה לרפא ממש את מכלול המקרה, אך היא תביא לידי סדר חדש, בהירות חדשה. כמו כן תרופה פותחת מביאה בדרך כלל לידי הקלה מסוימת.

בתקופתנו אנו נפגשים עם מציאות מאתגרת שהאדם לא נפגש בהיסטוריה האנושית עד להיום. מן הזיהום האקולוגי, דרך התנתקות מן הטבע, עד לאורח חיים האורבאני מודרני שהופך את החיים לאתגר קשה ומורכב יותר ממה שהיה בתקופות שעברו.  מכאן הצורך הקליני לסוג זה גישה, והטבלה מאפשרת כלי קל יחסית ושימושי ביותר לשם הבהירות הנדרשת ולדקות האבחנה כאשר יש צורך ב"תרופה פותחת".

 

יש בתת הקבוצות חזרות על תרופה הנמצאת בשתי קבוצות, דבר זה הינו לאור העובדה שיש בכל תרופה כמה נתיבים, עם כמה כיווני תמות שונות.

 

1– נשימה, אלרגיות:

ambrosia  – אלרגיות עונתיות, שיעול עם גירוי בגרון, רגישות סביבתית אקולוגית.
Grindelia – החמרת נשימה, שיעול אסטמתי בשינה. השינה גורמת לתהליך הנשימה לשינוי שהופך ללא מחזורי, לעיתים קיים ולעיתים פוסק.
Helianthus- גודש ליחתי של נוזלים, בכלי הנשימה העליונים, בעיקר בסינוסים.
Inula – ריאקטוביות לסביבה שגורמת לדלקות אקוטיות בכלי הנשימה העליונים, מערכת אף אוזן גרון.
Lactoca virosa – נטייה אסטמתית, גירוי תמידי בקנה  הנשימה, דבר שיותר תעוקה ולחץ בבית החזה.
Wythia – אלרגיות אביביות עם גירוד בכיח העליון בפה.

תמה: 
א- רגישות לעולם, חשופים לסביבה, תגובה מהירה לסובב.
ב- קשיי קומוניקציה, קשיי ביטוי אישי ותקשורת עצמית של האדם את עצמו לעולם. האדם חש כי אינו יכול להתבטא, וקיים בתוכו צורך להתבטא, וזאת עקב סוגי התכנים שיש קושי לאומרם ולמצוא דרך לבטאם באופן הנכון, באופן האוטנטי, כך שהאדם כשהוא במקומו המדויק, ולא שנאלץ להתפשר על קומוניקציה עצמית באופן חלקי.
ג- תגובות מהירות, עוצמתיות לגירויים סביבתיים. רגשי וגופני. אנשים עם חיי נפש עשירים ביותר, נפיצים, עם רגישות שאינה מאפשרת להם לפגוש את המציאות באופן נינוח.

 

2– אקוטי, פגיעות אקוטיות:

arnica  פגיעות אקוטיות, רגישות גבוהה למגע עדין.
bellis perenis  פגיעות ברקמות עמוקות, איברים פנימיים, כאבים בתוך האיבר הפגוע.
Calendula  פציעות ופגיעות עור, עור מחלים לאט. רגישות מקומית באזור הפגוע.

תמה:                                                                                                                                א-   רגישות שיוצרת פגיעות טראומטית.

ב- האדם חש רגישות פנימית מול עולם קשה ואכזרי. העולם מן הזווית של קבוצת תרופות זו, נחווה כעולם קשה ודוקרני, שהחיים בתוכו "מחייבים" בסבל מיידי של פגיעה.  בקבוצה זו – למרות הכאב הפגיעה הצפויה מראש, אין בהם נסיגה או הימנעות ממגע עם העולם. להיפך – למרות הכאב, וככל שיש יותר כאב, הם מנסים בעיקשות רבה להמשיך ולהיאבק על הנקודה שעקרונית להם, נקודה שלרוב קשורה בביטוי עצמי, בקשרים חברתיים מסוג מסוים, בקשרים אינטימיים שצריכים להיות עם עומק מסוים. יש בתוכם דרישה פנימית לאיכות מגע אנושי מאוד מדויק. אם המגע אינו מדויק דיו, בא הכאב.

 

3-מחלות אקוטיות:    –

anthemis צינון, כלי נשימה עליונים, רגישות לקור.
blumea – כל הגוף כואב – הצטברות נוזלים בסינוסים, פוליפים.                                           brachyglothis – כל הגוף כואב, כמו שקיבל מכות.
centaurea- אין תנגודת חיסונית, חולשה כללית ולכן הרבה מחלות אקוטיות, על רקע של איטיות מערכתית.
chamomile – מחלות אקוטיות על בסיס בקיעת שיניים.
Echinacea   – מרכזי לניקוי דם, מחלות חוזרות ועלייה ברמה חיסונית.
eupathrium perfoliatum – מחלות אקוטיות, כל השרירים בגוף כואבים, כמו לאחר ממאמץ ארוך או כמו שקיבלו מכות.
siegsbekia – הרעלת דם, ספסיס כללי – דומה ל אכינצאה.

תמה:
א- חולשה חיסונית עקב פתיחות יתר, רגישות סנסיטיבית מן הזווית הרגשית.
ב-  האתגר התרבותי בקבוצה זו קשור ביכולת להיות פתוח ונגיש בתכנים הפנימיים שלו, למרות העולם המזוהם. מזוהם אקולוגית, מזוהם ברמה האנרגטית שיש בו (יש להם יכולת לחוש מצבים ומקומות, מה שהופך אותם לרגישים למקומות ואטמוספרה סביבתית, או חברתית)  זיהום התנהגותי עקב סוגי ביטוי גס ובוטה (בעולם הסובב) שאינו הולם את האיכות הפנימית הנקייה והרגישה שלהם.
ג- מערכת החיסון, אינה חזקה דיה, פתוחה ושברירית מול עולם גס, חומרי, אגרסיבי. הדבר אינו מונע מן האדם להמשיך את המאמצים לשם יצירת קשר, לשם ביטוי אוטנטי של המהות הפנימית הנקייה ברמה גבוהה בהרבה מן ה"זיהום" האקולוגי החברתי.

4– עצבים, מוח:

absinthium   – נטייה אפיליטית. אלימות.                                                                            Artemisia vulgaris  – אפילפסיה, מחזור חודשי.  chamomile  – רגישות עצבית חזקה ביותר, שיניים, עצב חשוף.
guaco  – גודש בראש, שיוצר שיתוק, כאב שורף בראש ולאורך עמוד השדרה – pic ac.

תמה:
א- התודעה אינה במקומה, יש חיסרון בקורדינציה בין תודעה לרגשות, בין מוח לגוף.
ב- חיסרון התודעה, אי בשלות התודעה, היודעת להכיר היטב את עצמה ואת האיכות הפנימית שלה, אך אינה מצליחה להביא את אותה האיכות לידי ביטוי קומוניקטיבי חברתי.  זהה במקצת לקבוצה הראשונה עם רגישות בכלי הנשימה, כאן אי היכולת עמוקה יותר עקב הידיעה הבשלה של האדם את עצמו, וחיסרון הכלים לביטוי של ה"עצמי" בעולם. ברגישות של קבוצת "כלי הנשימה", יש את הרגישות לעצם המגע וקשר עם הסביבה החיצונית.
ג-  מן הזווית התרבותית: דרישה תרבותית להתפתחות ה"שכל" כמימד דומיננטי. התרבות הנוכחית מגרה התפתחות של שכל ותודעה בקצב מהיר מדי שאינו טבעי ואינו מסונכרן באופן אורגאני עם שאר חלקי המערכת.

5– דימומים:
anbrosia   –  זיקה ראשונה לכלי הנשימה, עם יציאת דם מן האף.
blumea – דימום מן האף, לאור הגודש המקומי.
erechtites  – דימומים מכל מקום בגוף לאור חולשה עמוקה, בעיקר מן הרחם.
erigeron  – דימום רחמי ווגינאלי.                                                                                        helianthus  – דימום מן האף. סינוסיטיס כרוני, מגרנות עקב הסינוסיטיס.
millpholium – דימומים מן האף והריאות, כלי דם אינם יכולים להחזיק דם, נראה כמו שכלי הדם נפגע בטראומה. שתפי דם לאור פעילות מכאנית רגילה.
xanthium spinosum – דימומים בשתן, דלקות עם דימומים. נטייה למיומות עם דימומים, פגיעה בחוליות לומבריות – אגן חלש.

תמה:
א-  כלי דם אינם יכולים להחזיק דם. החיים אינם זורמים, תקיעות בזרם החיים. דופק החיים זורם במקצבים שונים – לעיתים מהר ולעיתים לאט, דבר שגורם לאי יכולת בכלי הדם להחזיק את הדם.
ב- האתגר של הזמן הנוכחי: חיים בקצב מסחרר, שהולך וגובר בדרישות השונות שלו. האדם מחויב לחיות בכמה "תדרי זמן", שונים, לעיתים מנוגדים זה לזה. דבר שיוצר קונפליקט פנימי ביכולת האדם להניע את החיים לו, להיות "ביחד" עם תנועת החיים ולחוות את תהליך ההתפתחות שלו בתוך העשייה. כאשר קונפליקט זה הופך לעמוק מדי, שם מופיעה הפתולוגיה.
ג- שני כיווני חיים, שני זרמי תנועה, לעיתים אף יותר משניים, מתנגשים ויוצרים קונפליקט ביכולת התנועה של האדם.

6– איברים:  
brachyglothis – זיקה לחולשה של u.b, וכליות, חלבון בשתן.
cardus marianus   – כבד, כיס מרה.
centaurrea – זיקה ללב חולשה בלב, בבית החזה.
cynara- זיקה לכבד חלש ולא מתפקד, כולסטרול גבוה, לב חלש – דופק לא סדיר.
Echinacea  – זיקה לדם כאיבר בפני עצמו.
erechtites- כליות שתן, ub, דלקות לאור חולשה כללית.
grindelia  – טחול חלש, סוכר בשתן.
nabalus  – חולשה של האגן, בעיות רחם – הפרשות, דימום עד לצניחת רחם. שלשול כרוני שגורם לתחושת כובד באגן, מוחמר מאוכל – אוכל יוצר כובד באגן.
onopordum  –  זיקה לפרקים, שלד שריר, הפרק מרגיש "חבול ומוכא".
parthenium – זיקה לטחול, עם מעורבות של הכליות, המושפעות בלבד ממצב הטחול.
polymnia – טחול, כאבים בטחול, בצקות, כאבי פרקים הנובעים מבצקות עקב טחול חלש.  sigesbekia –  דם, לימפה, סרטן לימפה – דומה ל- אכינצאה.
Solidago  – כליות, בצקות מחולשת כליות. כבד חלש  – סרטן כבד כאשר הכליות הם המרכז. taraxacum   – כבד , כיס מרה.
petasites   tusilago- שתן, שלפוחית. זיבה, גרד אינטנסיבי בשופכן, מקרין לגב תחתון, האגן בגברים חלש.

 

תמה:
א- איבר שלם, יכולת קוגניטיבית מערכתית חסרה, או חלשה, או שאינה מתפקדת.
ב-   מימד שלם אינו קיים, או אינו מתפקד.   Faculty – מכשור בסיסי שקשור להוויה באדם חסר ואינו מתפקד.  דוגמה: כבד – אין יכולת לעבד רגשות קשים, מצבי קונפליקט. אין יכולת להבין רגשית מצבים רגשיים שמחייבים עצירה, חוויה, התבוננות, והבנה של דרך להתמודדות עם רגש מורכב.טחול – אין לאדם את תחושת ההנאה והסיפוק ממה שהוא עסוק עימו (אין הכוונה להנאה במובן החושי או היצרי, אלא בהנאה של ידיעת הסיפוק מאדם החי ונמצא במקומו הנכון)  לב- האדם איבד את הקשר לסיבה של חייו, מדוע הוא כאן ומה עליו לעשות כאן.  כמו כן האדם הפך  לקשה רגשית, במקומות ששם יש צורך לרכות והכלה. כליות – האדם איבד את יכולת הזיהוי של עצמו, איבד את הקשר הבסיסי שלו עם עצמו. האיכות של ה"אני" מטשטשת.
ג- גם כאשר האדם עם חלק מרכזי קוגניטיבי החסר במכלול שלו, אין הדבר מונע מן האדם את התמודדות עם הצורך והרצון להגשמה מלאה, אפילו ולמרות שהוא כביכול חסר, או ללא כלים מתאימים לדרך אותה עליו לעבור.

