בלוטת האצטרובל

1- הבלוטה מכונה "אצטרובל" כיוון שכך היא נראית. עם מבנה חרוט.
היא האיבר היחיד בגוף האדם שאיננו מפוצל לשניים (בכל איברי גוף האדם, יש צד ימני ושאלי, חוץ מבלוטת האצטרובל, שאין בה חלוקה)
היא מתפתחת עד גיל שנתיים ואז היא מתייצבת לגודל קבוע. בנשים היא מעט גדולה יותר מגברים.
בגיל זקנה הבלוטה נוטה להתקשות ולהצטמק, דבר המשפיע על רמות הפרשת המלטונין שלה, ביחס לגיל וביחס לזמנים (יום ולילה)

2- עמנואל דקארט ("אני חושב, משמע אני קיים") במאמציו לענות על השאלות הפסיכו – פיזיות, קבע שבלוטת האצטרובל, זהו האיבר המחבר נשמה לגוף, שבלוטה זו היא מושב הרוח, עקב הטענה שהיא היחידה שאיננה מפוצלת לשני חלקים במוח, ובגוף האדם בכלל.
היא ממוקמת בין שני הגבות, במרכז המוח בדיוק, בין שתי ההמיספרות.
מיקומה זה – נתן לה אף את השם "העין השלישית", כיוון שהיא קשורה עצבית והורמונאלית לנושא האור והראייה.

3- העולם העתיק – ממצרים העתיקה, בבל ואשור, דרך הודו וסין ותרבויות מרכז אמריקה, ועד לכנסייה הקתולית – בכולן יש התייחסויות לנושא ה"עין השלישית" והיחס שלה לבלוטת האצטרובל, דרך פיסול חזותי, תמונות קיר במקדשים, חפצי קדושה לצרכים שונים ועוד..
הפרופוליס, רופא באלכסנדריה שחי לפני 2500 שנה, תיאר את בלוטה זו כ"שער המחשבות" במוח.
גלינוס – רופא בתקופת רומא, מאה 3 לספירה שחי בדמשק, מתאר בספריו את האנטומיה של בלוטה זו, ואומר שהיא זהה בפעילותה לבלוטות לימפה, עקב הנוזלים במצע בה, הנראים כמו מים מזוקקים.
העולם העתיק (ואף היום טוענים כך) מייחס לבלוטה כוחות נסתר ראיית נסתר, קשר לעולמות עליונים בלתי נראים לעין מן הזווית הגשמית.
בדרך כלל – ע"פ תורות אלו, יש להתפתחות יכולות אלו, קשר ישיר לנושא החלימה, השינה ובעיקר לתהליכי מדיטציה ותפילה היוצרים אפקט של "נים לא נים" מודע באדם.
לכן כל אותן התורות הנוטות ליחס כוחות על מסתורין לבלוטה, מתייחסות לאנשים שחיים באורח חיים ייחודי, נזירי, עם כללי משמעות נוקשים, תזונה דלה אך מזינה – אורח חיים היוצר לבסוף עידון של המערכת, ובונה הרגלי שינה ותודעה הייחודיים לאורח חיים זה.
כתוצאה אורח חיים זה – המבנה כולו עובר שינוי טרנספורמטיבי שתוצאותיו הן אף על בלוטת האצטרובל, ההופכת להיות פעילה באופן המתאים לאורח החיים של אנשים מסוג זה.
הטענות על שפעול (activation) של הבלוטה, נכונות ביחס לאורח החיים הייחודי לאנשים אלו החיים בקפידה, דבקות ומשמעת.

4- יש לה קשר עצבי לעין, ליכולת הראייה, כתגובה לאור וחושך. העצבוב מן העין עובר להיפותלמוס ומשם לאצטרובל. כך שאין קשר ישיר בין עצב הראייה לבלוטה, אלא עקיף.
המלטונין נוצר בבלוטה במקביל לסרוטונין (הורמון מצב הרוח) עיקר ריכוז הסרוטונין בגוף, קיים בקיבה ומערכת העיכול (90% מרמות הסרוטונין בגוף, קיים במערכת העיכול) מכאן הקשר לנושא מצב הרוח המושפע מעיכול, תזונה והסיפוק וההנאה מנושא התזונה.
תהליך הראייה אם כן – מתחיל בשלב הראשון מן הזווית הפיזית (גלגל העין)
שלב שני: תהליך הקליטה וההבנה של מה שניקלט (היפותלמוס, ואזור הראייה המוח)
שלב שלישי: יכולת התגובה למה שהאדם הבין ממה שראה, הקשור לבלוטת האצטרובל.
תודעת הראייה אם כן, עוברת שלושה שלבים, עד שהיא מביאה את "מוצר המוגמר" של ההבנה הקוגניטיבית של הדבר שנתפס על ידי הקליטה העצבית.

