הקול הנו הביטוי העמוק ביותר באדם ב', סוגי הקולות

"וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית, כז-כב)

המכאניקה הגופנית של תהליך ייצור הקול (האוויר שעובר מן הריאות, דרך הקנה ומיתרי הקול) הנו תהליך הזהה בעולם כולו, בקרב כל בני האדם.
למרות שהמכאניקה של תהליך היווצרות הקול (המכשור הגופני) זהה לחלוטין בעולם כולו, ללא הבדל בגזע, מין ולאום. למרות זאת לכל אדם יש קול המייחד אותו, השונה ובעל אופי ייחודי.
דבר זה נכון אף בתאומים זהים, גם להם, לכל אחד מהם יש את קולו הייחודי.
דבר זה מפליא ביותר, ומראה כי אין לאופיו של המכניזם באורגניזם האנושי כל קשר לאיכותו וייחודיותו של קולו האינדיווידואלי של האדם.
לכן – ייחודיות קולו של האדם, שאינה מבוססת על היסוד המכאני של כלי הנשימה, מלמד ומהווה אינדיקציה שקולו של האדם זהו ביטוי מיידי וישיר של היסוד הלא חומרי, שהוא מרכז האדם, ומשם בוקע קולו של האדם, ומשם ייחודיותו.
לכן – קולו של אדם זהו ביטוי למרכז האותנטי, לציר המרכזי של אותה איכות לא חומרית, המייחדת כל אדם.
מכאן הקשר העמוק בין ריאות ללב, שהלב זהו מקום מושבו של האדון, ואילו הריאות הן האיבר המגונן ככנפיים על הלב.
מן הלב נובעת הייחודיות של האדם, ודרך הריאות איכות זו מוצאת את ביטויה המיידי והאותנטי דרך קולו של אדם.

סוגי קולות:

1- קול היוצא מן האף, אדם שקולו נשמע כמו שאפו סתום:
אינדיקציה לאי רצון לקשר עם המציאות החיצונית.
קיימת אפשרות לאדם החש מסויג מן המגע עם העולם, שהיה מעדיף שהעולם "לא יציק לו" והוא היה רוצה שקט והסתגרות.
2- קול הנשמע גרוני, היוצא מן הגרון. איכות של קול צרוד, עכור במקצת, מחוספס:
יש באדם עוצמה רגשית, או עוצמות של תכנים שקשה לו לבטא, וכאשר עוצמה זו רוצה לבקוע מתוכו, היא כמו ונעצרת בגרון, וגורמת לקול מחוספס.
לקול גרוני יש גוונים רבים, ובדרך כלל רובם מהווים אינדיקציה ל"חנק" רגשי של תוכן כלשהו.
לעתים חנק רגשי זה, קשור לנושא מסוים הקרוב לליבו של האדם, ואז קולו עשוי לבטא את רגישותו של האדם דרך איכות קול משתנה, לרוב לאיכות יותר צרודה, קטועה ומחוספסת.
3- קול עמוק, כמו שיוצא מעומק הריאות:
בדרך כלל, אדם עם ביטחון, שקט נפשי, תחושת מסוגלות. נינוחות עמוקה, ורפיון לאור ביטחון עצמי.
4- קול הנחתך בין השיניים. סגנון דיבור של לסתות קפוצות, והשיניים "חורקות" ומסננות את הקול:
זהו ביטוי לגישה תוקפנית, עם נטייה לאגרסיביות, אולי אף עם גישה של אלימות כלפי יחסים עם הזולת.
5- קול הנוטה להיות חתוך עם מקצב קובע, בסגנון מכאני, קצת כמו רובוט:
צורך בביטחון, בארגון וסדר חיצוני ופנימי. צורך שדברים יהיו "לפי התוכנית". צורך במבנה יציב וידוע. נטייה לפרפקציוניסטיות מחשבתית.
6- קול שלעתים נשמע עמוק ולעתים הופך לדק, לעתים בוקע מן עמוק מן הריאות ולעתים גורני וצווחני:
אדם עם נטיות פולאריות. אפשרות לזהות פנימית שעדיין לא גובשה. חוסר ביטחון של האדם ביחס לזהות המינית שלו.
7- קול מתנגן, כמו גל, עולה ויורד:
קול זה מלמד על דינאמיקה רגשית רבת פנים. אדם רב גוני בהיבטים הפנימיים שלו, עולם עשיר ויצירתי. אך עם אפשרות לאי יציבות הגורמת לאדם לאבד את המרכז שלו, ולכן את משאבי היצירה האפשריים שיש לו.
8- קול המתחיל חזק וממשיך חלש:
אדם עם עוצמות מתפרצות, אשר אינו יכול להתמיד או להחזיק את הכוחות שלו, והוא מתפזר מהר מדי, וכמו שנגמרו לא הרזרבות מהר מדי.
אדם עם איכות של "רץ למרחקים קצרים" המתחיל את מעשיו בקול תרועה ומסיים בקול ענות.
9- קול במתחיל חרישי וממשיך חזק ואיתן:
אדם עם תחושת שבריריות עצמית, אשר ההתחזקות שלו באה לאור היציאה שלו מעצמו לעולם לשם תקשורת. כאשר הוא לבדו, הוא נינוח, כאשר הוא יוצר לעולם, הנינוחות אובדת לו, אך חוזרת לאחר זמן מה לאור התהליך המתפתח מול העולם, כאשר הוא מוצא את מקומו החדש מול העולם.
10- קול חרישי, קול שנשמע בקושי רב, ויש להתאמץ ולהטות אוזן:
אדם הנחבא על הכלים, אינו חש בנוח מתשומת לב עליו.
למרות זאת – כל חרישי בדרך כלל מציע על תוכן עמוק ועשיר שיש באדם, לכן יש לאדם קושי להציג אותו לעולם, וכדאי להאזין בקשב רב ובתשומת לב גבוהה לאדם עם קול חרישי.
בדרך כלל – יש שם הרבה תוכן הנסתר מן העין, המבקש להיגלות.
11- קול הנשמע כמו שהאדם צועק, האדם מדבר בצעקות:
אדם שחש שהוא עצמו אינו נשמע, לא רואים אותו. בדרך כלל הוא הופך עקב תחושה זו לאגרסיבי ואפילו לאלים. מאחורי האגרסיביות יש באדם זה כאב עמוק של "אף אחד לא מבין אותי, אני לא מצליח לתקשר את עצמי לאף אחד, בעיקר לא לקרובים אלי".
12- קול הנשמע כמו בכי, כמו אדם המקונן קינה:
תחושה עמוקה של "הכול אבוד", יסודות פנימיים שהקיום תלוי בהם, כמו ואבדו. תחושת איבוד קרקע, איבוד של משענת, איבוד של מה שהיה יציב ואיננו יותר.
13- קול מתגלגל, הנשמע כמו צחוק, או כמו לעג:
אדם עם גישה מבודחת, גישה עם חוש הומור, אדם עם גישה חביבה וצעירה.
או – אדם סרקסטי שאיבד דבר מה והפך ציני ומריר.
או – כאב על חיסרון של דבר מה שאינו ידוע, עם וויתור על האפשרות למשהו טוב יותר.

ורטיגו, סחרחורת ע"פ ההומאופתיה

ורטיגו פיזיולוגי שכיח לאחר תנועת ראש חדה או בלתי שגרתית או עקב אי התאמה בין הראייה לתחושה המרחבית ולתחושת שיווי המשקל, לדוגמה מחלת ים או פחד גבהים. סחרחורת אמיתית כמעט אינה מופיעה לפני התעלפות. ורטיגו פריפרי (Peripheral vertigo) נגרם מפגיעה בעצב שיווי המשקל או איבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ואילו ורטיגו מרכזי (Central vertigo) קשור לפגיעה במוח עצמו ובמרכזי שיווי המשקל שבמוח.
וֶרְטִיגוֹ (Vertigo) היא תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת. התחושה עלולה להיות מלווה בבחילה, הקאה, הזעה או קושי בהליכה. הגורם להפרעה עשוי להיות פגיעה באוזן התיכונה, בעצב שיווי המשקל (העצב הוסטיבולרי) או במסלולים העצביים במוח, ובגרעינים הוסטיבולריים של המוח.
מאחר שמערכת שיווי המשקל מושפעת לא רק מאיבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית, אלא גם מחוש הראייה ומתחושות שהגוף חש באמצעות הגפיים והשפעת כוח המשיכה, הרי שכל פגיעה באיברים אלה תשפיע על שיווי המשקל. (מתוך ויקיפדיה)

סיבות שכיחות לורטיגו מן הזווית ההומיאופתית, וכיצד מתמודדים איתן:

1- צריכת רעלים כגון:
צריכת אלכוהול:
תרופות מרכזיות: nux vomiva, rab.b, nat.mur, coloc,
התרופה המרכזית הינה nux vom

סמים: גראס, פטריות, ממריצים ועוד..
תרופות מרכזיות: nuv vom, coffea, lach, avena sativa
התרופה המרכזית גם כאן הינה nux vom, אך במקרים רבים יש להתייחס לסוג החומר הנרקוטי. במקרים רבים יש לתת את החומר הנרקוטי בדילול הומיאופתי, אז מתאפשר ריפוי של חומר עם אופי מרעיל.
כגון – ורטיגו לאחר mdma, יש לקחת סם זה בדילול של 30ch, אז יש ניקוי של חומר זה מן הגוף (מצבים אלו מחייבים מטפל שמנחה את התהליך)

תרופות קונבנציונאליות: יש תרופות רבות שיש להם תופעות לוואי ידועות של ורטיגו, כמו כן – במצבים קליניים רבים, מעורבות של מספר תרופות – יותר תופעת לוואי של ורטיגו.
במצבים אלו העיקרון הטיפולי לנושא תופעות הלוואי הינו detoxication של כבד, כליות, דם, ומעיים.
תרופות רלוונטיות: nux vom, tarax, card.m, או תרופות מערכתיות המתאימות למבנה המטופל.
גם כאן קיימת האפשרות לזיהוי של חומר מסוים אותו ניתן לדלל לתרופה הומיאופתית ולתת אותו כניקוי גוף מן החומר הנרקוטי.
ורטיגו שנובע מתגובות לוואי לחומרי הרדמה לאחר ניתוחים, טיפולי שיניים ועוד.. תרופה מרכזית: opium

אוכל מקולקל, ישן (הרעלת מזון) ורטיגו שמגיב להפרעות במערכת העיכול, שכיח מאוד במזרח בקרב מטיילים.
תרופות מרכזיות: nux vom, vert. alb, china, lyc, coloc
עיקרון הטיפול בורטיגו עקב הרלעת קיבה, הינו בניקוי מערכת העיכול, כאשר המעיים והקיבה הם מרכז המטרה, לשם כך יש להציעה על שיטות נוספות לניקוי גוף כגון: מים עם לימון, אורז דייסתי נטול טעם עם הרבה לימון סחוט ועוד…צמחים מנקי מעיים, צום ליום אחד כדי לאפשר לגוף להתנקות עם הרבה שתיית נוזלים.

