א- אברי הרבייה, גיל המעבר בנשים, חלק א'

תקופת גיל המעבר, מעבירה את האישה מפרק החיים שם היא הייתה פורייה לפרק החיים הנחשב לזקנה.
מפרק חיים 10 (בגרות שנייה) לפרק חיים 11 (הפרי, זקנה) ע"פ שיטת 12 שלבי החיים.
גיל המעבר מתאפיין בירידה תלולה בהפרשות של אסטרוגן ופרוגסטרון.
כמעט אין תא בגוף האישה שאינו מגיב לירידה זו, רוב התאים בגוף האישה עם קולטנים להורמונים אלו, ברמות קליטה שונות. לכן ירידה בהפרשות של שני הורמונים אלו, מובילה לשינויים רב מערכתיים, בכל היבטי החיים של האישה.
רוב הנשים חוות סימפטומים בקשת רחבה בתקופה זו, אך לא כולן.
מהי הנקודה המרכזית המכתיבה את אופייה של תקופה זו?
לתוך תקופת זמן זו, מתנקזים (כמו צוואר בקבוק) כל אותם הנושאים שהיו חלק מן הפוטנציאל של האישה, ולא התממשו או שלא בוטאו באופן הנכון.
מה העיקרון המכתיב את האפיונים הסימפטומטיים שאופייניים ומייחדים כל אישה בגיל המעבר?
כל סימפטום בתקופה זו, הינו ביטוי פיזיולוגי לנושאים רגשיים שלא בוטאו, לא ממשו בתהליך הסומטיזציה של יחסי גוף –נפש.
מכאן – שאוסף התסמינים המופיעים בגיל המעבר, מהווה תמונה נאמנה ומדויקת לכל אותם הנושאים בחייה של האישה שהוזנחו, לא טופלו ולא קיבלו את תשומת הלב הראויה.
ככל שתהליך ההזנחה העצמית או ההדחקה של ממדי נפש היו רחבים יותר עד לנקודה זו, הדבר יהפוך לסימפטום גופני המשקף את הנושאים שהודחקו.
זוהי תקופה שבה המבנה הגופני כולו עובר שינוי המערער את יציבות הגופנית ואת החוסן שלו, כפי שהוא היה עד לנקודה זו.
עד לנקודה זו, היה למבנה הגופני יכולת לשאת אורח חיים שאינו תקין, מן הזווית הגופנית והנפשית. כאשר המבנה אינו יציב ומאבד את חוסנו ברמה המטבולית והחיסונית, כל סוגי מהחלות הפוטנציאליות שלמבנה הגופי היה את יכולת ההתמודדות איתן, פורצות כעת.
לכן זוהי תקופה עם רמת סכנה גבוהה בא נחשפות כול אותן החולשות שלא התבטאו עד כה מן הזווית הסימפטומטית.

סיכום ביניים:
הסימפטומים בגיל המעבר, הינן שיקוף ועדות לשלבי התפתחות קודמים שלא התבססו.
הכלל: אם לא היה פוטנציאל, לא היו סימפטומים.
מאידך: אישה שחיה נכון וממשה את מלוא תווי הנגינה של המיתר הקיומי שבלב, לא תפתח סימפטומים או מחלות בתקופת גיל מהעבר (המעביר את האישה מן פרק הבגרות והמימוש, לפרק הפרי של חיי האישה)
כך שהסימפטומים אינם הכרחיים, הם שיקוף מדויק לדרך שנעשתה עד כה (שאם נעשתה כראוי, לא יהיו סימפטומים) וכן לדרך שעדיין ממתינה למימושה.
חשיבות הבנת הסימפטומים ומשמעותן, מאפשר לאישה שיקוף שבו ניתן עדיין לשנות ולתקן, ולעשות את העבודה הרצויה של כל אותם הנושאים שהם חלק מן ה"אני" שלה שעדיין לא הבשילו ולא התממשו עד תומן.
לכן – מעצם הופעתם את תסמיני גיל המעבר, ניתנת לאישה הזדמנות ל"עבודה ותיקון" נוסף, לפני שלב "הפרי", שם הדברים באים לסיכום תהליך החיים.
דווקא בגלל האינטנסיביות של הופעת הסימפטומים, מתאפשרת לאישה לעשות סוג של קפיצות דרך שלא היו אפשריות עד כה בתהליך ההתפתחות שלה. עקב המבנה שהתערער ביציבות שלו, כשהוא פחות נוקשה, הדבר מאפשר לקצר תהליכים של שנים בהתמהמהות בדרך.

