נפש הכליה – גופרית

האיכות הבסיסית של גופרית: התפתחות והידוק תחושת ה"אני"
מציאות ה"אני" היא זו המייצרת מרחב וחלל לאדם, ללא "אני" אין לאדם מקום בעולמו.
"אני" הוא המרכז של כל אדם, היוצר מרחב עם שלושה ממדים:
קדימה – אחורה: היסטוריה – עתיד.
ימינה – שמאלה: זכרי – נקבי.
למעלה – למטה: ארץ מול שמיים.
שלושה ממדים המציירים מבנה חלל שהמרכז שלו ומה שמאפר לו קיום זהו ה"אני".

תחילתה של חווית ה"אני" מתחילה במקום ששם הילד (מגיל שנה וחצי לערך עד גיל 5) מזהה לראשונה כי יש בתוכו איכות שאיננה כשאר העולם, כי אותה האיכות ייחודית ומאפשרת לילד להרגיש ולומר "אני", ולחוש את השוני שיש בתחושה זו מול כל שאר צורות הקיום שהילד רואה וחווה סביבו.
עד לאותה הנקודה התינוק-ילד, מזדהה באופן סימביוטי ומלא עם כל מה שהוא פוגש:
הוא חווה קור וחום, הוא הקור והחום.
הוא חווה רעב ושובע, הוא הרעב והשובע.
הוא חווה צלילים מסוגים שונים, הוא זהו הדבר שהוא שומע.
אך כאשר נוצרה בתוכו בחוויה ראשונית התחושה והידיעה (עדיין איננה מגובשת) כי הוא אינו כל זאת, יש בתוכו יסוד המאבחן אותו מכל אותם הרשמים הסביבתיים או הפנימיים לישות ייחודית. משם מתחילה להבנות תחושת ה"אני", וצומחת ככל שהילד גדל, למבנה אישיות שלם ובוגר.

זהו היסוד העמוק שבאדם, המיתר הקיומי שבלב, שממנו נולדת חווית ה"אני" בגיל ילדות.
זהו היסוד הגופריתי שאחראי להמשכיות תקינה, רצופה ואוטנטית של ההתפתחות הנכונה של האדם ביחס למקום שממנו הוא אחל את תהליך הזיהוי וההתפתחות שלו, ועד למבנה זהות שלם ותקין.

במקרים רבים (אולי אף בכולם) המשכיות ההתפתחות של ה"אני" אינם גדלים בציר ליניארי רצוף העוקב אחר האיכות המולדת של המיתר הקיומי.
ההתפתחות מוסטת למקומות הזרים לאיכות המיתר הקיומי, דבר שיהווה סיבה למצוקות רבות בגיל בוגר יותר.
ככל שהסטייה של התפתחות ה"אני" תהייה חדה יותר, כך האדם מתרחק מעצמו באופן עמוק יותר, וזוהי תהייה סיבה מרכזית למצוקות גופניות ורגשיות בגיל בוגר יותר שיבואו לאדם על מנת לשקף לו כיצד סטה מעצמו, ומהי הדרך לתיקון ושיבה הפנימית לדרך הישר.

מדוע חלה אותה הסטייה של האדם מעצמו?
מסיבות רבות ומגוונות הקשורות למשפחה, סביבה, תרבות, חינוך, לעיתים ממצבים אובייקטיביים בהם הילד נולד לתוך מציאות מורכבת של תנאי מלחמה וכו'..
כאשר תנאים אלו אינם מכירים ומזהים את איכות ה"אני" של הילד.. באופן טבעי אותן ההשפעות עלולות להוות סיבה לסטייה של האדם מעצמו.

היסוד הגופריתי הוא שם כדי לוודא שתהליך הבנייה של הזהות המתפתחת לא יסטה באופן שאינו בר תיקון.
הוא אחראי מלכתחילה לבנייה ישרה, אוטנטית, עם סינרגיה תקינה של מערכות הקשר של האדם מול העולם החיצוני.. וכיצד האדם ממשיך את הקו הפנימי שלו בתוך העולם הגדול, כך שהוא נותר נאמן ליסוד הראשוני שממנו בקע ה"אני".
היסוד הגופריתי מוודא כמו כן, שהאינטראקציה של הילד (שיגדל לאיש) מול העולם, יהיה באופן שבו המפגש של העולם עם הילד יעודד את התפתחות התכונות הנכונות שהילד זקוק להן לשם בניית מבנה זהות שלם ואוטנטי.

