1– עניין "שופט": להחזיר סדר על קנו, סדר שאבד, שעקבות אבדנו באה הקטסטרופה.
2– שופט ולא נביא: כל שופט יש בו ייחודיות, המתוארת בביוגרפיה שלו, כדוגמת שמשון, יפתח הגלעדי, אהוד בן גרא , דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני וכו'.
דרך ייחודיותו של השופט ניתן לראות ולהבין את סוג ה"תרופה" שהוא מביא ל"מחלה", שהיא היציאה מן הסדר.
3– תכלית כל שופט להחזיר אדם למצב המכונה: הנני.
4– "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים, וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת".
לאורך הספר כולו, זוהי המחלה. שהיא השכחה של יסוד אלוהים בנפש האדם. האדם שכח את עצמו והלך אחר אלוהים אחרים, שהם מראות עיניים והחושים, ובנייה של דפוסי התנהגות הנובעים ממגע עם העולם החיצוני. דבר הבונה באדם זהויות כוזבות ומסיט אותו מ"הנני".
5– ידיעת הדרך הנכונה איננה טבעית ולא מולדת, אל האדם ללכת וללמוד תוך כדי מהלך ההליכה. לכן השכחה והקשיים העשויים לנבוע מכך, הם חלק בלתי נפרד ממהלך ההתפתחות של האדם.
6– האדם לפני השכחה, תמים – נאיבי – נקי, אך אינו מוכן וללא כלים להגשמה של "הנני".
האדם לאחר השכחה, הנפילה, המכאובים ומחלות. כאשר חזר דרך השופט שהוא התשובה ותרופה לשכחה. איננו אותו האדם. זהו אדם עם תבונה, חכמה, תפיסת עולם מגובשת ונכונה יותר, המבוססת על ההיכרות העצמית של אזורי התורפה שיש לו, וכיצד הוא נותר במצב המכונה "הנני", המבטא שורש נפשי עמוק ואוטנטי לעצמו.
זהו אדם בוגר עם ההכנה הדרושה לקשר ולשפע מעת "יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת".
7– כל אדם אם כן, צפוי לפול ולהיכשל, על מנת לזקק את הידיעה הנחוצה לו, את יסוד הנפש הבסיסי המחייה אותו, וכיצד חיי האדם נבנים בקו ישר מאותה נקודת יסוד.
כיצד האדם בונה חיים נכונים ביחס ליסוד הבסיסי שבתוכו.
8– כל ספר שופטים אם כן, עניינו לעורר את אותם המקומות שבהם האדם עשוי לפול, ומהו הדבר שבעקבותיו ייפול.
כולו משלים ואלגוריות על מצבי נפש שונים, על סטיית האדם מעצמו, ומהם הסיבות לאותה הסטייה. מהי התוצאה של הסטייה. סגנון החיים הנובע מן הסטייה, ומהי משמעותה ותוצאותיה על חיי האדם הנפשיים והגופניים.
וכן – הדרך לחזרה. חזרה ליסוד אלוהים הנפש, דרך דמותו של השופט.
9– "וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי":
על המצב המכונה "הנני"
מודעות שקטה, דרוכה אך לא פעילה.
נוכחות של הצד הבסיסי והעמוק של האדם, לפי יציאתו לעולם לפעולה.
נוכחות ממתינה – ללא ביטוי של רצון.
נוכחות הבאה במקביל לרפיון פיזי – דבר טבעי בהירדמות לפני שינה, או ביקיצה מן השינה.
פתיחות באדם, שהייה בהווה, ללא הסתמכות על ניסיון העבר.
היות האדם פנוי.
10– "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה": זוהי התוצאה של עבודה נכונה.
אך שקט זה הינו זמני, עד לקושי והמהמורה הבאה, הבאה עקב תנועת החיים.
וכן – תכונות ויסודות נוספים המחייבים את תהליך הבירור, העבודה והגיבוש.
תהליך זה מתרחש עקב הפוטנציאל הקיים בנפש האדם, שהוא הדוחף לאבולוציה.
אלמלא היה פוטנציאל – לא היה כל קושי.
בעקבותיו של אותו הפוטנציאל – יש חיכוך תמידי עם המציאות הקורא להתפתחות מאוד מסוימת, שעשוי להוביל לקשיים וייסורים, אך אותם הקשיים הם חלק מתהליך הטיהור, זיכוך, זיקוק, לימוד ותבונה מתגבשת, ההכרחית להגשמה.