סוגי תסמינים בגיל מעבר מחלוקים לארבע קטגוריות:
1- סימפטומים גופניים
2- סימפטומים נפשיים
3- סימפטומים הקשורים לליבידו, לדינאמיקה המינית
4- הופעה של מחלות מערכתיות עמוקות יותר בתקופה זו, כגון: מחלות אוטואימוניות, גידולים סרטניים, מחלות ניווניות ועוד..

קטגוריה ראשונה:
הסימפטומים הגופניים המרכזיים בגיל המעבר, ומשמעותם הרגשית.

1- גלי חום:
גל חום מבטא כוח פנימי הרוצה לעשות דבר מה. אגירה של כוח רב הרוצה להתפרץ לעולם בעשייה מסוימת.
מיקום גל החום בגוף משקף מהו הדבר אותו יש לעשות, שלא נעשה עד כה באופן נכון או מלא.
גל חום בפנים – צורך לבטא איכויות של מבנה האישיות, באופן קונקרטי.
גל חום בחזה – צורך הגשים את ה"שם" של האישה כך שהעולם רואה ומהדהד את אותה האיכות.
גל חום בירכיים – צורך להתבטא דרך חיוניות היסוד, מיניות שהודחקה או שלא התבטאה באופן הנכון.

זמן ההופעה של גל החום (בקר, יום, ערב, לילה) וכן סוג הפעילות המעצימה את הגל, מלמדים המרחב הנפשי שהוא הקורא לפעול דרכו.
מרחב שבדרך כלל, ברוב המקרים, הודחק לאורך השנים.

גלי חום עשויים להתלוות עם דופק לב מורגש, מואץ – עד לדרגה של אי נוחות וקשיי נשימה:
הדבר קשור ישירות לאיכות הבסיסית, הראשונה והעמוקה של לב האישה, במובן הרגשי – רוחני, שכעת נדחף כדי להתבטא ולהתממש

2- כאבי מע' שלד שריר, וכן דלדול רקמת העצם (אוסטיאופורוזיס)
משמעות הופעת כאב: הדבר איננו במקומו, הדבר יצא ממקומו הטבעי.
מיקום הכאב (ברכיים, גב תחתון וכו') מלמדים ומחדדים אם קו החיים והרצון שלא מומש עד כה (כפי שלמדנו במקום אחר, על משמעות מע' שלד שריר – לכל עצם ושריר יש משמעות אובייקטיבית של צד ברצון ותנועה של הרצון)
פעילות המעצימה כאב, וזמן ביום בו הכאב מועצם, מלמדים על המרחב הרגשי ששם התנועה של הרצון זקוקה ליותר תשומת לב.
כאבי שלד שריר בבקר: הקושי להתמודד את האתגר שהיום מציב, הקושי לשנס מותניים ולגייס כוחות לקראת אתגרי היום.
כאבי שלד שריר בסוף היום, בערב: הקושי בהתמודדות עם תוצאות העשייה של היום שחלף, של החיים שהיו עד כה.
אוסטיאופורוזיס: העצם החלשה משקפת את היסוד הפנימי שהודחק הקשור לעמידה וליציבות מול העולם ביחס לרצון ולצורך למימוש העצמי.

3- שינוי במע' העיכול:
השכיחים ביותר: כאבים, גזים, נפיחות, עצירות.
מע' העיכול היא שיקוף ל"כלי ההבנה הקוגניטיבי". סימפטומים במע' העיכול בשלב זה בחיים, מלמד על כלים קוגניטיביים הזקוקים להמשך ההבשלה שלהם, וכן להצטברות של אירועים רבים, אולי בכל תקופות חייה של האישה, שעדיין לא עברו עיכול במובן הרגשי (אפשרות לטראומות שעדיין לא נעשתה ההתמודדות עם המשמעות שלהן)