היסוד הגופריתי הוא זה שייצור לעיתים סוג של זעזוע, גופני או נפשי כאשר האדם סוטה מדי מעצמו.. זעזוע שמגמתו להשיב את האדם לתחושת עצמי נכונה ומדויקת יותר.
בגיל ילדות אלו יהיו זעזועים על בסיס מחלות אקוטיות, שאולי יחשבו לסטנדרטיות, אך באמת יש להן חשיבות עליונה, עם השפעה מכרעת לגבי העתיד של הילד (כאן אופן הטיפול במחלות אקוטיות בילדים, הופך להיות בעל חשיבות דרמטית לגבי האופן בו הילד ימשיך את התפתחותו בהתהוות ה"אני" שלו)
בגיל בוגר יותר, כאשר יש מבנה "אני" מוצק יותר, ייתכנו זעזועים הקשורים למבנה הזהות של הנער והאדם הבוגר (חיסרון הידיעה עצמית, חיסרון ההבנה למה האדם פה, מהי דרכו, לאן עליו להפנות את עצמו, באיזה קריירה לבחור, עם אילו אנשים להתחבר, באיזה מקום עליו לחיות ועוד..)
שאלות שטבע הבסיסי לא היו אמורות להישאל, אם אדם היה מתפתח באופן העוקב אחר המיתר הקיומי שבלב.

בין אם תהליך ההתהוות של מבנה האישיות של האדם, תקין או שסטה מעצמו..
היסוד הגופריתי הוא זה שאחראי להידוק ההשפעות השונות שחלות על האדם, ולצור מהן מבנה אחיד. איכות השואבת את כוחה מעיקרון האחדות שהגופרית קרוב ביותר לעיקרון זה, ומשם הוא שואב את רוב חיוניותו.

גם במקרים בהם קיימת הסטייה, היסוד הגופריתי מביא לידי ההידוק של איכויות נפש המתפתחות סביב המרכז שבלב באדם, על מנת שהמבנה המתפתח יעקוב אחר עיקרון האחדות. דבר שיאפשר את תהליך התיקון וההבראה באופן יחסי קל יותר (אם תהליך זה רלוונטי)
עיקרון האחדות במקומו הנכון, מעוניין שכל הזרועות של תכונות הנפש שהאדם מפתח, ינבעו משורש אחד בלבד, הוא שורש המיתר הקיומי שבליבו של האדם.
אך גם במקרים בהם אין קשר או חיבור קוהרנטי בין התכונות הנרכשות ל"אני" הבסיסי בליבו של האדם, היסוד הגופריתי יהדק את אותן התכונות שיהיו קרובות ואוטנטיות כמה ניתן, כדי לאפשר לדרכו של אדם סטייה שאיננה מוחלטת ומאפשרת שינוי – כאשר הוא יגיע זמנו.

במקרים אלו, תכונות הנפש הופכות להיות צעיף ומחיצה שבעקבותיהן תבואנה לאחר מכן שיטות פסיכולוגיות שונות שיכונו את הפערים שנותרו מן הצעיפים "חצי מודע – תת מודע", כמו שיש באדם כמה דרגות מודעות..
במצב התקין, אין באדם חלוקה.. האדם אחד..
במצב בו האדם סטה מעצמו נוצרים השכבות במודעות משם תיתכן ההגדרות הפסיכולוגיות.

אם כן, תכליתו של היסוד הגופריתי:  היסוד המטהר
1- לוודא התפתחות ישרה והמשכית מול ה"אני" המולד שבלב.
2- לוודא כיצד התפתחות של תכונות נפש בילד ובאדם בוגר עוקבות אחר ה"אני" שבלב.
3- לוודא כי המבנה כולו עוקב אחר "חוק האחדות" שמוצאו ב"אני" – כאשר ביטויו של חוק האחדות קיים בעולם כולו.
4- להדק את המבנה המתפתח לישות אחת.
5- לזום ולצור לאדם תהליכים בעלי אופי המוציא מאיזון נרכש שאינו בריא, בכדי לרכוש מחדש איזון עמוק ואוטנטי יותר.
6- לטהר את האדם מהשפעות שאינן נכונות לו, שחדרו ויצרו אפקט מזיק להתפתחות ה"אני".
7- להווה יסוד הדוחה גורמים הזרים לאיכות הפנימית של האדם.
8- ליצור בגיל בוגר יותר גבולות מוחשיים ומודעים של האדם מול העולם.
9- לפתח באדם כלים קוגניטיביים דרכם האדם ילמד לזהות את היסוד הייחודי באופן מודע, הניתן לניסוח מילולי, וכן את התפתחות הקוגניציה.
10- לוודא כי האדם נותר בקו הנכון שלשמו הוא נולד – למן ההתחלה ועד לסוף ימי האדם.