2- ורטיגו שנובע מתחילתם של "קריסטלים". הסחוס, שהוא עדין ביותר במבנה האוזן התיכונה, מתחיל תהליך של עיבוי ונוקשות.
תרופה מרכזית: conium, הינה התרופה הראשונה, בדרך כלל פוגשים תופעה זו באנשים מבוגרים.
תרופות משניות: bryonia, phos, selenium, sulphur
או תרופה אינדיווידואלית שמבנה המטופל.

3- ורטיגו הנובע ממחסור שינה (אימהות לתינוקות, אנשים בעובדים בלילות, אנשים שמעגל השינה שלהם השתבש)
תרופה מרכזית: coculus indica
תרופות משניות: nux vom, rtiticum vul, carbo veg, lach

4- ורטיגו הנובע מרגישות למצבים משתנים, כגון שינויי מזג אוויר, שינויים אלקטריים באווירה הסביבתית.
תרופות מרכזיות: rhod – מרכזי בורטיגו לאור שינויי מגז אוויר
Rhus t, puls, merc sol, calc p, brom
יש עוד תרופות רבות אותן יש להתאים ע"פ אופייה של המבניות המטופל.

5- ורטיגו בעת היריון: תופעה שכיחה עקב שינויים מטבוליים, אפשרות שיש ברקע עלייה בסוכר בדם (סוכרת היריון) או שינויים מבניים של החוליות עקב תהליך היריון טבעי.
תרופות מרכזיות: phos, gels, puls, ccoc,
אם ורטיגו נובע ישירות מסוכרת היריון יש לשקול syziguim
אם יש קשר ישיר לשינוי מבנה חוליות צוואריות, יש לשקול rhos t, cobaltum met

6- סיבות עמוקות יותר מחייבות תהליך לקיחת מקרה והבנה עמוקה יותר סיבות החולי – אז תשומת הלב הינה על התהליכים הרגשיים של האדם. דבר שאולי יוביל למתן תורפה שאין לה אינדיקציה או זיקה גופנית לנושא הורטיגו
במצבים קליניים מורכבים כגון ורטיגו שהינו חלק מתהליכים אפילפטיים, גם כאן יש להבין לעומק את הדינאמיקה המערכתית מן הזווית הגופנית והנפשית, עם ה- peculiarities של הורטיגו ביחס למכלול.

אפקט פלצבו

פלצבו היא מילה לטינית שפירושה הוא הפועל לרַצות (placeo) בעתיד בגוף יחיד (אני ארצה). מקור המונח "פלצבו" בפסוק מספר תהילים בתרגום הלטיני של התנ"ך הוולגטה (אחד מן התרגומים הראשונים של התנ"ך ללטינית מן המאה ה4 לספירה) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהילים קט"ז, ט') התרגום הלטיני: "Placebo Domino in regione vivorum" הוא תרגום ישיר של תרגום השבעים, ופירושו "אֲרַצֶּה את אלוהים בארצות החיים". הפסוק שימש כפתיח לתפילה שהייתה מקובלת אצל כמרים נוצריים במאה ה-12. מאוחר יותר, המילה פלצבו עברה לשמש כתיאור של מתן מחמאה לשם ריצוי. כך רופאים החלו לקרוא לטיפול שניתן רק כדי לרצות את החולה בתור פלצבו. כלומר: מתן טיפול שאינו רלוונטי למטופל והינו רק לשם ריצוי דעתו של המטופל, בכך שהוא מקבל משהו בעל אופי טיפולי כביכול.

פלצבו הינו אולי הטענה המרכזית של הרפואה הקונבנציונאלית כלפי הרפואה האלטרנטיבית, ובעיקר כלפי ההומיאופתיה. הטענה היא, שמכיוון שאין בתרופה ההומיאופתית שום זכר למולקולה הראשונית ממנה הוכנה התרופה ההומיאופתית, אין בתרופה חומר, ולא שום זכר לחומר, הרי שכל התרופות ההומיאופתיות הינן תחת הקטגוריה של תרופות פלצבו.

המחקר הקונבנציונאלי טען בראשית וויכוח זה, כי האפקט הרפואי של פלצבו עומד על 30% בהצלחה הקלינית שלו. היום המחקר מראה על אחוזים גבוהים יותר לאפקט פלצבו, עד לכדי 60%. ויש הטוענים עד ל 70%. אותם אלה הטוענים על אחוז עולה ומדהים זה, מעלים את האפשרות כי האדם המקבל תרופת פלצבו, מעורר בתוכו תהליכי ריפוי הקשורים לפעילות מוחית בשחרור חומרים מן המח המורידים את סף הכאב. הם סוברים כי תרופת פלצבו רק מעוררת ומעודדת את תהליכי הריפוי הטבעי הגנוז במערכת האנושית.

נקודה מרכזית בכל אותם המחקרים העוסקים במגמה להוכיח את אפקט פלצבו ואת הרלוונטיות שלו לתהליכי ההבראה, אף מוסיפים לדיון את החשיבות של אפקט הרופא על המטופל, וכן את צבע תרופת הפלצבו, שגם לצבע יש אלמנט המוסיף לאפקט פלצבו ועוד גורמים סביבתיים המביאים לבסוף לשכנוע העמוק של המטופל ביכולת תרופת פלצבו לרפא אותו.

הנקודה החסרה שמעולם לא מצוינת בכל אותם המחקרים, הינה השאלה היסודית: האם לאחר שיפור או הבראה מסוימת במצבו של המטופל, המטופל נותר בריא, או שחלה רגרסיה שבמצבו לאחר זמן מה? האם התוצאות הקליניות "החזיקו מעמד" לאורך זמן? ואם כן, לכמה זמן?

עלי לומר, שבניסיוני כמייצג ההומיאופתיה בדיון זה, מעולם לא ראיתי את אפקט פלצבו בתחום ההומיאופתיה. כאשר תרופה הומיאופתית נכונה ניתנה האדם הבריא, כאשר תרופה שאינה מדויקת נתנה, האדם לא הבריא, וגם לא הראה הבראה שניתן לייחס לה את "אפקט פלצבו". יותר מכך, יש בתחום ההומיאופתיה אין ספור עדויות קליניות על תינוקות המקבלים תרופה הומיאופתית, ללא ידיעתם במובן, עקב היותם תינוקות. ומבריאים באופן ישיר מן התרופה ההומיאופתית. כך שאלמנט הידיעה או האמונה בדבר לקיחת התרופה אינו קיים בקרבם מראש, בתהליך הטיפול. בניסיון הקליני ההומיאופתי, אם כן, אין לאפקט פלצבו שום מקום כאפקט טיפולי, כמו שטוענים כלפי ההומיאופתיה בגישה הקונבנציונאלית.

הנקודה החשובה שעולה, ושצריכה לעלות מדיון זה, הינה השאלה הבאה: אדם שלקח תרופת פלצבו והבריא, מראה ומעיד כי כוחו המחשבתי וכוח האמונה שבקרבו, היא זו שריפאה אותו. האדם לוקח תרופה כדי להבריא ממצוקה מסוימת, ידיעתו ואמונתו היא זו המרפאה. כך עולה מן האפשרות לריפוי בפלצבו. לכן השאלה אותה יש לשאול:
1- כיצד מחשבה מרפאת?
2- באילו תנאים כוח מחשבה ואמונה – מרפאים, ובאילו תנאים המחשבה לא רלוונטית לתהליכי הריפוי?

תנאי ראשון: ההסכמה של כלל חלקי הנפש למחשבה או לאמונה. אם יש פיצול באדם, אין אפשרות למחשבה או לאמונה, לפעול פעולת ריפוי. כאשר כלל חלקי המערכת מצטרפים ליחידה אחת, וכולם ביחד חוברים למחשבה אחת או לאמונה אחת, ללא קונפליקט או פיצול, אז מחשבה הופכת לכוח פעיל המסוגל לברוא ולצור מציאות חדשה.
התנאי אם כן, הינו כלל האחדות. האחדות היא זו במשנה את פני המציאות.

תנאי שני: שכנוע עמוק בצדקת המחשבה ובצדקת רצונה או מגמתה של אותה המחשבה.
על האדם לחוש את צדקת המחשבה, ולהיות משוכנע לחלוטין שרצונה "מגיע" לו.

תנאי שלישי: מוכנות פנימית לקבל את הפער הזמני בין מצב שאינו רצוי (מצב חולי, או סבל) לבין המציאות החדשה אליה הוא שואף וממתין.

תנאי רביעי: ביסוס השקט והנינוחות הפנימית האופיינית לאדם המשוכנע בצדקת האמונה או המחשבה.
השקט הפנימי מהווה חלל המאשפר למחשבה "לברוא" מציאות באופן שאינו מתקל בקשיים, כאשר יש באדם את השקט הנכון. שקט זה הינו "רחם" לפעולת המחשבה.
אי שקט פנימי (רעש של מחשבות מתרוצצות, רעש של רגשות סוערים, דיבור של ספקות וקונפליקטים) אינו מאפשר למחשבה לבסס את רצונה ולצור מציאות חדשה.

סיכום: כוחה של תרופת פלצבו, מעוררת בלבד את הכוח האחדות של נפש האדם לפעולה. לעיתים האדם זקוק לדחיפה קלה, לעידוד קל מצד "תרופת פלצבו" כדי לחזור למקום בו הוא חובר לאחדות, משם כל אפשרי לו.

הקול הינו הביטוי העמוק באדם

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (בראשית כז, כב)

1- הקול הינו הביטוי העמוק ביותר של האדם את עצמו.
אין ביטוי אמין ומדויק יותר לאדם ולמהותו, יותר מאשר הקול הטבעי והספונטני הבוקע מגרונו של אדם.