4- התדלדלות מהירה יחסית של רקמת העור, הציפורניים, שיער ונשירת שיער:
עור, מבטא את נושא הגבולות. המקום בגוף ששם העור נראה כמו שמזדקן באופן מואץ יותר משאר אזורים, מלמד על האיכות הרגשית שהייתה הקשה ביותר להתמודדות, ומצביעה על היסטוריה של מאמץ לשמר את הגבול בנושא מסוים (לרוב בהקשר של יחסים משפחתיים ואינטימיים)
התדלדלות שיער, שהופך בדרך כלל לנטול חיות, יבש, שאיבד את גמישותו. מלמד על ירידה בוויטאליות, ירידה ביכולת ליצירת קשר עם העולם דרכו ניתן להעצים את המשאבים הפנימיים.
משאבים פנימיים מתדלדלים עקב העייפות ביחס לאופן בו הם הושגו, דבר הניזון מן הקשר עם גורם חיצוני, כגון קשר אינטימי, נתיב של יצירה, נתיב בעבודה וכו'.
ציפורניים הנחלשות, נסדקות, הופכות דקות יותר, מלמדות על תהליך ראשוני של אוסטיאופורוזיס.
האצבע שם הציפורן חלשה או סקודה יותר מן השאר, מלמד על האיכות הנפשית שנחלשה באופן האחיזה בחיים, בדרך כלל הדבר אמור בהיסטוריה ארוכה של מאמץ לאורך שנים לאחוז בקריירה, במשפחה, בזוגיות וכו'.

5- שינויים מטבוליים של תנועת נוזלים שהופכת לאיטית יותר, עם נטייה לבצקות.
נטייה להשמנה, באופן מהיר יותר ביחס להיסטוריה הקודמת.
זהו ביטוי לשינוי מערכתי המעביר את המבנה כולו לרמת צריכה שונה.
סוגי המזונות – רוחניים, נפשיים וגשמיים, משתנים כעת.
כאשר יש קושי לשנות את דפוסי האכילה, ואת גורמי ההזנה (מהו הדבר המביא להזנה רגשית – רוחנית) הדבר מתבטא בסימפטומים מטבוליים.
הכלל: בגיל המעבר, האישה איננה זקוקה לאותה הזנה שהייתה רלוונטית עד כה. כעת סוג ההזנה צריכה להיות עדינה ומחושבת יותר. כאשר המבנה כולו פונה להזנה שהיא יותר פסיכו –רוחנית, ופחות גשמית.
בשלב זה, האישה (אם עברה תהליך נכון) הופכת לעדינה יותר, עם פנייה טבעית לעולם הרוח, דבר המשנה את מרכבי הצריכה לעדינים יותר.
בעיות מטבוליות (בצקות, השמנה לא פרופורציונאלית, האטה מהירה מדי וכו')
משקפות על דפוסי צריכה שהיו בעבר, שאינם נכונים להיום, כאשר אופי הסימפטום ומיקומו בגוף מלמד על דפוס הצריכה שלא הבשיל דיו, וקיים קושי לוותר עליו.
ההזנה בגיל זה, הופכת להיות רגשית ורוחנית, דבר הגדל לאורך השנים ביחס לאיכויות נפש האישה. אך במקרים בהם התפתחות זו לא הבשילה, ההזנה בגיל בוגר חסרה, ומכאן הדבר משתקף דבר סימפטומים מטבוליים.
נקודה נוספת:
דפוס תנועת הנוזלים, מגיב ומושפע מדפוסי ההזנה (סוגי המזונות, זמני האכילה, אופן האכילה וכו') מבטא את מקצב החיים של האישה, את תנועת החיים ודפוס התנועה.
דפוס התנועה אינו זהה בין אדם לאדם, אמנם יש קווים המקבילים בין בני האדם, כגון זמנים של ערות (יום) מול זמנים של עייפות (לילה)
אך לכל אדם מקצב בתנועת החיים הייחודי לו\ה.
היסוד באדם המכתיב את מקצב התנועה (המוסיקה) זהו המיתר הקיומי השוכן בלב.
חיים שמתנגנים על פי המיתר הקיומי, נעים בתנועה הנכונה, במקצב הנכון, דבר שיביא כמו כן להזנה נכונה. אז לא תיתכן בעיה מטבולית בגיל המעבר.
חיים שלא נעו כפי ניגון המיתר, כפי דפוס התנועה שהוא מכתיב, יביאו לידי הזנה לא נכונה, וישתקפו בגיל המעבר בסימפטומים מטבוליים, דרכם ניתן להבין מה הייתה הסטייה של אישה מן הקול שבלב, כפי שהסימפטום מלמד.
כמו כן, אותו הסימפטום מראה את הדרך לתיקון ולריפוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s