 

7– עיכול, תולעים, פרזיטים:
ambrosia  – גם בנשימה, ודימומים. חדיר לתולעים, תחושה של דגדוג בפי הטבעת.
anthemis אמבות, תולעים, שלשול.
cina  – מרכזי לתולעים.   גירוי עצבי עקב חדירת התולעים.
tanacetum vulgare- תולעים, עם שלשול, דיזנטריה, שיהוקים גרפצים.
vermonia –  תולעים, פרזיטים.

תמה:
א- האדם "מזמין" את הפרזיט, כדי שיעורר אותו לתנועה, לסוג של זעזוע שיוצר תנועה חדשה.    ב-  הקושי איתו הם מתמודדים, הינו עם דפוס או מבנה פנימי  שכבר התגבש והפך למוצק, לדפוס פסיכולוגי מוצק. דבר שקשה ביותר לשנות.   אך בקבוצה זו האדם חש כי הוא עלול להפסיד את הזדמנות החיים שניתנה לו, והוא עצמו אינו יכול ואינו יודע כיצד "לפרק" דפוסים שאינם נכונים ואינם מתאימים יותר  לדרכו, אין לו את הכוחות לצור שינוי עצמי בכוחותיו שלו, לכן הוא "מזמין" פרזיט שיבוא ויכרסם את המעיים שלו, שזוהי דרך פסיכוסומאטית לכרסום ולהמסת הדפוס הישן והמוצק, לטובת דבר חדש רלוונטי יותר.

8– שונות:

abrotanum  – זיקה למוח לעצבים, וכן למחלות אקוטיות. אך עיקר הנקודה הינה התנועה ממקום למקום.
gnaphalium –  סיאטיקה וכאבי גב תחתון, עם כאבים הגורמים להירדמות האיזור הכואב.
lappa –  זיקה ל3 מקומות פתולוגיים:
1- עור, דלקות, אקנה, נטייה סיפיליטית.
2- רחם – צניחת רחם.
3  – זימוהים בכלי נשימה עליונים)
liatris spicata  – חלושה של לב, כבד, כליות – דבר שיוצר נטייה לבצקות. עור מודלק, כיבים בעור, עור לא מבריא הפרשות עם ריח קשה, סיפיליטי.  נטייה לשלשול עקב חולשה מערכתית.

תמה:

קבוצה זו הינה חלק מן "לא צפוי" של הזמן הזה. בזמן הנוכחי יש הרבה סוגי בני אדם שהם בבחינת ה"יוצאים מן הכלל, הבאים להעיד על הכלל". לכן האיכות של תרופות אלו קשור לצד התרבותי שתמיד מזמן משהו בלתי צפוי, עקב תנועת ההתפתחות המהירה שלו.

תנועה זכרית נקבית, יחסים, ד'

לא קיימת מציאות של אדם שיש בו רק איכות זכרית או נקבית. מציאות חד ממדית זו אינה אפשרית. בכל אדם ללא יוצא מן הכלל יש את שתי האיכויות השזורות זו בזו, ללא קשר למין ולמגדר חברתי.
כמו שאמרנו, יש תקופות בחיי אדם בהם איכות אחת יותר דומיננטית מן השנייה, והן מתחלפות לפי צרכים אבולוציוניים של נפש האדם ומקומו בתהליך זה. וכן יש אנשים שאיכות אחת (זכרית או נקבית) עושיה להיות המוטיב המרכזי לאורך כל חייהם. המתח שבין שתי האיכויות (זכרי ונקבי) מייצר תנועה – שהיא תנועה ההכרחית לאבולוציה של האדם.  הדינאמיקה המתוארת במאמר זה הינה אינטרנית לחיי הנפש של האדם. ואינה מכוונת ליחסי הכוחות שבין זכר ונקבה במובן החברתי.

איכות זכרית: doing aspect
איכות נקבית: being aspect

החיים:
אילו חיים מתפתחים באנשים שונים לאור דומיננטיות של איכות אחת על השנייה על פי ששת הטורים

1- נקבה דומיננטית, זכר חלש: (מגנוליים, נופרניים, פלפליים, נורתיים, אופיתיים)
תחושות חזקות, מציפות. נטייה להצפה רגשית ללא יכולת לבקר את התהליך. רגש אינטנסיבי שקשה להכיל.
תגובות חושיות חזקות, החושים פתוחים לרווחה, האדם פתוח ו"חדיר" לסובב.
אנשים שרוצים "להיות" עם הדבר לאורך זמן, זקוקים לשהייה עם כל דבר שהם עוסקים עימו.
אנשים של יחד, קהילה, צורך לאחדות עם העולם ועם הקבוצה.
חוויה עמוקה של התוכן בו הם עוסקים, דבר המביא עומק, יצירה, שאר רוח.
יכולת מדיטטיבית עמוקה, ומשיכה לעולמות נסתרים, אוקלט, עולם אסטראלי, כוחות טבע מסוגים שונים.
משיכה לעיסוק עם מימד החלום.

2- נקבה שולטת, זכר קטן – אך מתחזק: (עצי אגוז, אלוניים – אשוריים)
כוחות אימתניים ביכולות ההחזקה שלהם, הם מסוגלים להחזיק את עולם כולו על כתפיהם (אטלס) אנשים נאמנים, רציניים, אחראיים.
מבינים כי הדרך מחייבת אותם לעשייה, אך לא ברורה להם מהי הדרך, ומטרתה של הדרך, דבר שגורם לעשייה ללא כיוון מוגדר ולכן ל"שבירת הכלים" בשלב כלשהו.
העשייה שלהם הינו הביטוי להתפתחות האיכות הזכרית, אך העוצמה של האיכות הנקבית הופכת את העשייה והמחויבות שלהם לכבדה, הדורשת לעשות עם חוויה הנוכחות בהווה של העושה. דבר שיוצר פרדוקס.
אדם שעושה דבר מה לשם הגשמה של ייעוד מסוים, אינו חש את הלגיטימציה לעצור, לשהות ולנוח.
בשלב זה, העשייה – למרות הכוחות האדירים שיש שם, היא עשייה שסופה קריסת המערכת, לאור האיכות הנקבית ה"מסרסת" תנועת הזכר (זוהי דינאמיקה פנימית, ולא מלחמה בין המינים)
במקום זה, האדם חש געגוע עמוק לאחדות הנקבית באופייה, ובדידות מציקה מן המחויבות לעשייה הסיזיפית הזכרית באופייה.

3- נקבה נוכחת ללא תנועה, זכר צעיר שנלחם על "זכותו": (קקטוסים)
צד זכר באדם חש מחאה פנימית עמוקה, ללא יכולת לעצור את הקולות שלה, לאור נקבה שמייצרת "כלוב זהב" המביא לידי ניוון לבסוף. צד זכר מעדיף כביכול למרוד ולוותר ולהסתכן ביציאה למדבר חרב, לאור הצורך "להפטר" מנקבה מזינה, מניקה, דואגת, שאינה מאפשרת חלל להתנסות ולצמיחה.
צד זכר זה, הינו המקום בו האדם זקוק ליצירת זהות נפרדת ומגובשת וייחודית המאפיינת אותו לבדו (איכות זכרית) ולכן הוא מוכן כביכול לוותר על העונג שיש בהכלה של הצד הנקבי, ולהסתכן בלהישאר ללא כלום.
הקול הפנימי של הזכר הצעיר הינו חזק ולא ניתן להכחשה ברצונו לצאת לחיפוש אחר ההדגרה העצמית.
קול הנקבה בשלב זה, הינו בדאגה לקיים, דאגה שיהיה – מזון, מים, מקום למגורים, מקום לשהייה, מיטה מוצעת, נוחות ביכולת לחוויה שידועה מראש של היכולת להכיל רגשות חדשים. הצד הנקבי בשלב זה נשען על מוכר והידוע, ואילו הצד הזכרי הצעיר, מוכן לעזוב ולוותר על הכול כדי לזכות באינדיבידואליות שעדיין אינה מוגדרת.

4- המקום בו יש איזון (כמעט מלא) בין איכות נקבית לאיכות הזכרית:
בתחילת הטור יש דומיננטיות של האיכות הנקבית: תאניים, דלניים, הבניים, ניבלתניים עד לחלמיתניים.
הצד הנקבי אינה מוצאת  את מקומה, היא חשה במצוקה מן הצורך להיות מוזנת בעצמה לבין הצורך להיות עצמאית ביכולת ההזנה שלה לעצמה. היא כביכול כועסת על אי מזון שאינו מסופקת על פי הצורך הנקבי שעל פי איכותו הוא מצפה שיבינו את מקומו ללא דיבור או שיחה, כמו חבל טבור ששם הכול מסופק ללא תיווך.
ברקפתיים – מתרחש האיזון האולטימטיבי, בין זכר לנקבה, שם יש הבנה מלאה על המוכנות וההסכמה להזנה של גורם חיצוני, וכן על הבשלות והאחריות להיות זו המזינה וזו הדואגת האקטיבית לאנשים זולתה.
האיכות הזכרית מתפתחת בדלועיים והמצליבים למקום של יוזמה אקטיבית בתהליך ההזנה וסיפוק הצרכים של האדם לעצמו ולזולתו. שם איכות הזכרית מתחילה להראות ניצנים של דומיננטיות על פני האיכות הנקבית.

5- איכות זכרית שאינה רואה דבר מלבד עצמה, נקבה חלשה ומודחקת:
במקום זה האיכות הזכרית הופכת לכוחנית, עד לדרגה של אלימות. היא כובשת ומייצרת תפיסות עולם נוקשות, דוגמטיות, חד ממדיות, עד לאכזריות ממש.
אכזריות מן הזווית של האדם כלפי עצמו ולאחר מכן כלפי העולם.
האכזריות באדם הינה תוצר של איכות זכרית שכבשה את נפש האדם וחנקה את האיכות הנקבית המביאה רוך, חום, אהבה, הכלה, נינוחות, שהייה, התכנסות.
ככל שיש יותר איכות זכרית באדם, יש יותר תחרותיות, נטייה מלחמתית, השגיות, רצון לכיבוש, צורך להראות לעולם ולעצמו תוצר קונקרטי של הישגים.
נטיות אלו מבורכות אם יש בהן מן האיכות הנקבית, אך בצד הפתולוגי של הטור החמישי, האיכות הזכרית "מקריבה" את האיכות הנקבית לצורכי גישות "ספרטניות" או "סמוראיות" כדי להשיג, לכבוש ולהראות תוצר קונקרטי, דבר זה יוצר באדם נוקשות כואבת בכל המובנים, גופני ונפשי, ומביא לידי יובש, הצטמקות, ניוון עקב תנועת יתר, ולנטיות אובססיביות מן הזווית המחשבתית (ocd)
היעדר החום והאהבה באדם הינו "קללה" של דומיננטיות היתר של האיכות הזכרית על פני הנקבית.