2- הקול הינו "הלבשה" לנשימה הראשונה של התינוק שנולד. התינוק נולד והמגע הראשוני שלו עם העולם ועם הסביבה (אקלים, נוכחות של מקום ועוד..) מתרחש באמצעות הנשימה הראשונה. כאשר הילד נשם את נשימתו הראשונה, הוא חווה את המפגש הראשון והמכונן שלו עם כדור הארץ ועם העולם שבתוכו הוא עומד לחיות. הנשימה הראשונה והמפגש בעוצמתו מעורר בתינוק קול של בכי. קול זה הינו הביטוי הקיומי והקמאי, העמוק ביותר באדם.
נשימה ראשונה זו של התינוק נותרת בזיכרון אורגני לכל ימי חייו של האדם. דרך הנשימה ניתן לחזור לחוויה הראשונה של המגע הראשוני של האדם עם עולמו. יש כוח עצום לחוויה מסוג רגרסיבי זה, מן הזווית התרפאותית ומן הזווית ההתפתחותית.
הזווית התרפאותית: (נשימה מעגלית) יש טראומות לידה מסוגים רבים הנותרים כזיכרון חי בתוך האורגניזם, והם ניכרים בסימפטומים גופניים ומנטאליים ומכתיבים את כל אופיים של חיי האדם למן הלידה ועד למותו, אלא אם כן מצב זה מטופל. טראומת לידה הנותרת באורגניזם כזיכרון פתולוגי, עשויה להתרחש עקב לידת מלקחיים או כל לידה המתרחשת באופן מיידי ואלים (קיסרי). או כאשר קרה משהו בעל אופי טראומטי לאימא בעת הלידה או בסמוך ללידה. אז מצבה של האימא עובר ו"נזרע" בתינוק. לעיתים אטמוספרה קשה אליה נולד הילד (מלחמה, מחנות ריכוז ועוד..) מטביעים בילד זיכרון אורגני מיד עם לידתו, דבר שמכתיב את דפוסי המחשבה שלו למשך כל חייו.
חזרה לחוויית הנשימה הראשונה והקול הראשון שבקע מגרונו של התינוק- בגיל מבוגר, כאשר יש לאדם קוגניציה מבוגרת, מוכנה ובשלה, החזרה הקוגנטיבית למקום בו האדם נשם את נשימתו הראשונה מביאה עימה תהליך רפוי עמוק מאוד.
הזווית ההתפתחותית: כאשר קיימת טראומת לידה היוצרת "שיכבה" בתוך האורגניזם, הרי שחלקים נוספים פוטנציאליים, השייכים לאדם ואפשריים לו, אינם יכולים להפוך לזמינים עבור האבולוציה שלו, עקב אותה החסימה. לאחר שהוסרה החסימה, האדם נפתח לעוד ממדים המחכים להיחשף ולנוע קדימה (רובדי נפש, ופוטנציאל רגשי)

3- הקול והנשימה מהווים דבר אחיד שאינו יכול להיות נפרד. ללא נשימה אין קול. מכאן הקשר העמוק בין הנשימה הראשונה לקול הראשוני, וכיצד הוא מבטא את מהותו של האדם.

4- פולקלור:
א: לפי תרבויות אינדיאניות בארצות הברית, השאמאן מקשיב לקול הבכי של הילד הנולד, ולפי קול הבכי הוא קורא לו בשמו הראשון.
ב: בהודו בתרבות האינדית, יש תורה רחבה סביב האותיות בסנסקריט. כל אות מכונה "זרע" (ביג'ה) לכל אות או זרע, יש צליל וקול, אשר מייצר אפקט ה"בורא" משהו בתוך המציאות. תורה זו מכונה "ביג'ה מנטרה". חזרה קבועה ומחזורית על הצליל של האות מביא לידי כוח הנאגר באדם החוזר על המנטרה. וכך הוא יכול לעשות ולהשפיע את רצונו על העולם.
ג: לפי היהדות העולם כולו נברא בדבריו של האל. האל דיבר ועולם נברא. העולם נברא עם כן בקול והצליל.
כל תורת האותיות ביהדות ב"ספר היצירה" המיוחס לאברהם אבינו, מתייחסת לנקודה זו.
ד: תורות מוזיקה וקול קדומות שעסקו בצלילים המסוגלים לשנות את עולם הטבע, נותרו ותורגלו בבית הספר של פיתגורס. יש הטוענים כי את תורת הצלילים שלו הוא למד מירמיהו הנביא.
הפלת חומות יריחו בכיבוש הארץ על ידי יהושוע, הינה תורה העוסקת בכוחו של הצליל, והיכולת של השימוש בו כדי לשנות את המציאות החומרית. "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ." (יהושוע ו, ד-ה)
ה: שבעת הטונים בסולם המוזיקאלי (אוקטבה) מקבילים לימי השבוע. לכן היסוד המוזיקאלי (אוקטבה) קשור לחוקים וליסודות הטבעיים של הבריאה ושל התנועה של עצמים בתוך הבריאה (גרמי שמים, תנועת הטבע)

5- קיים הבדל ופער עצום בין המילה המדוברת לבין הקול הבוקע מגרונו של האדם.
המילים עשויות לשקר, האדם משתמש בהם לצרכים רבים ומגוונים, לעיתים רחוקות יש אחדות בין המילה המדוברת לבין איכות קולו של האדם.
אדם המספר על עצמו ומתאר את מצבו בקליניקה, משתמש במילים שהן חלק מעולמו הפנימי, חלק מעולם המושגים שלו. במקרים רבים אין קשר בין המושגים והמילים, המנסות לתאר משהו מן האדם על עצמו, לבין מה שהאדם מבקש למסור לחברו.
קיים פער גדול בין משמעות איכותו של הקול, קולו של האדם, המבטא את האיכות העמוקה ביתר בנפש האדם, לבין המילים והמגמה של האדם לתקשר את עצמו.

6- בין בני האדם עומד "מגדל בבל" – המושגים הפנימיים של כל אדם שונים בעומקם ובהבנתם את המושג עליו מדברים.
למשל המילה "אלוהים": לכל אדם יש הבנה שונה לגבי מושג זה, ולכן כאשר אדם א' יבטא את מחשבתיו על אלוהים, הרי שברוב המקרים דבריו יעוררו וויכוח, עקב הבנה השונה עקרונית ומשמעותית בקרב אנשים שונים עם חינוך וניסיון חיים שונה.
כך שניהול שיחה אמיתית, האפשרות להיות ביחד עם משהו ברובד אמיתי, יכולת שיתוף וקרבה אמיתית, במקרים רבים נועדה לכישלון מראש עוד לפני שהניסיון לקשר התחיל.
לכן אנשים רבים כל כך חשים בדידות נוראית בחברה שלנו. הם חשים ובצדק, שלא מבינים אותם, שלא ניתן לתקשר את עצמם באופן השיחה תביא ל"ביחד" עם האחר.
אנשים רבים חשים תסכול וקושי גדול מן הניסיונות לקשר אמיתי ול"ביחד" אמיתי, אך ללא הואיל.
וזאת עקב הפער בין המילה המדוברת לבין התוכן שהאדם נותן לה. תוכן זה של המילים המושגים למילים דומות, הינה המכשול הקומוניקטיבי הגדול ביותר בין בני האדם.
לעיתים אנשים מתווכחים למרות שהם אומרים את אותו הדבר בדיוק, רק שהם משתמשים במושגים מילוליים שונים. ולעיתים אנשים בטוחים שהם הובנו בעומק רב, בשעה שיש תהום עצומה בינם לבין חברם וזאת עקב שימוש במילים ומושגים שמדמה כי כולם מבינים אותם באופן זהה.
דבר זה מתרחש רבות כאשר אדם מנסה לשתף את חברו בחיי הנפש שלו. כי אז המילים והמושגים אינם דקים מספיק כדי להעביר את התוכן הפנימי הדק.

7- השפה , ללא קשר לאיזו שפה, הינה מאתגרת מאוד. עקב העולם הפנימי השונה באנשים המשתמשים במושגים ובמילים דומות, אך עם פרשנות ותוכן פנימי שונים לחלוטין.
וכאן נכנס הצורך שלנו כהומיאופתים העוסקים בתורת האדם ברובד הקיומי העמוק ביותר, לדעת ולהכיר את האדם בשורשיו, בעומקו הראשוני לפני הביטוי הקומוניקטיבי המילולי.
עלינו להימנע מ"להיתפס" במילים שאמר המטופל, כיוון שהן יחסיות ובעלות פרשנות שונה בתוכן מאדם לאדם.
עלינו לדעת מה אומר האדם באמת, למה הוא מתכוון באמת, מהי כוונתו לפני שהשתמש במילים מסוימות.
והקול של האדם, קולו של האדם הינו היסוד העמוק והמידי ביותר, המבטא את מהותו הבסיסית של האדם. ואותו עלינו ללמוד ולהכיר, את תוכנו של הקול ואת החיים שהוא נושא בתוכו.

השיפתניים – labials – מפרויד ועד לשירתו של אלן גינזבורג

 

"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני" (זיגמונד פרויד)

תקופת השיפתניים מתחילה ביום לידתו של פרויד ה5 למאי 1856, ומסתיימת ב1970 לערך, סוף תקופת נערי פרחים בארה"ב, ותחילת הערעור והמחלוקת על גישתו של פרויד, ע"י מטפלים שגדלו על ספריו והתחנכו על תורתו, ולבסוף החלו להוכיח את אי דיוקה ואת חסרונותיה הקליניות.

פרויד הינו האדם המייצג נאמנה את תקופת השיפתניים, הוא היה פורץ דרך ייחודי, ואמיץ לתקופתו. ניסיונו להעמיד את תורתו ותפיסותיו המיניות ברמה של "מדע" החלו בשקידה רבה של פרויד אך לבסוף הוא לא הצליח להוכיח "מדעית" את טענתיו.  דבר המתבטא דרך התרופה: rosmarinus – בא יש ביקורת עצמית גבוהה, צורך להכרה ולהערכה של העולם את הישגיו. וכן דרך התרופה: lavendula – שם יש נטייה לניקיון, לסדר, לעידון ולחושניות עם אופי סטרילי.

ביסוד תורתו ותפיסתו של פרויד עומד העיקרון המיני שבאדם. עיקרון יסוד והנחת יסוד שממנה פרויד בנה את גישותיו הטיפוליות. דבר זה מתבטא היטב במשפחת השיפתניים, כאשר אחר מן התמות מרכזיות של קבוצה זו הינה הביטוי המיני וגירוי המיני המהווה שורש וביטוי התנהגותי לקבוצה כולה. התרופה הבולטת בקבוצה   זו הינה – origanum – שם המיניות הינה החזקה ביותר בקבוצה, ואף הפתולוגית ביותר (עקב גירוי תמידי של אברי המין, האדם נדחף באופן קומפולסיבי לאוננות או לעיסוק מיני ללא יכולת שליטה בדבר)

לפי פרויד האדם ביסודו הינו יצור מיני, חברתי. וכן בשיפתניים המיניות הינה  מוטיב מרכזי אך לא במובן הבוטה כגון: fluoric acid, platina, tarentula, medorinum – אלא באופן מעודן יותר, הקשור לקשר ולדינאמיקה חברתית או משפחתית. תרופה כגון: melisa – משקפת את המיניות של האישה מודרנית, היא סקסואלית, קרייריסטית, מאוד מטופחת, חרוצה, בקיאה בתחומים רבים, סובלת מנדודי שינה עקב רוב הלחץ והעיסוקים. היא בקיאה במה שקורה בעולם ולוקחת בו חלק פעיל. המיניות שלה ניכרת היטב, אך היא לא מרכזית בהוויה שלה. נקודה זו מהווה חידוד לכוונתו של פרויד על הדגשת המיניות, הוא הגדיש אותה עקב היותו פורץ דרך, דבר שחייב אותו להקצנה תפיסתית, כאשר המיניות באה בלבושים רגשיים או תרבותיים נוספים, כמו שניכר ב melisa. שם המיניות הינה חלק ממכלול ולא מוטיב מרכזי.

