א- בלוטת יותרת הכליה (בלוטת האדרנל) ציר הרווחה מול ההישרדות

בלוטה היושבת על חלקה העליון של הכליה, בצורת משולש (כמעין כובע סיני)
שוקלת עד כ 5 גרם, באדם בוגר.
למרות שהיא מחוברת לכליה בקרמת חיבור, ולמרות שיש לבלוטה חלק חשוב בתפקוד הכליות (דרך האלדוסטרון, הקשור לייצור שתן) אין היא קשורה לכליות בכלי דם ובעצבוב.
הבלוטה עם כלי דם ועצבוב משלה, כך שהיא אינה תלויה בכליות, היא מתפקדת כאיבר עצמאי.
לנקודה זו חשיבות רבה. כיוון שהמיקום האנטומי עצמו מהווה יסוד בעל חשיבות (מיקום הבלוטה על הכליות) וכן בכל התרבויות הקדומות (סין, הודו ויהדות) יש קשר שאיננו מופרד בין התפקודים הכלייתיים, לתפקודי הבלוטה (כפי שהדבר ידוע בתורות הרפואה העתיקה)
הבלוטה ע"פ תורות קדם, הינה המשכיות תפקודית של הכליה.
הבלוטה אם כן, מהווה הרחבה לאיכות הכליות (יצירה של אקולוגיה ההכרחית להתפתחות האדם)
ואם זאת היא עצמאית בחיבור כלי דם ועצבים, דבר מעיד על הקשרים מערכתיים נוספים שיש לה ביחס לאיזון הכללי של המבנה כולו.

הבלוטה מחולקת לקליפה (cortex) ופנים הבלוטה, הליבה (medulla)
קליפת הבלוטה מחולקת לשלושה שכבות תאים מסוגים שונים, שכל שכבה מפרישה סוגי הורמונים בעלי אופי תפקודי שונה.
1- השכבה החיצונית: פקעיות (כיוון שכך הן נראות) glomerulosa:
שיכבה זו מפרישה ב10% מן ההורמונים המופרשים על ידי הבלוטה.
הורמונים המופרשים מאזור זה לוקחים חלק באיזון משק המינראלים בגוף. הבולט שבהם הוא ה – אלדוסטרון, האחראי על איזון אשלגן – נתרן בגוף כולו.
2- השכבה השנייה: התאים – fasiculate:
שכבה זו מפרישה בין 80% ל85% מכלל כמות ההורמונים של הבלוטה.
ההורמונים המופרשים מאזור זה, קשורים לתגובת הדחק (fight or flight)
ההורמון הבולט הוא ה- קורטיזול, האחראי לתגובה הגופנית של מתח, חרדה, ומצבי דחק המתאפיינים בתחושת איום על חיי האדם והתגובה למצבים אלו.
זהו האזור הפעיל ביותר בקליפת הבלוטה, ורוב סוגי המחלות של הבלוטה קשורים לנושא תגובת ה – דחק.
3- השכבה השלישית, הפנימית: תאים מרושתים, הנראים כמו רשת – reticularis:
אזור זה מפריש עד כ10% מן ההורמונים של הבלוטה, והם לוקחים חלק בהתפתחות המינית, זכרית ונקבית, המכונים – גונדו קורטיקו סטרואידים.
4- החלק הפנימי של הבלוטה, הליבה.
מפריש את ההורמון הידוע, האדרנלין, הידוע בשמות נוספים (אפינפרין ו – נוארו אפנפרין)
שהם לוקחים חלק אקטיבי בתהליך הדחק עם הקורטיזול, ומהווים מתווכי תגובות עצביות בנושא תגובת הדחק, בפעולה על הלב, מע' שלד שריר (התנועה) והכבד, בזירוז ייצור גלוקוז ההכרחי כאנרגיה זמינה במצבי דחק.

