כיצד בלוטת התימוס מתפקדת, דרך לימוד 12 שלבי חיי האדם (מומלץ לעיין בקטגוריה זו)
תימוס ביוונית עתיקה – איכות הנפש. היוונים יחסו לבלוטה כוחות ריפוי הקשורים ללב, עקב המיקום האנטומי שלה, מעל ללב – כמו גג על הלב. לכן הם קראו לה בשם המתייחס לאיכויות הלב, כיוון שהלב הוא מרכז האדם.
בעברית, שם הבלוטה "הרת", שמקורה בתלמוד: "ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ורפואתן רפואה, ואלו הן: כרוב ותרדין ומי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד" (בבלי, מסכת ברכות – דף מד, עמוד ב)
בלוטת התימוס שייכת למערכת החיסון והלימפה, היא ממוקמת מעל הלב, צמוד ללב, במקביל לדופן עצם בית החזה (sternum) בקדמת החזה.
היא מהווה מפעל ייצור של תאי דם לבנים המשופעלים על ידי הורמון שהיא עצמה מייצרת, הורמון המכונה על שם הבלוטה: תימוזין – הורמון שמרחב התפקוד שלו, עדיין לא מובן דיו בכלים הקונבנציונאליים, כאשר אחת מן הסיבות לאי ההבנה סביבו, זהו ההרכב הביוכימי שלו, הנראה כחלבון, הלוקח חלק במרכיבים להתפתחות תאי הT (תאי T מכונים כך על שם הבלוטה thymus)
כלומר להורמון פעולה כפולה:
א- שפעול רקמות הבלוטה לייצור, מיון , והכשרת תאים לבנים לפעילות חיסונית.
ב- חומר בניין העשוי מחלבון, לייצור אותם התאים.
הבלוטה בעלת שתי אונות, היוצרות מראה של פרפר, בדומה לבלוטת התריס.
שתי האונות משני צדי קנה הנשימה, מעל ללב.
משמעות המיקום:
1- מעל ללב: כיוון שזהו הלב הנושא את הידע הקיומי, אותו הידע שמערכת החיסון נשענת עליו לחלוטין.
מערכת החיסון איננה יודעת על מה להגן וכיצד להתגונן, אם אין לה קשר ישיר, מיידי, רצוף וקבוע עם הידע הקיומי הנובע מן הלב.
ללא קשר זה (ללב) הבלוטה ומערכת החיסון, הופכות ל"מבולבלות", דבר המסתיים בכשל חיסוני, ירידה ברמה חיסונית, מחלות אוטואימוניות, סרטנים ועוד…
2- קדמת החזה: מערכת החיסון עניינה, הכשרת הקרקע לעתיד שאליו האדם מכוון את דרכו, לכן היא ממוקמת בקדמת החזה.
מערכת החיסון נשענת אם כן, על שני יסודות:
א- הידע ההיסטורי של כל מה שקדם לרגע ההווה.
ב- ההבנה הנובעת מן הלב לגבי הדרך העתידית של האדם, עם האתגרים עימם הוא עתיד להתמודד. לכן ההכנה של סוגי החומרים שיהיו בעתיד קרקע לאדם, לאתגרים העתידיים, דרך תאי דם המוכשרים להגנה ממכשולים שבדרך.
מכשולים משני סוגים, פנימיים – רגשיים, חיצוניים – אקולוגיים
3- הצורה המורפולוגית של הבלוטה, שתי אונות הפורשות כנפיים, עם רקמת חיבור באמצע הבלוטה היוצרת ציר מרכזי המחבר את שתי האונות. צבע הבלוטה ורדרד:
להורות כי "התכוונות" הבלוטה, להגיע לכל פינה במערכת, כאדם העומד עם זרועות פתוחות. פתוח, ללא שפיטה או ביקורת, עם חמלה ואהבה לדבר שעימו הוא עוסק.
בלוטת התימוס, הופכת לאקטיבית כאשר בוולד ברחם אימו, היא אחראית למיון וההכנה של תאי דם לבנים (t cells) המיוצרים בבלוטה, והופכים לכשירים לפעולה חיסונית לאחר ההתאמה, ההכשרה והמיון לווירוסים, חיידקים והתפתחות גנטית בחלוקת תאים שאיננה נכונה – פעילות סרטנית.
כאשר תא לבן הוכשר לזיהוי של מחולל פתולוגי כלשהו – הוא יישאר כל חיי האדם בזרם הדם (דם – זרם החיים) הוא יזכור כל חיי האדם את הייחודיות של הזיכרון שאותו הוא נושא. כאשר פתוגן כלשהו חדר למערכת, אותו התא הלבן, שהיה במיעוט מספרי בדם, יהפוך לאקטיבי וישכפל את עצמו באופן מזורז ומיידי, דרך התימוס, מח העצמות והטחול.
התינוק אם כן, נולד עם זיכרון ראשוני בעל ריכוזיות גבוהה מאוד ומרחב רחב ועצום של זיכרון תאי פעיל ברמה החיסונית, עוד לפני לידתו.
