ג- לבלב, איסולין וגלוקגון – פתולוגיות ומשמעותן

ארבעת האפשרויות הקליניות הנפוצות בסוכרת, והמכנה המשותף ביניהן:
1- סוכרת סוג 1 (נעורים)
הרס של כל תאי בטא המייצרים אינסולין, עקב תהליך אוטואימוני.
תהליך העשוי להתרחש לאחר מחלות וויראליות אקוטיות סטנדרטיות, או כתגובה לטראומה רגשית.
מחלה אוטואימונית: הרצון להימנע משדה קיומי מסוים, או – ששדה קיומי מסוים, אינו "נפתח". שדה קיומי מסוים העקרוני לאדם, חסום.
ביטוי המחלה: סוכרת שעשויה להיות קטלנית ללא טיפול בתרופות המשלימות אינסולין.
מנגנון ה"מתוק", אינו עובד – תהליך חוויית המשמעות, המכניזם בנפש האדם היוצר משמעות, איננו מתפקד, פסק מלתפקד.
בדרך כלל, הדבר אמור באנשים צעירים, ואף בילדים. יש לבחון במקרים אלו את ארבעת שלבי החיים הראשונים של חיי האדם (לפי שיטת 12 שלבי החיים)
שלב 1, חיי ההורים לפני העיבור.
שלב 2, אופן העיבור – אפשרות לשימוש בסמים בזמן העיבור.
שלב 3, הלידה וכל מה שקרה לאם היולדת בזמן הלידה, גופנית ובעיקר רגשית (זעזוע או טראומה)
שלב 4, הלידה – אופן הלידה (מלקחיים, מעורבות של חומריים ממסכי כאב)
בדרך כלל – בבירור מה שקרה בארבעת הפרקים הראשונים לחיי האדם, שם תהייה הסיבה ליסוד המאפשר את ההתפתחות האוטואימונית בגיל בוגר יותר.
2- סוכרת סוג 2 (מבוגרים)
תהליך הדרגתי שבו הקולטנים על פני התאים בגוף, אינם מגיבים לאינסולין, כך שהדלת לכניסת גלוקוז לתא, נותרת סגורה. מצב מטבולי שבוא, גם אם יש מספיק גלוקוז, התא נותר בתחושת רעב, כיוון שאין כניסה של גלוקוז אליו, דבר הגורם לתגובה בתא כמו שיש חסך בקלוקוז, הגורם לפירוק שומן ורזון לא טבעי עקב כך, למרות ה"שפע" הקיים.
תהליך זה קורה בגיל בוגר, עם קשר בולט לתזונה והשמנת יתר ואורח חיים ללא תנועה גופנית.
משמעות המחלה: איבוד טעם החיים, איבוד משמעות החיים, איבוד היכולת לחוש אהבה.
למרות שיש שפע רב סביב האדם, האדם אינו מזה את השפע, כדבר מזין. עקב איבוד הערך, הטעם והמשמעות של החיים. חוויית ההווה של האדם נפגעה, האדם מתקשה לחוות הווה ולהיות מסוגל לשהות בו, יותר קל לו להיות למרוץ לעתיד כלשהו, כדי להימנע מן השהייה בהווה.
3- סוכרת היריון:
בדרך מופיעה בשליש האחרון של ההיריון. ניתן לבקר את סוכרת ההיריון דרך תזונה, בדרך כלל. לעיתים יש הכרח בתרופות, עקב ערכים גבוהים של סוכר בדם, והחשש מן הפגיעה בעובר. ברוב המקרים סוכרת היריון חולפת לאחר הלידה.
יש מקרים בהם הסוכרת נותרת גם לאחר ההיריון, דבר הקשור לנטיות גנטיות, להשמנת יתר, לרקע בריאותי קודם, ובעיקר לנושא הנפשי הקשור למשמעות הסוכרת, שקיים כהליך מוקדם באם היולדת עוד לפני העיבור.
משמעות סוכרת היריון: איבוד הטעם והמשמעות של האם היולדת בלהיות אימא, בלהוליד ילד, ובמשמעות בהגדלת המשפחה ומה זה אומר לאם היולדת מן הזווית של הרחבת האחריות, העומסים, ושאר אתגרי החיים.
דבר המגיע בדרך כלל כתגובה לעומסים גבוהים מדי, שליולדת אין את הכלים להכיל.
איבוד הטעם והמשמעות של תהליך ההולדה וחווית האימהות, דבר שכרוך המקרים רבים באיבוד חווית הנשיות.
כביכול חווית הנשיות נלקחה עקב השינוי הגופני והמשמעות של מהו להיות "אימא" בעבור היולדת, כסיבה לאיבוד הנשיות.
4- תסמונת מטבולית:
סינדרום של מכלול תופעות מטבוליות שאינן קשורות זו לזו, אך כאשר הן נוכחות באדם מסוים, אדם זה מוגדר בחולה סוכרת פוטנציאלי, מצב קדם סוכרתי.
חמשת הגורמים השונים השייכים לתסמונת מטבולית הם:
א- השמנה בטנית.
ב- עלייה בטריגליצרידים.
ג- סוכר בדם, גבולי, עדיין לא פתולוגי.
ד- יתר לחץ דם, גבוה – גבולי.
ה- ירידה בכולסטרול ה"טוב" HDL
מולקולות שומן אלו משיבות גמישות לעורקים, מונעות הצטברות שומן על דפנות העורקים, מחזירות את השומן לכבד לפירוק ומשם לעיבוד שאינו מצטבר על דפנות העורקים. עלייה ב HDL טובה לשמירה על לב וכלי דם, ירידה בו מעלה את הסיכון למחלות לב כלי דם.