מוטיב מרכזי בשיפתניים הינו החושניות הסנסואלית החושית. דבר המתבטא דרך הריגוש ברוב התרופות בקבוצה זו. החושניות של השיפתניים אינה באה לידי ביטוי רק דרך מין, אלא גם דרך תחושות גופניות נוספות כגון אכילה, או התמכרויות לתחושה מסמים.

פרויד עצמו היה אדם סנסואלי מאוד, ועישן כ20 סיגרים ביום, דבר שהביא למותו מסרטן הפה בסוף חייו. הוא אף השתמש שימוש ארוך בזמן בקוקאין, בתקופתו הקוקאין רק נחשף למערב ונחשב לתרופה לכל דבר. פרויד היה מחסידי הקוקאין ועודד את מכריו להשתמש בסם זה מתוך תפיסה שהוא בעל יכולת לעודד מחשבה, ריכוז, ומצב רוח מרומם. הוא סבר בתחילה שלסם זה אין תופעות לוואי, אך לאחר כ20 שנות שימוש היה עליו להודות שאין בדברים ממש. יש היום שטוענים שאת רוב חידושיו הוא הגה דרך שימוש בסם הקוקאין.

המהלך אותו החל פרויד,  של לגיטמציה לחופש מיני, שיחרור מכבלים מסורתיים או דתיים, למען בקשה לאושר ולחופש

(הוא היה יהודי אטאיסט שלא החביא ואף התגאה במקורותיו היהודיים – הוא טען על דת  "דת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד-עשר של הדת הוא 'לא תשאל'. " – וראה בא את דרך "הבריאה ביותר לבטא תסביכים מודחקים")

מצאו את ביטויים המלא בתרבות נערי הפרחים של שנות השישים. "נביא" התקופה היה אלן גינזבורג (3 ליוני 1926 – 5 לאפריל 1997) הוא הטיף למיניות פתוחה בכל המובנים, וכן הטיף לשימוש בסמים המייצרים הזיות כגון: lsd מסקלין, פטריות ועוד.  בשיריו עודד והשפיע על דור שלם. הינה דוגמא לשיריו ולסגנון:

יללה ושירים אחרים // אלן גינזברג (מאנגלית: עודד פלד, קשב לשירה)

חֶזְיוֹנוֹת! אוֹתוֹת! הֲזָיוֹת! נִסִּים! אֶקְסְטָזוֹת! צָלְלוּ

בִּתְהוֹם הַנָּהָר הָאָמֶרִיקָנִי!

חֲלוֹמוֹת! סְגִידוֹת! הֶאָרוֹת! דָּתוֹת! סְפִינוֹת מַשָּׂא

עֲמוּסוֹת הֲבָלִים רַגְשָׁנִיִּים!

פְּרִיצוֹת דֶּרֶךְ! מֵעַל הַנָּהָר! צְלִיפוֹת וּצְלִיבוֹת! נִבְלָעוֹת

בַּמַּבּוּל! אוּפוֹרְיַת סַמִּים! חַגֵּי הִתְגַּלּוּת! יֵאוּשׁ!

עָשׂוֹר שֶׁל צְרָחוֹת חַיּוֹת וְהִתְאַבְּדֻיּוֹת! מֹחוֹת! אֲהָבוֹת חֲדָשׁוֹת!

דּוֹר מְטֹרָף! עַל סַלְעֵי הַזְּמַן!

צְחוֹק קָדוֹשׁ אֲמִתִּי בַּנָּהָר! הֵם רָאוּ הַכֹּל! הָעֵינַיִם הַפִּרְאִיּוֹת!

הַשְּׁאָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! הֵם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם! הֵם קָפְצוּ מֵהַגַּג!

אֶל הַבְּדִידוּת! מְנוֹפְפִים בִּידֵיהֶם! נוֹשְׂאִים פְּרָחִים!

אֶל הַנָּהָר! לָרְחוֹב!

תרופה כגון: leounurus cardia  – אם איכות של רגישות אנושית גובהה, צורך ל"רוחניות", משיכה אחר גירויים חושיים עד להצפה רגשית, שממנה עשוי לנבוע פגיעה בלב, ומתח שרירי היוצר נוקשות, תרופה עם זיקה ללב המייצרת פתולוגיות של הלב – מבטא את תקופתו ואישיותו של אלן גינזבורג, שלבסוף קיבל שבוץ מוחי עם שיתוק חלקי עקב לחץ דם לא סדיר, והיסטוריה ארוכה של שימוש החומרים נרקוטיים

 

תקופת השיפתניים מסתיימת כאמור, בזמן בו הפסיכולוגים החלו לערער ולהראות גישות המנוגדות לתפישות של פרויד.  אין הדבר אומר שפרויד טעה. הוא לא  טעה כלל. הוא ביטא נאמנה את ה"פסיכולוגיה" של תקופתו ושל תקופת השיפתניים. לכן צדקתו נכונה לתקופה, ואינה מבטאת בהכרח "אמת" נצחית. דבר זה בה להראות שלכל תקופה ולכל קבוצת צמחים, יש "פסיכולוגיה" שונה עם תיאור שונה של חלקי הנפש.  כאשר המוטיבים הפסיכולוגיים גם הם שונים מקבוצה לקבוצה.  (דבר זה יידון במאמר בפני עצמו)

סיכום: תקופת השיפתניים באה להראות וללמד את נושא המניות. דרך השיפתניים ניתן לראות כי המיניות באדם אינה חלק עצמאי ללא קשר לשאר חלקי המערכת, ואינה אלמנט מרכזי כמו שהכול עליו נישען כמו שפרויד רצה להציע, אלא שהמיניות הינה גורם השזור בחלקים נוספים, בא באינטראקציה עם חלקים נוספים במבנה האנושי. כאשר חלקי המערכת מאוזנים, המיניות מעשירה ומביאה לידי גדילה של רבדים עמוקים ועדינים בנפש האדם, לכיוון של יצירה, ועלייה בדרגות הרוח. וכאשר המערכת אינה מאוזנת על סך חלקיה, המיניות הופכת ל"אנרגיה" המביאה לידי הקצנה העשויה להוביל להרס וחולי במובן הפתולוגי.

 

 

 

rubiales – פואתיים: המהפכה

פואתיים – rubiales המהפכה

"היה ישר וצנוע ולמד כיצד להיות בור, ואז לעולם לא תרמה את עצמך או את האחרים ".
ז'אן ז'אק רוסו

הפואתיים הם קבוצת הצמחים שיצרו את האטמוספרה שאפשרה את המהפכה הצרפתית. כדי שמהפכה תצליח, עליה להביא עימה חדשנות אמיתית, הנוגעת בלב האדם ללא קשר למין וגזע. איכות זו באה דרך המהפכה הצרפתית.

המהפכה הצרפתית היא אחד מנקודות המפנה הדרמטיות והחשובות ביותר בהיווצרות אבני יסוד של התרבות המערבית והעולמית בימינו, שממנה נובעת הלאומיות, הדמוקרטיה והחילוניות. והיא ביטוי לתהליכי שינוי חברתיים, כלכליים, פוליטיים והגותיים עמוקים שהתרחשו בעת החדשה. המהפכה הצרפתית היא הביטוי הדרמטי ביותר של עידן המהפכות ששטף את אירופה מסוף המאה ה-18 והיא מגיע שנים ספורות לאחר המהפכה האמריקאית שגם לה נודעת חשיבות עצומה בעיצוב העולם המערבי ושינוי סדרי המשטר והחברה בו. מהפכה אשר שמה לפניה את החופש וזכות היחיד, למחשבה אישית ולבחירה לאורך חיים אינדיווידואלי.

דרך התרופות המופיעות בקבוצה זו אנו למדים את הדינאמיקה הפנימית שהולידה את התסיסה ואת המרד. כל הפיכה של שלטון ותרבות כרוכים במוות של אנשים רבים, גם בהפיכה הצרפתית המוות היה לנושא כואב. אך תוצאותיה של ההפיכה הצרפתית מהווה את הקרקע לעולם החדש, אותו אנו חיים היום. הם הגו את רעיון זכויות האזרח ושיווין כל אדם. הם היו בראשונים לאפשר ליהודים שיווין זכויות. ההגות הצרפתית נודעת בתבונה הומאנית ומתחדשת של "תקופת הנאורות". דרך רנה דקרט, וולטר וז'אן ז'אק רוסו, מישל פוקו, ז'אן פול סארטר ועד לעמנואל לוינס בן זמנינו. הקו המשותף של ההגות הצרפתית, הינו במחשבה פתוחה, נטייה הומאנית הרואה את הלגיטימיות של האחר לחיים ולדעה שונה.
מכיוון שנושא זה רחב ועצום, לא ניתן לקמט אותו לתוך מאמר. אך בהתבוננות בנפשם של התרופות מן הפואתיים, היצירתיות, העוררות, הגירוי למחשבה, הרצון לחידוש, השמחה למגע עם נושאים חדשים ומעוררים את הנפש, הרי שניתן דרכם להבין לעומק את התסיסה שהביאה לידי מהפכה זו.

אחת מן הדמויות המרכזיות של המהפכה הצרפתית הינו נפוליון בונפרטה. הביוגרפיה שלו הינה תחת ההשפעה של הפואתיים. איש רב פעלים, עשיר בתעוזה ותוכן. עם דמיון פורה יצירתי במיוחד, ולא רק בחזית הלחימה, אלא גם בחזון שהביא עימו, וכן במישורים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.                   מדבריו:

"צריך יותר אומץ כדי לחיות מאשר למות"                                                                                "אל תחכה… הזמן לפעול אף פעם לא יהיה מושלם"                                                                  "מי שאינו מושפע מדמעות אין לו לב"

 

מטריה מדיקה על פי ארבעת הרמות:

"כל אדם חייב להמציא את דרכו" ז'אן פול סארטר

China officinalis:                                                                                                          אנרגיה– תנועה מחזורית מדויקת, מהיר, תזזיתי, חשוף, מגורה.                                                גופני – פתולוגיות עקב איבוד נוזלים. נטייה אנמית. כל התופעות באות במחזוריות קבועה הניתנת לחיזוי.                                                                                                                            רגשי– עולם פנימי עשיר מאוד, רב גוני בתנועה הרגשית, אך עם קושי גדול לבטא את העושר הפנימי. נעלב מאוד בקלות, רגיש ופגיע. מצבי רוח משתנים במהירות.                                                   מנטאלי – מפתח תפיסות עולם אידיאיות, תמימות, נאיביות. מתבסס על יכולות מנטאליות חזקות של יצירתיות, ומעוף. אך תפיסת העולם מעורבת עם רגשות שמפעילות אותו ללא יכולת הכלה.