בזמן העוברות – וכן בינקות וגיל ילדות, הפרופורציה של הבלוטה, גדול פי 3 ביחסיות לפרופורציה של הבלוטה בגוף אדם בוגר. מכיוון שבגיל צעיר, הוולד, הילד לומדים מהר את העולם, וזקוקים לפעילות מהירה ונמרצת של זיכרון תאי חיסון, עקב המגע עם העולם וכל מה שחי בעולם, וכן עקב תהליכי השינוי והגדילה הטבעית שהוולד – ילד עוברים, עד לבגרות מלאה.
הזיכרון התאי ברחם, בוולד, הינו תוצר של העברה בין דורית, שהזיכרון התאי שחי בזרם הדם של אם הוולד, וכן המטען התורשתי של אב הוולד, מעבירים לוולד זיכרון של החיים שהם עצמם חיו, והחיים של דורות קודמים ומה שהם התמודדו עימו, ברמה הגופנית (סוגי מחלות) וברמה הנפשית (סוגי ההתמודדויות הנפשיות שהפכו לסומטיות – לפיזיולוגיות, בגוף)
לכן אף ילד לא נולד "דף חלק", כל ילד נולד עם זיכרון העובר מדור לדור דרך תאי הדם הלבנים, העוברים את ההכשרה לזיכרון שאותו הם נושאים בבלוטת התימוס.
לזיכרון חיסוני זה יש שני ווקטורים:
א– התגוננות מפני פתוגנים חיצוניים – מיקרו אורגניזם מסוגים רבים ושונים, חיידקים, וירוסים וכו'.
ב- התגוננות מפני מוטציות גנטיות שגויות, העשויות להוות סיבה לגידולים סרטניים.
כיוון שמטען זה עובר לוולד ברגע החיבור של זרע וביצית – מומלץ מאוד עקב כך, ששני ההורים ולאם היולדת באופן מיוחד יותר, לשמור על אקולוגיה רגשית, פיזית וסביבתית נקייה וידידותית. כיוון שהאטמוספרה שבה חיה היולדת, מכתיבה את אופן הפעילות של בלוטת התימוס, האיכות שלה, כושר הדיוק שלה, ורמת המרחב החיסוני שהיא מקנה לוולד עוד לפני שנפגש עם העולם.
שאלה:
התגוננות מפני גורמי תחלואה חיצוניים, וכיצד תאי דם לבנים מזהים אותם, נראה ברור, כיוון שגורמים אלו זרים באופיים לטיבעה ולצרכיה של המערכת. לכן למערכת החיסון, קל לזהות את מה שאינו שייך לאופייה של המערכת עליה היא מגינה.
אך מהיכן הידע של המערכת החיסונית לזיהוי של תאים פנימיים לגוף, שהיא עצמה לוקחת חלק בחלוקה וההתפתחות שלהם, כגון בתאים סרטניים.
תשובה אפשרית:
הידע של מערכת החיסון, שלבלוטת התימוס יש מקום מרכזי בה, עקב מיקומה של הבלוטה (מעל וצמוד ללב) מקבלת את הידיעה על איכות האדם, טבעו כיוון הליכתו בחייו, תכלית ההליכה ומהם התכונות והאיכויות שיהיה עליו לפתח בתוכו, ישירות מן הלב (מקום מושבו של המיתר הקיומי) כל עוד וידיעה זו קיימת באדם, היא עוברת ישירות למע' החיסון דרך בלוטת התימוס.
אז היא מתפקדת ביעילות לזיהוי חלוקת תאים סרטנית ו"חיסול" שלהם. דבר המתרחש בכל יום, בכל אדם.
קשר מודע של האדם לעצמו (ברמות שונות ורבות, אך חיות ונוכחות) מהווה קרקע יציבה למע' החיסון לדעת ולהבין מהי האיכות האנושית שעליה יש לשמור, ולעיתים קרובות, אף מפניה שלה בעצמה.
כאשר האדם איבד את המגע עם עצמו, עם איכות המיתר הקיומי, המתגורר בלב.
כאשר האדם מנותק מסיבת הקיום שלו. תכלית הקיום.
זוהי הנקודה ששם מתחיל הבלבול בחלוקת התאים ואי ההבנה של מע' החיסון כיצד לזהות רקמות שאינן מתחלקות טוב ביחס לאיכות האנושית של אופי האדם, ועלולות להוות קטסטרופה לחיי האדם.
מסקנת ביניים:
מערכת החיסון ובלוטת התימוס, יודעות כיצד לתפקד ברמה גבוהה, כאשר יש לאדם חיבור וקשר לעצמו, דבר התלוי באינטליגנציה הרגשית שיש באדם.
כך מע' החיסון יודעת על מה עליה להגן, מפני מה יש להישמר, היכן קיימת הסכנה ומה עושים כאשר היא מופיעה.
איכות חיסונית אם כן, תלויה בקשר של האדם לליבו.
קובי נחושתן – דרכי הבראה אלטרנטיביות
מומחה בהומאופאתיה ורפואות המזרח
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 