5- בכל שלב חיים יש צרכי שינה שונים, היוצרים מינונים שונים של הפרשות מלטונין.
נושא השפעת האור על הפרשת מלטונין, מתחיל בגיל שנה וחצי (שלב 5 לשלב 6, בשיטת 12 שלבי החיים – המעבר לשלב 6, זהו מעבר לגיל ששם הילד לומד לזהות את עצמו כשונה מן העולם)
עד גיל שינה וחצי, אין הפרשות מלטונין סדירות, ואין עדיין סנכרון של יום ולילה.
מכאן קשיי ההירדמות של תינוק שנולד, דבר שמוצא איזון עד גיל שנתיים לערך.
בגיל נעורים (שלב 8, בשיטת 12 שלבי החיים) יש הפרשה מוגברת של מלטונין ביחס לשלב זה, דבר המצביע על הקשר בין מלטונין להבשלה המינית, והצורך בשינה בתהליכי שינוי פיזיולוגי.
ככל שהאדם גדל בגיל – הבלוטה נוטה להתקשח, דבר היוצר קשיי שינה (אינסומניה) או שצרכי השינה הופכות עם הגיל למועטות יותר.
לנושא זה השלכות רבות, וזהו סימן, בדרך כלל – לנושאים רגשיים לא פתורים שנאגרים בגוף עקב קשיים להתמודדות עם אותם התכנים, דבר המביא לבסוף לקשיי שינה, ולנוקשות של הבלוטה.
מן הזווית ההפוכה, אנשים בוגרים, שאינם עמוסים בסכסוכים פנימיים, ועשו דרך אמתית של סוג ההתפתחות שלשמה הם כאן, זקוקים לפחות ופחות שינה ככל שעובר בגיל, לא מסיבות פתולוגיות, אלא מן הסיבות הנכונות, הדבר אמור על שלבי חיים 10, 11 בשיטת 12 שלבי החיים.

6- מהי התפתחות נכונה מן הזווית של בלוטת האצטרובל, מלטונין ושינה?
התודעה באדם תמיד אחת. אין בה חלוקה או פיצול, אך יש רמות שונות של עירות, מודעות ובהירות. הדבר כולו תלוי בעולם הרגשות של האדם, ככל שהאדם יותר פשוט, נקי וישר עם עצמו ועם עולמו, הוא זקוק לפחות שינה.
שינה זהו הזמן שם האדם מחלים ממקומות רגשיים שאינם פתורים, מכאן העייפות והצורך ליותר שינה באנשים הנוטים לעצבות, דכדוך או דיכאון.
היום הינו זמן המודעות.
הלילה זהו זמן – של כל אותם התכנים הרגשיים שהצטברו ולא עברו תהליך בירור או עיבוד.
לכן – כל התופעות המופיעות בלילה, בעיקר כאשר הן קשורות לנושא הפרעות השינה, זהו סימן לעומסים הרגשיים שהאדם צובר.
ככל שאדם נקי, ישר ומבורר יותר מן הזווית הרגשית, הוא זקוק עקב כך לפחות שעות שינה, והשינה עצמה עבורו מהווה חלל נוסף להתנסות מסוג עמוק יותר.
מכאן שעייפות וצרוף לישון, זוהי מכאניקה של מבנה האדם, לניקוי, להתחדשות, לעיבוד של תכנים רגשיים לא קלים ההופכים להיות פיזיים כאשר הם קשים מדי.
השינה זהו כלי לשמירה על ההומיאוסטזיס המערכתי של יחסי גוף נפש.