כאשר קיימות לפחות שלוש נטיות מתוך החמש, האדם מוגדר כסובל מתסמונת מטבולית. עם דרגת סיכון להמשך סוכרתי, ואפשרות למחלות לב.
משמעות הסינדרום:
קשור לאורח חיים מערבי טיפוסי, של תזונה לקויה וחיסרון בתנועה גופנית.
אך בעיקר בנושא הרגשי: לאות, מכניזם אוטומטי של החיים, עם איבוד תחושת הטעם, המשמעות. הנגיעה בדופק החיים – אבד. החיים הפכו לסיזיפיים, עם מחויבויות אין סופיות – כאשר אין למטלות החיים סוף הנראה לעין, דבר המוביל לתשישות, תחושת ייאוש, ואיבוד השמחה, וחיסרון הריענון מאירועי החיים היומיים.

המכנה המשותף לארבעת האפשרויות הקליניות:
1- תחושת "טעם" החיים, מטשטשת, עד שנעלמת. דבר הקשור ישירות לפתולוגיות של היעדרות הטעם מתוק.
2- התהליך הטבעי בנפש האדם, היודע לייצר תוכן, משמעות, ונגיעה בדופק החיים, הופך למעורפל ומהומהם.
החיים עקב כך, הופכים למכאניים, לנטולי חוויה רגשית. בדרך כלל למשימתיים מדי כפיצוי על חסרון ההתנסות ההכרחית ליצירת תחושת המשמעות. (אדם משימתי)
3- קיימת אפשרות בסוכרתיים, שקרה דבר מה בחייו של האדם (טראומה, שוק רגשי עמוק, אירוע מטלטל) שהסוכרת פרצה בעקבות אותו האירוע.
אותו האירוע, פגע בדינאמיקה הנפשית המקנה טעם ומשמעות, ולאחר אותו האירוע החיים מכאניים ונטולי רגש ביחס למצב שקדם (יש לבחון במצבים אלו – מה היה אותו האירוע, כיוון ששם מקור המחלה ויציאה מן האיזון של טעם המתיקות – היוצר משמעות)
4- במצבים אחרים, קיים אורח חיים איטי ושוחק, אשר תוצאות השחיקה הינו איבוד הקשר והמגע של האדם עם תנועת החיים. חוויית החיים של האדם נשחקת, לרוב עקב איבוד הקשר של האדם לעצמו, עקב חיים מאתגרים ללא פסקי זמן, מנוחה ואתנחתא.
דבר המביא לידי מרירות נפשית שהיא ההיפך מן המתיקות ההכרחית ליצירת חיים עם תוכן, משמעות ותחושת הגשמה וסיפוק.
5- כאשר האדם מתנתק מעצמו, ממה שנכון לו, מן ידיעה הראשונית על מסלול החיים הנכון, והוויתור על קו החיים האוטנטי. חייו הופכים לחיים נטולי ברק, טעם, שמחה וחדווה.
התגובה הגופנית לדינאמיקה זו, הינה בשינוי מטבולי של ניהול משק הסוכר בדם,
המבטא את איבוד הטעם המתוק (משמעות החיים)