6- זכר ונקבה משתוקקים להיפגש ממקום של הכרה וכבוד הדדי לאיכות של כל צד, והחשיבות של הסינכרוניזציה שביניהם:
עיקרון השזירה הנכונה מתוך כבוד הדדי של האיכות הזכרית ונקבית באה לידי ביטוי בטור האחרון דרך גישות שונות שכל אחת מהן מבקשת דבר דומה: האחדות בין החלקים כדי להתממש בכל מובנים ומכל צדי נפש האדם.

הגישות:

סולניים – גישה לא סולחנית לנושאים מודחקים, לפי הסולניים אין יותר לגיטימציה להדחקה של כל צד – זכרי או נקבי, דבר שיוצר דינאמיקה של "התפוצצות" לאור אי ההסכמה לכל הדחקה שהיא.

ערבזניים – התפתחות כוח הרצון: רצון להראות הישג ותוצר המייצר תהליך המוכן להכליל בתוכו כל צד בנפש האדם שעשוי לטרום למאמץ להוכיח הצלחה של הדרך אותה האדם עשה.

לועניים – התפתחות של תפיסה אריסטוקרטית של האדם, עם שימוש בכוח המיני, כדי ליצור ייחודיות. דבר זה מהווה "עמוד שדרה" להכללת האיכות הזכרית והנקבית.
אריסטוקרטיות הינה תפיסה עצמית נעלה (זכרית) אך מעודנת (נקבית) דרך מיניות השוזרת את הנקבי והזכרי ליחידה אחת.

פואתיים – הכוח של ה"גאונות", התודעה הופכת לפעילה, סקרנית, פתוחה, ללא הגבלת גבולות. האדם עם גישות עולם פתוחות ואוניברסליות, דרכן התודעה מכלילה את איכות הזכרית – נקבית לעבודה משותפת. אין בגישה של הפואתיים "טוב" או "רע", יש רק את הדבר הנכון לזמן הנוכחי המשרת נאמנה את הדרך ואת מה שיש לעשות לגלות, לחשוף, להמציא…

שיפתניים – שימוש בכוח המיני. הכוח המיני בטבעו העמוק והבסיסי, אינו זכרי ואינו נקבי, הוא רק אנרגיה, היוצרת, מביאה חדש, גורמת להתעוררות, להתחדשות, לנעורים במובן של התרגשות מדבר חדש.
במקום זה יש שימוש באנרגיה המינית לשם האחדות בין הצד הזכרי והנקבי שבנפש האדם.

המורכבים – במקום זה, אין יותר שאלה של זכרי או נקבי בנפש האדם כאיכות שלטת, יש רק את החובה הקיומית ממנה אין מנוס, להגשמה מלאה של סיבת חיי האדם בעולמו. האדם חש את מצוקת הזמן החולף המחייב אותו להגשמה של כל הצדדים בנפשו, כולם ביחד כיחידה אחת לשם המימוש של מטרת חייו הגבוהה.

תנועה זכרית נקבית פתולוגיות, ג'

מעגל הנשימה מורכב מתנועה זכרית: השאיפה של האוויר מן הריאות לחלל העולם. תנועה של יציאה לעולם.
תנועה נקבית: נשיפה של האוויר פנימה לריאות (הזנה, חיוניות הבאה מן החמצן) תנועה של הגדלת הנוכחות באדם דרך ההזנה מן האוויר, תנועה של הצטרפות גורמים שונים לתוך המערכת ואיחוד בניהם (איכות נקבית)

מכאן שלפתולוגיות אסטמטיות וקשיי נשימה בכלל, יש שני אספקטים:
1- קושי בהוצאת האוויר, כאשר כניסת האוויר קלה יחסית, ויש צורך להיאבק על הוצאת האוויר, זוהי אינדיקציה לתנועה הזכרית שצריכה התבוננות על הקושי מולה. בדרך כלל קושי הכרוך בקונפרונטציות שאינן נוחות ומעוררות קושי רב לאדם, ולכן מאתגרות את התנועה הזכרית שאולי שאינה יציבה או בשלה עדיין.
זהו סמן לטורים חמש ושש, בתחילתם.
2- קושי בהכנסת האוויר פנימה לתוך הריאות. קיים מאמץ מודע לנשימה עקב הקושי ותחושת החנק וחוסר החמצן. זהו סמן להתמודדות עם החיים דרך האיכות הנקבית. קיים צורך להיות בתוך נוכחות בלבד, והחיים מאתגרים את האדם לתאוצה בדרגת ה"עיכול" של מה שהוא עושה, הוא כביכול איטי מדי וחש מחויב למקצב חיים המוציא אותו ממקומו הנקבי ומחייב אותו להמציא בתוכו איכות זכרית שלא נוחה לו.
זהו סמן לפתולוגיות של טור ראשון ושני (בכל שורות הטור)

איברי רבייה:
הם האיברים המייצגים באופן הישיר ביותר, מן הזווית האורגנית, את הביטוי הפיזי של האיכות הזכרית והנקבית.
חולי באיברים (מכל סוג שהוא, דלקות, גידולים, נוקשות ברקמות רכות ועוד) אלו מציין יציאה מאיזון של האיכות הנקבית או הזכרית אותה ניתן להעריך על פי סוג הפתולוגיה והופעה הקלינית של הסימפטומים.
על הצד העקרוני: חולי המערכת הרבייה הנשית מהווה סמן ליציאה באיזון ואתגר גדול לחיות נכון ולבטא נכון את האיכות הנקבית שהיא חלק אינטגראלי בנפש האישה.
בדרך כלל: ככל שהפתולוגיה בנשים קשורה להפרשות, החולי שייך לטורים הראשונים. חולי קל יחסית הקשור לסנכרון האיכות הנקבית עם העולם ועם עצמה.
כגון משפחת ה- nympheales בתחילת טור ראשון.
כאשר יש פתולוגיות של התגבשות רקמות רכות לרקמות נוקשות, כגון מיומה, פיברומה עד לגידולים סרטניים, זוהי אינדיקציה לאיכות נשית שוויתרה על מקומה לטובת איכות זכרית, כגון angelica sinensis ו – petroselinum , מממשפחת הסוכניים בסוף טור חמישי.

חולי באברי הרבייה הזכריים, מהווה אינדיקציה לבלבול ואי וודאות של האיכות הזכרית, דבר שאופייני בטורים ראשונים, אז מופיעה נפיחות, דלקות, וניוון של רקמות מקומיות, כגון: clematis ממשפחת הנורתיים בטור ראשון, וכן – sabal serulata, מן הטור השני בצד החד פסיגי של הטבלה, שם יש ניוון של הפרוסטטה, עקב חולשה של האיכות הזכרית מול האיכות הנקבית, עם אי וודאות של איכות הזכרית בכוח התמודדות שכביכול מתבקש ממנה.
ככל שהחולי הינו עמוק יותר הקשור להתגבשות של רקמות רכות ההפוכות לנוקשות, זהו סימן לחולי באיכות הזכרית המתבטא בנוקשות יתר, דוגמטיות יתר, חד ממדיות זכרית ללא השיתוף הנקבי בהוויה המתפתחת של האדם, אז הפרוסטטה הופכת לנוקשה ומפתחת גידולים. כגון conium ממשפחת הסוככיים בסוף טור חמישי.

ככלל: מחלות היוצרות נוקשות, ניוון של רקמות רכות ההופכות נוקשות (גידולים מסוגים שונים) וכן מחלות מוטוריות של ניוונים עם נוקשות כגון דלקות פרקים (ראומטיזם, ראומטואיד ארטריטיס) שייכים למחלות הקשורות יותר לצד של האיכות הזכרית בטבלה, ולכן הן יופיעו בטורים מתקדמים. כגון: rhododendron  טור רביעי – או rhus tox טור חמישי.
ומחלות של אי סדירות מטבולית, הורמונאלית, הקשורה לתנועת הנוזלים בגוף נוטות להופיע בטורים ראשונים, עקב היותן עם איכות נקבית, כגון pulsatila. Nuphar. מן הטור הראשון.

תנועה זכרית נקבית, עיקרון ההדדיות ב'

1- איזון בין התנועה הזכרית לנקבית בנפש האדם, משמעותה בריאות במובן העמוק. האדם פורה, גדל, מתממש לעצמו ומועיל לעולם.
עצם קיומה הבסיסית של תנועת שני צירים אלו בנפש האדם, הינה העדות על הגרעין הפוטנציאלי העמוק, המולד, הלא ממומש, הממתין, רוצה וצריך להתממש.
בכל אדם יש יסוד פוטנציאלי שהוא הדבר המייצר מנוע התפתחותי לתנועה האבולוציונית של האדם.
אם גרעין זה אינו שם, אין סיבה כלל שתיווצר סטייה מאיזון נפשי בין צירי התנועה של זכרי ונקבי.
לכן – על פי האיזון או היציאה מן האיזון בין צירי תנועה זכרי ונקבי, ניתן להכיר ולדעת על הנקודה העמוקה באדם שלא ניתן להתכחש לה או להעלימה והיא הנקודה של היסוד האבולוציוני בנפש האדם המייצרת את כיוון התנועה בחיי האדם.

2- בכל אדם יש ציר תנועה דומיננטי יותר, לעיתים זכרי ולעיתים נקבי.
וכן יש בחיי האדם תקופות התפתחותיות בהן האדם יותר על הציר הזכרי ולחילופין על הנקבי.
שכיח כי בגיל ינקות הציר הדומיננטי הינו נקבי יותר.
בגיל הנעורים, ציר התנועה זכרי יותר וכן בגיל בגרות מוקדמת.
בגיל זקנה הציר התנועתי באופן טבעי נוטה להיות נקבי יותר.
מעגל החיים הטבעי של האדם, מתחיל את חייו עם תנועה דומיננטית של הציר הנקבי, ממשיך את חייו עם הציר הזכרי ומסיים את חייו לתוך הציר הנקבי.
בציר הנקבי אם כן, מתחילים ומסיימים החיים.
יש להכיר את הציר הדומיננטי בכל אדם כדי לדעת למקם אותו בטורים בתוך טבלת הצמחים.

זיהוי של תנועת הציר הזכרי:
אדם מעשי, פרגמטי, ענייני, נבנה בזהות שלו ממעשים שעשה, מאמין בכוח העשייה שלו (מה שיש לי תלוי בי ובמה שעשיתי, אם עשיתי יהיה לי אם לו עשיתי מאיפה יהיה לי?)
יש בו תפיסת יסוד שהמציאות של חייו תלויה ביכולתו לעשות.
הוא אקטיבי, אנרגטי, עם סוג של נחישות לגבי מטרת העשייה שלו.
הוא נוטה לאי סובלנות, קוצר רוח, ביקורתיות, נטייה לכעס.
הוא מבין שפה של תכלית ועשייה, שפה של אמנות ופיוטיות אינה ברורה לו. הוא אף לועג לה על אי ההיגיון שיש בה.
הוא עשוי להיות דורסני ואלים, עם אי סובלנות לאנשים שאינם עומדים בקצב אותו הוא מכתיב
בדרך כלל אלו אנשים מהירי תפיסה, ומהירים בכלל.

זיהוי של תנועת הציר הנקבי:
נטייה להתבוננות, להיות לאורך זמן עם הדבר אותו הם חווים. הם זקוקים לזמן לעיכול של סיטואציות.
נטייה לשהייה, למדיטציה, להתכנסות פנימה.
נטייה לתגובות הנובעות מן המימד הרגשי, יש אפשרות להצפה של רגשות ושל החוויה עצמה.
נטייה לתפיסת עולם של אמונה, של שותפות עם האחר. צורך גדול לקהילה, לשיתוף במלל על חוויות שחוו.
דרך הדיבור על הדברים הם חשים תנועה בתוך מימד מציף וגודש המביא לסטגנציה ללא שיחה או דיבור על הדברים.
יש להם "תחושות", הם בעלי אינטואיציה מעולה, רגישות רבה, ויכולת אמפאטית עמוקה עם האחר.
יש בתוכם רכות של תפיסה עולם מכילה.
הם קשורים לעולם החלום, האינטואיציה, הרגש, האחווה והשיתוף.
תהליך ההתפתחות בתוך הציר הנקבי הינו איטי בהרבה ביחס לזכרי. תהליך זה מחייב זמן ואורח רוח, אך תהליך ההתפתחות של הציר הנקבי הולך עמוק יותר, יסודי יותר, מחלחל לעומק ההוויה כך שנותר בתוצאותיו לאורך זמן רב ובדרך כלל – תוצאות התפתחות של תנועת הציר הנקבי הינו לכל משך החיים.