הפעילות של הבלוטה איננה עצמאית והיא מבוקרת כל העת דרך מעגל משוב מאזן מבלוטת ההיפותלמוס המשחררת את קורטיקוטרופין (CTH) והוא מבקר את ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) בלוטה זו משחררת את אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH)
פעילות בלוטות המוח, קשורות לאופן בו האדם תופס את המציאות: הפילוסופית חיים בה האדם אוחז, ביחס לנושא ההישרדות.
מהי תפיסת ההישרדות של האדם, במה ההישרדות תלויה (מעמד, כסף, הצלחה, וכו')

פעילות יותרת הכליה (האדרנל) קשורה לנושא תפיסת ההישרדות של האדם, במובן האקטיבי.
האם האדם חווה עצמו כשורד או כאחד החי ברווחה, ומה עליו לעשות כדי לשרוד או לייצר לעצמו את הרווחה.
העשייה של הבלוטה הינה אקטיבית, ביחס להיפופיזה, שם הדבר אמור בגישת היסוד שהאדם מחזיק בה. גישת יסוד תוקפנית, מתגוננת, נמנעת, יוזמת וכו'..

סוגי ההורמונים המופרשים מבלוטת יותר הכליה, מין, דחק, פעילות כלייתית של ייצור שתן, יוצרים אפקט הקשור ישירות לאופן בו האדם תופס את החיים דרך הציר של רווחה מול הישרדות.

אלו הם שלושת המרכיבים מהם נוצרת תפיסת ההישרדות מול הרווחה: מין, שתן ותגובות הדחק:

1- מין – זהות מינית (תפיסת המגדר) חיוניות מינית (רמות הכוח שיש לאדם)
2- דחק – רמת מהירות התגובה של האדם במצבי איום וסכנה (דבר אישי, לא אובייקטיבי – כל אדם מבין וחש סכנה ביחס לנושאים שונים, הקשורים ישירות לאופיו של האדם, ולגישות החיים שהוא חי על פיהן)
3- ייצור שתן בכליות: נושא ניהול משק המים דרך הכליות, קשור לאופן בו האדם יודע כיצד לייצר לעצמו את הסביבה ותנאי הקיום ההכרחיים לאיכות הפנימית שלו.

חיוניות מיניות הינה אולי האנרגיה החזקה ביותר בגוף האדם. היא זו המובילה את נושא הזהות המינית (המגדר המיני) את רמת החיוניות הכללית של האדם, ולכן כאשר חיי האדם בסכנה, נושא ההישרדות של האדם, מתבטאים דרך האנרגיה המינית במובן של הישארות המין (הדור הבא) וכן ברמת הוויטליות של האדם ביחס ליכולת ההישרדות שלו (עמידות מול האתגר המביא עימו קושי)

הורמונים אלו אם כן, מן המאותגרים ביותר ברוב בני האדם בחברה מערבית, שם תפיסת ההישרדות מהווה אולי את מוטיבציית התגובה וההתנהגות המרכזית ביותר באדם הממוצע.
במובן הכלכלי או החברתי, וכן בכל מובן שם האדם תופס את עצמו כך שחייו בסכנה מתמדת מסיבות רבות, שהן תמיד אישיות ויחסיות לאדם, ולאופן בו האדם תופס את עצמו מול העולם,
אולי מתחרות ויריבויות שונות, או מתנאים מאתגרים בכל תחום בחיי האדם.
דבר הגורם ללחץ פעיל תמידי על ההפרשות של בלוטת יותרת הכליה.

משמעות הדבר הינה שהדבר מפעיל לחץ תמידי על הבלוטה, והיא תהייה פעילה, ברוב בני האדם בחברה המערבית, בקצב אינטנסיבי בהרבה מן היכולת הפיזיולוגית הטבעית שלה.
לדבר זה משמעויות קליניות רבות, כיוון שכמו לכל רקמה שיש לה גבול ביכולות התפקוד שלה, כך גם לרקמה זו יש גבול גופני, פיזיולוגי לרמות ההפרשות ולפעילות שהיא מסוגלת לעמוד בה.
פעילות תמידית שלה , תוביל לעייפות החומר הטבעית, מכאן לשחיקה, ואז למחלה.

