מחלה אוטואימונית, מסיבות שאינן ידועות דיין. מכלל המצבים הקליניים של היפר תירואיד, 80% הינה מחלת גרייבס (על שם רופא אירי – רוברט ג'יימס גרייבס, שתיאר לראשונה את הסינדרום והסימפטומים השייכים לו ב – 1835)
מחלה זו נגרמת לאור קיומם של נוגדנים בזרם הדם, המונעים קליטה של ההורמון TSH על פני בלוטת התריס.
נוגדנים אלו גורמים לשפעול ממושך ואקטיבי של הקולטנים על הבלוטה, וכתוצאה מכך מיוצרות כמויות גדולות של ההורמונים t3 ו- t4, תופעה המתבטאת בין היתר בגוייטר, בהגדלת בלוטת התריס, וכן מהווה את הסיבה לכלל התופעות הקליניות השייכות להיפר תירואידיזם בגרייבס.
שלב ראשון: הגדרת הארכיטיפ של המחלה.
1- מחלה אוטואימונית: תהליך של הרס עצמי, האדם אינו רוצה לקחת חלק בשדה חיים מסוים. אך הוא מחויב לאותה ההתמודדות, לכן הוא "הורס את עצמו" דבר המוביל לתופעה האוטואימונית.
בכל הנוגע לבלוטת התריס, המגמה של "לא להיות" – הינה בביטוי הרגשי, ביכולת להיות בשיתוף עם אדם נוסף במישור הרגשי. וכן – ביכולת להתבטא רגשית, במובן האמתי והאוטנטי.
2- נפיחות של הבלוטה, זפק, גוייטר: ככל שהרקמה מעובה יותר, קשה יותר, נפוחה יותר. הדבר מלמד על הניסיון של האדם להתרחק ולהתנתק מדבר מה.
המקום ששם קיימת התופעה בגוף – משם האדם מנסה להתנתק.
הגרון זהו מקום המבטא באופן מילולי וקומוניקטיבי – רגשות. עיבוי והקשחה של אזור זה, מלמד על מגמה סומטית באדם, להתנתק מן ההכרח להתבטא רגשית.
שלב שני: הגדרת הסימפטומים המרכזיים של המחלה, האופן בו היא מופיעה קלינית.
משמעות הסימפטום, על מה הוא מלמד. ובעיקר – מהו הסימפטום המרכזי המפריע לאיכות החיים של האדם. זהו הדבר החשוב ביותר, כיוון שסימפטום זה מתאר את הסיבה להתפתחות המחלה.
1- עייפות וחולשה כללית, במקביל לאי שקט ולעצבנות:
עייפות וחולשה, ביטוי למאמץ ועבודה קשה לאורך זמן.
עצבנות ואי שקט: ביטוי לנושאים שלא הגיעו לפתרון, מעשים שלא נעשו, מחויבויות שלא סוימו, פינות מול אנשים ביחסים אישיים שלא מגיעים לרזולוציה של סיום.
מצב זה הינו קוטבי. אי השקט והעצבנות מזינים את התשישות והעייפות.
עיקר הנקודה של תופעה זו: נושאים שלא באו לפתרונם, עקב קשיים בביטוי רגשי מול אדם כלשהו, בעיקר ביחסים אינטימיים, משפחתיים או בכל מערכות יחסים קרובות הנוגעות לאדם בלב.
2- פעילות מעיים מוגברת, נטייה לשלשולים:
המעיים יודעות לספוג את מה שהאדם זקוק לו, לשם התפתחותו. אי ספיגת מעיים, במחלה זו, מלמדת כי האדם אינו יודע מה נכון לו יותר עקב הצטברות של מתחים וחרדות ביחסים עם אנשים אחרים.
שלשולים: צורך להתנקות בזריזות מהתנסויות רגשיות שאינן נוחות לאדם. האדם חש שהוא סופג לתוכו תכנים שאינם מיטיבים עימו, לכן הוא חש את הצורך לזירוז תהליך הפנוי שלהם.
הסימפטום מלמד כי אותו האדם, חש מהר ואינטואיטיבית נושאים שאינם קלים לו לעיסוק, והוא היה רוצה להימנע מעיסוק עימם.
עוד הדבר מלמד על אדם מהיר תפיסה ומבין דברים מהר אך לא ביסודיות. אין לא זמן ורצון לעסוק בפרטים. הם קשים ומציקים לו.
3- הזעה מוגברת:
הזעה מהווה סמן למאמץ גופני, כאשר יש הזעה ללא מאמץ גופני, זהו סימן למאמץ רגשי.
מיקום ההזעה בגוף מלמד היכן קיים המאמץ הרגשי:
ידיים: מאמץ בעשייה בפרטים מהם החיים נבנים.