Chininum sulphuricum:                                                                                           אנרגיה – מחזוריות מדויקת, כמו china – עם נטייה להחמרה בין 10- ל11 בבקר.                        גופני – מערכת העצבים מגורה מאוד, אפקט ספציפי על העצב השמע, טיניטוס, חרשות ספונטנית. סחרחורות המלוות עם בעיות שמע. סוגי נאורלגיות שונים כאשר הכאבים באים בגלים מחזוריים קבועים. רגשי – תגובות רגשיות ללא פרופורציה, בא לעולם עם רגשות חשופים, נעלב בקלות, מרגיש הכול. תפיסת העולם שלו נבנית על רגשות חזקים, מהירים, תגובתיים.                                                  מנטאלי – תאוריטיקן רגשי. נוטה לתפיסות עולם הרמוניות, אידאיות, פואטיות.

Coffea cruda:                                                                                                            אנרגיה – תזזיתי, מהיר, עצמתי, מגורה.                                                                               גופני – מערכת העצבים מגורה ומגיבה חזק, חושים חדים, בעיקר השמע, רגישות עצומה לרעשים ולקולות. הפרעות שינה, עקב רגישות יתר לקולות. דופק לב מואץ באופן פתאומי.                            רגשי – מלא במחשבות, רעיונות, ועוד… אינו יכול להניח ולהרפות מזה, לכן תשוש, עצבני, ועמוס. אינו יכול להירדם עקב עומסי המחשבות והרעיונות. כאשר רוצה להרפות – אז באות כל המחשבות ואינן מניחות. תמיד נראה שמח, פתוח, עולץ… עשוי לפתח "חולי" עקב תגובות יתר בעלות אופי אקסטאטי מנטאלי- תפיסת עולם של יצירת קשר, קומוניקציה, צורך ליצור, לעשות, לתכנן. לרוב נותר ברמת המחשבה ואינו מוריד את תוכניותיו לדרגת העשייה והביצוע.

Ipecacuana:                                                                                                                  אנרגיה – גדוש, חזק, חסון, עוצמתי. מחזורי בתנועה שלו.                                                         גופני – נטייה לבחילות ולהקאות, נטייה אסטמטית המלווה בבחילות. כל סוגי החוליים של תרופה זו מתלווה עם בחילה ורצון להקיא. הצטברות ליחה בריאות המוביל לתחושת בחילה והקאה של ליחה (ant. Tart). תרופה מרכזית להקאות ובחילות בטיפולי כימותרפיה.                                               רגשי- מלא בתשוקות, אך אינו יודע את מה הוא רוצה בדיוק, קצר רוח, אין לו סובלנות, כל דבר צריך שיקרה עכשיו. מתחרט מהר, חש אשמה ללא סיבה, לא ברור לו על מה. חש אי נוחות ואי שקט, קשה מאוד לרצות אותו, יש בתוכו אי שבעיות רצון כל הזמן (calc phos)                                         מנטאלי – מפתח תפיסת חיים עקב כעס ותסכול מודחק, מפתח גישה של עצבות קודרת לאור אי הסיפוק שאין לו מילוי או אפשרות לתמלול. הופך לבסוף לקר ומנותק, אדיש לקרובים לו.

Yohimbinum:                                                                                                               אנרגיה – החמרה בלילה, לפני שינה.                                                                                   גופני – התעוררות מינית חזקה, האזור המיני מגורה מאוד, ללא פורקן (platina – origanum) נפיחות באזור הגניטאלי, אשכים נפוחים. עצירת שתן. גודש. אי סדירות בדופק הלב, החזה מרגיש גדוש.       רגשי – מגורה ואינטנסיבי, אי שקט ומהיר תגובה. מצב זה מוביל לתגובה של רעד בכל הגוף.       מנטאלי – חזק וחיוני, צריך גירויים חזקים. מפתח מערכות יחסים המבוססות על תשוקה מינית.

"חקר האמת היה לי לתועלת רבה יותר מאשר קריאתם של ספרים, או שיחה עם אנשים מלומדים" רנה דקארט

לועניים – scrophulariales – חלק ב', על מקומו וזווית עולמו של הנכבש

"אני מאמין בקיומו של כוח יוצר ביקום הזה – כוח שהוא הבסיס והמהות של כל המציאות, ושאין להסבירו במונחים מטריאליסטיים. ההיסטוריה, בסופו של דבר, מונחית בידי הרוח, ולא בידי החומר… כאשר אין לקהילה הנהגה אלוהית, כאשר אין לה סדר מוסרי מוחלט, אין לה גם שום עקרונות קבועים ובלתי משתנים; לפיכך כמעט כל דבר – כוח, אלימות, רצח, שקר – הוא אמצעי מוצדק כדי להגיע אל "הארץ המובטחת". רלטיביזם מהסוג הזה מעורר בי תיעוב"                 (מרטין לותר קינג)

שלושת משפחות צמחים אלו שייכות לסדרת ה"לועניים" (scrophulariales) עליהם נכתב במאמר הקודם. קבוצה זו מחלוקת לשני חלקים – על הראשונה נכתב המאמר "לועניים –scrophukeakes –היסטוריה". במאמר זה ניתן סקירה על החלק הראשון של הקבוצה. חלק זה מתאר את הכיבוש הקולוניאלי של ארצות אירופה את היבשות השונות, יבשת אמריקה ב1492, ומנקודה היסטורית זו, מתחיל תהליך הכיבוש האירופי את היבשות אותן מאכלסות תרבויות שבטיות מן הטור הראשון. למעשה כל התרבויות שנכבשו על ידי הקולוניאליזם האירופי, שייכות לתרביות שבטיות מטור ראשון. תרביות מטור שני כגון סין, לא נכבשו. ה"לועניים" מתארים את התרבות האנגלית האריסטוקראטית, את בית המלוכה האנגלי, את הכיבוש הקולוניאלי ואת מבוקשו… כוח, עמדה, ממון, כיבוש טריטוריאלי לשם בזיזת משאבים ממקומות שונים בעולם, שיעבוד ועבדות של כוח אדם לצורכי כוח עבודה זול, ועוד.

משפחות הצמחים אודותם נכתב במאמר זה, מתאר את צידו השני של המטבע, הצד של האדם הנכבש, התרבות הנכבשת.. מקום זה קשה והרסני. תרבויות מטור ראשון (תרבות השבט והחיים במיזוג עם הטבע) כאשר הן פגשו התרבויות של טור שישי (תרביות אירופה) הן היו ללא כלים וללא שום אמצעי הגנה. התרבות הכובשת הייתה אכזרית, חדה, ארכיטיפית, גסת רוח כלפי מה שאינו כמותה, שיפוטית וחד מימדית כלפי הנכבש. לתרביות טור ראשון לא היה שום סיכוי לעמוד מולן, והן קרסו… חלקן נעלמו… חלקן שרדו כשבר כלי..כולן סבלו שבר איום שעדיין לא אחלים.. תרביות אלו עברו השמדה סיסטמית על ידי האדם הלבן, וחוו שואה שאין לה מספיק הדות בעולם המערבי, שכן העולם המערבי בנוי על החורבות שלהן (כגון ארה"ב הבנויה על החורבן של התרבות האינדיאנית)

מן הזווית ההומיאופתית: כמעט ולא נותנים תרופות מקבוצות אלו, הן קבוצות זנוחות ונשכחות.. ואין שמים לב עליהן… בדיוק כמו ובדומה לטבע האנושי שאינו רוצה ולא מעוניין לדעת ולראות את צידו של המנוצח, המושפל, הנכבש והמשועבד…. האדם באופן טבעי עוצם עין מן המראות הקשים, לטובת המשיכה לכיוון ה"גלוריפיקציה" של המנצח, החזק, הבוהק, השנון ועוד.. קבוצות אלו אינן נראות בקליניקה כשיקוף לקבוצות צמחים המבטאות את מקומו של האומלל והנכבש.

יש זיקה פתולוגית השזורה בקבוצות אלו:                                                                                   1- הכבד: הכבד נפגע באופן אורגני, האיבר עצמו נפגע, דרך טפילים הגורמים לנזקי תפקוד לאיבר. כל טפיל המסוגל לחדור למערכת, מסוגל כך עקב אי הגנה, חולשה ולכן לנחדרות של האורגניזם על ידי הטפיל. הכבד נחדר על ידי הטפיל, כיוון שאין למערכת יכולת הגנה ודחייה של אורגניזם לא רצוי..        2- כלי הרבייה: יצירה של ציסטות או גידולים באיברי הרבייה, עם נטייה לכיבים באיברים אלו.              3- כיבי עור קשים (סיפיליטיים) קבוצות אלו הן סיפיליטיות באופיין, דבר המלמד על ההרס על לעובי הקורה של התרבות המקומית שנכבשה על ידי האדם הלבן.

תוצאות הכיבוש של האדם הלבן, הביא לידי הרס המבנה של התרבות השבטית, וגרם למוות רב ואובדן של ידע תרבותי עצום, ומכאן הנטייה הסיפיליטית (נטייה סיפיליטית- משמעותה – הרס הרקמה עצמה) של קבוצות צמחים אלו. לכן דרך קבוצות אלו ניתן להבין ולראות את התוצאות של העולם הקולוניאלי, ואיזה סוג של הרס וחורבן הוא אותיר בעקבותיו.

"החוק העתיק של עין תחת עין מותיר את כולם עיוורים. הוא אינו מוסרי מכיוון שהוא מבקש להשפיל את היריב במקום לרכוש את הבנתו; הוא מבקש להשמיד במקום לשנות. האלימות אינה מוסרית מכיוון שהיא משגשגת על שנאה במקום על אהבה. היא הורסת את הקהילה והופכת את אחוות בני האדם לבלתי אפשרית. היא מותירה את החברה בחד-שיח במקום בדו-שיח. האלימות נגמרת בכך שהיא מביסה את עצמה. היא יוצרת מירמור אצל הניצולים ואכזריות אצל המחריבים."                  (מרטין לותר קינג)

עיון במטריה מדיקה של הקבוצות הבאות, חושף את החוויה של ה"נכבש" ואת עולמו הנחרב. דרך העיון בצמחים, ודרך החוויה שהצמח מבטא, ניתן להבין ולראות את התוצאות הסופיות של מהלך הכיבוש על הנכבש, וכיצד הנכבש הגיב לכובש. הינה התרופות ומה שהן משקפות דרך הצד הקליני שלהן:

1- משפחת הקוציציים

1- andrographis paniculata – אנרגיה – חולשה                                                                 גופני – המערכת רגישה לפרזיטים ולטפילים, אשר חודרים לעומק האורגניזם, הכבד ניזוק מטפילים, בעיות כבד עמוקות מאוד, ניוון בכבד כאיבר.                                                                           רגשי – חשוף וחלש, קל לחדור אותו ולגרום לזעזוע עמוק, הזעזוע מתחיל רגשית ועובר מיידית לסומטיזציה גופנית בעיקר במערכת הכיס מרה וכבד.                                                                 מנטאלי – חלש, נשבר בקלות – אך מראה חזות חזקה.