3- יש יחסי גומלין בין צירי התנועה, מחלה פורצת באדם לאור ציר תנועה אחד שהפך לדומיננטי מדי, והביא לחנק ואף להיעלמות של ציר תנועה שני.
צד זכרי שהפך לדומיננטי מדי, הופך את האדם לאובססיבי, מתפרץ, חסר שקט, עם גישות עולם דוגמטיות וחד ממדיות וחומריות.
צד נקבי שהפך לדומיננטי מדי הופך לביצתי, סטגננטי, עצל, ללא כיוון תנועה ברור, עם נטייה לפחדים לאור אי וודאות ואי כיוון. עם תחושת חנק מ"עודף" של יסוד כלשהו (מזון, רגש, אנרגיה, מים, יחסים משפחתיים או אינטימיים, ועוד)
צד נקבי דומיננטי היה רוצה ללדת, להיות בתוך תהליך הלידה ללא הפסקה, דבר הגורם ל"אימהות חונקת", או לרצון עז לנתינה מדאגה, הגורם לתחושת חנק בקרב האחר.

ציר זכרי אקטיבי עשוי להתפתח באדם לאור צד נקבי שלא התפתח או שהפך למדוכא לאור גישות עולם זכריות אקטיביסטיות וחד ממדיות.
ואילו ציר נקבי דומיננטי עשוי להתפתח לאור צד זכרי עצל, שלא מעוניין ביציאה לעולם, שאינו רואה סיבה להתגוששות למאבק מיציאה זו, ולכן נמנע ממנה והופך לפאסיבי, אז הצד הנקבי הופך באופן טבעי לחזק ודומיננטי יותר.

תנועה זכרית נקבית הקדמה א'

התנועה הנפשית של האדם הינה בעלת שני ווקטורים ניגודיים זה לזה באופיים, ומשלימים זה את זה.
תנועה זכרית: תנועה שהכיוון שלה הינו מן האדם כלפי העולם.
תנועה נקבית: תנועה שהכיוון שלה פונה פנימה לתוך האדם, חוזרת לתוכו פנימה, או השוכנת בתוכו ללא תנועה.

תנועה זכרית:
יוצאת מן האדם למפגש עם העולם במגמה לעשות ולהשיג דבר מה.
כל יציאה של האדם מתוך עצמו לעולם הינה בעלת גוון זכרי. לתנועה מסוג זה יש רצון ומגמה – מה האדם מעוניין ללמוד, להשיג, לכבוש, להכיר ועוד… תוכן ונושא שמוסיף לו עוד לבנה ונדבך לדרך שאותה עליו לעבור.
דרך הזכרית מבינה כי יש לאדם דרך, שיש להיות עם גישה פרגמטית בתוכה, וגישה זו הינה מעשית עקב ההבנה כי האדם חסר בדבר מה שעליו יש לעמול כדי להשיג ולבנות את מה שעדיין אינו חלק מן האדם, חלק מן הבניין האנושי.
התנועה הזכרית יוצאת לעולם עם חזון המביא עימו תפיסה מעשית וקונקרטית של הדרך אותה האדם צריך שיעבור, כדי לבנות את החסר לו במקומות שונים בחייו. אולי לימודים מסוגים שונים לשם רכישת ידע ומקצוע, אולי לבנות באדם כישורים שעדיין הוא חסר אותם, כגון יכולות גופניות ספורטיביות, או כישורי כתיבה, משחק, ניהול ועוד…
התנועה הזכרית מביאה עימה קונסטרוקציה (מבנה) לתוך תהליך העשייה שדרכה היא מתממשת.

תנועה נקבית:
תנועה שמתחילה בהוויה כמו שהיא קיימת באופן טבעי לעצמה, ממש מרגע הלידה.
תנועה זו ראשונית (פרימאלית) וממנה נובע כל השאר.
יש אשר אינו זז אף פעם ממקומו, ונותר בהווייתו לבד, שם לא תיתכן האבולוציה.
חווית ה"עצמי" של האדם מקורה לראשונה בתנועה הנקבית השוכנת בטבעה ובמקומה ללא תנועה גלויה הנראית לעין.
האבולוציה באדם מכריכה יציאה של האדם מתוך המקום הנקבי השוכן, לתנועה הזכרית העושה והכובשת.
מקום נקבי בשל ובוגר מבין, יודע ורואה את הצורך לאבולוציה, ואת החסר הקיים בהוויה לבדה משם נפעלת התנועה הנקבית שאינה מעוניינת בטבעה המקורי לנועה למקום כלשהו, היא בטבעה המקורי שמחה במקומה ואינה מבקשת לעצמה הרבה.
זוהי מעלה לאיכות הנקבית באדם שחשה עצמה בחסר המביא לידי תנועה.
התנועה הנקבית הראשונית נפעלת אם כן, עקב חווית החסר, ומתוך החסר נוצרת ההבנה ותפיסה על הדבר החסר.
כאשר התברר לאיכות הנקבית מהו הדבר החסר, משם נובע החזון, שהוא עצמו תפיסת עתיד של מצב הוויה עשיר ופורה יותר, אותו יש להשיג ולהגשים דרך יציאה של האדם לעולם לשם קניית כלים נוספים. משם נוצרת התנועה הזכרית היודעת את החזון ואת מבוקשו, וכן יודעת את הצעדים המעשיים שיש לעשות כדי לבנות תהליך פרוגרסיבי הבונה ומייצר את הדבר החסר.

במצבים מאוזנים, בריאים המתפתחים נכון וטוב: יש קשר ואיזון חוזר בין התנועה הזכרית ונקבית. החיים נבנים, גדלים ומתפתחים באופן הנכון כאשר יש איזון בין זכר לנקבה.

תנועה נכונה של זכר הינה בשיבה ובהתכנסות של הזכר לתוך לנקבה. יש הוא מביא את ה"שלל והצייד", אז הדבר שהוא מביא יוצר הזנה והוספה של הדבר החסר להוויה (המכלול של המערכת) ואותה ההזנה או הצייד הינו פרי שלל המצטרף כעוד לבנה או נדבך לכל המבנה כולו.
יכולתה של המערכת "לעכל" ולצרף את השלל שהביא הצד הזכרי, תלוי בצד הנקבי, שהוא בטבעו שוכן, מודע, קיים, נוכח.

המנוחה, הנחלה:

תנועת השיבה של האדם לתוך עצמו הינה תנועה נקבית, המושכת את הזכרי חזרה עליה, שם מתאפשרת המנוחה, ההתחדשות, יכולת העיבוד של הדבר שהצטרף למערכת עקב עבודת הצד הזכרי.
תנועת השיבה של האדם לתוך עצמו, הינה השיבה של האדם חזרה הביתה.
אדם שאיבד את יכולתו לחזור חזרה לעצמו, לחזור למקום הנקבי שבתוכו, איבד את הדרך חזרה הביתה.
כל יציאה של האדם מעצמו החוצה כלפי עולם, עומדת בסימן הסכנה של ההתנתקות והשכחה של הדרך חזרה הביתה. דרך הידועה עקב כוחה של התנועה הנקבית היודעת להשאיר סימני דרך לצד הזכרי לאן עליו לחזור ומהי מטרת היציאה שלו לעולם, ומה עליו להביא משם (מן עולם)

לבסוף ה"אני" של האדם הינו תוצר של התנועה הנקבית אשר יודעת לשכלל את כל החלקים ליחידה אחת, לשלם אחד, להוויה אחת. מתוך הבית (ה"עצמי") האדם יוצא לעולם, ואל הבית (ה"עצמי") האדם חוזר למנוחתו ולנחלתו.
הנחלה של האדם הינה "אני" מודע, ידוע ומפותח שהשיג לעצמו יותר ממקומו הראשוני כשבא לעולם, אז הוא זוכה לכלים להכרה עצמית עמוקה יותר, וזהו מקום הנחלה והשכינה שלו, המתהווה דרך תנועת זכר ונקבה, אך מתבסס עקב האיכות הנקבית השוהה, השוכנת ומייצרת נוכחות ובית.

ימי הבריאה וכיצד הם מבטאים חווית זמן שונה, במקביל לששת הטורים בטבלת הצמחים

"כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים" (פירוש רמב"ן לבראשית ב', ג')
על פי מסורת הספירה העברית, העולם נברא לפני 5778 שנה. ה"ראשית ברא" מציין את זמן בריאת העולם יש מאין.
כל אלף שנים הם יום אחד של הקב"ה, "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ', ד') כך ע"פ המסורת.
כל יום של בריאת העולם כפי שהוא מתואר בפרק א' בספר בראשית, מתאר באופן תהליך הבריאה שלו, את האלף המקביל בספירת הזמן.
אך שלושת הימים הראשונים אינם מאפשרים ספירת זמן קונקרטית מכיוון שהכלים לספירת הזמן נבראים ביום רביעי " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. … וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א', יד-יט)
כל יום מקביל כמו כן, ומתאר את התהליכים והתמורות ההיסטוריות שעבר העולם מיום בריאתו ועד לסופו הצפוי ב6000 לבריאת העולם היא שנת 2240 לספירה.
אז נכנסים לאלף השביעי, שהוא מקביל ליום השבת, אז העולם כולו עובר לפאזה קיומית של "יום שבת".
מכאן שרק מיום רביעי לבריאה המקביל לאלף הרביעי, ניתן למדוד את הזמן באופן המספרי הרגיל, ואילו האלפים הראשונים, הראשון, השני ושלישי, אינם נמדדים באופן מדיוק כאלף שנים, אלא שהם אלפים עם זמן רב שלא ניתן להערכה מספרית, אלא להתבוננות על תהליכי התפתחות עולמית ואנושית המקבילים באופיים ליום שנברא, מיום ראשון, לשני ולשלישי.

תפיסת זו מקבילה בכל משמעויותיה הרב גוניות, למערכת ששת הטורים בטבלת הצמחים.

1- אלף ראשון, יום בריאה ראשון, מקביל לטור ראשון (3760 – 2760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד." (בראשית א', ג-ה)
לא נאמר "יום ראשון", כתוב "יום אחד" – טור ראשון עומד בסימן זיכרון האחדות, כל התמות של טור זה הינן בתוך חווית הווה, האדם והתרבות חווים הוויה, חווים אחדות וזהות מלאה של עצמם עם השבט, הטבע והעולם הסובב.
טור ראשון אינו יכול להיות מתוחם בזמן קונקרטי עקב האחדות שהיא מרכז התרבות והאדם בתקופה זו. כאשר האדם אחד עם העולם, אין מקום לחלוקה של חשבון הסופר, מונה ומחלק את השלם.
התרביות השבטיות הן חלק מן האלף הראשון, שם האדם, השבט והטבע, הכול אחד.
מכאן הקונפליקט העמוק שידעו הילדים האינדיאניים באמריקה הצפונית, כאשר פגשו את האדם הלבן שהוא שייך לטור חמישי ושישי, שם יש חלוקה מאוד ברורה, עם היררכיה מאוד מוצקה, דבר שתפיסת היסוד האינדיאנית לא הייתה מסוגלת לעכל. "כיצד ניתן להעלות על הדעת אפשרות לתיחום טריטוריאלי? הלא אני והטבע אחד בכל מקום…"
מצב קוגניטיבי זה אינו זקוק לזמן, אינו מתחשב בזמן, אינו בונה תרבות הנזקקת לספירת הזמנים. לכן מן הזווית התרבותית, האלף הראשון ניתן להימנות באלפים רבים של שנים.