מסקנה קלינית, שתי אפשרויות מרכזיות:
1- בכל סוגי המחלות בהן רואים שינויים מטבוליים של ניהול משק הסוכר בדם, המשמעות היא:
איבוד תחושת הטעם – ממנו נוצרת משמעות למה שהאדם חי ועוסק עימו.
כאשר לכל מחלה יש את האפיונים הקליניים שלה.
אותם האפיונים הקליניים (הסימפטומים) הם אלו המגלים מה קרה לאדם בחייו שעקב כך אבד לו הטעם היוצר, נותן ומאפשר משמעות.
הסימפטומים – כפי הופעתם בכל מקרה אינדיווידואלי, הם אלו שיספרו על הרקע לאורח החיים שחי האדם, שהוביל אותו למקום שם חלה.
בכל מקרה קליני אינדיווידואלי, למרות ששם המחלה זהה, וקבוצת הסימפטומים, אף היא זהה.
בכל אדם יהיה סימפטום החורג בכך שהוא אינטנסיבי יותר, מפריע יותר (כפי החוויה הסובייקטיבית של האדם) לתחושת הבריאות והתפקוד היומי.
סימפטום זה, הוא המגלה את הסיבה המרכזית לאורח החיים שהאדם חי, שבעקבותיו האדם חלה.
הסימפטום מכיל בתוכו את סיפור חייו של האדם, מה קרה לאותו האדם שחלה, מדוע חלה, מה היו הנסיבות שהובילו לחולי – כל אלו הפרטים גנוזים בסימפטום החזק ביותר – כפי החוויה הסובייקטיבית המופיעה באדם סוכרתי.
לכן – כדי להבין את הסיבות שהביאו אדם למצב סוכרתי, יש לבחון במכלול הסימפטומים, את אותו הסימפטום האחד שהוא הפריע ביותר לאיכות החיים, אותו הסימפטום, הוא זה החשוב יותר להבין את הסיבה המרכזית לחולי. הוא זה המתאר את התהליך שבעקבותיו האדם חלה (בכך שאיבד את תחושת המשמעות)

2-  יש מצבים קליניים רבים אחרים, בחולי סוכרת, שבהם האדם חווה מכלול רחב של סימפטומים הקשורים למחלה, ואין הוא יודע או יכול, לתאר מהו אותו הסימפטום המציק ביותר, מבחינתו כולם מציקים, המצב כולו מציק ואינו מאופיין בסימפטום אחד מרכזי הקשה יותר ביחס לאחרים.
במצבים אלו – שיקול הדעת להבנת המצב, נשענת על החומרה הפיזית, רפואית של החולה.
יש לשקול מן הזווית הקונבנציונאלית – מהו הסימפטום המסכן חיים החזק ביותר במצבו של החולה. סימפטום זה (שאינו מיוחד בחוויה של החולה) הוא זה המגלה את אורח החיים בקדם לחולי. הסימפטום המסכן חיים, מכיל בתוכו את סיפור החיים של האדם.
מצבים קליניים אלו שייכים לחולי ה"לילה" – החולי הלא מודע, שם האדם אינו מודע להליך הרגשי שקדם לחולי.
כאשר האדם כן מודע לסימפטום אחד המציק יותר מן השאר, הדבר מעיד על אדם המודע למצבו הרגשי שקדם לחולי, ואף ייתכן כי יידע לתאר אותו.
במצב זה האדם (באופן יחסי לאדם שאיננו חש ייחודיות סימפטומטית, למרות חומרת המצב) בדרגת קרבה עמוקה יותר לעצמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s