רגשות ח' – פחד ב', הדבר אותו מסתיר הפחד

המשך המאמר הקודם:
הפחד המרכזי באדם, זהו הפחד מ"להפסיק להיות", זהו פחד המעורר פלצות בנפש האדם, וכל שאר הפחדים הינם ענפים הממשיכים את אותה נקודת היסוד: הפחד מ"לא להיות".

תגובות שכיחות באנשים הפוגשים את פחד מ"לא להיות", ומתמודדים עם הפחד דרך שהייה במקום נפשי זה:

1- התגובה השכיחה ביותר, הינה בריחה ממקום זה, דרך ממסכי דעת כגון: התעסקות עם הנייד, טלוויזיה, מחשב, תקשורת, וכל דבר המסיח את דעת האדם מן ההתייחסות למקום הנפשי הזה.
זוהי תגובה השכיחה ביותר. ניתן לומר כי הנטייה האנושית והצורך של האדם בהסחת הדעת, נובעת בשורשה מן הקושי "להיות", כיוון שאם היה האדם שוהה ללא היסח דעת, הדבר המיידי שהיה מתעורר בנפשו, זוהי חרדת האפשרות ל"לא להיות".
2- כאשר האדם אינו מנסה להימלט לשום מקום, אך במקביל אין לו את הכלים להתמודד עם האפשרות של "להפסיק להיות". כאן התגובה הטבעית הינה שיתוק, עצירה, חוסר יכולת להגיב.
זוהי תגובה המאפיינת את עוצמתו המאיימת של הפחד "לא להיות".
3- המגע עם האפשרות של "לא להיות", גורמת ודוחפת את האדם לעשייה.
העשייה האינטנסיבית, כל אדם בתחום העיסוק שלו, מביאה באדם תחושה של "להיות אפקטיבי" ובכך להינצל מן המקום הקשה לשהייה בו. בדרך כלל – עשייה שהיא תגובה לפחד, היא עשייה לא פרופורציונאלית, עשייה אכסטטית, אינטנסיבית, עם רמת אדרנלין מאוד גבוהה, שבה האדם עושה ועושה עד לרמת תשישות ו"עילפון" מן העשייה. אז הוא יכול להרפות. אז הוא יכול להתמודד עם אותו הפחד ממקום של נינוחות יחסית, כיוון שהגיע לקצה הגבול של עצמו, מקום של "כניעה" פיזיולוגית.
4- התגובה הפחות שכיחה מתבטאת דרך אותם האנשים שאין להם מוצא, ואין להם לאן לברוח, והם נותרים מול הפחד, ושוהים במקום זה לאורך מספיק זמן. עד לנקודה שאותו הפחד הופך לדבר מה אחר, פחות מאיים, פחות משתק.
אז האדם העובר דרך הפחד של "לא להיות", עובר סוג של מיתה, סוג של קריסת המבנה הקודם. וכך האדם נולד למקום חדש ולאפשרות חדשה מזוויות רבות.

מסקנות ביניים:
1- כל עוד האדם חי עם הפחד, הוא חי חיים חלקיים, כיוון שאותו הפחד לא מאפשר לו הליכה חופשית. הוא כלוא בתוך הגבול שאותו מגדיר הפחד.
2– קיים פוטנציאל חיים עצום מאחורי אותו הפחד. כאשר האדם מתמודד וחוצה את מחסום הפחד, הוא נפתח למתנה של החיים, לפוטנציאל העצום ששמור לו ורק לו, לשם ההתפתחות ההכרחית להגשמת סיבת החיים של אותו האדם.
3- מאחורי הפחד מ"לא להיות", מסתתרת סיבת הקיום האמיתית של האדם.
הפחד מ"לא להיות" מחביא מאחוריו את וודאות הקיום היציבה והמושרשת האמיתית של האדם, מציאות שאינה תלויה בדבר.
מציאות המאפשרת לאדם "להיות".

סוג הפחד הקיים באדם (בקרבו של כל אדם קיים פחד, ללא יוצא מן הכלל) מלמד ומשקף על הפוטנציאל החיים שיש לאותו אדם, ועל המתנות (איכויות היסוד) והעוצמות שיש לאותו האדם.
סוג הפחד כמו כן, מלמד על סוגי ההתמודדויות שיהיו חלק מדרך ההתפתחות של אותו האדם, בעל אותם הפחדים (מה יהיו האתגרים של אותו האדם, איתם יהיה עליו להתמודד)

דוגמאות:

1- פחד מחושך:
חושך זהו החלק ביממה, שבו האדם נפגש עם אותם החלקים בתוכו שאינם זמינים לו כאשר הוא "מודע" כמו שהוא בשעות האור. בחושך אותם הצדדים בתוכו שאינם מעובדים, ואינם עד הסוף שזורים במארג של כוחות הנפש באופן מאוזן, בוקעים באופן ספונטני.
וכן אותם האירועים שהאדם היה מעדיף לא להתמודד עימהם כמו טראומות או קונפליקטים מוסריים, החלטות ומעשים לא נכונים לאדם. כל אלו עשויים לצוץ בחושך.
כמו כן – החושך אף מעלה כוחות נפש עם עוצמות שלא עברו עיבוד קוגניטיבי לשם עיסוק נכון איתם (יצרים, רצונות, אינסטינקטים בסיסיים, וכן כוחות אינטואיטיביים דקים וגבוהים יותר ממה שיכולה הקוגניציה הרגילה להכיל).