2- אלף שני, יום בריאה שני, מקביל לטור שני (2760 – 1760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א, ו-ח)
יום בריאה זה, אף הוא אינו בר ספירה קונקרטית, נוצר בו ההבחנה בין מעלה ומטה, בין סוגי איכויות של מים ושמיים.
יום זה מקביל מן הזווית התרבותית לתרבויות מסופוטמיה ומצריים, שהם מצד אחד קרובים לאחדות שבראה את העולם, ומצד שני הם מנותקים ממנה.. זוהי הסיבה שהן נעלמו ונמחקו מעל פני האדמה. הן היו גדולות, עתירות ידע… ידע שלנו אין היום, הם היו מפותחים ומשוכללים, אך מנותקים מן היסוד שברא את העולם. "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ד) תפיסת עולם בא "אני הבורא של עצמי, אני והשפע העולמי, אחד".

תרבויות אלו שכנו בעולם אלפים רבים. גם כאן עדיין את כלים קוגנטיים באדם הנזקקים לספירת הזמן. יש לעומת זאת תפיסת עולם מיתולוגית, תפיסת עולם זו, אינה זקוקה לביקורתיות מחשבתית, היא נקשרת לגרמי הטבע, מזהה את ההשפעה ההדדית של אדם טבע, וסביב תהלכי המעבר מאדם לטבע, ומטבע לאדם נוצרת המיתולוגיה (קשר של אדם לים למשל מייצר את פוסידון, קשר של אדם לעולם הנשמות מייצר את האדס אל השאול וכך הלאה)

3- אלף שלישי, יום בריאה שלישי, מקביל לטור שלישי (1760 – 760 לפ"הס)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. …. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן… וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א', ט-יב)
זהו האלף המספר את יציאת מצריים, זהו האלף בו נכתב המקרא. כמו כן זהו האלף של הנבואה, ובית ראשון שם האל שוכן בבית המקדש וניתן "למשש" ו"לראות" את האלוהות באופן ישיר.
באלף זה, הכלים התודעתיים שמתפתחים הם כלים של נבואה ורוח הקודש, קשר ישיר בלתי אמצעי לאחדות שבראה את העולם . לכן אף תודעה זו אינה זקוקה לספירת זמן קונקרטית, מעצם החיבור לאלוהות, הזמן בטל ומאבד מן ערך הנספר שלו.

4- אלף רביעי, יום בריאה רביעי, מקביל לטור רביעי (760 לפ"הס – 240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים….. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב… וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א, יד- יט)
באלף הרביעי הזמן נספר בדרגת דיוק מאוד קונקרטית, אלף שנה בדיוק, מכיוון שכעת יש כלים לספירה.
באלף זה האדם והתרבות מפתחים כלים קוגניטיביים של קוגניציה המפרידה את המחשבה מן הדבר שאיתו היא עוסקת, כגון התפתחות הפילוסופיה היוונית שצמחה בתקופה זו. או כתבי הקודש ביהדות ובעולם כולו (מזרח ומערב) שהפכו ליסוד תרבותי שסביבו (סביב בטקסט) מנהלים את חיי הלאום או התרבות.
באלף זה צומחת הקוגניציה המנתחת, היודעת דרך שכל ומחשבה. עד לנקודה זו האדם והתרבות נשענים על חוויה והתנסות כדי להבין ולדעת דבר מה, מן הטור הרביעי הכלים במתפתחים באדם ובתרבות הם כלי השכל המעיין, המביא לידיעה במחשבה, לימוד ועיון.
מעבר דרמטי זה הינו תוצר של "יום רביעי" בו נבראים המאורות בשמיים דרכם ניתן כעת לספור זמן באופן מתמטי.

5- אלף חמישי, יום בריאה חמישי, מקביל לטור חמישי (240 – 1240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. … וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי" (בראשית א', כ-כג)
מן אלף הרביעי, דרך החמישי עד לסוף שישי, הזמן המגדר כאלף שנים, הינו בדיוק אלף שנים, וניתן לראות את האלף מתבטא היטב דרך תהליכי ההתפתחות של טור רביעי לחמישי.
בטור חמישי מתפתחת הדיכוטומיה שאדם של "שכל" כנגד "רגש". של האדם הזקוק לאויב שדרך הגדרת האחר כאויב, האדם רוכש אפשרות להגדרה עצמית.
השכל הקונטיבי הופך למימד הדומיננטי בתוך תקופה זו. המלאכים מכונים "שכלים נפרדים". שכל מפריד, קוצץ בנטיעות ומחלק את האחדות לאיברים איברים.
דבר המתבטא בדיכוטומיה של שתי סוגי הנפשות שנבראו: עוף (שמיים, אוויר מעלה) דגים (מים, כבדות, מטה)

6- אלף שישי, מקביל ליום בריאה שישי, מקביל טור שישי (1240 – 2240 לספירה)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם….. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א', כד-לא)
זהו האלף האחרון בו מסתיים תהליך היסודות שנבראים, והאחרון שבהם, זהו האדם, דרך משפחת היונקים.
האדם הינו זכר ונקבה – זהו האדם השלם, זכר ונקבה.
בטור זה, מן הזווית התרבותית ותהליכי ההתפתחות של הקוגניציה האנושית, האדם בסיום התהליך מגיע לביטוי והופעה שלמה במורכבות הנפשית שיש לו וכן באופן בו הוא מתבטא בעולם.
אלף זה עשיר מאוד ביצירה, באינטראקציה תרבותית, בשיתוף של אוצרות תרבותיים, בתהליך שהופך להיות מהיר יותר ויותר כמו שאנו עדים לו היום.
בסוף הטור בשישי, בסוף האלף השישי, האדם מגיע לשלמות התפתחותית שאינה "מושלמת" אלא שזורה נכון עם חלקי הנפש, ועם הסביבה והעולם בכלל, מן הזווית החברתית ומן הזווית האקולוגית.
אין הדחקות ואין הסתתרות בסוף הדרך, הכול ידוע והכול נראה לעין.

סיכום:
תהליך זה מראה כי התפתחות כלים קוגניטיביים באדם, מייצרים חווית זמן אחרת ושונה, וכן ספירת הזמן במובן הכרונולוגי,אף היא משתנה ועוברת אבולוציה בין "אלף" אחד לשני.
בכל טור או אלף יש חווית זמן שונה, ולכן ספירת זמן שונה, עקב כלים נפשיים שונים האקטיביים באופן שונה בכל טור ותקופה.

שלמוניים – discapales – טבלת הצמחים, אנחנו היום ולאן פנינו מועדות

 

משפחת השלמוניים מתוחמת בזמן בין 1970 ל 2040 (לספירה) לערך.

משפחה זו מאפיינת את התקופה בו אנו כולנו חיים היום. לכן יש לבחון אותה בזהירות.
הצמחים (כמו שכבר הערנו רבות) יוצרים את האטמוספרה והאקלים המאפשרים לתרבות להיווצר.
במשפחה זו יש שלושה צמחים מרכזיים, אשר כל אחד מהם משקף ומראה את הנתיבים התרבותיים בתוכם אנו חיים היום, וכן הם משקפים ומראים על האטמוספרה בתוכה אנו חיים.

Sambucus : תרופה עם זיקה ספציפית לכלי הנשימה.
נקודה שמייחדת את sambucus , הינה בעובדה שתרופה זו מראה סימפטומים המיוחדים לתרופות רבות מינראליות:
ברובד האנרגטי: המחרה בכלי הנשימה לאחר חצות (ars. Alb) גל של החמרה נוסף ב3 בבקר (kali, ammonium)
ברובד הגופני: הליחה תקועה בתוך הסינוסים (silica, kali bich)
בלילה הם מתחממים בשמיכה וזורקים אותה (sulphur) מזיעים אינטנסיבית בתוך השמיכה.
עוד נקודה חשובה: כל התופעות הגופניות של sambucus , מתלוות בהזעות אינטנסיביות בכל הגוף (נטייה טוברקולינית) – קשיי הנשימה מחמרים במקביל לנטייה להזעה.
ברובד הרגשי: מושפעים מהר ועמוק ממה שראו או שמעו, סיפורים או סרטים משפעים עליהם ומערערים אותם (calc carb, phos) הם רגישים, מפוחדים, קלים להשפעה, חשים חשופים לסביבה ללא הגנה, החוץ חודר אותם.
שיקוף תרבותי: דינאמיקה טוברקולינית, התרבות היום מאוד אלרגנית, הסביבה האורבאנית נתקה את האדם מן הטבע בכל המובנים, יום ולילה, מזון, אוויר וזיהומים אלקטרומגנטיים. האדם יום חשוף להשפעות המייצרות אלרגיות בספקטרום עצום של תופעות.
האלרגניות התרבותית משפיעה על האדם דרך כלי המשימה, וכך חודרת אותו, עקב היותו חשוף וללא הגנה היודעת לחסום השפעות הרסניות על המערכת (השפעות של אינטרנט, סרטונים ותכנים רבים שאינם עולמים את הגיל של הציבור החשוף להם)
תופעת ההזעה של sanbucus משקפת את המגמה של המערכת להתנקות (purify) , ואת המתח הצטבר במערכת עקב מה שחדר אותה.
נקודה נוספת: sambucus, מדמה תרופות רבות אחרות, זוהי אחת מן הנקודות לזהות אותו כתרופה, כאשר רואים במקרה אפשרויות מינראליות רבות, אכן הן אינן חושפות את ה – totality, יש לחשוב על sambucus. נקודה זו מראה על תהליך איבוד הייחודיות של האדם, האדם הלך לאיבוד בתרבות הנוכחית, הוא נעקר מן השורשים של אבותיו, המסורת אינה בסיס קיומי כמו בעבר, והוא אינו מוצא את מקומו בחיים של העולם המודרני. עליו לעמוד בדרישות שאינן הגיוניות והוא מאמץ זהויות שאינן שלו בטבע הבסיסי שלו (טבע מינראלי – עם השפעה טוברקולינית) האסטרטגיה הקיומית של האדם המודרני עם כן: חיקוי מה שראה בחוץ ואימוץ זהויות שאינן שלו. וזאת בקביל לדרישה התרבותית, להראות ייחודיות אינדיווידואלית (מכאן המתח הפנימי המייצר הזעה ולבסוף פגיעה בכליות, עוד נקודה בסימפטומים של sanbucus)

Valerian: תרופה הידועה למצבים היסטריים.
ההיסטריה של valerian – הינה עקב מבנה של אדם החשוף מאוד למתרחש מבחוץ (כמו sanbucus – אך מכיוון עצבי, נפשי) האדם נרגש בקלות, מתוח בטבעו הבסיסי, העולם החיצוני משפעי וחודר אותו מהר וללא יוכל להדוף את העולם החיצוני, ואת דירישותיו ממנו.
גם כאשר הם חולים (חום גבוה, דלקות וכו) הם עדיין ללא רפיון, תמיד במתח, בדריכות, בקשר תמידי עם החוץ.
אין להם מנוחה, או יכולת להרפות. הצורך להיות צמיד בתוך העניינים כובש את המערכת ולא מאפשר זמנים של החלמה.
תרופה לבעיות שינה הנובעות ממתח פנימי מסוג זה, האדם חי חיי on line , 24\7.
יש לתרופה זיקה פיזית למערכת העצבים הרוטטת תמיד, לכן יש בתרופה זו תופעות עצביות רבות, ספזמוטיות, שכולם נובעות מאורך החיים של valerian.
כמו כן זיקה לבעיות שלד שריר, עם נטייה ראומטית, דבר המציין את האפקט העצבי על מערכת שלד שריר. האדם אינו יכול לנוע יותר, המתח בתוכו מביא לידי בעיות פרקים לאחר תקופות מתח שהגוף אינו מוכן יותר לשתף פעולה עם ה"שיגעון".
כל הנאמר על valerian, אינו אלא משל ושיקוף חד וברור על התרבות והדרישות שהיא מציבה היום לאדם המערבי: האדם מחויב להיות כל הזמן בחיבור למתרחש, אין לו לגיטימציה לא להיות כך, אחרת הוא חש עצמו נותר מאחור, ומפסיד.
הוא חי במתח תמידי של להיות "בעניינים" (פייס בוק, אינסטגרם, חדשות, ועוד..)
הוא בדרישה להראות נוכחות כל זמן… דבר המייצר מתר ללא יכולת להרפיה והחלמה.
הוא מחויב לקומוניקציה תמידית. וכן להראות ניצוץ או הברקה חדשה, דבר המייצר מתח רגשי ואינטלקטואלי תמידי אצלו.
הדינאמיקה של התרופה, מתחילה בתקשורת טובה, נוכחות חזקה, יכולת וצורך תקשורתי טוב. ואז באה ההיסטריה, עקב אי יכולת להיות כך לאורך זמן. לאחר מכן באה תגובה הפוכה של ניתוק, הסתגרות, וחולי עצבי נפשי של קריסת מערכות, עם סימנים עצביים של רעד, כאבים ראומטיים ואינסומניה קשה ביותר. האדם נותר ער לילה רצוף ללא יכולת להרפות, הראש עובד כל הזמן ממתח פנימי עצבי.
וזוהי התמונה של האדם המערבי ושל הדרישה של התרבות הנוכחית ממנו.