7- הבלוטה מפרישה מלטונין – המופרש לאחר שקיעת החמה, ואחראי על תהליכי השינה, הרפיון הגופני המאפשר שינה, ויש האומרים – על תהליכי החלימה (אנשים שצרכו מלטונין כתרופה לשינה, דיווחו על חלומות ברורים ואינטנסיביים יותר, מכאן מסקנה זו)
היא מהווה חלק פעיל לקשר של האדם לתנועת כדור הארץ – יום ולילה.
מכאן שהיא מסנכרנת את האדם לתנועת כדור הארץ.
לדבר זה יש משמעויות רבות, כיוון תנועת כדור הארץ קשורה לתנועת הירח (מילואו וחיסורו)
וכן – במקומות הצפוניים או הדרומיים, יש לילה ארוך, כמעט ללא יום בחורף, ויום ארוך, כמעט ללא לילה בקיץ. דבר הגורם לבעיות מטבוליות שונות הקשורות לייצור אנרגיה, ולמצב רוח.
בארצות הצפון, אחוזי הסובלים מדיכאון וכן שיעור ההתאבדויות, גבוה משמעותית מן האוכלוסייה של מרכז כדור הארץ, דבר שאינו קשור רק לתרבות לאופייה, אלא לנושא השמש והתגובה האורגנית לתנועת יום ולילה, עם רמות הפרשת המלטונין וסרוטונין.

8- השעון הביולוגי:

6 בבקר: עלייה של הפרשות קורטיזול
6 וחצי בבקר: עלייה בלחץ הדם
7 בבקר: ירידה בהפרשת מלטונין
8 וחצי בבקר: עלייה בתפקוד מעיים, פעילות מעיים, תנועת מעיים.
9 וחצי בבקר: מקסימום הפרשת טסטוסטרון
10 וחצי בבקר: מקסימום דריכות, האפשרית לאדם.
2 וחצי בצהריים: גמישות וקואורדינציה פיזית במיטבה.
3 וחצי בצהריים: תגובות פיזיות מהירות, ביכולות הגופניות של האדם.
5 וחצי אחה"צ: פעילות קרדיו ווסקולארית ותנועת שרירים, במיטבה.
6 וחצי בערב: לחץ דם נוטה להיות הגבוה ביותר ביום.
7 וחצי בערב: בדרך כלל – טמפרטורת הגוף הגבוה ביותר.
9 וחצי בערב: תחילת ההפרשה של מלטונין.
10 וחצי בלילה: מערכת העיכול – כמעט ומפסיקה לעבוד, לנוע ולעכל.
2 בלילה: השינה העמוקה ביותר
4 וחצי בבקר: טמפרטורת הגוף הקרה ביותר.
5 בבקר: תחילת הפרשה של קורטיזול וירידה במלטונין – דבר המתרחש במקביל.

מעגל זה מסונכרן מול תנועת העונות של כדור הארץ.
אך שונה מאדם לאדם לפי מיקומו הרגשי, הגופני, בעיקר לפי רמת ההתפתחות של הדרך עשה ביחס לסיבת חייו.
תנועה זו הינה התנועה הטבעית והטובה ביותר לתהליך התפתחותי נכון, ללא הפרעות מיוחדות.
ככל שאדם יותר בדרכו, יותר קרוב לעצמו, מדויק עם מהלך חייו, מעגל זה משתנה למקום שם אין יותר יום או לילה. אלא רצף אחיד של תודעה בהירה.
כלל שאדם יותר סבוך ומסוכך עם עצמו, השעון הביולוגי זקוק ליותר שעות שינה – או לחילופין להפרעות אורגניות של אי סדירות בשינה והתהליכים מטבוליים.
כאשר סוגי ההפרעות הן תמיד שיקוף מדויק ומהימן לנושאים שהאדם הסתכסך בתוך עצמו והלך לעצמו לאיבוד.

9- סיכום:
את בלוטה זו אופף מסתורין רב, מן העולם הקדום ועד לימינו, רב הנסתר על גלוי בכל האמור לאופייה, תפקודה ותחום אחריותה של בלוטת האצטרובל.
עיקר הסיבה למסתורין, שלא ניתן לכווץ את פעילותה לסטטיסטיקות וגרפים מדעיים קונבנציונאליים, כיוון שהיא מגיבה ומשקפת את מקומו ההתפתחותי של האדם, ביחס לפוטנציאל של עצמו. לכן לא ייתכן שיהיו לה "סטטיסטיקות".
יש לבוא אליה מתוך ההבנה והיצירה של מושגים חדשים על דבר מיהו האדם, מדוע הוא פה, מהי תכליתו, כיצד עומדים על הפוטנציאל שיש בו וכיצד מעריכים את השלב בו האדם נתון.
כאשר עקרונות אלו מובנים – אז ניתן להבין יותר את המשמעיות האורגניות והשינויים הביולוגים של הבלוטה, שהן תגובה ושיקוף לדרגת ההתפתחות של האדם.