בחושך חלקים אלו מתעוררים. לכן האדם מפחד מן החושך, כיוון שההתמודדות עם יצר פנימי לא מעובד או עם מעשים שהייתה בהם פגיעה טראומטית, מעמידים את האדם מול סכנת חיים. מול האפשרות שהוא ימות אם יחווה את עוצמת הכוח הנפשי, או את הטראומה ומשמעויותיה.

תגובה אפשרית ראשונית למה שחושך מעורר, זוהי הפאניקה, חווית פלצות, או חווית שיתוק והירדמות מיידית כמו עילפון.
עמידה מול הפחד ושהייה עמו, עד להתמוססות הפחד, חושפים את האדם לעוצמות חדשות. עם כוחות נפש ויכולות לעסוק בתכנים עמוקים, או בתכנים של עולם הנסתר (התמודדות עם החושך, פותחת את האפשרות לעיסוק עם העולמות הלא נראים לעין)

וכן – אם פחד החושך קשור לאירועים טראומטיים, הרי שהיכולת לעבור דרך הפחד, מאפשרת את תהליך ההחלמה. משם האדם גדל ואף מתחזק מן האירוע שחווה. בדרך כלל אותו האדם יהפוך לאבן יציבה ותומכת לאנשים רבים שפגשו טראומה זהה לשלו.

2- פחד מן הלא ידוע, והלא מוכר:
הצורך של האדם לבסס חיים עם ביטחונות, כמו בית, משכורת קבועה, עבודה קבועה, הפרשות כספים לפנסיה, יחסים עם אנשים דרך הצטרפות לקהילה, ועוד… כל אלו גורמים לאדם תחושת ביטחון בהווה שלו.

המוטיבציה מאחורי המהלך הזה הוא הרצון להימנע מאי הוודאות של התפתחות החיים.
עקב טבעם המשתנה של החיים, נוצר באדם חשש תמידי מן הלא ידוע, ולכן צורך לבסס ביטחונות שימנעו את האפשרות להתמודדות עם מציאות משתנה.

פחד אי הוודאות גורם לאדם לאי שקט ומביא אותו ליצירת חיים שלא בהכרח מתאימים לו, אך הוא שם בעל כורחו, עקב הפחד מן העתיד ומאי הוודאות.
בדרך כלל אנשים רבים משלמים מחיר כבד ביותר עקב אותו החשש מן הלא ידוע העתידי, ביחסים זוגיים, מקום מגורים או מקום עבודה, ומשלימים עם דבר מה שאינו בריא ואינו תורם להם יותר.

אדם שעמד מול פחד זה, שהה שם מספיק זמן, ועבר דרכו, נפתח לכוחות חופש ושחרור של יצירה ופוטנציאל חיים רחב עם גבולות גמישים. עם יכולת לתנועה חדשה בחיים המביאה עימה כוחות נפש חדשים של אהבה, יצירה, גילוי של חופים חדשים.

3- פחד מדעת קהל, "ממה שיחשבו עלי":
זהו פחד נפוץ ביותר, בעיקר בתקופת גיל הנעורים, שלבי ההתבגרות.
שם היסוד הפנימי המייחד את האדם עדיין לא גובש, והאופן בו האדם מקבל שיקוף על עצמו דרך הפידבק החברתי, הרבה יותר משמעותי עבורו ממה שהוא בעצמו.
הזהות שלו תלויה בפידבק חיצוני. הפחד "ממה חושבים עלי" הופך ליסוד נפשי המנהל את חיי הנפש של אותו הנער.

דבר זה נכון בכל תקופות חיי האדם, גם בשלבים מאוחרים. למשל, כאשר אדם עובר "שיימינג", דבר שהפך בדור הנוכחי לתופעה נפוצה. אז, אדם זה, עשוי לחוות חורבן החיים עקב ה"שיימינג".

אדם שעבר דרך הפחד של "מה חושבים עלי". עבר תהליך של הערכה מחודשת- מה קיומי יותר עבורו, ועל מה קיומו מבוסס.
דעת הקהל עליו או מה שהוא ללא קשר לעולם החיצוני. הוא עבר הערכה של גיבוש היסוד האינדיווידואלי שיש בו ושאינו תלוי ולא קשור בעולם כלל.
זה שעבר את מסך הפחד של דעה חברתית, גילה בתוכו את מי שהוא אלמלא היה שם העולם. דבר המאפשר לו יציבות ושורש עמוק בהוויה, שורש שלו ניתן לקחת ממנו או לערער בתוכו יותר.

מסקנת ביניים:
כל פחד באדם, בעיקר אם הוא מוטיב מרכזי בנפשו של אותו האדם, אינו אלא סמן לסוג הפוטנציאל, לאיכות כוחות הנפש שיש בו.
וכן – אותו הפחד אינו אלא חץ המראה את כיוון ההליכה לדלת שדרכה על האדם לעבור על מנת לזכות בכוחות חיים שממתינים לו.
ההתמודדות עם הפחד "לא להיות" על כל היבטיו, הדרך שהאדם עובר כדי להתמודד עמו ולבסוף המעבר של האדם דרך הפחד עצמו, חושפים באדם את היסוד הנפשי הבסיסי, את השורש של הקיום, את התשתית של חיים ששם המוות אינו מסכן אותם יותר.
אין הכוונה שהאדם לא ימות פיזית, אך ידיעת הסוף והאפשרות לא להיות, אינם מהווים יותר הפרעה או חצץ מן החיים וכוחם.
משם נובע כוחו של אדם "להיות".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s