Viburnum: תרופה עם זיקה לאזור הגניקולוגי, כלי שתן. תרופה נשית יותר, אך גם לגברים היא רלוונטית.
גופני: מודעות תמידית לאזור הרחם או האגן. האזור מורגש, ומושך תשומת לב כל הזמן (helonias) יש כיווצים ספונטניים המתחילים ברחם או באגן יורדים לכיוון הירכיים. התחושה באגן – תחושת כבדות ומלאות.
תורפה לדימומים מן הרחם, יש בכוחה למנועה הפלות. תרופה להיסטוריה ארוכה של הפלות מסיבה קלינית, גופנית שאינה ידועה (קשור למתח הפנימי של תרופה זו)
נטייה נוספת: כאבים וכיווצים במערכת שלד שריר. נטייה ראומטית (עקב המתח התמידי)
רגשי: גם בתרופה זו בזהה ל valerian, יש רגישות בסיסית גבוהה, ומתח תמידי עקב אופיו של החיבור והקשר לעולם החיצוני. היא אישה רגישה, מודעת, קרייריסטית, עם דרישה עצמית גבוהה מאוד, אינטליגנטית ושנונה. מתקשה בעודף המשימות שיש עליה, ולכן הופכת לתזזיתית, עצבנית, היסטרית, תגובתית (כל דבר קטן מקפיץ אותה) מצב זה מחמיר מאוד בעת ההיריון, או בזמן של שינויים הורמונאליים.

התרופה משקפת על מעמדה של האישה בתרבות הנוכחית. על הדרישה התרבותית שיש ממנה. עליה להיות super woman, ובסיכומו של יום, היא מקריבה את הרחם שלה, את יכולת ההולדה שלה לטובת החיים החיצוניים והדרישות הקרייריסטיות שיש עליה.
היא אינה מינית, אך היא מודעת היטב למיניות שלה. היא חריפה ומודעת ליחסי גומלין עם הסובב. היא במלחמה תמידית להצבת גבולות לעולם הזכרי או לדרישות העולם ממנה.
לכן הביטוי הפתולוגי חל על כלי הרבייה, ועל מערכת שלד שריר (קושי לנוע בחיים)

תרופה זו הינה סמן לשינוי התרבותי בתפיסות המיניות של האדם המערבי:
לגיטימציה לקהילות עם נטייה מינית שלא היה עד כה, למן הקהילה ההומו לסבית ועד לשינויי הגדרים המיניים בניתוחים, ועוד…
הגבר פחות זכרי במובן המאצ'ואיסטי, הוא נקבי יותר, ואילו האישה אינה מדוכאת יותר, ויוצאת למלחמה על זכויותיה ועל תחושת קיפוח הכמעט מולדת וגנטית עקב דורות של הדחקה.
הביטוי הקליני לדינאמיקה זו עוברת דרך האזור המיני והאגן. בתחושת כבדות, מודעות לאזור, דימומים ספונטניים, אי יכולת להפריה.
היום יש הרבה יותר זכרים עם אי פריון מנשים. סטטיסטית איכות הזרע של הגבר המערבי ירדה ב50%, כך לפי נתונים של מחקרים אחרונים בנושא זה.
וכן התרבות המערבית האירופאית, מראה ילודה שלילית. עוד דור או שניים אין צעירים יותר, יש רק זקנים.
התרבות של היום כולה פונה כלפי האדם, האינדיווידואליות והרצון לחיות את חייו שלו ללא העול של גידול ילד. "גם כך אני לעצמי זה יותר מדי לי" כך הוא אומר… "אז גם ילד??"

סיכום:
Sambucus- מראה ומשקף תרבות אלרגנית
Valerian – מלמד על תרבות אכסטטית, שאינה מאפשרת לאדם מנוחה ורפיון
Viburnum – משקף על המהפכה המינית, של הנשים אך גם של התרבות הכללית בתפיסת מין בסיסית

השיפתניים – labials – מפרויד ועד לשירתו של אלן גינזבורג

 

"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני" (זיגמונד פרויד)

תקופת השיפתניים מתחילה ביום לידתו של פרויד ה5 למאי 1856, ומסתיימת ב1970 לערך, סוף תקופת נערי פרחים בארה"ב, ותחילת הערעור והמחלוקת על גישתו של פרויד, ע"י מטפלים שגדלו על ספריו והתחנכו על תורתו, ולבסוף החלו להוכיח את אי דיוקה ואת חסרונותיה הקליניות.

פרויד הינו האדם המייצג נאמנה את תקופת השיפתניים, הוא היה פורץ דרך ייחודי, ואמיץ לתקופתו. ניסיונו להעמיד את תורתו ותפיסותיו המיניות ברמה של "מדע" החלו בשקידה רבה של פרויד אך לבסוף הוא לא הצליח להוכיח "מדעית" את טענתיו.  דבר המתבטא דרך התרופה: rosmarinus – בא יש ביקורת עצמית גבוהה, צורך להכרה ולהערכה של העולם את הישגיו. וכן דרך התרופה: lavendula – שם יש נטייה לניקיון, לסדר, לעידון ולחושניות עם אופי סטרילי.

ביסוד תורתו ותפיסתו של פרויד עומד העיקרון המיני שבאדם. עיקרון יסוד והנחת יסוד שממנה פרויד בנה את גישותיו הטיפוליות. דבר זה מתבטא היטב במשפחת השיפתניים, כאשר אחר מן התמות מרכזיות של קבוצה זו הינה הביטוי המיני וגירוי המיני המהווה שורש וביטוי התנהגותי לקבוצה כולה. התרופה הבולטת בקבוצה   זו הינה – origanum – שם המיניות הינה החזקה ביותר בקבוצה, ואף הפתולוגית ביותר (עקב גירוי תמידי של אברי המין, האדם נדחף באופן קומפולסיבי לאוננות או לעיסוק מיני ללא יכולת שליטה בדבר)

לפי פרויד האדם ביסודו הינו יצור מיני, חברתי. וכן בשיפתניים המיניות הינה  מוטיב מרכזי אך לא במובן הבוטה כגון: fluoric acid, platina, tarentula, medorinum – אלא באופן מעודן יותר, הקשור לקשר ולדינאמיקה חברתית או משפחתית. תרופה כגון: melisa – משקפת את המיניות של האישה מודרנית, היא סקסואלית, קרייריסטית, מאוד מטופחת, חרוצה, בקיאה בתחומים רבים, סובלת מנדודי שינה עקב רוב הלחץ והעיסוקים. היא בקיאה במה שקורה בעולם ולוקחת בו חלק פעיל. המיניות שלה ניכרת היטב, אך היא לא מרכזית בהוויה שלה. נקודה זו מהווה חידוד לכוונתו של פרויד על הדגשת המיניות, הוא הגדיש אותה עקב היותו פורץ דרך, דבר שחייב אותו להקצנה תפיסתית, כאשר המיניות באה בלבושים רגשיים או תרבותיים נוספים, כמו שניכר ב melisa. שם המיניות הינה חלק ממכלול ולא מוטיב מרכזי.

מוטיב מרכזי בשיפתניים הינו החושניות הסנסואלית החושית. דבר המתבטא דרך הריגוש ברוב התרופות בקבוצה זו. החושניות של השיפתניים אינה באה לידי ביטוי רק דרך מין, אלא גם דרך תחושות גופניות נוספות כגון אכילה, או התמכרויות לתחושה מסמים.

פרויד עצמו היה אדם סנסואלי מאוד, ועישן כ20 סיגרים ביום, דבר שהביא למותו מסרטן הפה בסוף חייו. הוא אף השתמש שימוש ארוך בזמן בקוקאין, בתקופתו הקוקאין רק נחשף למערב ונחשב לתרופה לכל דבר. פרויד היה מחסידי הקוקאין ועודד את מכריו להשתמש בסם זה מתוך תפיסה שהוא בעל יכולת לעודד מחשבה, ריכוז, ומצב רוח מרומם. הוא סבר בתחילה שלסם זה אין תופעות לוואי, אך לאחר כ20 שנות שימוש היה עליו להודות שאין בדברים ממש. יש היום שטוענים שאת רוב חידושיו הוא הגה דרך שימוש בסם הקוקאין.

המהלך אותו החל פרויד,  של לגיטמציה לחופש מיני, שיחרור מכבלים מסורתיים או דתיים, למען בקשה לאושר ולחופש

(הוא היה יהודי אטאיסט שלא החביא ואף התגאה במקורותיו היהודיים – הוא טען על דת  "דת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד-עשר של הדת הוא 'לא תשאל'. " – וראה בא את דרך "הבריאה ביותר לבטא תסביכים מודחקים")

מצאו את ביטויים המלא בתרבות נערי הפרחים של שנות השישים. "נביא" התקופה היה אלן גינזבורג (3 ליוני 1926 – 5 לאפריל 1997) הוא הטיף למיניות פתוחה בכל המובנים, וכן הטיף לשימוש בסמים המייצרים הזיות כגון: lsd מסקלין, פטריות ועוד.  בשיריו עודד והשפיע על דור שלם. הינה דוגמא לשיריו ולסגנון:

יללה ושירים אחרים // אלן גינזברג (מאנגלית: עודד פלד, קשב לשירה)

חֶזְיוֹנוֹת! אוֹתוֹת! הֲזָיוֹת! נִסִּים! אֶקְסְטָזוֹת! צָלְלוּ

בִּתְהוֹם הַנָּהָר הָאָמֶרִיקָנִי!

חֲלוֹמוֹת! סְגִידוֹת! הֶאָרוֹת! דָּתוֹת! סְפִינוֹת מַשָּׂא

עֲמוּסוֹת הֲבָלִים רַגְשָׁנִיִּים!

פְּרִיצוֹת דֶּרֶךְ! מֵעַל הַנָּהָר! צְלִיפוֹת וּצְלִיבוֹת! נִבְלָעוֹת

בַּמַּבּוּל! אוּפוֹרְיַת סַמִּים! חַגֵּי הִתְגַּלּוּת! יֵאוּשׁ!