2- hygrophilia spinosa – אנרגיה- לא יציב, ירידות מהירות של ויטאליות                                 גופני- נטייה לבעיות עור עם רגישות מיוחדת לטפילי עור, פטרת עור. חולשת כבד – הכבד נוטה להיפגע מטפילים. כליות חלשות.                                                                                                     רגשי – חש חרדה ואי יציבות מעצם המגע עם העולם.                                                             מנטאלי – הולך בעולם עם תחושת איום כמו שסוף העולם קרב.

3 justica adhatoda– אנרגיה – רגיש ומשתנה מהר עקב שינויי אטמוספרה                          גופני- רגישות בכלי הנשימה העליונים, אלרגיות לאבק ושינויי מזג אוויר, נטייה לשיעול כרוני שהסתבך לאחר מחלה אקוטית.                                                                                                        רגשי- רגיש ולא מוצא את מקומו בחברה, ניפגע בקלות וחש קושי להגן על עצמו ביחסים חברתיים מנטאלי- העולם מסוכן, העולם עשוי הרוס אותי, אני חלש ורגיש.

 

2- משפחת הזיתיים

1- chionanthus virginica – אנרגיה – מחזוריות קבוע של עליה וירידה, אי שקט כללי.                  גופני – כאבי ראש שהם תוצר של כבד לא מאוזן ותהליכי עיכול לא יציבים. כאבי הראש הם תוצר של אי איזון זה. תרופה לכבד.                                                                                                       רגשי – bilious nature – עצבני, מתוסכל, ממורמר, רגשות נגטיביים.                                         מנטאלי – תגובות חריפות ומהירות מתוך תחושה של איום וצורך להגנה (merc sol)

2- fraxinus Americana – אנרגיה – תחושת כובד, וקושי בתנועה. לאות עמוקה.                           גופני – זיקה מיוחדת לרחם, ואברי הרבייה נשיים. תרופה לגידולים, פיברומות, ציסטות גדולות וקשות ברחם (aur mur nat)                                                                                                       רגשי- אישה שדיכאה את הנשיות שלה לטובת חיזוק הצד הזכרי. אישה זיכרית וחזקה, עם תחושת המחיר הכבד שיש עליה לשלם על הוויתור על הצדדים הנשיים שלה.                                      מנטאלי – נוקשות, מחויבות למשימה, תחושה שהחיים תלויים בהיותה חזקה כדי לשרוד.

3- fraxinus excelsior – אנרגיה – כבדות, נוקשות, קושי בתנועה. תחושת מגושמות כללית.           גופני – נטייה לבעיות פרקים, דלקות וניוונים בפרקים. נפיחות בבלוטות הלימפה, גם הן נוקשות. תחושה שהגוף מכווץ.                                                                                                                  רגשי- אדם מחויב, מגויס למשימה. אחראי. תפיסות נוקשות וזכריות של עשייה ומחויבות עמוקה למה שעוסק בו. סגורים וקושי לבטא רגשות או לדבר בכלל על מה שקורה להם. נוקשות תפיסתית.

4- olea europea – אנרגיה – עייפות ותשישות של "מחלת היאפים", קושי גדול להשתקם לאחר שפעת קלה.                                                                                                                      גופני – אלרגיות אביביות (alium cepa) רגישות לעץ הזית.                                                        רגשי- רוצה שלום אך לבסוף נלחם, אידיאליות גבוהה שאינה פוגשת את המציאות, הכוונה והתוצאה תמיד שונה. קונפליקט לאור תנועה זו.                                                                                 מנטאלי – תפיסה נוקשה ואידאית של המציאות, עם מוכנות פנימית לשלם את המחיר ולהתעמת עם כל מצב שהאידאה מחייבת.

3- משפחת הביגנוניים

1- jacaranda caroba –אנרגיה – חולשה, לאות.                                                                  גופני – כיבים על פני העור (סיפיליטיים) זיקה לראומטיזם עם בחילות בבקר, הפרשות צהובות צמיגיות. פגיעה בכלי השתן והמין הזכרי (ניוון סיפיליטי)                                                                        רגשי – תרופה סיפיליטית ולכן אי שקט והחמרה בלילה בכל המובנים.                                       מנטאלי – חש שהעולם הורס אותו, העולם נראה לו כמו כובש שמבקש להכחיד אותו.

2- jacaranda gualandai – אנרגיה – החמרת לילה, תרופה סיפיליטית. חולשה וירידה וויטאלית גם במשך היום, קושי להניע את עצמו לעשייה.                                                                            גופני – נטייה לכיבים עמוקים על פני העור או בתוך הגוף בעיקר באיברי המין. נטייה לפגיעה בגלגל הראיה. שלשולים כרוניים.                                                                                                   רגשי – חש פגוע ומותקף, חש ללא יכולת הגנה,חש שהעולם סביבו הינו אכזרי, קשה, כמו כובש אכזר. מנטאלי – גישה סיפיליטית, האדם הולך בכיוון של הרס עצמי.

"אהבה היא הכוח היחיד אשר יכול להפוך שנאה לחברות." (מרטין לותר קינג)

על ה- Repertory – תמצית ה"תופעה האנושית"

 

על ה- Repertory ככלי עבודה בסיסי של ההומיאופת

1. מהו הרפרטורי

סמואל האנמאן עצמו לא עבד עם רפרטורי. אין באורגנון אף לא רמיזה אחת לנושא העבודה מול רפרטורי. הדגש שהאנמאן שם בלקיחת מקרה הוא על הבנת החולי באדם (מהי הדינאמיקה של המחלה), על הבנת האדם והמבנה המולד או הנרכשת שיש לו (מיאזמות, או אורחות חיים המאפשרים את הופעת החולי), ועל ידע של מטריה מדיקה (ידע על תרופות, על טיבען, כוחן לרפא מחלות ע"פ הסימפטומים הייחודיים שיש בתרופות אלו). האנמאן מסכם את נקודות אלו בפרגרף 71 באורגנון.

כך שרפרטורי הינו מהלך שהתפתח בשלבים מאוחרים להאנמאן עקב הריבוי העצום של הסימפטומים והצורך לארגן אותם בסדר הגיוני, נגיש וקל לחיפוש ולעבודה. סידור הרפרטורי החל בדור השני להאנמאן על ידי הומאופתים כגון כג'יימס טיילור קנט, וויליאם בוריקה, אלן ועוד. אף שאותם ראשונים שהחלו במלאכה זו לא שכחו ולא עצמו עיניהם מכללי היסוד אותם תיאר האנמאן באורגנון, אירגון הסימפטומים נעשה להכרח על מנת ליצור סדר בכמות המידע הגדול ועל מנת שידע לא יאבד.
עקב קלות השימוש ברפרטורי (לעומת הצורך ללמוד בעל פה מטריה מדיקה) קרה כך שבמרוצת הזמן העקרונות הבסיסיים שלימדם האנמאן החלו להישכח, ועוד בימיו מצאנוהו רוטן ומעביר ביקורת נוקבת על אנשים שלוקחים את הרעיונות שלו ומשתמשים בהם לא כיאות. (הערת שוליים 138 באורגנון)
האם האנמאן עצמו היה מתנגד לעבודה מול רפרטורי כפי שנלמד מאז ימי קנט? אני אינני חושב שהוא היה מתנגד לזה, אך לשכחה של העקרונות אותם הדגיש, לזה בוודאי שהיה מתנגד. רצונו הברור היה שהמטפל יבין היטב את החולי, את האדם ואת התרופה. כלומר על ההומיאופת לפי האנאמן להעמיק את הידע שלו בשלושת תחומים אלו, ולא לחפש חלופות שנועדו לקיצורי דרך.

2- הרפרטורי כיום – רפרטורי המשקף את החוויה האנושית

הרפרטורי כמו שהוא היום מרכז בתוכו את כל מה שידוע כסימפטומים מתוך הפרובינג ועל בסיס החוויה של ה"נסיינים" פלוס סימפטומים מוכחים שהוספו מתוך מקרים שהתרפאו. כך שהרפרטורי הינו למעשה ריכוז החוויה האנושית על כל סוגיה וגווניה. הרפרטורי מרכז לתוכו את החוויה האנושית המדויקת והמדודה, ואם מעוניינים בהבנה לגבי מיהו האדם ומהי חווית היסוד של האדם בכל רמות התפקוד האנושי, הרי שהרפרטורי מלמד ומשקף את עומק המציאות האנושית על כל רבדיה. נקודות כגון יחסי גוף נפש, התמרה של מצבים פתולוגיים מרגש לגוף או מרובד גופני אחד לאחר, משמעויות שונות של החוויות הרגשיות או המנטאליות והקשרן לרבדים החברתיים, הזוגיים או המיסטיים\רוחניים. אין אספקט ולו אחד שאינו מופיע ומקבל את מקומו בתוך הרפרטורי. כך שהרפרטורי מהווה את התמצית של החוויה האנושית.

עולה מכאן מסקנה ראשונה, שמכלול התרופות המופיעות בתוך הרפרטורי אף הן מהוות את היחס הנכון והמדויק של החוויה האנושית. לכן תרופה כגון Sulphur – שהיא ה"גדולה" ביותר בהופעתה ברפרטורי, היא התרופה החשובה לאדם בתהליכי ההתפתחות שלו. ומכאן שמצב בו הומאופתים מודרניים אינם רואים בתרופה זו תרופה רלוונטית לזמננו מסיבות שונות – מצביע על אי הבנה בסיסית בחומר הנלמד…
אהיה יותר ספציפי – היחס הנכון של מה שנראה בקליניקה היומית חייב להיות זהה לתרופות כפי שהן מופיעות ביחס הסימפטומים שלהם ברפרטורי. תרופה גדולה חייבת להיראות תכופות ואילו תרופה קטנה כגון Myristica – תופיע לעיתים נדירות בקליניקה היומית. יחס זה נכון לכל התרופות ה"חדשות" היוצאות חדשות לבקרים וגורמות לבלבול רב עקב ה"פרופגנדה" שהן מקבלות דרך חשיפה מהומיאופתים נחשבים. באמת, הכלל של יחס התרופות ברפרטורי הוא זה שצריך שיוביל את מחשבת ההומיאופת לגבי עד כמה תרופה רלוונטית ולאיזה מצב!

לסיכום: סטטיסטיקת התרופות שמקבלים המטופלים בקליניקה ההומיאופתית, חייבת להיות זהה לגודל הופעתה של התרופה ברפרטורי.