10- מכיוון שדלת הכניסה לעבודה על מושג "התעוררות בלוטת האצטרובל" מתחיל בנושא שינה וחלימה,
הינה כמה נקודות שאותן יש לזכור ביחס לנושא השינה והחלימה כדרך עבודה מתפתחת
מתוך המאמר: פרשת “מקץ” – “חלום שלא נפתר, כאיגרת שלא נקראה":

א– לא מומלץ להיכנס לשנת הלילה עם בטן מלאה במשקה ובמזון. דבר זה מכביד על תהליכי השינה, והופך את האפשרות לחלום חלום נקי לפחות באיכותו. כדאי להיות שבע לפני השינה, אך עם קיבה קלה ולא מלאה. ארוחת ערב גדולה או עיקרית בלילה, לא מומלצת. וכן – לא מומלץ לאכול מזון מאסיבי או כבד לפני השינה, כגון – בשר, גבינות שמנות, אוכל מטוגן עשיר בשומן. מומלץ מזון קל כגון פירות או ירקות.
ב– לא מומלץ להיכנס לתהליך השינה עם אי נוחות פיזית, כגון – כאבים חזקים, אלרגיות אן אף סתום, או כל אי נוחות גופנית אחרת. שכן אי הנוחות הפיזית גורמת לכיווצים גופניים שאינם מאפשרים להגיע לרפיון הנדרש לשם שינה נינוחה. בריאות גופנית הינה התנאי לשם אי הפרעה של תהליכי חלימה שהגוף מייצר אותם, כאשר הגוף בריא, יש אפשרות לחלימה ממקורות נביעה המקדמים את האדם.
ג– אסור להיכנס לשינה עם כעסים או תחושות רעות או נגטיביות, לעיתים קורה שבני זוג רבים, ונכנסים לשינה ביחד כאשר הם מפנים את גבם זה לזו עם זעם, טינה או כל רגש נגטיבי אחר. מצב זה על אף שהוא עשוי להתרחש בקרב רוב הזוגות, והוא חולף בטבעו, עדיין הוא הרסני ביותר וחודר למימד החלום, ויוצר הפרעות רבות. יש ללכת לישון עם תחושות נינוחות, עם רפיון נעים, ומצב רגשי יציב ושמח. מצב זה תומך בחלימה נכונה המאפשרת חלל לחלומות מקדמים.
ד– כדאי ומומלץ לעשות כמעין “טקס” קטן, של ריכוז, תפילה, מדיטציה, בקשה, התנקות מן היום, שיחזור כל קורות היום בפרטים. כדי שהכניסה לשינה לא תהיה “ליפול לשינה” falling a sleep – אלא תהליך מודע שהאדם נוכח בשלבי ההירדמות, ולוקח חלק פעיל בשלבים אלו. מטרת “תרגול” זה הינו כדי למנוע מהלך אוטומטי ועיוור בהרגלי השינה, ולהפוך את זמן ההירדמות לזמן מודע.
ה- מומלץ להיכנס למיטה לאחר מקלחת. המים מנקים – לא רק את הגוף אלא גם את היום מן המערכת האנרגטית של האדם, ומרגיעים את מערכת העצבים ולכן מאפשרים להיכנס לתהליך ההירדמות נקי ופתוח יותר.
ו – בתהליך היקיצה כדאי (אם ניתן, אם החיים מאפשרים זאת) להתעורר לאט. להתמהמה לכמה דקות, במצב של שני מצבי התודעה, יש קסם רב במצב זה, זהו המקום שם עדיין ניתן לקלוט מעולמות עליונים באופן מודע וקל יותר. לכן כדאי להאט, ולתת זמן מה לתהליך זה, אלא הם רגעים של למידה מסוג אחר.
ז– כאשר אדם קם בבקר והוא מתעורר עם חלום שנחרט בתוכו, כדאי להתמהמה לזמן מה להרהר בנושאי החלום ובתחושה שהחלום הותיר באדם, וללכת בכל אותו היום עם האטמוספרה שהחלום הותיר. במהלך היום החלום יפתח לאדם והדברים יתבהרו.