אחת מן הבעיות המרכזיות ברפואה הקונבנציונאלית הינה ביכולת האבחון של חולי בבלוטת יותרת הכליה, במחלות כמו: אדיסון, מחלת קושינג, מחלת קון ועוד.. המתאפיינות בהפרשות לא מאוזנות של הבלוטה.
כאשר הבלוטה מגיעה להרס של 90% מתפקודה , רק אז הדבר יהיה בעל אבחנה קונבנציונאלית, ויוגדר בשם של פתולוגיה כלשהי.
דבר שהוא נכון באחוזים גם בסוכרת (90% מאיי לנגרהנס נהרסים, ורק אז הסוכרת הופכת להיות מחלה אקטיבית עם אפשרות אבחון מן הזווית הקונבנציונאלית, בעיקר בסוכרת נעורים)
האם ייתכן כי לאחר הרס של 20% ברקמת בלוטת היותרת הכליה (או תאי האינסולין בלבלב) לא יהיו סימפטומים מקדימים?
ומה לאחר 50%, ועד ל85% מתפקוד הבלוטה, עד אבחון הקונבנציונאלי, אין סימפטומים מקדימים?
(דבר שהוא נכון גם לגבי מערכות מטבוליות נוספות)
בוודאי שיש סימפטומים, יש גם יש.
ככל שחולף הזמן, תהליך הניוון בבלוטה מעמיק, דבר הקשור ישירות לרמות השחיקה של האדם, כך יהיו יותר ויותר סימנים מוקדמים המעידים על תהליך השחיקה ולמקום הרפואי אליו האדם הולך (בנושא זה נעסוק המאמר הבא)

דבר זה מעיד על יכולת עמידות יוצאת מן הכלל של המערכת האנושית היודעת לפצות ולהתמודד עם תהליך השחיקה המעמיק, וכיצד הרקמות הבריאות יודעות לפצות על החסר ההולך ומעמיק, דרך הפרשות היודעות לכפות על החסך, בניהול נכון, מן הזווית הפיזיולוגית. למרות יכולות אדפטציה מופלאה, יהיו לדבר סימפטומים, שאדם יחווה אותם בירידה ביכולת התפקוד הטבעית שלו.
אך מן הזווית הקונבנציונאלית לא יהיה לדבר אבחון, עד למקום של 90% הרס רקמתי בבלוטה.

מסקנות ביניים:
1- הדבר שיש לבחון ביחס לבלוטת יותרת הכליה, אינו תפקודה הפיזיולוגי, אלא מהי גישת היסוד של האדם במובן ההישרדותי.
מה מניע אותו לפעולה, מהם הנושאים מהם הוא חרד וחש כי חייו בסכנה.
מהם הגורמים היוצרים באדם תחושת איום, איבוד הביטחון, ולכן עלייה ברמות המתח ותגובות הרגשיות הנפעלות ממצב זה.
2- נושאים אלו הינם אישיים ביותר, לכן התגובות על הבלוטה אינן זהות וכיוון שכך הוא, גם הביטוי הסימפטומטי לשחיקה של הבלוטה, יהיו שונים, אישיים ואינדיווידואליים בדינאמיקה של הופעתם (דבר שנבחן המאמר הבא)
3- קיים קשר ישיר ועמוק בין חיוניות מינית (ליבידו) ליכולות ההישרדות והעמידות של האדם.
4– קיים קשר תפקודי בין הכליה, לתפקודי בלוטת יותרת הכליה, במובן האיכויות הנפשיות, בתהליכי ייצור האנרגיה, וכמובן במישור פיזיולוגי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s