ב- אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק ב'

קטגוריה שנייה, סימפטומים רגשיים: שעת חסד גופנית

מצבים רגשיים שכיחים בגיל המעבר:
מצבי רוח משתנים, מצבי רוח קיצוניים, גלי בכי ללא סיבה נראית לעין, עצבות, דכדוך, תסכול ונטייה להתפרצויות, דיכאון, חרדות, תגובות יתר, גירוי חושי חזק מן הרגיל – המוביל לעייפות לא סבירה, קשיי זיכרון וריכוז, חוויה של דיס אוריינטציה, בעיות שינה – הירדמות ויקיצות ספונטניות, עד אי יכולת להירדם במשך לילות רצופים.

הטריגר (הגירוי) לסימפטומים הרגשיים – מנטאליים בגיל המעבר, נאוץ בסיבות פיזיולוגיות.
אלו השינויים הביוכימיים בתמורות ההורמונאלית הטבעיות לשלב זה בחיי האישה, המאפשרים תגובות רגשיות במקביל לשינויים הפיזיולוגיים.

למרות שיש קשר כימי לנושא התגובות הרגשיות, כגרום מעורר. עדיין הכימיה של הגוף איננה הסיבה המרכזית להופעתן של סוגי התופעות הרגשיות, ההקשרים שלה וביחס למה הן מופיעות.
הגירוי הכימי, והערעור של יציבות הגופנית, הביאה לחשיפה של כל אותם המקומות בנפש האישה שנאגרו לאיטן עם השנים, ולא עובדו או לא נאמרו.

בדרך כלל מן הזווית של השותף לחיי האישה, בעבורו\ה, מה שמתעורר או נחשף כהתנהגות חריגה, לעיתים אף קיצונית ביחס לטבעה של האישה עד לנקודה זו, מהווה הפתעה (לעיתים מוחלטת) ביחס למה שהשותף לחיי האישה מכיר כדפוס מן החיים המשותפים.
אך בבירור עם האישה, לגבי התכנים המתעוררים, עוצמתן, משמעותן, ביחס למה הם מתעוררים, ומהי הנקודה המעוררת המציפה גלי רגש עוצמתיים.
עבורה אין בדבר הפתעה, לעיתים אף יש בה תמיהה מדוע רק עכשיו הדבר צף, וכיצד אותם הנושאים לא עלו עד כה. כיוון שהם היו שם כל העת.. היא ידעה זאת, ובעבורה יש בדבר סוג מסוים של שחרור, של הרפייה ממתח שהיא החזיקה בתוכה שנים רבות.
לכן – רוב התופעות הרגשיות המתעוררות בגיל המעבר, הם על בסיס נושאים ואיכויות נפש שהודחקו לאורך שנים. לעיתים צדדים חיוביים שהודחקו, כגון יכולות יצירה.
לעיתים נושאים קשים או טראומתיים שעד כה לא זכו לתשומת הלב הנכונה מסיבות רבות.

מכאן שמעצם הביטוי שלהם, יש לדבר ערך רב. כיוון שהדחקה מביאה לידי מחלה, וכעת נושאים רגשיים נדחפים לביטוי (מסיבות פיזיולוגיות אמנם) כמעט בעל כורחה של האישה, דבר המביא לאוורור של נושאים שאם לא יצאו בביטוי רגשי לאוויר העולם, הם יהוו רקע ותשתית למחלות חמורות בשנים ביבואו.

גיל המעבר זהו זמן שבו כל מה שהודחק לאורך שנים רבות, צף ועולה, במקרים רבים ללא יכולת לבקר או לבחור אחרת.

יש בדבר זה ברכה. כיוון שלא ייתכן המשך תהליך האבולוציה, במקביל להדחקות. ההדחקות (של יכולות נפשיות, תכנים רגשיים, צדדים באישיות, כישורים יצירתיים, צרכים מסוגים שונים ועוד) יוצרות מחיצה ואינן מאפשרות תנועה קדימה. ככל שחולף הזמן, נושאים מודחקים הופכים להפרעה אמתית בדרך. הפרעה אותה יש להסיר.
במקרים רבים, לאישה (וגם לאיש) אין את כוחות הנפש הנדרשים לשם מאבק המבטא תכנים שונים, כאשר יש מנגד משהו או משהו החוסם (תרבות, משפחה, אדם קרוב, נסיבות חיים, מיקום חברתי ועוד) עד שבא גיל המעבר ויוצר אי איזון הטבעי לשלב זה, ודרך הערעור הזמני, האישה זוכה לזמן של חסד, במובן של עזרה ביולוגית לעשות שינוי ולבטא נושאים שעד כה לה, לא היו הכוחות הנדרשים לתנועה ההכרחית לכיוון צלילי המיתר הקיומי שבתוכה, שאולי והיה חסום, אולי שמעה את צלילי המיתר אך לא היו הכוחות להגיב עליו. כעת בזכות גיל המעבר, והערעור הפיזיולוגי הזמני, היא זוכה לשעת חסד מן האספקט בגופני.
הגוף אם כן, מביא עמו ברכה, חסד, ממקור בלתי צפוי.

מסקנות:
להיות סובלניים למה שמתעורר.
לא לנסות להעלים אול הדחיק את מה שמתעורר.
לא להיבהל ממה שמתעורר, כאשר התוכן או העוצמות מפתיעות.
לנסות לראות ולגלות את הקשר של הנושאים המתעוררים לאירועים שקרו בעבר.
לנסות לגלות את הקשר בין מה שמתעורר לאיכויות יצירתיות, שהיו שם כל החיים אך לא קיבלו ביטוי ולא הבשילו דיין.
להשתדל להימנע, אם ניתן מצריכת חומרים ממסכים (תרופות, סמים, אלכוהול)
ייתכן כי שלב זה יעורר תכנים מודחקים בעלי אופי טראומתי, מומלץ להיעזר בגורמים מסייעים בנושאים אלו, ולא להתמודד איתן לבד.
ייתכנו במצבים אלו, אפשרויות קיצוניות בהן האישה עלולה לחוש כמו שהיא מאבדת את יכולת האיזון הפנימית שלה, גם במצבים אלו, לא מומלץ להתמודד לבד, אלא לבקש סיוע מן הגורם המתאים.
תהייה התגובה אשר תהייה, יש בה צד של חסד וברכה, ומומלץ לדעת כיצד לעבוד עם מה שמתעורר, ואף להיעזר באנשים המתאים, כיוון שזוהי הזדמנות לקפיצות דרך בשלבי ההתפתחות.