כפות רגליים: מאמץ ליצור שורש בעשייה, ביחסים, בקריירה, במעמד וכו'.
בחזה: מאמץ לשפר והראות את החזות של ה"שם" שהאדם היה מעוניין בו.
בגב תחתון: מאמץ הישרדותי כפי תפיסת האדם מהי הישרדות והיכן הסכנה.
הזמן ביום ששם ההזעה מופיעה, מלמד על המיקום הרגשי של האדם מול תופעת המאמץ.
הזעת לילה: מאמץ להבין, לעכל, לספוג את כול אותם הנושאים שהאדם מתמודד איתם, לרוב נושאים אלו מהווים סיבה ללחץ רב.
הזעת בקר: חווית מאמץ מול האתגר שהיום מציב לאדם.
הזעת יום: המאמץ להראות מסוגלות, ולהצליח לעמוד במשימות הדורשות מן האדם כוחות רבים. לרוב בנושאים הדורשים התמודדות רגשית, שם אין לאדם את הביטחון ביכולות שלו.
הזעת ערב: הקושי והמאמץ להצליח להבין ולעכל את מה שקרה לאדם במהלך היום. לרוב בנושאים שהאדם חש מולם חוסר אונים רגשי.
4- עלייה בטמפרטורת הגוף:
קשור לנושא הקודם (הזעה ומאמץ רגשי) בנוסף לנטייה של כעס, עצבנות, נטייה להתפרצות אימפולסיבית רגשית.
חום (שאינו ממחלה אקוטית) מלמד על הצטברות של כעסים, תסכולים ועקב כך אי שקט ומרמור, הנובעים מיחסים בין אישיים שלא נפתרו, מערכות יחסים סבוכות עם קושי ביכולת של האדם לבטא את עצמו באופן הפשוט כפי שהוא שחווה זאת.
המקום בגוף שם מופיעה תחושת החום, מלמד היכן קיים הכעס, ומהי סיבתו. (בדומה לדוגמא הקודמת, על נושא ההזעה)
5- דופק לב מואץ: מקום מושבו של המיתר הקיומי.
הדבר מלמד כי האדם חש שהוא חי באיחור, שיש לו עוד דברים רבים לעשות בחייו, והזמן כמו שעומד להסתיים לו. הוא חי בתחושת לחץ זמן של להספיק את מה שלא עשה או הגשים עד כה.
6- רעד בגפיים, בעיקר בידיים:
לרוב הרעד מופיע במקביל לתחושת חולשה בכפות הידיים.
הדבר מלמד על חרדת ביצוע בסיום פרויקטים (גדולים כקטנים) קושי לסיים את מה שהאדם התחייב עליו. חרדה מהתמודדות מול אדם אחר, קושי לעמוד איתן מול אדם בעל סמכות. הקושי לסגור פינות, קצוות בפרטים הקטנים של יחסים, עסקים, חוזים, פרויקטים, וכל נושא אחר המחייב את האדם לתשומת לב לפרטים במכלול כאשר הקושי הינו בהתמודדות הרגשית שהדבר מחייב מן האדם.
7- גלגל העין בולט החוצה, ונראה כמו שיוצא מארובת העין:
בפעילות היתר של הבלוטה, מתעבים ומתנפחים השרירים המניעים את גלגלי העיניים.
מופיעה נפיחות בעפעפיים. הגורמים לכך, כפי הנראה, הם חלבונים (אנטיגנים) המשותפים לשרירים החוץ עיניים ולבלוטת התירואיד.
תהליך דלקתי מצטבר בשרירים החוץ עיניים וברקמת השומן בארובות העיניים וגורמים לעיבוי השרירים, להפרעה בתנועתיות גלגלי העיניים וללחץ מוגבר בתוך ארובות העיניים. תופעות אלו גורמות לדחיקת העיניים החוצה ולהבלטה שלהן, לראייה כפולה ולטשטוש ראייה.
זוהי תופעה המשקפת כיצד קדם למחלה סוג מסוים של תפיסת עולם שלא שירתה את האדם נאמנה, ושאיננה נכונה ולא מדויקת לו.
כיצד האדם מתאמץ להבין נושאים רגשיים באופן קוגניטיבי, דבר שאיננו מצליח.
זוהי תופעה המראה כי האדם זקוק לבהירות מחשבתית, אך היא איננה זמינה לו.
ייתכן כי קיימת פרשנות קיומית שגויה בין ההבנה השכלית לאוטנטיות הרגשית, וכיצד נוצר ביניהם קונפליקט – מה שהאדם מרגשי ומה שהוא מבין, איננו זהה (שכלתנות יתר)
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 