3- משמעות סימפטומים ברפרטורי – תמצית החוויה האנושית

כיוון שהחוויה האנושית מתוארת לכל פרטיה בתוך הרפרטורי, יש לבחון היטב את משמעות הסימפטומים, שכן הם טומנים בחובם יותר ממה שנראה לעין בראייה ראשונית. למשל: הסימפטום "פחד מחושך" בפרק ה- Mind – ההיבט הברור הוא אי יכולת לשהות בחושך, אך מהי המשמעות של חושך לאדם? מה בוקע ממנו רגשית? ובמה הוא נזכר בעת היותו בחושך? האם אור מקל על חווית הפחד? דבר זה משקף כי האדם אינו יכול לשהות עם עצמו, בכל פעם שהוא נעצר וחש עצמו, זוהי עלולה להיות עבורו "חווית חושך". האור מאפשר מגע, החושך מוביל את האדם פנימה. לכן החושך מהווה כלי להתכנסות של האדם לתוך עצמו. כאשר תהליך ההתכנסות של האדם מעורר אי שקט או פחד, הרי שזה "פחד מן החושך".: החושך הינו למעשה מפגש עם תכנים מודחקים, או לחילופין שלב התפתחותי של מפגש עם רובדי נפש בתוליים שמעולם לא קבלו תשומת לב. לכן בהיבט זה, ה"חושך" הינו שלב התפתחותי בדרכו של האדם. על ההומיאופת לזהות את משמעות החושך בעבור האדם, וכן להבין ברובד העקרוני מה זה "חושך", וזאת כדי לדייק את התרופה וכן על מנת שידע מול מה הוא ניצב כמטפל, וכיצד כדאי לכוון את המטופל באופן מדויק יותר שיהווה כלי שרת לאבולוציה של המטופל. ובוודאי שיש עוד לברר על התכנים המתעוררים בחושך אצל המטופל, שכן התוכן העולה הוא זה שירמוז על התרופה הרלוונטית באבחנה המבדלת של התרופות המופיעות בתוך הרובריקה.

 

4 – עבודת הרפרטוריזציה ולימוד רפרטורי – ה"דרך"

מכאן שמוטלת על ההומיאופת עבודת עומק, עליו לעצור בכל סימפטום ולהבין את המציאות האנושית שהסימפטום משקף. עליו להבין את שני צדי המטבע של הסימפטום, האחד של החולי והשני המתאר את מקומו ההתפתחותי של האדם. למה הכוונה ב"מקומו ההתפתחותי"? נניח שאדם בא לקליניקה שאומר שהוא "מואר" או "נביא" או "משיח". על סמך מה נקבע שהוא חולה או הוזה וזקוק לאישפוז יותר מאשר לתרופה הומאופתית? כיצד נדע לזהות באדם שאולי הוא בדרך הנכונה בשלב ההתפתחות שלו, אבל קרה משהו שחסם או שיבש את נפשו והמטפל נמצא שם כדי לעזור ולהוציא את הקושי והחסימה – אשר באים לידי ביטוי בסימפטומים הנפשיים. אם כן, את ההבנה לגבי מקומו ההתפתחותי של האדם בזמן נתון ניתן להגדיר ולהבין דרך ההבנה של הסימפטומים עליהם המטופל מדווח, ומשמעותם – וזהו אף אספקט נוסף לצורך של ההומיאופת בדרך הלמידה שלו את הרפרטורי: על לימוד הרפרטורי להפוך ל"דרך" עבור ההומיאופת עקב היותו מזהה, מגדיר, מדייק, ומזקק תחנות של התפתחות, שיש וגם הוא עצמו, ההומיאופת, יידרש לעבור דרכן, דבר שיקל ויעזור לו בדרכו.

סיכום: לימוד הרפרטורי מהווה כלי למידה על "תופעה האנושית". מכיוון שמטפל עצמו שייך גם הוא לתופעה זו, עליו להשקיע עומק לימוד מיוחד ברפרטורי למען הבנת עצמו, ולמען הבנת עולמו האישי.

לועניים – scrophulariales – היסטוריה

מגמות היסטוריות בתקופת הלועניים

1- הכיבוש הקולוניאלי, מתחיל עם האימפריה הספרדית וממשיך עם הקולוניאליזם האנגלי. בתקופה זו קיימת תחרות ומלחמה בין מדינות אירופה על משאבים וכיבושים טריטוריאליים. לבסוף האימפריה האנגלית "מנצחת" וכובשת את רוב האזורים של אפריקה, אוסטרליה, הודו וארה"ב.
2- הפוריטניות הכנסייתית – תנועה דתית נוצרית שהתפתחה במאה ה־16 ובמאה ה־17 באנגליה השייכת לזרם הפרוטסטנטי, ולאחר מכן גם בניו אינגלאנד ארצות הברית וביקשה "לטהר" את הכנסייה הקתולית.
התנועה דגלה באורח חיים סגפני ופשוט, באיסורים מחמירים ושמירה קפדנית על מצוות הדת יחד עם החדרת גישה דתית לכל תחומי החיים. הפוריטניות התבססה על התפישה, שכתבי הקודש הם הבסיס הבלעדי לנצרות וכי מותר לפרש את התנ"ך פירוש אישי.
הממסד האנגליקני הכנסייתי והכתר רדפו את הפוריטנים, ורבים מהם היגרו בשל כך לאמריקה. הם התרכזו במסצ'וסטס, שם הוענקו זכויות פוליטיות לחברי כנסייה זו בלבד כדי להבטיח את שלטון אמונתם. הפורשים ממנה הוגלו ויסדו מושבות חדשות. הסתמכות הפוריטנים על האמונה האישית ועל זכות המאמינים להתאגד בקהילות דתיות עצמאיות גרמה במרוצת הזמן להתפלגות התנועה לכיתות רבות ולהתפתחותה של סובלנות דתית והכרה בפלורליזם רעיוני.
3- מיסיון – (שליחות) המיסיונרים. למרות שהנצרות מראשיתה הביאה עימה את הגישה המיסיונרית דרך פעולות השליחים לארצות אירופה ולמצריים השכנה, הרי שבתקופת ה"לועניים" המיסיונריות הנוצרית קבלה משנה תוקף מכריח ומאלץ, ומשנה את הדת של כל המקומיים אותם הם פגשו לנוצרים מוטבלים. בימי פאולוס ראשון השליחים, הייתה סובלנות יחסית אולי עקב היותו חלש מול העולם שהיה עם התנגדות ראשונית קשה כנגד הנוצרים הראשונים, אך המיסיונרים של המאות ה- 15, 16, 17 – היו תקיפים, מאלצים, אלימים, כובשים ובמקרים רבים לא הותירו שום ברירה למקומיים אותם פגשו. כדוגמת החדרת הנצרות לאפריקה, וכן הניצור של השבטים האינדיאניים בארה"ב ובדרום אמריקה, ועוד…
4- העלייה של האימפריה הבריטית ככוח מוביל בעולם. (המאה ה- 16, 17, 18) הן מן הבחינה של טריטוריות לכיבוש והן מן הזווית של תרבות והחלת התפיסות הבריטיות באזורי הכיבוש. חלק מן העוצמה הבריטית נתן ואיפשר את המהפכה התעשייתית שבאה בעקבות החלת האימפריה הבריטית והגישה האריסטוקראטית, מלכותית, אינטלקטואלית שהביאה עימה.

מטריה מדיקה באופייה של התקופה המקבילה

Digitalis purpurea
1- אנרגיה: עייפות וחולשה כללית, האנרגיה של האדם מושפעת מיידית מאי נוחות בלב, דופק לב לא סדיר הגורם לאחר מכן לחולשה עמוקה.                                                                                       2- זיקה גופנית: לב – נטייה לדופק לב איטי במיוחד, 40 בדקה, הלב נוטה להתקשח, תחושה שתנועה גורמת להפסקת פעילות הלב ולכן רוצה לשכב ולא לזוז (ההיפך מgelsemium – שמרגיש שאם לא יזוז הלב יפסיק לעבוד) . כבד- נטייה לצירוזיס וחולשת כבד כללית. פרוסטטה: נוקשות של הבלוטה ונטייה לדלקות.                                                                                                                                       3 – רגשית: עצבות ודכדוך ארוכי טווח. עגמומי, מכונס, חש חרדות מן העתיד ומוות מדום לב.                4 – מנטאלי: מפתח נוקשות, האדם חש שהוא צריך להראות חוסן וחוזק, קושי לחוש עצמו חלש, ולכן מפתח גישה עניינית "צבאית", של אדם פרגמאטי.

התרופה מבטאת את האיכות האנגלית של התקופה הקולוניאלית, אנשים חזקים, מכונסים, רגישים, עם משמעת חזקה ונאמנות לכתר, אשר מפתחים יכולות עשייה ופיקוד על מערכות כיבוש וניהול שלהם. בתוכם יש רגש אינטנסיבי, אך הוא מדוכא, אינו מבוטא, ולכן יש תגובות של עומס רגשי שאינו בא בקונטקסט הנכון.

Euphrasia officinalis
1- אנרגיה: תרופה מאוד אלרגנית ולכן, תגובות מהירות לעונות בעיקר באביב, התגובות מהירות, רגישות גבוהה ותחושת חוסר הגנה. כמו שהוא חשוף בעת התקף אלרגיה.                                           2- זיקה פיזית: העיניים הינם אזור הזיקה של תרופה זו, הפרשות שורפות, צהובות. העין אדומה צורבת ודומעת. כמו כן התרופה מפתחת תמונה אלרגנית רחבה יותר דרך נזלות כמו מים, וגירוי בגרון ובאף                                                                                                                                          3 – רגשית: אדם רגיש, סנסטיבי לסובב, מושפע בקלות, קל לו לאבד את המרכז שלו עקב ההשפעה של גורם חיצוני.                                                                                                                              4- מנטאלי: מפתח גישה של מגננה, אי ביטחון, ודרכים להגנה לשם תחושת ביטחון כגון צבירה של חומר, תרופות, בית ועוד… מזווית אחרת – הוא מפתח חוסר עניין, אדישות, וניתוק מן הסובב, הוא נראה כמו אחד שלא איכפת לו כלום, שזוהי דרך נוספת להתמודדות עם רגישות היתר המובילה למצב של "חשיפה".

דרך תרופה זו מתבטא מצבם של הלאומים והשבטים השונים שאורח חייהם שונה לאורח חיים נוצרי בכוח או ללא רגישות וכבוד כלפי ההיסטוריה שלהם, לכן התרופה מלמדת על הרגישות, החולשה, היותם מושפעים בקלות, ללא כוח להגנה עצמית…

Gratiola officinalis
1- אנרגיה: יש לתרופה עוצמה, אך האדם מאבד אותה מהר. כתוצאה מתחושות של מתח וקונפליקט הוא מאבד מהר את חוסנו וחש עייפות, כבדות ולאות עמוקה.                                                             2- זיקה פיזית: מערכת העיכול, שלשולים ואי עיכול, יציאות בצבע ירוק- צהוב, צמיגי, נוזלי. צד נוסף של התורפה: גירוי תמידי של אברי המין, דבר המוביל לנימפומאניה.                                                     3- רגשית: התנשאות, יהירות, חש עצמו מיוחד נישא על האחר, נעלב מאוד בקלות, הכבוד שלו נפגע בקלות כאשר לפי תחושתו לא התייחסו אליו בהתאם לערכו. קונפליקט פנימי עמוק הגורם לירידה בכל התפקודים שלו, נוטה לחוש בתוך קונפליקט. וקושי גדול לנוע מזה הלאה ולקבל החלטות.                            4- מנטאלי: מפתח גישה יהירה של "אני הכי טוב, הכי יודע, אני המובחר שבאדם" (platina) מפתח גישה "דתית" שנותנת צידוק למעלתו.