עָשׂוֹר שֶׁל צְרָחוֹת חַיּוֹת וְהִתְאַבְּדֻיּוֹת! מֹחוֹת! אֲהָבוֹת חֲדָשׁוֹת!

דּוֹר מְטֹרָף! עַל סַלְעֵי הַזְּמַן!

צְחוֹק קָדוֹשׁ אֲמִתִּי בַּנָּהָר! הֵם רָאוּ הַכֹּל! הָעֵינַיִם הַפִּרְאִיּוֹת!

הַשְּׁאָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! הֵם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם! הֵם קָפְצוּ מֵהַגַּג!

אֶל הַבְּדִידוּת! מְנוֹפְפִים בִּידֵיהֶם! נוֹשְׂאִים פְּרָחִים!

אֶל הַנָּהָר! לָרְחוֹב!

תרופה כגון: leounurus cardia  – אם איכות של רגישות אנושית גובהה, צורך ל"רוחניות", משיכה אחר גירויים חושיים עד להצפה רגשית, שממנה עשוי לנבוע פגיעה בלב, ומתח שרירי היוצר נוקשות, תרופה עם זיקה ללב המייצרת פתולוגיות של הלב – מבטא את תקופתו ואישיותו של אלן גינזבורג, שלבסוף קיבל שבוץ מוחי עם שיתוק חלקי עקב לחץ דם לא סדיר, והיסטוריה ארוכה של שימוש החומרים נרקוטיים

 

תקופת השיפתניים מסתיימת כאמור, בזמן בו הפסיכולוגים החלו לערער ולהראות גישות המנוגדות לתפישות של פרויד.  אין הדבר אומר שפרויד טעה. הוא לא  טעה כלל. הוא ביטא נאמנה את ה"פסיכולוגיה" של תקופתו ושל תקופת השיפתניים. לכן צדקתו נכונה לתקופה, ואינה מבטאת בהכרח "אמת" נצחית. דבר זה בה להראות שלכל תקופה ולכל קבוצת צמחים, יש "פסיכולוגיה" שונה עם תיאור שונה של חלקי הנפש.  כאשר המוטיבים הפסיכולוגיים גם הם שונים מקבוצה לקבוצה.  (דבר זה יידון במאמר בפני עצמו)

סיכום: תקופת השיפתניים באה להראות וללמד את נושא המניות. דרך השיפתניים ניתן לראות כי המיניות באדם אינה חלק עצמאי ללא קשר לשאר חלקי המערכת, ואינה אלמנט מרכזי כמו שהכול עליו נישען כמו שפרויד רצה להציע, אלא שהמיניות הינה גורם השזור בחלקים נוספים, בא באינטראקציה עם חלקים נוספים במבנה האנושי. כאשר חלקי המערכת מאוזנים, המיניות מעשירה ומביאה לידי גדילה של רבדים עמוקים ועדינים בנפש האדם, לכיוון של יצירה, ועלייה בדרגות הרוח. וכאשר המערכת אינה מאוזנת על סך חלקיה, המיניות הופכת ל"אנרגיה" המביאה לידי הקצנה העשויה להוביל להרס וחולי במובן הפתולוגי.

 

 

 

rubiales – פואתיים: המהפכה

פואתיים – rubiales המהפכה

"היה ישר וצנוע ולמד כיצד להיות בור, ואז לעולם לא תרמה את עצמך או את האחרים ".
ז'אן ז'אק רוסו

הפואתיים הם קבוצת הצמחים שיצרו את האטמוספרה שאפשרה את המהפכה הצרפתית. כדי שמהפכה תצליח, עליה להביא עימה חדשנות אמיתית, הנוגעת בלב האדם ללא קשר למין וגזע. איכות זו באה דרך המהפכה הצרפתית.

המהפכה הצרפתית היא אחד מנקודות המפנה הדרמטיות והחשובות ביותר בהיווצרות אבני יסוד של התרבות המערבית והעולמית בימינו, שממנה נובעת הלאומיות, הדמוקרטיה והחילוניות. והיא ביטוי לתהליכי שינוי חברתיים, כלכליים, פוליטיים והגותיים עמוקים שהתרחשו בעת החדשה. המהפכה הצרפתית היא הביטוי הדרמטי ביותר של עידן המהפכות ששטף את אירופה מסוף המאה ה-18 והיא מגיע שנים ספורות לאחר המהפכה האמריקאית שגם לה נודעת חשיבות עצומה בעיצוב העולם המערבי ושינוי סדרי המשטר והחברה בו. מהפכה אשר שמה לפניה את החופש וזכות היחיד, למחשבה אישית ולבחירה לאורך חיים אינדיווידואלי.

דרך התרופות המופיעות בקבוצה זו אנו למדים את הדינאמיקה הפנימית שהולידה את התסיסה ואת המרד. כל הפיכה של שלטון ותרבות כרוכים במוות של אנשים רבים, גם בהפיכה הצרפתית המוות היה לנושא כואב. אך תוצאותיה של ההפיכה הצרפתית מהווה את הקרקע לעולם החדש, אותו אנו חיים היום. הם הגו את רעיון זכויות האזרח ושיווין כל אדם. הם היו בראשונים לאפשר ליהודים שיווין זכויות. ההגות הצרפתית נודעת בתבונה הומאנית ומתחדשת של "תקופת הנאורות". דרך רנה דקרט, וולטר וז'אן ז'אק רוסו, מישל פוקו, ז'אן פול סארטר ועד לעמנואל לוינס בן זמנינו. הקו המשותף של ההגות הצרפתית, הינו במחשבה פתוחה, נטייה הומאנית הרואה את הלגיטימיות של האחר לחיים ולדעה שונה.
מכיוון שנושא זה רחב ועצום, לא ניתן לקמט אותו לתוך מאמר. אך בהתבוננות בנפשם של התרופות מן הפואתיים, היצירתיות, העוררות, הגירוי למחשבה, הרצון לחידוש, השמחה למגע עם נושאים חדשים ומעוררים את הנפש, הרי שניתן דרכם להבין לעומק את התסיסה שהביאה לידי מהפכה זו.

אחת מן הדמויות המרכזיות של המהפכה הצרפתית הינו נפוליון בונפרטה. הביוגרפיה שלו הינה תחת ההשפעה של הפואתיים. איש רב פעלים, עשיר בתעוזה ותוכן. עם דמיון פורה יצירתי במיוחד, ולא רק בחזית הלחימה, אלא גם בחזון שהביא עימו, וכן במישורים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.                   מדבריו:

"צריך יותר אומץ כדי לחיות מאשר למות"                                                                                "אל תחכה… הזמן לפעול אף פעם לא יהיה מושלם"                                                                  "מי שאינו מושפע מדמעות אין לו לב"

 

מטריה מדיקה על פי ארבעת הרמות:

"כל אדם חייב להמציא את דרכו" ז'אן פול סארטר

China officinalis:                                                                                                          אנרגיה– תנועה מחזורית מדויקת, מהיר, תזזיתי, חשוף, מגורה.                                                גופני – פתולוגיות עקב איבוד נוזלים. נטייה אנמית. כל התופעות באות במחזוריות קבועה הניתנת לחיזוי.                                                                                                                            רגשי– עולם פנימי עשיר מאוד, רב גוני בתנועה הרגשית, אך עם קושי גדול לבטא את העושר הפנימי. נעלב מאוד בקלות, רגיש ופגיע. מצבי רוח משתנים במהירות.                                                   מנטאלי – מפתח תפיסות עולם אידיאיות, תמימות, נאיביות. מתבסס על יכולות מנטאליות חזקות של יצירתיות, ומעוף. אך תפיסת העולם מעורבת עם רגשות שמפעילות אותו ללא יכולת הכלה.

Chininum sulphuricum:                                                                                           אנרגיה – מחזוריות מדויקת, כמו china – עם נטייה להחמרה בין 10- ל11 בבקר.                        גופני – מערכת העצבים מגורה מאוד, אפקט ספציפי על העצב השמע, טיניטוס, חרשות ספונטנית. סחרחורות המלוות עם בעיות שמע. סוגי נאורלגיות שונים כאשר הכאבים באים בגלים מחזוריים קבועים. רגשי – תגובות רגשיות ללא פרופורציה, בא לעולם עם רגשות חשופים, נעלב בקלות, מרגיש הכול. תפיסת העולם שלו נבנית על רגשות חזקים, מהירים, תגובתיים.                                                  מנטאלי – תאוריטיקן רגשי. נוטה לתפיסות עולם הרמוניות, אידאיות, פואטיות.

Coffea cruda:                                                                                                            אנרגיה – תזזיתי, מהיר, עצמתי, מגורה.                                                                               גופני – מערכת העצבים מגורה ומגיבה חזק, חושים חדים, בעיקר השמע, רגישות עצומה לרעשים ולקולות. הפרעות שינה, עקב רגישות יתר לקולות. דופק לב מואץ באופן פתאומי.                            רגשי – מלא במחשבות, רעיונות, ועוד… אינו יכול להניח ולהרפות מזה, לכן תשוש, עצבני, ועמוס. אינו יכול להירדם עקב עומסי המחשבות והרעיונות. כאשר רוצה להרפות – אז באות כל המחשבות ואינן מניחות. תמיד נראה שמח, פתוח, עולץ… עשוי לפתח "חולי" עקב תגובות יתר בעלות אופי אקסטאטי מנטאלי- תפיסת עולם של יצירת קשר, קומוניקציה, צורך ליצור, לעשות, לתכנן. לרוב נותר ברמת המחשבה ואינו מוריד את תוכניותיו לדרגת העשייה והביצוע.

Ipecacuana:                                                                                                                  אנרגיה – גדוש, חזק, חסון, עוצמתי. מחזורי בתנועה שלו.                                                         גופני – נטייה לבחילות ולהקאות, נטייה אסטמטית המלווה בבחילות. כל סוגי החוליים של תרופה זו מתלווה עם בחילה ורצון להקיא. הצטברות ליחה בריאות המוביל לתחושת בחילה והקאה של ליחה (ant. Tart). תרופה מרכזית להקאות ובחילות בטיפולי כימותרפיה.                                               רגשי- מלא בתשוקות, אך אינו יודע את מה הוא רוצה בדיוק, קצר רוח, אין לו סובלנות, כל דבר צריך שיקרה עכשיו. מתחרט מהר, חש אשמה ללא סיבה, לא ברור לו על מה. חש אי נוחות ואי שקט, קשה מאוד לרצות אותו, יש בתוכו אי שבעיות רצון כל הזמן (calc phos)                                         מנטאלי – מפתח תפיסת חיים עקב כעס ותסכול מודחק, מפתח גישה של עצבות קודרת לאור אי הסיפוק שאין לו מילוי או אפשרות לתמלול. הופך לבסוף לקר ומנותק, אדיש לקרובים לו.

Yohimbinum:                                                                                                               אנרגיה – החמרה בלילה, לפני שינה.                                                                                   גופני – התעוררות מינית חזקה, האזור המיני מגורה מאוד, ללא פורקן (platina – origanum) נפיחות באזור הגניטאלי, אשכים נפוחים. עצירת שתן. גודש. אי סדירות בדופק הלב, החזה מרגיש גדוש.       רגשי – מגורה ואינטנסיבי, אי שקט ומהיר תגובה. מצב זה מוביל לתגובה של רעד בכל הגוף.       מנטאלי – חזק וחיוני, צריך גירויים חזקים. מפתח מערכות יחסים המבוססות על תשוקה מינית.

"חקר האמת היה לי לתועלת רבה יותר מאשר קריאתם של ספרים, או שיחה עם אנשים מלומדים" רנה דקארט

לועניים – scrophulariales – חלק ב', על מקומו וזווית עולמו של הנכבש

"אני מאמין בקיומו של כוח יוצר ביקום הזה – כוח שהוא הבסיס והמהות של כל המציאות, ושאין להסבירו במונחים מטריאליסטיים. ההיסטוריה, בסופו של דבר, מונחית בידי הרוח, ולא בידי החומר… כאשר אין לקהילה הנהגה אלוהית, כאשר אין לה סדר מוסרי מוחלט, אין לה גם שום עקרונות קבועים ובלתי משתנים; לפיכך כמעט כל דבר – כוח, אלימות, רצח, שקר – הוא אמצעי מוצדק כדי להגיע אל "הארץ המובטחת". רלטיביזם מהסוג הזה מעורר בי תיעוב"                 (מרטין לותר קינג)

שלושת משפחות צמחים אלו שייכות לסדרת ה"לועניים" (scrophulariales) עליהם נכתב במאמר הקודם. קבוצה זו מחלוקת לשני חלקים – על הראשונה נכתב המאמר "לועניים –scrophukeakes –היסטוריה". במאמר זה ניתן סקירה על החלק הראשון של הקבוצה. חלק זה מתאר את הכיבוש הקולוניאלי של ארצות אירופה את היבשות השונות, יבשת אמריקה ב1492, ומנקודה היסטורית זו, מתחיל תהליך הכיבוש האירופי את היבשות אותן מאכלסות תרבויות שבטיות מן הטור הראשון. למעשה כל התרבויות שנכבשו על ידי הקולוניאליזם האירופי, שייכות לתרביות שבטיות מטור ראשון. תרביות מטור שני כגון סין, לא נכבשו. ה"לועניים" מתארים את התרבות האנגלית האריסטוקראטית, את בית המלוכה האנגלי, את הכיבוש הקולוניאלי ואת מבוקשו… כוח, עמדה, ממון, כיבוש טריטוריאלי לשם בזיזת משאבים ממקומות שונים בעולם, שיעבוד ועבדות של כוח אדם לצורכי כוח עבודה זול, ועוד.

משפחות הצמחים אודותם נכתב במאמר זה, מתאר את צידו השני של המטבע, הצד של האדם הנכבש, התרבות הנכבשת.. מקום זה קשה והרסני. תרבויות מטור ראשון (תרבות השבט והחיים במיזוג עם הטבע) כאשר הן פגשו התרבויות של טור שישי (תרביות אירופה) הן היו ללא כלים וללא שום אמצעי הגנה. התרבות הכובשת הייתה אכזרית, חדה, ארכיטיפית, גסת רוח כלפי מה שאינו כמותה, שיפוטית וחד מימדית כלפי הנכבש. לתרביות טור ראשון לא היה שום סיכוי לעמוד מולן, והן קרסו… חלקן נעלמו… חלקן שרדו כשבר כלי..כולן סבלו שבר איום שעדיין לא אחלים.. תרביות אלו עברו השמדה סיסטמית על ידי האדם הלבן, וחוו שואה שאין לה מספיק הדות בעולם המערבי, שכן העולם המערבי בנוי על החורבות שלהן (כגון ארה"ב הבנויה על החורבן של התרבות האינדיאנית)

מן הזווית ההומיאופתית: כמעט ולא נותנים תרופות מקבוצות אלו, הן קבוצות זנוחות ונשכחות.. ואין שמים לב עליהן… בדיוק כמו ובדומה לטבע האנושי שאינו רוצה ולא מעוניין לדעת ולראות את צידו של המנוצח, המושפל, הנכבש והמשועבד…. האדם באופן טבעי עוצם עין מן המראות הקשים, לטובת המשיכה לכיוון ה"גלוריפיקציה" של המנצח, החזק, הבוהק, השנון ועוד.. קבוצות אלו אינן נראות בקליניקה כשיקוף לקבוצות צמחים המבטאות את מקומו של האומלל והנכבש.

יש זיקה פתולוגית השזורה בקבוצות אלו:                                                                                   1- הכבד: הכבד נפגע באופן אורגני, האיבר עצמו נפגע, דרך טפילים הגורמים לנזקי תפקוד לאיבר. כל טפיל המסוגל לחדור למערכת, מסוגל כך עקב אי הגנה, חולשה ולכן לנחדרות של האורגניזם על ידי הטפיל. הכבד נחדר על ידי הטפיל, כיוון שאין למערכת יכולת הגנה ודחייה של אורגניזם לא רצוי..        2- כלי הרבייה: יצירה של ציסטות או גידולים באיברי הרבייה, עם נטייה לכיבים באיברים אלו.              3- כיבי עור קשים (סיפיליטיים) קבוצות אלו הן סיפיליטיות באופיין, דבר המלמד על ההרס על לעובי הקורה של התרבות המקומית שנכבשה על ידי האדם הלבן.

תוצאות הכיבוש של האדם הלבן, הביא לידי הרס המבנה של התרבות השבטית, וגרם למוות רב ואובדן של ידע תרבותי עצום, ומכאן הנטייה הסיפיליטית (נטייה סיפיליטית- משמעותה – הרס הרקמה עצמה) של קבוצות צמחים אלו. לכן דרך קבוצות אלו ניתן להבין ולראות את התוצאות של העולם הקולוניאלי, ואיזה סוג של הרס וחורבן הוא אותיר בעקבותיו.

"החוק העתיק של עין תחת עין מותיר את כולם עיוורים. הוא אינו מוסרי מכיוון שהוא מבקש להשפיל את היריב במקום לרכוש את הבנתו; הוא מבקש להשמיד במקום לשנות. האלימות אינה מוסרית מכיוון שהיא משגשגת על שנאה במקום על אהבה. היא הורסת את הקהילה והופכת את אחוות בני האדם לבלתי אפשרית. היא מותירה את החברה בחד-שיח במקום בדו-שיח. האלימות נגמרת בכך שהיא מביסה את עצמה. היא יוצרת מירמור אצל הניצולים ואכזריות אצל המחריבים."                  (מרטין לותר קינג)

עיון במטריה מדיקה של הקבוצות הבאות, חושף את החוויה של ה"נכבש" ואת עולמו הנחרב. דרך העיון בצמחים, ודרך החוויה שהצמח מבטא, ניתן להבין ולראות את התוצאות הסופיות של מהלך הכיבוש על הנכבש, וכיצד הנכבש הגיב לכובש. הינה התרופות ומה שהן משקפות דרך הצד הקליני שלהן:

1- משפחת הקוציציים

1- andrographis paniculata – אנרגיה – חולשה                                                                 גופני – המערכת רגישה לפרזיטים ולטפילים, אשר חודרים לעומק האורגניזם, הכבד ניזוק מטפילים, בעיות כבד עמוקות מאוד, ניוון בכבד כאיבר.                                                                           רגשי – חשוף וחלש, קל לחדור אותו ולגרום לזעזוע עמוק, הזעזוע מתחיל רגשית ועובר מיידית לסומטיזציה גופנית בעיקר במערכת הכיס מרה וכבד.                                                                 מנטאלי – חלש, נשבר בקלות – אך מראה חזות חזקה.

2- hygrophilia spinosa – אנרגיה- לא יציב, ירידות מהירות של ויטאליות                                 גופני- נטייה לבעיות עור עם רגישות מיוחדת לטפילי עור, פטרת עור. חולשת כבד – הכבד נוטה להיפגע מטפילים. כליות חלשות.                                                                                                     רגשי – חש חרדה ואי יציבות מעצם המגע עם העולם.                                                             מנטאלי – הולך בעולם עם תחושת איום כמו שסוף העולם קרב.

3– justica adhatoda– אנרגיה – רגיש ומשתנה מהר עקב שינויי אטמוספרה                          גופני- רגישות בכלי הנשימה העליונים, אלרגיות לאבק ושינויי מזג אוויר, נטייה לשיעול כרוני שהסתבך לאחר מחלה אקוטית.                                                                                                        רגשי- רגיש ולא מוצא את מקומו בחברה, ניפגע בקלות וחש קושי להגן על עצמו ביחסים חברתיים מנטאלי- העולם מסוכן, העולם עשוי הרוס אותי, אני חלש ורגיש.

 

2- משפחת הזיתיים

1- chionanthus virginica – אנרגיה – מחזוריות קבוע של עליה וירידה, אי שקט כללי.                  גופני – כאבי ראש שהם תוצר של כבד לא מאוזן ותהליכי עיכול לא יציבים. כאבי הראש הם תוצר של אי איזון זה. תרופה לכבד.                                                                                                       רגשי – bilious nature – עצבני, מתוסכל, ממורמר, רגשות נגטיביים.                                         מנטאלי – תגובות חריפות ומהירות מתוך תחושה של איום וצורך להגנה (merc sol)

2- fraxinus Americana – אנרגיה – תחושת כובד, וקושי בתנועה. לאות עמוקה.                           גופני – זיקה מיוחדת לרחם, ואברי הרבייה נשיים. תרופה לגידולים, פיברומות, ציסטות גדולות וקשות ברחם (aur mur nat)                                                                                                       רגשי- אישה שדיכאה את הנשיות שלה לטובת חיזוק הצד הזכרי. אישה זיכרית וחזקה, עם תחושת המחיר הכבד שיש עליה לשלם על הוויתור על הצדדים הנשיים שלה.                                      מנטאלי – נוקשות, מחויבות למשימה, תחושה שהחיים תלויים בהיותה חזקה כדי לשרוד.

3- fraxinus excelsior – אנרגיה – כבדות, נוקשות, קושי בתנועה. תחושת מגושמות כללית.           גופני – נטייה לבעיות פרקים, דלקות וניוונים בפרקים. נפיחות בבלוטות הלימפה, גם הן נוקשות. תחושה שהגוף מכווץ.                                                                                                                  רגשי- אדם מחויב, מגויס למשימה. אחראי. תפיסות נוקשות וזכריות של עשייה ומחויבות עמוקה למה שעוסק בו. סגורים וקושי לבטא רגשות או לדבר בכלל על מה שקורה להם. נוקשות תפיסתית.

4- olea europea – אנרגיה – עייפות ותשישות של "מחלת היאפים", קושי גדול להשתקם לאחר שפעת קלה.                                                                                                                      גופני – אלרגיות אביביות (alium cepa) רגישות לעץ הזית.                                                        רגשי- רוצה שלום אך לבסוף נלחם, אידיאליות גבוהה שאינה פוגשת את המציאות, הכוונה והתוצאה תמיד שונה. קונפליקט לאור תנועה זו.                                                                                 מנטאלי – תפיסה נוקשה ואידאית של המציאות, עם מוכנות פנימית לשלם את המחיר ולהתעמת עם כל מצב שהאידאה מחייבת.

3- משפחת הביגנוניים

1- jacaranda caroba –אנרגיה – חולשה, לאות.                                                                  גופני – כיבים על פני העור (סיפיליטיים) זיקה לראומטיזם עם בחילות בבקר, הפרשות צהובות צמיגיות. פגיעה בכלי השתן והמין הזכרי (ניוון סיפיליטי)                                                                        רגשי – תרופה סיפיליטית ולכן אי שקט והחמרה בלילה בכל המובנים.                                       מנטאלי – חש שהעולם הורס אותו, העולם נראה לו כמו כובש שמבקש להכחיד אותו.

2- jacaranda gualandai – אנרגיה – החמרת לילה, תרופה סיפיליטית. חולשה וירידה וויטאלית גם במשך היום, קושי להניע את עצמו לעשייה.                                                                            גופני – נטייה לכיבים עמוקים על פני העור או בתוך הגוף בעיקר באיברי המין. נטייה לפגיעה בגלגל הראיה. שלשולים כרוניים.                                                                                                   רגשי – חש פגוע ומותקף, חש ללא יכולת הגנה,חש שהעולם סביבו הינו אכזרי, קשה, כמו כובש אכזר. מנטאלי – גישה סיפיליטית, האדם הולך בכיוון של הרס עצמי.

"אהבה היא הכוח היחיד אשר יכול להפוך שנאה לחברות." (מרטין לותר קינג)