דרך תרופה זו באה לידי ביטוי התקופה הפוריטנית הנוצרית שראתה לעצמה דרך לטיהור האמונה, ראתה עצמה כנעלה על החוטאים, אך יצרה במקביל את הלהט היצרי המודחק שהוביל לקונפליקטים רבים בקרב המאמינים, שכן המיניות הייתה לרובד הראשון אותו יש "לחסל" בקרב המאמינים.
צד אחר של התרופה הינה הגישה המתנשאת המיסיונרית על פני הילידים, "הם עובדי עבודה זרה, שיש להציל אותם, ולהופכם לנוצרים נאורים".

Scrophularia nodosa
1- אנרגיה: חשים עייפות – וכבדות.                                                                                                2- זיקה גופנית: נטייה למוקשות של בלוטות הלימפה, תרופה ל"הודג'קינס".                                    3- רגשית: כעס מודחק, הכעס מודע לאדם אך אין אפשרות לבטא את העוצמה של הכעס. הרגשות חזקים ועוצמתיים. הרגש הדומיננטי בתרופה הינו הכעס.                                                                   4- מנטאלי: מפתח גישה של "התנגדות", צריך להילחם, להתנגד למשהו כדי להתגונן מפני דבר מה קשה מאוד. החוויה של האדם במצב זה, הינה שהחיים קשים ויש בהם מאבק תמידי מול משהו גדול בהרבה ממנו.

דרך תרופה זו ניתן לראות את המאבק של הכיבוש הקולוניאלי, את מטרתו "לנצח" את המרחב הבלתי אפשרי של יבשות חדשות ואת מה שהן מציעות כמשאבים. את הנטייה הלוחמנית של האנשים שיצאו לכיבוש, או כיבוש גיאוגרפי או כיבוש דתי מיסיונרי.

Verbascum Thapsus
1- אנרגיה: החמרה בין 4 בבוקר ל4 אחה"צ, שינויי טמפרטורות, תמיד הופעה של סימפטום באותה השעה, החמרה בחום.                                                                                                                2- גופני: זיקה לשיתוקים בעצב בפנים (פציאליס, טריגמינל נאורלגיה) בעיקר בצד שמאל של הפנים, כאבי עצב חשוף, בא מהר ומופיע בגלים איטיים של עוצמת כאב משתנה.                                             3- רגשי: תזזיתי, תחושה של דיכאון ודכדוך, חווית כאוס פנימי. נוטה להתייאש מהר ממטלות ומשימות שלקח על עצמו.                                                                                                                         4- מנטאלי: מפתח גישה "צעירה" – תזזיתית ונעה במהירות מעניין לעניין. אך לא עקבי ולא מתמיד.

דרך תרופה זו משתקפת ההתרגשות של אנשי המיסיון בדרכם לארץ לא נודעת וכן של אנשי הממלכה בדרכם לגלוי של עוד מקומות טריטוריאליים שעדיין לא ידועים.

ה"לוגניים" – המנוע שמאחורי תקופת הרנסאנס האירופאי

זוהי תחילתה של תקופת הרנסאנס (לידה מחדש , התחדשות). למעשה תקופה זו מראה את ניצניה הראשונים במאה שקדמה דרך ה"סולניים", שדרכם נוצרת פריצה ללא מעצור – דבר חדש שעד כה היה פוטנציאל בלבד פורץ בעוצמה ללא כל יכולת להדחיק אותו או לנתב ולבקר. ב"סולניים" מתחיל תהליך של יציאה החוצה של תכנים החייבים לבוא לידי ביטוי.

דרך התרופה ההומיאופתית רואים את הצד הפתולוגי של התכנים שהודחקו. אך דרך הצד הבריא של התרופה, רואים את איכותו של הדבר הרוצה וצריך להתממש. לכן יש לראות כל תרופה בשני צידי המטבע: צד אחד הוא החולה ואילו השני הוא הבריא.

הסולניים הם קבוצת מעבר בין ימי הביניים המתחילים ב450 לספירה, לאחר שהעולם הנוצרי מחזק את כוחו בשלטון במרכזיים החשובים של התרבות. אז מתחילה התקופה המכונה ימי הביניים שהיא ביניים בין העולם העתיק לעולם החדש. העולם החדש מתחיל במלוא עוצמתו דרך ה"לוגניים". כאשר ב"סולניים" יש את הפריצה הראשונה, והיא חזקה, אלימה, ועדיין לא ברורה בכיוון שלה. ב"לוגניים" הרנסאנס מתחיל באיטליה משם לכל רחבי אירופה.

תקופת הרנסאנס הינה כשמה: לידה חדשה, התחדשות. התרבות האירופאית, ואחריה העולם כולו עובר תהליך של יצירתיות בכל תחומי החיים, למן האומנות והשירה, דרך הארכיטקטורה ובניית ערים, דרך חידושים כגון המצאת הדפוס, חידושי מדע, מתמטיקה, אסטרונומיה ועוד… בכל תחומי החיים, כן גם תפיסות פילוסופיות מהפכניות לזמנן שהביאו לגישות חברתיות ולכן לתפיסות סוציאליות של ניהול חברה או צורות שלטון חדשות. כך שתקופת הרנסאנס הינה תקופה המביאה עימה מהפכה אמיתית בכל סגנון המחשבה, מן האומנות כביטוי לנפש האדם ולמקומו, ועד לניהול חברה באופנים אחרים שנותנים ליחיד מקום לביטוי ומקום לאינדיווידואליות, דבר שלא היה עד לנקודת זמן זו.
דבר נוסף שאף הוא עצמו חלק מתקופה זו, הינו תהליך הנדידה, גילוי הארצות והכיבוש שלהן על ידי מגלי עולם. כגון פרדידננד מגלן (שהקיף את העולם במסע אוניות) או כריסטופר קולומבוס (מגלה יבשת אמריקה). תקופת ה"לוגניים" מתאפיינת בהתפשטות, ורצון לגילוי וכיבוש של אזורים לא ידועים, דבר שאף הוא הצליח עקב חידושים ופיתוחים בעולם הספנות כגון מצפנים, ויכולת לתאר נתיבי שיט.
נקודה חשובה להתבוננות בתוך תהליך הרנסאנס האירופאי קשורה בעובדת הקושי של הישן לקבל את החדש והמלחמה הנוקבת של הכנסייה (הכס הקדוש) בכל דבר או בכל גישה שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסות הדוגמטיות של הכס הקדוש. כל אותם היוצרים החשובים שבאו לאנושות בתקופה זו נתקלו באיום הישיר של אפשרות להכחדה מצד הכס הקדוש.

תקופה זו הינה שייכת לאדם היוצר, האדם הפרטי אינדיווידואלי החושב בזכות עצמו, מבין ומחדש כפי דעתו. זוהי תקופת פריחתה של האינדיווידואליות. אך לכנסייה בתקופה זו הייתה בעיה מול כל שטף היוצרים הללו ונוצר קונפליקט עמוק, שהוביל לחרדה, או לחרמות כלפי אותם יוצרים ומחדשים. למשל ניקולס קופרניקוס (1473- 1543) שהביא תורה חדשה לזמנו בה טען את מה שהיום מובן ולא צריך הבהרות כלל, שהעולם סב סביב השמש, וכדור הארץ אינו מרכז היקום והוא עצמו חלק ממקרם קוסמי עצום. הכנסייה שתפסה את כדור הארץ כמרכז היקום, שכל היקום סב סביבנו, ראתה בעין רעה מאוד את קופרניקוס ואת חידושיו. כך יוצרים ומחדשים רבים נאלצו "ללכת בין הטיפות" של האיום הכנסייתי לבין החידוש והיצירה שכאמור טענו אחרת וסיכנו תפישות עולם ישנות.

העולם החדש שמתחיל בטור שישי בסולניים וממשיך דרך הלוגניים, הינו בסימן האדם הפרטי החושב והיוצר. אם בטורים קודמים או בתקופות קודמות, הדגש היה על צדדים באדם הקשורים למקומו החברתי והמשפחתי (טור רביעי) או למקומו התפקודי בחברה (טור שני) וכן לצדדים הצריכים להתגבש בו כדי שיהוו פלטפורמה להתפתחות רחבה יותר (טור שלישי וחמישי), הרי בטור שישי על האדם להתגבש כאדם המראה ומביא דבר מה המייחד אותו. העולם כולו הינו בסימן הייחודיות ולא השבטיות או ההיבלעות  של היחיד בתוך הקהילה, דבר שמתרחש בסוף טור רביעי. לכן בתקופת ה"לוגניים" הדגש של נקודת ההתפתחות באדם הינו על האדם היוצר. האדם היוצר המבטא את נפשו דרך מוזיקה, אומנות, מדע עוד.. ולכן כל מערכת הנשענת על קיבוץ האנשים באופן שהלאום או הדת והקבוצה חשובים יותר מן הפרט,מערכת זו תחוש איום גדול בתקופה זו ותנסה להילחם על חייה, וכך היה במקרה של הכס הקדוש….. תמיד הישן חש מאוים מן החדש, תמיד הזקן מבקר את הצעיר עקב תחושתו על עולמו שמתערער ועולם חדש בא במקומו. בטור שישי יש תהליך של התחדשות תמידית, האדם בטור זה נע קדימה מהר יותר וכך גם התרבות כולה גם היא משתנה מהר יותר בכל דבר שהיה עד למקומו של טור שישי. לכן כל משפחה בטור זה מראה קפיצה של התפתחות ותכנים בעלי אופי שונה, דבר שתמיד מביא לידי חוסר ביטחון בקרב הישן…

בדור הנוכחי דינאמיקה זו הופכת לברורה במיוחד, כאשר כל כמה שנים החדש שהיה הפך לישן. והתרבות נעה מהר מאוד במימד הטכנולוגי, דבר הקשור לאמצעי תקשורת ותחבורה ועוד….
ה"לוגניים" הם הסדרה שבה מתחיל תהליך היצירה וההתקדמות באופן מודע, כאשר האדם עומד במרכז היצירה, וכן ייחודיותו בתוכן אותו הוא מביא. ה"לוגניים" אם כן, הינה הסדרה שהיא המנוע של התנופה היצירתית ברנסאנס.